הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 55311-09-17

ניתן ביום 13 פברואר 2019

הדסה רוזנבלום
המערערת
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר
נציגת ציבור(עובדים) גברת יעל רון, נציגת ציבור ( מעסיקים) גברת יודפת הראל בוכריס

ב"כ המערערת עו"ד עובד כהן
ב"כ המשיב עו"ד דוד דיין

פסק דין
השופט אילן סופר
כללי
סעיף 7 ( ג) לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן – החוק או חוק פיצוי לנפגעי פוליו), קובע כדלקמן:
"נקבעו לאדם אחוזי מוגבלות בניידות לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי ( בסעיף זה – אחוזי מוגבלות בניידות), בשל מחלת הפוליו שבה לקה, רשאי הוא לבחור אם התשלומים שישולמו לו לפי חוק זה יחושבו לפי אחוזי המוגבלות בניידות, או לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו לפי סעיף קטן ( ב)".
המערערת אשר הוכרה כמי שחלתה במחלת הפוליו, ביקשה לממש את זכות הבחירה שמקנה סעיף 7( ג) וטענה כי היא זכאית שהגמלה שתשולם לה לפי החוק תחושב לפי אחוזי המוגבלות שנקבעו לה בהתאם להסכם הניידות. פקיד התביעות דחה את הבקשה לאחר שמצא כי אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו למערערת אינם קשורים למחלת הפוליו.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגורם המכריע בשאלה האם אחוזי המוגבלות נקבעו בקשר למחלת הפוליו. האם כדעת המערערת מדובר בזכות בחירה שלפקיד התביעות אין כל שיקול דעת שהוא רשאי להפעיל, או לחילופין מאחר ומדובר בערעור על החלטת פקיד התביעות, על בית הדין למנות מומחה רפואי מטעמו שיכריע בשאלה, או כדעת המשיב – להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים שתכריע בכך.
רקע עובדתי
המערערת ילידת 1950. המערערת לקתה בגיל צעיר במחלת הפוליו והיא סובלת משיתוק ברגליה. בשנת 1965 עברה המערערת ניתוח לתיקון הדפורמציות ברגליה. המערערת עמדה בשנים 1976 ו-1979 בפני ועדה בהתאם להסכם הניידות ( להלן - ועדת הניידות), אשר קבעה את נכותה בשיעור של 100% לצמיתות, בהתאם לסעיף 7 א להסכם הניידות עקב שיתוקים מלאים בגפיים התחתונות.
ביום 26.6.2012 המערערת הגישה תביעה לפיצוי לפי החוק ועמדה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון. ביום 6.12.2012 הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערערת דרגת נכות של 10%. ביום 23.12.2012 המערערת הגישה ערר לפיו היא מבקשת לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 7( ג) לחוק ולקבוע את זכאותה לפי אחוזי המוגבלות בניידות אשר נקבעו לה בשיעור של 100%. ביום 3.2.2013 ועדת הערר דחתה את הערר והותירה את אחוזי הנכות בשיעור של 10% בגין ליקוי פוליו ברגל שמאל החל מיום 1.2.2012.
בעקבות פניית הלשכה לסיוע משפטי מיום 9.2.2016 הודיע פקיד התביעות לב"כ המערערת כי בקשתה לבחור גמלה שתשולם לפי אחוזי המוגבלות בניידות נדחית מאחר ואחוזי הניידות הם בגין C.P. .
המערערת הגישה תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות. בית הדין האזורי בתל אביב ( השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור גב' דבורה פינקלשטיין ומר משה הרץ; ב"ל 3930-07-16) דחה את התביעה לאחר שקבע כי המערערת לא הוכיחה כי אחוזי המוגבלות שנקבעו לה על ידי ועדת הניידות הם עקב מחלת הפוליו. בית הדין האזורי ציין כי לפי פרוטוקול ועדה רפואית ( רופא מוסמך) מיום 29.2.2002 לעניין קצבת נכות כללית נמצא שהמערערת סובלת גם מ- C.P. .
טענות הצדדים
המערערת מפנה לפרוטוקול ועדת הניידות מ-1976 בו נקבע כי חלתה בגיל 3 בשיתוק ילדים, עברה מספר ניתוחים, מתקשה בהליכה בשתי גפיה, וסובלת בהן משיתוק. משכך קביעת ועדת הניידות הינה לנכות הנובעת ממחלת הפוליו בשיעורה המלא ולמערערת יש זכות בחירה כחולת במחלת הפוליו שהיא גם מוגבלת בניידות. החוק נתן בידי המערערת את הזכות לבחור, לאחר שכל ועדה קבעה באופן אוטונומי את אחוזי הנכות, ואין לוועדה הפועלת מכוח החוק זכות הכרעה בין החלטות שתי הוועדות.
