הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 6123-11-16

ניתן ביום 13 ספטמבר 2018

יהודה אלעזר
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן
נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער – עו"ד עופר בר לב
בשם המשיב – עו"ד יוסף פולסקי

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; ב"ל 58181-12-12), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בקרע בכתף שמאל שנגרם לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 12.2.2009, כפגיעה בעבודה.
כמוסכם על הצדדים, פסק הדין ניתן על יסוד השלמת טיעון שהוגשה על ידי הצדדים, טיעוני הצדדים במסגרת קדם ערעור וכלל החומר שבתיק.

התשתית העובדתית:
התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית דין האזורי בהחלטת מינוי המומחה הרפואי מיום 9.7.2015 היא כמפורט להלן:
"א. התובע, יליד 1944, הינו הבעלים והמנכ"ל של חברת ריינבא- שיווק, פרסום ומיתוג בע"מ, העוסקת בייעוץ וניהול פרויקטים בתחום הפרסום והשיווק.
ב. ביום 12.2.2009 נהג התובע ברכבו בדרכו לפגישת עבודה בדפוס "גרופוליט" ברחוב הגר"א בתל אביב. בשעה 9:00 בערך, עצר התובע את רכבו לפני רמזור אדום ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, פינת רחוב החשמונאים, ורכב אחר הגיע ופגע בו בעוצמה (להלן: "תאונת הדרכים").
ג. כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע חבלות בכתף, בצוואר ובג העליון. התובע פנה לטיפול רפואי ואובחן תחילה כסובל מ"צליפת שוט". לאחר שהכאבים מהם סבל לא חלפו המשיך תהליך האבחון. התובע עבר מספר בדיקות, בהן בדיקת אולטרסאונד, בה נמצא כי הוא סובל מקרע ב- ssp.
ד. בסופו של דבר נמצא, בבדיקת MRI מיום 7.2.2010, כי לתובע קרע בעובי מלא של גיד הסופרספינטוס".
להשלמת התמונה נציין שני אלה:
המוסד חלק בבית הדין האזורי גם על כך שיש להכיר בתאונת הדרכים כאירוע תאונתי הקשור לעבודה, וטען כי דין התביעה להידחות ללא מינוי מומחה רפואי הן מחמת השיהוי בהגשתה והן מחמת כך שהמערער לא נפגע עקב העבודה, ואף לא נפגע בדרכו לעבודה, שכן מקום עבודתו היה ביתו. החלטת בית הדין האזורי מיום 14.4.2015 להכיר בתאונת הדרכים כאירוע תאונתי במסגרת העבודה ניתנה בטרם הגיש המוסד לביטוח לאומי את סיכומיו. בהחלטה מיום 12.5.2015 נדחתה בקשתו של המוסד לשנות את ההחלטה על יסוד הנטען בסיכומיו.
בגין תאונת הדרכים התנהל הליך בבית משפט השלום בתל אביב ( ת"א
99-04-10). על פי חוות דעתו של ד"ר מריו אייכנבלט, המומחה הרפואי שמונה כמומחה רפואי בהליך, יש קשר בין הקרע של גיד הסופרספינטוס בכתף שמאל של המערער לבין תאונת הדרכים, בנימוק של "העדר כל תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונה ב- 12.2.09 או פגיעה בכתף שמאל לאחריה בתיעוד הרפואי אשר הוצג בפניי". בית משפט השלום דחה את תביעתו של המערער, אולם ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי התקבל (30684-09-13). ההליך בעניין תאונת הדרכים יכונה להלן – ההליך האזרחי.

