הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 40589-07-17

בפני
כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

בעניין

יחזקאל שמעון - החייב

נגד

ובעניין

1.הכונס הרשמי
2.עו"ד לירן שלום - מנהלת מיוחדת
3.משרד האוצר – אגף המכס והמע"מ, משרד מע"מ אזורי אשדוד, באמצעות היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה

פסק דין

מונחת לפניי בקשת משרד האוצר – אגף המכס והמע"מ, משרד מע"מ אזורי אשדוד (להלן: "מע"מ") לבטל את צו הכינוס שניתן בע ניינו של החייב בתאריך 18.7.2017. טענת מע"מ הנה כי מרבית החובות שצבר החייב הנה תולדה של עבירה וכי חוסר תום הלב של החייב טמון באופן יצירת החובות.

רקע
עסקינן בהליך פשיטת רגל שני המתנהל בעניינו של החייב. ההליך הראשון ( תיק פש"ר 34509-01-16) נפתח לבקשת נושה, רעייתו של החייב (החייב טען כי הוא ואשתו פרודים אולם בני הזוג עדיין רשומים כנשואים , הם מתגוררים באותו הבית ולא ניתן גט על אף שניתן פס"ד למזונות, י.פ.א.). בתאריך 6.9.2016 בוטל צו הכינוס בהליך הראשון. בתאריך 18.7.2017 הגיש החייב בקשתו לצו כינוס בהליך שבפניי.

החייב הצהיר על חובות לארבעה נושים: רשות המיסים (מכס ומע"מ), ניר סול סוכנויות בע"מ, דינה שמעון (רעיית החייב) ורשות האכיפה והגבייה. הסכום המוצהר של החובות עומד על כ - 3,500,000 ₪ וחלק הארי שלהם הוא כלפי הנושה מע"מ. בהמשך התברר כי גם הנושה מס הכנסה הגיש נגד החייב תביעת חוב ע"ס למעלה מחמישה מיליון ש"ח ונושה זה הצטרף גם הוא לבקשת מע"מ לביטול ההליך.

ביום 13.6.2018 התקיים לפניי דיון במסגרתו נשמעו סיכומי הצדדים.

כאן המקום לציין, כי מקור החוב לרשות המיסים הוא בשל פסילת ספריו של החייב. החייב הנפ יק 74 חשבוניות מס פיקטיביות בניגוד לחוק מע"מ, בין השנים 2000 – 2004. החייב הורשע במסגרת ת"פ 182/07 (בית משפט השלום, אשקלון), הוגשו ערעורים מטעם החייב – על הכרעת הדין וחומרת העונש ומטעם המדינה – שערערה על קולת העונש, ערעורים אלה נידונו במאוחד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע וערעורו של החייב נדחה בתאריך 10.11.2010. החייב ריצה עשרה חודשי מאסר בשל עבירות המס בהן הורשע.

טענות הצדדים בתמצית
מע"מ טען כי במשך שנים עושים החייב ובני משפחתו מאמצים לסכל את הליך הגבייה של החוב כלפיו. לטענת מע"מ, בתחילת שנת 2006 פתח בהליכי מימוש עיקול שנרשם על בית המגורים של החייב ורעייתו. נוסף על הליך הפש"ר שנקטה בו בעבר רעיית החייב בתואנה שהיא נושה של החייב (הליך שבוטל, כאמור), הגישה גיסתו של החייב (אחותה של רעייתו) שתי המרצות פתיחה, בתחילה לבית המשפט השלום באשקלון ומאוחר יותר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (000138/06 ו - ה"פ 8067/06 בהתאמה) בבקשה להכריז כי בית המגורים בו מתגוררים החייב ורעייתו ניתן לה מתוקף חוזה מתנה, במסגרתו הועברו אליה הזכויות. המרצות הפתיחה נדחו ולאחר פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה השנייה, ערכו החייב ורעייתו הסכם גירושין עליו התבססה רעיית החייב כאסמכתא לכך שהינה נושה של החייב . מעבר לסכום המזונות עליו הוסכם נקבע כי יעברו זכויות החייב בבית המגורים לרעייתו. עם זאת, החייב ואשתו אינם מכחישים כי שניהם גרים בבית המגורים נכון למועד הגשת הבקשה לביטול ההליך ע"י מע"מ ולמעשה עד היום .

