הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ה"פ 26819-10-20

בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

המבקשת

לינדה אבו עג'אג'
ע"י ב"כ עוה"ד חן אביטן ויוסי עטון

נגד

המשיבים

  1. אוניברסיטת בן גוריון
  2. ועדת הקבלה ללימודי רפואה

ע"י ב"כ עוה"ד אלמוג סלע

פסק דין

לפניי תובענה לחייב את המשיבים למסור לידי המבקשת מסמכים הנוגעים להליכי המיון והקבלה ללימודי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

רקע והליכים

1. המבקשת היא תושבת הישוב כסייפה, בוגרת בית הספר המקיף "אל פארוק" בישוב, אשר סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות יתרה. בסיום לימודיה השתתפה המבקשת ב תכנית "ניצני רפואה", מסלול ייעודי עבור תלמידים שציוני הבגרות שלהם מספקים אך אינם עומדים בציון הפסיכומטרי הנדרש לקבלה ללימודי הרפואה. לבוגרי התכנית מתאפשר להתמיין ללימודי רפואה, גם אם ציון הסכם שלהם נמ וכים מנתוני הסף הנדרשים. המבקשת סיימה, לדבריה, את ה תכנית בהצטיינות יתרה במקום הראשון בכיתתה. עם סיום ה תכנית הגישה המבקשת בקשה להתקבל ללימודי רפואה . לאחר שעברה את שלבי הסינון הראשוניים היא זומנה לראיון בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

2. ביום 01.09.2020 נערך הריאיון למבקשת, בפני צוות של שני מראיינים. לטענת המבקשת בהמרצת הפתיחה, במהלך הריאיון היא חשה מאוד לא בנוח, כאשר אחד מהמראיינים היה עסוק בשרטוט קווים חסרי משמעות על גבי נייר שהיה מונח לפניו והמראיינת הנוספת, שאתה היה עיקר השיח, סימנה למבקשת שהתשובות יופנו דווקא אל המראיין אשר היה בחוסר קשב.

3. בתאריך 02.09.2020 קיבלה המבקשת הודעה בדבר אי קבלתה לבית הספר לרפואה.
מיד עם קבלת ההודעה פנתה המבקשת אל המשיבות בדרישה לערוך לה ראיון חוזר.
בפנייה כתבה המבקשת:
"--- אני מערערת על החלטה שלהם שהיא דחיה, כי פשוט אני בטוחה שזו לא שלי וחוץ מזה הריאיון שלי היה ממש מרשים והכל היה מושלם ...
אני בטוחה שיש משהו לא נכון, אשמח שתשקלו פעם נוספת את מועמדותי.
אני רואה שהריאיון לא שיקף אותי מספיק, ואני חושבת שראיון נוסף יוכל לשקף טוב יותר את הרצון והתאמה שלי, אני מבקשת עוד הזדמנות ".

4. ביום 07.09.2020 דחתה ד"ר עידית ליברטי, יו"ר ועדת קבלה לרפואה, את בקשת המבקשת לזימון לראיון נוסף. וכך נכתב למבקשת:
"התרשמתי מהישגייך ומהמאמצים שאת עושה להתקבל לרפואה. ואני שמחה שהרגשת שהריאיון היה נעים ואפשר לך להתבטא.
הריאיון, שממנו יצאת בתחושה טובה ושנתן לה הרגשה שהתקבלת, מטרתו לבחון מכלול תכונות כגון תקשורתיות, יוזמה, פתיחות, אמפתיה, חוסן ועוד. אלו תכונות שאנו חושבים שהן חיוניות לרופא המטפל בבני אדם אחרים.
הריאיון לא אמור להיות מאיים או קשה. הר יאיון הוא מעין שיחה עם הרבה שאלות על קורות החיים ועל סיטואציות אחרות ומתוכו אנו מנסים לבחון מי מהמועמדים הוא המתאים ביותר.
מבין המועמדים שעברו ראיון, ציונייך היו פחות טובים ולכן לא התאפשר לך לעבור לשלב של הראיונות השניים.
כיון שלכל אחד המנסה להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון יש 2 הזדמנויות את מוזמנת לנסות ולהגיש מועמדותך שוב בשנה הבאה".

5. למחרת, ביום 08.09.2020, שלחה המבקשת מכתב נוסף ובו הודיעה כי בכוונתה להשיג בכל דרך על ההחלטה לדחות מועמדותה, ולשם כך דרשה לקבל מידע ומסמכים, כדלהלן:
א. פרוטוקול הריאיון
ב. הפרמטרים שהבוחנים התייחסו ובחנו במסגרת הר יאיון.
ג. הציונים שכל אחד מהבוחנים העניק והנימוקים לכך.
ד. האם מתוך 13 התלמידים בכתתה בתכנית, מישהו התקבל ומה השתייכותו המגזרית.
ה. כל מידע ומסמך שעמד לפני ועדת הבוחנים במעמד הריאיון וטרם קבלת החלטה בעניינה.

6. ביום 15.09.2020 השיבה היועצת המשפטית של האוניברסיטה לפניה. בתשובתה הוסבר תהליך מיון המועמדים לבית הספר לרפואה. לגבי תכנית "ניצני רפואה" עליה נמנית המבקשת, הוסבר כי זו מאפשרת למועמדים שנתוני הסכם שלהם נמוכים במאות נקודות מנתוני הסף הנדרשים, להתמיין ללימודי הרפואה ובכך מגשימה האוניברסיטה גם את חזונה לעידוד ופיתוח הנגב. צוין במכתב כי מועמד שבמסגרת הר יאיון חש כי זכה ליחס לא הוגן, מונחה לפנות תוך 24 שעות ממועד הריאיון ולפרט את הנימוקים לתחושותיו. אם נמצא בסיס לתחושות ואף במקרי ספק, האוניברסיטה מאשרת קיום ראיון חוזר. פרט לכך, אין הליכי ערעור על תוצאות הר יאיון.

במכתב דחתה האוניברסיטה את הדרישה לקבל מידע ומסמכים. נכתב כי מסירת הפרמטרים תפגע ביכולת האוניברסיטה לקיים מבחנים אותנטיים, שכן היא תביא לניסיון של המועמדים להיערך מראש לבחינות. מסירת ההערכות גם תביא לכך שהמעריכים לא יוכלו לתת הערכות בחופשיות בה הן ניתנות כיום וספק אם האוניברסיטה תצליח לגייס בוחנים שיסכימו כי ההערכות הניתנות על ידם תיחשפנה. נכתב גם כי מסירת מידע ביחס למועמדים אחרים, כשמדובר בקבוצה מצומצמת בה כולם מכירים את כולם, מהווה פגיעה בפרטיות המועמדים האחרים.

במכתב נדחתה מכל וכל הטענה לאפליה מגזרית, והודגש כי האוניברסיטה מקדמת, מעודדת ומטפחת קידום המגזר הבדואי ומאפשרת למי שציוניו נמוכים באופן משמעותי מדרישות הסף להגיע לשלב הראיונות בו נבחנים הממדים האישיותיים בלבד.
התכתבות נוספת בין ב"כ המבקשת לבין היועצת המשפטית לא הביאה ליישוב המחלוקת , ומכאן המרצת הפתיחה.

7. בהמרצת הפתיחה דרשה המבקשת לקבל את המסמכים הבאים:
א. רשימת הפרמטרים הנבחנים במסגרת ראיונות המועמדים לקבלה ללימודי הרפואה.
ב. פרוטוקול הריאיון שנערך למבקשת .
ג. הציונים שהעניקו כל אחד מחברי הוועדה במסגרת הריאיון.
ד. הנימוקים המפורטים להחלטת הוועדה שלא לקבל את המבקשת ללימודי הרפואה.
ה. פירוט נתונים מספריים ביחס לכמות התלמידים שעברו את ראיון הקבלה ופילוחם לפי מגזר יהודי וערבי.
ו. פירוט היקף התלמידים שהתקבלו מתוכנית "ניצני רפואה" לשנה"ל תשפ"א.
ז. רשימת תלמידים שעברו את הריאיון על אף שציוניהם היו נמוכים משל המבקשת והנימוקים לכך.
ח. כל מידע ומסמך נוספים שעמדו בפני וע דת הקבלה במעמד הריאיון או טרם קבלת ההחלטה על ידי הוועדה.

8. המבקשת טענה כי יש לאפשר לה לעיין במסמכים ולקבל מידע אשר הוביל להחלטת הוועדה, וזאת על מנת לבחון את השיקולים שהנחו את הוועדה ולברר האם נפל פגם בשיקול דעתה, האם החלטתה סבירה והאם היא לא התקבלה משיקולים זרים. היא הבהירה כי בהמרצת הפתיחה היא אינה מבקשת לתקוף את החלטת הוועדה בדבר אי הצלחה בריאיון, אלא רק לאפשר לה לעיין במסמכים ובמידע שהוביל להחלטה, על מנת לאפשר לה בעתיד לקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ככל שהמסמכים יבססו ביקורת. המבקשת טענה כי יש מקום להתערב בהחלטת האוניברסיטה שלא לאפשר לה עיון במסמכים, משלושה טעמים: (א) אי מסירת המידע עולה כדי חריגה מסמכות; (ב) פגיעה בכללי הצדק הטבעי וההליך הנאות; (ג) חוסר סבירות קיצוני בניגוד לחובות המוטלות על האוניברסיטה כמוסד "דו מהותי" בדין המנהלי.

9. המשיבות ביקשו לסלק את התובענה על הסף. הן טענו כי דרישה לגילוי מסמכים, דינה להתברר במסגרת הליכים מקדמיים בתביעה רגילה ולא כהליך עצמאי. נטען כי אין להגיש תובענה בהמרצת פתיחה רק לצורך "ביסוס" הליך עתידי.

10. בהחלטתי מיום 8.1.2021 קבעתי כי אין מקום לסלק את ההליך על הסף בשלב זה של הדיון. סברתי כי אין לחסום על הסף בירור של טענת המבקשת, כי התביעה היא המקבילה לעתירה מנהלית נגד גוף ציבורי שאינו נמנה על הגופים המפורטים בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ויש לבחון את סבירות החלטתה שלא לגלות את המידע שהתבקש. מצאתי לאפשר בירור השאלה האם בנסיבות העניין עומדת למבקשת עילה מכוח כללי המשפט המ נהלי, ככל שאלה חלים על המשיבות.

הבהרתי כי המרצת הפתיחה מתמצאת בהיבטים אלה, הנשענים על הטענה כי האוניברסיטה היא גוף ציבורי, דו מהותי. ככל שהמרצת הפתיחה ביקשה להתפרש גם על טענות אחרות בדבר חובת גילוי מסמכים, הרי שלא ניתן יהיה להידרש אליהם במסגרת הדיונית שלפני. עמדתי על כך שעל פי רוב, סעד של גילוי מסמכים הוא סעד עזר בתביעה עיקרית והוא אינו עומד בפני עצמו כסעד פרוספקטיבי לפני הגשת תביעה עיקרית. ציינתי כי מעבר להיבט הדיוני, יש קושי מהותי בבירור תביעה כזו כתביעה עצמאית, שכן אמות המידה והשיקולים במתן הסעד של גילוי מסמכים נגזרים במידה רבה מהתביעה העיקרית, ובראשה השיקול בדבר הרלוונטיות של המסמכים.

11. ביום 8.2.2021 הוגשה תשובת האוניברסיטה. בתשובה נטען כי ההחלטה שלא לחשוף מידע, נתונים ומסמכים הנוגעים להליכי הקבלה מיועדת לאפשר אותנטיות של הליכי הריאיון, יצירת שוויון בין מועמדים בעלי אמצעי לבין מועמדים ממעד סוציואקונומי נמוך, מניעת הפעלת לחצים על המראיינים ועוד. נטען כי החלטה זו התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת, והיא נשקלת שוב מעת לעת. היא שוויונית, הוגנת, והתקבלה משיקולים עניינים. צוין כי אין בכך כדי למנוע ביקורת שיפוטית על הליכי הקבלה באוניברסיטה. ביקורת כזו אפשרית במסגרת תביעה המגלה עילה, ותוך איזון אינטרסים בין הצדדים על פי נסיבות המקרה. לשיטתה, אין זה המקרה לערוך איזון אינטרסים, משלא הוגשה תביעה.

