הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 7502-06-14

עימאד סלים שקור
המערער

-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת נטע רות
נציג ציבור ( עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור ( מעסיקים) מר עמית שטרייט

בשם המבקש – עו"ד ניזאר ג'ובראן
בשם המשיב – עו"ד ענבל לש

פסק דין

השופטת נטע רות
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק ב"ל 17193-03-13; הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור הגב' רעיה רטיג ומר אלי אליהו) אשר דחה את תביעתו של המערער שהשיג על החלטת המשיב לדחות את תביעתו, מיום 19.3.12 , לתשלום קצבת זקנה, לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח מש ולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מאחר והמערער לא היה תושב ישראל במועדים הרלבנטיים לתביעה.
משכך, השאלה המרכזית לה נידרש להלן הינה - האם המערער היה "תושב" ישראל כמשמעו בחוק במועדים הרלבנטיים לתביעתו.

תמצית העובדות על פי קביעתו של בית הדין האזורי
המערער יליד 1942, נולד בעיר סח'נין. עם קום המדינה נרשם המערער כאזרח ישראל ומאז ועד היום הוא אזרח ישראל.

בשנת 1967 עזב המערער את ישראל וזאת לטענתו, עד לשנת 1996. מועד שבו שב לחיות בה. במהלך שנים אלה, התגורר המערער במדינות שונות: תחילה בירדן ובהמשך במצרים, סוריה, לבנון וטוניסיה.

במהלך השנים הארוכות, שבהן התגורר המערער מחוץ לישראל, הוא התפרנס מהתפקיד שמילא כיועצו של יאסר ערפאת.

בשנת 1969 התחתן המערער עם אישה פלשתינית תושבת ירדן. לשניים נולדו 3 בנות: 2 הבנות הראשונות נולדו בירדן ואילו הבת השלישית נולדה בלבנון. נכון למועדים הרלבנטיים לתביעה התגוררה אשתו של המערער בירדן. הבת הבכורה והבת הצעירה התגוררו באבו-דאבי ובדובאי ואילו הבת האמצעית התגוררה ברבת עמון. לבתו הבכורה של המערער 3 ילדים, לבתו האמצעית ילדה אחת ובתו הצעירה התחתנה בשנת 2012.

למערער אין חשבון בנק קבוע אלא חשבון בבנק הדואר. המערער הצהיר בטופס התביעה כי אין לו נכסים וכי אין לו רכוש בישראל ואין לו מקורות הכנסה. לגרסתו, משנת 1996 בנותיו ואחיו, המתגורר בקנדה , שולחים לו כסף למחיה על בסיס קבוע.

בהתאם לדיווחים המופיעים אצל המשיב, המערער עבד ברשות השידור במהלך תקופה מצטברת ולא רצופה של כ-10 חודשים, במהלך השנים 2004 - 2006.

בהתאם לדו"חות ביקורת גבולות שהוצגו לבית הדין האזורי (לשנים 1999-2013), המערער יצא את גבולות ישראל מספר פעמים בשנה, לעתים למשך מספר ימים ולעתים למשך שבועות.

ביום 26.11.09 הגיש המערער למשיב תביעה ראשונה לתשלום קצבת זקנה (להלן - התביעה הראשונה), שבמסגרתה הצהיר כי הוא מתגורר בחיפה, ברחוב עבאס; כי החל מ-1/06 ועד 1/08 הינו חסר תעסוקה וכי אין לו מקורות הכנסה או עבודה וכן ציין כי מ-1967 ועד לשנת 1996 הוא שהה בירדן ובמדינות נוספות וכי אשתו מתגוררת בירדן.
ביום 24.12.09 דחה המשיב את תביעת המערער לתשלום קצבת זקנה, מהטעם שהמערער אינו תושב ולא היה תושב ישראל בהגיעו לגיל זקנה. המערער לא השיג על החלטה זו שהפכה חלוטה.

