הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 18207-07-18

בפני
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקש:

יוסף אלקודסי
ע"י ב"כ עו"ד בן גויכמן

נגד

המשיבה:

מקורות חברת מים בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת נעם חת מקוב ) מיום 31.5.18 בת"א 52276-11-13 ולפיה הורה על דחיית בקשת המבקש להורות על זימון עד, עו"ד אמיר לוינשטיין.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בתיק קמא, מצאתי לפעול בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 ולהורות על דחיית הבקשה ללא צורך בקבלת תשובה.

1. ברקע הדברים, תביעה שהגיש המבקש לבית המשפט קמא ע"ס 196,400 ₪, תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לו, כחקלאי המגדל גידולי ירקות שונים בעיקר פלפל ועגבניות, כנגד המשיבה, שהינה חברה ממשלתית שתפקידה הספקת מים, בשל עבודות שבוצעו בסמוך לחלקות השדה של המבקש. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, ובית המשפט, הורה על מינוי שמאי מטעם בית המשפט, את השמאי מר צבי פרליס, (להלן: "המומחה"), וזאת בהתאם להחלטה מיום 13.1.16.

2. לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו ביום 20.3.17, עלו טענות מצד המבקש כנגד המומחה, הוגשה בקשה ובהמשך, בהחלטה מיום 19.6.17 בית המשפט קמא הורה למומחה ליתן הבהרות לגבי קשריו עם המשיבה. בהמשך הדרך, הדברים "התגלגלו" לבקשות שהגיש המבקש שתכליתם פסילת חוות דעתו של המומחה. ההחלטה המהותית בנושא ניתנה בידי בית המשפט קמא, ביום 30.6.17, כאשר הבקשה שהוגשה מטעם המבקש לא ה ייתה רק לפסול את חוות הדעת, אלא להורות על מחיקת כתב ההגנה מטעם המשיבה והמבקש אף ביקש פסק דין תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמא.

3. כפי שפורט בהחלטה מיום 30.6.17, המבקש טען כי התברר לו בגלישה לאתר אינטרנט "יתרו" כי המשיבה מוזכרת שם כלקוחה של המומחה. כן התברר כי המומחה מונה מטעם בית המשפט השלום בפתח תקווה, בהליך אחר בו הנתבעת צד, ת"א 24237-12-10, עמר נ' מקורות, (להלן: "תיק עמר"). לשיטת המבקש המשיבה העלימה מידע זה מבית המשפט קמא ועל המומחה היה לפסול את עצמו בכך שלא גילה את עניינו האישי והכספי למול המשיבה. המשיבה מנגד השיבה כי היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את שאלת החלפת המומחה, אולם יחד עם זאת, ציינה כי המבקש הוא שהציע את המומחה כמוסכם. עוד ציינה כי הפרסום באתר יתרו אינו באחריותה ולא בידיעתה וכי בשנים 1995-1996 מונה המומחה בשני מקרים כמומחה מטעמה ומאז למעלה מ – 20 שנה, לא היה קשר בינה למומחה וכי המינוי בהליך אחר מטעם בית המשפט אין בו אלא להעיד על כי עוד מותב אינו סבור שיש קושי במינוי. בית המשפט קמא פירט את תשובת המומחה לבקשות ההבהרה מיום 19.6.17 ולפיהן השיב המומחה כי בשנת 1995 שימש כשמאי חיצוני מכריע בין המשיבה לחקלאי פרטי והמומחה הבהיר כי המשיבה אינה לקוחה שלו והוא אינו משמש כשמאי עבורה למעט אותו ענין חד פעמי בשנת 1995. בהחלטה מיום 30.6.17, נדחתה בקשת המבקש לפסילת חוות דעת המומחה, וכן נדחו הסעדים הנוספים שביקש התובע כסנקציה עונשית כנגד המשיבה בהם הוצאות לדוגמא ומחיקת כתב ההגנה כמו גם מתן פסק דין כנגד המשיבה.

