הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 57003-02-16

ניתן ביום 31 אוגוסט 2017

סעיד פחמאוי
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד
נציגת ציבור(עובדים) גברת מיכל בירון בן גרא, נציג ציבור ( מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער – עו"ד סאמי אבו ורדה
בשם המשיב – עו"ד תהילה כזרי

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר
1. תביעתו של המערער להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי, משלא התקיים בעניינו הנדרש בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. בית הדין קבע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה בו לקה המערער ובין חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו, וכי תביעתו הוגשה בחלוף 12 חודשים מהיום בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר איתן מורג ומר אחמד קיס; ב"ל 52204-05-11). על כך סב הערעור שלפנינו, בו טוען המערער , בין השאר, כי תקופת חשיפתו לרעש מזיק גרמה כשלעצמה לנזק שמיעתי כלשהו, גם אם זניח, ועל כן יש להכיר בקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש המזיק ובין מצב שמיעתו.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המערער, יליד 1958, עבד כנהג משאית עצמאי משנת 1978 ואילך. המערער נהג על משאיות מסוגים שונים. במסגרת עבודתו נכנס המערער לאתרי עבודה ומחצבות ולמפעלי אספלט.

3. ביום 7.9.08 הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי, בה ביקש להכיר בליקוי השמיעה והטנטון בהם לקה כפגיעה בעבודה. פקיד התביעות במוסד דחה את תביעתו של המערער ביום 12.1.09, מן הטעם שכושר שמיעתו בכל אחת מאוזניו לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות כאמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק. על כך לא הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי.
ביום 6.4.10 הגיש המערער תביעה חוזרת למוסד בנוגע לליקוי השמיעה והטנטון. ביום 7.10.10 דחה פקיד התביעות את התביעה פעם נוספת. הפעם מן הטעם שהמערער לא היה חשוף בעבודתו לרעש מזיק, וזאת בהסתמך על מדידות רעש שנערכו על ידי המוסד לבטיחות וגהות מיום 19.9.10. על כך הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי.

4. במסגרת ההליך הסכימו הצדדים למינוי מומחה יועץ רפואי על יסוד התשתית העובדתית כדלקמן: החל מחודש אפריל 2009 ועד לסוף חודש ספטמבר 2010 עבד המערער כנהג משאית בפרויקט בניה שבוצע מטעם חברת קל בנין בע"מ באתר שנמצא בצומת סומך (להלן: אתר סומך).
במסגרת עבודתו באתר סומך עבד המערער 6 ימים בשבוע, כשבימים ראשון ועד חמישי עבד 11 שעות ביום וביום שישי עבד 5.5 שעות ביום. המערער עבד בתוך שטח באתר סומך בו בוצעו עבודות קידוח, חפירה, חציבה, זיפות, בנייה וגריסה באמצעות כלים הנדסיים כבדים. בין הכלים בהם השתמשו לצורך ביצוע העבודות בשטח זה נכללו מגרסות, בולדוזרים מסוג 10 D, קודחי מיקרופאיל, באגרים עם פטישים, חוצבי אבנים, מנופים, משאיות, מחפרונים. על הצדדים הוסכם כי בעבודה זו היה המערער חשוף לרעש מזיק כהגדרתו בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח משולב], התש"ל-1970 (התקופה שמחודש אפריל 2009 ועד לסוף חודש ספטמבר 2010 תכונה להלן גם: תקופת החשיפה).