ביום 6.7.11 נדרש המערער למלא שאלון לצורך קביעת תושבותו. במסגרת אותו שאלון כתב המערער (ביום 21.9.11) - כי הוא מתגורר בסח'נין, כי אין לו נכסים ואין לו קשרים עסקיים; כי אשתו מתגוררת ברבת עמון וכי מאז שחזר לישראל בשנת 1996 אין הוא עובד.

התביעה מושא הערעור שלפנינו, הינה תביעתו השנייה של המערער לתשלום קצבת זקנה מיום 19.3.12 אשר נדחתה אף היא על ידי המשיב ביום 27.3.12 בנימוק כי בהתאם לסעיפים 240 ו-244 לחוק המערער אינו תושב ולא היה תושב ישראל בהגיעו לגיל זקנה.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי דחה כאמור את התביעה לתשלום קצבת זקנה וקיבל את עמדת המשיב שלפיה, המערער לא היה במועדים הרלבנטיים, הנדרשים על פי החוק, תושב ישראל. זאת, תוך שהוא מנמק את הדחיה בטעמים הבאים:

הסממנים לארעיות ישיבתו של המערער בישראל עולים באופן ניכר על סממנים אחרים, שיכולים להצביע על כך שמרכז חייו כאן; אשתו, בנותיו ונכדיו מתגוררים בניכר והמערער זנח את בקשתו לאיחוד משפחות שהוגשה למשרד הפנים ביום 18.11.99 עבור בת אחת, ילידת 1975; למרות שהמערער נדרש על ידי שלטונות ישראל להציג רשימת מסמכים לצורך הוכחת תושבותו וכתנאי לאישור בקשתו לאיחוד משפחות הרי שהוא בחר לזנוח את הטיפול בבקשה ולא הציג את המסמכים הנדרשים; המערער לא סיפק הסבר מספק לכך שהוא זנח מיוזמתו את הבקשה כאמור ולא דבק בה, כפי שהיה מצופה ממי שהעתיק את מרכז חייו לישראל בערוב ימיו; המערער לא הצביע על קיומם של נכסים בישראל ולא סיפק הסבר מספק לכך שנכסי הירושה של אביו נרשמו על שם שניים מאחיו; המערער טען כי מזה כ-6 או 7 שנים הוא מתגורר אצל אחותו בסח'נין וכי ילדיה של האחות הם שנושאים בהוצאות הבית שבו הוא מתגורר כאשר מדו"ח סיכום החקירה שערך המשיב, מיום 6.8.13, עלה שהמערער מוכר כמי שמתגורר בסח'נין בבית אחותו וכי בביקור בבית אף נמצאו בגדים וחפצים השייכים למערער, אולם מנגד - "לא ניתן להתעלם מיציאותיו הרבות של התובע מהארץ, כעולה מדוח ביקורת הגבולות לפיו הוא יוצא את הארץ כמעט כל חודש או חודשיים לעתים למספר ימים ולעתים למספר שבועות". בית הדין האזורי הביע ספק האם סגנון חיים שכזה של אדם היוצא מן הארץ כל חודש או חודשיים יכול להתאים לגרסה שלפיה אין למערער מקורות הכנסה או נכסים. בנוסף ציין בית הדין האזורי את העובדה שהמערער החל לשלם דמי ביטוח רק עם הגיעו לגיל זקנה, כאשר במהלך כל תקופת השהות הנטענת בישראל הוא לא פנה למשיב ולא שילם דמי ביטוח.

בית הדין האזורי סיכם אפוא את ממצאיו ומסקנותיו וכך כתב:
"במצב דברים זה, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח זיקה יציבה לישראל, באופן שיש לראות את מרכז חייו בישראל... נזכיר , כי אין די בהשוואת מספר החודשים בהם שהה התובע בחוץ לארץ לבין מספר החודשים בהם שהה בארץ על מנת להכיר בתובע כתושב, כך שגם אם בשנים האחרונות שהה התובע יותר בישראל מאשר במקום אחר, אין בכך די כדי לקבל את תביעתו... כאשר בוחנים את מכלול הסממנים, מירב הזיקות של התובע הן זיקות לחו"ל." (ההדגשה הוספה).

