הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע עמ"ת 56829-09-20

בפני
כבוד ה שופט אלון אינפלד

עוררת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שירה רוב, תביעות דרום

נגד

משיב
צ'ולה שלום ברהנה
ע"י ב"כ עו"ד רובי גלבוע

החלטה

המדינה עוררת על ההחלטה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני, בניגוד לעמדת שירות המבחן, עבור נאשם ללא עבר פלילי בעבירת אלימות במשפחה. השאלה המרכזית שנדונה בערר היא מה יחשב ל"נימוק כבד משקל" היכול להצדיק סטייה של בית המשפט מהמלצה שלילית בתסקיר המעצר.
ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' כהן) מיום 24.9.20.
אישום, החלטות ותסקירים
בבית משפט השלום באשקלון הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות איומים, היזק לרכוש ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש.
על פי הנטען, התלקח ויכוח בין המשיב לרעייתו המתלוננת לאחר שזו העירה לו הערה בעניין בטיחות. המשיב קילל את המתלוננת, תפס את ראשה והטיח הראש בקיר ובמיטה. כאשר ניסתה המתלוננת לקום הטיח ראשה בשנית אל הקיר. אז, המשיך המשיב ותקף את המתלוננת במכות אגרוף לעבר פלג גופה העליון, ותוך כדי כך גרם להמטומות בידיה ובפניה. המתלוננת ביקשה להזעיק עזרה ובתגובה ניפץ את הטלפון הנייד על הרצפה. כל זאת עשה בעוד ילדותיהם הקטנות בבית, ובוכות נוכח התנהגותו. לאחר שהמתלוננת אמרה למשיב כי תזמין משטרה, חדל ממעשיו.
עוד נטען בכתב האישום כי במספר הזדמנויות בעבר איים המשיב על המתלוננת בכך שהניף ידו לעברה כאומר להכותה.
המשיב הודה בחקירתו בעיקרי מעשה האלימות, אם כי טען לנסיבות רקע אחרות ואף לאלימות של המתלוננת כלפיו. בין השאר הסביר כי בכעסו ירד "מסך שחור" על תודעתו, והוא לא שם לב לעוצמת הפגיעה שפגע במתלוננת. אף שאר טענות המתלוננת, לגבי איומים בעבר והתנהגותו השתלטנית בדרך כלל, הוכחשו. המשיב הביע חרטה עמוקה על מעשה האלימות כבר בחקירתו.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים אודות קיומן של ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום, וממילא אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, מחמת חזקת המסוכנות. המחלוקת בשלב הראשון נגעה לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר, ובמיוחד האפשרות להסתפק בחלופה כזו, ללא המלצה מתאימה של שירות המבחן.
ביום 6.8.20 טענו הצדדים לעניין זה לפני בית משפט השלום. בית משפט השלום בהחלטתו, בחר לאמץ חלופה המתבטאת במעצר בית בבית אחיו של המשיב ברחובות (כאשר המתלוננת נמצאת בדירת בני הזוג באשקלון). זאת, בפיקוח האח, כאשר שתי אחיותיו תשמשנה כמפקחות מגבות, בעיקר לעת יציאת האח המארח לעבודה. יוער שגם ב"כ העוררת לא מצאה פגם בערבים כשלעצמם, למרות התנגדותה לעצם מתווה החלופה.
בית משפט השלום היה מודע לכלל לפיו אין לשחרר לחלופת מעצר בעבירות אלימות משמעותיות בין בני זוג, ללא תסקיר מעצר, במיוחד בהתחשב בכך שהמתלוננת מביעה חשש מהמשיב. בית המשפט ציין כי התרשם מחומר החקירה כי המתלוננת מעצימה את האירוע. אולם, החלטת השחרור נומקה בעיקר בשים לב לכך שמדובר במי שהוא ללא כל עבר פלילי ואף "נורמטיבי בכל פרמטר". בהחלטה, נלקח בחשבון כי המשיב לא רק הודה בעיקר המעשה אלא אף הביע חרטה ובושה; כי בעבר לא הייתה אלימות בפועל אף לדברי המתלוננת, אלא הרמת יד כאיום בלבד; כי מדובר בזוג הנשוי פחות משלוש שנים, אשר להם יחסים מורכבים אך לא עולה מההודעות כי המשיב נמצא במצב של "חשבון פתוח" עם המתלוננת ומבקש להרע לה. בית המשפט התרשם בחיוב מהמשפחה הנורמטיבית המוכנה להתגייס ולסייע, למרות המחיר האישי הכבד, והגיע למסקנה כי מדובר בחלופה ראויה, שיש בה כדי לאיין את המסוכנות, בשלב הביניים, עד אשר תינתן המלצה של שירות המבחן במישור הטיפולי.
