הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ע"א 19904-06-16

בפני
כבוד סגנית הנשיא השופטת שרה דברת
כבוד ה שופט אריאל ואגו
כבוד ה שופט גד גדעון

המערער

עאמר אלרבידי
ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר וורד נעים

נגד

המשיב

המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע
ע"י ב"כ עו"ד עופר בן צבי

פסק דין

השופט גד גדעון:
1. זהו פסק דין בערעור, על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד בבאר שבע (כב' השופט משה הולצמן), מיום 1.5.16, שבו נדחתה תביעת המערער, ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו לא עומדת למשיב זכות הזקיפה , על פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), בגין פיצויים ששולמו למערער על ידי צד שלישי, לפי פקודת הנזיקין, לחייבו להשיב למערער סכומי גמלאות, אשר קוזזו, לטענת המערער, שלא כדין, להורות למשיב לחדול מקיזוז הגמלאות בגין חובו הנטען של המערער, ולהצהיר , כי א ין למערער חוב למשיב.

2. המערער, יליד 1.11.82, נפגע, בהיותו קטין, בתאונה שהתרחשה ביום 30.5.94, כתוצאה מהתמוטטות מבנה ישן בשטחה של המועצה המקומית עומר (להלן: " התאונה"). המערער (יחד עם אחיו שנפגע אף הוא באותו אירוע), הגיש תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו [ת"א (מח' ב"ש) 283/94 להלן: "תביעת הנזיקין"], נגד המועצה המקומית ומדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " הנתבעות"). התביעה התקבלה, ובפסק הדין (מיום 11.8.02) נפסקו לזכות המערער פיצויים בסך 713,355 ₪ , בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. נקבע בפסק הדין האמור, בין היתר, כי שיעור נכותו התפקודית של המערער , כמו גם שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו עקב הנכות שנגרמה לו כתוצאה מן התאונה, עומד על 30% . זאת, על אף שהמומחה מטעם בית המשפט חיווה דעתו, כי שיעור נכותו המשוקללת של המערער, עקב התאונה, עומד על 5 5% (נכות אורטופדית בשיעור 50% ונכות של 10% בגין צלקות). בית המשפט קבע, כי אלמלא נפגע בתאונה , היה המערער צפוי להשתכר, כ-60% מהשכר הממוצע במשק , בלבד. עוד נקבע בפסק הדין , כי אין מקום לנכות סכום כלשהו בגין גמלאות, העשויות להשתלם בעתיד ע"י המשיב, המוסד לביטוח לאומי (להלן, גם: "המוסד") בהיות דרגת הנכות שנקבעה בפסק הדין נמוכה מ-50%.

3. ביום 3.2.02, כחצי שנה קודם שניתן פסק הדין בתביעת הפיצויים, הגיש המערער תביעה למשיב, לתשלום קצבת נכות כללית. תביעתו התקבלה על ידי המשיב, וביום 12.5.02 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 50%. כחודש לאחר מכן, ביום 13.6.02, נקבעה לו דרגת אי כושר השתכרות של 75% , והחל מחודש אוגוסט 2002, שולמה לו קצבת נכות בהתאם.

4. המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת הנזיקין (ע"א 9003/02 להלן: "הערעור"), ובמסגרתו טען, בין היתר, כי טעה בית המשפט המחוזי, כאשר קבע שיעור נכות תפקודית , נמוך משיעור הנכות הרפואית, וכי היה מקום לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית, כמו גם הפגיעה בכושר השתכרותו של המערער, לכל הפחות שווה לשיעור הנכות הרפואית. כן טען , כי טעה בית המשפט , כאשר חישב את הפסד ההשתכרות , לפי בסיס של 60% מהשכר הממוצע במשק, ולא על פי מלוא השכר הממוצע במשק, כנהוג בעניינם של קטינים.

