הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עמ"ת 60145-02-20

בפני
כבוד ה שופט אריאל חזק

עוררים

שליו ביטון

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע מיום 13.2.20 במ"ת 572-02-20 לפיה שוחרר העורר למעצר בית מלא וכן הוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מהירות מ 51 קמ"ש מעל המותר , בדרך שאינה עירונית, רישיון נהיגה לא תקף, נהיגה ברכב ללא ביטוח. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 9.12.19 נפסל העורר מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה עד תום ההליכים, ובתאריך 10.12.19 הפקיד העורר תצהיר חלף רישיון נהיגה במזכירות ביהמ"ש באשדוד. בתאריך 30.1.20 נהג העורר ברכב פרטי בהיותו פסול לנהיגה וביודעין. תואר כי העורר נהג כאמור, בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש בלבד, במהירות של 155 קמ"ש (לאחר הפחתה). כמו כן, נהג העורר ברכבו כשאין לו תעודת ביטוח בתוקף, וכן נהג כשרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף.

בהודעת הערר ובדיון מיום 27.2.20 טען ב"כ העורר כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי יש להותיר את העורר במעצר בית מלא. הסנגור הציע אפשרות של מעצר אדם כך שיתאפשר לעורר לצאת לעבודה בעסק המשפחתי. לדבריו מדובר על עבודה בחנות בדים וטקסטיל, בעיר העתיקה.
הסנגור טען כי העורר לא ידע בעת הנהיגה שהוא פסול מלנהוג. לדבריו רישיונו נפסל בביהמ"ש באשדוד. בנוסף, טען הסנגור כי בדיון שהתקיים ביום 5.2.20 בבית המשפט קמא, הצהיר בא כוחו עו"ד חודורוב שיידע אותו בטעות שמותר לו לנהוג ברכב. הסנגור הפנה לעמ' 2 ש' 20 לפרוטוקול הדיון. בנוסף, טען הסנגור כי העורר בעצמו טען כאמור, כי לא ידע שהוא פסול מלנהוג, עוד מרגע עיכובו בכביש 25 ומיד כשהוא נתפס על ידי השוטרים הוא טען כי הוא אינו נוהג בפסילה.
הסנגור טען כי על פי רוב, נאשמים בוטחים בעורכי הדין שלהם ואף חותמים על מסמכים מבלי לקרוא את תכנם. לכן, טען כי אין להחמיר עם הנאשם.
הסנגור ביקש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר ללא כל תנאי.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי העורר נפסל מנהיגה עד תום ההליכים, לבקשת הסנגור, כשהעורר הסמיכו לטפל בענייני המשפט, לכן טענה כי תמוהה טענת העורר לפיה הסנגור לא יידעו בדבר הפסילה.
עוד טענה כי העורר בעצמו חתם על תצהיר מול הסנגור, שהוא יודע על הפסילה, ויום למחרת הוא הפקיד חלף רישיון הנהיגה, תצהיר בדבר אובדן רישיון נהיגה, כאשר לדבריה לשוטרים שעצרו אותו הוא הציג את הרישיון עצמו.
ב"כ המשיבה טענה כי העורר בעבר כבר הורחק מהכביש פעמיים, אולם הדבר לא עזר, וטענה כי משמעות הדבר היא שאם העורר לא היה נתפס ע"י המשטרה הוא היה ממשיך לנהוג. לדבריה מדובר בהתנהגות מזלזלת מצד העורר שכן זה מקרה שני בסמיכות זמנים מאוד קצרה, ואין לתת אמון בעורר. בנוסף טענה כי העורר נהג במהירות גבוהה מאוד.
ב"כ המשיבה ביקשה להורות על דחיית הערר.

דיון והכרעה
ראיות לכאורה
במהלך הדיון שבפניי טען ב"כ העורר כי טענת העורר היא כי בטרם נהיגת העורר בפסילה שהביאה למעצרו, שוחח העורר עם ב"כ דאז וזה הודיעה לו שהוא אינו מצוי בפסילה והוא יכול לנהוג.
ב"כ המשיבה מצידה ציינה כי העורר עצמו חתם על תצהיר מול הסניגור שהוא יודע על הפסילה, ויום למחרת הוא הפקיד רשיונו בבית המשפט , ומכאן שידע על הפסילה. בנוסף לדבריה, העורר הפקיד תצהיר חלף רשיון נהיגה והצהיר על אובדן נהיגה, דא עקא שלשוטרים הוא הציג את הרישיון פיזית.
עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא מעלה כי במהלך הדיון טען ב"כ דאז של העורר עו"ד חודורוב, כי לאחר שבית משפט נתן החלטה לפסול את העורר עד תום ההליכים כפי שביקש הסנגור , ניתנה גם הוראה ש לפיה על משרד עוה"ד להודיע לעורר על הפסילה אך לדבריו הדבר לא נעשה. על-פי טענתו של עו"ד חודורוב הוא זכר שהפסילה מסתיימת ביום- 07-08/01/2020 ולדבריו "כאשר שאל אותי לגבי זה, זכרתי שהוא היה בפסילה לגבי המלווה ואמרתי לו שהוא יכול להמשיך לנהוג"