טענות המערער בערעור
המערער השיג, כאמור, על פסק דינו של בית הדין האזורי וזאת מן הנימוקים הבאים:
עלייתו של המערער לישראל בשנת 1996 מיד לאחר שנסללה לכך הדרך עם כינון יחסי שלום עם ירדן מלמדת כי המערער התכוון להשתקע בישראל, לגור בה ולקיים בה את מרכז חייו; בית הדין לא נתן את המשקל הראוי להלכה שלפיה שעה שמדובר באזרח הנושא תעודת זהות ישראלית, על המשיב הנטל להוכיח כי אין הוא תושב המדינה; לא ניתן המשקל הראוי לכך שרוב זמנו המערער שהה בישראל; שאלת התושבות של המערער הייתה אמורה להיבחן באופן נפרד ועצמאי משאלת תושבותם של יתר בני משפחתו; בית הדין האזורי טעה בכך שלא ייחס למערער רצון להתאחד עם משפחתו, על אף שהוכח כי המערער עשה כל שלאל ידו על מנת לגרום לאיחוד זה אולם בשלב מסוים "הרים ידיים", לאחר שנוכח כי מדובר בבקשה חסרת סיכוי. בהקשר זה הוסיף המערער וטען כי בית הדין האזורי לא נתן את המשקל הראוי לקושי העומד בפני מי שמגיש בקשה לאיחוד משפחות העומדת לבחינה מדוקדקת של הרשויות; כי לא ניתן המשקל הראוי לכך שלמערער אין אזרחות נוספת מלבד אזרחותו הישראלית וכן לא ניתן המשקל הראוי לכך שלמערער אין נכסים או בית באף מדינה אחרת ולא רק בישראל. כן נטען כי לא ניתן המשקל הראוי לכך שהמערער למד נהיגה בישראל, קיבל רישיון ורכש בה רכב, וכי היה לו חשבון בנק גם בבנק דיסקונט וגם בבנק הדואר; כי לא ניתן המשקל הראוי לכך שהמערער שכר דירות בישראל וכן לכך שהמערער היה נתון לחסדיהם של אחרים ולכן העתיק את כתובת מגוריו מעת לעת. עוד נטען כי לא ניתן משקל ראוי לאישור שהציג המערער של עירית סח'נין, שלפיו הוא מתגורר בסח'נין וכי העובדה שהמערער לא נרשם כבעלים של נכסי הירושה של האב לא הייתה אמורה להיזקף לחובתו, בכל הנוגע לקביעת תושבותו.

טענות המשיב בערעור
המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וכן טען כי פסק הדין מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן; כי הנטל להוכיח תושבות לאחר תקופת שהייה ארוכה בחו"ל מוטל על המערער, משהמערער טוען למעשה לשינוי המצב לאחר כ-30 שנה שבהן נעדר מן הארץ; כי העובדה שהמערער הוא זה היוצא לבקר את בני משפחתו בחו"ל וכי אין בני המשפחה באים לבקר אותו בישראל מלמדת אף היא כי אין המערער רואה את ישראל כמרכז חייו; כי המערער לא הביא טעמים משכנעים ולא הוכיח כי נגרע חלקו בירושת אביו, מכאן שסביר להניח כי המערער קיבל את חלקו בירושה ויכול שאף המיר את נכסי המקרקעין שירש בנכסים בחו"ל; כי ממכלול הראיות ניתן ללמוד כי המערער, שרוב שנות חייו הבוגרים חי בארצות הניכר, לא ניתק את מרכז חייו מארצות אלה שבהן מתגוררת משפחתו וכי תמיכה לכך ניתן למצוא גם בעובדה שהמערער לא הקים עסק בישראל ולא מצא בה עבודה משמעותית ואף לא מצא בה מקום מגורים קבוע.

