הדפסה

בית הדין לענייני מים בחיפה עח"ק 7845-06-18

בפני
בפני הרכב בית הדין:
כב' השופט דניאל פיש [אב"ד]
מר שאול שטרייט, נציג ציבור
מר ישראל מנטל, נציג ציבור

העורר

נועם בלום
ע"י עו"ד אייל בר אליעזר

נגד

המשיבות

1.הרשות הממשלתית למים וביוב
ע"י ב"כ עו"ד לינוי רוזנר פרקליטות אזרחית חיפה
2.שמעון אהרוניאן
ע"י ב"כ עו"ד ישעיהו הורוביץ'
3.קולחי הנגב בע"מ

פסק דין

1. העורר, נועם בלום, הגיש ערר (מתוקן) נגד שלושה משיבים: הרשות הממשלתית למים וביוב, שמעון אהרוניאן, וקולחי הנגב בע"מ.

2. עניינו המוצהר של הערר – "החלטת" מנהל הרשות מיום 21.5.1 8. העורר ביקש שיינתן צו לפיו יקבע כי טעה מנהל הרשות בהחלטה לתת תוקף לתעריף עבור מים שנקבע לעורר לפי סעיף 8 לחוק מדידת מים וכן להורות למנהל הרשות לקיים הליך בחינת הספקת המים וה ספקתו על ידי ספק חלופי. כמו כן, התבקש להורות למנהל הרשות לחדול מהספקת מים למשיב 2 ושלא לחייב את העורר בדמי אבטחה לספק המים ובאו פן כללי לספק מים לעורר במחיר נמוך מהמחיר שהוא משלם היום.

עמדת העורר

3. נטען כי העורר הוא הבעלים של חברת "צברי אורלי" שהוקמה בסמוך לדימונה בשנת 1992. נטען שהחווה פנתה למנהל רשות המים על מנת שיבדוק טענותיה בנוגע לניהול כושל, רשלנות, ושיקולים זרים שכביכול הביאו את הרשות לקבוע החלטות שמקפחות ומפלות את החווה בנושא הספקת מים אליה . נטען שמנהל הרשות אימץ החלטה שגויה בנוגע לתעריפי המים בהם מחויב העורר ולא פעל בהתאם לסעיף 8 לחוק מדידת מים. כמו כן נטען שרשות המים לא ערכה פרוטוקול דיון שמציג את טענות הצדדים בנוגע למחלוקות. העורר טען שבידיו תחשיב עלויות בנוגע ליחידות מים שקבעו עובדי הרשות, המראה שהם שגויות ושהעורר מופלה לעומת צרכן מים שכן (עיריית דימונה) המקבל מים מאותו מקור מים.

4. נטען שרשות המים העניקה שני רישיונות להספקת מי מט"ש באופן המייקר עלויות הספקה לעורר. העורר טען שחויב שלא כדין בגין מרכיב של שמירה ואבטחה והוסיף טענות בנוגע למיזם "אשלי אהרוניאן" ונטען שלא קוימו החלטות בית הדין בנוגע לאותו מיזם. על סמך זה טען העורר שבחישוב עלויות המים היה צריך לנטרל את העלויות הנוספות שהתווספו שלא כדין בשל הספקת המים לחווה. העורר הוסיף דרישה להחלפת ספק המים כאשר נטען שעיריית דימונה מקבלת מאות אלפי מ"ק בשנה שמטוהרים במט"ש ישירות ממט"ש דימונה. נטען שלא הייתה מניעה שאותו מט"ש יזרים מים ישירות לחווה. נטען שכתוצאה מזהות ספק המים הנוכחי נגרמו לעורר הוצאות מים מיותרות כתוצאה מהוצא ות אנרגיה מנופחות בסדר גודל של מאות אלפי שקלים בשנה.

5. העורר הוסיף בקשה שבית הדין יורה למנהל רשות המים למנות מומחה בהתאם לסעיף 8(ב) לחוק מדידת המים שיכריע במחלוקות ויבחן את טענות העורר ויכריע בדבר הדרך היעילה להוזלה ויעילות הספקת מי השקיה לחווה. לחילופין ביקש שבית הדין יורה למנהל רשות המים לתת לעורר לקבל מים ישירות מהספק שמספק לעיריית דימונה ולמנוע הוצאות שנתיות מיותרות.

