הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 5693-09

בפני
כב' השופט אריאל חזק

המערער

יצחק חנאי,ת"ז: XXXXXX404
ע"י ב"כ עו"ד יהודה ברמי

נגד

המשיבים

  1. עו"ד אריק אמיר – הנאמן לנכסי החייב
  2. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

החייב: אליהו חנאי

החלטה

מדובר בערעור שהגיש מר יצחק חנאי (להלן: "המערער") , על החלטת עו"ד אריק אמיר - הנאמן לנכסי החייב, אליהו חנאי – (להלן: "החייב"), בתביעת חוב שהגיש.

ביום 2.6.2008 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.
ביום 26.1.2009 הגיש המערער תביעת חוב בתיק על סך 19,806,639 ₪, וביום 5.2.2009 הגיש תביעת חוב מתוקנת על סך זהה (להלן: "תביעת החוב").
ביום 21.9.2009 דחה הנאמן את תביעת החוב של המערער, וביום 17.11.2009 הגיש המערער הודעת ערעור על החלטת הנאמן.
בשל נסיבותיו המיוחדות של התיק, ובהסכמת הצדדים שנבעה ככל הנראה מתוך רצון לגיטימי שלא לפגוע במאמצים למכר נכסי החייב במחיר מירבי, קויים הדיון בערעור של המערער רק ביום 11.07.2016.

כללי
ביום 2.6.08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב.
בשנת 1996 היה החייב בעלים של שני נכסים ברחוב סוקלוב 74 ו- 76 בחולון - הידועים כחלקה 6 תת חלקה 8 בגוש 7170 וחלקה 7 בגוש 7170 (להלן: "הנכסים בחולון").

על פי טענת המערער בתחילת שנת 1996, הוא נטל הלוואת משכנתא מבנק הפועלים בסך של כ- 5.3 מיליון ₪, וכיסה בכספי ההלוואה את חוב המשכנתא שנטל החייב ורבץ על הנכסים בחולון.

תביעת החוב
תביעת החוב הוגשה כאמור על הסך של 19,806,639 ₪.

תביעת החוב כללה את הרכיבים הבאים:

  1. סך של 5,481,640 ₪ ששולמו, לטענת המערער, בגין "רכישת הנכסים" שברחוב סוקולוב 74-76 בחולון , באמצעות נטילת הלוואת המשכנתא בסך האמור והעברת הכספים לבנק , ובתוספת סך של 9,119,861 ₪ בגין ריביות והצמדות ששולמו .
  2. סך של 668,410 ₪ בגין פינויים של ה"ה רבר חיה ואפרים, שהיו דיירים מוגנים בבית ברח' סוקולוב 76 בחולון. לטענת המערער שולם על ידו סך של 110,000 דולר, לפי שער יציג של 4.035 לדולר, ובצירוף ריבית והצמדה מיום 20.7.2000 (מועד החתימה על הסכם הפינוי) מגיע הסכום לסך של 668,410 ₪.

בין סוגריים יוער כי בהודעת הערעור ציין המערער כי הנכסים ברח' סוקולוב 74-76 ולחילופין המשכנתא על הנכסים משמשים כבטוחה לטובתו, וטענה זו נדחתה בהחלטות קודמות במסגרת התיק.
3. תשלום חובותיו של החייב בגין בית הקולנוע - תשלום החובות בבנק הפועלים, בין השאר בגין משכנתא שניטלה על בית קולנוע וחובות נוספים. סך של 8,000,000 ₪ משנת 2004 בצירוף ריבית והצמדה סך של 9,470,368 ₪.
4. תשלומים לעיריית חולון לכיסוי חובות החייב בסך 184,000 ₪, ובצירוף ריבית והצמדה, סך של 248,000 ₪.
5. תשלומים בגין חובותיו של החייב ל"אופנת רונית". המע רער משך שלושה צ'קים על סך כולל של 60,000 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה סך של 70,000 ₪.
6. תשלומים לכיסוי חובו של החייב למר מנשה בסירטמן - המערער ערב לחובו של החייב למר בסירטמן ושילם סך של 150,000 ₪ .
7. תביעת החוב הוגשה על סך 19,806,639 ₪, וזאת על אף שסיכום סך הרכיבים שבתביעת החוב מצטרף לחוב בסך 25,288,279 ₪. בסעיף 56 טו' להודעת הערעור הבהיר המערער טעותו, ויש לקבל הסבריו ולהעמיד את תביעת החוב על הסך של 25,282,279 ₪ כפי שיוסבר בהמשך.

בסיפא למסמך "מרכיבי תביעת החוב של מר יצחק חנאי" שצורף לתביעת החוב ציין המערער כי מתוך סכום תביעת החוב יש להפחית את דמי השכירות שקיבל בגין השכרת הנכסים, בסך 2,600,000 ₪ לחלק לשתיים בגין מס הכנסה, ובהפחתת 10% בגין ניהול, ובסך הכל 1,240,000 ₪. כן ציין המערער כי על הסכומים האמורים לעיל יש להוסיף ולחשב את הכספים שהמערער ממשיך לשלם כריבית בגין הנכסים. יובהר, כי בענין זה דן בית המשפט בבקשה נוספת העוסקת בבקשת קיזוז, שהגיש הנאמן.

החלטת הנאמן

ביום 21.9.2009 הוציא הנאמן החלטה בה דחה את תביעת החוב במלואה.
בראשית ההחלטה ציין הנאמן כי הוא דוחה את תביעת החוב על הסף מחמת איחור במועד ההגשה, אך במהלך הדיונים בתיק ויתר הנאמן על קביעתו זו.
לגופו של עניין ציין הנאמן בהחלטתו כי הוא דוחה התביעה על בסיס הקביעות הבאות:

  1. על בסיס הנתונים העומדים בפני הנאמן, המערער לא רק שאינו זכאי לנשייה בקופת הפש"ר אלא שהוא חייב סכומי עתק, בגין דמי שכירות שגבה לאורך השנים, ושלשל לכיסו.
  2. בהחלטות קודמות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון נסגרה הדלת בפני המערער לטעון טענותיו, וכיום הוא לא יוכל לטעון כי יש לו זכויות בנכסים ברח' סוקולוב 74-76 בחולון.
  3. דין רכיב התביעה בסך 9,119,861 ₪ (המבקש להישען על חוב נטען מיום 12.7.1996) להידחות מחמת התיישנות.
  4. דין רכיב התביעה בסך 668,410 ₪ (המבקש להישען על חוב נטען מיום 20.7.2000) להידחות מחמת התיישנות.
  5. דין רכיב התביעה על סך 230,000 ₪ (המבקש להישען על חוב נטען משנת 1999), להידחות מחמת התיישנות.
  6. הטענות בענין תשלום חוב ל"אופנת רונית" הן טענות מופרכות. "אופנת רונית" היא בעצם עסק בבעלות גיסתו של המערער. חלק מן השיקים שצורפו לתביעת החוב לא כובד על ידי הבנק וחלק לא הוצג לפרעון.
  7. הטענות בענין תשלומים לעיריית חולון הן טענות בלתי מבוססות שחלקן התיישן, וחלקן הושהה בצורה בלתי סבירה. טענות התשלום לא הוכחו.
  8. רכיב תביעת החוב המבקש להתבסס על שטר חוב בסך 8,000,000 ₪, שנעשה כביכול ביום 22.1.2004 לפרעון באותו יום מופרך על פניו, מה גם שמדובר בחובות שהתיישנו זה מכבר (בגין הקולנוע). בנוסף לא היתה שום הצדקה לכך שב-22.1.2004 יצור הנושה התחייבות בסכום כלשהו של החייב כלפיו לפרעון מיידי, ובוודאי לא התחייבות בסכום של 8,000,000 ₪.

הודעת הערעור
בהודעת הערעור טען המערער, בין היתר, טענותיו כדלקמן :
טענות הנוגעות לפסקי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט העליון.- בערעורו טען ב"כ המערער כי בית המשפט המחוזי בתל אביב בהחלטתו מיום 22.2.2007 בה.פ (ת"א) 864/04, חנאי יצחק נ' חנאי אלי ואח' (להלן: "החלטת בית המשפט המחוזי") סירב אמנם להעניק למערער סעד הצהרתי המצהיר כי הוא רשאי להירשם כבעלים של נכסי המקרקעין מכוח הסכמי הרכישה, ואולם בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 4.1.09 בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (בע"א 314/07 יצחק חנאי נ' אלי חנאי ואח' ) (להלן: "פסק דינו של בית המשפט העליון") לא דחה את הטענה שהמערער החזיק באותם נכסים, השביח אותם ופדה משכנתאות קודמות שרבצו לטובת בנק הפועלים על זכויות החייב.

לדברי המערער על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, אמנם לא עלה בידי המערער להרים נטל ההוכחה לקיומה של עסקת רכש המקרקעין, ואולם גם המשיב לא הוכיח טענותיו, ואין בדברים הללו לסתור או לשלול את העובדה שבנק הפועלים העמיד למערער אשראי ומחשבונו הועבר סך של 5,300,000 ₪ לחשבון החייב לצורך פרעון חוב החייב לבנק.

לטענת המערער, על פי החלטת בית המשפט העליון, לא נסתרה העובדה שהמערער השביח את הנכסים בכך שפדה זכויותיהם של ה"ה רבר אפרים וחיה, שהיו דיירים מוגנים בנכסים בתשלום בסך של 110,000 דולר, ובתוספת ריבית והצמדה בסך כולל של 668,410 ₪.
עוד לא נסתרה באותה החלטה העובדה שבשנת 2004 נטל המערער מבנק לאומי שלוש הלוואות על סך כולל של 2,000,000 ₪, תוך שעבוד ביתו הפרטי ברמת השרון, לטובת הבנק, שהועברו ישירות מבנק לאומי לבנק הפועלים לטובת פרעון על חשבון הקרן של המשכנתאות החדשות.
לדברי ב"כ המערער, המערער גבה באופן שוטף משוכרי יחידות הדיור בנכסי המקרקעין עד למסירת החזקה בנכסים לנאמן סך של 16,250 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה, ובהם שילם הריבית בגין המשכנתאות.
סכומי הריבית וההצמדה המשולמים בגין המשכנתאות עולים על דמי השכירות, שוויים השנתי עומד על כ-7% מהסך של 5.3 מליון ₪ ששולמו על ידי המערער לסילוק המשכנתא של החייב, ובסך הכל שווי הריבית וההצמדה המשולמים על ידי המערער בגין המשכנתאות עומד על סך כ-60,000 ₪ בחודש.

טענות הנוגעות להתיישנות החוב - לטענת המערער, על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מאחר והחייב הודה בקיום זכותו של המערער בנכסים ובכספים ששולמו על ידו הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום ההודעה, וזאת מאחר והחייב לא הודה הודאה שהיה עמה התיישנות.

טענות הנוגעות לתשלום הערבות למר בסיטרמן - בטיעוניו טען המערער כי ה וא פרע את חובו של החייב למר בסיטרמן בשנת 1999, בסך קרן של 150,000 ₪ וליום הגשת תביעת החוב עומד החוב על סך 230,000 ₪ כולל ריבית והפרשי הצמדה. בנוסף, לדבריו, ההתיישנות בענין זה אינה חלה בשל סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מאחר והחייב הודה בקיום הזכות ומעולם לא טען לתוקף החוב, ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודעה מצד החייב בקיום הזכות.

טענות לענין החוב לאופנת רונית - לטענת המערער, הוא היה ערב לחובותיו האמורים של החייב, ונדרש לפרוע החוב, לדבריו הוא מסר לאופנת רונית שלושה שיקים בסך כולל של 60,000 ₪, אשר נפרעו.

טענות לענין החובות לעיריית חולון - לטענת המערער, מדובר בחובות שרבצו על נכסי מקרקעין ומאחר והוא פרע במקום החייב את החובות האמורים לעירייה, הוא השביח בכך את הנכסים בסכום החוב שפרע. לדבריו, גם את טענת ההתיישנות יש לדחות לאור הנימוקים שפורטו לעיל.

טענות בענין החוב בסך 8,000,000 ₪ - לטענת המערער, בסעיף 3 לתביעת החוב צוין החוב האמור שמקורו בסכומים אותם שילם המבקש ישירות לצורך פדיון המשכנתאות שרבצו על נכסי המקרקעין של החייב, הידועים בשם "בית הקולנוע". למערער נשייה מובטחת בסכום זה, מכוח היותו נושה מובטח שיש לו שיעבוד מכוח תחלוף משכנתאות ובית המשפט הופנה לנאמר בערעור זה בכל הנוגע למעמדו של המערער כנושה מובטח ביחס לנכסים ברח' סוקולוב בחולון. כמו כן, טען המערער לזכות עכבון על הנכס, וגם בענין זה הפנה לטיעוניו בענין הנכסים ברח' סוקולוב בחולון. לדבריו, הוא לא הוציא הנכס משליטתו מרצונו. כן טען כי השביח הנכס בפרעון המשכנתא שרבצה עליו.

תגובת הנאמן לערעור
בתגובתו טען הנאמן טענותיו לגוף הודעת הערעור כדלקמן:
הנאמן חזר על דבריו בהחלטה מיום 21.9.2009 שבה דחה את תביעת החוב.
לטענת הנאמן, המערער אינו זכאי לנשייה בקופת הפש"ר בגין כך ש גבה דמי שכירות לאורך שנים.
כן טען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לצו הצהרתי שהגיש המערער ובפסק דינו של בית המשפט העליון באותו ענין, נסגרה הדלת בפני המערער לטעון כי יש לו זכויות בנכסים ברח' סוקולוב בחולון. עוד טען הנאמן להתיישנות רכיב התביעה בסך של 9,119,861 ₪ בגין הפדיון הנטען של המשכנתא על הנכסים בחולון. כן טען להתיישנות רכיב התביעה בגין פדיון זכויות, הדייר המוגן בנכסים בחולון, מר אפרים רבר, בסך של 668,410 ₪. כמו כן, טען להתיישנות רכיב התביעה בסך 230,000 ₪ בגין תשלום החוב למר בסיטרמן. הנאמן חזר על הדברים שצוינו בהחלטתו מיום 21.9.2009, בכל הנוגע לחוב לאופנת רונית . עוד חזר הנאמן על דבריו שלפיהם הטענות בענין התשלום לעיריית חולון אינן מבוססות, חלקן התיישן וחלקן הושהה על ידי המערער. בכל הנוגע לרכיב תביעת החוב המבקש להתבסס על שטר חוב בסך 8,000,000 ₪, טען הנאמן שמדובר בתביעה מופרכת, בגין שטר חוב שנעשה ביום שבו הוא נועד לפרעון, ובחוב שהתיישן.

דיון והכרעה
דיון בסוגיית אורך הסיכומים על פי טענת המערער, במקביל לבקשה דנן מתבררת בקשה אחרת שהגיש המערער לקיזוז ולהשבת סכומים שונים. לטענתו על אף העובדה שהערעור על החלטת הנאמן בתביעת החוב ובקשת הקיזוז נוהלו כבקשות שונות, החליט הנאמן להגיש סיכומיו במאוחד בשתי הבקשות, ועל כן אין לקבל סיכומיו.
דיון- בבקשה למתן הוראות בסוגיית הקיזוז הוקצו לצדדים בהחלטה מיום 21.11.17 שבעה עמודים להגשת סיכומיהם (וזאת לאחר שמלכתחילה הורה בית המשפט על ששה עמודים, ובסופו של יום לא נדחתה בקשתו של ב"כ של המערער להגדלת סך העמודים לשבעה עמודים ). סיכומי הנאמן בענין נפרשו על פני עמוד וחצי בלבד, (עמ' 1,2 לסיכומים) וסיכומי מר חנאי נפרשו על פני ששה וחצי עמודים, ובכך אין כל בעיה.
בסוגיית הערעור על החלטת הנאמן בתביעת החוב הוקצו לצדדים ביום 11.7.2016 ארבעה עמודים בלבד לסיכומיהם. הנאמן פרש סיכומיו על פני 7 וחצי עמודים, ומר חנאי הגיש סיכומיו על גבי 5 וחצי עמודים. שני הצדדים חרגו במעט מסך העמודים שהוקצו להם, אך בנסיבות הענין לו היו מבקשים הגדלת מספר עמודים היתה הבקשה מתקבלת. לפיכך, יהיה מקום לאשר בדיעבד הגשת הסיכומים על פני מספר העמודים שהוגשו .

מועד מתן החלטה
מדובר בהחלטה בערעור על תביעת חוב, שהוגש ביום 17.11.2009.
בהחלטה מיום 15.6.2010 נקבע בהסכמת הצדדים כי תחילה יש להכריע בבקשה למתן הוראות מטעם המבקש להגדיר את מעמדו, ולאחר מכן יש להכריע בערעור על החלטת הנאמן בתביעת החוב. לאחר שניתנה ההחלטה הדנה בהגדרת מעמדו של המערער, לא העלו הצדדים באופן מפורש דרישה לדיון בערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב, ובפועל לא התנגדו לכך שהדיון יידחה עד לאחר מכר הנכסים והשלמת הדיונים ביתר המחלוקות שהיו בין הצדדים. יוער כי התנהלות הצדדים נבעה ככל הנראה בין היתר, מתוך רצון לגיטימי שלא לפגוע במאמצים למכר הנכסים במחיר מירבי .

תיקון תביעת החוב – בתביעת החוב המתוקנת ציין המערער כי סך החוב הנתבע עומד על 19,806,639 ₪. יחד עם זאת, במסמך "מרכיבי תביעת החוב של מר יצחק חנאי" (להלן: "מסמך מרכיבי תביעת החוב"), שצורף לתביעת החוב, פורטו רכיבי חוב שסכומם הצטבר ל-25,288,279 ₪.
הטעות נובעת, ככל הנראה, מכך שבסעיף 1 למסמך "מרכיבי תביעת החוב" הדן בסכום "רכישת" הנכסים בחולון מציין המערער סך של 5,481,640 ₪ בגין "רכישת" הנכסים , וכן מציין סך של 9,119,861 ₪ בגין ריבית והצמדה על חוב הבסיס האמור. עיון בסיכום מסמך "מרכיבי תביעת החוב" מעלה שמתוך טעות חישב המערער, ככל הנראה, את סכום החוב בגין רכישת הנכסים בחולון בסך כולל של 9,119,861 ₪ תוך השמטת חוב הבסיס בסך 5,481,640 ₪.
בהודעת הערעור פירט המערער שוב באופן נכון כי סך חוב הבסיס בגין רכישת הנכסים בחולון עומד על 5,481,640 ₪, ולחוב זה מצטרפות ההצמדות והריביות בסך 9,119,861 ₪. סכום זה בצירוף הסכומים הנוספים הנתבעים בתביעת החוב הגיע ל- 25,286,279 ₪.
לטענת הנאמן בסיכומיו, המערער לא יכול להודיע על תיקון התביעה בהודעת הערעור על דרך הודעה, בלא שקיבל אישור לכך, ועל כן יש לדחות תביעתו לסך ההפרש בין הסכומים האמורים.
מאחר וכפי שצוין לעיל פירט המערער כבר במסמך שצורף לתביעת החוב המתוקנת רכיבי תביעת חוב בסך כולל של 25,288,279 ₪, ואך מתוך טעות מקרית ציין בסיכום את הסך של 19,806,639 ₪, יש לקבל טענת המערער שסך תביעת חובו עומד על 25,288,279 ₪.

טענות הנאמן להשתק עילה -
כללי
המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – לטענת הנאמן ביום 16.6.2004 הגיש המערער בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה.פ. (ת"א) 864/04, בקשה להצהיר כי הוא הבעלים והזכאי להירשם כבעלים בנכסים ברח' סוקולוב 74-76 בחולון, בכפוף למשכנתאות שטרם סולקו, ולהורות כי כל הערות האזהרה ו/או עיקולים הרשומים על זכויותיו של החייב בנכסים לטובת משיבים שונים תימחקנה .
ביום 22.2.2007 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד. גלדשטיין) כי התנהגות המשיב לקתה בחוסר תום לב, העדר נקיון כפיים ושיהוי רב. כן קבע בית המשפט כי אין מדובר במכר בתמורה או במכר בשווי שוק, ומכאן שאין בית משפט יכול לתת אמון בגרסת המבקש ואחיו ודין הבקשה להידחות.

הערעור בבית המשפט העליון - המערער הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, (ע.א 3147/07), וביום 4.1.2009 ניתנה החלטה בערעור.
בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי אף אחד מן הצדדים לא הצליח להביא ראיות מספיקות על מנת להראות שגרסתו גוברת, ובמצב דברים זה, הואיל והנטל מוטל על המערער להראות שהיתה עסקת מכר, ומשלא הרים המערער את הנטל, יש לדחות את הערעור.