4. על ההחלטה מיום 30.6.17, הוגשה לבית משפט זה, רע"א 67402-07-17, בקשה שנותבה לטיפולי. בהחלטה שניתנה ביום 13.8.17 נדחתה בקשת רשות הערעור במסגרתה פירטתי מדוע אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא שלא להורות על פסילת חוות דעת המומחה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כאשר בהחלטה בבש"א 1829/18 מיום 5.3.18, (כב' השופט דוד מינץ) נדחתה הבקשה, (כחלק מערעור על החלטת כב' הרשמת בנמלך לארכה להגשת בקשת רשות הערעור).

5. ההליך בבית המשפט קמא המשיך, כאשר לאחר שניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, אלו הוגשו הן על ידי המבקש והן ע"י המשיבה. לאחר הגשת ראיות המשיבה, הגיש המבקש בקשה לזימון עדים, במסגרתה ביקש לזמן את עו"ד אמיר לווינשטיין שייצג את התובעים מול המשיבה בתיק עמר, כאשר תמצית עדותו של העד הינה כפי שעלה מהבקשה , לצורך חקר האמת ביחס למומחה. בהמשך, המבקש שינה הבקשה וביקש לצרף את תצהירו של עו"ד לווינשטיין, לתצהירים שכבר הוגשו. לאחר קבלת תשובת המשיבה, דחה בית המשפט קמא בהחלטה מיום 31.5.18 את הבקשה שהינה ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

6. במסגרת ההחלטה מיום 31.5.18, פירט בית המשפט קמא את רקע הדברים וחזר על כך שהמבקש עורך מאמצים רבים להביא לפסלות חוות דעת המומחה. בית המשפט קמא מפרט כי בתצהיר עו"ד לוינשטיין, טוען הוא כי בתיק עמר, היה מבקש את פסלות המומחה אילו היה יודע על רקע שיש למומחה עם המשיבה. בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיבה ולפיהן את ראיות המבקש היה צריך להגיש "כמקשה אחת", ולא היה כל מקום להמתין עם הגשת תצהיר עו"ד לוינשטיין עד לאחר הגשת ראיות המשיבה. עוד הוסיף וקבע בית המשפט קמא כי סברתו של עו"ד לוינשטיין אודות האופן בו התנהל תיק עמר, ובכלל זה התנהלות המשיבה אינו רלבנטי להתנהלות בתיק קמא. הוסיף בית המשפט קמא והתייחס לכך שהמבקש חוזר על טענות שנבחנו בשלוש ערכאות. הוסיף בית המשפט קמא וחזר על הנימוקים שניתנו ב"סבב" הקודם עת החליט להורות על דחיית בקשת המבקש לפסול את חוות דעת המומחה. בסיכום הדברים נדחתה בקשת המבקש להורות על צירוף תצהירו של עו"ד לוינשטיין, ומתוך כך התוצאה הינה שלא להתיר את זימונו כעד להליך קמא.

7. בקשת רשות הערעור משתרעת על פני 34 עמודים. לשיטת המבקש זהו המקרה הקלאסי שיש להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. המבקש בבקשתו לפרטי פרטים מפרט מדוע יש קושי באמינות המומחה ובאובייקטיביות שלו עד כדי משוא פנים כנגד המבקש. לשיטת המבקש מדובר בתיק שבו מתעוררות שאלות משפטיות רבות שיש הכרח לתת בהן הכרעה משפטית. לשיטת המבקש נגרמו לו עוולות בשל טעות ביהמ"ש קמא. המבקש למשל טוען (סע' 148) כי: "ההליך בו נטל חלק המבקש, היה אסימטרי, חסר שוויון ונעדר כל סממן משפטי ראוי עד שהותיר את המערער כמי שניצב בזירת אגרוף שעה שידיו כבולות ועיניו מכוסות". במסגרת סיכום הדברים ביקש המבקש להורות על ביטול החלטות בית המשפט קמא, תוך קביעה כי אלו נתקבלו בניגוד לדין ולאור הפגמים הרבים במינוי המומחה.