12. בתשובתה התייחסה האוניברסיטה למסמכים הספציפיים שהתבקשו.

האוניברסיטה מתנגדת לחשיפת המסמכים בסעיפים א' וג' (רשימת הפרמטרים והציונים שקיבלה המבקשת בראיון) וזאת מפני שגילויים יפגע בצורה בלתי הפיכה ביכולתה לאתר מועמדים מתאימים באמצעות ראיונות.

לגבי סעיף ב – פרוטוקול הר יאיון – נמסר כי המראיינים אינם מתבקשים לערוך פרוטוקול אלא לרשום הערות על גבי טופס הריאיון מיד לאחריו. הובהר כי האוניברסיטה מתנגדת לחשוף את ההערות.

לגבי סעיף ד – הנימוקים להחלטה שלא לקבל את המבקשת – נמסר כי המראיינים לא מחליטים על קבלה או אי קבלה אלא נותנים ציונים בפרמטרים השונים, אלה מוזנים למערכת ממוחשבת שמתקננת ומשקללת אותם והמועמדים בעלי הציונים הגבוהים ביותר מוזמנים לראיון שני.

לגבי סעיף ה – נתונים מספרים על מוע מדים שעברו ופיתוחם המגזרי – נמסר כי זומנו לראיון ראשון 509 מועמדים, מתוכם 250 מועמדים זומנו לראיון שני והתקבלו 120 תלמידים ללימודי רפואה. נמסר כי אין בידי האוניברסיטה את הפילוח המגזרי המבוקש, נוכח האיסור בחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, לדרוש מסטודנטים מידע אודות ארץ מוצא, דת או לאום.

לגבי סעיף ו - פירוט היקף התלמידים שהתקבלו מתוכנית "ניצני רפואה" – נמסר כי אין לאוניברסיטה התנגדות עקרונית למסירת הנתון בדבר מספר המתקבלים מהתכנית. צוין כי מדובר בנתון סטטיסטי שאין בו כל רלו ונטיות לשאלת קבלתה של המבקשת ללימודים או לביקורת שיפוטית על הליכי הקבלה.

לגבי סעיף ז - רשימת תלמידים שעברו את הריאיון על אף שציוניהם היו נמוכים משל המבקשת – נמסר כי אין מועמדים שציוניהם בראיון הי ו נמוכים משל המבקשת וזומנו לראיון שני.

לגבי סעיף ח - כל מידע ומסמך נוספים שעמדו בפני וועדת הקבלה במעמד הריאיון או טרם קבלת ההחלטה על ידי הוועדה – נמסר כי הונחו בפני המראיינים קורות והחיים והשאלון שמילאה המבקשת וכן ההמלצות שהיא הגישה.

13. המרצת הפתיחה נדונה לפניי ביום 11.3.2021. בדיון נחקרה ד"ר עידית ליברטי, יו"ר ועדת הקבלה ללימודי הרפואה, שתצהירה הוגש בתמיכה לכתב התשובה.
לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

טענות המבקשת

14. המבקשת סבורה כי יש לאפשר לה לעיין במסמכים, כדי לבחון האם נפל פגם בהחלטת ה וועדה או שמא זו נתקבלה משיקולים זרים ולא ענייניים ובכך להעמיד את החלטת הוועדה לביקורת שיפוטית. לטענת המבקשת, בקשתה אך טבעית ומתבקשת לנוכח חשיבותו של הריאיון שנערך למאות מועמדים ללימודי רפואה וראוי שהוועדה תבחן פרמטרים זהים בין המועמדים ותנקד אותם כחלק ממכלול השיקולים אשר הובילו להחלטת הוועדה.

לטענת המבקשת, הנימוק של האוניברסיטה לפיו אין הליך ערעור על החלטות הוועדה ולכן האוניברסיטה אינה נוהגת למסור הערכות שניתנו למועמדים בראיונות, דבר שעלול ליצור אפקט דומינו, אינו מתיישב עם נורמות משפטיות בסיסיות הקשורות בהפעלת שיקול דעת, סבירות, ביקורתיות וכללי צדק טבעי המתחייבים מאוניברסיטה שהיא מוסד ציבורי אקדמי. המבקשת קובלת גם על דחיית בקשתה בנימוק כללי מבלי להתייחס לנסיבותיו של המקרה, כל זאת באופן שרירותי ולא סביר. עוד נטען , כי אין כל נימוק מהותי או חוקי בגינו האוניברסיטה מסרבת למסור את המידע. המבקשת סבורה כי העובדה שמועמדותה סורבה עקב הריאיון מקנה לה את הזכות הבסיסית לעיין במסמכים שהובילו להחלטה שלא לקבלה.

15. המבקשת מציינת כי אמנם נקבע בפסיקה שככלל בית המשפט לא יתערב בהחלטותיהם של מוסדות אקדמיים, אף זאת למעט בשלושה מקרים: חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי וההליך הנאות, או חוסר סבירות קיצוני. לטענתה סירובה של האוניברסיטה למסור את המסמכים המבוקשים חוסה תחת כל אחד מהמקרים האלה:
לעניין חריגה מסמכות - המבקשת אינה מבינה את מקור הסמכות לקבוע שאין ערעור על החלטות הוועדה והאם מדובר בהנחיה או הוראה כתובה. נטען כי האוניברסיטה לא הפנתה להוראה כתובה או לתקנון המלמדים על היעדרו של הליך ערעור . לטענתה דווקא יש הליך כזה , כאשר הנבחן פונה תוך 24 שעות לאחר הריאיון בטענה לאי הגינות בריאיון. המבקשת טוענת כי מחובתה של האוניברסיטה למסור את המסכמים אף בלא קשר לשאלה האם יוגש ערעור אם לאו ואי מסירת המסמכים מהווים חריגה מסמכות ועל בית המשפט להתערב בהחלטה.

