הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 8319-10-17

ניתנה ביום 28 ינואר 2018

המוסד לביטוח לאומי
המבקש
-
גל מלר
המשיב

בשם המבקש
-
עו"ד יוחאי אלרון

בשם המשיב
-
עו"ד ינון תמרי

החלטה

השופט רועי פוליאק

בית הדין האזורי בתל אביב יפו (סגנית הנשיאה ד"ר אריאלה גילצר כץ; ב"ל 56734-11-12), קבע בפסק דין (מתוקן) מיום 10.7.17, כי ראוי להחיל על המשיב את הכללים שנקבעו בתיקון 141 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן – החוק), בעניין תקופת האכשרה המזכה במענק, אשר נכנס לתוקף לאחר מועד ביצוע העבודה והגשת התביעה ו לפני מועד מתן פסק הדין ו כי המשיב זכאי, לפיכך, לתשלום מענק עבודה מועדפת בגין עבודה שביצע בין החודשים פברואר – ספטמבר 2011 .

ביום 2.10.17 הגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נטען, בין היתר, כי תיקון 141 לחוק נכנס לתוקף ביום 1.4.13, בעוד שהמועד הרלוונטי לעניין העבודה המועדפת שביצע המשיב הינו 1.2.11, ולכן התיקון לחוק אינו חל על המשיב. כמו כן טוען המוסד, כי המשיב צבר 251 ימי עבודה מתוך 540 שקדמו לתאריך הקובע, במקום 300 ימים שנדרשו כתקופת אכשרה בהתאם להוראת סעיף 161 לחוק קודם תיקונו. לטענתו, בהתאם לכך, משלא צבר המשיב את תקופת האכשרה הנדרשת על פי הוראת החוק, אין הוא זכאי למענק עבודה מועדפת, כאמור בסעיף 174(ב)(1) לחוק.

בין לבין, התברר מעיון בתיק, כי הערעור הוגש באיחור והמוסד הגיש בקשה להארכת מועד.

בטרם מתן החלטה בבקשה להארכת מועד, הגיש המוסד ביום 14.12.17, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי, עד להכרעה בערעור. בבקשתו טען המוסד כי סיכויי הערעור טובים. לעניין מאזן הנוחות טען המוסד, כי בהתאם לפסק הדין זכאי המשיב למענק בסך 9,550 ש"ח. בקשר לכך נ טען, כי למשיב לא משולמות גמלאות מטעם המוסד והכנסותיו (שנתיות) מעבודה הן בסך של כ- 108,659 ₪, נכון לשנת 2015. בנסיבות אלה, כך לטענת המוסד, אם יתקבל הערעור ישנו חשש כי לא יעלה בידו לגבות את הסכום מהמשיב. הדברים אמורים במיוחד כאשר מדובר בכספי הקופה הציבורית.

בהחלטה מיום 28.12.17, רשמת בית דין זה (השופטת אפרת קוקה), נעתרה לבקשת המוסד וניתנה ארכה להגשת ערעור. בהתאם לכך הבקשה לעיכוב ביצוע הועברה להכרעה.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המוסד פעל בחוסר תום לב כאשר לא הגיש מלכתחילה בקשה להארכת מועד וגם כאשר הגיש כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין את הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המשיב מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות. לגופם של דברים טוען המשיב כי אין הצדקה להיעתר לבקשה, מן הטעם שמדובר בפסק דין לפיו נפסק סכום נמוך בסך של כ-9,000 ש"ח וכי בשים לב להכנסותיו של המשיב עליהן עמד המוסד בבקשתו אין כל בסיס לטענה כי לא יהיה ניתן לגבות ממנו את הסכום אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי טענת המוסד לפיה דחיית הבקשה יגרום לו נזק, לא מגובה בתעודת עובד ציבור.

אשר לשאלת סיכויי הערעור נטען, כי בית הדין קמא ערך ניתוח נכון עניינית ומשפטית, תוך הסתמכות על הנפסק בעב"ל (ארצי) 28956-08-11 אביבה גבירץ – המוסד לביטוח לאומי (9.11.15). עוד צוין, כי לפי פסיקת בית המשפט בעליון, כאשר מדובר בביצועו של פסק דין כספי, אין בסיכויי ערעור להוות עילה לעיכוב ביצוע פסק דין ויש להצביע על נזק בלתי הפיך למבקש.

נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות הנוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל ( ע"ע 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, מיום 14.6.12; ע"ע 44633-10-12 דימיטרי סביניך – צוות 3 בע"מ, מיום 8.4.13).

אשר ליחס בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי " בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10) .

לאחר ששקלתי את כלל הטענות שבבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל החלטה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין, וזאת עד למתן החלטה אחרת בערעור.

ראשית, יש להתייחס למועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. אומנם נפסק כי " שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע עשוי להביא לדחייתה. פרק הזמן אשר סביר, כי במסגרתו תוגש בקשה לעיכוב ביצוע מותנה כמובן בנסיבות העניין, אולם ברור, כי מהותה של בקשה מעין זו מחייבת הגשתה בתוך פרק זמן קצר יחסית מעת שניתן פסק-הדין" (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ. כהן, מיום 10.11.09). אולם, במקרה דנן לא שוכנעתי כי פרק זמן של כחודשיים ממועד הגשת הערעור מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. זאת בשים לב לכך, שהיתה תלויה ועומדת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (בש"א 7703/15 פלונית נ' פלוני (24.11.2015)). לפיכך, רק כאשר התקבלה הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע הועברה להכרעה.
סיכויי הערעור – על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בקשר לכך, בחינת הודעת הערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי מעלה כי טענות המוסד ראויות להתברר בערעור גופו, ולא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור משוללי יסוד.

מאזן הנוחות – אמנם, עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע במידע מסוימת במשיב, אך בהתחשב בסיכויי הערעור הלכאוריים, ובשים לב לדיון בערעור שנקבע למועד קרוב (14.3.18), שוכנעתי כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת בערעור.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח (28 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .