הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ע"א 24993-10-17

בפני
כבוד ה שופט אריאל ואגו

המערער:

רימון זינאתי

נגד

המשיב:

מוחמד רחאל
ב"כ עו"ד מוחמד רחאל

פסק דין

הערעור הוגש על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בבאר-שבע (כב' הרשמת הבכירה ליאורה אדלשטיין), שניתן ביום 15.7.17, בתא"מ 48714-11-15, ובו נדחתה תביעה בגין הוצאת לשון הרע, שהגיש המערער כנגד המשיב, וסכומה – 50,000 ₪, והמערער חויב בהוצאות בסכום 5,850 ₪.

הצדדים, עורכי דין במקצועם, היו חברים בפייסבוק. המערער צפה בפרסומים, מטעם אזרחים דרוזים ובדואים , בנושאים הקשורים לקונפליקטים אזוריים, הסכסוך עם הפלסטינים, מלחמת האזרחים בסוריה והאירועים במצרי ם, וראה בהם מה שהחשיב כהתנערות של המפרסמים מזהותם הערבית. הוא פרסם "סטטוס" שבו נאמר: "כמה שלא ינסו, הדרוזים והבדואים לא יצליחו להיות יותר ציונים מהרצל! עדיף שיזכרו מי הם, מה בדיוק מעמדם, והכי חשוב, מה יהודים באמת חושבים עליהם!". המשיב הגיב על כך (בתרגום לעברית של הסיפא שנכתבה בערבית) במילים: "אתה עורך דין צריך לבחור את המילים ולא להכליל! ישנם בדואים ודרוזים מכובדים יותר ממך וממאה כמוך. זה נקרא הסתה ".

המערער טען, שהשימוש במילה הערבית, שנבחרה לומר שיש בדואים ודרוזים "מכובדים" יותר ממנו , נושאת קונוטציה, בשפה המדוברת, הקשורה לרצח על רקע חילול כבוד המשפחה. המערער הסיק מהטקסט, וממקום מגורי המשיב, שהוא בדואי ( בפסק הדין נאמר כי התברר בהמשך שהמשיב דרוזי, אולם נתון זה בפסק הדין שגוי, על כך אין מחלוקת). המערער, שהבין שהפרסום דנן הגיע לידיעת משתמשים רבים באתר הפייסבוק (למשיב יש כאלף חברים באתר) , ראה באמור משום פגיעה בכבודו, גם בהתחשב במונח שהמשיב בחר לעשות בו שימוש כאמור.

המשיב טען, שפרסומו של המערער נגד אנשים מהמגזר הבדואי והדרוזי הוא זה שהיה פוגעני, מזלזל, וגובל בהסתה, ואילו מילותיו נבחרו בקפידה והוא גאה במוצאו. הוא אינו מבין, וכך, לטענתו, גם החברים שראו את ה"פוסט", על מה מלין המערער, שראה להגיש תביעה על כך. הוא חלק על פרשנות המערער למונח "כבוד" וסבר, שמדובר בטיעון דמגוגי, עת קושרים זאת לרצח על כבוד המשפחה.

הושגה הסכמה דיונית, בביהמ"ש השלום, ליתן פסק דין על סמך סיכומים בכתב. המערער ביקש לבסס התקיימות יסודות עוולת לשון הרע והטעים, שההטחה , על כי ישנם מכובדים ממנו וממאה כמוהו, נועדה להשפילו, והדבר פורסם ברבים, חלף הודעה אישית , שיכול היה המשיב לשגר לו, וכן, שב וציין את ההקשר , שבו הוא ראה את הביטוי "מכובד", ואף בכך יש ניסיון לפגוע בו ככל הניתן.

המשיב טען, כאמור, שאין מדובר בלשון הרע, ושמדובר בהבעת דעה המוגנת לפי סעיף 15(6) ל חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965. לגרסתו, מדובר היה בתגובה למסר, ש הוא ראה בו מסר של שנאה מצד המערער, ורצה למחות על ההכללה שננקטה.

בית משפט השלום קבע, כי, אמנם, כעיקרון, גם פרסום בפייסבוק יכול להיחשב כהוצאת לשון הרע, אולם, במקרה הנדון, אין מדובר בפרסום כזה, לא במילים בהן נקט המשיב, ולא בקונטקסט אמירת הדברים. בפתח אותו פרסום קרא המשיב למערער, בהיותו עורך דין, לבחור את מילותיו ולא להכליל. בכך ראה בית המשפט הבעת דעה או ויכוח לגיטימיים. בפרסום המקורי, מטעם המערער, אכן, הכליל הוא את הדרוזים והבדואים כמקשה אחת, עת ציין שהם לא יצליחו "להיות יותר ציוניים מהרצל". גם המענה על כך, נשוא תביעת הדיבה, לא היה אלא התרסה "נגדית" ואין לראות במשיב כמי שבאמת סובר שהמערער אינו אדם מכובד. המשיב ניסה לתבוע את עלבונם של הדרוזים והבדואים, שאולי נעלבו מאותו פרסום והוא בחר בדרך זו להתווכח עם המערער על אותו פוסט שפורסם.