הכרעה
המסגרת הנורמטיבית
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת החומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי המערער לא הוכיח את תושבותו במועדים הרלבנטיים מושא דיון זה ומשכך, אין הוא זכאי לתשלום קצבת זקנה מהמשיב ודין ערעורו להידחות.

על העקרונות אשר לאורם יש לבחון את שאלת תושבותו של אדם בישראל עמדה בהרחבה חברתי, השופטת רוזנפלד, בעב"ל 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי – יאסמין מחרום (להלן – עניין מחרום) וכך כתבה:
"הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תיקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו (ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל (ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (2.6.09) בפסקה 10 , להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל (ארצי) 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.3.11), להלן: פרשת חנין והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נדרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגמלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: 'זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה' (ראו פרשת חנין וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.6.13), בפסקה 15 וההפניות שם). בבחינת הזיקות השונות, בסופו של יום 'תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה כדי להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום 'בו הוא חי שזה ביתו'' (ראו שם בפרשת טייץ ובפרשת סנוקה, וכן בדב"ע (ארצי) 0-391/97 חלמיש - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לג 88, 93 (1998), עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 890/99 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(4) 423)."

בעניין מחרום עמד בית דין זה אף על כך שהשאלה בדבר מקום המגורים הינה שאלה מרכזית לצורך ההכרעה בשאלת התושבות, וזאת "נוכח העובדה שמקום המגורים מצביע על זיקה מרכזית ומשמעותית בבחינת מרכז חייו של מבקש הגמלה" (ר' גם עב"ל (ארצי) 190/99 רחמיאן - המוסד לביטוח לאומי (2001)). עם זאת, עמד בית דין זה גם על כך כי על רקע השינויים החלים במרכז החיים של מבקש הגמלה ובעיקר בנוגע למקום המגורים, התפתחה הלכה בדבר "נטל ההוכחה" ולפיה:
"נטל ההוכחה בשאלת תושבות לצורך קבלת גמלה מן המוסד, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלבנטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית; אולם במקרה שבו לפני התקופה הרלבנטית, לא היה התובע תושב ישראל, עליו יוטל נטל ההוכחה להראות כי שב להתגורר בתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית". (ר' עב"ל (ארצי) 470/08 עלאן אינאס - המוסד לביטוח לאומי (18.8.09); עב"ל (ארצי) 113/10 סלאמה עאישה - המוסד לביטוח לאומי (8.5.11) וכן עניין מחרום).

מן הכלל אל הפרט - נטל ההוכחה מוטל על המערער
במקרה שלפנינו, מדובר במערער אשר אין חולק כי הוא שהה מחוץ לגבולות ישראל ולא היה תושב בה במשך תקופה ממושכת ורצופה של כ- 30 שנה כמעט, משנת 1967 ועד לשנת 1996. תקופה שבה היה מרכז חייו בניכר. על כך יש להוסיף כי קיימת קביעה חלוטה של המשיב, אשר המערער לא השיג עליה, שלפיה המערער אף לא היה תושב ישראל גם עובר לשנת 2009, מועד שבו הגיע לגיל זקנה ואשר בו הגיש את התביעה הראשונה לתשלום קצבת זקנה. משמעות הדבר היא כי מבחינת היחסים שבין המערער למשיב - המערער הוא הטוען לשינוי מצב בהשוואה לזה שהיה מאז שעזב את ישראל למשך תקופה שאינה שנויה במחלוקת של כמעט 30 שנה, כאשר מאז ועד להגשת התביעה הנוכחית, בשנת 2012, לא הוכר המערער כתושב ישראל.

בנסיבות הללו, שעה שהמערער טוען לשינוי במצבו, עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה ובכל הנוגע לנושא תושבותו וליחסיו מול המשיב, הרי שעליו הנטל לשכנע בטענה זו.