טענות הצדדים –
טענות הנאמן בסיכומיו טען הנאמן כי חלק מן הסעדים שנתבעו בתביעת החוב כוללים בין היתר,
תביעה כספית על סך 15,517,911 ₪, בגין הנכסים ברח' סוקולוב 74-76 בחולון, שמורכבת מסך של 5,481,640 ₪ בגין קרן הלוואה שניטלה מבנק הפועלים בענין הנכסים ברח' סוקולוב, ומסכום הריביות ששולמו בגין אותה הלוואה.
לשיטתו של הנאמן , הסעדים שנתבעו בסך 15,517,911 ₪ בתביעת החוב מבוססים על עילת התביעה שהתבררה בהליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
על פי דברי הנאמן, המבחן הקובע בענייננו הוא מבחן זהות העילה ולא מבחן זהות הסעד, ולשיטתו עילת התביעה כוללת את העובדות המהותיות שעל בסיסן קמה לבעל דין זכות משפטית. בעל דין אינו נדרש לפרט בכתב טענותיו את העילה המשפטית שעליה מתבססת תביעתו, וזאת לפי תקנות 9(5), 9(7) ו-14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
טענת הנאמן היא שאין מחלוקת על כך שהסעדים שנתבעו בתביעת החוב נתבעו על בסיס העובדות המהותיות שנדונו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, שהרי תביעת החוב כוללת סך של 15,517,911 ₪ שכל רכיביה מבוססים על הנכסים בסוקולוב 74-76 בחולון, קרי, על קרן הלוואת משכנתא שניטלה על הנכסים , על הוצאות מימון בשל תשלומי המשכנתא בשל קרן ההלוואה , ועל הוצאות פינוי דייר מן הנכסים.
עוד טען הנאמן כי הזהות בעילת התביעה ניכרת מההחלטה החלוטה בבית המשפט המחוזי.

טענות המערער – המערער מצידו טען שלא יסכים להרחבת חזית מצד הנאמן. כן טען כי את המחלוקות יש לנהל ב"גבולות הגזרה" שהותוו בהחלטת הנאמן מיום 21.9.2009 הדוחה את רכיבי תביעת החוב. המערער הבהיר כי הנאמן קבע כי הוא דוחה את התביעה בגין קרן ההלוואה והריביות מחמת התיישנות, וכך גם לגבי רכיב תשלום דמי הפינוי לדייר המוגן, וכך גם לגבי רכיב תשלום החובות לעיריית חולון, וכך גם לגבי הקולנוע. כל הרכיבים נדחו מחמת התיישנות, כאשר רכיב התביעה בגין החוב לאופנת רונית נדחה בשל טענות שונות אחרות . לטענת המערער, הנאמן לא יוכל להוסיף כל עילה חדשה לקביעותיו.
המערער נמנע מלסכם טענותיו בכל הנוגע לטענות הנאמן הנוגעות להשתק העילה. יחד עם זאת, עיון בהודעת הערעור שהגיש המערער, מעלה כי בהודעת הערעור התייחס המערער לטענות הנאמן בענין השתק העילה .
בהודעת הערעור טען המערער כי בהחלטותיהם סירבו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון להעניק למערער צו הצהרתי המצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הנכס מכוח הסכמי הרכישה, אך בית המשפט העליון לא אמר דבר וחצי דבר נגד הטענה שהמערער היה מחזיק בפועל באותם נכסי מקרקעין, השביח אותם, פדה משכנתאות קודמות שרבצו לטובת בנק הפועלים על זכויות החייב בנכסי המקרקעין, וכן שילם תשלומי ריבית וקרן לבנק בגין אותן הלוואות.
עוד טען המערער, כי על פי פסק דינו של בית המשפט העליון לא עלה אמנם בידי המערער להרים את נטל ההוכחה לקיום עסקת המקרקעין, ואולם אין בדברים הללו כדי לסתור את טענת המערער.

דיון והכרעה בסוגיית השתק העילה
בהחלטתו בתביעת החוב קבע הנאמן בין היתר, כי פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב ושל בית המשפט העליון, לא יאפשרו לקבל תביעת החוב.
למקרא טיעוניו של הנאמן עולה לכאורה במבט ראשון המסקנה שבענין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן יצר השתק עילה המונע מהמערער לטעון טענותיו, ואולם ענין זה אינו כה פשוט.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב טען המערער כי הוא נטל מבנק הפועלים הלוואת משכנתא בסך
של כ-5.9 מליון ₪, ובה כיסה את חוב המשכנתא שנטל אחיו. לדברי המערער בסכומים ששילם
לכיסוי הלוואת המשכנתא של אחיו הוא רכש בפועל את הנכסים.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב אכן קבע בית המשפט כי התנהגותו של המערער לקתה בחוסר תום לב, העדר נקיון כפיים ושיהוי, ובמקרה הנדון אין מדובר במכר בתמורה או במכר בשווי שוק. כמו כן קבע בית המשפט שהוא אינו יכול לתת אמון בגרסת המערער ואחיו, ודין הבקשה להידחות.
על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון. עיון בהחלטת בית המשפט העליון בסוגיה מעלה כי בהחלטתו קבע בית המשפט העליון בין היתר, כדלקמן:
"אכן נימוקיו של המערער עשויים להוביל למסקנה כי העסקה הנטענת אמנם נערכה, אך מנגד, בהתבסס על נימוקי המשיבים ניתן להגיע למסקנה הפוכה. אף אחד מן הצדדים לא הצליח להביא ראיות מספיקות על מנת להראות שגרסתו גוברת ... הואיל והנטל מוטל על המערער להראות שהיתה עסקת מכר הרי משלא הרים הוא את הנטל יש לקבוע שצדק כבוד הרשם בדחותו את התובענה."

מתוך ההחלטה האמורה עולה כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי כי התנהגות המערער לקתה בחוסר תום לב ומסקנותיו הנוספות, אינן עוד בתוקף, וכל שיש בידינו היא מסקנת בית המשפט העליון שלפיה המערער לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, וצדק בית המשפט המחוזי בכך שדחה תביעתו של המערער שביקשה לקבוע כי המערער הוא הבעלים של הנכסים.
במקרה שכזה השתק העילה יחול אך על הטענה שלפיה המערער "הוא הבעלים ורשאי להרשם כבעלים" של הנכסים בחולון, ויש למחוק את כל הערות האזהרה והעיקולים הרשומים על הנכסים (כמפורט ברישא לכתב התביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על פי פסק הדין ).
יחד עם זאת, ההשתק לא יחול על טענה נוספת שעלתה בפני בית המשפט המחוזי ולפיה המערער הפקיד סך 1,800,000 דולר בקופת בנק הפועלים לכיסוי חובו של אחיו, החייב, (ופינה שוכר בנכס) עובד ות שלא הוכיח ו כוונת רכש הנכס ( ראה לעניין זה – ע"א 5071/10 עריית תל אביב – יפו ואח' נ' ש.א.י מועדונים בע"מ, מיום 18.10.10, שם צוין כי פסק הדין בהליך הראשון שומר על כוחו המחייב למעט אותו חלק אשר שונה על ידי ערכאת הערעור).

במהלך הדיונים הוצג בפני תצהירה של הגב' שלומית צפלוביץ עובדת בנק הפועלים מיום 3.2.05, שבו צויין בין היתר, "במהלך שנת 1996 פנה אלי מר חנה יצחק וביקש שהבנק יעמיד לו אשראי אשר ישמש לפירעון חובו של אחיו מר חנאי אלי לבנק, מר חנה יצחק הבהיר, שהעמדת האשראי הנ"ל והשימוש בו לפרעון החוב של אחיו, הינו חלק מעסקה שבמסגרתה הוא עתיד לרכוש מאחיו את הזכויות במקרקעין..."
זאת ועוד, בפני בית המשפט עמד גם תצהירו של מר ישראל שוסטר מבנק הפועלים מיום 16.3.10, במסגרתו צוין כי "לאחר שבמועד מסוים משנת 1996 התקשה אלי חנאי לפרוע את התחיבויותיו כלפי הבנק, הגיעו האחים (אלי ויצחק חנאי) והבנק להסדר לפיו יצחק חנאי יטול הלוואה מהבנק אשר תשמש לסילוק חובו של אלי חנאי לבנק ..."
בין הצדדים לא קמה מחלוקת על כך ששווי המשכנתא שנטל יצחק חנאי לסילוק חובו של אלי חנאי, החייב, לבנק, עמד על 1,800,000 דולר שהיו שווים באותה עת 5,300,000 ₪. (ראה גם סעיף 6 לתצהירה של הגב' שלומית צפלוביץ מיום 3.2.2005 , עובדת בנק הפועלים בעת הרלוונטית).
מובן שלאור החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ההפקדות האמורות אינן מעידות על כך שהמערער רכש את הנכסים בחולון.
יחד עם זאת, על העובדה שהכספים הופקדו בחשבון הבנק לכל הפחות כהלוואה שתוחזר למערער, ניתן ללמוד ממספר עובדות שיפורטו להלן. ראשית, בתצהירו של מר שוסטר (סעיף 5) מציין מר שוסטר כי "למיטב ידיעת הבנק על פי ההסכמה בין האחים הנכסים המשועבדים היו אמורים לעבור לבעלותו של יצחק חנאי, אולם העברת הבעלות כאמור מעולם לא הושלמה. ... "
זאת ועוד, בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שלאחר הפקדת הסכום בבנק הפך המערער, לכל הפחות, לשולט בנכסים, ומי שבא במגע כמנהל הנכסים עם שוכרי הנכסים, וקיבל מהם לידיו ולכיסו את סכומי השכירות (ראה טענות הנאמן בבקשה למתן הוראות לקיזוז הסך של 11,206,365 ₪ הנדונה במקביל לבקשה מושא דיוננו). הפרקטיקה האמורה שהתנהלה במשך למעלה מעשור (בהסכמה בשתיקה של הבנק) תצביע לכל הפחות על הסכמה בין החייב למערער, שהכספים שהופקדו על ידי המערער בבנק לכיסוי חוב המשכנתא, יוחזרו למערער באמצעות גביית דמי השכירות (בשווי של עשרות אלפי ₪ לחודש) לכיסו.
זאת ועוד, כיום אין גם מחלוקת שהפקדת הסכומים לקופת הבנק על ידי המערער מנעה מימוש הנכסים כבר בשנת 1996 והעברת מלוא תמורתם לקופת הבנק, בלא הותרת סכום כלשהו לנושים הבלתי מוב טחים.
הפקדת הסכום בידי המערער בקופת הבנק, הותירה הנכס בידי החייב, באופן שאיפשר, בסופו של יום, למכור הנכסים בשנת 2015 בסך העולה על 18,000,000 ₪, שיאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור גבוה גם לנושים הבלתי מובטחים.
העובדה האמורה נוגעת אף היא למתן אפשרות למערער לטעון טענותיו להשבת הסכום שהפקיד מכח הסכם, או לכל הפחות , מן הטעם הנוגע לעשיית עושר ולא במשפט, שיתקיים אם תימנע מהמערער האפשרות, לדרוש השבת הכספים שהפקיד לכיסוי חוב החייב בבנק הפועלים.
בנסיבות האמורות, יהיה מקום לדחות טענות השתק העילה בכל הנוגע לסך של 5,300,000 ₪ שהפקיד המערער בקופת בנק הפועלים לפרעון חוב החייב, והגיע ביום הגשת תביעת החוב לסך של 5,481,640 ₪.