בית המשפט הוסיף וציין, שאינו מקבל הטענה שהשימוש במונח מסוים בערבית למושג "הכבוד" נועד לפגוע במערער, חלף שימוש במונח אחר, שפרשנותו אינה כפי שהמערער מייחס לביטוי הספציפי שנבחר.

צוין, שדברי המערער יכולים היו להתפרש כמכוונים, להשפיל את הציבורים הללו – הבדואי והדרוזי, והמשיב הגיב על כך כדי לתבוע את עלבונם. מטעם זה, ומעבר לכך שהתקבלה הטענה , כי מדובר בפרסום מוגן של הבעת דעה, נאמר, בפסק הדין, שהדברים חוסים גם תחת הגנת סעיף 15(10) לחוק, שעניינו בפרסום שנעשה לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן. יתר על כן – בית המשפט ראה בדברים הללו, אף שנקודה זו לא נטענה בפניו, משום "מעשה של מה בכך" לפי סעיף 4 של פקודת הנזיקין , השולל את האופי העוולתי של המעשה.

אלה היו עיקרי ההנמקה לדחיית התביעה.

המערער לא השלים עם אשר נפסק, ושב וטען בערעור בפני כי מדובר בהוצאת לשון הרע עליו, בפגיעה קשה בכך שנאמר, למעשה, שהוא כלל אינו מכובד, שכן יש כאלה המכובדים ממנו ואף "ממאה כמוך", והדגיש את המשמעות הקשה, לטעמו, של המילה "כבוד" שהופיעה בשפה הערבית בפרסום הנדון. הוא שלל התכנות ייחוס הגנה כלשהי, מהנקובות בחוק, שכן, מדובר בפרסום החורג מהסביר ושנעשה שלא בתום לב. המשיב, מצדו, תומך בפסק הדין מנימוקיו וגורס, כי דווקא המערער הוא שהסית בדבריו והוציא לעז על הציבור הבדואי והדרוזי, ואין לו להלין אלא על עצמו, משהוא – המשיב, הגיב על כך כדי למנוע הכללה והסתה.

לאחר עיון בחומר שהוגש ובטיעוני הצדדים, מסקנתי היא, שיש לדחות הערעור, ושאין בו ממש.

דומני, שמקצת נימוקי ביהמ"ש קמא ניתנו אף מעבר לצריך, ובנקודה מסוימת – ר אוי היה לדחות התביעה, באותה נקודה, מנימוק שונה מזה שניתן בפסק הדין (ראה תקנה 454 לתקסד"א – 1984 ). אפרט נקודות הליבה, שדי היה בהן להביא לדחיית התביעה.

אשר לשימוש בביטוי "כבוד" – ככל שהמערער חפץ להוכיח , שהמשיב השתמש בביטוי קשה ופוגעני, המתקשר לפגיעה בכבוד המשפחה, בשפה הערבית, בין המדוברת, ובין הספרותית, עסקינן בנקודה עובדתית, שהיה צורך להוכיחה בראיות קבילות, ואולי אף באמצעות חוות דעת. אין ידיעה שיפוטית במישור זה לבית המשפט, ואין אפשרות להכריע במחלוקת הלשונית הזו, על סמך כתבי טענות וסיכומים. בנקודה זו לא הורם נטל הראיה שעל כתפי התובע – המערער כעת.

אשר ליתרת הטקסט, שבה ראה המערער משום הוצאת לשון הרע, כאשר, המשיב כתב, שישנם בדואים ודרוזים מכובדים יותר מהמערער וממאה כמותו, הרי, מלכתחילה, איני רואה בכך כלל משום דבר דיבה ולעז. זכותו של אדם לסבור שישנם רבים המכובדים מרעהו, ומדובר בדעה לגיטימית. אין מדובר בנתון עובדתי שיכול להיות כוזב או שקרי. אין בנמצא "מדרג מכובדות" אובייקטיבי ובר מדידה. אפשר, שמי שאומרים עליו דבר מעין זה יעלב, אולם, עלבון סובייקטיבי אינו מייצר עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, ואינו מקנה זכות לפיצוי בשל כך.

יתר על כן – ולעניין זה נימוקי בי מ"ש השלום נכוחים, בנסיבות ענייננו, אף לו הוגדרו הדברים כלשון הרע, הפרסום דנן מוגן, בהחלט, בהגנה של הבעת דעה אודות פרסום , שהמערער עצמו ביצע ( סעיף 15(6)). הייתי רואה את הפרסום, שמטעם המשיב אפילו, כמצוי בליבת העניינים שעליהם משתרעת הגנה זו. איני שולל גם קיומה של ההגנה הנוספת, של גינוי או הכחשת לשון הרע שפורסמה קודם לכן על ידי המערער (סעיף 15(10)), אלא, שבכך אין צורך לטעת מסמרות, משהדבר מצריך קביעה ראשונית, ולא ברורה מאליה, ללא דיון יותר יסודי ומעמיק, במהותו ובטיבו של הפרסום, שהמערער ביצע, והגדרתו כהוצאת לשון הרע על מ אן דהוא.

מטעמים אלה, כאמור, דין הערעור להידחות.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום של 7,500 ₪, אשר יועברו אליו מהערבון, באמצעות בא כוחו. היתרה תוחזר למפקיד.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.