הנתבעות הגישו ערעור שכנגד (להלן: " הערעור שכנגד") ובמסגרתו, הגישו בקשה להתיר להם להביא ראיות נוספות, באשר לתגמולי המל"ל אשר שולמו עד אותו מועד , ואשר צפויים היו להיות משולמים בהמשך, למערער. ב"כ המערער השיב לבקשה , ובית המשפט העליון קבע , כי הבקשה תידון במועד שנקבע לד יון בערעור.

ביום 6.2.06, התקיים דיון בערעור , ובסופו , קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לדחיית הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות.

5. עם דחיית הערעורים, פנה ב"כ המערער אל המשיב , והציע להגיש בשמו , תביעת שיבוב נגד הנתבעות, בגין הגמלאות ששילם המשיב ושעתיד היה לשלם למערער. פנייה זו לא נענתה. ביום 3.6.07 פנה המשיב אל ב"כ המערער , וביקש ממנו פרטים בעניין תביעת הנזיקין שהגיש המערער , והפיצוי ששולם לו , ופנייה זו נענתה על ידי ב"כ המערער כעבור מספר ימים.

6. ביום 16.10.07, הגיש המשיב תביעת שיבוב נגד הנתבעות [ תא"ק (שלום י-ם) 11079/07) : להלן: תביעת השיבוב"], אשר הגישו מצידן הודעה לצד שלישי , נגד המערער.

התביעה נדחתה (פסק דין מיום 27.3.12), משנקבע כי תביעת הנזיקין נדונה והוכרעה לגופה , בפסק דין מנומק , אשר ניתן לאחר שמיעת ראיות, ואשר הקים מעשה בית דין נגד המשיב (התובע שם), בהיותו חליפו של הנפגע – המערער , לעניין סכום הפיצויים שעל הנתבעות לשלם , בגין אחריותן לתאונה. נפסק, כי הנתבעות יצאו ידי חובתן, בגין מלוא אחריותן לנזקי המערער, בכך ששילמו לו את סכום הפיצויים שנפסקו לזכותו, מבלי שנוכה מהם סכום כלשהו , בגין תגמולי מל"ל צפויים, ואין מקום לחייבן בנוסף , בתשלום פיצ ויים למשיב, שכן הדבר יהווה חיובן ביתר.

בשולי פסק הדין האמור, הוסיף בית המשפט וציין, כי לתובע (המשיב) עומדת זכות הזקיפה על פי סעיף 329, אשר מכוחה רשאי הוא "...לקזז... 75% מחלקן של הנתבעות בנזק, על חשבון הגמלאות העתידיות...", המגיעות למערער (סעיף 16 לפסק הדין).

במסגרת הדיון בתביעה, טען המשיב, בין היתר, כי נוכח טענת הנתבעות במסגרת תביעת הנזיקין, לפיה, יהיה מקום לנכות את סכומי תגמולי המל"ל, רק מקום שייקבע שיעור נכות תפקודית מעל 50%, לא הוקפא סכום כלשהו על ידי בית המשפט, בגין תגמולי מל"ל עתידיים. עוד טען המשיב, כי לא היה מקום בנסיבות העניין, להפעיל את זכות הזקיפה , בהתאם להוראת סעיף 3 29 לחוק, באשר בעת הדיון בתביעת הנזיקין, טרם פנה המערער אל המל"ל, וטרם שולמה לו גמלה , באשר פסק הדין ניתן על פי העובדות לאשורן, באשר המערער לא שיקר בעניין זה בבית המשפט, ולא ויתר על זכותו לקבלת גמלאות מהמל"ל, ובאשר לא פוצה ביתר על ידי הנתבעות.

7. לאחר דחיית תביעת השיבוב כאמור לעיל, החל המשיב לזקוף את הפיצויים ששולמו למערער, על ידי הנתבעות, על חשבון גמלת הנכות הכללית לה היה המערער זכאי, וחדל לשלם לו את סכומי הגמלה, בהסתמך על הוראת סעיף 329 לחוק . כתוצאה מן ההחלטה האמורה, והיות שעד אז שולמו למערער סכומי הגמלה, נוצר למערער חוב כלפי המשיב. בשל האמור, חדל המשיב, גם לשלם למשפחת המערער, את קצבאות הילדים.