לעניין פגיעה בכללי הצדק וההליך הנאות- המבקשת טוענת כי ככל שהאוניברסיטה מנמקת את סירובה על יסוד סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, הקובע בין היתר את הזכות לחופש אקדמי בעניינים האקדמאים והמנהליים של המוסד, ראוי להבחין בין החופש בתחומים אלו לבין הצורך בחשיפת נתונים לצורך בירור וביקורת על הכרעות המוסד האקדמי אשר יש בהם חשש לפגיעה שלא מטעמים אקדמיים או משיקולים שאינם לגיטימיים וסעיף 15 לחוק אינו פוטר את המוסד האקדמי מכללי הצדק ועקרונות יסוד.

לעניין חוסר סבירות קיצוני- המבקשת טוענת כי האוניברסיטה הי א מוסד אקדמי להשכלה גבוהה אשר הוגדר בפסיקה כ "גוף דו מהותי" או בעל סממנים ציבוריים המקרבים אותו להגדרה , וודאי אם הוא מתוקצב על ידי הציבור . ככזה, חלות עליו נורמות מן המשפט הציבורי ככל שמדובר בפעולות שאינן בליבת העשייה האקדמית. המשמעות הנובעת מסיווג האוניברסיטה כ "גוף דו מהותי" היא דואליות נורמטיבית. סירובה של האוניברסיטה למסור את המסמכים, בכדי לבחון את סבירות החלטתה , מנוגד לדין ולוק ה בחוסר סבירות קיצוני. המבקשת מוסיפה וטוענת כי על גוף דוגמת האוניברסיטה לנהל פרוטוקולים, לאור עקרונות של שקיפות וביקורת שיפוטית על החלטות של מוסד אקדמי שהוא "גוף דו מהותי".

16. בסיכומים המבקשת טוענת כי ההסברים של האוניברסיטה לסירוב למסור המידע אינם משכנעים. היא מפנה לכך שבתשובת היועצת המשפטית של האוניברסיטה לב"כ המבקשת כבר נכתבה רשימה של פרמטרים שהוועדה מעוני ינת לבחון, ולכן הסירוב אינו מובן, מה עוד שלא הוסבר החשש מפני לחץ על המראיינים, אם ייחשפו הציונים שהם מעניקים למועמדים.
בסיכומים המבקשת מוסיפה וקובלת גם על כך שהמשיבים לא דואגים לרישומו של פרוטוקול של הריאיון, בניגוד למצופה מגוף דו מהותי, המחויב באמות מידה מוגברות של התנהלות נאותה.

טענות האוניברסיטה

17. לטענת האוניברסיטה, הסעד הנתבע הוא תיאורטי, ואין בו כל ערך מוסף בעת הזאת, למעט יצירת יתרון בלתי הוגן למבקשת על פני תלמידים אחרים. בנוסף נטען כי המבקשת לא עומדת בדרישות דיני היושר, הן בשל השיהוי בהגשת התובענה והן בשל חוסר ניקיון כפיים. בסיכומים חזרה המשיבה ופירטה את הפגיעה הקשה שתיגרם להליך המיון, באם ייחשפו המסמכים. נטען כי הדבר לא יאפשר את המשך הליכי הקבלה במתכונתם הנוכחית וכן הפגיעה שתיגרם לכלל הציבור שהרי הליכים אלו נועדו בעיקרם להביא להכשרתם של רופאים ראויים יותר, כל אלה למול האינטרס הצר והחלש, כשם שנטען, של המבקשת להתקבל ללימודי הרפואה דווקא באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מובילים לכך שבאיזון האינטרסים יש לדחות את המרצת הפתיחה.

18. לטענת האוניברסיטה, מעמדה כ"גוף דו מהותי" לא הוכרע סופית בפסיקה, ואף גם אם תסווג כ"גוף דו מהותי", היקף החובות החלות עליה אינו זהה לחובות החלות על גוף ציבורי. עוד טענו כי בהליכי הקבלה האוניברסיטה נוהגת בהגינות, שוויון ותום לב, בסבירות ומשיקולים ענייניים. עוד טענו כי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, מקנה לאוניברסיטה חופש פעולה בניהול ענייניה האקדמיים והמנהליים ו קביעת תנאי הקבלה נכללת באותם עניינים. האוניברסיטה מפעילה את שיקול דעתה בקביעת הליכי הקבלה ועריכת הראיונות נועדה לקדם את האינטרס הציבורי של הכשרת רופאים מצוינים.

19. לטענת האוניברסיטה, ההחלטה שלא לאפשר לערער על תוצאות הראיונות התקבלה מתוך שיקולים סבירים וענייניים והיא החלטה מאוזנת שוויונית הוגנת ושקולה.

ההחלטה שלא לחשוף את המידע והמסמכים הנוגעים להליכי הקבלה מיועדת כדי לאפשר אותנטיות של הליכי הריאיון, ליצירת שוויון בין סטודנטים ממעמד סוציו אקונומי שונה, ולמניעת הפעלת לחץ על המראיינים, גם היא, כך נטען, התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת מתוך שוויוניות והוגנות והיא נבחנת מעת לעת.

נטען כי האינטרס לאתר את המועמדים המתאימים ביותר, שיהיו הרופאים הטובים ביותר , חשוב יותר מהאינטרס של שקיפות ושל הצורך לקיים דיון ציבורי וביקורת משפטית.

20. עוד נטען כי כללי הצדק הטבעי וההליך הנאות אינם רלוונטיים במקרה זה , כיוון שלא מדובר בהחלטה קונקרטית המהווה פגיעה באדם זה או אחר. מדובר בהליך סינון ומיון של מועמדים בו אין זה סביר לדרוש קיום הליכי עיון וטיעון ועריכת פרוטוקולים לכל אחד מאלפי התלמידים שנדחים מידי שנה. לטענת האוניברסיטה, משלא הוגשה תביעה , אין זה המקרה לערוך את איזון האינטרסים בין הצדדים על פי הנסיבות הנתונות.

דיון והכרעה

21. לאחר שבחנתי את החומר שלפניי ושקלתי טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התובענה.
כפי שחזרה והבהירה המבקשת, המרצת הפתיחה מצומצמת לשאלה האם האוניברסיטה מחויבת לחשוף בפניה את המסמכים והמידע שביקשה לקבל. המבקשת אינה משיגה על עצם ההחלטה שלא לאפשר לה לעבור לשלב הראיונות השני.

