הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עס"ק 36937-04-19

ניתן ביום 13.6.2019
הסתדרות העובדים הלאומית

המערערת
-
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ

המשיבות

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר
נציגת ציבור ( עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור ( מעסיקים) מר עמית שטרייט

בשם המערערת -עו"ד רן קונפינו, עו"ד בנימין טואף
בשם המשיבה 1 - עו"ד מאיה צחור אבירם, עו"ד סיון רדיאן
בשם המשיבה 2 - עו"ד תומר יפה גרוסמן

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר דניאל רביץ ומר משה כפיר; ס"ק 27176-02-19), במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה 1 (להלן – הכללית) להכריז עליה כארגון עובדים יציג במשיבה 2 (להלן - החברה ) בהיותה יחידת מיקוח נפרדת.

רקע עובדתי
החברה עוסקת בשינוע מאובטח של כספים ודברי ערך, ולה שלושה סניפים – תל אביב, קרית גת וחיפה. החברה היא חלק מקבוצת חברות המורכבת מהחברות הבאות: מודיעין אזרחי בע"מ, מוקד מודיעין אזרחי בע"מ והחברה (להלן ביחד - הקבוצה ).
בקבוצה עובדים כ- 5,000 עובדים, שמתוכם כ- 60 עובדים מועסקים בחברה, 25 מועסקים במוקד מודיעין אזרחי בע"מ (שעיסוקה במתן שירותי מוקד) והיתר במודיעין אזרחי בע"מ (שעיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה).
בין המערערת (להלן – לאומית) לבין שלוש חברות הקבוצה נחתם ביום 28.11.12 הסכם קיבוצי מיוחד. הסכם זה חודש ביום 31.8.15 בין הקבוצה ללאומית. והוא עומד בתוקפו עד היום בהתאם לסעיף 13 לחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן – החוק).
במהלך חודש דצמבר 2018 הודיעו עובדי החברה בסניף קרית גת כי הם מפסיקים את עבודתם לאלתר עד אשר יגיע מנהל החברה לשוחח איתם בדבר שיפור תנאי עבודתם וסביבת העבודה. ביום 18.12.18 הגיע מנהל החברה, מר גבאי, לסניף שבקרית גת ושוחח עם העובדים. לאחר הפגישה פנו עובדי החברה למר יעקב מזמר, מזכיר איגוד מקצועי במרחב תל אביב של הכללית. לאחר מכן, החלו עובדי החברה לחתום על טפסי הצטרפות לכללית.
ביום 25.12.18 נפגשו נציגי הלאומית עם מנכ"ל הקבוצה, מר מאיר יצחק במטרה להתחיל במשא ומתן לשיפור תנאי עובדי החברה.
ביום 31.12.18 הודיעה הכללית לחברה וללאומית על יציגותה בקרב עובדי החברה. להודעה צורפו 33 טפסי הצטרפות.
עוד באותו היום, 31.12.18, פנה מר יוסי ברבי, יו"ר האיגוד הארצי לעובדי השמירה והאבטחה בהסתדרות הכללית, אל מנכ"ל החברה, מר גבאי, והודיע לו במכתב על מינוי של ועד פעולה בחברה. כן דרש מר ברבי להתחיל הליך הידברות ומשא ומתן על מנת להסדיר את תנאי העסקתם וביטחונם התעסוקתי של העובדים בחברה במסגרת הסכמות אשר יעוגנו בהסכם קיבוצי מיוחד בין הצדדים.
ביום 9.1.19 דחתה הלאומית את טענות הכללית בדבר שינוי ביציגות. הלאומית ציינה שלושה טעמים לדחיית הבקשה של הכללית:
א. החברה אינה יחידת מיקוח נפרדת;
ב. הכרזת היציגות על ידי הכללית נעשתה לאחר שנפתח משא ומתן קיבוצי לחתימה על הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העסקתם של עובדי החברה וקיימת מניעות מהחלפת הארגון היציג בתקופת ניהול משא ומתן;
ג. נפלו פגמים מהותיים בטפסי ההצטרפות לכללית.
ביום 10.1.19 נפגשו נציגי הלאומית והקבוצה והגיעו להבנה שהוקפאה בעקבות ההליך שפתחה הכללית, לאחר שיציגותה לא הוכרה.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים כי בהכרזת היציגות של הכללית מתקיים "המבחן הכמותי" וכי החברה היא אישיות משפטית נפרדת, כאשר בין שלוש החברות בקבוצה קיים קשר של בעלות.
לאחר שמיעת עדי הצדדים: מר מזמר מטעם הכללית, גב' דואק מטעם הלאומית ומר גבאי מטעם החברה, קיבל בית הדין האזורי את בקשת הכללית והכריז עליה כארגון יציג בחברה. להלן בתמצית טעמיו:
בית הדין האזורי קבע את העובדות הבאות:
"אין חולק כי חברת מודיעין אזרחי בלדרות היא אישיות משפטית נפרדת, חברה שהיא חלק מקבוצת מודיעין אזרחי, שבראשה מנכ"ל, שעוסקת בתחום מיוחד של בלדרות מאובטחת. לחברת מודיעין אזרחי בלדרות, בשונה משתי החברות האחרות בקבוצה, אין רשיון למתן שירותי שמירה ואבטחה, מאחר שכפי שנאמר על ידי מנהלה מר גבאי, יש לה פטור.
לחברת מודיעין אזרחי בלדרות תקציב נפרד והיא מגישה מאזנים לרשויות המס. אולם, בהתאם לראיות שנשמעו בתיק, מנהלה אינו עצמאי בקבלת החלטות ניהוליות, אלא הוא כפוף למנכ"ל הקבוצה, והחברה גם מקבלת שירותי מטה (ייעוץ משפטי, הנהלת כוח אדם, חשבות שכר וכו') מהקבוצה."

בית הדין האזורי סקר את הפסיקה לעניין קביעת יחידת המיקוח, לרבות האבחנה בין מקרה של התארגנות ראשונית לבין מקרה של התארגנות מבוססת, וקבע כך:
"אין אנו עוסקים במקרה שלפנינו במקום עבודה לא מאורגן ובהתארגנות הראשונית.
ההסכמה הראשונית שבין הצדדים למשא ומתן קיבוצי – המעסיק וההסתדרות הלאומית, הייתה לראות כיחידת המיקוח את כלל עובדי הקבוצה. זאת עת נחתם ההסכם הקיבוצי בשנת 2012 ובעת חידושו בשנת 2015. אולם, ההסכמה הראשונית אינה סטטית אלא ניתנת לשינוי. כך, השתנתה ההסכמה עת הופיעה ההסתדרות הכללית כ'ארגון פורץ' והציג טפסי חברות (אשר לא נטען בהליך ולא הוכח שלא היו כדין) של רוב עובדי חברת מודיעין אזרחי בלדרות."

כן קבע בית הדין האזורי כי לעובדי החברה אינטרס מיוחד, כמפורט להלן:
"מסקנתנו בנקודה זו היא כי ניתן לראות את עובדי מודיעין אזרחי בלדרות כבעלי אינטרס מיוחד, נוכח השוני הקיים מבחינת זכויותיהם והמסגרת הנורמטיבית החלה עליהם. נציין בנקודה זו כי המאבק של עובדי החברה התפרץ בעקבות השוני הקיים בין השתכרותם של עובדיה בסניף תל אביב לבין סניפי הדרום והצפון. העדר שוויון שלא עלה שקיים בין יתר עובדי הקבוצה."

