הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עפ"ס 72128-07-18

ניתן ביום 26 נובמבר 2018

ליאור יראחמיאל רוגובסקי
המערער

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

פסק דין

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה
לפניי ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק; ב"ל 47828-05-14, מיום 23.7.2018) שלא לפסול עצמה מלדון בתביעת המערער כנגד המשיב.

הרקע לערעור
בבית הדין האזורי מתנהלת תביעתו של המערער נגד המשיב, אשר הוגשה לאחר שנדחתה תביעת המערער כי כאבי ראש מהם סובל המערער יוכרו כפגיעה מעבודה ולפיכך תוכר זכאותו לתשלום דמי פגיעה, על-פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
תחילה התנהלה התביעה לפני השופטת הבכירה (בדימוס) מיכל לויט. לאחר מכן הועבר התיק לשמיעה בפני הרכב בראשות השופטת שרה מאירי, ולבסוף, כפי שיפורט להלן, הועבר התיק לשמיעה בפני הרכב בראשות סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק.
ערעור זה אינו הראשון המוגש על ידי המערער במסגרת אותה תביעה. ערעור הפסלות הקודם שהגיש המערער כנגד החלטתה של השופטת שרה מאירי שלא לפסול עצמה לבקשת המערער (ב"ל 47828-05-14, מיום 6.4.2016), נדחה על ידי בית דין זה (הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן; עפ"ס 28310-04-16, פסק דין מיום 17.5.2016 (להלן: הערעור הראשון)).
השתלשלות תביעת המערער כנגד המשיב בבית הדין האזורי תוארה בפירוט בפסק דינו של בית דין זה בערעור הראשון. להלן אתייחס לרקע העובדתי הרלבנטי לערעור שלפניי.
לאחר שנדחה הערעור הראשון, הושב התיק לבית הדין האזורי. עקב אילוצי יומן בית הדין, הועבר התיק לשמיעה בפני מותב אחר בראשות סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק.
ביום 11.7.2017 התקיים דיון הוכחות בבית הדין האזורי, במסגרתו נחקר המערער חקירה נגדית על ידי באת כוח המשיב (להלן: דיון ההוכחות).
ביום 26.9.2017 ניתן פסק דינה של סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק, במסגרתו נדחתה תביעת המערער כולה, מבלי לחייבו בהוצאות (להלן: פסק הדין).
ביום 19.10.2017 הגיש המערער ערעור על פסק הדין לבית דין זה.
ביום 21.2.2018 ניתן בבית דין זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יוחזר התיק לבית הדין האזורי לצורך קביעת תשתית עובדתית (השופט אילן איטח, עב"ל 32499-10-17).
לאחר מתן פסק הדין בערעור חזר התיק לבית הדין האזורי ונקבע להמשיך ולהישמע בפני הרכב בראשות סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק.
ביום 12.6.2018 התקיים דיון נוסף בו ביקש בא כוח המערער שהות של 30 ימים על מנת שיוכל לפנות ללשכה לסיוע המשפטי בכדי לבחון את ייצוגו של המערער, זאת לאור מחלוקת שנתגלעה בינו לבין המערער, שהיה מעוניין להגיש בקשה נוספת לפסילת המותב, בעוד בא כוחו לא היה סבור כי עליו לעשות כן.