מע"מ טען כי רעיית החייב הגישה את הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין לביצוע בהוצאה לפועל ובהמשך לכך אף נוהל הליך פירוק שיתוף בין כונס הנכסים מטעם מע"מ לבין רעיית החייב שכלל תביעת כונס הנכסים לפירוק שיתוף בנכס המגורים (ת.א. 12988-03-14 בבית משפט השלום באשקלון), הליך ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 44926-11-16 על פסק דינו של כבוד השופט ע. כפכפי) והליך בר"ע לבית המשפט העליון במסגרת רע"א 1517/17 ולבסוף, ניתן צו פינוי בית המגורים של החייב ורעייתו , שנקבע לביצוע בתאריך 17.9.2017. בסיכומיו טען מע"מ כי הוא עומד על ביטול ההליך ופסיקת הוצאות וכן, עומד הוא על מימוש בית המגורים במסגרת הליך המימוש שנפתח על ידו בהוצאה לפועל.

מע"מ טען כי בדיקה ברישומים המתאימים מעלה כי החייב ורעייתו עדיין רשומים כנשואים. לטענת מע"מ, הסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג הוא פיקטיבי ופעולותיהם בהגשת תביעות שונות, ערעורים והפתיחה בהליכי הפש"ר , הן זה הקודם בו פתחה אשת החייב והן זה הנוכחי בו פתח החייב, נועדו לסכל ולעכב את הליך מימוש בית המגורים. עוד טען מע"מ כי התנהלות החייב אינה בתום לב , כי הוא מבקש לחמוק מתשלום חובותיו ו כי הוא ניצל לרעה את הליך הפש"ר, על כן אינו זכאי ליהנות מהגנת צו הכינוס. לטענת מע"מ, אין מחלוקת לגבי היותו הנושה העיקרי וכי החוב כלפי רעיית החייב הינו 'חוב פיקטיבי' שנועד לסייע לחייב ולרעייתו למנוע את הליך מימוש בית המגורים. עפ"י טענת מע"מ, נכון לחודש 07/2017, המבקש חב כלפיו בסכום של כ – 2,000,000 ₪. מדובר בחובות בסכומים לא מבוטלים והפגיעה בתקנת הציבור במקרה זה היא ברורה וחד משמעית. מע"מ טען עוד, כי אין לו תועלת בהליך פשיטת הרגל משום שאף לאחר מימוש בית המגורים , תיוותר יתרת חוב כלפי מע"מ.

לטענת החייב, לאור נסיבותיו האישיות, היותו בן 58, סובל מבעיות רפואיות שונות, מתעוררת השאלה האם יש לאפשר לו לפתוח 'דף חדש' בחייו ולא לרדוף אותו מתוך יצר נקמנות בשל מעשים שביצע לפני 13 שנים. החייב טען כי נפל קורבן למעשה מרמה של חברת "עומר הנדסה בע"מ" (להלן: "החברה") שהיא הנהנית העיקרית מהנפקתן של חשבוניות המס הפיקטיביות וכי קיימת לגביו 'אכיפה בררנית' מאחר ומע"מ לא נקט בכל הליך נגד אותה החברה. לטענת החייב, פעל להנפקת חשבוניות המס הפיקטיביות משום שהחברה היתה אמורה לספק לו עבודה ע"י ביצוע עבודות בטון ובניין כהסוואה להעסקת עובדים, בתמורה להנפקתן. החייב טען כי העובדים הועסקו בחברה ואולם שכרם שולם ע"י החייב. כן נטען כי המועד להידרש לשאלת תום הלב הוא בטרם יוכרז כפושט רגל. החייב טען בסיכומיו כי בתביעות החוב שהוגשו נגד ו אין חובות בדין קדימה. עוד טען כי הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פס"ד ע"י בית הדין הרבני לא בוטל והוא שריר וקיים. החייב הוסיף כי כניסה להליך הפש"ר היא טכנית בעיקרה ועצם קיום החוב כלפי מע"מ אינו שולל את הימצאות החייב בהליך. החייב טען כי תכלית הליך פשיטת הרגל היא הגנה על הנושים ושיקום החייב וכי בזמן שהחייב בהליך, תהיה אפשרות לבחון את תביעות החוב שהוגשו נגדו ותיעשה הערכה כלכלית של נכסיו , על מנת להפיק את המירב לטובת הנושים. החייב חזר על טענתו כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות ואת העובדה כי ריצה את עונשו.