עמדת המשיבה:

6. המשיבה ביקשה להורות על סילוק הערר על הסף (לגבי כתב הערר המקורי ששונה באופן חלקי בכתב הערר המתוקן שהוגש בהמשך ההליך ). נטען שהעותר מבקש הכרזה על בטלות החלטת מנהל הרשות לתת תוקף לתעריף שקבע הסמנכ"ל לכלכלה ברשות לפי חוק מדידת מים; להורות למנהל הרשות לקיים בחינת יעילות והקטנת עלויות הפקת מים ע"י ספק חלופי ולהורות לספק המים ממט"ש דימונה לספק מים לעורר במקום תאגיד המים והביוב קולחי הנגב; ולהורות למנהל הרשות לחדול לספק מים לחוות אהרוניאן ולא לחייב את העורר בגין תשלום דמי אבטחה.

7. נטען שבמקרה דנן לא קיימת כל החלטה שניתן לערור עליה, כאשר ההחלטה שניתנה בנושא התעריף אושררה בעח"ק 59631-01-15 שנקבעה ביום 16.4.15, והיא חלוטה למעט רכיב השמירה; כי החלטה חדשה של מנהל הרשות לגבי רכיב השמירה הינה חלוטה היות שלא הותקפה במועד, שגם לגבי מיהות הספק ניתן פסק דין חלוט בעח"ק 5239-06-14 ; וכי הטענות הנוגעות לאהרוניאן וקולחי הנגב עוסקות בתקיפת צדדי ג' שלא צורפו (בערר המתוקן צורפו) ושהעורר הגיש את עררו בחוסר ניקיון כפיים כיוון שביקש לפגוע בצד ג' מבלי לצרפו. הוסף שההחלטה לגבי רכיב השמירה התקבלה ב-28.1.16 ועוד תוקן בהמשך, לאחר חילופי מכתבים עם העורר.

8. לאחר תיקון העתירה השלימה המדינה את טיעוניה וטענה שהקולחין משפכי העיר דימונה מופנים לצריכה משך כל השנה ושהגלשתם מבוצעת בעיקר בחורף, שאז אין ביקוש מספיק למים. נטען שמצב זה ייפסק ממילא שפיתוח המפעל יושלם ותיווצר יכולת איגום. נטען עוד שרשות המים אינה מונעת הספקת כמויות נוספות לעורר כאשר קיימים עודפים אולם נטען שבתקופת הקיץ אין עודפים ושממילא כל הספקה נוספת כפופה לתשלום.

9. נטען עוד שעלות ההספקה היא ריאלית ומבוססת על מסד של עלויות הפקה. המדינה הסתייגה מהמחיר שנקב העורר בנוגע לאבטחת מתקן הזרמת המים ונטען שאין היא רלבנטית או ריאלית. כמו כן נדחו הטענות שהועלו בנוגע לאהרוניאן. הוסף שכיום תשתיות מפעל ההשבה נמצאות במצב רעוע עם אמינות הספקה נמוכה ויש בכך כדי להסביר את התעריף הנמוך שחושב שלא יימשך בעתיד. נטען עוד שהעורר עושה כיום דין לעצמו ואינו משלם את מלוא התעריף שנקבע להספקה ממפעל זה ונטען שהוא בעצם מסובסד ע"י ספק המים חברת קולחי הנגב.

טיעוני הצדדים בדיון

10. בדיון הצדדים הוסיפו טענות. ב"כ העורר הדגיש שהערר מוגש מכוח סעיף 8 לחוק מדידת המים כאשר הטענה העיקרית נוגעת לתקינות ההליך. נטען שבסעיף 8(ג) לחוק נקבע שלא יחליט מנהל הרשות או מי שהתמנה על ידו בבקשה אלא לאחר שניתנה הזדמנות לצדדים לטעון טענותיהם. נטען שסעיף 111 לחוק המים קובע שעלות המים נקבע ת לאחר שנבדקת העלות הממשית של המפיק ורק לאחר מכן מחליט מנהל הרשות מהי עלות המים.

11. ב"כ העורר טען שהוחלפה כמות אינסופית של מסמכים ללא שקיימת אסמכתא אחת לעיגון החלטת הרשות ונטען שלרשות לא הייתה תשתית ראייתית מספקת כדי לפעול על פי חוק המדידה. נטען שהעורר פנה מספר פעמים לפי חוק חופש המידע וקיבל תשובות לפיהן העלויות שהוטלו עליו חושבו באופן נורמטיבי. נטען שסעיף 111 לחוק המים יחד עם סעיף 8 לחוק המדידה קובעים באופן מפורש שחובה לבדוק עלויות בפועל ולא עלויות נורמטיביות.

12. הוזכר שלעורר יש חברת סברסים של 1,000 דונם על יד דימונה ושמסופקים לו מים באורך קו של 2.5 ק"מ בקוטר 12" עם הפעלת שתי משאבות שמסופק לו על ידי מפעל המים והוזכר שאיכות המים שניונית בלבד. נטען שבאותו מתקן טיהור קיים ספק נוסף שמספק מי קולחין לעיר דימונה ונטען שהיה מקום לבחון את התעריף.