ערר שהגישה המדינה (עמ"ת 15037-08-20) לבית משפט זה התקבל, בהחלטה מיום 7.8.20 מפי כב' השופטת ג' לוין. בית משפט זה לא מצא אינדיקציה בחומר הראיות כי המתלוננת "מעצימה" את אירוע האלימות כקביעת בית משפט השלום. לא נקבע דבר ביחס לשאלה אם המתלוננת לכאורה מעצימה אירועי עבר, אך צוין כי יש פער גרסאות בין השניים, לגבי טענותיה אודות קנאה, הגבלות על יציאה מן הבית ואלימות כלכלית. לעומת זאת בית משפט זה מצא כי ההסבר של המשיב לאלימות הקשה בה נקט לעיני הילדה הקטנה, לפיו המתלוננת הוציאה אותו מדעתו וכי ראה "מסך שחור" מול עיניו, מעוררת דאגה ומגבירה החשש למסוכנות. זאת, במיוחד על רקע עוצמת האלימות בה נקט המשיב כעולה מהודעותיו שלו. הוער, כי אמנם העדר עבר פלילי מפחית מן המסוכנות לכאורה, אך נקבע כי מתחייבת "בחינה מעמיקה של מערכת היחסים והבנה של הסיבות שהובילו לאירוע החמור ובחינה של הסכנה למתלוננת להישנות אירוע כזה או אחר". לשם כך נקבע שאין להורות על שחרור בערובה בטרם יותן תסקיר מעצר.
תסקיר מעצר הוגש לבית משפט השלום. בית המשפט ביקש להשלים את התסקיר כדי לבחון אפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני. אמנם מדובר בשני תסקירים, אך הם למעשה ממשיכים באותה עמדה, וניתן לבחון אותם כאחד.
מטבע הדברים, לא נכון יהיה לעמוד על כל פרטי התסקיר, אך יש להביא את עיקרי הדברים. שירות המבחן עמד על כך שמדובר בזוג הנשוי זמן קצר בלבד. אולם, ניכר היה פער משמעותי בין תיאור הזוגיות על ידי כל אחד מבני הזוג. נמסר כי המשיב דיווח על יחסים טובים וכבוד הדדי בדרך כלל, תיאר את חווית הפרנסה בשתי עבודות כחוויה עיקרית, והביע אמפתיה לסבלה של אשתו בשל האלימות שנקט. צוין כי המשיב שלל טענות בדבר אלימות בעבר, לרבות אלימות מילולית או כלכלית. כן שלל טענות בדבר דפוס של קנאה.
אולם, בהמשך התסקיר, נמסר מטעם המתלוננת דיווח ארוך על שינוי בהתנהגות המשיב מאז הולדת הבת. לטענתה, התנהגות המשיב כוללת דפוסים של אלימות כלכלית משמעותית ומפורטת, וסירוב ליטול חלק במשימות הבית והטיפול בילדות. נטען כי המשיב הוא בעל עמדות פטריאכליות, המסרב לאפשר למתלוננת חופש כגון הוצאת רישיון נהיגה. המתלוננת טענה כי אמנם אין פניות אליה מצד המשיב או משפחתו, אך יש פניות עקיפות, באמצעות פניית בני משפחתו אל בני משפחתה. המתלוננת אף הביעה חשש מוחשי לחייה.
שירות המבחן מצא "כוחות" בכך שהמשיב בעל מיומנויות חברתיות תקינות מוסר עבודה גבוה ושאיפה לתפקוד תקין. כן צוין כי המעצר גרם למשיב לטלטלה. מצד ה"סיכון", מצא שירות המבחן חסר במיומנות הזוגית, הכולל ריכוז עצמי מבלי לראות צרכי אשתו, מאפייני שליטה ואלימות כלכלית. כן צוינה ההתרשמות שהמשיב לא התבטא כלפי שירות המבחן באותנטיות מלאה וניסה להציג תמונה חיובית מהמציאות. מבחינת דפוס האלימות נאמר כי המשיב "פועל באופן של דחיסת רגשותיו עד כי אינו יכול להכיל ואז עלול לנהוג באלימות". עוד צוין כי יתקשה להפעיל שיקול דעת במצבים בהם נתון ללחץ רגשי. הסיכון הקונקרטי שהובע היה ש"בעת מצבי קונפליקט עשוי להגיב באלימות. בהקשר זה נאמר שיש "רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק בתחום האלימות הזוגית".