המבקשת ביקשה לקבל 8 פרטי מידע, אך על-פי תשובת האוניברסיטה, חלק מהמידע כלל אינו קיים ( וחלקו פורט למעשה בכתב התשובה) . לגבי פריט נוסף - היקף התלמידים שהתקבלו מתוכנית "ניצני רפואה" – נמסר בכתב התשובה כי אין לאוניברסיטה התנגדות עקרונית למסירת הנתון (הגם שלשיטת האוניברסיטה אין בו רלוונטיות). משלא הובעה התנגדות עקרונית, לא מצאתי להידרש לשאלת הרלוונטיות, ומצופה מהאוניברסיטה כי תעביר את המידע לב"כ המבקשת ללא דיחוי .

המחלוקת היא אפוא בשאלה האם האוניברסיטה מחויבת למסור למבקשת את שני פרטי המידע הבאים :
רשימת הפרמטרים הנבחנים במסגרת ראיונות המועמדים להתקבל ללימודי רפואה;
הציונים שהעניק למבקשת כל אחד מהמראיינים.

22. משזו גדר המחלוקת, יצטמצם הדיון ל שאלה זו בלבד. אין מקום לעסוק בהליכי הקבלה ללימודי רפואה, כפי שהותוו על ידי האוניברסיטה. ממילא אין גם מקום לעסוק בעצמאות שיקול הדעת של האוניברסיטה בגיבוש הליכי הקבלה, בהינתן האמור בחוק המועצה להשכלה גבוהה. אין מקום גם לעסוק בשאלה האם קיימת זכות ערעור במסגרת אותם הליכים ומה היקף הביקורת השיפוטית (דומה כי האוניברסיטה עצמה לא שללה התכנות של ביקורת שיפוטית על החלטות שמתקבלות במסגרת הליכי הקבלה).

ההליך עוסק בשאלה אם קיימת חובה למסור את המסמכים שקיימים בפועל בידי האוניב רסיטה. ההליך אינו עוסק בחובתה של האוניברסיטה לייצר מסמכים או מידע, ובכלל זה הש אלה אם קיימת חובה לנהל פרוטוקול של ראיון הקבלה. הטענות שהועלו בנוגע לכך במסגרת הסיכומים הם בגדר הרחבת חזית, שחורגת מתחום התובענה.

23. לשיטת המבקשת, החובה לגלות את המידע שהתבקש נעוצה בהיות האוניברסיטה גוף "דו מהותי", המחויב לכללי המשפט המנהלי ולמצער מחויב לעמוד באמות מידה מוגברות של התנהלות נאותה ותום לב.
שאלת סיווגם של מוסדות להשכלה גבוהה כגופים "דו מהותיים" טרם הוכרעה בהלכה הפסוקה, וכפועל יוצא מכך לא הוגדר בצורה מדויקת היקף תחולתם של דיני המשפט הציבורי על מוסדות אלה (ר' עע"ם 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' ליאור דץ, פ"ד נט(6), 433 , 447-448 (ניתן ביום 14.03.2005); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרו' אברהם עוז (ניתן ביום 14.5.2008); בג"צ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב (ניתן ביום 05.10.2009). אין חולק, עם זאת, כי למוסדות להשכלה גבוהה, וודאי אלה הממונים מכספי ציבור, מאפיינים ציבוריים. הם אינם גופים פרטיים, בין היתר נוכח מקורותיהם התקציביים מכספי הציבור ואופי השירות שאותו הם נותנים לציבור. יחד עם זאת, אין דינם של מוסדות להשכלה גבוה כדינן של רשויות המנהל לכל דבר ועניין (ר' בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פ''ד סד(3) 1), פסקה 25 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש).
מכל מקום, השפעת המאפיינים הציבוריים של המוסדות להשכלה גבוהה עשויה להשתנות מעניין לעניין. תחולת הנורמות של המשפט הציבורי מושפעת מהיקף הסמכויות שהוקנו למוסד האקדמי, והאם נמנות עליהן סמכויות שלטוניות, מידת השליטה על משאבים ציבוריים חיוניים ושיעור התמיכה הכספית שהמוסד מקבל מידי המדינה.

24. ענייננו הוא בהיקף תחולתו של המשפט הציבורי לעניין חובת הגילוי והשקיפות של המוסדות להשכלה גבוהה ביחס להליכי קבלה של מועמדים ללימודי רפואה . בהקשר קרוב נפסק בעע"מ 7151/04:
"אין חולק כי לטכניון, כמוסד מוכר להשכלה גבוהה, מאפיינים ציבוריים, אך ציבוריותו, ככזו, אינה תנאי מספיק להחלת המשפט הציבורי על כל פעולותיו האקדמיות. היא אף אינה תנאי מספיק להחלת המשפט הציבורי על כל פעולותיו במסגרת קבלת סטודנטים לתואר השלישי " (פסקה 22 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק).

בהעדר תשתית עובדתית, לא הוכרע באותה פרשה האם הטכניון הוא גוף "דו-מהותי" באספקטים של חובת הגילוי בהליכי קבלה ללימודי דוקטורט בארכיטקטורה.