חוות דעתו של המומחה הרפואי:
המערער ביקש כי יוכר הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הפגיעה על יסוד חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט בהליך האזרחי, אולם המוסד סירב לכך. כפועל יוצא מכך מונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין הפגימה בכתף. עם זאת, חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט הועברה למומחה הרפואי שמינה בית הדין האזורי.
בית הדין האזורי מינה את ד"ר בלנקשטיין כמומחה יועץ רפואי.
בחוות דעתו מיום 23.7.2015, בתשובה לשאלה "מהו ליקויו של התובע בעקבות תאונת הדרכים כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?", השיב המומחה הרפואי כך:
כתוצאה מתאונת הדרכים מתאריך 12/02/2009 סבל הנ"ל, מחבלה בלתי ישירה בצוואר, במנגנון של WHIPLASH- לא פנה לחדר מיון.
3 ימים מאוחר יותר (15/02/2009) נבדק ע"י רופא אורתופד- בצילומי ע"ש שינויים ניווניים בכל הגבהים. לא מוזכרת הכתף השמאלית - הופנה לפיזיותרפיה.
בתאריך 25/02/2009 נבדק ע"י רופאה נוירולוגית והתלונן על כאבי צוואר, בין השכמות, וסחרחורות. לא מוזכרת הכתף השמאלית - לא נמצא ליקוי נוירולוגי.
הופנה לבדיקת דופלקס של עורקי הצוואר.
בתאריך 21/05/2009 נבדק שוב ע"י רופא אורתופד התלונן על כאבים בין השכמות בלבד.
לא מוזכרת הכתף השמאלית.
בתאריך 16/06/2009 נבדק שוב ע"י רופא אורתופד – לא מוזכרת הכתף השמאלית.
התלונה הראשונה על כתף שמאל רק בבדיקה (02/11/2009)- הופנה לבדיקת U.S.
בבדיקת U.S כתפיים (19/11/2009)
משמאל קרע חלקי בסופראספינטוס עם ביציפיטל טנדיניטיס ואי סדירות ב- A.C.G עם צביטה בבדיקה הדינמית.
מימין טנדיניטיס מסויידת ללא קרעים.
בבדיקת M.R.I: כתף שמאל (04/02/2010)- נמצא קרע בעובי מלא של גיד הסופראספינטוס (1.5 ס"מ) עם רטרקציה קלה ושמירה על מסת השריר.

(ההדגשה במקור – ל.ג.).

בתשובה לשאלה "האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 12.2.2009, כמתואר בעובדות המקרה?" השיב המומחה הרפואי כך:
לדעתי, אין קשר סיבתי לרבות על דרך של החמרה בין הליקוי ממנו סובל בכתף שמאל לבין האירוע (12/02/2009).
*לאחר האירוע וחודשים רבים לאחר מכן- התלונן על כאבי צוואר וכאבים בין השכמות בלבד.
*לא סבל מחבלה לכתף שמאל ולא הייתה נפילה.
*בחבלה בלתי ישירה לצוואר אין סיבה שיגרם נזק לכתפיים.
*הממצאים בבדיקת הדימות של הכתפיים אקראיים, ניוניים- מתאימים לגילו.
לא כתוצאה מהתאונה הנדונה.
*יש לציין שבדיקת ה- U.S ׁ (19/11/2009) נעשתה 9 חודשים לאחר התאונה- כנראה שלא סבל מכאבים.
*בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר מ. אייכנבלט רופא אורתופד (03/09/2010)
- בפרק תולדות המקרה- רושם ד"ר מ. אייכנבלט על חבלת צוואר במנגנון " צליפת שוט" עם רגישות בין השכמות. אין אזכור על חבלה בכתף שמאל."

(ההדגשה במקור – ל.ג.).

בהחלטה מיום 9.11.2015 נדחתה בקשתו של המערער למנות מומחה רפואי נוסף או לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי, מהטעם שטרם מוצה הליך שאלות ההבהרה, ולכן הבקשה מוקדמת. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 10.11.2015 התבקש המומחה הרפואי להשיב על שאלות הבהרה, והוא השיב להן בחוות דעתו מיום 2.1.2016, כמפורט להלן:
א. כיצד קביעתך כי התובע לא נפגע באופן ישיר בצוואר מסתדרת עם העובדות אותן ציין בית הדין בסעיף 4 ג' למינוייך כי התובע נחבל בצוואר? וכיצד קביעה זו מסתדרת עם האמור במכתבו של ד"ר פיסטינר משה מיום 22.2.2009 בו מצוין כי התובע נפגע בצוואר?
הפגיעה ממנה סבל התובע הינה חבלה בלתי ישירה טיפוסית בצוואר.
מינוח אורתופדי שכיח מאוד.

ב. תאשר בבקשה כי אין שום ממצא פתולוגי בכתף שמאל ולא תועדה בעיה בכתף שמאל עובר לתאונה דנן וכן לא תלונות בגין כאבים בכתפיים עובר התאונה?
אין רישומים על בעיית כתף שמאל קודמת.
אך מנגד, הממצאים בבדיקות ההדמיה מלמדים על הליך ניווני כרוני ישן קודם בכתף השמאלית ( וגם בימנית).

