הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 11145-06-20

לפני:
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקש:

ח'אלד תכתוכ
ע"י ב"כ עו"ד אשרף ברקאת

נגד

המשיב:
דנילוב אלכס

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת אורית ליפשיץ) מיום 16.03.20, בת"ט 43816-01-20 לפיה הורה על דחיית בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 100,000 ₪, שהוגש לביצוע בשנת 2013, ואשר מועד פירעונו 20.3.13 לגביו הומצאה אזהרה למבקש ביום 11.9.13.

לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם בנספחים לה ובתיק קמא, מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה ובהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 כפי שיפורט להלן.

הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 19.1.20. בתצהיר שתמך בבקשה פירט המבקש את נסיבותיו האישיות בהם היקלעותו לקשיים כלכליים במהלך השנים האחרונות, כשלשיטתו, אינו משוכנע כי בוצעה המסירה הרשומה בתיק ההוצאה לפועל ביום 11.9.13. המבקש טען למצבו הרפואי שמתדרדר למרבה הצער במיוחד לאחרונה. המבקש טען כי אכן לכאורה יוצא שהמועד להגשת התנגדות חלף לפני כשש שנים. אלא שהמבקש טען לנסיבות חריגות שתוצאתם הינה מתן ארכת מועד.

במסגרת ההחלטה מושא בקשה זו, פירט בית המשפט קמא את הרקע, את טענות הצדדים, כמו גם שפורט המצב הנורמטיבי לגבי ארכת מועד והטעמים המיוחדים הנדרשים, כאשר בית המשפט קמא לא מצא שאלו קיימים בעניננו. בית המשפט קמא נימק מדוע אינו בוחן את סיכויי ההתנגדות לגופם.

בית המשפט קמא פירט כי מדובר בתקופה ארוכה ביותר, שש שנים, כאשר אין די בכך שלאחרונה, עורך דין בדק את החומר וגילה שיש טענות התנגדות לגוף שטר החוב. בית המשפט קמא דחה הטענה לייצוג משפטי שאינו ראוי או ליתר דיוק את העדר הייצוג של המבקש ונקבע שהמבקש יכול היה לקבל ייעוץ משפטי. בית המשפט קמא קבע כי המבקש היה מודע להליכי ההוצאה לפועל, כבר בשנת 2014 עת הובא בצו הבאה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו, שם נחקר בפני רשם ההוצאה לפועל בשל החוב נשוא התיק קמא. במכלול הנסיבות ובדגש על סופיות הדיון, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לארכת מועד שהגיש המבקש.

במסגרת נימוקי בקשת רשות הערעור, נטען כי יש להתערב בקביעת בית המשפט קמא אודות העדר טעם מיוחד. טוען המבקש כי נחסמת זכות הגישה שלו לערכאות בהעדר ארכת מועד שלא כדין. בכול הנוגע למשך האיחור, שש שנים, טוען המבקש כי היה צריך להביא בחשבון את העדר ההליכים כנגדו מטעם המשיב במהלך השנים האמורות. המבקש טען שלא הובא בחשבון הקושי הכלכלי האדיר בו היה נתון במהלך אותן שנים, וכי העדר הפנייה לייעוץ המשפטי נבעה מקושי אמיתי. זאת ועוד, נטען להתדרדרות ממשית במצב הבריאותי דבר שהיה צריך להביא בחשבון והפגיעה בזכות המבקש לסיים חייו בכבוד ללא חובות. נטען כי התנהלות המשיב הינה כמי שזנח את החוב ומדברת בעד עצמה. עוד נטען לפגם ולפיו לא שקל בית המשפט קמא את נימוקי האיחור ואלו לא אוזנו למול סיכויי ההצלחה בהליך, וטענות המבקש ולפיהן אין חוב אמיתי כלפי המשיב אשר בחר שלא להתייחס לגוף החוב. טוען המבקש כי סיכומם המצטבר של הטענות היה צריך להביא לתוצאה אחרת, של ארכת מועד ובכך לאפשר למבקש דיון לגוף טענותיו כנגד ביצוע שטר החוב.

