הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 49865-06-20

לפני:
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקשת:

יוני את יעקב סוכנות לביטוח (1993) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יניב מזוז ו/או עו"ד ולדימיר גוכברג

נגד

המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כבוד הרשמת הבכירה ציפי כהן אביטן), בתא"ק 36009-03-20, לפיה הורה על דחית בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד .

לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם בתיק קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה בהתאם לתקנה 406(א)לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 כפי שיפורט להלן:

בתיק קמא, הגיש הבנק המשיב תביעה בסדר דין מקוצר על סך כ – 736,000 ₪ כנגד החברה. אציין כי המחלוקת שבין הצדדים הובאה בפני במסגרת רע"א 4523-05-20 שם בהחלטה מיום 4.5.20 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה החברה בנוגע לפיקדונות הכספיים שהופקדו אצל הבנק המשיב. במסגרת ההחלטה קמא, סקר בית המשפט את רקע והשתלשלות הדברים. בית המשפט קמא פירט את הרקע הנורמטיבי, את השיקולים למתן צו עיקול זמני, (קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה ולחשש כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, מאזן הנוחות ומידתיות, שיקולי יושר בהם תום לב ושיהוי). בית המשפט קמא בחן את הקריטריונים השונים ומצא שיש להורות על דחיית הבקשה לביטול עיקול שהגישה המשיבה. בסופה של ההחלטה ולאור מהלכים נוספים שנועדו להבטחת זכויות הבנק, העיקול שהוטל על כספים של המבקשת בבנק לאומי, צומצם לסך של 349,782 ₪.

במסגרת בקשת רשות הערעור ובתמצית, טענה המבקשת טענות בכול הנוגע לעילת התביעה של המשיב. טענת המבקשת נוגעת לרישום שעבודים על פיקדונות אצל הבנק המשיב, וזאת ללא שהתקבלה החלטה מוסמכת לרישומן, החלטת האסיפה הכללית. כשיטת המבקשת, מדובר בפיקדונות בהיקף 600,000 ₪, שאינם משועבדים ולכן צריכים להיות מובאים בחשבון במסגרת הזכויות והחובות שיש למבקשת אצל הבנק , עד כדי כך שאין צורך בהטלת עיקול זמני.
כשיטת המבקשת, מימוש הפיקדונות לטובת חובות פרטיים, ישית עליה נזקים בלתי הפיכים, הגדלת חבות פנימית לחברה בהיקף של 1,000,000 ₪ והגדלת חיוב לרשויות בהיקף של 500,000 ₪ נוספים. טוענת המבקשת כי הבנק פעל באופן שבו "תפס את המקל" משתי קצותיו. בהליך קמא טען טענות לצורך שבעיקולים כספיים, למרות פיקדונות בהיקף 600,000 ₪ ומאידך בהליך מקביל, ה"פ 13024-02-20 ביקש לממש את הפיקדונות לצורך הבטחת חוב של גורמים בחברה, במסגרת שעבוד שאינו תקף כשיטת המבקשת. טוענת המבקשת מעבר לכך שכשיטתה, יש לבנק המשיב קושי ראייתי בתיק העיקרי לאור חוסר תקפות השעבוד, קושי בכך שההחלטה תביא לפגיעה אדירה, משולשת כשיטת המבקשת. טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא הביא בחשבון את הפיקדונות שאצלו. לפיכך טענה המבקשת שיש להתערב בהחלטה קמא.

דיון
כפי שכבר הוקדם, דין הבקשה להידחות

כפי שפורט בהחלטה "המקבילה" מיום 4.5.20 וכידוע בהתאם להלכה הפסוקה, התערבות ערכאת הערעור בנוגע לסעדים זמניים מצומצמת ולא מצאתי כי ענייננו הינו החריג שיש בו לעשות כן.

בכול הנוגע לטענות המבקשת באשר לראיות מהימנות לעילת התביעה וההכבדה, לא מצאתי הצדקה להתערבות בקביעה זו. כשיטת המבקשת, טוענת היא כנגד תוקף שעבוד שערכה החברה לפני מספר שנים, שעבוד על פיקדונות שהובטחו להבטחת הלוואות אישיות שנתנו למי מבעלי המניות בחברה. אין לקבוע מסמרות בשאלה זו בשלב הסעד הזמני, אולם דומני כי טענה זו אינה טענה פשוטה, והנטל המוטל על המבקשת אינו קל, כאשר בענייננו, אין מחלוקת אודות החוב הכספי של החברה לבנק המשיב, כאשר הגנת המבקשת הינה שהבנק יכול "לכסות" את החוב מהפיקדונות שאצלו, אולם הפיקדונות שועבדו להבטחת החוב לאותם גורמים בחברה, ולכן לא פשוט לעשות כן. מכל מקום, לא מצאתי הצדקה להתערבות בקביעת הרף הראייתי הנדרש לשלב זה של הסעד הזמני.

בכול הנוגע למאזן הנוחות, טענת המבקשת מתמקדת בנושא שדומני שכבר הוכרע "בסיבוב" הקודם, עת נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה החברה, (רע"א 4523-05-20), בכול הנוגע למשמעות הפיקדון שאצל הבנק המשיב, ובכול הנוגע לחובם של אותם גורמים מהחברה שהפיקדונות שועבדו להבטחת חובם. מכל מקום, מעבר לאותה טענה כי מימוש הפיקדון לטובת חוב של אותם גורמים בחברה לבנק, יביא להוצאות משמעותיות בחברה, השאלה היא האם תהא פגיעה בלתי מידתית בחברה, אשר אין מחלוקת כי מצויה היא במהלך של מימוש נכסים, פירעון חובות וחלוקת היתרה לבעלי מניותיה. מכל מקום, לא שוכנעתי כי קביעת בית המשפט קמא באשר למאזן הנוחות שאינו נוטה לטובת המבקשת דורשת התערבות ערעורית וכך גם לגבי קביעת בית המשפט קמא באשר לכך שמתן הסעד לטובת הבנק המשיב הינו בנסיבות התיק קמא, ראוי וצודק.

לפיכך וכאמור, מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות.

משלא ביקשתי תשובה, איני עושה צו להוצאות

העירבון שהפקידה המבקשת יושב לה באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.