העדר היתר לפיצול סעדים
בסיכומיו טען הנאמן כי ביום 16.6.2004 הגיש המערער בקשתו לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב ותבע שני סעדים , להורות ללשכת הרישום להעביר את הבעלות בנכסים ברח' סוקולוב מ שמו של אחיו לשמו שלו, ולקבוע כי זכויותיו גוברות על זכויות המעקלים השונים.
לדברי הנאמן, אין מחלוקת שהמערער היה יכול לרכז את כל העובדות והטענות כבר בהליך אחד, ויותר מזה המערער חזר בתביעת חובו על העובדות שנדונו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, אך עתר לקבל סעדים שונים (סעדים כספיים).
לדברי הנאמן ביום 22.2.2007 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב בהחלטה מקיפה את תביעת המערער, מבלי ליתן היתר לפיצול סעדים, ומשכך פקעה זכותו של המערער לקבל היתר ועילתו מוצתה.
כידוע, סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי על סמך אותה עילה, ואין צורך בהיתר לפיצול סעדים במקרה כגון זה, (ע.א 466/89, צברי נ' משוארי, מה(1) 177).
בענייננו לא ניתן אמנם הסעד ההצהרתי אך כפי שצוין בית המשפט העליון קבע בפסק דינו שאיש מן הצדדים לא הצליח להראות שגרסתו גוברת, והתביעה נדחתה אך בשל אי הרמת הנטל על ידי המערער.
זאת ועוד, במועד הגשת התביעה לסעד הצהרת בבית המשפט המחוזי בתל אביב החזיק המערער בנכסים וגבה לכיסו את דמי השכירות .
בנוסף באותה עת בעליו של הנכס היה אחיו (החייב), ולא היתה לו כל סיבה לדרוש מאחיו שהסכים לסעד ההצהרתי, גם סעד כספי או לבקש היתר לפיצול סעדים. יוזכר כי באותה עת טרם קם הצורך המובהק בפשיטת רגל ובמינו י נאמן לחייב, וגם סיבה זו לא חייבה דרישת הסעד הכספי או בקשת ההיתר לפיצול הסעדים.
בנסיבות האמורות, לא היה מחויב המערער לבקש היתר לפיצול סעדים במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא רשאי היה להציג טענותיו לסעדים אופרטיביים גם לאחר מתן פסק הדין בבקשתו לסעד הצהרתי.

סילוק תביעת החוב בסך 15,269,911 ₪ בגין השתק פלוגתא
טיעוני הנאמן – על פי טיעוני הנאמן השתק פלוגתא מונע מבעלי דין התדיינות נוספת בפלוגתא שנדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת ביניהם על ידי ערכאה מוסמכת בהחלטה סופית.
לדבריו, במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי פסק בית המשפט המחוזי כי הטענה לעסקה בשווי כלשהו היתה כוזבת, וקבע כי "אין המדובר במכר בתמורה ובמכר בשווי שוק, במיוחד כאשר המבקש והמשיב אינם בוחלים לתאר את המציאות בצורה נוחה להם פעם בעסקת מתנה ללא תמורה, פעם במכר בשווי אחד ופעם במכר בשווי שני, ומכאן שאין בית המשפט יכול לתת אמון בגרסתם ומכאן שדין הבקשה להידחות". עוד ציין הנאמן כי בית המשפט המחוזי קבע כי המערער נטל הלוואות מהבנק לטובת עניניו האישיים.
לשיטת הנאמן, בהחלטת בית המשפט העליון מיום 4.1.2009 נדחה ערעור המערער , והחלטת בית המשפט המחוזי הפכה חלוטה.
לדבריו, פסיקת בית המשפט המחוזי וקביעותיו שוללות תביעה לשיפוי בעד הלוואה בסכום של 5,481,640 ₪ וכפועל יוצא מכך נשללת גם תביעת החוב לשיפוי הוצאות מימון בסך 9,119,861 ₪ על הקרן.
לדברי הנאמן, בית המשפט המחוזי פסק שאין בידי המערער ראיות בדבר תשלום סך של 668,410 ₪ לפינוי דייר מוגן, וציין כי גם טענה זו לא גובתה בכל מסמך, וברור שסכום שכזה לפינוי דייר מוגן חייב רישום וקבלות בדבר התשלום של המבקש או של המשיב.
המערער מצידו לא השיב לטענה זו בסיכומיו אך בבקשת הערעור על תביעת החוב התיחס באופן כללי לטענות ההשתק, כפי שפורט לעיל.

דיון - בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי איש מן הצדדים לא הצליח להוכיח שגרסתו גוברת, והתביעה נדחתה אך בשל העובדה שהמערער לא עמד בנטל הראיה להוכיח טענותיו.

לאור החלטת בית המשפט העליון שאישרה דחיית התביעה אך ורק על בסיס העובדה שהמערער לא הרים הנטל המוטל עליו, לא יהיה מקום לקבל הטענה כי בתיק זה נקבעו קביעות ברורות בהליך קודם שיצרו השתק פלוגתא המונע את הגשת תביעת החוב.

סילוק תביעה בסך 15,517,911 ₪ מחמת השתק שיפוטי
על פי טענת הנאמן, ההלכה בדבר השתק שיפוטי מונעת העלאת טענות עובדתיות ומשפטיות שמנוגדות לטענות שהועלו על ידי אותו בעל דין בהליך אחר, או שהן טענות שונות ביחס לאותן עובדות, וכל זאת כדי להשיג סעדים שנוחים לו. לדבריו ההלכה חלה גם כאשר בעל הדין בהליך הנוכחי לא קיבל את הסעד שביקש בהליך הקודם .
לשיטת הנאמן, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת מהמערער תביעה בסכום 15,517,911 ₪ בין היתר כיוון שלפני בית המשפט המחוזי בתל אביב הוא טען כי עו"ד יעקב נטר הוא שאחראי לכל נזקיו, ולא הנאמן או הנושים.
כן טען כי הדוקטרינה מונעת מהמערער תביעה בסכום 668,410 ₪ כיוון שבפני בית המשפט המחוזי הועלתה מטעמו טענה עובדתית חלופית לפיה הוצאות הפינוי היו חלק מהתמורה, בגין הנכס.

המערער מצידו לא השיב לטענה זו בסיכומיו אך בבקשת הערעור על תביעת החוב התיחס באופן כללי לטענות ההשתק, כפי שפורט לעיל.
מתוך האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ניתן להסיק כי למערער טענות כנגד עו"ד נטר הנוגעות לנזקים שנגרמו לו עקב אי רישום הנכסים על שמו, אך ענין זה אינו נוגע לטענת המערער לזכותו להשבת כספים שהפקיד בקופת הבנק, ומהם נהנו החייב ויתר נושיו. לאור זאת, יש לדחות טענות הנאמן בענין.

טענת המערער ביחס לסך של 668,430 ₪, היא כי השביח הנכס מכספיו, עובדה המאפשרת כיום לנושים להנות מפרי השקעתו לאחר מכר הנכס, וטענה זו אינה מנוגדת לטענות שנטענו על ידי המערער בבית המשפט המחוזי.

סילוק תביעה בסך 15,517,911 ₪ מחמת התיישנות
בסיכומיו טען הנאמן כי ביום 26.1.2009 הגיש המערער לראשונה תביעת חוב כספית בענין הנכסים ברח' סוקולוב, ומכיוון שעילת התביעה בגין כל רכיבי תביעת החוב התגבשה לפני יום 26.1.2002 יש לדחות אות ה על הסף מחמת התיישנות כמפורט להלן .
כך לטענת הנאמן, ביום 16.6.2004 ביקש המערער מבית המשפט להכיר בעסקת רכישת הנכסים ובעסקת משכנתא שלטענתו נכרתה ביום 12.7.1996 וזאת כעולה מהאמור ברישא לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לדברי הנאמן, בית המשפט המחוזי קבע כי המערער השתהה בתביעתו ודחה טענת המערער, בין היתר, בשל שיהוי רב. בית המשפט המחוזי קבע גם כי אין המדובר במכר בתמורה או במכר בשווי שוק.
לדברי הנאמן, מאחר והתביעה לחוב מיום 12.7.1996 בסכום של 5,481,640 ₪ התיישנה לפני יום 26.1.2009, התיישנה גם התביעה הפירותית שצמחה עליה, קרי התביעה לריבית בסך 9,119,861 ₪. עוד טען הנאמן כי התביעה לחוב מיום 20.7.2000 בסכום קרן של 443,850 ₪ (110,000 דולר) התיישנה לפני 26.1.2009 ועל כן התיישנה גם התביעה הפירותית בגין אותה תביעה על סך 224,560 ₪.
לדברי הנאמן, המערער אישר בעדותו כי הצ'קים על סך 23,000 ₪ כל אחד שהראשון ביניהם ניתן ביום 1.1.2002 לעיריית חולון, ניתנו במסגרת הסדר שפרס חוב עבר לשנת 2001, (כלומר משנת 2001 לפחות), לכן עילת התביעה לפיצוי בעד תשלום בסך 184,000 התגבשה בשנת 2001 לכל המאוחר, והתיישנה בשנת 2008
תגובת המערער - בתגובתו בכל הנוגע להתיישנות הנוגעת לסך של 15,517,911 ₪, השיב המערער כי ליום הגשת תביעת החוב הסתכם סך ההלוואה שאותה נטל המערער מבנק הפועלים (בסך 5,481,640 ₪) לסך הכולל הפרשי הצמדה וריבית של 14,004,874 ₪, (5,481,640 + 9,119,861 ) וכל זאת נכון ליום 31.12.2007 על פי תחשיב רו"ח יעקב חסטר, שהוגש ביחד עם תביעת החוב. ממועד זה ואילך יש לצרף הפרשי הצמדה.
לטענת המערער, כל עוד הנכסים בחולון היו מוחזקים בידיו, בהסכמת החייב וללא מחאה מצידו, הרי שלא התגבשה כל עילת תביעה של המערער כלפי החייב, ולכן לא יכל להתחיל מירוץ ההתיישנות הקבוע בחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958.
לדבריו, בנקודת הזמן שבה הנאמן תפס חזקה בנכסים בשנת 2008, ושלל מהמערער את חזקתו ושליטתו בנכסים בחולון, ואת יכולתו להיפרע מהנכסים ומדמי השכירות שלהם כדי לפרוע חוב המשכנתא לבנק, יצר הנאמן את עילת התביעה של המערער שכן ממועד זה ואילך הבנק העמיד את ההתחייבות הנוגעת לנכסים לפרעון מיידי, ודרש מהמערער לשלם את קרן ההלוואה ואת הריבית וממועד זה ואילך נולדה עילת התביעה, ועל כן כל טענת התיישנות בענין דינה להידחות.
זאת ועוד, בכל הנוגע להתיישנות תביעתו לסך של 110,000 דולר, טען המערער כי אין בסיס משפטי לטענות הנאמן בענין, מאותם נימוקים שפורטו לעיל בענין החזקת המערער בנכסים בהסכמת החייב, ופינוי הדייר המוגן על ידי המערער שנהג בנכסים מנהג בעלים.
באשר להתיישנות בענין חובות החייב על פי שטר חוב, (הקולנוע) טען ב"כ המערער כי אין בסיס משפטי לטענות הנאמן להתיישנות החוב, מקום בו החייב מודה והודה בקיומו של החוב.
לדבריו, אין לשכוח כי סעיף 80-82 לחוק הפרוצדורה האזרחי העותומני, הכיר בכך שבהלוואות בין אחים לא נהוג לערוך מסמך בכתב בשל האמון הרב השורר בין אחים.
בכל הנוגע להתיישנות החוב בגין התשלומים לעיריית חולון, טען המערער כי בעצם פרעון חובותיו של החייב העשיר המערער את קופת הפש"ר ומשעה שהנאמן הדיר את המערער מהנכסים בחולון קמה באותה עת עילת ההשבה, והתביעה בגין רכיב זה, לכן אין כל התיישנות בענין.