דיון
כפי שכבר הוקדם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

8. בכול הנוגע לשאלת פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הנושא כבר נדון בשלוש ערכאות, כפי שפורט, הן בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.6.17, הן בהחלטתי מיום 13.8.17 ברע"א 67402-07-17 והן ב"גלגול שלישי", ביום 5.3.18, בבש"א 1829/18 (כב' השופט דוד מינץ). לא מצאתי כי במסגרת הליך שנפתח בבית המשפט קמא, שעניינו בקשה לזימון עד, יש הצדקה לעיון מחדש בכול הנוגע להחלטת בית המשפט קמא שלא קיבל הבקשה לפסול את חוו"ד מומחה ביהמ"ש.

9. ההחלטה נשוא בקשה זו, עניינה בהחלטה הנוגעת לעדותו של עו"ד אמיר לוינשטיין, שביקש המבקש לזמן מטעמו. דומני כי ההחלטה קמא אוחזת בשני נימוקים עיקריים לדחיית בקשת המבקש. הראשון, הינו הנימוק ולפיו היה על המבקש לזמן מלכתחילה את העד המבוקש ולא להמתין עד לאחר הגשת ראיות המשיבה. השני, הינו שאלת הרלבנטיות, כלומר גם אם ניתן היה לאזן את תוצאת הבקשה לזימון העד, למרות שלא הוגשה בזמן שהיה צריך לעשות כן, השאלה הינה ה רלבנטיות.

10. בכול הנוגע לשאלת זימון העד, ומאוחר יותר צירוף לתיק של תצהיר מטעם העד, נימק ביהמ"ש קמא כי נושא תיק עמר היה ידוע עוד לפני הצו להגשת הראיות ולכן לא הייתה כל סיבה שלא להגיש "כמקשה אחת" את כל הראיות בהן את התצהיר מטעם עו"ד לוינשטיין. עיינתי הן בבקשה ובתגובות בתיק קמא והן בנימוקי בקשת רשות הערעור ולא מצאתי כל שגגה בכך שביהמ"ש קמא הפעיל את הכלל ולפיו ראיות יש להגיש "בחבילה אחת". לא הייתה מניעה מהגשת תצהיר העד האמור בזמן הגשת ראיות המבקש ולכן הקושי שבבקשה במועד שהוגשה לאחר הגשת ראיות המשיבה.

11. הוסיף בית המשפט קמא וציין כי יכול והיה ניתן ליתן הוראות בכדי לאזן את ההגשה המאוחרת, אולם מדובר בעדות שאינה רלבנטית. קבע בית המשפט קמא כי הצהרות וסברתו של עו"ד לוינשטיין אודות ההתנהלות בתיק עמר כמו גם בתיק קמא אינן רלבנטיות. עיינתי בתצהיר עו"ד לוינשטיין מיום 20.3.18. העד מתאר כי טיפל בתיק עמר בו מונה המומחה מר פרליס, אלא שלסברת עו"ד לוינשטיין, אילו ידע על מה שנודע לו מב"כ המבקש, יכול להיות שהיה פועל משפטית אחרת בתיק, ויכול ואף יזום בתיאום עם לקוחותיו "פתיחת" ההליך בתיק שהסתיים מחדש. אף אני, כבית המשפט קמא, אחר עיון בתצהיר, איני סבור כי מדובר בעדות הרלבנטית להליך קמא שכן אין בעדות בכדי להוסיף פרטים אשר לא היו ידועים לצדדים כבר בתחילת הדרך וסברתו של העד בדבר ההתנהלות בתיק עמר, אינה רלבנטית לתיק קמא. לפיכך, בדין קבע בית המשפט קמא שאין מקום גם לגוף הבקשה לזימון עד, בהעדר רלבנטיות לעדותו.

12. משמצאתי כי אין כל מקום להתערבות בשני האדנים המרכזיים על בסיסם ניתנה ההחלטה קמא, לא מצאתי שיש הצדקה לקבל את הבקשה ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תשובת המשיבה, יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪.

העירבון שהופקד להבטחת הוצאות ההליך יועבר לאוצר המדינה לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ח, 12 יולי 2018, בהעדר הצדדים.