יחד עם זאת, צוין כי המשיב הביע נזקקות טיפולית ראשונית לבחינת דפוסי התנהגותו האלימים, כי יש צורך בטיפול כזה ונכון לבחון אפשרות לשיקום במסגרת "בית נועם". שם, קיימת אפשרות לטיפול אינטנסיבי, הכולל לינה במקום. הוסבר כי טיפול בדרך זו עשוי לסייע לרכוש כלים ומיומנויות בנושא היחסים הזוגיים.
נבחנה חלופת המעצר שהוצעה גם לבית המשפט. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהערבים המוצעים. יחד עם זאת, הוערך שמדובר במי שמטופלים במשפחותיהם ועובדים, ולפיכך "יתקשו לעמוד במשימת הפיקוח". שירות המבחן סבר כי חלופה זו אינה נותנת מענה לרמת הסיכון כפי שהוערכה, ויש לבחון אפשרות לשלבו בבית נועם דווקא, כאשר האח יוכל לסייע כחלופה משנית, לתקופת השהייה בבית נועם. בתסקיר המשלים מיום 22.9.20 (אשר אין עותק הימנו בנט המשפט, משום מה, אך נמסר לעיון בית המשפט על ידי הסנגור), נבחנה אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני באותה מסגרת. שירות המבחן חזר על עמדתו לפיה "רק שילובו במסגרת טיפולית סגורה ואינטנסיבית תיתן מענה להערכת הסיכון המתוארת" וכי "איזוק אלקטרוני אינו מצמצם" את רמת הסיכון במקרה זה, אף בשילוב פיקוח אנושי.
במישור הטכני יצוין כי המשיב עבר ראיון קבלה לבית נועם, אך נכון לכתיבת שורות אלה טרם התקבלה החלטה ביחס לשאלה אם התקבל ואם לאו. מכל מקום נמסר כי לא יתפנה מקום במסגרת זו לפחות עד חודש נובמבר. כן יוער כי ניתנה חוות דעת פקא"ל, ובית האח נמצא מתאים למעצר בפיקוח אלקטרוני.
הצדדים טענו טענותיהם לאחר מתן התסקירים, ובית המשפט החליט באופן חריג לסטות מההמלצה השלילית של שירות המבחן במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי אמנם מדובר באירוע אלימות לא קל, אך לא ניתן להתעלם מכך שמדובר במשיב בן 42 החסר כל עבר פלילי, אשר מיד לאחר האירוע נטל אחריות והביע חרטה.
צוין עוד, כי המשיב נמצא מתאים לטיפול. אולם, שירות המבחן שלל את החלופה המוצעת, נוכח תיאור המתלוננת בדבר אלימות כלכלית ושליטה כלכלית מאז הנישואין. דברים, שבאו מפיה בשיחה עם שירות המבחן, אך אין להם כל בסיס בחומר החקירה. כן נלקח בחשבון כי עמדת שירות המבחן לקחה בחשבון, עם יתר השיקולים, את החששות שהביעה המתלוננת באוזניהם. זאת, כאשר ברור שאין סיכון מוחשי לציבור הרחב, אלא סכנה ממוקדת למתלוננת בלבד.
נקודת המחלוקת העיקרית שהביע בית המשפט לעומת שירות המבחן הייתה לעניין ההתרשמות מהערבים. בית המשפט ציין כי שירות המבחן העריך כי החלופה מתאימה כגיבוי בלבד, אך לא כחלופה עיקרית. זאת לאחר שהעריך שהערבים המוצעים אינם פנויים במידה מספקת למשימת הפיקוח. השופט כהן ציין כי הערבים נחקרו לפניו וכי הוא התרשם שמעבר להיותם נורמטיביים וללא עבר פלילי, הם גם אסרטיביים ויש באפשרותם לאיין כל קשר בין המשיב למתלוננת. לפיכך, לא ברורה לו עמדת שירות המבחן לפיה אינם פנויים במידה מספקת.
בית משפט השלום נתן משקל גם לפער הזמנים, לכך שאפילו אם המשיב יתקבל לבית נועם, הרי הלא יוכל להשתלב עד חודש נובמבר. לפיכך, לשיטתו, יש לשקול חלופה לתקופת הביניים. עוד ציין בית המשפט את התרשמות שירות המבחן כי המעצר גרם טלטלה למשיב, וכי הוא נכון לטיפול גם במחיר של שהייה עם לינה במסגרת הטיפולית. לפיכך, העריך בית המשפט כי נכון להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני בשלב הביניים. כן צוין כי למרות החשש שהביעה המתלוננת, הרי היא עצמה ציינה כי המשיב עצמו לא פנה אליה ישירות. צוין שלא התרשם כי היו בפועל ניסיונות ממשיים להשפעה לא הוגנת על המתלוננת.