בית הדין האזורי בחן את השפעת ההכרה בפיצול יחידת המיקוח נוכח מספר עובדי החברה העומד על כ- 60 עובדים לעומת כ- 5,000 עובדי הקבוצה וקבע כך:
"אין ספק כי אם נכיר ביחידת המיקוח [ה]נפרדת של מודיעין אזרחי בלדרות, יהיה מדובר ביחידה קטנה לעומת מספר העובדים של החברות האחרות בקבוצה (כ-60 עובדים לעומת כ-5,000 עובדים). אולם, אין מדובר בקבוצה חזקה שמבקשת להיפרד מכלל העובדים המוחלשים (כמו במקרה של טייסי אל-על) אלא מדובר ברצונם של עובדים שמבחינת זכויות נראים 'החלשים שבין החלשים'. על כן, אין סיבה שלא לכבד את רצונם.
על אף זאת, אין דעתנו נוחה בקבלת בקשה של קבוצה קטנה מאוד של עובדים לראות בה כיחידת מיקוח נפרדת, כאשר ללא ספק ניהול של מו"מ עם ארגון עובדים נפרד יקשה על הקבוצה. אולם, לא מדובר במצב בלתי אפשרי. על כך יש להביא בחשבון את ה'שגיאה' בעדותה של גב' דואק (שאין אנו סבורים שאכן מדובר בשגיאה), שלפיה הכוונה של ההסתדרות לאומית הייתה לנהל מו"מ נפרד לגבי עובדי מודיעין אזרחי בלדרות כדי לכרות הסכם קיבוצי נפרד."

יאמר, אשר להתייחסות בית הדין האזורי לעדותה של גב' דואק, כי במהלך עדותה היא השיבה שבפגישתה עם מנכ"ל החברה לאחר הסכסוך שהתעורר הייתה כוונה לחתום על הסכם קיבוצי בחברה. בית הדין האזורי דחה את טענת הלאומית לפיה גב' דואק שגתה וכל שהתכוונו הצדדים לעשות הוא לתקן את הסכם 2015, שעוסק, בין היתר, בתנאי העבודה של עובדי החברה.
לבסוף נציין כי בית הדין האזורי דחה את טענת הלאומית ל"מניעות הלכתית".