דיון - כפי שצוין לעיל, הוצגו בפני בית המשפט ראיות וביניהן תצהירו של נציג הבנק, ישראל שוסטר, לפיהם היתה הסכמה בין האחים שהנכסים המשועבדים יועברו לבעלות המערער בעתיד אולם העב רת הבעלות לא הושלמה עד שנת 2004. תצהירו של מר שוסטר בענין זה לא נסתר.
כמו כן בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שמעת הפקדת הסכום בבנק בשנת 1996 החזיק בפועל המערער בנכסים, ניהל אותם וגבה לכיסו סכומי השכירות משוכרי הנכסים. (השאלה אם הכספים הועברו בהמשך לבנק תתברר בהליך נפרד).
החזקת המערער בנכסים הופסקה בפועל בעת תפיסת הנאמן את הנכסים בשנת 2008.
יוער כי מתוך הראיות שהוצגו בפני בית המשפט , החזקתו של המערער בנכסים בחולון נעשתה בהסכמת החייב, ובנסיבות האמורות לא התגבשה כל עילת תביעה של המערער כלפי החייב עד לתפיסת הנכסים בידי הנאמן בשנת 2008.
בנסיבות האמורות, יש לקבוע כי עילת התביעה של המערער כנגד הנאמן, התגבשה ביום תפיסת הנכסים בידי הנאמן משנת 2008 ו לא ניתן לומר שרכיבי תביעת החוב בסך 15,517,911 ₪ הנוגעים לנכסים בחולון נתבעו לאחר תום תקופת ההתיישנות.
יצוין לענין זה כי על פי הפרקטיקה המוסכמת שהתנהלה במשך שנים בין המערער והחייב (והוסכמה בפועל על ידי הבנק וגובתה במסמכים), שולם חובו של המערער באמצעות גביית כספי השכרת הנכסים, ומכאן שכל עוד לא הפסיק מינוי הנאמן פרקטיקה זו, ספק רב אם עמדה למערער זכות תביעה כנגד החייב להחזר החוב שלו בדרך של מימוש הנכס או קבלת דמי השכירות, ובפועל לא נסתרה הטענה שעילת התביעה להחזר החוב קמה רק בעת מינוי הנאמן.

רכיבי התביעה
תביעת קרן ההלוואה בסך 5,481,640 ₪ שקיבל המערער מבנק הפועלים
טענות הנאמן - לטענת הנאמן במהלך הדיון בבית המשפט הוכח שהמערער לקח את ההלוואה מושא החוב האמור מן הבנק, בלא קשר לנכסים בסוקולוב. בדבריו הפנה לדברי המערער בחקירתו:
ש. לאיזה צרכים קיבלת הלוואה?
ת. קניתי מגרשים אחרים, עבדתי עם הבנק." (דיון מיום 19.1.12, עמ' 8).
עוד טען כי קרן ההלוואה והריבית עליה נפרעו מתוך דמי השכירות ששילשל המערער לכיסו, וכספים אלה התקבלו עבור נכסים ששייכים לחייב, וכדברי המערער "ריבית הבנק שילמתי. חובות של אלי חנאי שילמתי." (דיון מיום 2.5.16 עמ' 45).
בנוסף, טען הנאמן כי המערער השתמש בנכסי החייב כבטוחה לכלל נכסיו, לרבות לצורך ביצוע עסקאות פיננסיות בניירות ערך ובמטבע זר שהשיאו לו רווחים נאים, אותם שמר לעצמו, ובדבריו הפנה לדברי המערער בחקירותיו (דיון מיום 2.5.16 עמ' 49 ש' 14-18; דיון מיום 2.5.16 עמ' 38 ש' 25, עמ' 39 ש' 18).
לדברי הנאמן, לא בכדי נמנע המערער מלחשוף דפי החשבון שלו (דיון מיום 19.1.12 עמ' 14 ש' 25-26; עמ' 17 ש' 1-12), ונמנע מלחשוף את פרטי התביעה שהגיש כנגד החייב לאחר יום 12.7.1996 (דיון מיום 2.5.16 עמ' 46 ש' 30, עמ' 47 ש' 8).
עוד טען הנאמן כי החובות של החייב נפרעו מזמן, (דיון מיום 2.5.16 עמ' 45 ש' 18, עמ' 46 ש' 29) והוכח שביום 10.1.2005 קיבל המערער הלוואה מהבנק ביניים יפנים (דיון מיום 16.6.2016 עמ' 24 ש' 4-14) ושועבד נכס בראשון לציון להבטחת ההלוואה בשנת 2004 (דיון מיום 16.6.2016 עמ' 24 ש' 21-52).
בנוסף, טען הנאמן כי הוכח כי החובות שנותרו לבנק נוגעים לפעילותו העסקית האישית של המערער, (דיון מיום 2.5.16 עמ' 47 ש' 9; עמ' 48 ש' 19).
עוד הוכח לטענת הנאמן שביום 25.5.2009 הסתכמו כלל יתרות ההלוואות השקליות של המערער בבנק הפועלים שהובטחו בשעבודים על נכסי המערער בראשון לציון ועל נכסי החייב בחולון, לסכום של 309,029 ₪ בלבד ויתרת החוב הנוספת של המערער הייתה בגין אשראי במטבע חוץ שנטל לטובת עסקיו וחיובים עתידיים בכרטיסי אשראי. הדברים עולים מעדותו של מר שוסטר (דיון מיום 16.6.2016 עמ' 24 ש' 16; עמ' 28 ש' 11) והם מוכחים בנספח 9 לתצהירו, שהוא מכתבו של ב"כ בנק הפועלים למערער מיום 16.3.2010 (מוצג 4 לסיכומי הנאמן).

טענות המערער – בסיכומיו בענין טען ב"כ המערער כי חלק זה של תביעת החוב מתיחס לכספים בסך 5,481,640 ₪ אותם נטל המערער מבנק הפועלים, ובאמצעותם פרע את חובותיו של החייב לבנק הפועלים. ליום הגשת תביעת החוב הסתכם סך החוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ל-14,004,874 ₪ (5,481,640 + 9,119,861) וזאת על פי תחשיב רו"ח יעקב חסטר, שהוגש ביחד עם תביעת החוב.
לטענת המערער, מתוך סכום זה יש להפחית של 3.1 מליון ₪ ששולמו על ידי קופת הפש"ר לבנק.

לדברי ב"כ המערער, מדובר במערער שפרע את חובותיו של החייב שהיו מובטחים במשכנתאות כלפי בנק הפועלים, וממילא קופת הפש"ר היתה צריכה לשלם סכומים אלה לבנק. לטענתו, הנאמן לא יוכל לנצל העובדה שהמערער הציל את קופת הפש"ר מחובתה לשלם הסכומים לבנק, ובאותה נשימה לא להכיר בנשייתו של המערער כלפי קופת הפש"ר.
לדברי ב"כ המערער, הדברים מקבלים משנה תוקף מתוך כך שלפי דרישת הבנק לפרעון מיידי על חשבון קרן הלוואת המשכנתא של הנכסים בחולון, המערער העביר כספים אישיים שלו בסך 2 מליון ₪ לפרעון על חשבון המשכנתא של הנכסים בחולון, תוך נטילת הלוואה מבנק הפועלים ושעבוד ביתו הפרטי (צורף נספח יג' להודעת הערעור). לטענתו, מעבר לכך המערער שילם בשוטף ריביות בגין ההלוואה לבנק הפועלים עד שנת 2009.
לשיטתו של המערער, חוב המשכנתא המוטל על הנכסים בחולון חל על המערער אך הוא ממשיך לחול גם על החייב, ועל פי שטר המשכנתא החייב הוא מי שמישכן את הנכס ישירות לבנק. לאור כל זאת, על בית המשפט לחייב את הנאמן להכיר בתביעת החוב.

דיון - עיון בפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2012 מעלה כי המערער אכן מאשר כי קיבל הלוואה לצורך רכישת מגרשים אחרים, ובאופן כללי עבד עם הבנק, אך בשום אופן לא ניתן ללמוד מאותו פרוטוקול שהמערער מאשר הטענה שלפיה לקח ההלוואה משנת 1996 מבנק הפועלים שלא לצורך הפקדת כספים בחשבון אחיו לשם פרעון חובות המשכנתא של אחיו, החייב.
לא למותר לציין כי העובדה האמורה שלפיה נלקחה על ידי המערער הלוואה, וכספי ההלוואה בסך 5,300,000 ₪ הופקדו בחשבונו של אחיו, לצורך צמצום חוב המשכנתא, אושרה בתצהירו של עובד הבנק, מר שוסטר שנחקר בבית המשפט, ובתצהירה מיום 3.2.05של הגב' צפלוביץ, עובדת הבנק אף היא ( נספח ט להודעת הערעור) אף היא. על פי הכתוב בתצהירה של גב' צפלוביץ, "6. במהלך שנת 1996 פנה אליי מר חנאי יצחק וביקש שהבנק יעמיד לו אשראי אשר ישמש לפרעון חובו של אחיו מר חנאי אלי לבנק. ...מדפי תנועות החשבון המצורפים לתצהירי עולה כי בסמוך למועד רישום השעבוד השני (יולי 1996) הועבר מחשבונו של מר יצחק חנאי (חשבון מס' 287555) סך של כ-5.3 מליון ₪ לחשבון הבנק של אחיו (המתנהל בסניף אחר של הבנק) וזאת כדלקמן: 6.1 ביום 30 ביוני 1996 הועבר סך של 640,600 ₪. 6.2 ביום 16 ביולי 1996 הועבר סך של 4,638,420 ₪."