דיון
כפי שהקדמתי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים יש לציין כי יכול ובנתונים נשוא התיק קמא, יכול ובית המשפט קמא היה מגיע לתוצאה אחרת, ויתכן כי היה מפעיל את שיקול דעתו להרשות ארכת מועד בתנאים כאלה או אחרים, אלא שזו אינה השאלה הערעורית שעניינה האם בדחיית הבקשה לארכת מועד בנתונים נפלה טעות שאינה יכולה לעמוד, וכפי שהקדמתי, איני סבור כך.

בקשת רשות הערעור אינה מתייחסת לאותו הליך של צו הבאה שהיה בפני רשם ההוצאה לפועל בעכו בשנת 2014 , שם הובא המבקש ונחקר בקשר לתיק ההוצאה לפועל הרלבנטי, כלומר לא ניתן לומר שהקביעה ולפיה המבקש ידע על ההליך בהוצאה לפועל שגויה ולכן המדובר במי שידע על הליך ההוצאה לפועל, ולאחר שש שנים מבקש ארכת מועד להגשת התנגדות.

לא ניתן לומר שאין ממש בהנמקת בית המשפט קמא אודות סופיות ההליך. כאשר חייב מודע להליך הוצאה לפעל נגדו, וחולפות 6 שנים עד שמבקש הוא להתנגד להליך, יש צורך בנימוקים כבדי משקל וחריגים כדי לאפשר את אותה ארכת מועד מבוקשת. הנימוקים ולפיהן המבקש לא היה פנוי לאור קשייו הכלכליים לקבלת יעוץ משפטי, כמו גם נימוקים אודות קשיים רפואיים למרבה הצער היום, כמו גם חלוף הזמן הרב מאז ועד היום, והגם שישנה התייחסות מסויימת לגוף הדברים, אינם נראים על פניהם כנימוקים חד משמעיים התומכים בקבלת הבקשה לארכת מועד והדברים נשקלו בידי בית המשפט קמא, ולא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו האמורה ולפיה אין די בהם בכדי להרשות ארכת מועד.

אכן, בית המשפט קמא לא התייחס לסיכוי הצלחת ההתנגדות כשלעצמה, כפי שפורטו בסע' 39, ובכך יש ממש בטענת המבקש. בית המשפט קמא קבע כי אין מדובר בטענות בעלמה, תוך שיחד עם זאת, אינו רואה מקום לדון בטענות בדבר סיכויי התביעה. היה צורך בהתייחסות לסיכויי ההגנה. לפיכך בחנתי את תצהירו של המבקש באופן בלתי אמצעי לצורך הערכת הסיכויים .

המבקש פירט כי באותה עת עבד כרתך, עבור קבלן, עימו ערך עסקאות של ניכיון שיקים אצל המשיב, ובוצעה התחשבנות כזו או אחרת, כאשר המבקש התייחס לשיק לא סחיר שניתן, שיק של חברה בשם ברנד, במסגרתו התקבל מלוא הסכום, כאשר היתה מחלוקת עם המשיב אודות ההתחשבנות, כשטוען המבקש כי מגיעים לו כספים מהמשיב, אשר לא פעל כנגד המבקש עד כה במשך שנים במטרה להמתין עד תום תקופת ההתיישנות. זאת, כאשר המשיב פעל נגד מי שהיה הקבלן עמו עבד המבקש. סביר להניח כי אם היתה מוגשת התנגדות לפני שש שנים, זו היתה ראויה להתקבל שאז היתה נבחנת לגופה בזמן אמת. אלא שבהינתן האיחור של 6 שנים, כשהנימוקים והטעמים לארכת מועד אינם מהחזקים, וכאשר מדובר בנימוקי התנגדות שאינם מהגבוהים, בשקלול הדברים, בתוצאה, איני סבור שיש הצדקה להתערבות ערעורית בה, כלומר הוראה אודות מתן ארכה להגשת ההתנגדות במקום ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא ביקשתי תשובה איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהופקד יושב למבקש באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.