5. בין התיעוד הרפואי שבתיקו של המערער נמצאו בדיקות כדלקמן:
א. בדיקה אודיולוגית מיום 2.10.02 ממכון הדים.
ב. בדיקת שמיעה מיום 8.4.08 שנערכה על ידי קלינאית תקשורת גב' דליה מרום.
ג. בדיקה אודיולוגית מיום 3.7.08 ממכון רפאל שנהב.
ד. בדיקה אודיולוגית מיום 21.12.08 ממכון גל.
ה. בדיקה אודיולוגית מיום 5.4.09 ממכון רפאל שנהב.
ו. בדיקת שמיעה מיום 7.7.09 שנערכה על ידי קלינאית תקשורת דליה מרום.
ז. בדיקה אודיולוגית מיום 11.7.10 ממכון גל.
ח. סיכום בדיקת פלט אוטו-אקוסטי מיום 15.7.10 ממכון גל.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין הראשון
6. בית הדין האזורי מינה את ד"ר עדי בירון כמומחה יועץ רפואי (להלן גם: המומחה הראשון) למתן חוות דעת בעניינו של המערער. בחוות דעתו סקר ד"ר בירון את ממצאי בדיקות השמיעה שנערכו למערער, ולאורם ציין כדלקמן:
"קיימת שונות בין תוצאות התגובה לצלילים הטהורים בבדיקות השמיעה שהוצגו בפני. אין מגמה של החמרה בשמיעה. אין לי הסבר לשונות זו.
ספי השמיעה כאשר הגירוי הוא דיבור (SRT), ככלל לא השתנו לאורך השנים. בכולם נמצאה ירידה מזערית דו צדדית בשמיעה.
אין עדות לבעיה בהולכת השמיעה.
הבנת הנשמע נמצאה שמורה.
חבלת רעש מתאפיינת בין היתר בפגיעה בתאי השערה החיצוניים. הבדיקה לתפקודם של אלה היא בדיקת ההדים הקוכלאריים, שבמקרה זה אינה חד משמעית.
בחומר שהועבר אלי חסרות תוצאות של מספר בדיקות משמעותיות כגון MRI ו BERA. מעיון בתיק המרפאה הבדיקות בוצעו ומצוין שהתוצאות נסרקו לתיק."

ואלה הן תשובותיו של ד"ר בירון לשאלות שהפנה אליו בית הדין:
"א. האם התובע סובל מליקוי שמיעה, ואם כן - האם זו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק?
ת. התובע סובל מירידת שמיעה, בעיקר בתדרים הגבוהים, בשתי האוזניים. על פי ממוצע תדרי הדיבור (2000 - 1000 - 500 הרץ) בתוצאות שתי בדיקות השמיעה האחרונות המטופל סובל מירידת שמיעה מזערית דו צדדית בתדרי הדיבור. אציין כי למרות שביטוח לאומי מתייחס לירידת שמיעה בתדרי הדיבור בלבד, ירידת השמיעה האופיינית לחבלת רעש היא בתדר 4000 הרץ, אליו הביטוח הלאומי לא מתייחס כלל.
ב. האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור בלבד?
ת. כן.
ג. במידה והתשובה לשאלה ב' הינה בחיוב – האם קיים קשר סיבתי בין החשיפה לרעש מזיק בעבודתו של התובע לבין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור?
ת. קשר כזה אפשרי בהחלט אך ייתכנו גם גורמים אחרים.
ד. ככל שלדעתך הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נגרמה גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין חשיפה לרעש מזיק, מהי מידת ההשפעה של החשיפה ברעש מזיק על הירידה בתדירויות הדיבור?
ת. לא ניתן לענות על סמך המסמכים שהוצגו בפני. מידע כזה ניתן אולי למצוא בתוצאות בדיקת BERA מיום 14.1.2008 או תוצאות MRI מוח שבוצע ביום 12.9.2012. על פי סיכומי הביקורים במרפאה, תוצאות אלה נסרקו לתיקו הרפואי של התובע (אך לא הועברו אלי).
באשר לטנטון (ככל שהתשובה לשאלה ג' לעיל הינה בחיוב)
ה. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?
ת. כן.
ו. ככל שכן – אנא פרט, לנוכח כרטיסיו הרפואיים של התובע, באילו מועדים התלונן התובע על טנטון ומה נרשם בכרטיסיו הרפואיים ביחס לכל תלונה.
ת. תלונה ראשונה על טנטון מצאתי ביום 6.11.2007. מאז חזרו התלונות בביקורים רבים אצל רופא המשפחה ואצל רופא אף אוזן גרון. בדיקות האוזניים היו (כצפוי) תקינות. בוצעו בדיקות בניסיון לאבחן את תדר הטנטון ("אבחון טנטון") בוצעו בתאריכים 21.12.2008 ן-10.7.2007. בשתיהן הייתה חזרתיות לא עקבית, כלומר שלא הצליחו לאבחן את תדר הטנטון."