זאת ועוד, מתוך דברי המערער שלפיהם שילם ריבית של הבנק וחובות החייב לא ניתן גם להסיק כי המערער אומר באיזו שהיא דרך ששילם את קרן ההלוואה משנת 1996 מתוך דמי שכירות שקיבל, ודבר זה גם לא אפשרי. הנאמן לא הוכיח בשום דרך שכספי השכירות ששולמו למערער עלו בערכם על גובה הריביות ששולמו ולהיפך, מרבית הראיות הצביעו על כך שכספי השכירות שהתקבלו היו נמוכים בערכם מסך ריביות שבהם חויב המערער ואותו שילם.
בנוסף, לא הוכח בכל דרך שהחובות שנותרו לבנק נוגעים לפעולותיו העסקיות של המערער והם אינם קשורים לחוב שנותר בגין לקיחת הלוואה לצורך כיסוי חוב אחיו.
טענותיו של הנאמן בענין אינן מגובות בראיות ממשיות.
יצוין, כי בבקשה נפרדת טוען הנאמן שהמערער לקח כספי שכירות הנכסים המשועבדים לכיסו, וטענה זו סותרת את הטענה שכספי השכירויות הופקדו בבנק להפחתת חוב הריבית על ההלוואה.
לא זאת אף זאת, במהלך הדיון מיום 16.6.2016 הופנה נציג הבנק, מר שוסטר לטענת הנאמן שלפיה הבנק קיבל את השעבודים על הנכסים ברח' סוקולוב כבטוחה עבור עסקאות אחרות, ובדבריו השיב "תשאל את הנאמן איך אני יודע" (עמ' 76 ש' 6).
בנוסף, בסיום החקירה הופנה מר שוסטר למכתבו של ב"כ בנק הפועלים למערער, מיום 26.5.2009 שבו צוין שחובותיו לבנק מסתכמים בסך 5,396,355 ₪ על פי הפירוט הבא: אשראי מט"ח 5,060,488 ₪, הלוואה בסך 309,029 ₪, חיוב בכרטיסי אשראי 26,838 ₪.
מר שוסטר אישר אמנם את המספרים המפורטים במכתב, אך בהמשך ציין כי החוב שהצטבר
ל-12,000,000 ₪ הוא בגין הריבית שהמערער חויב על פי ההסכם שהוא חתם עליו, ובדבריו כיוון להסכם ההלוואה עליו חתם המערער.
הפניית מר שוסטר למכתב יחיד מיום 26.5.2009 שבו כתוב שחוב המערער בגין הלוואה הוא בסך 309,029 ₪ וקבלת האישור לכך שמה שכתוב במסמך הוא נכון, אינו יכול לשמש כראיה לכך שחובו של החייב עמד בשנת 2009 על סך 309,000 ₪ בלבד בשעה שברור ומובן מדבריו של מר שוסטר שחוב ההלוואה עמד בפועל על סכום גבוה בהרבה שהצטבר בשנת 2016 לכ-12,000,000 ₪.

מדובר במסמך יחיד וייתכן שהיו מסמכים נוספים או חשבונות נוספים שהתיחסו להלוואה שנלקחה לפרעון המשכנתא של החייב. זאת ועוד, מדובר במסמך יחיד שעמד בסתירה לכל הראיות שהוצגו במהלך הדיונים, שלפיהם, על פי עמדת הבנק, סך ההלוואה שנטל המערער עמד לשנת 2009 על כ-5,400,000 ₪ ועל חוב זה נצברו ריביות בסך של מיליוני ש"ח. ייתכן גם שבפעולות בנקאיות הופנו כספים שהפקיד המערער במסגרת עסקיו קודם כל לכיסוי סך ההלוואה, ורק לאחר מכן הופחת ו יתר חובותיו, (הנכסים האמורים הבטיחו גם חובות עסקיים אחרים של המערער), כך שבמהלך 13 שנים מאז לקיחת ההלוואה הופחת סך ההלוואה לסך האמור, ויתרת חובו של המערער לבנק בסך של מליוני ₪ שנותרה, נותרה תחת הכותרת "יתרת מט"ח", וזאת לאחר שהפקדות שהפקיד המערער במהלך השנים נותבו כאמור להפחתת ההלוואה ולא לכיסוי אשראי המט"ח.
יחד עם זאת עובדה אחת לא יכל הנאמן לערער, והיא העובדה שאושרה בידי נציגי הבנק שוסטר וצפלוביץ (בתצהירה) , שלפיה בשנת 1996 נטל המערער הלוואה בסך כ-5,300,000 ₪ שבה הפחית באופן משמעותי את חובו של החייב לבנק, והוא נותר חייב בשנת 2009 סך של לפחות 5,396,355 ₪.

זאת ועוד, בעצם נטילת הלוואה והפקדת הסכום להפחתת חוב המשכנתא של אחיו, החייב, אפשר המערער בסופו של יום לנאמן למכור את הנכס ולקבל תמורה אותה יוכל לחלק בין הנושים, עובדה שהיתה נמנעת לולא מנע המערער באמצעות כספו מכר הנכס בשנת 1996.
המערער שלא היה קשור בשום דרך פורמלית להלוואת המשכנתא שלקח אחיו על הנכסים, לא היה מחויב בשום דרך בחובות שיצר אחיו בהחזרי המשכנתא, בסך של 5.3 מיליון ₪. על אף כל זאת המערער התגייס מטעמים כלשהם, ועל פי עדות נציג הבנק, מר שוסטר, שנשמעה בענין זה כעדות מהימנה, הגיע להסדר עם הבנק לפיו יטול בעצמו הלוואה מן הבנק אשר תשמש לסילוק חובו של אחיו לבנק, כאשר להבטחת הסכומים שקיבל מהבנק יירשמו לטובת הבנק משכנתאות בדרגה ראשונה על הנכסים.
מעשה זה של המערער לא זיכה אותו בזכות להיחשב כרוכש הנכסים. המעשה גם לא זיכה אותו בזכות להיחשב כבעל שעבוד בנכס ולא כבעל ע כבון בנכסים, יחד עם זאת לא ניתן יהיה לשלול מן המערער, לכל הפחות, את הזכות להיחשב כנושה לגיטימי, אחד מני כלל נושיו של החייב.
בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן לקבל טענת הנאמן הנוגעת לקרן ההלוואה בסך 5,481,640 ₪, שלקח המערער מבנק הפועלים, ועמדה במועד הגשת תביעת החוב על סך של 5,481,640 ₪.

תביעת הוצאות מימון בסך 9,119,861
במסמך "מרכיבי תביעת החוב של מר יצחק חנאי" שצירף המערער לתביעת החוב ציין המערער כי "סה"כ הריביות וההצמדות ששולמו ע"י מר יצחק חנאי מיום נטילת המשכנתא ועד ליום הגשת תביעת החוב דנן – סך של 9,229,861 ₪ ". למסמך צירף המערער "חישוב של רו"ח משה חסטר..." . המערער ציין בנוסף כי החישוב הוא עד יום 31.12.07 ולאחר מכן יש להוסיף לפי 7% עד מועד הגשת הבקשה.

במסמך האמור שחתום לכאורה ע"י רו"ח חסטר מצוין כי ערך חישוב ריבית והפרשי הצמדה על קרן ע"ס 5,481,640 ₪ מיום 12.7.96 עד יום 31.12.07 צמוד למדד המחירים לצרכן בתוספת ריבית 7% שנתי בחישוב ריבית דריבית, וח ישוב זה מסתכם לסך של 14,004,875 ₪.למסמך האמור מצורף דף "חישוב ריבית והצמדה" שנחזה להראות כמופק מתכנת מחשב.

טענות הנאמן - לטענת הנאמן, הוכח כי לחישובים שהוצגו בענין הוצאות המימון לא היה בסיס עובדתי, והחישובים שביסוד התשלומים לא הוכחו (עמ' 76 ש' 4-17).
לדבריו המערער לא הציג אסמכתאות לביצוע תשלומים לצדדים שלישיים למרות שהצהיר שכך יעשה (דיון מיום 11.7.2016).
לדברי הנאמן, למרות שהמערער מצא לנכון לתבוע סכום עתק של 9 מליון ₪, הוא לא מצא לנכון לפרט הסכום ולתמוך באסמכתאות והימנעות זאת מונעת יכולת בירור הסכום ומחייבת להביא לדחיית הטענה מחמת אי הרמת הנטל כנדרש.
באשר להוצאות המימון הנוגעות להלוואות שנטל המערער בבנק לאומי, טען הנאמן שהזיקה בין ההלוואות אלו לבין ההלוואה שניטלה מבנק הפועלים לא הוכחה, ויותר מזה התוצאה המסתברת היא שהלוואות אינן קשורות לנכסים בסוקולוב, ולכן כאשר ביקשו כונסי הנכסים לנכות את הוצאות המימון מהשבח, נדחתה בקשתם בשומת המס שהוצאה.
לדברי הנאמן הפניות שנעשו אל המערער להמצאת הוצאות המימון עם אסמכתאות שישכנעו את רשויות המס בדבר קיום זיקה בין הוצאות המימון לבין החייב או הנכסים בחולון, עלו בתוהו ונסיונות הנאמן לשכנע המערער שהמצאת מסמכים כאמור תקדם הכרה בחלק מתביעת החוב נכשלו (עמ' 77 ש' 17; עמ' 78 ש' 21).
לטענת הנאמן, התחשיב הבלתי חתום שנערך על ידי רו"ח חסטר אינו חוות דעת מומחה, ומכאן שלא היתה חובה של הנאמן לזמנו לחקירה. לדבריו, המערער נמנע מלזמן רו"ח חסטר לעדות על עובדות אותן ידע, והימנעותו פועלת לחובתו. (עמ' 142 ש' 15; עמ' 103 ש' 10).

דיון – עיון בטענות הנאמן מעלה שבסופו של יום לא הוכח שחישובים שהוצגו על ידי מר חסטר לא היו נכונים, יצוין כי מדובר במסמך פשוט לחישוב ריביות ולא היה צורך לצרף לאותו מסמך אסמכתאות או לפרט סכומים.
לאחר שתשלום חוב הקרן הוכח, לא יכולה להיות מחלוקת על קיומו של חוב ריבית, והשאלה היחידה הנשאלת קשורה לגובה הריבית שבה חויב המערער. בנסיבות אלה, אין צורך להוכיח זיקה בין חוב הריבית למערער. מדובר במסמך שעל פי הנחזה הסתמך על סכומי ריבית שצוינו בהסכמי הלוואה, ועל חישוב שנערך על ידי מחשב, (כאמור למסמך צורף דף חישוב ריבית והצמדה שנחזה להיראות כמופק מתוכנת מחשב). בנסיבות אלה, כל שהיה לנאמן לעשות הוא לכפור, ברחל בתך הקטנה, בכך שהריבית על ההלוואה עומדת על 7%, ולהציג דף חישוב נגדי שיסתור, לכל הפחות לכאורה, את טענות המערער. הנאמן לא עשה כן, והוא לא יוכל לבסס טענותיו על הטענה שלפיה מדובר בחוות דעת מומחה, והמערער לא הביא המומחה לעדות.