הכרעה
לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, וכפועל יוצא לדחות את בקשת הכללית להכיר בה כארגון עובדים יציג בקרב עובדי החברה. להלן נפרט את טעמינו.
בחינת כלל חומר הראיות מעלה כי החברה היא אמנם אישיות משפטית נפרדת, אך במהותה היא חלק בלתי נפרד מהקבוצה, כך שהפרדתה היא מלאכותית. דומה כי ניתן משקל יתר למסכי ההתאגדות ולא לבחינה מהותית של השאלה האם הקבוצה היא בבחינת יחידה כלכלית אחת. לבחינה זו יש חשיבות רבה במקרה שלפנינו, שבו אין עוסקים בהתארגנות ראשונית, אלא ב"פיצול" של מסגרת קיימת שלגביה נחתם הסכם קיבוצי בין הקבוצה באמצעות המנכ"ל לבין הלאומית. פיצול שכזה צריך להיעשות בזהירות רק מקום בו מוכח כי היחידה אותה מבקשים לפצל אכן עומדת על רגליה היא.
במקרה הנוכחי, גם אם החברה היא מרכז רווח והפסד עצמאי (הגשת מאזנים עצמאיים), הרי שמחומר הראיות עולה - כפי שציין בית הדין האזורי – כי מנכ"ל החברה, אינו עצמאי "בקבלת החלטות ניהוליות". כן עולה מתגובת החברה שנתמכה בתצהירו של מר גבאי – והדברים לא נסתרו, כי אין למנכ"ל החברה זכות חתימה על הסכמים מול לקוחות או על המחאות, חברת מודיעין אזרחי בע"מ ערבה לה, מנהלת את תזרים המזומנים שלה ומלווה לה כספים לצורך קיומה. לאמור נוסיף כי פעילות המטה של החברה (ייעוץ משפטי, הנהלת כוח אדם, חשבות שכר וכו') נמצאת בקבוצה. מהתגובה האמורה עולה עוד כי כל פעולות הרכש והציוד כפופות למחלקת הרכש של הקבוצה בכל ההיבטים ובהם תקציב, זהות ספקים, אופן התשלום ועוד; כל נושא שכר העובדים עובר אישור של מנכ"ל הקבוצה ומחלקת השכר של הקבוצה.
דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר תבנית הניהול של קונצרן באמצעות מספר חברות או מפעלים הינה חזון נפרץ. כך נקבע כי לצורך פרשנות המושג "מעסיק אחד" על פי תכלית חוק פיצויי פיטורים יש לתת פחות משקל לשאלות טכניות של ההתאגדות הפורמלית של העסק המפעיל כל מפעל או סניף של המעסיק ויש לבחון את טיב ההתקשרות בין הצדדים (ע"ע (ארצי) 142/03 לי כנאפו – פיקאסו מסעדות ובתי מלון בע"מ (14.6.2005). בהתאמה למקרה שלפנינו, ההפרדה המשפטית בין החברה לקבוצה אינה חזות הכל .
התמונה המתקבלת היא של חברה שחרף היותה ישות משפטית נפרדת מבחינה פורמאלית, הרי שמבחינה מהותית מהווה יחידה בתוך הקבוצה שאת קיומה וחיותה היא שואבת מהקבוצה. כפועל יוצא, בהיבט של היכולת לקיים יחסי עבודה קיבוציים ממשיים, אין לחברה קיום משל עצמה, והמסגרת המהותית בפרמטר הארגוני - ניהולי היא המסגרת של הקבוצה.
לאור המסקנה האמורה, ובהתחשב כי הייתה הסכמה בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים כי הקבוצה כולה מהווה יחידת מיקוח, אין לקבל את עמדת הכללית שמביאה לפיצול יחידת המיקוח. שכן, לא הוכח קיומו של אינטרס מיוחד לעובדי החברה המצדיק את פיצול יחידת המיקוח. בהיבט זה דומה ענייננו למקרים שנדונו באגודת הבכירים בפז ובאל על. העובדה כי לעובדי החברה יוחד פרק בהסכם הקיבוצי משנת 2015, ואפילו אם נניח כי התכוונו הצדדים – הלאומית והקבוצה – לחתום על הסכם קיבוצי נפרד לעובדי החברה, אינה מלמדת על קיומו של אינטרס מיוחד המצדיק את פיצול יחידת המיקוח. לעניין זה אין לערבב בין שאלת הגדרת יחידת המיקוח לבין שאלת היכולת לחתום באותה יחידת מיקוח על הסכמים שונים לפי סוגי העובדים (ראו: דב"ע (ארצי) מב/2-5 ההסתדרות הכללית – אגודת העובדים הבכירים בפז פ"ד י"ד 367 (1983); ס"ק (ארצי) 21/10 הסתדרות העובדים הלאומית בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (2.5.2010)ׂ) .
למען סבר את האוזן, נציין כי אף בחוקת ההסתדרות הכללית בפרק ו העוסק באיגוד מקצועי מופיעה התייחסות ל"ועד ארצי" "לרבות ועד ארצי המייצג עובדי יחידות כלכליות שהיו ויש ביניהן יחסי תלות כלכלית בעבר ובהווה, ויש ביניהן קשר תלות משפטי מחייב". כלומר, אף הכללית מכירה בכך שמסגרת יחידת המיקוח יכולה לכלול מספר גופים שיש ביניהם קשר של תלות משפטית וכלכלית כפי שיש במקרה שלפנינו בין החברה והקבוצה.
לאור המקובץ, אין לנו צורך להידרש לשאלות אשר היו עשויות להתעורר לו לפי התשתית העובדתית היינו מגיעים למסקנה כי החברה עומדת על רגליה היא בכל הקשור ליכולת לקיים יחסי עבודה קיבוציים.

סוף דבר הערעור מתקבל, וההחלטה בדבר היותה של הכללית הארגון היציג בחברה - בטלה.
כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות.

ניתן היום י' בסיוון התשע"ט (13 ביוני 2019) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן סופר,
שופט

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר עמית שטרייט,
נציג ציבור (מעסיקים)