7. בהמשך לדברי ד"ר בירון לפיהם לא הועברו לעיונו תוצאות בדיקות MRI ו- BERA שנערכו למערער, וכי יש בתוצאות אלה כדי לשפוך אור על מידת ההשפעה של הרעש המזיק בעבודתו של המערער על ליקוי השמיעה בו לקה, העביר בית הדין לעיונו את תוצאות הבדיקות האמורות. בהתאם , התבקש ד"ר בירון להבהיר מהי מידת ההשפעה של הח שיפה התעסוקתית לרעש מזיק על הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור ולנמק קביעתו. בית הדין ציין לפני ד"ר בירון, כי גם אם לא ניתן לקבוע ממצא מדויק בעניין זה, יש לקבוע ממצא משוער על יסוד התיעוד הרפואי שבתיק.
לכך השיב ד"ר בירון ביום 2.12.13, כי לא הועברו אליו תוצאות הבדיקות האמורות, אך ש"ע"פ דיווח מביקור אצל ד"ר צילה חפר, רופאת אף אוזן גרון, מתאריך 4.3.2008, היא מציינת כי בבדיקת ה BERA מ 14.1.2008 נמצאו חביונות תקינים ולא נמצאה הפרעה בהולכה בגזע המח ". המומחה ציין כי נוסף על כך, "הועברה אלי הפעם תוצאה של בדיקת עוצמת רעש באתר בניה בקיבוץ משמר העמק בתאריך 12.9.2010. הבדיקה בוצעה על ידי מר ויטלי פרוביז מהמוסד לבטיחות וגהות ועל פי מסקנותיו מנת הרעש שנמדדה שקולה לרעש של 78.5 דציבל, כלומר שנכון ליום המדידה לא נמדד רעש מזיק". לסיכום ציין ד"ר בירון כי המערער "סובל מירידת שמיעה מזערית בתדרי הדיבור", וכי "לא ניתן לקבוע או להעריך בצורה סבירה את הגורם או הגורמים שהביאו לירידה זו". לאחר שהועברו למומחה פעם נוספת תוצאות הבדיקות האמורות, הוסיף המומחה בתוספת לחוות דעתו מיום 16.12.13 כדלקמן:
"1. פיענוח MRI ראש וגומה אחורית מיום 12.9.2008 (ד"ר צ. דובין, מכון מור-מאר): תקין ללא ממצאים חריגים ב CPA ועצבים 7-8 דו צדדית.
2. תוצאות בדיקת BERA מיום 14.1.2008 – לא הועברו כל דפי התוצאות, ואיכות החומר שהועבר אינה מאפשרת קריאה נאותה.
3. לסיכום:
א. מטרת בדיקות ה BERA וה MRI היא לנסות ולאתר נגע בסביבת עצב השמע, אשר עשוי להוות גורם לירידת שמיעה. לו נמצא גורם כזה, הרי שירידת השמיעה אינה משנית לחשיפה לרעש, היות שבדיקת MRI נותנת את המידע באמינות גבוהה בהרבה מאשר בדיקת BERA, אינני רואה הכרח בהמתנה נוספת לתוצאות בדיקת ה BERA המלאות.
ב. אין בבדיקת ה MRI עדות לממצא היכול להסביר את ירידת השמיעה ממנה סובל מר פחמאוי.
ג. לא ניתן להעריך בצורה סבירה את הגורם או הגורמים שהביאו לירידת השמיעה ממנה סובל מר פחמאוי. יתכן שהגורם הוא רעש, אך באותה מידה יתכן שמדובר בירידת שמיעה משנית לגילו."

8. לאור תשובותיו של ד"ר בירון קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של המערער וקבע כי יש להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעה בעבודה (פסק דין מיום 9.3.14). על כך הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית דין זה .