כאמור, בית המשפט היה ער לכלל בפסיקה לפיו לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית. אולם בית משפט קמא העריך כי ההמלצה השלילית נובעת ממתן משקל רב מדי לעמדת המתלוננת, ואינה מבוססת כדבעי על הנתונים, כאשר לא ניתן משקל מתאים לחלוף הזמן הרב עד הטיפול.
לפיכך, בית המשפט הורה על חלופת המעצר לשלב הביניים, עד שיתקבל המשיב בבית נועם. אולם, תנאי הוא שעליו להשתלב בבית נועם, וכי הימנעות מהשתתפות בטיפול, לרבות לינה, תהווה הפרה של תנאי השחרור. לפיכך, נקבעו תנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני בבית האח ללא חלונות, הכוללים איסור יצירת קשר, עיכוב יציאה מן הארץ, ערבויות והפקדה בת 5000 ₪. מכאן ערר המדינה.

הטענות בערר
עיקר טענת המדינה בערר הוא החלופה המוצעת, אין בה כדי לענות על המסוכנות. כך, אף בדמות מעצר בפיקוח. זאת, בשים לב לעוצמת האלימות שננקטה, ההפרעה להזעקת עזרה על ידי שבירת טלפון, והתעוזה בשימוש באלימות מול פני הילדות. עוד הוזכר כי המתלוננת חוששת לחייה.
לשיטת המדינה במקרים מסוג זה לא ניתן ולא ראוי לשחרר לחלופת מעצר אלא לאחר מתן תסקיר, ובוודאי שלא נכון לשחרר לחלופה או למעצר בפיקוח, כאשר התסקיר שלילי ולא ממליץ על כך. בהקשר זה המדינה הפנתה לפסיקה הידועה לפיה על מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, ביחס לחלופת מעצר, יש להראות טעמים כבדי משקל. העוררת אף ציינה כי גם עמדת שירות המבחן, לעניין הטיפול בבית נועם למעשה לא מקובלת עליה, באשר לשיטתה אין זה השלב הנכון לכך, ויש לבחון אפשרות זו רק לאחר הכרעת הדין, במסגרת התיק העיקרי. כן ניתנה התייחסות לפסיקה המייחסת חשיבות רבה להתרשמות שירות המבחן מהערבים, ויתרונות שירות המבחן על בית המשפט בהקשר זה (בעיקר עמ"ת (ב"ש) 43875-09-20 אבו מוסא נ' מדינת ישראל (22.9.20) מפי כב' השופט פרידלנדר).
עוד נטען כי למעשה בית משפט השלום חרג מהוראות בית המשפט המחוזי. שהרי, בית המשפט המחוזי הוא אשר הורה במסגרת ערר על מתן תסקיר. עתה, משבאה המלצה שלילית של שירות המבחן, לא נכון היה לסטות מההמלצה. המלצה, שניתנה על יסוד הוראת בית המשפט המחוזי. הטענה העיקרית שהוגשה היא הערכת שירות המבחן ביחס לקיומה של מסוכנות גבוהה שלא ניתן לענות עליה אלא בטיפול, ובנסיבות כאלה לא נכון היה להורות על שחרור לתקופת הביניים למעצר בפיקוח. לפיכך, עותרת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
הסנגור ביקש לדחות הערר, וטען במספר מישורים. טענתו הראשונה הייתה שהערכת שירות המבחן נובעת מהדברים שאמרה המתלוננת. דברים, שאין להם יסוד בחומר החקירה, אודות אלימות כלכלית או התנהגות אחרת של המשיב. לשיטת הסנגור, דברים מסוג זה אינם אלא עדות שמועה שלא נבחנה, ולא נכון היה לסמוך עליהם הערכת מסוכנות.
הסנגור הדגיש כי בסופו של יום מדובר באירוע אלימות פיזית חד פעמית, שבכל זאת הביאה רק לחבלות קלות, ואין להפריז במשקל המעשה. איומי העבר לא היו אלא תנועות יד, שלא היה בהם אלימות או דיבור קונקרטי, ואינם מוסיפים הרבה לתמונת המסוכנות.
הסנגור הפנה גם לאינדיקציות המפחיתות בהערכת המסוכנות, לרבות אלה המתוארים בתסקיר. כי מדובר באדם שאינו צעיר, הנדסאי מוסמך, ששירת שירות צבאי מלא, ועובד קשה מאוד לפרנסתו. המשיב הודה והתחרט כבר בחקירה.
