הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 36638-07-17

בפני
כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

החייב

אלדו איגנסיו שפירו ת.ז. XXXXXX751
ע"י ב"כ עו"ד שי דנין

נגד

המשיבים

  1. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
  2. מיכאל שמואל (מנהל מיוחד)
  3. גב' אורית אביטן ע"י ב"כ עו"ד אבי אלון

החלטה

בפניי בקשת נאמן להחריג את חובה של הנושה, מההפטר שיקבל החייב בתיק זה. עסקינן בחוב בגין פסק דין שניתן כנגד החייב בתביעה שהגישה נגדו הנושה בבית הדין לעבודה, בשל הטרדה מינית.

רקע וטענות הצדדים
ביום 17.7.17 ניתן לחייב צו כינוס וביום 4.7.19 הוא הוכרז כפושט רגל. מהדו"ח המסכם אשר הוגש על ידי בעל התפקיד בתיק זה, אני למד כי החייב יליד שנת 1951, גרוש ולו שני ילדים בגירים. החייב מתגורר בשכירות. החייב נעדר עבר פלילי. החייב חולה סכרת ונוטל תרופות קבועות בשל כך. החייב שכיר בחברת ' ניצנים חברת אבטחה' ומשתכר סך של 4,870 ₪ בממוצע לחודש. בנוסף, החייב מקבל קצבת זקנה בסך של 1,995 ₪ בחודש. ההכנסות של החייב מסתכמות בסך של 6,866 ₪ בממוצע לחודש. הוצאות החייב כפי שהובאו במסגרת הדו"ח המסכם מסתכמות בסך של 5,833 ₪ ( נכון לחודשים 07/17-04/18).

בבקשתו למתן צו כינוס, הצהיר החייב על חובות בסך של 647,676 ₪ לשבעה נושים. כנגד החייב הוגשו חמש תביעות חוב בדין רגיל ואושר מתוכן סך של 157,773 ₪ ( להלן: "תביעות החוב המאושרות"), לא כולל תביעת חוב של בנק מזרחי טפחות אשר הוגשה ע"ס של 135,714 ₪ וטרם הוכרעה, שכן הועברה לבדיקה של בעל תפקיד אחר.

אחת מתביעות החוב המאושרות, היא זו של הנושה על סך 132,500 ₪ וזו אושרה במלואה. תביעת חוב זו מקורה בפסק דין שניתן כנגד החייב ביום 26.12.16 במסגרת הליך סע"ש 58092-01-15 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בשל שורה של מעשי הטרדה מינית כלפי הנושה. החייב חויב בתשלום פיצוי אזרחי בסך של 120,000 ₪, פיצויים ללא הוכחת נזק. בהערת אגב יוער כי החייב הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, אולם ערעורו נדחה.

לאור נסיבות האישיות של החייב ( גילו, מצבו הבריאותי), לא המליץ המנהל המיוחד על ביטול ההליכים אלא על תכנית פירעון בכפוף להחרגת החוב לנושה, בהתאם לסעיף 62( ב) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם – 1980 ( להלן: "הפקודה").

לטענת הנאמן, החוב נוצר בחוסר תום לב וענייננו בעוולה שבוצעה בנסיבות מחמירות אשר נוגדות את תקנות הציבור. לטענת הנאמן, עפ"י סעיף 62( ב) לפקודה, בית המשפט יכול להתנות הפטרו של חייב בתנאים שונים.

החייב מתנגד לעמדת הנאמן. לטענתו, הוא עלה לישראל מארגנטינה והוא חי בגפו, אין לו קרובי משפחה בארץ ומצבו הבריאותי בכי רע. כמו כן, החייב טוען שעבר מסכת ייסורים קשה אשר בסופה התיק במשטרה בגין התלונה של הנושה נסגר מחוסר אשמה ומשכך, הוא יצא זכאי. משכך, טוען החייב, החוב הכספי לנושה נוצר בתום לב.

במעמד הדיון בהכרזת החייב, טען הכונ"ר כי במסגרת סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 ( להלן: "חוק חדלות פירעון"), חוב שנוצר עקב עבירות מין, לא ייכלל בהפטר החייב. מה גם, ש אין מחלוקת כי חוב שנוצר בנסיבות אלו, נוצר בחוסר תום לב. הכונ"ר עוד טוען כי בהתאם להלכת בנבנישתי, ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (פורסם בנבו) (2003) (להלן: "הלכת בנבנישתי"), אם החייב אינו מסכים להחרגת את החוב, יש לבטל את ההליך.

המסגרת המשפטית
על תכליות הליך פשיטת הרגל, עמד כב' הנשיא ברק, בהלכת בנבנישתי באמרו שהליך פשיטת רגל נועד ככלל לשתי מטרות עיקריות: האחת - לכנס את כל נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית ובהתאם לסדרי הנשייה. השנייה - ליתן לחייב הפטר או לאשר הסדר נושים בעניינו, בכפוף לקיום תנאים הקבועים בפקודה ובהתאם להלכות הפסוקות.

כידוע, ישנן שתי תקופות לבחינת תום ליבו של החייב, כאשר הראשונה היא הקודמת לפתיחת ההליכים, בעת יצירת החובות שאף מעוגנת בסעיף 18 ה(א)(2) לפקודה, והשנייה שגם היא מעוגנת בסעיף 63( ב)(1) לפקודה, היא התנהלות החייב מפתיחת ההליך ועד לסופו.

ניתן ללמוד כי ישנה חשיבות רבה בהקפדה על עקרון תום הלב, הואיל שהמחוקק מצא לנכון לעגן את חובת תום הלב בהקשר זה בשתי הוראות בפקודה, מה גם, שתום הלב הוא עקרון יסוד החולש על כל תחומי המשפט ( ראו: ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז (4) 673) [1983].

לפי סעיף 18 ה(א)(2) לפקודה, אם החייב נקלע לקשיים שלא בתום לב ובמטרה לנצל את הליך פשיטת הרגל, ידחה בית המשפט את הבקשה וימנע מלהכריז על החייב פושט רגל.

בהלכת בנבנישתי נדונה בקשת בני זוג למתן צו כינוס, כאשר מקור חובותיהם, ולמצער חלקם, הוא מניהול עסק של מתן שירותי ליווי ואירוח. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייבים למתן צו כינוס ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון. באותו מקרה קבע בית המשפט העליון כי נוכח הממצאים שאליהם הגיע בית המשפט המחוזי, לפיהם החייבים ניהלו עסק של זנות שמהווה עבירה פלילית בעלת היבטים חמורים של מוסריות, הואיל ומדובר היה בפעילות נמשכת, ובהתחשב בכך שעסק של מתן שירותי זנות מהווה פגיעה מהותית בתקנת הציבור, יש לדחות את הערעור ולא אושרה כניסת החייבים להליך פשיטת הרגל.

בע"א 7994/08 דוד גוטמן נגד הכונס הרשמי נדונה בקשה להכרזת פשיטת רגל לחייב שחלק מחובותיו נוצרו שלא בתום לב כגון אי תשלומים למס הכנסה, חוב מזונות שאינו מופטר ועוד. בית המשפט עמד על חשיבות עקרון תום הלב בהקשר של חובות העבר באומרו:
"אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי."
לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי ענייננו בהליך שנפתח לבקשת חייב, כך שחובת תום הלב מוגברת משל חייב אשר הוגשה נגדו על ידי נושה בקשה למתן צו כינוס.

מן הכלל אל הפרט
מעיון בתצהיר הסתבכותו הכלכלי של החייב עולה כי החייב נקלע לקשיים כלכליים לאחר שעלה ארצה בשנת 2000 וחתם ערבויות אישיות לחברו, כאשר האחרון לא עמד בפירעון חובותיו. בשנת 2010 החייב הוכרז כחייב מוגבל באמצעים והושת עליו תשלום חודשי בסך של 250 ₪ בחודש.

