הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ע"ח 38192-03-20

בפני
כבוד ה שופט אלון אינפלד

עוררת

הילה יעקב
ע"י ב"כ עו"ד אסף נוה

נגד

משיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דנה נעים

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת א' ג'רבי) מיום 18.3.20, בה נדחתה בקשת העוררת לבטל את החלטת קצינה, בדבר איסור השימוש במכוניתה.

לבנה של העוררת ניתן "דו"ח תנועה" . לפי טופס "הזמנה לדין וכתב אישום" נהג הבן ברחוב אברהם אבינו בבאר שבע, ביום 13.3.20 בשעה 02:41 בהיותו שיכור. שעה קלה לאחר מכן, בשעה 03:45, נערך לבן שימוע, לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב. בן העוררת הסביר כי מדובר ברכב של אמו, והביע התנצלות. צו איסור שימוש הונפק בכל זאת , נקבע בו כי יכנס לתוקף בו ביום החל משעה 11:00.

ב"כ העוררת פנה לבית המשפט וביקש לבטל את צו איסור השימוש בטענה כי לא היה שימוע כדין, באשר ההחלטה בדבר תוצאות השימוע התקבלה עוד בטרם קוים השימוע. הבקשה בכתב לא פירטה דבר מהותי מעבר לכך, רק נטען שהעוררת, בעלת הרכב, זקוקה לרכבה לצרכי עבודה, ובפרט בימי הקורונה, נוכח הסכנה בשימוש בתחבורה הציבורית .

בדיון שהתקיים ביום 17.3.20, נטען במפתיע כי הראיה לכך שההחלטה התקבלה עוד לפני השימוע היא שהודעת איסור השימוש הונפקה כבר בשעה 02:41, לפי הרשום בה. היינו, כשעה לפני השימוע. מכאן הסיק ב"כ העורר כי השימוע לא היה אמתי אלא הצגה.

ב"כ המשיבה, שהופת עה מהטענה, התנגדה לביטול הצו וביקשה לתת אפשרות לקצינה שערכה את השימוע להגיב לטענות הקשות. בית המשפט "דחה לעיון", ומסר החלטה בכתב ביום המחרת.

בית המשפט עיין במסמכים ומצא שאין בסיס עובדתי לטענת ב"כ העוררת. שכן, לא זו בלבד שלא מצוינת שעת הנפקת צו איסור השימוש כשעה 02:41, אלא לא מצוינת שעה בכלל. השעה 02:41 אוזכרה רק בהקשר לשעת ביצוע העבירה. לפיכך נקבע כי הטענה העובדתית הזו אינה נכונה. עוד צוין כי לבקשת הביטול לא צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות, ומכאן שאין כל בסיס לטענה כי השימוע נערך לאחר הנפקת צו איסור השימוש. עם זאת, הציע בית המשפט כי בעתיד תצוין שעת ההנפקה של צו איסור השימוש, על מנת להסיר ספקות.

בהודעת הערר אישר ב"כ העוררת כי נפלה שגיאה בטיעונים בבית משפט קמא. אולם, לשיטתו, מכיוון שלא ניתן לקבוע באופן וודאי שטופס איסור השימוש נערך לאחר השימוע, יש להניח לטובת העוררת כי נערך לפני השימוע. לשיטתו, לאחר שנקבע שיש פגם בטופס המשטרתי אשר אינו מציין את שעת עריכת השימוע, יש לראות בטופס כעין דין הניתן לפירושים אחדים לפי תכליתו, ולפיכך יש להכריע בעניין "לפי הפירוש המקל ביותר".