הסנגור עוד טען שאינו מבין מה פגם מצא שירות המבחן בערבים, שהם אנשי עבודה, בעלי מקצוע שאף שירות המבחן מצא אותם כבעלי כוונות כנות, ובית המשפט מצא אותם כמתאימים. כן ציין כי אפשר שהדבר נובע מפער בין המפגש עם המשיב שהיה קצר בוויעוד אלקטרוני, כאשר עם המתלוננת היו שתי שיחות, כאשר לא ניתנה למשיב הזדמנות להתייחס לטענות המתלוננת. הסנגור הביע חשד כי עמדת שירות המבחן נובעת מהטיה כלשהי, אולי בשל מוצאו (העורר עלה עם משפחתו מאתיופיה לפני 36 שנה). יאמר מיד שאין כל בסיס לחשד חמור זה של הסנגור, ולא נכון להעלות טענות מסוג זה כלפי עובדי ציבור, ללא בסיס איתן.
עוד טען הסנגור, כי אמנם צריך הנמקה מתאימה לסטייה מהמלצה שלילית, אלא שלשיטתו החלטת בית המשפט עונה יפה על תנאי זה, באשר ההחלטה מנומקת בפירוט רב, בנימוקים שהסנגור לא מצא בהם שגיאה. הסנגור הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר נכון היה לאמץ חלופה מרוחקת בניגוד לעמדת שירות המבחן, אף כי קיבל ערר על החלופה הקרובה שהוצעה באותו מקרה (עמ"ת 64626-06-20 מדינת ישראל נ' טבקין (9.6.20), מפי כב' השופטת מעיין בן ארי).
הסנגור טען כי הסיכון למתלוננת רחוק בהתקיים פיקוח אלקטרוני, באשר זמן ההתראה משמעותי בהיותו בעיר אחרת, וניתן להזהיר את המתלוננת אם חלילה יפר ההוראות ויעזוב את מקום הפיקוח. ויאמר כי על כך השיבה ב"כ העוררת כי זמן הנסיעה מרחובות לאשקלון אינו אלא 35 דקות.

דיון
לאחר עיון בהחלטות הקודמות בפרשה זו, בתסקירי שירות המבחן, בהודעות המתלוננת והמשיב בחקירה, בתמונות המתלוננת, בטיעוני הצדדים ובפסיקה אליה הפנו, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הערר בעיקרו. זאת, בכפוף להגדלת סכום ההפקדה הכספית במידה משמעותית. וזאת, תוך אימוץ חלק מטעמי בית המשפט ודחיית חלקם, אך בעיקר מטעם אחד נוסף, אשר דווקא בו יש לראות נימוק "כבד המשקל", המצדיק סטייה מההמלצה השלילית של שירות המבחן.
ראשית, יש להדגיש כי ההלכה לפיה ככלל בית המשפט לא יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, מיוסדת היטב בפסיקה. העוררת הפנתה לדברי השופטת חיות (כתוארה אז) בבש"פ 3150/15 מדינת ישראל נ' פלוני (12.5.15), שהתנתה החלטה כזו ב"טעמים טובים וכבדי משקל". הלכה זו ותיקה עמנו, וכבר השופט חשין בבש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (5.11.02) ציין כי "עד שבית-משפט עומד לדחות המלצה שלילית של שירות-המבחן חייב שיימצא לו שיקול כבד-משקל המכריע את הכף". בית המשפט העליון ממשיך לחזור על הלכה זו עד ימינו וכך לדוגמא ציין השופט מינץ בבש"פ 5230/19 בוהדנה נ' מדינת ישראל (12.9.19) כי "אכן, בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן אך ככל שהמלצותיו שליליות, יש לייחס להן משקל משמעותי ונדרשים טעמים כבדי משקל כדי לסטות מהן".
השאלה היא מה ייחשב כנימוק "כבד משקל" בהקשר זה? פשיטא, שבדרך כלל אין מדובר במצב בו בית המשפט מתרשם אחרת משירות המבחן, או מעריך אחרת את אחד הנתונים בעניינים שהם בלב מומחיות שירות המבחן. אם כן, נימוק "טוב" או "כבד משקל" יכלול בדרך כלל מקרים בהם יש נתונים אובייקטיביים חשובים שלא היו לפני שירות המבחן, או שיקולים שהם באופן מובהק שיקולים הנבחנים רק בבית המשפט עצמו, כגון חולשה בראיות לכאורה.