תביעה לפיצוי בסך 668,410 ₪ בטענה לתשלום 110,000 דולר לפינוי דייר –
טענות המערער – המערער מצידו טען כי חלק זה של תביעת החוב מתיחס לכספים בסך 110,000 דולר ששולמו על ידו לדייר מוגן בשם רבר, עבור פינויו מהנכס בחולון, לדבריו הסכום בתוספת ריבית מסתכם ב-668,410 ₪. עוד טען כי מדובר בהטבה שהעניק המערער לנכסים המשועבדים ובעקיפין לקופת הפש"ר, ועל כן נכון להכיר ברכיב זה של תביעת החוב
טענות הנאמן - על פי טענת הנאמן, חישוב השערוך על סכום של 443,850 ₪ (110,000 דולר) הגיע לכדי 51% (224,560 ₪) בניגוד לכל דין.

דיון - מתוך סיכומי הנאמן עולה כי הנאמן לא חלק על זכות המערער לסכום הבסיס, וטענת הנאמן היא כנגד שערוך הסכום . הנאמן לא הציג כל טענה ממשית הנוגעת לשערוך ולפיכך דין טענותיו להידחות, ודין התביעה לסך של 668,410 ₪ להתקבל.

תביעה לפיצוי בסך 248,000 ₪ בגין תשלום לעיריית חולון
טענות הנאמן
לטענת ב"כ המערער, המערער שילם סך של 184,000 ₪ לעיריית חולון בגין חובות החייב, וזאת על מנת להסיר עיקולים שהוטלו על ידי עיריית חולון, וזאת מתוך מחשבה להעביר הנכסים על שמו, מהלך שלא הושלם.
לדברי המערער, סכום רכיב זה בתוספת הפרשי הצמדה מסתכם ל-248,000 ₪. לדבריו אלמלא שולם הסכום על ידי המערער לצורך הסרת העיקולים היה על קופת הפש"ר לשלמו לעירייה.

על פי טענת הנאמן, התברר כי שמונת הצ'קים על סך 23,000 ₪ כל אחד ניתנו לעיריית חולון במסגרת הסדר (עמ' 85 ש' 3-עמ' 86 ש' 12), שהמערער נמנע מלחשוף את תוכנו. לדבריו הימנעות המערער פועלת לחובתו, קל וחומר כאשר הסתבר שהתשלום לעירייה בוצע בגין נכס שאינו בבעלות החייב (עמ' 88 ש' 21- עמ' 89 ש' 6). לטענת הנאמן, אילו סולק החוב לעירייה לא היתה העירייה מגישה תביעת חוב בתיק הפש"ר , ואילו הוכח שמדובר בחוב בגין הנכסים בסוקולוב, הרי שדובר בחוב שנצבר בשל התרשלות המערער שלא שילם תשלומים במועד.

דיון - להוכחת טענתו צירף המערער צ'קים בסך כולל של 184,000 ₪ . הצ'קים נרשמו לפקודת עיריית חולון, לזכות חשבון 10006. עיון בחקירת החייב מיום 11.7.2016 אינו מעלה אינדיקציה לכך שהתשלום לעירייה בוצע בגין נכס שאינו בבעלות החייב, ומתוך הראיות לא עולה אינדיקציה לכך שלמערער נכס אחר בחולון עליו שילם.
זאת ועוד, מתוך דבריו של המערער בחקירתו שנשמעו בענין זה ככנים, (עמ' 90 ש' 15) לא נותרו עוד חובות לעירייה, ועל כן אין לקבל טענותיו של הנאמן בענין.
לאור זאת, יש לאשר תביעת המערער בסך 248,000 ₪ בגין התשלום לעיריית חולון.

תביעה בסך 9,470,368 ₪
טענות ב"כ המערער - לדברי ב"כ המערער מדובר בכספים בסך של 8 מליון ₪, המסתכמים לסך של 9,470,368 ₪, נכון ליום הגשת תביעת החוב. לדבריו, שטר החוב בסכום האמור מכיל בחובו הלוואות שנתן המערער לחייב, האחת בסך 500,000 דולר משנת 2001 ששוויה באותה עת עמד על 2,500,000 ₪, והשניה הלוואה על סך 400,000 דולר קרן ששוויה עמד על 2 מליון ₪ שאותה נטל המערער מבנק הפועלים, ושילם בגינה את כל הריביות והקרן ואת כספי ההלוואה מסר לאחיו. הלוואה נוספת על חשבון קרן המשכנתאות עמדה על הסך של 2 מיליון ₪ בשנת 2004.
לטענת ב"כ המערער, סכום הקרן עומד על 6.5 מליון ₪, ובתוספת ריביות והצמדה הוא מגיע ל-8 מליון ₪, וזהו סכום השטר.
לדברי המערער, הוא היטיב עם קופת בפש"ר בכך שפרע חובות החייב כלפי נושיו בגין "בית הקולנוע".
לדברי ב"כ המערער, הנאמן הודה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2012), כי החייב רכש עם שות ף בשם זאדה אולם קולנוע בשנת 1996 , אולם הקולנוע נמכר בהמשך למר שמעון נאור , וכספי המכר התקבלו בקופת הפש"ר.
לדבריו, מר זאדה אמר בחקירת כמשיח לפי תומו, כי אלי חנאי החייב, רכש את חלקו באמצעות צ'ק בנקאי על סך 500,000 דולר של אח שלו (המערער) בסוף שנת 2001, ל פי שער יציג של 5 (2.5 מליון ₪), וזוהי ראיה שתוכיח מתן ההלוואה.
לטענת המערער, לא יעלה על הדעת כי הנאמן ישתתף בהליך הנוגע לכספים המגיעים ממכירת הקולנוע, כשהוא יודע היטב שהעדים שתמכו בטענותיו מעידים שאת המשכנתא שילם המערער, ולמרות זאת ידחה את הוכחת החוב.

טענות הנאמן - לדברי הנאמן, עילת התביעה הנובעת מטענה לפדיון משכנתא שרבצה על הנכס הידוע כ"בית הקולנוע", התיישנה מלפני יום 26.1.2009.
עוד טען הנאמן כי, המערער איין בעדותו כל טענה לחוב, שעה שהצהיר כי רכש את ה"קולנוע" עוד בשנת 1996 מאחיו, החייב (עמ' 97 ש' 6-15). לדבריו לשאלת בית המשפט (שנקלדה על פי הנאמן מפי עו"ד ברמי), הצהיר המערער שאין קשר בין תביעת החוב שהגיש לבין מר חביב זאדה, המלווה בשוק האפור (עמ' 81 ש' 22-23).
לדברי הנאמן, לבד מהתיישנות הטענה מדובר גם בטענה כבושה, שהרי החייב עצמו מכר את הקולנוע לחברת "אליה נר" בהסכם מיום 27.11.2002 והמערער מעולם לא העלה טענה בענין מכירתו.
המערער לא הציג אסמכתאות לביצוע תשלומים על ידו לצדדים שלישיים, הגם שהפנה לאסמכתא שכזו, והוא לא הציג את מסמכי ההלוואות שנטל מבנק לאומי וגם לא את דפי החשבון שהובטחו במסגרת נספח ג'.
לשיטת הנאמן, התביעה מסתמכת על נספח ג-1 שאינו אלא שטר חוב על סך 8,000,000 ₪ , שנחתם על ידי החייב לטובת המערער. שטר החוב נחשף לראשונה בשנת 2009 כשצורף למצבת נספחי תביעת החוב ואין שום ראיה חיצונית למועד עריכת השטר, למרות שהמערער הצהיר (הן ביום 2.5.2016 והן ביום 1.7.2016) כי הגיש תביעה כנגד אחיו, החייב (דיון מיום 2.5.2016 עמ' 46 ש' 30; עמ' 47 ש' 8).
לטענת הנאמן, עיון בשטר החוב חושף גם חוסר הגיון בעצם חתימתו על ידי החייב, שכן מה הטעם בעריכת שטר חוב בסכום עתק בלתי מפורט של 8 מליון ₪, ביום 22.4.2004, שנועד לפרעון לאותו יום ממש, כשברור שהחייב אינו סולובנטי. הסיבה היחידה היא הסתייעות בקרובי משפחה, או העדפתם על פני צדדים שלישיים.
לדברי הנאמן, המערער אישר כי יחסיו עם אחיו, החייב, הם יחסים טובים, וכי החייב היה חותם עבורו על כל מסמך, ואף מעיד לטובתו. דא עקא, שעל פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 22.2.2007 המערער לא הגיש תצהיר מאת אחיו למרות שהיחסים ביניהם תקינים.
עוד טען הנאמן, כי חישוב שנערך כנספח לוואי לנספח ג-1 אינו אלא מסמך שנערך במשרד עו"ד ברמי, ולנספח החישובים אין כל בסיס עובדתי שעל יסודו ניתן לערוך תחשיב, והוא עדות סברה.
זאת ועוד, למרות שהמערער מצא לנכון לקבוע סכום דרמטי של 9,470,368 ש"ח הוא לא פירט אותו, לא צירף אליו כל אסמכתא חיצונית ולא העלה טענות, והמסקנה היא שהמערער לא הרים הנטל להוכחת תביעתו.