המנהלת המיוחדת בדעה כי יש לבטל את הליך הפש"ר בשל ניצולם לרעה על ידי החייב ובשל נסיבות יצירת החובות. עוד נטען כי החייב ומקורביו עשו שי מוש לרעה בהליכים משפטיים ובכללם הליך זה, על מנת להיאחז בבית המגורים ולמנוע את מימושו. המנהלת המיוחדת טענה כי , כעולה מחקירת החייב בפניה, טענת החייב על כך שלא הפיק רווח מהנפקת חשבוניות המס הפיקטיביות אינה מאיינת את הנפקתן ואת הרשעתו של החייב . המנהלת המיוחדת פירטה את ההליכים המשפטיים שננקטו ואת מעורבותם של רעיית החייב ובני המשפחה בהליכים אלו, לשם מניעת המימוש של בית המגורים בו מתגוררים החייב ורעייתו, וכי החייב הודה במעמד החקירה כי העברת הזכויות בבית המגורים נועדה להגן על משפחתה של רעייתו מפני נושיו . על כן, יש להניח כי עסקינן ב'עסקאות' שנעשו למראית עין.

הכונ"ר בסיכומיו הצטרף לעמדתם של מע"מ והמנהלת המיוחדת. לטענת הכונ"ר, יש להורות על ביטול צו הכינוס ולדחות את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל. עיקר חובותיו של החייב הוא לרשויות המס – מע"מ ומס הכנסה. הכונ"ר העלה ספק בנוגע לתביעת החוב שהגישה רעיית החייב, לאור הנסיבות שפורטו לעיל. הכונ"ר הפנה בסיכומיו לפניי לע"א 6416/01 בנבינשתי נ' הכונס הרשמי שם קבע בית המשפט העליון כי אם יימצא שהחייב יצר את החובות תוך פעילות לא חוקית, אשר נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור, אין מקום להעניק לו את הגנת ההליך או ליתן לו הפטר בסיומו. עוד טען הכונ"ר כי יש ליתן משקל רב לתום הלב של החייב ולבחון האם הוא ניסה לפרוע את חובו או כי התחמק מתשלום. הכונ"ר טען כי החייב ניסה לא פעם להבריח את נכסיו ולהעבירם לצדדי ג' וכי יש ללמוד מהתנהלות זו כי החייב פעל בחוסר תום לב מהותי, שיש בו כדי לסגור את שערי ההליך בפניו וכן, להשית על החייב הוצאות.

המסגרת הנורמטיבית
עיקרון תום הלב
החשיבות בהקפדה על עקרון תום הלב בהליכי פשיטת רגל מוצאת ביטוי בהוראות פקודת פשיטת הרגל (להלן: "פקודת הפש"ר"), בשתי הוראות דווקניות. האחת, בסעיף 18 ה(א)(2) לפקודת הפש"ר באשר לשלב המוקדם של הדיון בהכרזתו של אדם כפושט רגל:

"בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת כונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;".

בהקשר להוראה זו, נדרש בית המשפט לבחינת תום הלב באשר לנסיבות היקלעות החייב לקשיים. לכאורה ולפי לשון סעיף 18ה(א)(2) לפקודה, אם החייב נקלע לקשיים שלא בתום לב ובמטרה לנצל את הליך פשיטת הרגל, ידחה בית המשפט את הבקשה ויימנע מלהכריז על החייב פושט רגל. ההוראה השנייה מצויה בסעיף 63(ב)(1) לפקודת הפש"ר, ועוסקת בשאלה באילו תנאים ו/או נסיבות לא יינתן לחייב הפטר והיא אינה מענייננו בשלב הזה.

על נושא יצירת חובות בנסיבות של אי חוקיות עמד הנשיא ברק בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003) (להלן: "הלכת בנבנישתי"). עפ"י קביעתו, יש לבחון מספר קריטריונים, ביניהם: האם מדובר בעבירה פלילית; חומרת העבירה; היסוד הנפשי של העבירה; אי חוקיות חד פעמית לעומת נמשכת; מוסריותו של העסק ועוד (ראו פסקה 13 לפסק הדין, שם).
עוד נקבע ב'הלכת בנבינשתי' כי:
"מסקנתי זו, שלפיה יש לשלול את תחולת הפקודה על בקשת חייב להכריז על עצמו כפושט רגל בשל אי-החוקיות בניהול עסקו רק בנסיבות שמדובר בהן בפגיעה מהותית בתקנת הציבור ולא רק בשל עצם אי-החוקיות של ניהול העסק, מבוססת על אדנים מספר: ראשית, בקשתו של חייב להכריז על עצמו כפושט רגל אינה דבר של מה בכך. לצד ההפטר – כי יינתן – כוללת ההכרזה משמעויות לא פשוטות מבחינת החייב. במובן זה ניתן לראות בבקשת חייב – אם הוגשה בתום-לב – כרצון כן להשתקם ולפתוח בדרך חדשה, ובהכרה החברתית בשיקומו הכלכלי והאישי – כמעין "מחילה" על חובו (ראו Gross supra [23], at p. 91)."
ובהמשך:
"[...] משקלה של אי-החוקיות שבמעשה המקורי פוחתת כנגד רצונו של החייב להשתקם. שנית, יש לזכור כי מדובר בחובות חוקיים שנוצרו במהלך פעילות בלתי חוקית. בנסיבות אלו מוצדק לשלול את הגנת הפקודה רק במקרים שבהם אי-החוקיות שבניהול העסק בולטת ועולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. שלישית, אין חולק כי תכליתה העיקרית של הפקודה היא כאמור הגנה על הנושים ועל שיקום החייב... מוצדק לא להחיל את הפקודה רק במקרים חריגים שבהם אי-החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בעקרון היסוד של השיטה בדבר תקנת הציבור".
נמצאנו למדים כי על פי 'הלכת בנבנישתי', יש לאזן בין העיקרון "שלא ייצא חוטא - נשכר", לבין תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל, שאם להגדירן בתמצית, מטרתן לאפשר לחייבים להשתקם ולפתוח דף חדש, תוך כינוס נכסיהם ודאגה לאינטרסים של הנושים. איזון זה נעשה באופן שבו השאלה האם לאפשר למאן דהוא ליהנות מהליכי פשיטת הרגל או לא, נעוצה במידה רבה במידת אי החוקיות הנגזרת ממעשיו ומהתנהלותו הלא חוקית, אשר מלכתחילה הביאה אותו ליצירת החובות.

במסגרת ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 1.2.2011), דן בית המשפט העליון בסוגיית ביטול הליכי פשיטת רגל, בהתייחס להתנהלות החייב ולתום ליבו, גם בשלב שלאחר מתן צו הכינוס בהליכי פשיטת הרגל:

"החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה[...] משקלן היחסי של התכליות הנוגדות שביסוד הפקודה, ובעיקר – טובת הנושים אל מול אינטרס שיקומו של החייב ודרך האיזון ביניהן, עשויים להשתנות בהתאם לסוגיה העומדת לדיון, ובשים לב לשלב הנדון בהליך – בין השלב שבטרם תחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין השלב שלאחר תחילתם. השוני באיזון כאמור, מקרין גם על משקלה של חובת החייב לנהוג בתום לב בשלבים שונים של ההליך – בין קודם לתחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין לאחר פתיחתם".

ובהמשך נקבע:

"השגת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת השתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנדרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים בעניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פרעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם... דרישת תום הלב כלפי החייב בשלב ההתנהלות טרם הכרזת פשיטת הרגל היא, אפוא, בעלת משקל מיוחד. היא מתבטאת בהטלת חובת גילוי מוגברת, המחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לנאמן בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו ( ע"א 673/69 ארגלזי נ' אזולאי, כ"ד(1) 624, 628 (1970) (להלן: ענין ארגלזי); ע"א 560/73 גולדשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד כח(2) 359, 361 (1974); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי וקאסם, פ"ד כב(1) 23, 25 (1968) (להלן: ענין ולנסי); השוו: סעיפים 18ג(ג), 56(ב), 56(ג), 213א, 214 ו- 216 לפקודת פשיטת רגל; ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66 (1991) (להלן: ענין קלאר)" (הדגשות אינן במקור - י.פ.א.).

בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (3.5.09), נקבע כי:

"גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו: חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981)" (ההדגשות אינן במקור- י.פ.א).

משמע, שיקול נוסף שיש לשקול הוא משך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות אשר יצרו את החובות העומדים בבסיס הבקשה למתן צו כינוס, כאשר, ככל שהזמן שחלף הנו ארוך יותר, הדבר יפחית במידה מסוימת את משקלו של היעדר חוסר תום הלב.

בפש"ר (חיפה) 17394-04-11 נאטור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה [פורסם בנבו] (17.1.15), נדחתה בקשת חייב להכריזו פושט רגל מהטעם שמרבית חובותיו קשורים לעבירות פליליות חמורות שביצע ומקורם בקנסות ובפיצויים פליליים שנגזרו עליו בגין הרשעותיו. בפסק דין זה נתן בית המשפט משקל של ממש להתנהלות החייב במסגרת בירור ההליך הפלילי, ולכך שהחייב השקיע את רוב מרצו להתחמק מן הדין במטרה למנוע את הבאתו למשפט.

דיון והכרעה
אכן, כטענת החייב, מגמת הפסיקה היא כי מרכז הכובד של טענות בדבר חוסר תום לב ביצירת החובות, יועתק אל השלבים המאוחרים יותר של הליך פשיטת הרגל וכי הכרעה בעניין זה תידחה לשלב שבו תידון סוגיית ההפטר. יחד עם זאת, בפסקי הדין שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליון , לא נקבע כי קיימת מניעה לדון בנסיבות יצירת החובות כבר בפתח ההליך , מה עוד שבענייננו, צו כינוס כבר ניתן והשלב הבא הוא בשאלת הכרזתו של החייב כפושט רגל, אם לאו.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שחלק הארי של חובות החייב מקורו בעבירות שביצע, שבגינן הורשע (בעיקר עבירות עפ"י חוק המע"מ). החובות נוצרו באופן ישיר מביצוע העבירות, שהרי הם באו בעקבות פסילת ספריו של החייב. הדבר כאמור עולה בבירור מפירוט החובות שצירף החייב לבקשתו לפתוח בהליך הפש"ר. החייב לא הכחיש זאת בשום שלב של בירור הבקשה שלפניי. מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי, שאין להמעיט בחומרתן ובהשלכות שיש לעבירות מסוג זה על כלכלת המשק. מניעה של הכנסות מס מן המדינה פוגעת בקופה הציבורית וממילא בציבור כולו, אשר נהנה מהכנסות המדינה ממסים, על דרך קבלת שירותים חיוניים, לרבות בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות ועוד. הדבר גם מהווה פגיעה קשה בעיקרון 'שלטון החוק', בתקנת הציבור כמו גם בעיקרון השוויון בנטל תשלום המיסים.

החייב הורשע בעבירות בגין הנפקת חשבוניות פיקטיביות, כשהוא יוצר נזק לקופת המדינה והכל, תוך כוונה להתחמק מתשלום מס ולהשיא רווחיו. בפסק הדין שבערעור מתאריך 10.11.2010 אף נקבע כי החייב ביצע את העבירות באופן שיטתי ואינטנסיבי ולא פעל לתקן את הנזק שנגרם לקופת המדינה. בית המשפט שלערעור אף קבע כי המארג הראייתי כנגד החייב הוביל למסקנה בדבר אשמת המערער בדיווחים הכוזבים שדיווח לרשויות המס, שנעשו במכוון, תוך ניהול מערכת פנקסים כפולה ובמטרה להונות את רשויות המס. אין ליתן משקל לטענות החייב בדבר הנסיבות שהובילו אותו לבצע את העבירות ולטענותיו בדבר אכיפה בררנית. החייב הורשע וזאת עובדה. בית משפט זה אינו יושב בערכאת ערעור על הרשעתו של החייב.

בהיות העבירות בעלות אופי כלכלי ובשים לב לפגיעה הקשה בעקרונות שצוינו, הרי שאי-החוקיות בפעולות החייב בולטת ועולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. יובהר כי אין המדובר בחובות חוקיים אשר נוצרו כתוצאה מניהול עסק לא חוקי, אלא בחובות שמקורם בהעלמת מס.