נוכח החלטות אלה של המשיב, וישומן בפועל, הוגשה התביעה בבית המשפט קמא , אשר במסגרתה טען המערער , בין היתר, כי בנסיבות, אין עומדת למשיב זכות הזקיפה על פי סעיף 329 לחוק, וכי התנהגותו עומדת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה , כמו גם בניגוד לעמדה המפורשת שהשמיע בתביעת השיבוב, כמתואר לעיל .

בסיכומי הטענות שהגיש בבית המשפט קמא, חזר המערער על הטענות האמורות, והוסיף וטען , כי בעת הדיון בערעור, היה ברור לכל, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בתביעת הנזיקין, לעניין בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השתכרות של המערער, שגויה, שכן עמדה בניגוד להלכה הפסוקה, וכן היה ברור , כי שגה בית המשפט בקביעתו , לעניין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של המערער, ובעניינים נוספים. לטענת המערער, על רקע האמור, ונוכח בקשת הנתבעות להביא ראיות נוספות , לעניין תגמולי המל"ל, באה המלצת הרכב השופטים, אשר דן בערעור , לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד , הדדית . טענה אחרונה זו של המערער, נשענה , בין היתר, על עדות עו"ד גדעון פנר, אשר ייצג אותו בתביעת הנזיקין ובערעור, לפיה: "בדיון שהתנהל בבית המשפט העליון היה מצב דברים ברור כך שמחד התובע קופח מאוד ע"י ביהמ"ש המחוזי בפסיקת הפיצוי ומחד לא נוכו גמלאות לאור הנכות התפקודית הנמוכה שנפסקה... בנסיבות אלה המליץ הרכב שופטי ביהמ"ש העליון לצדדים למשוך את הערעורים הדדית ושני הצדדים הסכימו להצעה" (סעיפים 14, 15 לתצהיר העד).

יצויין גם , כי לטענת המ ערער, לא ידע בא כוחו, עו"ד פנר, עובר למתן פסק הדין בתביעת הנזיקין, כי המערער פנה למשיב, בתביעה לקצבת נכות כללית. גם טענה זו , נתמכה בעדותו של עו"ד פנר.

8. בית המשפט קמא דחה כאמור את התביעה. בפסק דינו, בחן את הוראות החוק הרלוונטיות - הוראת סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי שעניינה, זכות המוסד לתבוע מ מזיק פיצוי, עבור סכומי הגמלה ששילם המוסד , או שעתיד הוא לשלם לנפגע בגין נכותו, על פי החוק; והוראת סעיף 329 לחוק שעניינה, זקיפת פיצויים ששולמו לנפגע על ידי המזיק, על חשבון הגמלה המגיעה לו מאת המוסד . בית המשפט קמא ניתח את ההוראות , וקבע : "יוצא אפוא, שתכליתו של ה"איזון המשולש" בין הניזוק, המזיק והמוסד לביטוח לאומי, הינה לגרום לכך שהמזיק יפצה את הניזוק על פי הפיצוי שנקבע לו, אך לא ישלם מעבר לפיצוי שלו זכאי הניזוק. הניזוק יפוצה לפי הפיצוי המגיע לו, אך לא יפוצה ביתר, וככל שלניזוק עומדת הזכות לקבלת גמלה מאת המוסד לביטוח לאומי, במעמדו כמיטיב, האחרון יוכל לחזור אל המזיק (צד שלישי) מכוח זכות התחלוף העומדת לו לפי החוק, על מנת שקופתו לא תמצא חסרה, ועל פי התנאים שנקבעו לעניין זה בחוק.
כפועל יוצא מהאמור לעיל, מקום שלניזוק עומדת זכות לקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, יש מקום לנכות מסכום הפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק, את אותן הגמלאות ששולמו לו, ואת שוויון (המהוון) של הגמלאות שהוא זכאי לתשלומן בעתיד.
מקום שהניזוק קיבל מאת המזיק את מלוא סכום הפיצוי שנקבע לו, מבלי שנוכו הגמלאות שקיבל, או שהוא עתיד לקבל, מהמוסד לביטוח לאומי, וככל שבמצב דברים זה המוסד לביטוח לאומי לא יכול לחזור על המזיק (צד שלישי) בתביעת שיבוב, הרי שעומדת למוסד לביטוח לאומי זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק, כלומר – לזקוף את הגמלאות שהניזוק זכאי לקבלתן כנגד הפיצויים שקיבל מהמזיק, על פי התנאים שנקבעו לעניין זה בחוק.
ראוי לציין, להשלמת התמונה, שהמוסד לביטוח לאומי חוזר לעיתים אל המזיק, וליתר דיוק אל המבטחת – המזיק, בתובענה לשיבוב, מכוח הסכם שיבוב שנקשר ביניהם, ועל פי שיעורי השיפוי שהוסכמו ביניהם." (סעיף 8 לפסק הדין).

בית משפט קמא סקר פסיקה רלוונטית, וניתח אותה. מסקנתו היתה, כי ביחס לנפגע אשר הגיע להסכם עם מזיק, לעניין תשלום פיצויים, תוך התחייבות שלא לפנות למוסד בתביעה לתשלום תגמולים בגין נכות, ולשפות את המזיק מקום שהתחייבותו זו תופר, והמזיק יידרש לפצות את המוסד בהתאם להוראות סעיף 328 לחוק - ניתן להפעיל את זכות הזקיפה של המוסד, בהתייחס לסכום הפיצויים ששולמו לנפגע על ידי המזיק, מקום שמתקיימים שני מבחנים מצטברים: מבחן סובייקטיבי - לפיו, ויתר הניזוק ויתור כן ואמיתי, על זכותו לתשלום גמלאות על ידי המוסד, והעדיף , לקבל את מלוא הפיצוי מהמזיק; ומבחן אובייקטיבי - לפיו עדיף יהיה לנפגע, להותיר את הפיצוי שקיבל מהמזיק בידיו, ולא לקבל תשלומים עיתיים, דהיינו גמלה מן המוסד, על פני קבלת הגמלה והחזרת חלק מן הפיצוי, מקום שהמוסד יעשה שימוש בזכותו לתבוע פיצויים מן המזיק, וזה יתבע מן הנפגע, להשיב לידיו , את חלק הפיצויים הרלוונטי , על יסוד התחייבותו לשיפוי כלפי המזיק.

בית המשפט קמא קבע, בהסתמך על פסיקה מנחה, כי בהתייחס לנפגע אשר לזכותו נפסקו פיצויים בפסק דין, שלא על פי הסכם עם המזיק, סוגיית הויתור על תביעת גמלאות מן המל"ל אינה רלוונטית, ולגבי נפגע כזה, יכול שיהיה מקום להפעיל את זכות הזקיפה של המוסד על פי הוראת סעיף 329 לחוק , כאשר , בשל נסיבות מיוחדות, תוביל הימנעות מהפעלת זכות הזקיפה לפיצוי הנפגע ביתר, וזאת, כאשר מתקיימים טעמים בעלי משקל , התומכים בהפעלת זכות הזקיפה.