ערעור ראשון לבית הדין הארצי (עב"ל 55612-03-14)
9. במסגרת דיון 'קדם ערעור' שהתקיים ביום 21.1.15 בערעור הנ"ל, הסכימו הצדדים להפנות לד"ר בירון שאלות הבהרה נוספות. ואלה הן השאלות שהועברו לד"ר בירון ותשובותיו, בהתאמה:
"א. בעמוד השני לחוות דעתך מיום 16.12.2013 הינך מתאר את הרקע העובדתי המתייחס למשיב מר פחמאוי. ככל הנראה נפלה טעות בשֵם המצוין שָם. אנא הסבר מהי תקופת החשיפה לרעש מזיק שעל יסודה חיווית את דעתך.
תשומת לבך לכך שעל פי הקבוע בהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.6.2013, החשיפה לרעש מזיק היתה בתקופה שמחודש אפריל 2009 עד לחודש ספטמבר 2010 (כולל) (סעיף 7ג' להחלטה).
ת. בשם המצוין אכן נפלה טעות. הכוונה היא למר פחמאווי. הטעות תוקנה ועם בית הדין הסליחה. את דעתי חיוויתי ביחס לכל התקופה בה בוצעו בדיקות שמיעה (קרי החל מ 2002). במעבר נוסף על תוצאות בדיקות השמיעה שבוצעו בין אפריל 2009 לבין ספטמבר 2010, אינני רואה עדות להחמרה משמעותית בשמיעה בין הבדיקות. בתדרים של 250-500 הרץ, באוזן שמאל, קיימת אפילו לכאורה, הטבה בין הבדיקה מ 4.2009 לבין שתי הבדיקות שלאחריה. אני נוטה לייחס את התוצאות של הבדיקה מ 2009 לטעות של הבדיקה.
ב. על יסוד הבהרה עובדתית כאמור בסעיף קטן א' לעיל, אנא השב איזו מבין שתי האפשרויות הבאות היא סבירה יותר, בשים לב לכלל הנסיבות הנוגעות למשיב (אודיוגרמות, מצבו הרפואי והתשתית העובדתית שנקבעה): האפשרות הראשונה: ליקוי השמיעה של המשיב נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010; האפשרות השנייה: ליקוי השמיעה של המשיב לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010.
ת. הירידה הקלה בשמיעה לאורך השנים 2002-2010, אינה באה לידי ביטוי בתקופה 4/2009-9/2010. ולכן אין משמעות לשאלה בדבר הגורם. גם לו נדרשתי לחוות דעתי על כך התקופה 2002-2010, הרי שכפי שכבר חיוויתי דעתי, לא ניתן לקבוע את הגורם, כלומר שהסיכוי שהירידה בשמיעה (בין 2002-2010) משנית לגיל התובע זהה לסיכוי שהיא משנית לחשיפה לרעש.
ג. אם בתשובה לשאלה בסעיף קטן ב' לעיל קבעת כי האפשרות הראשונה היא הסבירה יותר, אנא הסבר כיצד אפשרות זו מתיישבת עם קביעתך, שלפיה 'ספי השמיעה כאשר הגירוי הוא דיבור (SRT), ככלל לא השתנו לאורך השנים'.
ת. מרבית הגורמים לירידת שמיעה, ובכללם גם עלייה בגיל וגם חשיפה לרעש, פוגעים תחילה בתדרים הגבוהים יותר מתדרי הדיבור (500-2000 הרץ). הביטוח הלאומי, מסיבותיו הוא, בחר להתייחס בקביעותיו רק לתדרי הדיבור, ולכן פגיעות שמיעה רבות אינן נחשבות כנכות, מבחינת הביטוח הלאומי.
ד. אם בתשובה לשאלה בסעיף קטן ב' לעיל קבעת כי האפשרות הראשונה היא הסבירה יותר, אנא הבהר האם תרומת החשיפה לרעש מזיק ליצירת ליקוי השמיעה שממנו סובל המשיב היתה משמעותית, קרי האם היא השפיעה לפחות ב- 20% על גודלו של הליקוי.
ת. -" [ההדגשות במקור, ר.ר.].

לאחר קבלת תשובותיו של ד"ר בירון הסכימו הצדדים כי ערעור המוסד יתקבל, וכי התיק יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף.

המשך ההליך לפני בית הדין האזורי
10. ביום 15.4.15 מינה בית הדין האזורי את ד"ר ראובן בן טובים כמומחה יועץ רפואי נוסף. בחלק הדיון בחוות דעתו ציין ד"ר בן טובים כי קיימות " 9 אודיומטריות התנהגותיות בתיק הרפואי הנלווה ואשר נערכו בין 2002 ל-2010 והמאופיינות – רובן וכמעט ככולן:
תחום תדרי הדיבור – ערכי השמיעה הינם DB 20/20 ומעלה, בעיקר באודיומטריות מהשנים האחרונות.
תחום תדרים גבוהים – תבניות השמיעה נעות ברובן (וכמעט ככולן) בין עקומת flat לעקומת גלישה ( SC), ובעיקר בתחום תדרי KHZ 6-8;
וכאשר האודיומטריה האחרונה (כרונולוגית) והרלבנטית ביותר לדיון זה הינה מ- 11.7.10 ממכון "גל" מאופיינת ובין היתר:
תחום תדרי הדיבור – DB 20/20
תדרים גבוהים – תדרי KHZ 3-4 -
KHZ 3 – DB 15/20 – Lt/Rt
KHZ 4 – DB 25/20 - Lt/Rt
KHZ 6-8 – עקומות גלישה ( SC)
וסה"כ – תבנית אודיומטרית זו הינה בהגדרתה Bilat Pre Acoustic Trauma".

ואלה הן תשובותיו של ד"ר בן טובים לשאלות שנשאל על ידי בית הדין:
"התבנית האודיטורית האחרונה (מ-2010) שפורטה לעיל מאופיינת:
1. בערכי שמיעה גבוליים בתחום תדרי הדיבור (DB 20/20).
2. תמונת Pre Acoustic Trauma בתחום התדרים הגבוהים.
א. האם התובע סובל מליקוי שמיעה, ואם כן - האם זו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק?
ת. אכן.
ב. האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור בלבד?
ת. אכן.
ג. במידה והתשובה לשאלה ב' הינה בחיוב – האם קיים קשר סיבתי בין החשיפה לרעש מזיק בעבודתו של התובע לבין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור?
ת. עיקר הלקות השמיעתית בתחום זה הינה תולדת רעש, ומיעוטה כתולדת גיל (שקשה לכמתה באחוזים).
ד. ככל שלדעתך הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נגרמה גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין חשיפה לרעש מזיק, מהי מידת ההשפעה של החשיפה ברעש מזיק על הירידה בתדירויות הדיבור?
ת. -
באשר לטנטון (ככל שהתשובה לשאלה ג' לעיל הינה בחיוב)
ה. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?
ת. לאו. כושר השמיעה בינות תדרי KHZ 3-4 לא פחת בשיעור DB 25 כנדרש ע"י המחוקק (כפי שפורט לעיל).
ו. ככל שכן – אנא פרט, לנוכח כרטיסיו הרפואיים של התובע, באילו מועדים התלונן התובע על טנטון ומה נרשם בכרטיסיו הרפואיים ביחס לכל תלונה.
ת. -" [ההדגשות במקור, ר.ר.].

11. בית הדין האזורי הפנה לד"ר בן טובים שאלות הבהרה, להן השיב כדלקמן:
"א. בעמוד הראשון לחוות דעתך הינך מתאר את הרקע העובדתי המתייחס לתובע. נא הסבר מהי תקופת החשיפה לרעש מזיק שעל יסודה חיווית את דעתך.
תשומת לבך לכך שעל פי הקבוע בהחלטת בית הדין מיום 15.4.15, חשיפת התובע לרעש מזיק היתה בתקופה שמחודש אפריל 2009 עד לחודש ספטמבר 2010 (כולל) בלבד (סעיף 7ג' להחלטה).
ת. שילוב עבודתו כנהג משאית משנת 1978, ועבודתו בין 4/09 – 9/10 ברעש חריג נוסף.
ב. על יסוד ההבהרה העובדתית כאמור לעיל, אנא השב איזו מבין שתי האפשרויות הבאות היא סבירה יותר, בשים לב לכלל הנסיבות הנוגעות לתובע (אודיוגרמות, מצבו הרפואי והתשתית העובדתית שנקבעה): האפשרות הראשונה: ליקוי השמיעה של התובע נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010; האפשרות השנייה: ליקוי השמיעה של התובע לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010. נא הסבר תשובתך.
ת. ליקוי השמיעה (לעניות דעתי המקצועית) הינו תולדת שילוב שתי התקופות שהודגשו בתשובה מעלה (1).
ג. לאור תוצאות בדיקות השמיעה שהועברו לעיונך משנת 2002 ועד 2010, האם חלה החמרה כלשהי במצב שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור בתקופת החשיפה לרעש מ- 04/2009 עד 09/2010, לעומת התקופה שקדמה לה, ובאם חלה החמרה נא הסבר מהי בדיקת השמיעה עליה הינך מסתמך ומהו שיעור ההחמרה לעומת בדיקות קודמות?
ת. ללא החמרה מהותית.
ד. האם ניתן לראות בבדיקת השמיעה האחרונה כרונולוגית מ- 11.7.10 (מכון גל), כי חלה החמרה כלשהי במצב שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור, לעומת בדיקות השמיעה הקודמות, ובמיוחד לבדיקות השמיעה שקדמו לחודש 04/2009? נא הסבר תשובתך.
ת. לאו.
ה. ככל שהינך קובע כי סביר יותר להניח שהחשיפה לרעש מזיק בתקופה מ- 04/2009 עד 09/2010 גרמה לליקוי השמיעה או להחמרתו, נא הבהר האם תרומת גורם זה ליצירת ליקוי השמיעה או להחמרתו היתה משמעותית, קרי האם היא השפיעה לפחות ב- 20% על גודלו של הליקוי או החמרתו?
ת. "סביר להניח" שהחשיפה לרעש חריג בין 4/09 – 9/10 השפיעה על רמת השמיעה, אולם קשה לכמת זאת באחוזים, מה גם שלקות שמיעתית מושרית רעש מתפתחת לאטה, וצרפתי נספח (מס. 1) המגדיר זאת במדויק.
ו. האם נכון כי בהתאם לבדיקת השמיעה ממכון דליה מרום מיום 7.7.09 (מצ"ב) כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, קרי בתדירויות 3000 ו- 4000 הרץ?
- נא התייחס בתשובתך גם ליתר בדיקות השמיעה בתקופה הרלבנטית (04/2009 עד 09/2010).
ת. אכן.
אודיו "שנהב" – 5.4.09 (אסימטריה לא ברורה בתחום תדרי הדיבור כאשר Rt < Lt).
אודיו "גל" 11.7.10 - DB 20/20 " [ההדגשות במקור, ר.ר.].