אולם, לטעמי, קיים חריג נוסף, המאפשר לבית המשפט לחלוק על דעת שירות המבחן גם ללא נתון חיצוני. המדובר במצב בו בית המשפט סבור שיש שגיאה בדרך הסקת המסקנות של שירות המבחן, ובלבד, שמדובר בעניין שאינו נוגע ללב המומחיות של קציני המבחן . היינו, כאשר בית המשפט מעריך שהערכת שירות המבחן את הנסיבות, כגון המסוכנות, אינה מחייבת את המסקנה הפרקטית אליה הגיע, כגון שלילת חלופה מסוימת. הכוונה למצבים, בהם המחלוקת הוא על דרך הסקת המסקנות מההערכה המקצועית , ולא על ההערכה המקצועית עצמה. זאת, בדומה למצבים בהם ערכאת הערעור תתערב במסקנות שבעובדה, בהקשר לאופן הגעה למסקנה מנתונים שנקבעו בערכאת הדיון, אף אם לא תתערב בדרך כלל בשאלות של מהימנות העדים או התרשמות מהם.
בענייננו, מקובלת עלי הטענה של העוררת לפיה העובדה שבית המשפט עצמו התרשם מהערבים באופן שונה משירות המבחן, כשלעצמה, לא תשמש בדרך כלל "נימוק כבד משקל" לסטייה מהמלצה שלילית. זאת, אלא אם בית המשפט יכול להצביע על טעות קונקרטית בהגעת שירות המבחן למסקנתו בהקשר לערבים. כגון, הבנה שגויה של עובדה מרכזית לגבי החלופה המוצעת, או טעות דומה. בכך, אני חולק על בית משפט קמא, ומסכים עם דבריו הנכוחים של השופט פרידלנדר בפרשת אבו מוסא הנ"ל לפיהם: "אין לשגות באשליות לגבי היכולת האפקטיבית והאמינה של בית המשפט להתרשם באופן נכון מבני אדם זרים המוצגים לו בדיון, ומהאזנה לתשובותיהם על אי אילו שאלות קצרות. לשרות המבחן יכולת מקצועית, ידע וניסיון רלוונטיים; והוא מתרשם מן המפקחים על רקע בחינה כוללת של נסיבות העושה, משפחתו ואורח חייו. החלטה בשאלת החלופה ללא תסקיר היא התפשרות משמעותית על איכות קבלת ההחלטה".
עוד יאמר, שיש לדחות את טענת הסנגור, אותה אימץ בית משפט השלום באופן חלקי, לפיה טענות המתלוננת אודות אלימות כלכלית נטענו לראשונה לפני שירות המבחן, והנן בבחינת "עדות שמועה" שאין ליתן להן משקל. ראשית, משום שזוהי דרך איסוף הנתונים על ידי שירות המבחן, שהותרה על יד המחוקק. דברים הנאמרים לקצין המבחן יילקחו על ידו בחשבון, וכך יובאו לידיעת בית המשפט. מעבר לכך, במקרה דנן, הדברים נטענו על ידי המתלוננת באופן מפורש, אף אם בסגנון תמציתי, בהודעתה מיום 30.7.20 שעה 23:10 בשורה 64 והלאה. למעשה, על יסוד פסקה זו בתלונת המתלוננת, הכוללת גם הערות בדבר ביטויי קנאה, התקבל הערר הראשון על ידי השופטת לוין, ונקבע שאין להורות על חלופה ללא תסקיר, אשר יערוך "בחינה מעמיקה של מערכת היחסים והבנה של הסיבות שהובילו לאירוע החמור ובחינה של הסכנה למתלוננת להישנות אירוע כזה או אחר".
אולם, לטעמי, התשובה שנתן שירות המבחן לשאלתה של השופטת לוין צריכה הייתה להביא למסקנה המאפשרת מעצר בפיקוח אלקטרוני, ולו בתנאי של הכבדה כספית רבה מאוד, כמנוף נוסף. אמנם, שירות המבחן הגדיר את עצמת המסוכנות כ"גבוהה". אולם, בבחינת "הסיבות שהובילו לאירוע החמור", והתנאים אשר אפשר שיביאו "להישנות אירוע כזה או אחר", לא מתחייבת המסקנה לפיה אין מנוס ממעצר מאחורי סורג ובריח.