דיון – תביעת המערער מסתמכת על שטר חוב שנחתם על ידי החייב לטובת המערער, מיום 22.1.2004 על סך 8,000,000 ₪. השטר נעשה ביום 22.1.2004, והתחייבות החייב היא לשלם החוב לאחיו באותו יום. העובדה האמורה תשלול כל ערך ראייתי לכך שמדובר בשטר חוב שנערך בגין הלוואות , ועל כן יש לבחון בנפרד האם הוכח שניתנו הלוואות כלשהן, כפי טענת המערער.
יוער לענין זה כי על פי הראיות בשנת 2004 כבר היה החייב בקשיים, ועל כן מתן שטר החוב בשלב האמור לאחיו היה חסר כל ערך.
בסיכומיו, טען ב"כ המערער כי שטר החוב מתיחס להלוואות שנתן המערער לחייב, האחת על סך 500,000 דולר (2,500,000 ₪) בשנת 2001-2002 , השניה על סך 400,000 דולר (2,000,000 ₪) שאותה נטל המערער מבנק הפוע לים ושילם בגינה את כל הריביות. הלוואה נוספת ניתנה בסכום של 2,000,000 ₪ בשנת 2004.
בניגוד מוחלט לטענות שהוצגו בענין הנכסים ברח' סוקולוב 74-76 בחולון, שפורטו לעיל, וגובו בראיות בעלות משמעות שהוצגו על ידי נציגי הבנק, ובראיות בעלות משמעות הנוגעות לשליטת המערער באותם נכסים לאחר הפקדת הסכום בבנק (עריכת הסכמי שכירות וכו'), במקרה הנוגע לרכיב התשלומים שנתבע על בסיס שטר החוב הנדון לא הוצגו ראיות בעלות משקל להוכיח אמיתות הטענות. כך לא הוצגה ראיה בנקאית לנטילת הסכום בסך 400,000 דולר מבנק הפועלים ולהעברת הסכום לחייב .
גם הטענה שאמירתו היחידה של מר חביבזה בהליך אחר תוכיח העברת כספים בסך 2,500,000 ₪ מהחייב למערער, שאותם יש להשיב, אינה "מחזיקה מים". מדובר בטענה יחידה בהליך אחר בתיק, שלא נבחנה בהליך מושא דיוננו. גם אם שולם הסכום (וספק רב אם כך ארע), עדיין אין לדעת בגין מה שולם הסכום ולא נשללה ההנחה האפשרית שסכום שכזה הועבר במסגרת התחשבנות בין האחים שפרטיה אינם ידועים לנו.
גם לגבי ההלוואה שנטל המערער על סך 2,000,000 ₪ אין כל ראיה לכך שסכום ההלוואה הועבר לחייב ואין כל הסבר למה שימש הסכום.
לא זאת אף זאת, בניגוד לתשלומים ששולמו בגין הנכסים ברח' סוקולוב 74-76 בחולון, במקרה הנוגע ל"קולנוע", לא הוצג בדל ראיה לכך שלמערער היתה כוונה כלשהי לשלוט בנכס, או לקבל תמורה כלשהי בגין העברותיו לאחיו. מאחר ומדובר בסכומים נכבדים ביותר , אין לקבל הטענה כי הכסף אכן הועבר, כפי הנטען. לא למותר לציין, שלכל הפחות בכל הנוגע לבית הקולנוע, הוכח בהליך אחר בתיק זה , (בעניין מכירת " בית הקולנוע" לחברת אליה נר השקעות בע"מ) שהחייב ביצע פעולות מסוימות שנועדו להעבירו לאחר, ואין כל ראיה ממשית למעורבות של המערער באותו הליך.
טענותיו של ב"כ המערער אודות משמעות שיש ליתן לדברים שאמר הנאמן במהלך דיונים, לא יכולות לקבל כל משקל, בין היתר מאחר ואין כל אינדיקציה וודאית שהנאמן אכן אישר בדבריו כי הוא יודע על סכומים ששולמו מהמערער לחייב, שהקנו זכות למערער לחזור ולדרוש אותם מן הנאמן.
לאור זאת, תביעת המערער לסך של 9,470,368 ₪ נדחית.
לאור קביעותיי בענין, איני רואה צורך לדון בטענות ההתיישנות בסוגיה זו שהעלה הנאמן.

תביעה בסך 230,000 ₪ בטענה לתשלום ערבות
טענות המערער – לטענת המערער המדובר בחוב של החייב למר בסיטרמן בסך 150,000 ₪ שלהבטחת פרעונו הפקיד החייב צ'ק אישי בידי מר בסיטרמן. המערער הוא ששילם למר בסיטרמן את חובותיו, ולתביעת החוב צירף דף התחשבנות כספית שנערכה בינו לבין בסיטרמן.
לטענת המערער, הנאמן לא יכל לטעון התיישנות מקום בו החייב מודה בחוב זה כלפי המערער.
טענות הנאמן - לטענת הנאמן, המערער טען ששילם עד ליום 1.8.1998 חוב של החייב בסך 150,000 ₪ למנשה בסירטמן ובצירוף 80,000 ₪ הפרשי שערוך. ₪
להוכחת תביעתו צירף המערער צילום צ'ק שנמשך מחשבון החייב לטובת מר בסירטמן על סך 150,000 ₪ ללא תאריך.
לדברי הנאמן, צילום הצ'ק (נספח ו' לסיכומי הנאמן), הופק על ידי הבנק ביום 1.10.1987 (התאריך מוטבע בצידו השמאלי העליון של הצ'ק). לדבריו, המערער צירף צילום דף חלק שהכין לעצמו (עמ' 94 ש' 10 – עמ' 95 ש' 5), ועליו מופיעים סכומים במטבע לא ידוע (עמ' 93 ש' 17-18), כאשר לצד הסכומים הופיעו תאריכים מבלי לנקוב בשנים הרלוונטיות, ורק בחקירה צצה הטענה שמדובר בשנים 1997-1998.
לטענת הנאמן, מדובר בתביעת קרן שהתיישנה לפני יום 26.1.2009 ולפיכך ממילא התיישנה גם התביעה הפירותית.
מכל מקום, תביעת המערער היא תביעה סתמית, בלתי מפורטת, ונעדרת אסמכתאות כדין כך שלא ניתן לברר אותה, לא ידוע ממה נבע החוב, מי שילם על חשבון החוב, והיכן השטר המקורי.
זאת ועוד, הטענה לחוב אינה מתיישבת עם הצהרות המערער שבשנים אלו לאחיו לא היו חובות.

דיון - למסמך שבו פורטו מרכיבי תביעת החוב של המערער צורף צ'ק בלא תאריך על סך 150,000 ₪, ששולם למר בסירטמן. דא עקא שהצ'ק שהוצג נמשך מחשבונו של החייב בעצמו, ואין בו כדי להוכיח תשלום כלשהו של המערער.
המערער צירף להוכחת טענותיו בענין, דף "התחשבנות כספית" שנערכה בינו לבין מר בסיטרמן. עיון בדף ההתחשבנות האמור מעלה כי אין להבין מאותו מסמך דבר . בנוסף דבריו של המערער במהלך חקירתו בענין לא היו ברורים דיים, ומר בסיטרמן עצמו לא הוזמן על ידי המערער למסור גרסה .
בנסיבות האמורות, לא ניתן יהיה לאשר טענות המערער בענין. לפיכך נדחית טענת המערער לחוב בסך 230,000 ₪.

תביעה בסך 70,000 ₪ לאופנת רונית
טענות המערער – המערער מצידו טען כי שילם חובות החייב בסך 60,000 ₪ וצירף 3 צ'קים על סך 20,000 ₪ כל אחד, שאותם שילם לטענתו לאופנת רונית בגין חובות החייב.
לטענתו של המערער מדובר בפרעון חוב החייב כלפי נושה, ואילו לא היה המערער משלם החובות היתה קופת הפש"ר צריכה לשלמם. בנוסף, לדבריו הנאמן לא הזמין את מר זוזן חנאי לחקירה.

טענות הנאמן - לטענת הנאמן, המערער טען ששילם חובות החייב בסך 60,000 ₪ לאופנת רונית ובצירוף ריביות והצמדה תבע 70,000 ₪. להוכחת טענתו צירף המערער 3 צ'קים על סך 20,000 ₪. לטענת הנאמן, הוכח כי המערער טוען כי קיבל על עצמו לפרוע חוב של אח אחד שלו כלפי אח אחר, שהרי הוכח שמאחורי השם אופנת רונית עומדת זוזן חנאי, רעייתו של משה, אחיו של המערער, ובנוסף כל הצ'קים נמשכו מהחשבון של אופנת רונית ולא של החייב.
לדברי הנאמן, הצ'קים שהוצגו אינם מלמדים על סיבה לקיום חוב כלשהו כלפי אופנת רונית, שהרי אופנת רונית לא קיבלה אפילו צ'ק אחד מבין השלושה, ובשנת 2006 לא היה החייב סולובנטי ולא היתה הצדקה לפרעון חובותיו.

דיון – להוכחת טענותיו הציג המערער 3 צ'קים על סך 20,000 ₪ כל אחד. עיון בצ'קים אלה מעלה כי מדובר בצ'קים השייכים לאופנת רונית, ולא בצ'קים שנמשכו לטובת אותה חברה.
זאת ועוד, בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שאופנת רונית שייכת לרעייתו של מר משה חנאי, אחיהם של החייב והמערער, ולא הובררו די הצורך על ידי המערער נסיבות יצירת החוב ותשלומו. הגב' זוזן לא זומנה לדיון על ידי המערער, ובנסיבות האמורות, תשלום ששילם אח לגיסתו לא יוכל להיחשב כתשלום שהקנה בסופו של יום זכות למערער לחזור אל הנאמן בדרישה לתביעת חוב בגין אותו סכום.
לאור זאת אני דוחה טענות המערער בכל הנוגע לסך של 70,000 ₪ בגין רכיב זה.

ניכוי סכומים ששולמו לבנק מתמורת מכר הנכסים –
בסעיף א.9 לסיכומיו ציין ב"כ המערער כי מן הסכום (כ-14 מליון ₪) שישולם למערער, בגין ההלוואה משנת 1996 שנטל ופרע את חובות החייב, יש לנכות סך של 3.1 מליון ₪ ששולמו לבנק על ידי קופת הפש"ר.
דברי המערער הסתמכו על החלטת בית המשפט מיום 23.1.11 שבה אושר הסכם פשרה בין הנאמן לבנק הפועלים שלפיו מתמורת הנכסים שימכרו יקבל הבנק סך של 3.1. מליון ₪ והנאמן יקבל את יתר התמורה.
הסכמת המערער לניכוי הסכומים ניתנה מתוך הגינות, והבנה שמתוך סכומים שתובע המערער בגין תשלומים ששילם בעקבות הלוואת משכנתא שלקח מן הבנק, יש לנכות סכומים שמשולמים לבנק על ידי הנאמ ן ומפחיתים סך חובו של המערער לבנק,
יוער כי המערער הגיש לבית המשפט בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 23.1.11, וביום 23.7.18 ניתנה החלטה שקיבלה בקשת המערער, ביטלה הה חלטה מיום ,23.1.11 והורתה לנאמן להעביר לבנק סך של 5,172,000 ₪, וזאת בנוסף לסך של 3,250,000 מליון ש"ח, שכבר העביר לבנק, כך שמתוך תמורת מכר הנכסים יועברו מן הנאמן לבנק כספים בסך כולל של 8,422,000 ₪.

לאור האמור , ולאור הרציונאל שפורט לעיל והסכמת המערער לרציונאל האמור אני מורה שמתוך הסכומים שישולמו למערער על פי תביעת החוב ינוכה סך של 8,422,000 ₪.

סוף דבר
אני מקבל באופן חלקי הערעור על החלטת הנאמן מיום 21.9.2009, וקובע שתביעת חובו של המערער בטרם ניכוי היתה אמורה לעמוד על סך של 15,517,911 ₪ ( 5,481,640 ₪ + 9,119,861 ₪ + 668,410 ₪ ).
מתוך הסכום האמור יש לנכות סך של 8,422,000 ₪ שאמור היה להיות משולם מקופת הפש"ר לבנק, בהתאם להחלטה מיום 23.7.2018 (בהתאם לסעיף א- 9 לסיכומי המערער).
בסך הכל, אני מורה שתביעת החוב תעמוד בסופו של יום, על הסך של 7,095,911 ₪.

יוער, שבמקביל להחלטה זו ניתנת החלטה על קיזוז סכומים מתביעת החוב, והסכומים שייקבעו יקוזזו מהסכום שצוין לעיל.
הנאמן ישלם למערער הוצאות הכוללות שכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתנה היום, יג' בחשוון תש"פ, 11 בנובמבר 2019, בהעדר הצדדים.

אריאל חזק, שופט