ג. האם ייתכן שתהיה אבחנה של קרע בכתף, מאוחרת לתאונה, עקב תלונות בצוואר ובגב העליון ובמיוחד כאשר אין ממצא פתולוגי ו/או [ לא] תועדה בעיה כלשהי בכתף שמאל עובר לתאונה?
לא.

ד. האם קיימת אפשרות שהקרע בגיד נגרם כתוצאה מהאחיזה בכוח בהגה בזמן ההתנגדות מאחור ברכבו של התובע ובהתחשב בגילו?
לא.

ה. האם הקרע בגיד יכול להיגרם מפגיעה ישירה ע"י חגורת הבטיחות בכתף שמאל של הנהג?
לא.

ו. נא אשר כי התובע סבל כתוצאה מהתאונה מפגיעה במנגנון צליפת שוט? וכי ייתכן כי הפגיעה בכתף תיגרם כתוצאה מהפגיעה במנגנון צליפת שוט?
התובע אכן סבל מ"צליפת שוט" (חבלה בלתי ישירה בצוואר) אך, בחבלה זו לא נגרם נזק לכתף השמאלית.

ז. האם ייתכן שהכאבים של התובע בכתף יוחסו לכאב מוקרן מהצוואר ולכן ייתכן מצב של עיכוב משמעותי באבחנה ובטיפול של הבעיה בכתף?
לא. הקרע החלקי בסופראספינטוס כתף שמאל – נתגלה באופן אקראי עקב כאבים בשכמות ובכתף שמאל – לשלילת לימפומה.

ח. כיצד קביעתך כי התובע לא נפגע באופן ישיר בצוואר מתיישבת עם העובדה כי במסמכים הרפואיים מצוין במפורש כי מדובר בפגיעה במנגנון צליפת שוט?
"צליפת שוט" (WHIPLASH INJURYׂׂׂ) הינה בדיוק חבלה בלתי ישירה בצוואר – רק המינוח שונה.

ט. כיצד קביעתך כי כנראה שהתובע לא סבל מכאבים, מתיישבת עם הטיפולים והבדיקות שהתובע עבר, לרבות בדיקת אולטרסאונד כתפיים אשר העידה על הקרע בגיד כתף שמאל?
הטיפולים והבדיקות שעבר – נעשו חודשים רבים לאחר האירוע.
U.S בדיקה זמינה (19/11/2009) ו- MRI (04/02/2010).

י. נא אשר כי כאבים בין השכמות יכולים להעיד על הפגימה בכתף שמאל ממנו סובל התובע?
ממש לא. כאבים בין השכמות אופייניים לבעיית צוואר וגב עליון.
ולסיכום השיב המומחה הרפואי כי – לאחר עיון נוסף בתיקו הרפואי ובשאלות ההבהרה – אין מקום לשנות מסקנתי בחוות דעתי (23/07/2015).
בהחלטה מיום 8.3.2016 התבקש המומחה הרפואי להשלים את חוות דעתו ולהתייחס לחוות הדעת של ד"ר אייכנבלט ולנמק - האם יש בה כדי לשנות מסקנתו בעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה בכתף שמאל של המערער. המומחה התבקש בחוות דעתו להתייחס לחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט מיום 3.9.2010; שאלות הבהרה לד"ר אייכנבלט מיום 28.12.2011 ותשובות מיום 15.2.2012; תשובות נוספות של ד"ר אייכנבלט מיום 8.2.2011; חקירתו של ד"ר אייכנבלט בבית משפט השלום בהרצליה.
בחוות דעתו מיום 2.4.2016 קבע המומחה הרפואי כי אין בחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט כדי לשנות ממסקנותיו. בתשובתו לשאלת ההבהרה התייחס המומחה הרפואי לחוות הדעת, וקבע כי אינו מסכים עם האמור בה, נוכח העובדה שעל פי התיעוד הרפואי ממועד סמוך לתאונה פגיעתו של המערער הייתה צליפת שוט טיפוסית, ולא מתוארת חבלה בכתף השמאלית; תקופה ארוכה לאחר התאונה לא סבל המערער מכאבים בכתף; מבדיקת האולטרה סאונד (של הכתף) ניתן להתרשם כי מדובר בתהליך ניווני כרוני ישן בכתף שמאל; על פי פרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום מתוארת תאונה קלה ביותר, כשהנהגת של הרכב הפוגע אפילו לא הרגישה שפגעה ברכבו של המערער, ולא נמצאו סימני פגיעה ברכב. לסיכום, מסקנתו של המומחה הרפואי היא כי -
"גם לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט, בשאלות ההבהרה, בדו"ח ביהמ"ש, אין מקום לשנות מסקנותיי בחוות דעתי (23/07/2015).
מדובר בחבלה בלתי ישירה קלה ביותר בצוואר, שלא הצריכה בדיקה וטיפול מיידיים אצל גבר יליד 1944.
בגיל זה תהליכים ניווניים בכתף כולל קרע חלקי ב s.s. הינם שכיחים מאד, גם ללא שום חבלה כפי שאירע לדעתי, במקרה שלפנינו".

(ההדגשה במקור – ל.ג.).
בהחלטת בית הדין האזורי מיום 5.6.2016 נדחתה בקשה נוספת לפסילת המומחה, בנימוק כי חוות הדעת מנומקת ויש בה התייחסות לשאלות שהוצגו למומחה.

פסק דינו של בית הדין האזורי:
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, וקבע כי חוות דעתו מפורטת, ברורה ומנומקת; המומחה הרפואי התייחס בפירוט בחוות דעתו לרישומים הרפואיים מתיקו של המערער, למסמכים שלפניו ולבדיקות ההדמיה; על פי קביעתו החד משמעית של המומחה הרפואי אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין הפגיעה בכתפו של המערער, בין היתר נוכח העובדה שהמערער התלונן על כאבי כתף חודשים ארוכים לאחר התאונה, הליקויים בכתף נגרמו כתוצאה משינויים ניווניים שכיחים גם ללא חבלה, בהתחשב בגילו של המערער, והקרע התגלה באופן אקראי במסגרת בדיקות לשלילת לימפומה; חבלת הצוואר הייתה חבלה בלתי ישירה, המכונה גם "צליפת שוט", ובעניינו של המערער הייתה זו חבלה קלה שלא הצריכה בדיקה וטיפול מידיים.
בית הדין האזורי דחה את טענתו של המערער כי המומחה הרפואי חרג מהתשתית העובדתית, שכן המומחה הרפואי הסביר, תוך נימוק והפנייה לחומר הרפואי, כי מנגנון פגיעה היה "צליפת שוט" וכי לא נרשמה חבלה ישירה בכתף שמאל מיד לאחר התאונה, והבעיה בכתף אובחנה מאוחר יותר. אמנם, בהחלטת המינוי מיום 9.7.2015 נאמר תוך הסתמכות על גרסת המערער כי נגרמו חבלות שונות כתוצאה מן התאונה ובכלל זה בכתף, אולם קביעה זו אינה גוברת על האמור בחומר הרפואי האותנטי ואינה כובלת את המומחה הרפואי, ככל שמן החומר הרפואי עולה אחרת, והמומחה הרפואי מנמק את חוות דעתו.
בית הדין האזורי דחה גם את טענתו של המערער כי המומחה הרפואי סטה מהחומר הרפואי, וקבע כי המומחה הרפואי הבהיר שהמונח "צליפת שוט" הינו מונח זהה ל"חבלה בלתי ישירה בצוואר". עוד נקבע כי אין הבדל ממשי בין המונח "חבלה בלתי ישירה טיפוסית בצוואר" לבין המונח "חבלה בלתי ישירה בצוואר", שבהם השתמש המומחה הרפואי באופן זהה.
אשר לחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט נפסק כי המומחה התייחס לחוות דעתו של המומחה וחלק באופן מנומק על האמור בה. בית הדין ציין כי בחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט יש התייחסות לכתף השמאלית בלבד, והדבר תמוה כיוון שמדובר בחבלה קלאסית בלתי ישירה בצוואר, והתלונות היו צריכות להיות קשורות לצוואר ופחות לכתף השמאלית; המומחה ניתח את תוצאות בדיקת ה-US שעבר המערער והבהיר כי הממצאים מעידים על תהליך ניווני כרוני ישן. המומחה ציין אמנם כי נאמר בהליך בבית משפט השלום כי מדובר בתאונת דרכים קלה, אך מסקנותיו בחוות דעתו אינן מבוססות על אמירה זו אלא על החומר הרפואי בלבד.
נוכח כל האמור, אין עילה לסטות מחוות דעתו הברורה והמנומקת של המומחה הרפואי, ולהעדיף עליה חוות דעת שניתנה בהליך אחר, בהקשר אחר, ובבית משפט אחר.