יובהר, שירות המבחן עמד על כך שלמשיב דפוסי חשיבה פטריאכליים, הוא מרוכז בעצמו ושואף לשליטה. אולם, לא נאמר, ומכך כמדומני בעיקר חששה השופטת לוין, כי מדובר במי שנוהג בקנאה אובססיבית או שיש בהתנהגותו משום נטייה אובססיבית לשליטה. לכן, אני סבור שיש ממש בקביעת בית משפט השלום לפיה אין למשיב "חשבון פתוח" עם המתלוננת. משמע, אין חשש מוחשי כי המשיב מחכה לרגע שיוסרו הכבלים מעל רגליו, ואז ירוץ מיד כדי לאתר את המתלוננת ולכלות בה את זעמו המצטבר באלימות חמורה. לו סכנה זו הייתה מוחשית, לא היה שירות המבחן ממליץ על טיפול בבית נועם, שהוא מקום סגור עם השגחה צמודה, אך לא מוסד נעול פיזית, היכול בוודאות למנוע כל סיכון למתלוננת.
למעשה, משתמע מהתסקיר כי הסכנה למתלוננת היא סכנה מסוג אחר. היינו כי בעת שהיית השניים יחד, יש סיכוי גבוה שייווצרו קונפליקטים, כפי שקרה בזו הפעם, בגין הערה של מה בכך. אז, להערכת שירות המבחן, קיים סיכון מוחשי כי המשיב לא יצליח לעצור את זעמו, כי שוב ירד אותו "מסך שחור" שתיאר, ויימצא כי המשיב מכה במתלוננת ללא הבחנה תוך גרימת נזק חמור, וסיכון חמור מאוד.
הערכת שירות המבחן היא שלא ניתן להקהות את הסיכון הזה אלא על ידי טיפול אינטנסיבי מאוד. זוהי מומחיותו של שירות המבחן, ועל מסקנה זו אין לחלוק. זאת, אף על פי שמדובר באדם מעל גיל 40, ללא כל עבר פלילי, הנשוי כבר כמעט 3 שנים, שלא נקט קודם באלימות פיזית, ומסקנת שירות המבחן אינה ברורה מאליה. אולם, משתמע גם מהתסקיר, כי הסיכון למימוש הסכנה אינו בעצם שחרור המשיב, אלא בשחרורו באופן שיאפשר מפגש משמעותי עם המתלוננת, ואגב כך התלקחות של זעם מסוכן.
אם כן, משתמע משירות המבחן שלמרות החשש של המתלוננת, הסיבה לדחיית החלופה היא משום הסיכון ארוך הטווח, ולא משום הסיכון המיידי. אולם, הסיכון ארוך הטווח עניינו בעיקר בתיק העיקרי, כחלק משיקולי הענישה והשיקום. חלופת המעצר עתה מרוכזת יותר בשאלת הסיכון המיידי, או סיכון שעלול להיווצר עם הזמן בחלופה מתמשכת, בטווח הבינוני. לכן, לטעמי, הנתונים שמסר שירות המבחן לא היו צריכים לשלול את חלופת המעצר המוצעת, שלמעשה אינה חלופה, אלא מעצר בפיקוח אלקטרוני.
דומה כי שירות המבחן שקל את עוצמת הסיכון אם יתממש, והסיכוי שיתממש אם המשיב יהיה בתנאים דומים לתנאים בהם היה ערב המעשה, היינו במגורים משותפים. מצב "נפיץ", בו כל ניצוץ עלול לגרום להתלקחות. אולם, שירות המבחן לא העריך נכונה את הסיכון כי ייווצרו תנאים להיווצרות של מצב "נפיץ" ומסוכן שכזה, לכתחילה. לטעמי, בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני, הסיכויים להיווצרות המצב הנפיץ, אינם גבוהים כלל וכלל, שכן הדבר ידרוש הפרה מהותית של תנאי הפיקוח, למשך זמן משמעותי.
הסיכון לכך קטן עוד, נוכח נכונות המתלוננת היום להתלונן על כל פגיעה, לרבות כל איום עקיף, וממילא על כל הפרה. הדבר נכון במיוחד נוכח עמדתה הנוכחית, שכלל אינה מעוניינת בחזרה לזוגיות עם המשיב. כן יש לקחת בחשבון שאין מחלוקת כי הערבים נאמנים לדווח על הפרה משמעותית, לרבות כל קשר שייווצר בין המשיב לבין המתלוננת. כך, שהסיכון (הקיים אכן בתיקים רבים) לחזרת המשיב והמתלוננת "מתחת לרדאר" לחיים משותפים, למצב הנפיץ טמון הסיכון הגדול, אינו גדול. סיכון זה אינו מצדיק את השארת המשיב מאחורי סורג ובריח.