בית המשפט קמא מצא, כי בעניינו של המערער , הת קיימו טעמים בעלי משקל כאמור, ובהם: מסירת פרטים עמומים, בתביעתו לקצבת נכות כללית מאת המשיב, בהתייחס לתביעה שהגיש נגד הנתבעות, דהיינו, אי פירוט העובדה שכבר הגיש תביעה נגד הנתבעות, עובר לפנייתו למוסד ; העובדה כי נמנ ע מלהודיע לבית המשפט, או לנתבעות, על הגשת התביעה לקצבת נכות כללית ועל החלטות המוסד , על אף שהגיש את התביעה כחצי שנה קודם מתן פסק הדין, על אף שנקבעה לו דרגת נכות כללית של 50%, כשלושה חודשים קודם מתן פסק הדין, ועל אף שנקבעה לו דרגת אי כושר השתכרות בשיעור 75%, כחודשיים קודם מתן פסק הדין – בית המשפט קמא סבר , כי היה על המערער לג לות עובדות אלה לבית המשפט ולנתבעות, מכוח חובתו לנהל את ההליך המשפטי, בתום לב; כן נקבע, כי אי הפעלת זכות הזקיפה, תביא לפיצוי המערער ביתר, תוך הפרת האיזון הראוי ביחסי הניזוק – המזיק – והמיטיב (המשיב), כאשר הדבר יבוא , על חשבון הקופה הציבורית שעליה מופ קד המשיב, באשר המשיב אינו יכול כבר לחזור בתביעה על הנתבעות, משנדחתה תביעת השיבוב; כן סבר בית משפט קמא, כי יש ליתן משקל , לפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים , אשר דחה את תביעת השיבוב שהגיש המשיב, תוך שקבע, כי עו מדת למשיב זכות הזקיפה, לפי סעיף 329 לחוק, וכי הוא רשאי להפעילה, על פי שיקול דעתו.

בית המשפט קמא דחה את טענת המערער, לפיה , מושתק המשיב מלטעון, לעניין הפעלת זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק, נוכח טענותיו בפני בית משפט השלום בירושלים, שלפיהן , לא היה מקום, להפעיל את הזכות האמורה , כאמור לעיל. בית המשפט קמא קבע בהקשר זה, בהתבסס על ההלכה הפסוקה, כי לא מתקיימים התנאים, אשר על פיהם יכול לקום השתק שיפוטי נגד המשיב, משלא ניתן לייחס למשיב חוסר תום לב , או ניצול לרעה של מערכת המשפט, כאשר לא צמחה למשיב , כל טובת הנאה בגין העלאת הטענה הסותרת, וכאשר התכלית שעמדה ביסוד הגשת תביעת השיבוב, ובהמשך, ביסוד הפעלת זכות הזקיפה, לא היתה התעשרות על חשבון המערער, בשים לב לכך שהמשיב קיבל את מלוא הפיצויים שנפסקו לזכותו בתביעת הנזיקין. נקבע, כי התנהלותו של המשיב "... מתיישבת עם שמירה ראויה בין רכיבי 'האיזון המשולש'" (סעיף 15 לפסק הדין).

בית המשפט קמא דחה את טענת המערער, שלפיה, אין מקום לזקוף את הפיצויים ששולמו למערער , על חשבון הגמלאות , משום שדחיית הערעור והערעור שכנגד בהמלצת בית המשפט העליון הנכבד, הביאה בחשבון , את קיפוחו של המערער (לשיטתו) בפסק הדין שניתן בתביעת הנזיקין, את העובדה שלא נוכו תגמולי מל"ל, ואת טענות הנתבעות בערעור שכנגד , בהקשר זה. בית המשפט קמא קב ע, כי אין בעדותו של עו"ד פנר בעניין (אשר חלקה הרלוונטי צוטט לעיל), לבסס את הטענה העובדתית האמורה, וכי אי העדת עורך הדין , אשר ייצג את הנתבעות בערעור, ע" י המערער, פועל לחובתו בהקשר זה. עוד נאמר לעניין זה, בפסק הדין: "בנסיבות העניין, לא ניתן לדעת מה היו מלוא השיקולים של כב' חברי ההרכב, שעמדו ביסוד ההמלצה לדחיית הערעורים, או מה הייתה תוצאת הדברים אלמלא הסכימו הצדדים להצעה, ובית המשפט היה נדרש למתן החלטות לגופו של עניין. סבורני שיש לנקוט זהירות יתרה מקום שמבוקש לייחס לערכאה שיפוטית תובנות שונות שעמדו ביסוד המלצתה לצדדים להסכים לדחיית הליכים משפטיים שננקטו על ידם, כאשר השיקולים לעניין זה לא נפרסו בפרוטוקול הדיון, או בהחלטה, כבענייננו" (סעיף 16 לפסק הדין).

בשולי פסק הדין העיר בית המשפט קמא, כי בנסיבות העניין, ראוי לבצע את הזקיפה מקצבת הנכות הכללית בלבד , ולא מקצבת הילדים.