מדובר בפער נורמטיבי שקיים בין שתי הוועדות, בנוסף לפער הכרונולוגי. המחוקק קבע מפורשות את זכות הבחירה, וכדי להדגיש זאת ציין בסעיף 7( ד) לחוק את האפשרות של הוועדה למחול על זכותה לבדוק בעצמה את החולה ולאמץ ישירות את קביעות ועדת הניידות או נכות כללית לפי העניין.
מכאן, שדחיית הבקשה הינה לכל היותר בסמכות פקיד התביעות, ומשקיימת קביעה מפורשת של ועדת הניידות, יש לאמץ אותה לפי סעיף 7( ג) לחוק. לחילופין ולמען הזהירות מסכימה המערערת להשיב את עניינה לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי, אשר יבחן אם הנכות, שנקבעה בוועדת הניידות, הינה בשל מחלת הפוליו בה לקתה.
המשיב טוען כי סמכות הוועדה על פי החוק קיימת גם במקרה בו נקבעו אחוזי נכות בניידות לפי הסכם הניידות וגם לפי ענף נכות כללית, ובהתאם לסעיף 7( ד) הוועדה רשאית לפי שיקול דעתה שלא לבדוק את החולה, אך בכל מקרה הוועדה נדרשת לקבוע את אחוזי הנכות.
במקרה של המערערת, ועדת הניידות לא קבעה אחוזי נכות בשל מחלת הפוליו ועל כן לא קמה לה זכות בחירה.
בהתאם לסעיף 7( ד) לחוק על הוועדה הפועלת מכוח החוק, לתת את החלטתה גם במקרה בו קיימת החלטה קודמת של ועדת הניידות או ענף נכות כללית. לוועדה זו יש כלים מקצועיים והיא הגורם היחיד המוסמך לקבוע אם חולה לקה במחלת הפוליו ומהם אחוזי הנכות המשויכים לכך.
מכאן שלא ניתן לנתק את סעיף 7( ג) לחוק מיתר הוראות החוק. על כן פקיד התביעות אינו מוסמך לקבוע אם מקור הנכות של אחוזי המוגבלות בניידות הוא מחלת הפוליו.
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור או לחילופין, כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית בהתאם לחוק, על מנת שתבחן את אחוזי המוגבלות בניידות ותשייך אותם, ככל שהם רלוונטיים למחלת הפוליו.
במסגרת הדיון בערעור הסכימו הצדדים לגדר את המחלוקת לשאלה אחת והיא זהות הגורם המכריע בשאלה בגין מה נפסקו אחוזי הנכות בניידות, וזאת לעניין בקשת המערערת לבחור שהתשלומים שתקבל לפי החוק יחושבו לפי אחוזי המוגבלות בניידות: האם הוועדה הרפואית לפי החוק, או שמא מומחה רפואי שבית הדן ימנה, בשים לב לכך שההליך נפתח כתביעה כנגד החלטת פקיד התביעות.
הכרעה
ביום 19.3.2007 התקבל בכנסת חוק פיצוי לנפגעי פוליו, על פיו זכאים " נפגעי פוליו" כהגדרתם בסעיף 2 לחוק, לפיצוי חד פעמי ולקצבה חודשית. הקצבה החודשית או המענק הם בשיעורים הקבועים בסעיף 4 לחוק.
סעיף 1 לחוק קובע כי מטרתו הינה " ... לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחוייבותה של מדינת ישראל כלפיהם".
בשנות החמישים הראשונות בעיקר לקו רבים בישראל במחלת שיתוק ילדים, ומספר החולים מדי שנה הגיע לכדי מאות רבות. במשך השנים שלאחר מכן רווחה בציבור התחושה שלא נעשה די כדי למנוע את התפשטות המחלה והיו מחדלי טיפול בלוקים בה. נוכח זאת בעקבות מספר הצעות חוק פרטיות נחקק החוק כ"חוק פיצוי" ללוקי מחלת שיתוק הילדים, להבדיל " מחוק נכות" (עב"ל ( ארצי) 165/09 חנניה אלמליח – המוסד לביטוח לאומי (22.9.2009)).
בסעיף 2 נקבע כי " מחלת פוליו" היא מחלת שיתוק ילדים ( POLIOMYELITIS) לרבות החמרה מאוחרת של המחלה ( POST - POLIOMYELITIS SYNDROME). "נפגע פוליו" – הוא " תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או שקיבל בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 7 קבעו כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה".
סעיף 7 לחוק קובע את זהות הגורמים אשר מוסמכים לקבוע אם חולה לקה במחלת הפוליו ואת אחוזי הנכות:
"7. א. רופא מוסמך שמונה לפי הוראות סעיף 208( ב) לחוק הביטוח הלאומי ידון בתביעה של אדם להכיר בו כנפגע פוליו; הוראות סעיפים 211, 212 ו-213 לחוק האמור יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים.
ב. רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, יקבעו –