פסק הדין מושא הערעור
12. בהתבססו על חוות דעתם של שני המומחים, ציין בית הדין האזורי כי "בחינת שתי חוות הדעת מעלה כי למעשה שתיהן קובעות שהתובע סובל מירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אוזן, בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק. ברם, משתי חוות הדעת עולה, כי לדעת שני המומחים הרפואיים 9 בדיקות השמיעה הקיימות בתיקו הרפואי של התובע, אשר נערכו בין השנים 2002-2010, מעידות על ירידה מזערית דו-צדדית בשמיעת התובע, אשר לא השתנתה לאורך השנים ולא הוחמרה כמצופה עקב עבודת התובע ברעש מזיק מחודש 04/09 עד 09/10". משכך, אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה בו לקה המערער ובין תקופת עבודתו ברעש מזיק.
מעבר לדרוש ציין בית הדין, כי מאחר שהתביעה הוגשה בשנת 2010, היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 84א(א)(3), "שכן לא הוכח כי ב-12 החודשים שקדמו להגשת התביעה חלה החמרה בליקוי השמיעה של התובע (הדבר נכון גם ביחס לתביעה שהוגשה בשנת 2008)".
נציין כבר כאן כי הדיון בערעור התמקד אך בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעת המערער ובין חשיפתו לרעש, כפי שיפורט להלן.