9. ב"כ המערער חזרה - במסגרת הודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שהגישה ובטיעוניה במהלך הדיון בערעור - על ה טענות שטענה בפני בית המשפט קמא. עוד טענה, כי שגה בית המשפט קמא הן בעניין אופן בחינת סוגיית זכות הזקיפה, בהיבט המשפטי, הן במשקל שנתן לאי גילוי עובדת הגשת התביעה לקצבת נכות כללית, עובר למתן פסק הדין בתביעת הנזיקין, הן בניתוח הראיות, ובקביעתו , לפיה לא הוכחה טענת המערער בדבר הנחות הצדדים, בהסכימם להמלצת בית המשפט לדחיית הערעור והערעור שכנגד, והן בדחיית טענת המערער , בדבר קיומו של השתק שיפוטי , אשר בגינו היה ה משיב מושתק, מלטעון לעניין הפעלת זכות הזקיפה.

ב"כ המשיב טען כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, והשיב נקודתית לטענות ב"כ המערער.

10. דעתי, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, וכי נכון לדחות את הערעור, אף ללא הנמקה מפורטת, תוך שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח הוראת תקנת משנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, באשר סבורני, כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי המסקנות המשפט יות המפורטות בפסק הדין נכונות, כי הממצאים העובדתיים שנקבעו, תומכים באותן מסקנות משפטיות, המבוססות על ממצאים עובדתיים, וכי לא נפלה בפסק הדין , טעות שבחוק.

מצאתי עם זאת להדגיש מספר נקודות, מעבר לאמור:

דעתי, כי אכן היה על המערער, להודיע לבית המשפט , אשר דן בתביעת הנזיקין, על כך שהגיש תביעה לנכות כללית למשיב, וודאי שהיה עליו להודיע על קבלת התביעה, ועל קביעת ד רגת הנכות ודרגת אי כושר השתכרות. אילו מילא המערער חובתו זו, ברי כי סכום תגמולי המל"ל, היה מנוכה מסכום הפיצויים שהיו נפסקים לזכותו. יודגש, כי גם אילו התקבלה הטענה , כי ב"כ המערער, לא ידע על הגשת התביעה למשיב, הרי שלא היה בכך לפטור את המערער עצמו, מן החובה האמורה.

לא רק שמקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא, שלפיה לא הוכחה טענת המערער, בדבר הנחות הצדדים , עובר לקבלת המלצת בית המשפט העליון הנכבד , לדחות את הערעור והערעור שכנגד, אלא שבהעדר כל ביטוי כתוב לדברים, בפרוטוקול, במסמך חיצוני, או בפסק הדין של בית המשפט העליון הנכבד, סבורני, כי אין כל נפקות לטענה האמורה, וודאי שאין בה, לחייב את המשיב , לעניין הפעלת זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק.

אוסיף, כי בהעדר התייחסות לשיקולים שבבסיס ההסכמה לדחיית הערעור והערעור שכנגד, בפרוטוקול , או בפסק הדין, לא יכולה עוד לעמוד למערער לענייננו, טענה כלשהי , נגד פסק הדין שניתן בתביעת הנזיקין.

סבורני, כי בנסיבות האמורות, היה אכן מקום, להפעלת זכות הזקיפה של המשיב, וכי אלמלא נעשה בה שימוש , היתה אכן התוצאה, פיצוי המערער ביתר, והתעשרותו על חשבון הקופה הציבורית.

11. לפיכך, אציע לחבריי, לדחות את הערעור , ולחייב את המערער בהוצאות המשיב בגין הערעור בסכום כולל של 15,000 ₪, כאשר הערבון שהפקיד , יועבר אל המשיב באמצעות בא כוחו, על חשבון הוצאות המשפט.

גד גדעון, שופט

ס. הנשיא, השופטת שרה דברת, אב"ד:
אני מסכימה.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

השופט אריאל ואגו:
אני מסכים.

אריאל ואגו, שופט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גד גדעון.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו, שופט

גד גדעון, שופט