25. גם במקרה דנן אמ נע מלקבוע מסמרות בשאלה האם אוניברסיטת בן גוריון היא גוף "דו-מהותי" לעניין חובת הגילוי בקשר להליכי הקבלה ללימודי רפואה. אין ספק כי מספר המקומות בבתי הספר לרפואה בישראל מוגבל מאוד ונמוך משמעותית מהביקוש. כך עולה מהנתונים שמסרה האוניברסיטה (כ- 1800 מועמדים על 120 מקומות). אכן, לימודי הרפואה הם משאב מוגבל, שיש לו ביקוש רב. אין חולק גם בדבר החשיבות הציבורית בהכשרתם של רופאים טובים וכפועל יוצא מכך חשיבותו של מיון קפדני של המועמדים. יש לזכור גם את הסמכות הנרחבת שהוענקה לאוניברסיטה בחוק המועצה להשכלה גבוהה. כל אלה תומכים, כך נראה, בתחולתן של נורמות המשפט הציבורי על הליכי הקבלה ללימודי רפואה, ושאלת החשיפה והגילוי אגב כך. יחד עם זאת, לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה החלת הנורמות של המשפט הציבורי אינה מחייבת את האוניברסיטה בחשיפת המידע שהתבקש, אינני קובעת מסמרות בשאלת הסיווג של האוניברסיטה ושרטוט מדויק של תחולת הנורמות הציבוריות. לצורך הדיון שלפניי , אצא מנקודת הנחה שיש תחולה לנורמות של המשפט הציבורי, והדרישה לגילוי המידע צריכה להיבחן לאורן.
דרישת המבקשת תיבחן אפוא על פי עקרונות היסוד של המשפט הציבורי ובהם הגינות, שוויון, סבירות, כללי צדק טבעי, יושר ותום לב.
במקרה דנן, עקרונות אלה אינם מושכים בכיוון אחד. קיימים שיקולים ואינטרסים ציבוריים מנוגדים, שמקרינים על שאלת הגילוי. הכרעה בשאלת הגילוי של כל אחד מהמסמכים שהתבקשו מחייבת עריכת איזון ראוי בין השיקולים הצריכים לעניין.

26. אפתח בשיקולים התומכים בגילוי. שיקולים אלה קשורים הן באינטרסים של המבקשת והן באינטרסים ציבוריים רחבים.
מבחינה ציבורית, קיימת חשיבות בקבלת מידע בדבר פועלם של גופים ציבוריים או מעין ציבוריים. חשיבות זו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון מקדמת דנא ובהמשך הכיר בה המחוקק בחוקקו את חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. יוער כי ככלל, האוניברסיטה אינה "רשות ציבורית" לצורך חוק חופש המידע, ולפיכך הוראות החוק אינן חלות עליה באופן ישיר, למעט בנוגע לניהול ענייניה הכספיים. עם זאת, החוק אינו בגדר "הסדר שלילי" החוסם את זכותו של הציבור או של פרט המעוניין בדבר לעתור לקבל מידע מגופים ציבוריים שאינם עונים להגדרה של "רשות ציבורית" בחוק חופש המידע (בר"מ 3922/12 ההסתדרות הציונית העולמית נ' "יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם‏ (ניתן ביום 8.7.2012). חובת הגילוי עשויה לחול גם ביחס לגופי ם אחרים, כחלק מעקרונות המשפט המנהלי שקדם לחקיקת החוק.

במקרה שלפניי, קיים כאמור עניין ציבורי באופן ההקצאה של המקומות, המ צומצמים מאוד, בבתי הספר לרפואה בישראל . לציבור יש עניין לדעת כי הליכי המיון מתנהלים באופן תקין, מקצועי, הגון ושוויוני. זאת הן משום שמדובר במשאב מוגבל והן בשל החשיבות בכך שבמוסדות האקדמיים יוכשרו רופאים איכותיים ומיטביים שיעמדו לרשות הציבור במערכות הבריאות בישראל. הפרמטרים הנבחנים במסגרת ראיונות המועמדים הם חלק חשוב בהליכי המיון, כך שקיים אינטרס ציבורי בחשיפתם.

27. לצד האינטרס הציבורי, קיים גם למבקשת אינטרס אישי בקבלת המידע. המבקשת רוצה בכל מאודה ללמוד רפואה. לשם כך היא עברה מסלול לימודי ייחודי של "ניצני רפואה" השקיעה בו את מיטב כוחה ומרצה, והגיעה להישגים מרשימים. ניתן להבין את האכזבה שנחלה מכך שלא התקבלה ללימודי הרפואה, חרף מאמציה הניכרים . ניתן גם להבין את הסקרנות הטבעית שלה להבין מדוע נכשלה בראיון הקבלה. מידע אודות הפרמטרים והציונים שהעניקו לה המראיינים בכל פרמטר יאפשר לה להבין טוב יותר מה עמד בדרכה, אם כדי להיערך טוב יותר להליכי המיון בעתיד, אם כדי להשלים עם חוסר התאמתה, ואם כדי להשיג על ההחלטה בהליך משפטי.

28. מול השיקולים התומכים בגילוי המידע קיימים שיקולים כבדי משקל, התומכים באי חשיפתו. אכן, שיטת המשפט הישראלית אינה דוגלת בכלל טוטאלי של חשיפת מידע, גם כאשר עסקינן ברשות ציבורית ובמידע שהוא "קניין הציבור". היא מכירה בכך שקיימות זכויות וקיימים ערכים ואינטרסים מתחרים, בעלי חשיבות לפרט ולחברה, המתנגשים לעיתים עם עקרון הגילוי הרחב, וראויים גם הם להגנה (בג"ץ 844/06, שם, פסקה 10).
ובמילותיו של כב' השופט י' עמית בבג"ץ 7793/05:
"רבות נאמר ונכתב על עקרון השקיפות וכבר שנינו ולמדנו את דבריו האלמותיים של השופט ברנדייס כי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר"... אך כפי שעם השנים נמצא כי גם חשיפת יתר לאור השמש עלולה להזיק, אף עקרון השקיפות אינו מוחלט והוא נסוג לעיתים מפני אינטרסים אחרים" (פסקה 2 ).

29. האוניברסיטה הסבירה, באמצעות יו"ר ועדת הקבלה לרפאה, את השיקולים בגינם היא מתנגדת לגילוי רשימת הפרמטרים הנבחנים במסגרת ראיונות המועמדים להתקבל ללימודי רפואה, והציונים שהעניק למבקשת כל אחד מהמראיינים. לשיטת האוניברסיטה, גילויים של המסמכים יגרום לפגיעה בלתי הפיכה ביכולתה לאתר מועמדים מתאימים בהליכי הקבלה לבית הספר לרפואה.
לגבי רשימת הפרמטרים, השיקול המרכזי הוא כי פרסום הרשימה יביא את המועמדים לנסות ולהתכונן לראיון, דבר שיפגע באותנטיות של הריאיון. אכן, ניתן להניח כי מועמדים שיודעים את רשימת הפרמטרים ינסו להתכונן לראיון ולהתאים את תשובותיהם לפרמטרים הנבחנים, כפי שהם מבינים אותם. הדבר עלול לפגוע בספונטניות של השיח וביכולת לקבל תשובות כנות וטבעיות המאפשרות למראיינים לעמוד על אישיותם ואופיים של המועמדים .
שיקול נוסף שהעלתה האוניברסיטה היה פגיעה בשוויון בין מועמדים בעלי אמצעים לבין מועמדים ללא גב כלכלי.