ביום 18.6.2018 הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה כי סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק תפסול עצמה מלדון בתיק (להלן: בקשת הפסלות). את בקשת הפסלות ביסס המערער על שני טעמים עיקריים: הראשון - בשל אירועים שהתרחשו לטענתו במהלך שני דיונים בבית הדין האזורי. כך, לטענת המערער במהלך דיון ההוכחות הוצא מן האולם על ידי סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק ללא כל סיבה, וכאשר עמד מחוץ לדלת האולם והאזין, הבין כי הוחלט, מראש, על דחיית תביעתו תוך העדפת עמדת המשיב. בנוסף, לטענת המערער שמע את סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק מתבדחת על חשבונו עם באת כוח המשיב, מכנה אותו "תובע סדרתי", ומסכמת עם באת כוח המשיב על דחיית תביעתו של המערער וחיובו בהוצאות משפט. כן טוען המערער כי כל האמירות הנ"ל הושמטו במתכוון מפרוטוקול הדיון על ידי הקלדנית, ועל כן ביקש לתקנו בהתאם. כן לטענת המערער, במהלך דיון שהתקיים ביום 12.6.2018 אמרה סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק כי "דווקא זה רעיון טוב אם אני אוכל לפסול את עצמי בכל התיקים שחוזרים אליי". בדברים אלו, לטענת המערער, יש טעם לפגם. והטעם השני - לטענת המערער נפגעה זכותו להליך הוגן בבית הדין קמא בכך שסיכומי המשיב הוגשו לפני סיכומיו.
ביום 3.7.2018 הוגשה עמדת המשיב לבקשת הפסלות, לפיה הוא מתנגד לפסילת המותב. ביחס לאמירות המיוחסות לסגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק בדיון ההוכחות נטען כי באת כוח המשיב לא ייצגה את המשיב בדיון זה, וממילא אין זה סביר להגיש בקשה לפסילת המותב עקב אירועים שהתרחשו כשנה לפני כן. ביחס לאמירות המיוחסות לסגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק מיום 12.6.2018 נטען על ידי המשיב כי אם נאמרו, ודאי נאמרו בבדיחות הדעת.
ביום 5.7.2018 הגיש המערער תשובה לתגובת המשיב לבקשת הפסלות, בה הדגיש כי הוא עומד על כל טענותיו בבקשת הפסלות.
ביום 23.7.2018 דחתה סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק את בקשת הפסלות, משאינה זוכרת את הוצאתו של המערער מהאולם ואת האמירות המיוחסות לה בדיון ההוכחות. בהחלטתה ציינה סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק כי אינה נוהגת להוציא איש מאולמה אלא אם כן נתבקש הדבר על ידי ב"כ הצדדים; כי תמוה בעיניה מדוע המערער לא העלה את טענותיו כבר מיד לאחר דיון ההוכחות וביקש שהפרוטוקול יתוקן בהתאם, אלא המתין למעלה משנה לאחר דיון ההוכחות לפני שבחר לייחס לבית הדין אמירות שונות, וביקש את פסילת המותב רק לאחר שנדחתה תביעתו; כי אין לה כל היכרות עם באי כוח הצדדים, וממילא באת כוח המשיב בדיון ההוכחות אינה מייצגת אותו באותו הליך. כן דחתה סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק את טענת המערער לפגיעה בזכותו להליך הוגן, שכן שלא כטענת המערער, סיכומים מטעמו הוגשו לפני שהוגשו סיכומי המשיב, כאשר לאחר הגשתם אף הגיש המערער סיכומי תשובה מטעמו.

