הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 27734-09-21

לפני
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקש:

עומר כרמון
ע"י עו"ד אורלי ספיר סחייק

נגד

המשיבה:
מערכת ערב ערב באילת (1984) בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופטת ליאורה אדלשטיין) מיום 21.7.21 בתא"מ 37558-08-20 ולפיה נדחתה בקשת המבקש להעביר את התביעה מבית המשפט קמא לסמכותו המקומית של בית משפט השלום בחיפה. הבקשה הינה גם בהקשר להחלטת בית המשפט קמא, מיום 22.8.21 ובנוגע לדחיית בקשת המבקש לפיצול סעדים, לאחר שהותר למבקש לתקן את כתב התביעה שהגיש.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה כמו גם בתיק קמא, מצאתי להורות על דחייתה בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 כפי שיפורט להלן.

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש, ע"ס 23,400 ₪, בשל נזקים נטענים שנגרמו לה, כשיטתה, עת פיצתה גורם שהינו צד שלישי, בשל שימוש בתמונות תוך הפרת זכויות קניין רוחני. זאת, בהמשך להיות המבקש עובד שלה, עובד שהיה בשעתו עורך ראשי של המקומון באילת אותו היא מוציאה. המבקש כחלק מהגנתו, הגיש תביעה קטנה ע"ס 34,000 ₪ לבית משפט השלום באילת, כאשר בהתאם להחלטה מיום 23.8.20, ראה בה בית המשפט קמא כתביעה שכנגד, והורה על איחוד הדיון בשתי התביעות. דיון התנהל בבית המשפט קמא ביום 21.4.21, בסיומו כעולה מהפרוטוקול, ישנה התייחסות לאפשרות הגעה להסכמות, כלומר מדובר בישיבה מקדמית שהתקיימה.

המבקש, הגיש ביום 12.7.21, בקשה להעברת התביעות לסמכותו המקומית של בית משפט השלום בחיפה, במיוחד ובדגש על מקום מגוריו, שהינו בחיפה כאשר עלו טענות נוספות כפי שפורטו בהחלטה קמא. כפי שפורט בה, נימוקי המבקש היו מקום מגוריו שהינו בחיפה, כי הפרסום היה באינטרנט והתובעת היא עוסק שהיה עליה להגיש תביעה במקום מגורי המבקש וכי המשיבה לא ציינה בכתב התביעה את מקור הסמכות המקומית כמו גם שלפי התקנות החדשות, ישנן שתי חלופות בלבד לסמכות מקומית שהינן מקום מגורי הנתבע או מקום ביצוע המעשה / מחדל.

בהחלטה מושא הבקשה, בכול הנוגע לסמכות המקומית , דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש. בית המשפט קמא נימק את מחדל המבקש בהעלאת טענת הסמכות בהזדמנות הראשונה, כי המבקש לא מחה כנגד ההחלטה מיום 23.8.20 אודות האיחוד שבין התביעה שהגישה המשיבה לתביעה הקטנה שהוא הגיש ויזם כנגד המשיבה בבית משפט קמא היינו באילת. בית המשפט קמא אף ציין כי בדיון מיום 21.4.21, לא היתה התנגדות לסמכות המקומית אותה יש לטעון בהזדמנות הראשונה. עוד התייחס בית המשפט קמא לכך, שהתקנות החדשות אינן חלות על התביעה קמא, וכי בהתאם לתקנות הישנות, מדובר באירועים עת הנתבע עבד אצל המשיבה באילת המקנים את הסמכות המקומית לביהמ"ש באילת . לפיכך דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש.

המבקש הגיש ביום 19.7.21 בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד שהוא הגיש, וזאת לצורך הוספת מקרי הפרות נוספים שביצעה כטענתו המשיבה המזכות אותו בסכום כספי נוסף, ובסך הכול 70,000 ₪, וכן בקשה לפיצול סעדים עקב קיומה של נתבעת נוספת שכשיטתו הפרה את זכויותיו. בהחלטה שניתנה ביום 22.8.21, התקבלה בחלקה הבקשה. ביהמ"ש קמא אפשר את תיקון תביעת המבקש, אם כי מאידך, קבע שאין מקום לפיצול סעדים, ובכול הנוגע לטענת המבקש, שברצונו להוסיף נתבעת נוספת, קבע בית המשפט קמא כי המקום לכך הינו במסגרת כתב התביעה המתוקן שיגיש המבקש כמו גם שנימק כי לא ברור על אלו סעדים בכוונת המבקש לוותר כיום כדי לתבוע בעתיד.

במסגרת בקשת רשות הערעור, ביקש המבקש להדגיש כי עד להגשת הבקשה, הוא לא היה מיוצג, ולכן בדיון שהתקיים, כאשר הסכים לניהול התיק באילת, המדובר בהסכמה ללא הבנה משפטית של המשמעויות . המבקש טוען לקושי הרב בהתייצבות לדיון באילת כאשר מתגורר הוא בחיפה וזאת תוך פירוט לטענתו. טוען המבקש כי המשיבה בחרה את אילת משיקולי נוחותה בלבד במטרה לגרור אותו להתדיינות באילת. טוען המבקש כי מדובר בשלב מקדמי של התיק. טוען המבקש כי קיום ההליך באילת לא יהיה ראוי והוגן כלפיו. טוען המבקש שטעה ביהמ"ש קמא לגבי תחולת התקנות הישנות. טוען המבקש כי לא ראוי שהדיון יהיה באילת, שכן המשיבה כמערכת עיתון מסקרת באופן קבוע בכתבות את הקורה בבית המשפט.