בהתאם לדברים שציין בית משפט קמא בהחלטתו חדל עו"ד חודורוב לייצג את העורר, וכיום מיוצג העורר ב ידי עו"ד רייפר. עו"ד רייפר הודיע לבית משפט שעו"ד חודורוב לא הסכים לחתום בשלב זה על תצהיר אך הוא הודיע לו נחרצות כי הוא עדיין עומד על כל מילה שאמר בבית משפט קמא.
בנסיבות האמורות, עומדים אנו במצב בו מצויה בתיק אמירתו של ב"כ של העורר בעת הרלוונטית, בה מצהיר עו ה"ד כי הוא הודיע ללקוחו (העורר) באופן פוזיטיבי כי הוא רשאי לנהוג והוא אינו בפסילה.
העורר חתם אמנם על תצהיר שהוא יודע על הפסילה אך בוודאי שבמהלך שמיעת הראיות יוכל העורר לטעון כי סמך על דברי עורך דינו, ואמירתו זו, בצד הצהרתו של עוה"ד תיבחן ע"י בית משפט, ולא ניתן לומר כבר כעת כי מדובר בטענה מופרכת שתידחה על הסף , (קל וחומר לאור ההנחה שבדרך כלל עורך דין לא ימהר לקחת על עצמו אחריות שווא לנזק שנגרם ללקוחו).
כן יובהר כי טענתו זו של העורר בדבר נהיגה בשל טעות של עוה"ד נטענה כבר בפני השוטר, וצוינה בדו"ח העיכוב מיום 31.01.2020 .
ב"כ המשיבה הציגה לבית משפט החלטה מיום 29.09.2016 של בית משפט המחוזי בבאר-שבע בעפ"ת 49524-06-16, בה נדחתה טענתו של נאשם שטען שיש לזכותו בשל כך שלא ידע על פסילת הרישיון מאחר וב"כ הודיעו עובר לנהיגתו ברכב רק על כך שהוטל עליו קנס לתשלום.
עיון בפסק הדין בעפ"ת האמור מעלה כי לכל הפחות בשלב זה של הראיות לכאורה, ניתן יהיה לאבחן בין המקרים , וזאת בין היתר, מאחר ובאותה החלטה דובר בטענת הנאשם על אי קבלת הודעה מטעם הסניגור על הפסילה , ואילו בענייננו מודיע הסניגור בקולו לבית המשפט שהוא הודיע פוזיטיבית ללקוחו כי הוא רשאי לנהוג.
בנסיבות האמורות, ניתן לומר כי רף הראיות העומדות כנגד העורר בשלב זה הוא אינו רף גבוה.

מסוכנות וחלופת מעצר
מדובר בעורר כבן 19 שהוא בעל הרשעה אחת בלבד בשל נהיגה ללא מלווה.
מדובר בעורר שנתפס בפעם השנייה לכאורה כשהוא נוהג בפסילה, אך בעניין זה יש להפנות לטענתו כי נהג באישור עו"ד.
במהלך הדיון בבית משפט קמא, שוחרר העורר לחלופת מעצר בפיקוח אביו ובפיקוח אדם אחר , ובמהלך הדיון, הובאה בפניי הסכמת ב"כ העורר להיות משוחרר במעצר אדם.
בכלל נסיבות העניין, לאור גילו של העורר , ו לאור רף הראיות עומדות כנגדו, אני מוצא לנכון להתיר לעורר לצאת את חלופת המעצר בפיקוח אב יו יעקב ביטון, על מנת שהאב יוכל להמשיך ולנהל את החנות שבבעלותו.
לאור זאת, אני קובע כי התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא ישארו על כנם בכפוף להוראות הבאות:
בימים א'-ה' בכל שבוע העורר ישהה במעצר בית לילי בין השעה 19:00 עד השעה 07:00 למחרת. ביתר שעות היום, בימים א'-ה' יהיה רשאי העורר לצאת את חלופת המעצר בליווי האב ישירות מביתו לחנות האב ברחוב קק"ל בבאר-שבע. ביום ו' יהיה רשאי העורר לצאת בפיקוח האב לחנות בשעות 07:00-14:30 וביתר הזמן בימי שישי שבת, יהיה בחלופת המעצר בבית האב.
החלטה זו תיכנס לתוקף רק לאחר שהאב יפקיד בתחנת המשטרה את כתובת חנותו.
ההחלה תועבר לצדדים
ניתנה היום, ט' אדר תש"פ, 05 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.