  1. אם התובע לקה במחלת הפוליו;
  2. אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או אם קיבל בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה;
  3. את אחוזי הנכות של התובע הנובעים ממחלת הפוליו שבה לקה; לענין זה, רשימת הליקויים שלפיה ייקבעו אחוזי נכותו של אדם תהא רשימת הליקויים לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי;
  4. אם חל שינוי במצבו הבריאותי של התובע כתוצאה ממחלת הפוליו שבה הוא לקה ואת אחוזי הנכות של התובע בעקבות השינוי האמור.

ג. נקבעו לאדם אחוזי מוגבלות בניידות לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי ( בסעיף זה – אחוזי מוגבלות בניידות), בשל מחלת הפוליו שבה לקה, רשאי הוא לבחור אם התשלומים שישולמו לו לפי חוק זה יחושבו לפי אחוזי המוגבלות בניידות, או לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו לפי סעיף קטן ( ב).
ד. נקבעו לאדם, בשל מחלת הפוליו שבה לקה, אחוזי נכות לפי הוראות סעיף 208( ב) לחוק הביטוח הלאומי או אחוזי מוגבלות בניידות, רשאים רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, לקבוע את אחוזי הנכות של אותו אדם לפי חוק זה, בלי לבדוק אותו.
ה. נפגע פוליו שמצבו הבריאותי אינו יציב, רשאים רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, לקבוע את אחוזי נכותו הנובעים ממחלת הפוליו שבה לקה, לתקופה שלא תעלה על שנתיים".