הערעור
הדיון בערעור
13. במסגרת דיון " קדם ערעור" שהתקיים ביום 9.11.16 הסכימו הצדדים כי בית דין זה יפנה שאלות הבהרה נוספות לד"ר בן טובים.
בפתח הדברים צוין לפני המומחה, כי "על מנת שליקוי בשמיעה יוכר כפגיעה בעבודה, נדרש בין השאר קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה, כולו או חלקו, ובין חשיפה שנחשף המבוטח לרעש מזיק בעבודתו. אף החמרה במצב השמיעה שנגרמה כולה או חלקה מן החשיפה לרעש, מצביעה על קיומו של קשר סיבתי כאמור". בשים לב להבהרה זו, אלה הן השאלות שהופנו לד"ר בן טובים, ותשובותיו:
א. אשר לעובדות המקרה, כעולה מן התשתית העובדתית כפי שהועברה אליך בשעתו, המערער החל לעבוד כנהג משאית בשנת 1978. מתוך תקופת עבודתו הכוללת, היה המערער חשוף לרעש מזיק אך בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד לחודש ספטמבר 2010 (להלן: תקופת החשיפה). בתקופה שלפני תקופת החשיפה, לא היה המערער חשוף לרעש מזיק (להלן: תקופת אי החשיפה). לפניך הונחו תוצאות בדיקת שמיעה לתקופה שמשנת 2002 ועד לשנת 2010. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 28.9.15 נשאלת איזו מבין שתי אפשרויות היא סבירה יותר 'בשים לב לכלל הנסיבות הנוגעות לתובע (אודיוגרמות, מצבו הרפואי והתשתית העובדתית שנקבעה): האפשרות הראשונה: ליקוי השמיעה של התובע נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010; האפשרות השנייה: ליקוי השמיעה של התובע לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בתקופה שמחודש אפריל 2009 ועד ספטמבר 2010'. על כך השבת: 'ליקוי השמיעה (לעניות דעתי המקצועית) הינו תולדת שילוב שתי התקופות שהודגשו בתשובה מעלה (1)', דהיינו, 'שילוב עבודתו כנהג משאית משנת 1978, ועבודתו בין 4/9 – 9/10 ברעש חריג נוסף'. בתשובתך זו התייחסת לשילוב שתי התקופות. מתוך התשובה יש קושי להבין התייחסותך לעניין השפעת החשיפה לרעש על ליקוי השמיעה. הינך מתבקש להבהיר תשובתך.
ת. החשיפה למינוני ומפלסי הרעש גבוהים הייתה אינטרמיטנטית קרי, ב-2 תקופות עבודה, כאשר התבנית השמיעתית דהיום הינה שילוב 2 התקופות, והלקות השמיעתית הינה שילוב ומדגימה תבנית של Bilat Pre-Acoustic Trauma – והדגש הינו על PRE".
ב. בשאלה מספר 3 לשאלות ההבהרה שהופנו אליך במועד הנ"ל נשאלת, האם חלה החמרה במצב שמיעתו של המערער בתקופת החשיפה. אם חלה החמרה, התבקשת להסביר מהי בדיקת השמיעה עליה הינך מסתמך ומה שיעור ההחמרה לעומת בדיקות קודמות. על כך השבת: "ללא החמרה מהותית". הינך מתבקש להבהיר, האם חלה החמרה כלשהי במצב שמיעתו של המערער, לעומת תקופת אי החשיפה. אם חלה החמרה, אנא הסבר מהו שיעור ההחמרה, ועל איזו בדיקת שמיעה הינך מתבסס. לתשומת ליבך, גם החמרה שאינה החמרה מהותית היא בבחינת החמרה.
ת. ההחמרה הינה מינורית ואינה רלוונטית ו/או משמעותית ו/או ברת נכות" [ההדגשות במקור, ר.ר.].

14. לאחר קבלת תשובות המומחה השלימו הצדדים את טיעוניהם בערעור.

תמצית טענות המערער
15. המערער טוען כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין האזורי, ציין ד"ר בן טובים כי "'סביר להניח' שהחשיפה לרעש חריג בין 4/09 – 9/10 השפיעה על רמת השמיעה, אולם קשה לכמת זאת באחוזים", כלומר, ישנו קשר סיבתי בין תקופת החשיפה ובין ליקוי השמיעה. בהתאם, בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית דין זה, אישר ד"ר בן טובים כי תקופת החשיפה לרעש מזיק גרמה לו לנזק שמיעתי במידה מסוימת, גם אם מידה זו זניחה. בשים לב לכך שמידת הנזק והיקפו, וקביעת דרגת הנכות הרפואית, היא בסמכותה של הוועדה הרפואית, הרי שדי בכך כדי להכיר עקרונית בליקוי כפגיעה בעבודה.