בנוסף יאמר - כי ישנן "ראיות נסיבתיות" לא מעטות וכבדות משקל, הפועלות לחובת המערער, משהן מתיישבות מבחינה הגיונית עם המסקנה שלפיה מרכז חייו של המערער, בתקופה הרלוונטית לתביעה לא היה בתחומי ישראל. ראיות אלה הצריכו, לכל הפחות , מתן הסברים ונימוקים על ידי המערער אשר לא ניתנו. עובדה אשר יצרה ספק ניכר בצדקת התביעה . במיוחד שעה שמדובר בחסר מצטבר בהנמקה.

העדר נכסים בישראל
לגרסת המערער לא היו בבעלותו בתקופה הרלוונטית נכסים כלשהם הן בישראל והן בחו"ל ומשכך הוא נאלץ להסתמך לפרנסתו על סיוע כלכלי שהושיטו לו אחיו ובנותיו המתגוררים בחו"ל.
טענה זו בנוגע להעדר נכסים, לרבות נכסים המוחזקים על ידי המערער מחוץ לישראל, כמו גם בנוגע לאופן שבו מכלכל עצמו המערער בישראל בהעדר תעסוקה - מעוררת תמיהה על רקע מכלול הנסיבות. במיוחד על רקע העובדות האחרות להן טען המערער בבית הדין האזורי:

כך למשל, העיד המערער כי במהלך התקופה שבה הוא שהה בניכר הוא ירש מאביו, שהיה לדבריו בעל נכסי מקרקעין רבים בסח'נין, נכסים אשר חולקו בינו לבין אחיו. חרף דבריו אלה, לא עלה בידי המערער להצביע על נכסים בישראל הרשומים על שמו. המערער ציין אומנם כי במועד שבו נפטר האב הוא (המערער) התגורר בחו"ל וכי מטעם זה לא ניתן היה לרשום את נכסי הירושה על שמו. דא עקא שהמערער לא הצביע על מקור נורמטיבי התומך בטענה זו ובעיקר לא סיפק תשובה לשאלה המתבקשת בנסיבות העניין והיא - מדוע לא בוצע הרישום מאז ששב לטענתו להתגורר בישראל בשנת 1996 ועד להגשת התביעה הנוכחית בשנת 2012. במיוחד שעה ששאלת הבעלות בנכסים הינה עניין מהותי לצורך ההכרה במעמדו כתושב ישראל.

זאת ועוד, למרות שלגרסת המערער, במהלך השנים נמכרו חלק מנכסי הירושה לצדדים שלישיים הרי שהמערער לא סיפק לבית הדין הסבר מה עלה בגורלה של התמורה שהתקבלה בגינם, האמורה לשקף את חלקו היחסי בירושת האב ובעיקר - להיכן עשתה התמורה את דרכה. הסבר שחסרונו קיבל משנה תוקף בשים לב לטענות המערער כי אין בידו נכסים, מכל סוג . לא בישראל ואף לא מחוץ לה (ר' סעיפים 10-11 לתצהיר המערער).
לא למותר לציין בהקשר זה כי לבית הדין האזורי לא הוצג ולו מסמך אחד המלמד על זכויותיו של המערער בנכסי המקרקעין שלא נרשמו על שמו או לתמורה שהועברה בעקבות המכירה של חלק מן הנכסים לצדדים שלישיים ולאשר עלה בגורלה. בנוסף לא הובאו להעיד בעניינים אלה אחיו של המערער.

העדר תעסוקה ומקורות פרנסה בישראל
מן המסמכים שהוצגו לבית הדין האזורי עלה - כי המערער עבד בישראל תקופה קצרה ביותר, של כ-10 חודשים במצטבר (במהלך השנים 2004-2007) וזאת בלא שסיפק הסבר סביר לחוסר התעסוקה במהלך יתרת התקופה הממושכת שבה לדבריו התגורר בישראל, מאז שנת 96 ואילך. במיוחד על רקע הטענה בדבר העדר נכסים בישראל ומחוץ לה, והצורך להסתמך עקב כך על תמיכה כלכלית של בני משפחה בחו"ל (שעה שלא נטענה כל טענה בדבר מגבלה רפואית שמנעה מן המערער לעבוד לפרנסתו).