מעיון בבקשת החייב למתן צו כינוס, בחלק ב' לבקשה ( הצהרה על טבלת החובות), אני למד כי מלבד החוב לנושה אשר נוצר בשנת 2016, שאר החובות נוצרו עד לשנת 2012. משמע, חצי שנה לאחר שניתן פסק הדין נגד החייב, הוא בחר להגיש בקשה למתן צו כינוס. סמיכות זמנים זו אינה עומדת לזכותו של החייב, בבואנו לבחון את תום לבו שכן, כאמור, החייב נתון בחובות שנים קודם לכן.

עיינתי בפסק הדין שניתן כנגד החייב ביום 14.12.16 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. המעשים בוצעו בשנת 2013. לא אלאה את הצדדים בפרטי פרטיו של פסק הדין ובשל צנעת הפרט, אצטט רק את הפסקה הבאה, בעמ' 24 שורות 14-16 לפסק הדין:
"לסיכום הוכח כי הנתבע הטריד מינית את התובעת, הן מילולית על דרך הערות מיניות מבזות ועל דרך הצעות חוזרות ונשנות כי התובעת תנהל עימו קשר אינטימי. נוסף על כך הוכח כי בשתי הזדמנויות, התובעת הותקפה מינית."
בית הדין קבע שהוכח שהחייב הטריד מינית את הנושה. ההטרדה נמשכה קרוב לאחד עשר חודשים. מדובר בהטרדה מינית נמשכת ולא חד פעמית (ואינני מפחית מחומרתה של הטרדה חד פעמית) . הטרדה זו זיכתה את פלונית בפיצויים ללא הוכחת נזק ובסך של 120,000 ₪, שהינם משמעותיים יחסית. זהו חוב שנוצר שלא בתום לב, גם אם לא הוגש כתב אישום נגד החייב והוא לא הורשע בדין. אין ספק כי הנסיבות בהן יצר החייב את החוב, נוגדות באופן ברור את תקנת הציבור.

בפש"ר חי' 14911-07-12 ג. ח. י. נ' כונס הנכסים הרשמי ( פורסם בנבו) (22.1.15), נמנע בית המשפט מלקבל את בקשת החייב ולהכריז עליו פושט רגל מחמת שחובותיו העיקריים נוצרו עקב חוב למתלוננת, שכלפיה ביצע עבירות מין חמורות בתוך המשפחה. לדעת בית המשפט שם , קבלת הבקשה משמע לרוקן מתוכן של דרישת תום הלב בנסיבות ההסתבכות של אותו חייב. מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של החייב כאן, אני ער כמובן להבדל בין המקרים. על כן ראוי כי הגנת ההליך תישלל מן החייב רק לגבי החוב הנדון לנושה.

עסקינן בחייב שמצוי שנתיים בהליכי פשיטת רגל; במהלך תקופת פשיטת הרגל עמד החייב בצו התשלומים כסדרו; החייב הגיש דו"חות חודשיים אשר אינם מגובים באסמכתאות כדבעי; לא הומצאו מלוא המסמכים המבוקשים במהלך ההליך ( כעולה מן הדו"ח המסכם) תכנית הפירעון שנבנתה לחייב הינה ברף הנמוך.

קבלת עמדת החייב משמעותה, לגבי הנושה , היא כי תקבל אחוזים נמוכים מתוך החוב . איני יכול לאפשר זאת. יהיה בדבר כדי לרוקן מתוכן את הוראות הדין לגבי חוב שנוצר תוך ביצוע מעשים הפוגעים פגיעה חמורה בתקנת הציבור, תוך שהחוטא יצא נשכר.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבל את המלצת הנאמן ומורה על החרגת החוב לנשוה מן ההפטר של החייב. לאחר שיקבל הפטר מחובותיו, רשאית הנושה לנקוט בהליכי גבייה כנגד החייב.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ט, 13 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.