הדפסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ח 19720-12-20

בפני
כבוד ה שופט אריאל חזק

מבקש

איילון ראדה – ע" י ב"כ עוה"ד שניידר

נגד

משיבה
מדינת ישראל – באמצעות פמ"ד ע"י ב"כ עוה"ד ויצגן

החלטה

מדובר בבקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 108, לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, במסגרתה עתר המבקש לקבל לידיו את תיקה הרפואי של המתלוננת, ע.ת-1 – ר.ק.

בבקשתו, טען המבקש כי עיון בתיקה הרפואי של המתלוננת דרוש לו לצורך הכנת הגנתו ולחומר המבוקש השפעה ניכרת על בירור האישום נגדו. לטענת המבקש, תיקה הרפואי של המתלוננת נדרש לצורך בחינה באופן מעמיק של טענת המתלוננת שטענה כי נגרם לה נזק כתוצאה מהאירוע.
עוד טען המבקש כי גילוי החומר כאמור, עשוילסייע לו לעורר ספק סביר באשמה המיוחסת לו, ולהשליך על מהימנות המתלוננת. לכן טען כי הצורך לקבל את תיקה הרפואי של המתלוננת לשם עשיית צדק, גובר במקרה זה על הצורך לשמור על פרטיות המתלוננת. .
בדיון מיום 6.1.21, חזר הסנגור על נימוקי הבקשה, והוסיף וטען כי המתלוננת שינתה גרסתה מספר פעמים. לדבריו המתלוננת טענה כי מיד לאחר האירוע היא דיממה, משכך לא הגיעה לעבודתה במשך שבוע ימים. לטענת הסנגור הוא ביקש לקבל לעיונו את תיקה הרפואי של המתלוננת על מנת לבחון את טענת הדימום שנטענה בידי המתלוננת . עוד טען הסנגור כי בבית הדין הרבני טען עורך דינה של המתלוננת שנגרמה לה נכות של 40% כתוצאה מאותו מקרה. לדבריו לא ייתכן שהמתלוננת תמסור שתי גרסאות שונות האחת בבית הדין הרבני והאחרת במשטרה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לדבריה המתלוננת אכן תיארה בעדותה במשטרה כי מיד לאחר האירוע ובמשך שלושה ימים לאחר מכן, סבלה מכאבים ומדימומים. יחד עם זאת, טענה ב"כ המשיבה כי המתלוננת גם ציינה בעדותה כי היא לא פנתה מיד לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי. לאור זאת טענה ב"כ המשיבה, כי בקשת המבקש לקבלת תיקה הרפואי של המתלוננת לצורך הוכחת אי אמיתות תלונת ה מתייתרת ואין בה כדי לסייע להגנת המבקש.

דיון והכרעה -

במסגרת הבקשה, עותר המבקש לקבל את תיקה הרפואי של המתלוננת זאת על פי סעיף 108 לחסד"פ הקובע כי: " בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו".

המבקש טען בין היתר, כי קבלת התיק הרפואי של המתלוננת יסייע לו בהגנתו ואף תהא לכך השפעה ניכרת בבירור האישום נגדו.
אכן לנאשם זכות להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן מפני האישום המיוחס לו. יחד עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו , לא כל שכן, פגיעה בזכויות המתלוננת בתיק.
בפסיקה נקבע, כי לצורך חשיפת מסמכים, שגילוי ים עלול להוביל לפגיעה ממשית בזכות לפרטיות, יש להצביע על זיקה ממשית לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי. (ראה בש"פ 8815/15 נור סעד נ' מדינת ישראל (10.05.16)).

בענייננו, מדובר בחומר אשר אינו חלק מחומר החקירה והוא אינו מצוי בידי המשיבה , אלא מצוי בידי צד שלישי שאינו חלק מההליך.
בהקשר זה נקבע בפסיקה כי בעת בחינת בקשה לחשיפת חומר כאמור, יש לשקול ולאזן בין האינטרס לאפשר לנאשם הגנתו מפני האישום המיוחס לו, לבין זכויות העד שאת פרטיו מבקשים לחשוף. עוד נקבע כי בין היתר, יישקלו זכויות העד לפרטיות, לכבוד ולביטחונו האישי אל מול חיוניות הפגיעה בהם, לצורך הגנת הנאשם. בבש"פ 9322/99 עבד מסארווה נ' מדינת ישראל (06.02.00) נקבע כי: "כאשר אין מדובר בחומר שנתפס במהלך החקירה ישקול בית-המשפט את הרלוונטיות של החומר ואת ערכו הראייתי, אל מול זכויות היסוד החוקתיות של העד שאת הפרטים הנוגעים אליו מבקשים לחשוף, ויערוך את האיזון הראוי ביניהם".

בעניין שלפניי, ציינה התביעה כי המתלוננת ציינה בעדותה במשטרה כי סבלה מכאבים ודימומים במשך כשלושה ימים לאחר האירוע. יחד עם זאת היא גם ציינה שהיא לא הלכה לקבל מיד לאחר האירוע או לאחר מכן טיפול רפ ואי
ביחס לטענת הסנגור כי בדיון בבית הדין הרבני טענה המתלוננת לנזקים ונכות שנגרמה לה , השיבה ב"כ המדינה כי מעיון בפרוטוקול האמור, ניכר כי המתלוננת תיארה לחצים בלבד , ולדברי התביעה משלא הוצגה כל ראיה אחרת בעניין, אין להיעתר לבקשה.

לאור האמור, אין לקבל את טענת הסנגור כי לצורך הוכחת "טענת הדימום" של המתלוננת, יש להעביר לידי ההגנה את תיקה הרפואי. במקרה זה , יש להעדיף את הזכות לפרטיות, כבודה ובטחונה של המתלוננת על פני חשיפת תיקה הרפואי, זאת בנוסף לעובדה כי הסניגור לא הניח תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית כדי לבסס את הטענה כי יש בתיק הרפואי חומר רלוונטי החיוני להגנת המבקש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.