טענות הצדדים בערעור:
המערער טען כי לא היה מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, וזאת מטעמים מצטברים אלה: קביעתו של המומחה הרפואי כי המערער לא נחבל בכתפו בתאונה סותרת את התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת המינוי, דהיינו כי המערער נחבל בתאונה גם בכתפו וסבל מכאבים עד לאבחון הפגימה בכתף, תשעה חודשים לאחר מכן; קביעתו כי עצמת התאונה הייתה קלה חורגת מהתשתית העובדתית, והוסקה על ידי המומחה הרפואי משאלה בחקירה נגדית של נציג חברת הביטוח בהליך האזרחי, ואף לא נקבעה כממצא עובדתי בהליך האזרחי; קביעת המומחה כי המערער סבל מחבלה בלתי ישירה בצוואר סותרת את התיעוד הרפואי, שלפיו המערער נחבל בצוואר בצורת "מכת שוט"; לאורך כל התקופה שלאחר תאונת הדרכים ועד לאבחון הפגימה בכתף סבל המערער מכאבים גם בכתף והיה בטיפולי פיזיותרפיה ובטיפול תרופתי, ומטבע הדברים לא שב לבדיקה נוספת בטרם סיים את הטיפול. כמו כן, כאבים בשכמות, עליהם התלונן המערער ממועד התאונה, עשויים להעיד על קרע בכתף. לעניין זה צירף המערער להשלמת הטיעון מטעמו מאמר מאת ד"ר יצחק בכר, שלפיו פגיעה בכתף יכולה לבוא לידי ביטוי בהקרנת כאבים לשכמות; עצם שליחת המערער לבדיקת אולטרה סאונד של הכתפיים מעידה כי סבל מכאבים בכתפיים, והמומחה הרפואי אף מאשר עובדה זו בתשובתו לשאלת הבהרה ז', אך טען כי הבדיקה נעשתה עקב חשד ללימפומה. לסברה זו אין כל בסיס בחומר הרפואי; מעבר לכך, היה פער זמנים בין ההפניה של המערער למומחה כתף לבין המועד שבו נבדק המערער על ידי מומחה לכתף, וקיבל הפנייה לבדיקות השונות וביצע את הבדיקות השונות, עקב התורים הארוכים ברפואה הציבורית; המומחה הרפואי טען לחבלות מסוגים שונים שנגרמו למערער – "צליפת שוט", "חבלה בלתי ישירה בצוואר" ו"חבלה בלתי ישירה טיפוסית בצוואר", עת אינו מסביר מה השוני ביניהן; המומחה הרפואי התעלם מכך שעובר לתאונה לא התלונן המערער על כאבים בכתפו השמאלית ולא סבל מכאבים בכתפו השמאלית, ולא הצביע על אף גורם פרט לתאונה שיכול היה לגרום לקרע בשריר הכתף; העובדה שהמערער סבל מתהליך ניווני בשתי הכתפיים רק מחזקת את המסקנה בדבר קשר סיבתי, שכן רק בכתף שמאל שהמערער התלונן על כאבים בה מיד לאחר התאונה התרחש קרע. בהקשר זה צוין כי המערער שמאלי, ואילו סבל מבעיה רפואית בכתף שמאל עובר לתאונה לא יכול היה לתפקד; על חלק משאלות ההבהרה (שאלות ג' ד' וה' בסעיף 9 לעיל) ענה המומחה הרפואי בצורה לקונית "לא" ללא פירוט וללא הנמקה; המומחה לא נימק בצורה ראויה מדוע אינו מקבל את חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט, ובכלל זאת לא התייחס לבסיס לקביעתו בדבר קשר סיבתי, דהיינו לקביעתו בדבר העדר תיעוד רפואי על בעיות בכתף שמאל לפני התאונה, וכן לקביעות שונות שבחוות דעתו ובתשובות לשאלות ההבהרה – הקביעה כי לעתים האבחנה בגיד הכתף מאוחרת עקב תלונות מפוזרות על הצוואר והגב העליון, או כי הכאב מיוחס לכאב מוקרן מהצוואר; הקביעה כי קיימת אפשרות שהקרע בגיד נגרם כתוצאה מאחיזה בכוח בהגה בעת ההתנגשות או מ"נעילת" חגורת הבטיחות בעוצמה על הכתף.