30. הליך המיון ללימודי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון הוא הליך ייחודי, המתבסס במידה רבה על ראיונות עומק של המועמדים. כפי שהוסבר על ידי ד"ר ליברטי, מועמדים שעומדים בתנאי הסכם המינימלי והפסיכומטרי המינימלי, על פי החתך שנקבע לקראת אותה שנת לימודים, נשלחים למבחן ממוחשב שבודק מאפיינים רלוונטיים למסלול הלימודים (בשנה בה התמיי נה המבקשת לא התקיים שלב הבחינה הממוחשבת, בגלל מגפת הקורונה (עמ' 3 לפרוט' מיום 28.12.2020).
בשלב הבא המועמדים בעלי הציונים הטובים ביותר מוזמנים לראיון. המועמדים בעלי הציונים הטובים ביותר בראיון הראשון מוזמנים לראיון שני. הציונים מתוקננים על ידי מערכת ממוחשבת ( על מנת למזער הבדלים בנוקשות ההערכה של המראיינים השונים) ומשוקללים, והמועמדים בעלי הציונים הגבוהים ביותר מתקבלים ללימודי הרפואה.
לראיון הראשון מוזמנים כ-500 מועמדים, שהגיעו להישגים הגבוהים ביותר. בנוסף, על מנת לקדם אוכלוסיות מוחלשות, מתאפשר לתלמידים של מסלול "ניצני רפואה" – מסלול המיועד לתלמידים מן הפזורה הבדואית ולתלמידים יהודים מרקע סוציואקונומי נמוך ביותר, להתראיין ללימודי רפואה מבלי שהגיעו להישגים הנדרשים בציוני הבגרות והבחינה הפסיכומטרית.

31. כפי שהוסבר על ידי האוניברסיטה, הציונים מהווים כרטיס הכניסה לראיון, אך משלב זה ואילך אין להם נפקות. הציונים אינם מובאים בפני הבוחנים והם לא מהווים חלק בהחלטה האם להעביר את המועמד לשלב הבא. החומר שעומד בפני המראיינים הוא קורות החיים , החיבור הכתוב והמלצות שהגיש המועמד. הראיונות נועדו לאפשר התרשמות בלתי אמצעית מאישיותם של המועמדים, היכולות האמפתיות והבגרות הנפשית שלהם.

את הראיונות עורכים רופאים ונציגי ציבור. קיימים בפקולטה בין 100 ל- 110 מראיינים, רופאים ונציגי ציבור, המבצעי את הראיונות בהתנדבות מלאה. שני מראיינים משתתפים בכל ראיון, והם מנקדים באופן עצמאי ונפרד את הציון של המועמד על פי אמות המידה שקבעה האוניברסיטה. המראיינים עוברים סדנאות הכשרה וריענון מידי שנה, בהן הם מקבלים הכשרה בהבניית הריאיון, בקיום ראיון בזוג, בניקוד הציונים בפרמטרים השונים ובנ טרול הטיות אישיות של המראיינים. למראיינים מובטחת סודיות של ההערות שהם רושמים על גבי טופס הריאיון במהלך הראיונות ושל הציונים שהם נותנים ברכיבים השונים, במטרה לקבל מהם הערכה כנה ומלאה ולשחרר אותם מחשש של לחצים מצד מועמדים.

32. לטעמי, החלטת האוניברסיטה שלא לחשוף בפני המבקשת - ובפני כל המועמדים האחרים - את הפרמטרים הנבחנים במסגרת הר יאיון אינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית. יצוין כי לטעמי, כשם שעומד לרשות המנהלית מתחם של סבירות בו לא יתערב בית המשפט, גם לאוניברסיטה עומד מתחם של סבירות ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, בעניינים הקשורים בהפעלת סמכויותיה בתחום האקדמי. האוניברסיטה אמונה על הליכי המיון והקבלה של מועמדים ללימודי רפואה. יש לה ניסיון מצטבר של עשרות שנים במיון המועמדים. בידיה גם הכלים לערוך בקרה ומעקב, לפתח ולשפר את הליך המיון. מתוך מה שהובא לפניי שוכנעתי כי ההחלטה שלא לפרסם את הפרמטרים התקבלה מתוך שיקולים עניינים, היא אינה שרירותית ואינה נגועה בשיקולים זרים, והיא מצויה בתוך מתחם הסבירות. לא מצאתי לדחות את עמדתה המקצועית של האוניברסיטה, כי פרסום רשימת הפרמטרים ייפגע בהליך המיון. ניתן להבין את החשש מפני פגיעה באותנטיות של הריאיון, שעה שמרואיין יודע מראש על פי אילו פרמטרים הוא נבחן.

33. גם השיקול לפיו חשיפת המידע תמריץ מועמדים בעלי אמצעים להתכונן לראיון במסגרת מכוני הכנה, ובכך תפגע בשוויון, הוא שיקול כבד משקל. כפי שהעידה ד"ר ליברטי, גם היום אנשים נעזרים במכוני הכנה. הרבה מכוני הכנה חושבים שהיו יודעים מה שואלים בראיון (על סמך נתונים שאוספים מאנשים שהיו בראיון), ולשיטתה של ד"ר ליברטי זו הכנה מטעה. הדעת נותנת שאם יפורסמו הפרמטרים ברבים תשתפר איכות ההכנה, באופן המגדיל את הפער בין מי שידו משגת להיעזר במכון הכנה לבין מי שלא, ובאופן שיקשה לקבל התרשמות נכונה ואמינה במהלך הראיונות.