זאת ועוד, המערער אף לא הציג לבית הדין האזורי ראיה אובייקטיבית לכך שבמהלך תקופת שהותו הנטענת בישראל, הוא אכן נתמך על ידי בני משפחתו כאמור וכי אלה העבירו כספים לישראל על מנת לממן את מחייתו. זאת מעבר לדברים כלליים שאמר בעדותו בבית הדין, בלא לציין את היקף התמיכה והאופן שבו הועברה לו.

לא למותר לציין כי המערער מיעט במתן הסברים, כפי שהתבקש בנסיבות העניין, בנוגע לעיסוקיו המקצועיים, השכלתו והכשרתו במהלך שנות חייו בארץ ובחו"ל. זאת בשים לב לקושי שעלה מגרסתו שלפיה הוא התגורר בישראל מאז 1996 ללא תעסוקה ובהעדר מגבלה רפואית או אחרת על כושרו לעבוד ולהשתכר למחייתו.

כל משפחתו הגרעינית של המערער מתגוררת בחו"ל
בנוסף לכך ולא לפי סדר החשיבות, אין חולק על כך כי כל משפחתו הגרעינית של המערער אשתו, בנותיו ונכדיו מתגוררים מחוץ לתחומי ישראל, כי המערער ממשיך לקיים קשרים עם משפחתו וכי מאז שנת 1999, עת הוגשה בקשתו לאיחוד משפחות, הוא חדל לטפל בה מסיבות שלא הובהרו עד תום.

מנגד המערער לא הציג בהקשר זה ראיה אובייקטיבית המלמדת על מניעה חוקית להמשך ישיבתו באחת מן הארצות שבהן מתגוררים בני משפחתו הקרובים, כפי שהיה למעשה, במשך כמעט שלושה עשורים לפני שהמערער שב לטענתו להתגורר בישראל.

העדר הוכחה לזיקה מוסדית וחברתית
לא למותר לציין כי המערער גם לא הציג ראיות המלמדות על זיקתו לארגונים חברתיים, תרבותיים, כלכליים או התנדבותיים בישראל או לאופן שבו הוא מבלה את זמנו בישראל שבה הוא שוהה לדבריו במרבית ימות השנה ומשך תקופה ממושכת.

אי תשלום דמי ביטוח
על כל האמור יש להוסיף כי על פי קביעותיו של בית הדין האזורי המערער לא שילם מעולם דמי ביטוח למשיב בכל התקופה שלטענתו היה תושב ישראל שקדמה למועד הגיעו לגיל זקנה (משנת 1996 ועד לשנת 2009). עובדה התומכת במסקנה כי המערער לא ראה עצמו כתושב במהלך תקופה זו באופן המשליך גם על התקופה מושא המחלוקת. זאת משהמערער לא קיים את החובות שהיו מוטלות עליו כתושב ישראל בתקופה הנ"ל ולא ראה לנכון לפעול על מנת להבטיח את זכויותיו כתושב ישראל עם הגיעו לגיל המזכה בקצבת זקנה.

טענת המגורים בישראל
על רקע כל הקשיים והחסרים הראייתיים שפורטו לעיל, יש להוסיף ולבחון את טענת המערער שלפיה הוא מתגורר בישראל בעיר סח'נין מרבית השנה, ובמהלך התקופה הרלבנטית לתביעה כמו גם את הניסיון של המערער להסתמך בהקשר זה על דו"ח כניסות ויציאות מתחומי ישראל, שממנו ניתן ללמוד לשיטתו, כי הוא שהה בישראל במהלך רוב ימות השנה, על דו"ח החקירה של חוקר המשיב שביקר בדירת אחותו בסח'נין ומצא בה חפצים השייכים למערער וכן על המסמך הנושא את הכותרת של עיריית סח'נין מיום 14.9.13 שבו נכתב כי המערער הינו תושב סח'נין.

אנו סבורים כי בנסיבות המסוימות של המקרה ועל רקע הקשיים בגרסת המערער, כפי שעמדנו עליהם לעיל, המסקנה בדבר משך השהייה של המערער בישראל איננה בהכרח זו המתבקשת מדו"ח הכניסות והיציאות, המלמד אגב על שהיה מחוץ לישראל למשך פרקי זמן משמעותיים ולעיתים תכופות (95 יום במהלך שנת 2010 ו- 118 מים במהלך 2011). משמע - אין בדו"ח זה לשלול את האפשרות שהמערער שהה מחוץ לתחומי מדינת ישראל תקופות ארוכות יותר מאלה המפורטות בו, לרבות שהיה בשטחי הרשות הפלשתינית. אפשרות שיש להביאה בחשבון על רקע עיסוקיו של המערער בעבר, נוכח התיאור החסר של המערער את אורחות חייו הנטענים בישראל (בשים לב לכך שמשפחתו הגרעינית מתגוררת בחו"ל ואילו הוא לא עבד ואינו עובד בישראל ואין לו נכסים בה) ונוכח אי הבאת ראיות רלוונטיות בנסיבות שבהן היה מתבקש להביאן.

אשר למסמך הנושא את שמה של עיריית סח'נין שבו נכתב כי המערער "תושב סח'נין מוכר לנו היטב מאשרים כי הוא גר מגורי קבע בעירנו סח'נין" יאמר - כי מדובר במסמך מיום 14.9.13 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 19.3.12 והיא מתייחסת לתקופה שקדמה למועד זה. בנוסף, מדובר במסמך שלא הוגש באמצעות עורכו, כך שלא ניתן היה לחקור את העורך אודות תוכנו ובנוגע לתקופה שאליו הוא מתייחס. כמו כן, מהמסמכים שהציג המערער לבית הדין האזורי ובהם, הודעות על קנסות או חובות של המערער לגורמים שונים בישראל וכן הסכם שכר דירה של דירת שני חדרים בעיר חיפה לתקופה שמיום 1.5.10 - 31.10.11 עולה - כי הם נשלחו או התייחסו גם למענים אחרים בעיר נצרת וחיפה וכן לפרקי זמן קצרים וחופפים לתקופת המגורים הנטענת בסח'נין (ר' לדוגמא קבלה על תשלום דוח מה-18.5.11 שנשלחה למען בנצרת; הודעה על סגירת תיק הוצל"פ מ-11.4.11 שנשלחה לכתובת עבאס 77 בחיפה; דרישת תשלום חוב מ-29.3.11 מעיריית טבריה שנשלחה לכתובת בסח'נין; התראה לפני תפיסת רכב מיום 5.3.12 שנשלחה לכתובת בסח'נין) .
עובדה המלמדת כי למערער לא הייתה כתובת קבועה בישראל.
אשר לדו"ח חוקר המשיב אשר מצא חפצים השייכים למערער בדירת אחותו בסח'נין הרי שלאור האמור, אין בדו"ח זה ללמד כי המערער התגורר בסח'נין דרך קבע. מה גם שהמערער לא זימן לעדות ולו עד אחד רלוונטי מלבדו על מנת לתמוך בטענה זו.

28. בשולי הדברים מוצאים אנו לציין כי אין בדברים דלעיל כדי ללמד כי המערער לא שהה בישראל בתקופה מושא המחלוקת מעת לעת, לרבות בבית האחות בסח'נין אלא שמכאן ועד להוכחת תושבותו בישראל - רחוקה הדרך.

סוף דבר
29.לאור כל האמור - דין הערעור להידחות. החלטת המשיב בנוגע לתושבות המערער וכפועל יוצא מכך לעניין זכאות המערער לקצבת זקנה נותרת בעינה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בניסן תשע"ז (6 באפריל 2017) ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

נטע רות,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר עמית שטרייט,
נציג ציבור (מעסיקים)