המוסד לביטוח לאומי טען כי כלל לא היה מקום למינוי מומחה רפואי, שכן לא הוכח כי המערער היה בדרכו לפגישת עבודה, ואף אם כן – אין המדובר בפגיעה בעבודה. בהקשר זה טען המוסד כי הן בהודעתו לחוקר והן בעדותו בבית הדין לא זכר המערער כל דבר מהפגישה הנטענת, ו"שיער" כי נסע לבית הדפוס מן הקאנטרי על מנת לערוך פגישה בנוגע לספר אודות קורות חייו, אשר לטענתו "יתכן" והוא סוג של מקדם מכירות. מכאן, כי על פי עדותו של המערער עצמו (שלא הובאה כל ראייה או עדות לתמיכה בה) לא מדובר בפגישת עבודה אלא בפגישה שלכל היותר קשורה בקשר רופף ביותר לעבודתו; על פי הודעתו של המערער לחוקר המוסד באותה תקופה כמעט ולא היו לו לקוחות בשל משבר כלכלי וייעוץ כושל, וכי פגישות העבודה שלו הן בשעות הערב, כך שאין לקבל את גרסתו כי דווקא פגישה זו שלא נמצא לה כל זכר בראיות הייתה אמורה להתרחש בשעות הבוקר; גם אם תתקבל גרסת המערער לגבי מטרת הפגישה והקשר בינה לבין עבודתו, הרי שהמערער לא היה בדרכו מביתו לעבודתו כנדרש על פי החוק אלא מהקאנטרי קלאב לעבודתו, ואין לקבל את גרסתו כי הקאנטרי קלאב הוא "ביתו השני".
בהתייחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי טען המוסד כי חוות הדעת של המומחה הרפואי ברורה ומנומקת, ואין מקום לסטות ממנה. על פי התיעוד הרפואי עליו הסתמך המומחה הרפואי, המערער התלונן על מיחושים באיברים שונים, אך לא התלונן על כאבים בכתפיים; המערער יליד שנת 1944, ועל פי חוות דעתו של המומחה הרפואי מדובר בתהליך כרוני ישן של ניוון בכתף המערער, תהליך טבעי בהתחשב בגילו של המערער; גם אם נקבעה תשתית עובדתית שלפיה המערער נחבל בכתפו, היא אינה כובלת את המומחה הרפואי ככל שמהתיעוד הרפואי עולה כי עובדה זו אינה נכונה; חוות הדעת בהליך האזרחי אינה מחייבת את המומחה הרפואי. מה גם, שחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט מבוססת על כך ש"לא ניתן לשלול" אפשרות של קשר בין התאונה לבין הקרע בכתף וכי "קיימת אפשרות" כי הקרע נגרם כתוצאה מחגורת הבטיחות, ועל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה אמירות אלה אין בהן די על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של המבוטח; המומחה רפואי אינו חייב להצביע על מקור הפגימה, אם כי במקרה הנדון המומחה הצביע על כך שמצבו הרפואי של המערער נובע משינויים ניווניים האופייניים לגילו.
בשולי הדברים הצביע המוסד על כך כי המערער קיבל פיצוי על פי קביעת ד"ר אייכנבלט ללא ניכוי קצבאות, כך שקיבל פיצוי מלא על נזקיו בגין התאונה.
במענה לטענות המוסד כי תאונת הדרכים לא הייתה בגדר פגיעה בעבודה טען המערער כי החלטת בית הדין האזורי ניתנה לאחר שהתנהל הליך הוכחות, על יסוד התרשמותו מעדותו של המערער לפניו וכלל חומר הראיות, ואין להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי; משלא הגיש המוסד בקשת רשות ערעור על ההחלטה אין מקום להידרש לעניין זה בשלב הערעור.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
אשר לשאלה אם תאונת הדרכים היא בגדר אירוע בעבודה: בהחלטתו מיום 12.5.2015 ציין בית הדין האזורי כי המערער עבד ממשרד מביתו, התאונה אירעה במהלך יום העבודה, בדרכו לפגישת עבודה בבית הדפוס, ונוכח העובדה שהמערער לא טען לתאונה בדרך מביתו למקום העבודה, מתייתר הצורך לבחון את התנאים שבסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. עוד הדגיש בית הדין האזורי כי שיקול מרכזי בקביעתו כי המערער היה בדרכו לפגישת עבודה היה כי מצא את גרסתו של המערער, שנתמכה בראיות חיצוניות, מהימנה.
לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל הקובע כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי המבוססות על התרשמותו מהעדויות לפניו, ועל כן נדחית טענת המוסד כי יש לקבוע שהמערער לא הוכיח כי היה בדרכו לפגישת עבודה. אכן, המערער אישר בעדותו כי נסע לפגישת העבודה מהקאנטרי קלאב ולא מביתו/משרדו. בנסיבות אלה, אפשר שמתעוררת השאלה אם בדרכו לפגישת העבודה היה המערער כבר בעיצומו של יום העבודה, כפי שקבע בית הדין האזורי, שכן ככל שתחילתו של יום העבודה היא בפגישת העבודה עצמה והמערער היה בדרכו לעבודה, הרי נוכח העובדה שהמערער לא יצא מביתו לא מתקיימים התנאים שבסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. נוכח העובדה שהגענו למסקנה כי בכל מקרה יש לדחות את הערעור על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, אין לנו צורך להכריע בשאלה זו.
עיון בחוות דעתו של המומחה הרפואי מעלה כי הוא ביסס את מסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי על מספר אדנים: לאחר האירוע וחודשים רבים לאחר מכן המערער התלונן על כאבי צוואר וכאבים בין השכמות בלבד. כך, גם בדיקת האולטראסאונד נערכה תשעה חודשים לאחר התאונה, כי כנראה לא סבל מכאבים בכתף; המערער לא סבל מחבלה בכתף שמאל ולא הייתה נפילה; בחבלה בלתי ישירה בצוואר – אין סיבה שייגרם נזק לכתפיים; הממצאים בבדיקות הדימות של הכתפיים אקראיים, ניווניים – מתאימים לגילו. בהתייחס לנימוק האחרון הוסיף המומחה הרפואי בחוות דעתו מיום 2.4.2016, במסגרתה התייחס לחוות דעתו של ד"ר אייכנבלט כי "בגיל זה [המערער יליד שנת 1944 ונפגע בתאונה בגיל 65 – ל.ג.] תהליכים ניווניים בכתף כולל קרע חלקי ב S.S. הם שכיחים מאד, גם ללא שום חבלה, כפי שאירע לדעתי במקרה שלפנינו" (ההדגשה במקור – ל.ג.).
אין בידינו לקבל את טענות המערער כי אין להכריע בהליך זה על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי. זאת, גם אם נקבל את טענת המערער כי אין לייחס משקל לכך שלאורך כל התקופה לא התלונן על כאבים בכתף דווקא, שכן כאביו בשכמות (עליהם כן התלונן), נבעו מהליקוי בכתף. כעולה מחוות דעתו של המומחה הרפואי, הטעם העיקרי למסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הקרע בשריר הכתף הוא העובדה שעל פי הממצאים ההדמייתיים, הן בבדיקת ה- US והן בבדיקת ה- MRI, מצבו של המערער בכתף נובע מ"תהליך ניווני כרוני ישן", וכי בגילו של המערער תהליכים ניווניים בכתף כולל קרע חלקי, הם שכיחים מאד גם ללא חבלה. בהקשר זה יש לציין כי מהתיעוד הרפואי עולה כי גם בבדיקות הדמייה של עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה גבי נמצאו אצל המערער שינויים ניווניים.
טעם נוסף לשלילת הקשר הסיבתי הוא שבסוג החבלה כתוצאה מהתאונה "צליפת שוט" או "חבלה בלתי ישירה בצוואר" מנגנון הפגיעה אינו כזה שבמסגרתו נגרם נזק לכתף.
לא מצאנו טעם המצדיק שלא לקבל הנמקות אלה של המומחה הרפואי לשלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בתאונת הדרכים לבין הקרע בכתף שמאל.
בהתייחס לטענתו של המערער כי המומחה הרפואי סטה מהתשתית העובדתית, בכך שקבע כי המערער לא נחבל בתאונה בכתף: כפי שציין בית הדין האזורי בפסק דינו, על יסוד עדותו של המערער נקבע במסגרת התשתית העובדתית כי נגרמו לו בתאונה חבלות בכתף, בצוואר ובגב העליון. אולם, בהתאם לפסיקה, עת מדובר בנתונים עובדתיים שאמורים להשתקף בתיעוד הרפואי, רשאי המומחה הרפואי להסתמך על האמור בתיעוד הרפואי, ואין לראות בהסתמכות על התיעוד הרפואי משום חריגה מהתשתית העובדתית. לעניין זה נפסק בעניין אלמוזלינוס:
"אכן, הנתונים שקבע בית הדין בהחלטה למינוי המומחה הם שצריכים לשמש בסיס לחוות דעת המומחה. יחד עם זה, המומחה הוא קודם כל רופא, ולא ניתן לדרוש ממנו לעצום עיניים מלבחון נתונים המופיעים במסמכים רפואיים.
כאשר יש לכאורה סתירה בין הנתונים המופיעים ברישומים הרפואיים לגבי תחושות המערער קודם להופעת האוטם, ובין הנתונים שקבע בית הדין לגבי תחושות אלה, אין פסול בכך, שהמומחה יבחן את הדברים מנקודת מבט רפואית ויסביר, מדוע הם יכולים לדור בכפיפה אחת ולהוביל למסקנה אליה הגיע".
עב"ל (ארצי) 546/09 אלמוזלינוס – המוסד לביטוח לאומי (17.10.2010).
וראו גם:
עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן סימון (8.3.2010).
עב"ל (ארצי) 3592-07-12 יצחק עזרן – המוסד לביטוח לאומי (29.11.2012ׂׂׂ).
עב"ל (ארצי) 40594-09-15 מפלח ברכאת – המוסד לביטוח לאומי (12.1.2017).
ובענייננו: משלא נמצא בתיעוד הרפואי סמוך לאחר התאונה תיעוד כי המערער נחבל בכתף, אין לראות בציון עובדה זו משום סטייה מהתשתית העובדתית שקבע בית דין האזורי, אשר נקבעה כאמור על יסוד עדותו של המערער. אשר לשאלת עצמת הפגיעה – כעולה ממכלול חוות דעתו של המומחה הרפואי מסקנתו בדבר שלילת הקשר הסיבתי אינה מבוססת על עובדה זו.
כפי שקבע בית הדין האזורי, וכעולה מחוות דעתו של המומחה הרפואי, פגיעה מסוג "צליפת שוט" היא "חבלה בלתי ישירה בצוואר", ואין לייחס משמעות לכך שהמומחה עשה שימוש פעם במונח "צליפת שוט" ובפעם במונח "חבלה בלתי ישירה בצוואר", או במונחים דומים - "חבלה בלתי ישירה בצוואר טיפוסית", "חבלה קלאסית בלתי ישירה בצוואר". פגיעה מסוג "צליפת שוט" היא האבחנה המופיעה בתיעוד הרפואי לאחר התאונה.
אכן, מסקנתו של ד"ר מריו אייכנבלט המומחה הרפואי שמונה בהליך האזרחי שונה ממסקנתו של המומחה הרפואי שמינה בית הדין. כך, ד"ר אייכנבלט ייחס משקל רב לכך שלא היו תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונת הדרכים, ואילו המומחה הרפואי ייחס משקל רב לכך שעל פי ממצאי ההדמייה מדובר בתהליך ניווני ישן. נציין, כי קביעתו של ד"ר אייכנבלט שלא קיימים "כל תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונה" אינה מדויקת, שכן גם אם לא נערכו למערער בדיקות הדמייה בנוגע לכתף שמאל עובר לתאונה, וכפועל יוצא מכך אין תיעוד רפואי המתייחס לתקופה זו, ממצאי בדיקות ההדמייה – שינויים ניווניים – מלמדים כי ככל שהיו נערכות בדיקות היו נמצאים ממצאים בכתף שמאל גם לפני התאונה. עוד יש לציין כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה ד"ר אייכנבלט לא נקבע כי הקרע בכתף נגרם כתוצאה מאחיזה בכוח בהגה בזמן ההתנגשות מאחור ברכבו או כתוצאה מפגיעה בחגורת הבטיחות, אלא מדובר ב"אפשרויות" שהועלו על ידו. בכל מקרה, בהתאם לפסיקה, חוות דעת רפואית שניתנה במסגרת הליך אחר מחייבת כי המומחה הרפואי יתייחס אליה וינמק מדוע אינו מקבל אותה, אולם אין היא בגדר חוות דעת מחייבת בהליך בבית הדין לעבודה שבין המבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי [עב"ל (ארצי) 14129-10-14 עמי ראובן – המוסד לביטוח לאומי (6.1.2017)].

סוף דבר: משלא מצאנו טעם המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר בלנקשטיין – דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערער בהוצאות.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט (13 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן,
שופטת

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)