הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 2071-11-16

בפני
כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

החייבת

אלין רוימי ת.ז. XXXXXX456

נגד

המשיבים

  1. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
  2. יצחק גביזון
  3. יהושוע שועלי (מנהל מיוחד)

החלטה

לפניי בקשת המשיב 2 (להלן: "האב") להקצבת מזונות ילדיו הקטינים מתוך נכסי החייבת בסך של 1448 ₪ בחודש.
צו כינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 2/11/2016, והושת עליה צו תשלומים בסך של 500 ₪ לחודש.
החייבת הנה אמם של ילדיו הקטינים של המשיב 2, א' יליד 2005 בן כ- 12, ו-ב' יליד 2009 בן כ-8. ילדיה הקטינים של החייבת מצויים במשמורת בלעדית של האב, ועל פי האמור בבקשה ובתגובה, הקשר בין החייבת לבין ילדיה נותק.

בהתאם לפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה על ידי כב' השופטת נאוה גדיש ביום 19/5/2016 , על החייבת לשאת במזונות הקטינים על פי הפירוט הבא:
עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 10 על החייבת לשאת בתשלום דמי מזונות בסך של 350 ₪.
החל מהגיע כל אחד מהקטינים לגיל 10 על החייבת לשאת בתשלום דמי מזונות בסך של 250 ₪ בחודש.
החל מהגיע כל אחד מהקטינים לגיל 15 תישא החייבת בתשלום דמי מזונות בסך של 850 ₪ בחודש.
בנוסף, נקבע כי הצדדים יישאו במחצית ההוצאות עבור חינוך הקטינים, לרבות גן, צהרון, תשלומים לבית הספר, חוג אחד קייטנה ושיעורים פרטיים, וכן במחצית מהוצאות רפואיות חריגות לרבות בין היתר פסיכולוג.

לטענת האב הוא מתקיים מקצבת נכות בסך של 2427 ₪ בחודש ומקצבת ילדים בסך של 300 ₪ בלבד, הוא גר עם ילדיו בבית הוריו ונושא בהשתתפות בהוצאות אחזקת הבית בסך של 500 ₪ בחודש, ובהוצאות כלכלה בסך של 1400 ₪ בחודש. עוד נטען, כי האב נושא בתשלום עבור צהרון וחוג אחד לכל ילד בסכום כולל של 497 ₪ בחודש, ובתשלום עבור טיפולים פסיכולוגיים לילדים בסך של 1200 ₪ בחודש.

החייבת טענה, כי פסק הדין אשר חייב אותה בתשלום דמי המזונות הנו נדיר וכי אילו היתה עומדת בתשלום העירבון שנדרש בהליך הערעור בו נקטה, ואשר נמחק בשל אי תשלום ערבון כאמור לעיל, לבטח היה פסק הדין מבוטל. לחייבת טענות כנגד חיובה במזונות הילדים והיא עותרת בתגובתה לכך שבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל יבטל את החיוב במזונות או לכל הפחות יפחית אותו עד לחצי הסכום שנקבע. החייבת טענה כי עליה לשאת בסך של 600 ₪ בלבד בהתאם לפסק הדין שניתן ועל כן אין זה ברור כיצד מבקש האב להגדיל את החיוב במזונות מעבר לזה שנקבע בפסק הדין.
החייבת טענה כי היא נשואה בשנית ואם לשני ילדים קטינים שנולדו מנישואיה אלו. לטענתה, בעלה עובד ומשתכר בסך של כ- 8000 ₪ וזהו מקור הפרנסה היחיד למשפחה, בעוד שההוצאות גבוהות יותר וכי החייבת ובני משפחתה החדשה נאלצים להיעזר בחסדי בני משפחה אחרים המסייעים להם מדי חודש. החייבת טענה כי היא מחפשת להשתלב בעבודה.

