הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עש"א 13628-06-17

בפני
כבוד ה שופט עמית כהן

המערער
שי אטיאס- החייב בתיק פש"ר 52853-06-12
ע"י עו"ד רפי בוקר

נגד

המשיבים

  1. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
  2. אלי בן חנן - הנאמן
  3. בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ- נושה של החייב

ע"י עו"ד קוב בן איון

פסק דין
המערער, הוא החייב בתיק פש"ר 52853-06-12, מערער על הכרעת המשיב 2, בתביעת חוב אשר הוגשה על ידי המשיב 3, הוא נושה של החייב, בסכום של 24,520 ₪.
הצדדים הסכימו שההחלטה בערעור תינתן ללא דיון, על פי טענותיהם בכתב.
רקע
ביום 1.7.12 ניתן צו לכינוס נכסי המערער וביום 10/6/13 הוכרז הוא כפושט רגל.
משיב 2 (להלן: "הנאמן") מונה כנאמן על נכסי החייב.
משיב 3 (להלן: "הבנק") הגיש תביעת חוב נגד החייב.
ב- 26.2.17 הכריע הנאמן בתביעת החוב אשר הוגשה על ידי הבנק, בסכום של 24,520 ₪.
על פי ההכרעה בתביעת החוב: הבנק הגיש תביעת חוב על סך 349,978 ₪, בגין יתרת חוב נטענת; ב- 22.12.16 הופנתה תשומת ליבו של הנאמן כי תביעת החוב כולל ת שתי הלוואות להן ערב החייב ; ההלוואות ניתנו לשני לווים עיקריים ושני ערבים, כאשר החייב הוא אחד מהערבים.
הבנק הגיש תובענה נגד החייב והערבה השנייה (להלן: "הערבה") (על פי המסמכים אשר צורפו, התובענה הוגשה בדרך של בקשה לביצוע שני שטרות, בסכום כולל של 256,000 שח, אשר נחתמו על ידי החייב והערבה).
החייב נדרש להפקיד סכום של 20,000 ₪ על מנת לקבל רשות להתגונן, לא הפקיד את הסכום ולכן ניתן נגדו פסק דין.
לעומת זאת, הערבה התגוננה ולאחר שמיעת הוכחות, בוטלה ערבותה. בית המשפט קבע בת"א 56760-03-11 כי חתימת הערבה כערבה לשתי ההלוואות אינה תקינה, בשל העדר גילוי נאות בפני הערבים במעמד החתמתם על הערבות לשתי ההלוואות .
הנאמן קבע כי- "בהתאם לסעיף 21 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 נפסק כי הערבות של הערבה השנייה, אליס אטיאס, מבוטלת בשתי ההלוואות. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, מתקיים בעצם מעשה בית דין לנושה כלפי הערבות, בנוגע לכלל הערבים, לרבות החייב בתיק שבנדון. ערבותו של החייב על שתי ההלוואות של החייבים העיקריים מתייתרת ומכאן, שיש לדחות ערבות החייב בהלווואות אלו, אולם, לאור פסה"ד שניתן כנגד החייב ובגינו נפתח תיק ההוצל"פ, יש לאשר מתוך תביעת החוב את ההוצאות ששילם הנושה ושכ"ט א' בלבד" (הדגשה במקור, ע.כ.) .
הוסיף הנאמן וקבע כי- "יש לציין כי הנושה פעל כנגד החייב, בהליכים רבים ושונים, בגינם החייב לא התגונן, אם זה מחוסר יכולת כלכלית ואם זה מסיבות השמורות עימו. עדין אחריות החייב לפעול ע"פ החלטות ואי נקיטת פעולות להגן על עצמו אינן אמורות לפגוע בנושים שפועלים בלגיטימיות ובדרכים המקובלות לגביית חובם".
נוכח האמור, אישר הנאמן את תביעת החוב בסכום של 24,520 ₪, בגין האגרה ששולמה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בסכום של 3,314 ₪ (לאחר הוספת הצמדה וריבית- סכום של 3,600 ₪), ושכר טרחה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בסכום של 19,258 ₪ (סכום של 20,920 ₪, לאחר הוספת הצמדה וריבית).
עיקר טענות המערער
לטענת החייב, מקור החוב הוא בערבות שחתמו הוא והערבה, שהיא אמו, ללווים העיקריים, אברהם אטיאס וענבל אטיאס (להלן: " הלווים"), שהם אחיו וגיסתו.
משנדחתה תביעת החוב ביחס לערבות, חיוב החייב עבור הוצאות ההליכים ושכ"ט, אינו מוצדק.
תשובת הנאמן
הנאמן חוזר על האמור בהכרעתו.
הנאמן סבור שהבנק פעל נגד החייב כדין, נוכח פסק דין שהיה בידיו, ואין זה משנה הסיבה שבגינה בחר החייב שלא להתגונן. הנאמן בדק את פסק הדין שניתן לטובת ה בנק, כפי סמכותו, איך אין בביטול פסק הדין כדי לאיין את ההוצאות שניגבו בעוד הבנק פועל כדין. כך גם לגבי שכ"ט ב"כ ה בנק.
לכן סבור הנאמן שיש לדחות את הערעור.
תשובת הבנק