13. הוספו טענות נוספות בנוגע למרכיבי התעריף. ב"כ העורר הוסיף טענות לנושא עלות האנרגיה והוספו טענות בעניין השקעות עתידיות.

14. המשיבה 1 עמדה על הטענות המקדמיות שנטענו במסגרת הטיעונים בכתב לרבות האיחור בהגשת הערר. נטען שהתעריף נקבע לאחר הליך מנהלי ממושך וניתן גם פסק דין אודותיו. נטען שהרכיב היחיד שבית הדין החזיר לרשות לבחינה מחודשת היה עניין עלויות השמירה ונטען שידוע שעלויות השמירה בדרום שונות מאזורים אחרים ולמרות זאת נקבעו עלויות שמירה נורמטיביות. נטען שבית הדין כבר אישר את ההליך ונטען שהעלויות הקשורות לשמירה סבירות ומידתיות.
נטען שבסופו של עניין נותרה השאלה אם קביעת תעריף שמירה שנסמך על הכלליים שפורסמו לציבור ועברו אישור בג"צ הינה בגדר החלטה סבירה ומידתית שאין להתערב בה ונטען שכך הם פני הדברים.

16. ב"כ המשיבה 2 טען שהערר מהווה ניסיון לפגוע במפעל חייו של מרשו ושהטענות של העורר כלפיו מהוות המשך למסע רדיפה ארוך שנים.

דיון

17. בסופו של עניין הערר מכוון נגד מכתב שצורף כנספח 1 לערר המקורי – מכתב מאת מנהל רשות המים מיום 21.5.18 לעורר. אותו מכתב מהווה ת שובה לפניה קודמת של העורר שכללה כפי הנראה בקשה שיתערב בנושא הקצאת המים לחוות צברי אורלי , בתעריפי מי קולחין , ושיבחון אי סדרים שלפי הטענה קיימים בהתנהלות הרשויות בעניינו של העורר.

18. במכתבו השיב מנהל הרשות שנושא הקצאת המים של החווה נבחן ע"י רשות המים מספר פעמים, והחלטותיו אף עמדו לבחינה של בית הדין למים. נטען שהמחיר של המים נקבע ע"י סמנכ"ל כלכלה מכוח הסמכות שקבועה בחוק לאחר שהוא נדרש למחלוקת בין ספק המים לבין הצרכן. הודגש שהמחיר שנקבע מחייב ושעל העורר לשלמו לספק המים. מנה ל הרשות התייחס אף לרכיב השמירה ואופן קביעתו וכתב שהמחיר מטיב עם העורר לעומת המחיר הריאלי. באשר לפעילות בלתי חוקית מצד גורמי המדינה ודרישה לבצע חקירה צוין שרשות המים ערכה בעבר בדיקה באשר להתנהלות בנוגע למפעל ההשבה של קולחי דימונה ושהנושא אף נחקר ע"י המשטרה.

19. ערר זה מוטב היה אילו לא הוגש.

20. הטענה שבבסיס הערר, כי המכתב מיום 21.5.18 מהווה כביכול החלטה של רשות המים הנתונה לערר, מוטעית מיסודה. מדובר במכתב ולא יותר מכך ולא החלטה משום סוג. כפי שטענה המדינה, ההחלטות אליהן הפנה המכתב התקבלו כבר קודם לכן ואף עמדו לבחינה בפני בית הדין בהליכים שצויינו לעיל . מכל מקום המכתב האמור אינו יכול להוות בסיס להגשת ערר ואף אינו יכול להחשב כתשובה לצורך מיצוי הליכים לפני פניה לערכאות , שהרי ההחלטות התקבלו זמן רב קודם לכן .

21. כפי שטענה המדינה נושא תעריף המים אושר בעח"ק 59631-01-15 שהפך מאז לפסק דין חלוט. נושא השמירה הוכרע לאחר מכן והפך גם להחלטה חלוטה, ומיהות הספק גם כן נידון כבר בהליכים קודמים בעח"ק 5239-06-14.

22. לא ברור הבסיס לניסיון התקיפה כלפי צדדים אחרים במסגרת הערר ועניינים אלה ראוי שיחקרו במסגרת תלונה שתוגש ע"י העורר לרשויות המוסמכות.

מכל האמור, נמצא שהערר הוא חסר יסוד משפטי ויש לדחותו על הסף.
העורר ישלם שכ"ט עו"ד לרשות המים בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ תוך 30 יום.
זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020 בהעדר הצדדים.

ד' פיש, שופט

שאול שטרייט
נציג ציבור

ישראל מנטל
נציג ציבור