המנהל המיוחד סבר כי יש להעמיד את דמי המזונות עבור הקטינים על סך של 1000 ₪ בחודש- 600 ₪ עבור המזונות השוטפים ו- 400 ₪ בעבור השתתפות בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, ולהורות כי החייבת תתחיל בתשלום המזונות שנקצבו החל מחודש 09/2017, עד אז תשתלב החייבת במעגל התעסוקה ותפעל למיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלה . כמו כן, המליץ המנהל המיוחד להורות על הפחתת צו התשלומים לסך של 300 ₪ החל מחודש 05/2017 ועד לחודש 08/2017 , כאשר החל מחודש 09/2017 ישוב צו התשלומים ויעמוד על סך של 500 ₪.

לאחר עיון, אני סבור כי יש לקבל את המלצת המנהל המיוחד במלואה ולקצוב את מזונות הקטינים על סך כולל של 1000 ₪ החל מחודש 09/2017.
יש לדחות את טענת החייבת לפיה היא מעולם לא חויבה בתשלום מחציות מהוצאות הרפואה והחינוך. כפי שניתן להיווכח מפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, בסעיפים 29.1-29.2 החייבת חויבה במפורש בתשלום מחצית מהוצאות אלו.
האב טען בתצהירו כי הוא נושא בעלות של חוגים וצהרונים בסכום כולל של 500 ₪ בחודש וכן צירף לבקשתו קבלות עבור טיפולים פסיכולוגיים במאות עד אלפי שקלים. טענות האב בעניין זה לא נסתרו ונראה כי יש לקבל את הפירוט שהציג להוכחת ההוצאות החריגות. יחד עם זאת, לאור מצבה הכלכלי של החייבת ועל מנת לאפשר לה לשלם לנושיה בד בבד עם עמידה בתשלום דמי המזונות שנפסקו, אני מורה על הקצבת המזונות בסך כולל של 1000 ₪ תוך חיוב החייבת בהוצאות חריגות בסך של 400 ₪ בלבד עבור מחצית מההוצאות החריגות שהציג האב.

אין מקום לדון בטענות החייבת בדבר היותו של פסק הדין נדיר אם לאו, ובעצם חיובה במזונות הקטינים. בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל אינו מהווה ערכאת ערעור לבית המשפט לענייני משפחה וכל סמכותו, בהתאם לסעיף 128 לפקודה, הנה להקציב מתוך כלל נכסיה של החייבת , את המזונות שנפסקו תוך איזון בין טובת הקטינים, אינטרס הנושים לה יפרע בבוא היום במסגרת הליך זה והרצון לאפשר לחייבת לשקם את חייב ולפתוח בדף חדש מהבחינה הכלכלית.

יש לקבל את טענת המנהל המיוחד לפיה, על החייבת למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלה ולהשתלב ללא דיחוי במעגל העבודה. החייבת הנה אישה צעירה ללא מגבלה לעבוד ועליה למקסם את הכנסתה, אז תוכל לעמוד בתשלום דמי המזונות, בצו התשלומים בהליך זה, וגם לעשות לביתה.
מכל פנים, החלטתה של החייבת שלא לעבוד ולהסתמך על הכנסתו של בעלה, אינה צריכה לעמוד לפתחם של הקטינים הזכאים לתשלום מזונות מן החייבת.

לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני מורה על הקצבת דמי המזונות בסך של 1000 ₪ בחודש.
על מנת לאפשר לחייבת להשתלב במקום עבודה ולהתארגן, אני קובע כי החייבת תחל בתשלום דמי המזונות החל מחודש 09/2017.
צו התשלומים החודשי יעמוד על סך של 300 ₪ בחודש החל מחודש 05/2017.
החל מחודש 09/2017 ישוב צו התשלומים ויעמוד על סך של 500 ₪ בחודש.

על החייבת לשלם את דמי המזונות שנקצבו החל מחודש 09/2017 ישירות לחשבונו של האב, בהעברה בנקאית ביום העשירי בכל חודש.
ככל שלא תשלם החייבת את דמי המזונות שנקצבו, יכול הדבר להוות עילה לביטול ההליכים, בשל צבירת חובות נוספים לאחר צו הכינוס, ובניגוד להחלטה שיפוטית.
ניתנה היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.