כאמור, החובות אותם חב החייב לנושיו ועליהם הצהיר בבקשתו, מסתכמים בהיקף של למעלה מ – 3,500,000 ₪. בהינתן כי עיקר החובות נוצר כתוצאה מעבירות פליליות, הרי שמתחזקת המסקנה כי יש לשלול מהחייב את ההגנה אותה מעניק צו הכינוס במסגרת הליך פשיטת הרגל.

החייב לא בחל באמצעים ואף עשה שימוש ציני בהליכים המשפטיים, תוך שיתוף פעולה מצד רעייתו ובני משפחה אחרים, על מנת לסכל את מימוש בית המגורים. עצם העובדה שהליכים בעניין זה נמשכים למעלה מ – 12 שנים, יש בו כדי ללמד כי כל מטרתו של החייב היא להתחמק מתשלום חובו כלפי רשויות המס ודחיית הליך המימוש פעם אחר פעם, באמתלות שו נות (ואף סותרות) באשר לזכויותיו בבית המגורים . והחייב אף הגדיל לעשות וערך עם רעייתו הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד, תוך הסכמת הצדדים על תשלום מזונות בסכום גבוה, כאשר החייב ואשתו ממשיכים להתגורר באותו הבית, עד היום, וכאשר החייב גם מתיימר להעביר לאשתו את חלקו בבית, חלק אשר הוא טען לגביו בעבר כי שייך הוא לאחות אשתו . הסכם הגירושין מעולם לא מומש בפועל שהרי בני הזוג עודם נשואים זל"ז ואף חולקים קורת גג משותפת, שהיא בית המגורים אותו מבקש מע"מ לממש, לשם גביית החוב. לא מצאתי בטענות החייב כל הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו ואין לי אלא להצטרף לתהיות שהעלתה המנהלת המיוחדת בעניין והחשש כי עסקינן בהסכם גירושין פיקטיבי. בנסיבות אלה, לא יהיה זה נכון לזקוף את התקופה שחלפה מאז הרשעתו בדין לטובתו של החייב לעניין הליך פשיטת הרגל, שהרי כל אותה תקופה עשה החייב מאמצים לגרוע מרכושו על מנת להתחמק מתשלום חובותיו. למעשה, החייב הודה בכך בפה מלא בפני המנהלת המיוחד, בחקירתו בפניה.

כמו כן, לא שוכנעתי כי החייב עשה מאמץ כן ואמיתי לפרוע את חובו, מבלי להזדקק להליך פשיטת הרגל. בעריכת האיזונים הנכונים, לטעמי, לא די בנסיבותיו האישיות של החייב, שאינן שונות באופן מהותי מנסיבות שעולות בתיקים אחרים בהליכי פשיטת הרגל, כדי להצדיק את הישארותו בהליך פשיטת הרגל. מתן אפשרות לחייב לחסות תחת הגנת דיני פשיטת הרגל במקרה הזה, יש בה, לדידי, להעביר מסר בדבר הפחתה משמעותית בסיכון שנוטל על עצמו עבריין המס, אשר לא הסיר ולו חלק ממחדלו האזרחי שבהעלמת המס.

טענת החייב כי סעיף 69(א) לפקודה מבסס את הטענה כי ניתן לאפשר לחייב לנהל הליך פשיטת רגל גם מקום בו חובות נוצרו במרמה, מעוררת קושי. סעיף זה קובע, לענייננו, כי חוב שנוצר במרמה אינו בר הפטר בפשיטת רגל. ב"כ החייב מבקש ללמוד מכך כי חייב אשר יצר ח ובות במעשה מרמה יכול ויורשה לנהל הליך פשיטת רגל. הדבר נכון במקרים מסוימים וההלכות בעניין זה הבאנו לעיל. אך הדבר לא נלמד מסעיף זה, ובכל מקרה, ספק בעיניי אם כוונת החייב היא כי הוא מסכים להחרגת החוב לשלטונות המס, שהם החובות העיקריים שלו, ואולי גם היחידים.

סוף דבר
נוכח הנימוקים שפורטו לעיל - הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב מבוטל.
צו הכינוס מיום 18/7/17 מבוטל.
צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל בתום 90 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.