הבנק חוזר על עיקרי הדברים- החייב ערב ביחד עם הערבה, לשתי הלוואות שנטלו הלווים, שהם אחיו וגיסתו, בסכום של 256,000 ₪ (קרן).
פסק הדין בת"א 56760-03-11, אשר ניתן ביום 27.10.13, חל רק לגבי הערבה, בשל נסיבותיה הספציפיות. הבנק ציטט את ההתייחסות השונה בהחלטת הרשמת בהתנגדותם של הערבים לביצוע השטרות, כאשר לגבי הערבה נקבע שתקבל רשות להתגונן ללא תנאי, ואילו בעניינו של החייב נקבע כי ניתנת לו רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום של 20,000 ₪.
משלא הופקד הסכום על ידי החייב, ניתן נגדו פסק דין נפרד ביום 14.3.12, בו נדחתה ההתנגדות שהגיש לביצוע השטר ונקבע במפורש שהבנק רשאי להמשיך ולפעול בהליכי הוצאה לפועל נגדו.
החייב לא ערער על פסק הדין שניתן נגדו, והבנק פעל נגד החייב כדין, כאשר אחז נגדו פסק דין חלוט.
על כן, מבקש הבנק לדחות את הערעור.
תגובת החייב לתשובות הנאמן והבנק
הבנק לא ציינה שבמסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגבה סכום של 6,000 ₪, אשר שולם על ידי החייב ביום 24.2.11. בנוסף, ב- 31.5.12 מימש ה בנק סכום של 5,078 ₪ בעיקול צד ג'.
משתביעת החוב נדחתה על ידי הנאמן, אין הצדקה לחייב את החייב בהוצאות תביעת חוב, אשר מלכתחילה לא הייתה אמורה להיתבע.
בנוסף, מבקש החייב לחייב את הבנק להחזיר את הכספים שגבה.
דיון
כאמור, החייב מתבסס על פסק הדין בת"א 56760-03-11 וטוען שמשהחליט הנאמן להחיל את תוצאות פסק הדין עליו, ולדחות את תביעת החוב בגין קרן הערבות, אין מקום לחייבו בהוצאות הליך ההוצאה לפועל.
הבנק טוען שאין להתבסס על פסק הדין בת"א 56760-03-11 ביחס לחייב, משום שהוא ניתן עקב נסיבותיה הספציפיות של הערבה.
אני דוחה טענה זו של הבנק. הנאמן הכריע כפי שהכריע, החיל על החייב את ההכרעות העובדתיות והמסקנות שנקבעו בפסק הדין בת"א 56760-03-11, וקבע שיש לבטל את ערבותו של החייב עקב נסיבות החתמתו, כפי שנקבעו בפסק הדין לגבי הערבה .
הבנק לא ערער על החלטת הנאמן ולכן החלטה זו תקפה ומחייבת.
לעניין בקשת החייב להכיר בסכומים של 6,000 ₪ ו- 5,078 ₪, אשר לטענתו שולמו על ידו, אני דוחה את הדרישה להכיר בסכומים או להורות על השבתם.
ראשית- החייב לא טען טענות בקשר לכספים אלה בערעור, ולמיטב הבנתי גם לא בטענותיו בפני הנאמן. על כן, מדובר בהרחבת חזית ואין לשמוע טענות אשר הועלו לראשונה בתגובת המערער לתשובת הבנק והנאמן.
שנית- תיק ההוצאה לפועל נפתח נגד החייב, הערבה והלווים. אין אינדיקציה בדפי החשבון אשר צירף החייב מי שילם את הסכומים הנטענים.
נוכח האמור לעיל, יש להכריע האם לאחר שבוטל פסק הדין אשר חייב את המערער לשלם ל בנק את ערבותו, יש לאשר ל בנק החזר האגרה ששילם בפתיחת תיק ההוצאה לפועל ושכר הטרחה אשר נקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שדין הערעור להתקבל, מהנימוקים הבאים:
משקבע הנאמן שיש לבטל את פסק הדין שניתן נגד החייב, יש לבטל את כל תוצאות פסק הדין, כאילו בית משפט קיבל את התנגדותו של החייב לביצוע השטרות. לכן, אין להשית על החייב את אגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל או את שכר הטרחה שנפסק עם פתיחת התיק או כל הוצאה אחרת שהיא תוצאה של פסק הדין.
תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי הבנק לביצוע שטרות, ביום 24.2.11. אין קשר בין אי הפקדת הפיקדון על ידי החייב, דבר שגרם למתן פסק דין נגדו ביום 14.3.12, לבין תשלום האגרה על ידי ה בנק עם פתיחת התיק.
האגרה שולמה ושכר הטרחה נפסק, בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגד החייב, הערבה והלווים. בדיוק כפי שאין לדרוש מהערבה לשלם את ההוצאות שהוצאו ושכה"ט שנפסק לפני שניתן פסק הדין לטובתה, כך אין לדרוש זאת מהחייב.
תוצאה
אני מקבל את הערעור ודוחה את תביעת החוב של הבנק.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ח, 13 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.