בכול הנוגע להחלטת בית המשפט קמא לגבי פיצול הסעדים, טען המבקש טענות לגופו של עניין, לגבי עילות התביעה ומכל מקום סבר שבכך טעה בית המשפט קמא, ובמיוחד הדגיש כי לאור כך שעסקינן בתביעה בסדר דין מהיר המוגבלת לסך של 70,000 ₪, לא תהא בידו האפשרות לתבוע סעדים שמעבר להיקף תביעה זה, כך למשל כשיטת המבקש, לגבי כל הפרה של זכויות יוצרים, יכול הוא לתבוע 100,000 ₪, כאשר טוען הוא ליותר מהפרה אחת. לפיכך, ביקש לאפשר לו למצות את עילת התביעה בדרך של פיצול הסעדים שהתבקש. המבקש אף טען לגבי פסיקת ההוצאות שהינן מופרזות, בסך של 3,500 ₪. זאת, בכך שההליך לא ממש קודם עד כה. לפיכך התבקש לקבל הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור.
כפי שהקדמתי, דין הבקשה להידחות.

בכול הנוגע לשאלת הסמכות המקומית, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, נושא הסמכות המקומית, נקבע לפי הדין שהיה בעת הגשת התביעה, היינו לפי התקנות הישנות, לפיהן, גם המבקש אינו טוען שאין סמכות מקומית. בית המשפט קמא פירט כי הרקע הינו עבודת המבקש באילת אצל המשיבה ולכן בית המשפט קמא קנה סמכות לאור עובדה זו. זאת ועוד, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, המבקש עצמו, הגיש תביעה קטנה לבית משפט השלום באילת. המבקש בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, הסכים לסמכות בית המשפט, כאשר לענייננו, נכון שהעובדה שלא היה מיוצג צריכה היתה לבוא בחשבון, אולם יחד עם זאת, צריך לציין שלראשונה, הטענה הועלתה בשלב מאוחר יחסית, ובוודאי לא בהזדמנות הראשונה שניתן היה להעלותה. לפיכך, לא מצאתי כי נפלה שגגה בכך שבית המשפט קמא, דחה את טענת המבקש להעביר את המשך הטיפול בתיקים שבפניו, לבית משפט השלום בחיפה. אעיר כי לא מצאתי ממש בטענה ולפיה עסקינן במערכת עיתון אילתי ולכן לא ראוי שבית המשפט השלום באילת הוא שיטפל בתביעה.

אעיר ואוסיף שהתיק קמא, הינו בהליך של סדר דין מהיר, אשר בהתאם לתקנות הישנות, כמו גם התקנות החדשות, הדיון לגופו, לאור היקף התביעה, צריך דרך כלל להסתיים תוך ישיבה מהותית אחת, ולעיתים נדירות אולי ישיבה נוספת, (מעבר לאותה ישיבה מקדמית שנערכה). לפיכך, הגם שישנה טרחה למבקש המתגורר בחיפה, על פני הדברים, בתביעה ובתביעה שכנגד, אין עסקינן בהליכים משפטיים שידרשו התייצבויות רבות, אלא כנראה עוד ישיבה אחת, אולי ולכל היותר ישיבה נוספת ולכן גם מבחינה זו, אין הצדקה להתערבות בקביעת בית המשפט קמא.

בכול הנוגע לשאלת פיצול הסעדים, ולאחר שהתקבלה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה שהגיש, כתב תביעה שבית המשפט קמא ראה בה כתביעה שכנגד. לא מצאתי הצדקה להתערבות בקביעת ביהמ"ש קמא שלמעשה חזר על הכלל ולפיו תובענה תכלול את כל הסעדים האפשריים. הבחירה להגיש תביעה עצמאית בביהמ"ש קמא הינה בחירת המבקש. יכול היה המבקש לא ליזום תביעה מטעמו כחלק מההליך קמא כמו גם שאולי, לאור ההחלטה קמא, יכול היה הוא לבקש מחיקת תביעתו, על מנת לשקול הגשתה בסדר דין רגיל, ולאור טענתו כי המסגרת הדיונית אינה מאפשרת מיצוי הסעדים האפשריים. מכל מקום, משבחר המבקש לבקש לתקן תביעתו במסגרת הליך של סדר דין מהיר, הרי שבכך בחר להגביל הסעדים למסגרת זו. לפיכך, לא מצאתי הצדקה להתערבות בדחיית הבקשה לפיצול סעדים. אוסיף כי יש ממש בקביעת בית המשפט קמא, ולפיה, היה צריך לפרט בפניו אלו סעדים בדיוק, נמנעו מהמבקש במסגרת הדיונית שבה הוגשה תביעתו, ואין בכך שהדברים פורטו במסגרת בקשת רשות הערעור לסייע למבקש שהיה צריך לעשות כן ולפרט הסעדים, במסגרת הבקשה בבית משפט קמא.

לפיכך, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטות בית המשפט קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו.

לפיכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא ביקשתי תגובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהפקיד המבקש יושב לו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.