המשיבה אינה מוצאת כל פגם בהחלטת בית המשפט, או בטופס השימוע. אין בטופס כל מקום למילוי שעת ההנפקה, ממילא אין פגם בטופס בכך שהשעה לא מולאה. מכל מקום, אף אם תאמר שיש פגם בכך שהשעה לא צוינה בכל זאת, אין הדבר יורד לשורש העניין. לשיטת המשיבה, את הפגם יש לבחון בהתאם לתורת הבטלות היחסית, ויש לקבוע כי הצו תקף וראוי. בהקשר זה הוזכר כי מדובר בנהג צעיר יחסית, אשר לכאורה נהג בשכרות וסיכן את הציבור. צוין כי בשימוע נלקחה בחשבון העובדה שלמשפחה רכב נוסף, ואף ניתן להם להפקיד הרכב בעצמם ולחסוך הוצאות גרירה. כך ששיקול ה דעת היה הוגן.

דיון
נוכח ימי הקורונה וצווי החירום שהוצאו, לא ניתן היה לקיים דיון פרונטאלי בבקשה. לפיכך, ביקש ב"כ העוררת כי העניין יוכרע על יסוד טיעוני הצדדים בכתב , וכך אעשה.

לאחר עיון, לא מצאתי ממש בטיעוני העוררת. למרות הטחת טענות קשות כלפי הקצינה שערכה את השימוע, מתברר שלא היה כל דופי בהתנהלותה. דווקא ב"כ העוררת הוא אשר נהג בחוסר הגינות וחוסר אחריות כאשר טען כלפי עובדת ציבור, אשר פרנסתה תלויה בשמה הטוב, כאילו עשתה מלאכתה רמיה. זאת, ללא כל בסיס בראיות , אפילו לא תצהיר מטעם הבן הנהג, כדי לגבות הטענות הקשות. למעשה, על יסוד טעות בקריאת המסמכים, נטען בבקשת הביטול כי הקצינה בשימוע עשתה "פרזנטציה שהיא בבחינת שקר מטעמי נימוס". בבקשה בכתב לא הפנה ב"כ העוררת לנושא רישום השעות, כך שב"כ המשיבה לא יכולה הייתה להתכונן מראש לטענה שגויה זו, ולא היה בפיה מענה מיידי . כך, הוטל על בית משפט קמא לבחון בעצמו את הניירות, כדי לגלות שאין ממש בטענת ב"כ העוררת, ומדובר בקריאה שגויה של טופס פשוט.

יש לשמוח על כך שרוב עורכי הדין לא יעזו לטעון טענות קשות כלפי כל אדם, מבלי לגבות עצמם בראיות טובות, לפחות בגרסה של מרשם. אולם, במקום להתכסות בושה על הכפשת עובדת ציבור לשווא , העז ב"כ העוררת לנצל הערת אגב של בית משפט השלום לתעבורה, אשר לא היה יותר מאשר "עצה טובה קא משמע לן", כדי לנסות למצוא פגם בכל זאת, מקום שאין פגם.

למען הסר ספק מובהר כי אין למצוא פגם בכך שלא נרשמה שעת ביצוע השימוע , בהעדר רובריקה מתאימה. אין כל צל של אינדיקציה לפגם כלשהו בהתנהלות הקצינה. אין כל יסוד לטענה כי השימוע ל א נערך כדין. אכן, יש ממש בדברי בית משפט קמא לפיהם יש מקום לשקול לשנות הטופס בנקודה זו, שכן שעת המעשה יכולה להיות חשובה במקרים שונים. אולם, דווקא החשש שמעלה ב"כ העורר, היינו כי הצו ימולא עוד בטרם השימוע, אינו המרכזי שבהם. "אטו ברשיעי עסקינן?" (קידושין לג עמ' א) הרי מדובר בטפסים שממלאים בכתב יד, שקצין זדוני יכול לשקר בהם בשרירות לבו אם יחפוץ. אולם, בהעדר ראיה להוכיח אחרת, ולו טענה מפי האזרח, חזקה על קציני משטרת ישראל שעושים עבודתם נאמנה, שהרי זוהי חזקת תקינות המעשה המנ הלי.

סיכומו של דבר, אין ממש בערר והוא נדחה בשתי ידיים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר תש"פ, 20 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.