הערעור
ביום 31.7.2018 הגיש המערער "בקשה לפתיחת תיק עפ"ס (על תיק 47828-05-14) והגשה מרחוק של בקשה וכתב טענות לאור מחלה עורית כרונית מדבקת שבית הדין הנכבד כבר הכיר ואישר זאת בענייני זה מכבר". במסגרת בקשה זו, ביקש המערער כי יוארך המועד להגשת ערעור מטעמו על החלטת סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק שלא לפסול עצמה מלדון בתביעת המערער.
ביום 1.8.2018 הוריתי על דחיית המועד להגשת הערעור ב-10 ימים, וכי על המערער להגיש את הערעור, על נימוקיו, בצירוף תצהיר.
ביום 2.8.2018 הגיש המערער "בקשה דחופה להארכת המועד להגשת כתב ערעור", במסגרתה ביקש כי בית הדין יאריך את המועד להגשת הערעור עד יום 10.9.2018 ולחלופין עד חודש לאחר שימונה לו עורך דין מטעם הסיוע המשפטי זאת לאור התפטרותו של בא כוחו הקודם. לטענת המערער, הארכת המועד דרושה לו כדי להסדיר את סוגיית ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי בהליך זה.
ביום 5.8.2018 הוריתי על הארכת המועד להגשת נימוקי הערעור עד ליום 10.9.2018. כן הוריתי למערער כי ככל שלא ימונה לו עורך דין מטעם הסיוע המשפטי עד למועד זה, עליו להודיע על כך לבית הדין. בנוסף, הובהר למערער בהחלטתי כי הערעור אינו עוצר את ההליך המתנהל בבית הדין האזורי.
ביום 12.9.2018 הגיש המערער הודעה בהולה שכותרתה "האגף לסיוע המשפטי טרם העניק ייצוג, מתבקשת הארכה נוספת. כן פניתי לעו"ד שאינו מומחה לדבר לעשיית תצהיר ראשוני. מתבקש למסור תצהיר זה בדוא"ל מזכירה הראשית. אבקש להעביר התיק לאור ריבוי שופטים שפסלו עצמם ובקשה לפסילת סגנית נשיאה לניהול ביה"ד סמוך אחר. אבקש לעצור ההליך דלמטה לאור גם כשל לאחר פסילתה העצמית של כב' השופטת מאירי (שופטת הוכחות) בו לא נבחרה כב' השופטת צדיק על ידי הנשיאה כנדרש בנסיבות" במסגרתה ביקש להאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור ותצהיר לתמיכה בו עד לאחר שיוסדר עניין ייצוגו מול הסיוע המשפטי. כן ביקש המערער לעצור את התיק המתנהל בבית הדין האזורי עד שתוכרע בקשת הפסלות.
ביום 8.10.2018 הוריתי למערער להמציא תצהיר לתמיכה בערעור יחד עם הודעה על ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי, אם לאו, עד ליום 16.10.2018.
ביום 16.10.2018 הגיש המערער "בקשת הבהרה על החלטה שהגיעה אליי רק אמש מיום 8.10.2018 ובקשה למתן אורכה עד ליום 24.10.2018 למשלוח התצהיר הראשוני לאור צורך באיתור סורק למשלוחו בדוא"ל למזכירה הראשית. הסיוע המשפטי טרם קיבל החלטה בענייני" במסגרתה ביקש מבית דין זה להאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור והתצהיר עד ליום 24.10.2018.
ביום 21.10.2018 הוריתי למערער להגיש את נימוקי הערעור ותצהיר לתמיכה בערעור עד ליום 1.11.2018 ללא תלות במצב ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי.
ביום 1.11.2018 הגיש המערער "בקשה אחרונה למתן הארכה אחרונה ומשמעותית – הסיוע המשפטי מסר לי שהם מחליטים להעניק לי סיוע בעניין התיק אבל עדיין לא יצאה הודעה רשמית. עו"ד ינון תמרי שרצה לבקשתי לשוב לתיק בביה"ד האזורי, מסר שצריך להתייעץ בשל כך שכבוד השופטת עדיין מנהלת אותו שם אם התפטר על ידי אותו שופטת האם יכול לשוב. התגלה שהושחר שמי ודמותי בידי ב"כ הנתבע (עו"ד סגל) מאחורי גבי וכב' השופטת זרמה עם זה גם בלי להבחין כנראה השפיע על התת מודע שלה נגדי" במסגרתה ביקש ארכה נוספת להגשת נימוקי הערעור והתצהיר, עד שיוסדר ייצוגו מול הסיוע המשפטי, וללא שציין את המועד להגשת המסמכים לאחר קבלת ארכה.
ביום 4.11.2018 הוריתי כי אם עד ליום 8.11.2018 לא תוגש הודעה מטעם המערער על מצב הייצוג של הסיוע המשפטי, יימחק התיק מחוסר מעש.
ביום 11.11.2018 הגיש המערער תצהיר לתמיכה בערעור, בו חזר על טענותיו בדבר האירועים שהתרחשו לכאורה בדיונים מיום 11.7.2017 ו-12.6.2018.
המשיב לא הגיש תגובתו לערעור הפסלות.

דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות המערער ולאחר שנתתי דעתי לכל החומר שהובא לפניי ולנסיבות העניין, דעתי היא כי לא אוכל להיעתר למבוקש בערעור, מהטעם שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. להלן יפורטו הדברים.
כלל הוא כי הוכחת עילת פסלות מחייבת ראיות משמעותיות, משום שהיא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט [עפ"ס (ארצי) 31944-03-12 מורגנשטיין – בנק המזרחי המאוחד בע"מ (4.4.2012)]. כן נקבע כי עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית [ עפ"ס (ארצי) 57019-01-11 חן – בן עליזה חן ושות', משרד עורכי דין (21.2.2011) והאסמכתאות שם]. יתרה מכך, השופט היושב בדין מוחזק כשופט מקצועי ומיומן, אשר ביכולתו לבחון את העניינים הנדונים לפניו במקצועיות וללא משוא פנים. מכאן הכלל לפיו יש לתת משקל רב לעמדת השופט הדן בהליך בכל הקשור להתקיימות עילת פסלות, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו אלא במקרים קיצוניים בלבד [ עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ – מאירי (26.1.2012] והאסמכתאות שם).
במקרה שלפניי, סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק לא מצאה ממש בבקשת הפסלות של המערער, והבהירה (בהחלטה מיום 23.7.2017) כי אינה זוכרת את האירועים החריגים שהתרחשו לכאורה בדיון ההוכחות. גם את האמירה המיוחסת לה בדיון שמיום 12.6.2018 בדבר פסילתה בכל תיק שהוחזר אליה, היטיבה להסביר. לפיכך, נפסק על ידה, אין כל חשש למשוא פנים ואין הצדקה לפסילתה מלדון בתיק.
לכשעצמי, לא מצאתי כי קיים טעם ממשי המצדיק התערבותי במסקנה זו. אני סבורה כי לא עלה בידי המערער לתמוך את טענותיו ב-"ראיות משמעותיות", כנדרש. במצבו הנפשי והרגשי של המערער, כנטען על ידו, אין כדי לשנות מהחלטה זו. תחושותיו הסובייקטיביות נוכח מינויה של סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק לדון בעניינו, ופרשנותו הפרטית לדבריה, אינן כשלעצמן בגדר עילה עצמאית לפסילה.
אציין, כי בנסיבות דומות נדחו שני ערעורי פסלות נוספים שהגיש המבקש לבית דין זה (עפ"ס 29118-01-15, פסק דין מיום 10.3.15; עפ"ס 28310-04-16, פסק דין מיום 17.5.2016). על כן הלכה זו ידועה לו, ואין בה כדי לחדש או להוסיף דבר בהחלתה על הנסיבות המתוארות לפניי. למעלה מן הצורך אציין כי תמוהה בעיניי החלטתו של המערער לפעול בניגוד לדעת בא כוחו מהסיוע המשפטי בכל הקשור להגשתה של בקשת הפסלות.
מעבר לאמור לעיל אוסיף כי לטעמי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. תקנה 112ב ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". בהתאם נפסק בבית דין זה כי יש לראות בעל דין שהגיש בקשת פסלות בשיהוי ניכר כמי שויתר על זכותו לטעון לפסלות השופט [ראו עפ"א (ארצי) 22/07 חברת זוהר ארטל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (3.12.2007)]. בענייננו, בקשת הפסלות הוגשה כאמור על ידי המערער לאחר שניתן פסק הדין בערעור ולאחר שהתיק חזר לבית הדין האזורי, אך בחלוף כ-11 חודשים מקרות האירועים שתוארו בבקשת הפסלות. אני סבורה שהמערער יכול היה להגיש את בקשת הפסלות במועד מוקדם יותר. העובדה שלא בחר לעשות כן, פועלת לחובתו.
סיכומם של דברים: נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק, שכן לא שוכנעתי כי טענות המערער מעלות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק. נסיבות המקרה אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטתה של השופטת בבקשה לפסילה, הסבורה כי בידיה לנהל את ההליך באובייקטיביות וללא משוא פנים. משכך, דינו של ערעור הפסלות להידחות.
סוף דבר – הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובת המשיב, ונוכח נסיבותיו האישיות של המערער, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט (26 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.