תמצית טענות המוסד לביטוח לאומי
16. המוסד לביטוח לאומי טוען כי אין ספק שהמערער לקה בשמיעתו עוד לפני תקופת החשיפה. מחוות דעתם של שני המומחים עולה כי מצב שמיעתו של המערער לא הוחמר במהלך תקופת החשיפה. מתשובותיו של ד"ר בן טובים אף עולה כי לא ניתן ללמוד על החמרה במצבו של המערער כאשר משווים בין בדיקת השמיעה האחרונה שבוצעה למערער ביום 11.7.10, לאחר תקופת החשיפה, לבדיקות השמיעה שבוצעו לפני תקופת החשיפה. לאור זאת טוען המוסד, כי מתשובתו של ד"ר בן טובים בהליך הערעור, לפיה "ההחמרה הינה מינורית ואינה רלוונטית ו/או משמעותית ו/או ברת נכות", לא ניתן ללמוד על קיומה של החמרה כלשהי, מאחר שלא קיימת בדיקת שמיעה התומכת בכך. בהיעדר בדיקת שמיעה התומכת בקיומה של החמרה בתקופת החשיפה, ובשים לב לכך שמשתי חוות הדעת עולה כי מבחינה רפואית אין להחמרה שחלה לכאורה במצב השמיעה כל משמעות קלינית או אחרת, לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין תקופת החשיפה ובין מצב שמיעתו של המערער. לאור זאת, ומשאין המערער עומד בתנאי סעיף 84א(א) לחוק, טוען המוסד כי יש לדחות את תביעתו של המערער גם ככל שהיא נוגעת להכרה בטנטון. למעלה מן הצורך מוסיף המוסד, כי לאור בדיקת השמיעה מיום 11.7.10, כושר שמיעתו של המערער לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו. לאור כלל האמור ביקש המוסד כי הערעור יידחה.

דיון והכרעה

17. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, לרבות השלמת הטיעונים לאחר קבלת תשובות המומחה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

18. מעיון בתשובות המומחים נמצאנו למדים, כי שניהם מציינים כי לא חלה החמרה במצב שמיעתו של המערער בתקופת החשיפה. כך, מציין ד"ר בירון בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית דין זה, כי "הירידה הקלה בשמיעה לאורך השנים 2002-2010, אינה באה לידי ביטוי בתקופה 4/2009-9/2010", ועל כן ציין, כי מסיבה זו "אין משמעות לשאלה בדבר הגורם" לירידה בשמיעה. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין האזורי, ציין ד"ר בן טובים, כי ליקוי השמיעה בו לקה המערער "הינו תולדת שילוב שתי התקופות" דהיינו, תקופת החשיפה והתקופה הקודמת לה. כמו כן ציין ד"ר בן טובים, כי ההחמרה במצב שמיעתו של המערער בתקופת החשיפה לרעש מזיק בעבודתו אינה מהותית, עד כדי כך שלא ניתן לכמתה באחוזים. ד"ר בן טובים ציין מפורשות, כי מבדיקת השמיעה האחרונה שביצע המערער בתוך תקופת החשיפה, לא ניתן ללמוד על החמרה כלשהי בהשוואה לבדיקות השמיעה שקדמו לתקופה זו. אף בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו מבית דין זה, ובשים לב להבהרה כי אף החמרה שנגרמה כולה או חלקה כתוצאה מחשיפה לרעש מצביעה על קיומו של קשר סיבתי, וכי גם החמרה שאינה מהותית היא בבחינת החמרה, לא הצביע ד"ר בן טובים על החמרה המתועדת בבדיקת שמיעה שנערכה למערער. ד"ר בן טובים אף ציין, כי ההחמרה (ככל שאכן הייתה כזו במצבו של המערער) הינה מינורית כל כך עד שאינה רלוונטית, משמעותית או ברת נכות. מכאן, ואף שנקבע בפסיקה כי די בכל החמרה לעניין הכרה בקיומו של קשר סיבתי (ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 14801-03-11 המוסד לביטוח לאומי - אברהם עובדיה (28.7.13); עב"ל (ארצי) 37437-10-12 מרדכי ברזילי - המוסד לביטוח לאומי (6.1.15); עב"ל ( ארצי) 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי - דוד גרשטיין (2.5.15), בפסקה 19), לא ניתן להצביע בעניינו של המערער על החמרה במצב שמיעתו בשיעור כלשהו שנגרמה בשל תקופת החשיפה לרעש מזיק בעבודתו.

19. הנה כי כן, ובשים לב לכך שהמומחה היועץ הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין כרגיל לא יסטה מחוות דעתו, אלא בנסיבות יוצאות דופן (עב"ל (ארצי) 346/06 המוסד לביטוח לאומי - בוארון (15.5.07), בפסקה 13; עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05), בפסקה ו'), לא מצאנו בטיעוני המערער הצדקה לסטות מן הנקבע בחוות דעתם של שני המומחים , ולהכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה.

סוף דבר
20. הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ז (31 אוגוסט 2017) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

רונית רוזנפלד,
שופטת

גברת מיכל בירון בן גרא,
נציגת ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)