34. עמדת האוניברסיטה כי אין לגלות את הפרמטרים, בשל השיקולים האמורים, הגוברים לשיטתה על השיקולים שבגילוי המידע, היא עמדה סבירה, והיא מצויה בגדרי הסמכות של האוניברסיטה, כחלק מסמכותה להתוות את הליכי המיון והקבלה. העובדה שאין בעניין זה הוראה כתובה אינה שוללת את סמכותה של האוניברסיטה לפעול באופן זה ואינה מקימה חובה לגלות את המידע. המבקשת לא הצביעה על מקור נורמטיבי, המחייב כי מדיניות מסוג זה תהיה בכתובים.

35. מכאן למידע הנוסף שהתבקש – הציונים שהעניק למבקשת כל אחד מהמראיינים.
השיקול המרכזי שהציגה האוניברסיטה הוא שגילוי המידע ימנע הבעת דעות חופשית על ידי המראיינים, יחשוף אותם ללחצים, יגרום להם לשקול שיקולים משפטיים של חשיפה לתביעות, ויפגע במאמצי האוניברסיטה לייצר הליך נקי ככל האפשר מהשפעות חיצוניות. ד"ר ליברטי העריכה שללא הסודיות רק חלק קטן מהמראיינים, אם בכלל, יסכימו להמשיך למלא את התפקיד הקשה והמורכב ממילא.

אכן, הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה יש סייגים לזכות העיון, בנוגע למידע שעוסק בהערכה של מועמדים לעבודה, לקידום או לתפקידים אחרים. זאת במטרה להגן על היכולת לקבל חוות דעת אמינות ולאפשר שיח פנימי פתוח וגלוי, בלא חשש שהדברים יובאו לידיעתם של המועמדים. כך למשל, כתב כב' השופט מ' חשין באחת הפרשות:

"במקום שהמדובר הוא בבחירתו של אדם לתפוס משרה פלונית, יכול אני להבין רצון וכוונה לחסות נימוקים לאי-בחירה. תכונות אופי הינן מן הדברים שאין להם שיעור, והבושה שבאדם עשויה למנוע אותו מהתבטא בחופשיות אם יידע שדבריו יקישו על אוזנו של המועמד שיצא מלפני הוועדה וידיו על ראשו" (ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד מח(3) 749, 799 (1994).

36. ראוי להזכיר בהקשר זה את סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע המסייג את כלל הגילוי ביחס לדיונים פנימיים וחוות דעת שנית נו לצורך קבלת החלטה, ואת סעיף 30(ב)(7) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 המגביל את זכות העיון של בעל זכות ערר בהערכות אישיות, כשירות לתפקיד או הישגים של אדם, ובכלל זה שלו עצמו.

לגבי סעיף 9(ב)(4) פסקה כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות:

"סעיף 9(ב)(4) מבטא את אחד האינטרסים הציבוריים מפניהם נסוגה הזכות לקבלת מידע. בבסיסו ניצב הרצון למנוע את יצירתו של "אפקט מצנן" (Chilling effect) דהיינו, רתיעה של חברי הרשות הציבורית ועובדיה מקיום דיאלוג פתוח וגלוי בשל חשש כי דברים שייאמרו על ידם בדיונים פנימיים או בחוות דעת פנימיות ייחשפו לעין כול. התכלית המרכזית שביסוד הסעיף היא, אפוא, הגנה על איכות החלטותיהן של רשויות הציבור ועל האפקטיביות של תהליך קבלתן" (עע"ם 3300/11 מדינת ישראל – משרד הביטחון נ' גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (ניתן ביום 5.9.2012)).

37. הציונים שהעניקו המראיינים למבקשים הם בגדר הערכת אישיות ותכונות אופי לגביהם עולה חשש כי אם יידע המעריך שהמידע ייחשף, הוא יירתע מלהתבטא בחופשיות ואולי אף יירתע מליטול על עצמו את ביצוע ההערכה. ביצוע הערכות איכותיות ומדויקות, ללא עידונים וללא חששות, מחייב שמירה על הדיסקרטיות של הציונים. החשיבות הציבורית בהליכי המיון של רופאים לעתיד מצדיקה להתיר לאוניברסיטה שלא לחשוף את הציונים שמקנים המראיינים למועמדים.
בהקשר זה אין חשיבות לשאלה האם הייתה דרישה מפורשת מצד המראיינים להבטיח כי הציונים לא ייחשפו בפני המועמדים. המראיינים אינם איגוד מקצועי או גוף מאורגן, שמציב דרישות. מדובר ברופאים ואנשי ציבור הפועלים בהתנדבות, ואין לצפות כי יעמידו דרישות כאלה או אחרות. מכל מקום, האינטרס בקבלת הערכות אמינות ומדויקות של המראיינים, ללא חשש או חוסר נעימות, הוא בראש וראשונה אינטרס של האוניברסיטה, האמונה על איכות התהליך.

נוכח כל האמור, שקילת האינטרסים המתחרים מובילה למסקנה כי החלטת האוניברסיטה שלא לגלות למבקשת את הציונים שקיבלה מצויה גם היא במתחם הסבירות, ואינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט.

38. יש לזכור כי גילוי המידע כאן אינו מבוקש אגב הליך משפטי הבוחן את ההחלטה שהתקבלה בעניינה של המבקשת. הגילוי אינו מיועד, באופן ישיר, לשם קיום דיון משפטי הוגן, תוך פרישת מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית לסכסוך העומד לבירור משפטי. עד כמה שעלה בידי להבין, גילוי המסמכים דרוש למבקשת כדי לרדת לפשר ההחלטה שלא להעבירה שלב בהליכי המיון ולאפשר לה לבחון האם יש בידה עילה להשיג על ההחלטה. מדובר באינטרס לגיטימי, אך עוצמתו פחותה מהאינטרס שיש לתובע בגילוי מסמכים אגב הליך משפטי הבוחן חוקיות החלטה מהותית שהתקבלה בעניינו. שוני זה משפיע על נקודת האיזון בין השיקולים המתחרים.

סוף דבר – התביעה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

באין התנגדות של האוניברסיטה למסירת המידע, מצופה כי המידע על מספר התלמידים שהתקבלו ללימודי רפואי מתכנית "ניצני רפואה" בשנת הלימודים תשפ"א יועבר לב"כ המבקשת ללא דיחוי.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.