אני מודע לכך ששירות המבחן אינו מעריך כי הערבים יצליחו להתמיד בפיקוח, למרות רצונם הטוב, אך שירות המבחן לא הסביר מדוע אין בפיקוח אלקטרוני כדי לענות על עניין זה, ומדוע לא יהיה בהכבדת ההפקדה הכספית כדי ליצור תמריץ משמעותי לשמירה על הכללים. זאת, הן עבור הערבים והן עבור המשיב עצמו, אשר נמסר כי, בהקשר לאחריותו כמפרנס, הוא הביע אחריות גבוהה ומוסר עבודה גבוה. לכן, לפי הערכת שירות המבחן עצמו, סביר להניח שהמשיב לא יפגע במשפחתו על ידי חילוט הערבויות וההפקדה, אם לא יהיה במצב בו ייתקף בזעם כמעט בלתי נשלט.
כאמור, דרוש טעם כבד משקל לסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן. במקרה זה אין מקום לסטות מהערכת שירות המבחן ברוב הפרמטרים שנקבעו בתסקיר, אלא רק מהשורה התחתונה. משמע, בית המשפט אינו חולק על שירות המבחן בכל עניין הקשור למומחיותו. הנימוק לסטייה מההמלצה נעוץ בהגיונם של דברים, במחלוקת על דרך הסקת המסקנות. לטעמי יש שגיאה באופן ההגעה של שירות המבחן מחוות דעתו המקצועית למסקנתו הפרקטית ולהמלצתו הסופית. כאמור לעיל, סוג הסיכון שתיאר שירות המבחן אינו מחייב את המסקנה המעשית אליה הגיע. זהו נימוק כבד משקל מספיק, המאפשר סטייה מההמלצה בתסקיר המעצר.
יאמר עוד כי, כאשר מדובר במי שעבר את גיל ה- 40 ללא כל עבר פלילי, המואשם בעברית אלימות פיזית אחת בלבד, שגרמה לחבלות שאינן חמורות, אותה הפסיק כאשר נאמר לו שתהיה תלונה למשטרה, ואשר לגביה הודה בחקירתו והתחרט, הרי שהמסקנה לפיה אין מנוס ממעצר עד תום הליכים, למעט טיפול מוסדי אינטנסיבי, גם כן תחשב לתוצאה חריגה.
יחד עם זאת, על מנת ליצור מנוף כלכלי משמעותי יותר, כדי לוודא את ההשתתפות הקפדנית של הערבים, ולהטיל אחריות כבדה על המשיב, יש להכביד מאוד את ההפקדה. זאת, אף אם מדובר בסכום אשר לא ייאסף על ידי המשפחה במספר ימים אלא בשבוע או שבועיים, ובלבד שיהיה כזה שאנשים עובדים כמו אחי המשיב יצליחו לעמוד בו, בסופו של דבר. עם זאת, אם באמת יתממש הסיכוי לשילוב המשיב בתכנית טיפולית, והמשיב אכן ישתלב, הרי שנכון יהיה בהמשך להקל ממעמסה חריגה זו.

התוצאה
נוכח כל האמור, תנאי המעצר בפיקוח שנקבעו יעמדו על כנם. אולם, סכום ההפקדה הכספית, שיהווה כולו תנאי לשחרור בפועל, יעמוד על 18,000 ₪.
לאחר שילוב המשיב בפועל בבית נועם או במוסד דומה, אפשר שניתן יהיה להשיב חלק מסכום ההפקדה. לאחר שיעבור גם טיפול משמעותי לתקופה משמעותית, אפשר שניתן יהיה להשיב חלק נוסף, ובלבד שתישאר בקופה הפקדה שיש בה ממש. אם לא ישתלב המשיב בכל מסלול שיקומי, ספק אם ניתן יהיה להקל בתנאים או בגובה ההפקדה, למשך תקופה ארוכה עד מאוד.
הוראות בית המשפט בדבר התסקיר המשלים - לצורך בחינת השילוב בבית נועם – נשארות על כנן.
סיכומו של דבר – בכפוף לשינוי סכום ההפקדה, הערר נדחה. אם המשיב לא יעמוד בתנאים ל"שחרור" למעצר בפיקוח, יובא עניינו לדיון לפני בית משפט השלום תוך 48 שעות.
הוראת בית משפט השלום בדבר אפשרות של מי מבני משפחת המשיב לגשת לבית המתלוננת בליווי שוטר (ובתיאום מראש), לאסוף חפצים אישיים של המשיב, תהיה ניתנת לביצוע תוך 24 שעות ממועד השחרור בפועל. מודגש, כי על המשיב עצמו נאסר להתקרב לבית המתלוננת.

עותק ההחלטה יועבר לשירות המבחן.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.