ניתוחו של סעיף 7( ב) לחוק מחייב כי פריסת מטריית החוק על נפגע במחלת פוליו, מותנית בבדיקה על ידי רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים וזאת בהתייחס לכל אחד מהמרכיבים הבאים:
האם מדובר במחלת פוליו, האם המחלה נגרמה בארץ, או בשל טיפול רפואי שקיבל בארץ, וכן מה הם אחוזי הנכות. כלומר, לוועדה יש סמכות בלעדית לקבוע את אחוזי הנכות בשל מחלת הפוליו, וזאת בשל ייחודיות החוק ותכליתו הסוציאלית.
תחילה והגם שבמקרה זה השאלה אינה מתעוררת במפורש, יש לבחון האם סעיף 7( ג) לחוק מאפשר למבוטח שנקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות " לדלג" על קביעת הרופא המוסמך או הוועדה הרפואית לעררים. לצורך כך נפנה לרקע לחקיקת החוק.
על תכליתו של סעיף 7( ג) ועל הרקע לו ניתן ללמוד גם ממקורות חיצוניים לחוק ובהם הצעת החוק, דברי הכנסת, והפרוטוקולים של הוועדה שדנה בעניין בכנסת ( בג"ץ 10771/07 שמואל גוירצמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד ס"ג(3) 413 (2010)).
הצעת החוק המקורית מ-2005 לא כללה את סעיף 7 כמו גם סעיפים נוספים ( הצעת חוק – הכנסת 110, י"ח בכסלו התשס"ו 19.12.2005 עמ' 123), והוא התווסף לקראת הדיון האחרון בחוק שקיימה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 13.3.2007. כשהוועדה הגיעה לאשר את סעיף 7 ביקשה חברת הכנסת סופה לנדבר להסתייג וביקשה שהוועדה הרפואית תדון רק בנפגעים חדשים. לכך הצטרף חבר הכנסת דוד רותם שביקש להוסיף סעיף שאומר " נקבעו לחולה פוליו אחוזי נכות לעניין קצבת ניידות, יראו אחוזים אלה כאחוזי נכותו לעניין חוק זה ולא תהייה עליו חובה לעבור בדיקה רפואית נוספת".
היועצת המשפטית של הוועדה עו"ד ג'ודי וסרמן הסבירה כי משמעות הסעיף היא " שלגבי חלק מהאוכלוסיה, תהיינה שתי סקאלות של סעיפי ליקוי. סקאלה אחת תהייה לפי נכות כללית, שנבדקו לפיה בעבר או ייבדקו לפיה עכשיו, וסקאלה נוספת של ניידות, זה אומר, שאנשים שפגומים בגפיים התחתונות שנבדקו לפי הסכם הניידות, יקבלו את הסכום לפי הסכם הניידות, ואילו אוכלוסיה אחרת שהמחלה שלה היא פוסט פוליו יקבלו אחרת".
כשעו"ד וסרמן שאלה האם הכוונה שהחולה יוכל לבחור בגבוה מביניהם, חבר הכנסת רן כהן השיב " בוודאי". בגרסה הזו הסעיף אושר, אך הוא עבר שינויים בקריאה שניה ושלישית עד אשר הגיע לגרסתו הנוכחית, שמבטאת היטב את הרציונל, שיש להקל על חולי הפוליו שכבר הוכרו לפי הסכם הניידות.
הרקע לדיון בוועדה בכנסת, שהביא לתוספת של סעיפים 7( ג) ו-7(ד), הוא העובדה שמחלת הפוליו התפרצה לפני עשרות שנים, כאשר הנכות נוצרה עוד לפני חקיקת החוק בשנת 2007. חלק מהחולים הגישו תביעות למוסד לביטוח לאומי, ואלו הסובלים משיתוק בגפיים התחתונות, אף זכו לגמלת ניידות בהתאם להסכם הניידות.
יחד עם זאת אין הדבר פוטר את נפגע הפוליו מדיון בפני הרופא המוסמך או הוועדה, כאשר היתרון המוקנה למי שנקבעו לו אחוזי מוגבלות לפי הסכם הניידות היא זכות הבחירה כאמור בסעיף 7( ג) לחוק.
לעומת זאת, כאשר נקבעה נכות לפי ענף נכות כללית או לפי הסכם הניידות בגין מחלת הפוליו, רשאית הוועדה לפי סעיף 7( ד) לחוק לקבוע את אחוזי הנכות בלי לבדוק את החולה. כלומר, הוועדה יכולה לאמץ את אחוזי הנכות שכבר נקבעו בגין מחלת הפוליו. בכך מייחד החוק את המשמעות שיש לתת לקביעות של ועדות רפואיות בענפי ביטוח אחרים, שיכולים לסייע לוועדה בהחלטתה ולעיתים לוותר על הצורך בבדיקת המבוטח.
יעיד על כך, טופס האבחון הרפואי לנפגעי פוליו הכולל בחלק ההחלטה, פרק של הליקויים בשל מחלת הפוליו – סעיף של נכות רפואית וסעיף מוגבלות בניידות. כלומר, המחוקק הטמיע בטופס את המצב המתואר בסעיף 7( ד) שבו מגיע חולה עם נכות קיימת בגין מחלת הפוליו אם בניידות ואם בנכות כללית, שאז יכולה הוועדה לאמץ את הקביעה מבלי לבדוק את החולה.
לסיכום חלק זה, נבהיר את מארג הזכויות בסעיפים 7( ג) ו-7(ד):
כל נפגע במחלת פוליו צריך להגיש תביעה שבמסגרתה ייבדק ע"י הרופא המוסמך או הוועדה הרפואית.
רק נפגע פוליו שנקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות בגין מחלת הפוליו רשאי להודיע כי הוא מבקש שהתשלומים המגיעים לו לפי החוק, ישולמו לפי אחוזי המוגבלות בניידות, בהתאם לסעיף 7( ג) לחוק. הנפגע רשאי להודיע על בחירתו לאחר שעניינו נדון בפני הרופא המוסמך או הוועדה הרפואית.
בכל מקרה, ככל שהובא לידיעת הוועדה כי נקבעו לנפגע פוליו אחוזי מוגבלות בניידות או אחוזי נכות כללית בגין מחלת הפוליו, רשאים הרופא המוסמך או ועדת העררים, בהתאם לסעיף 7( ד) לחוק, לאמץ את אחוזי הנכות שנקבעו בלי לבדוק את החולה.
ההבדל בין הסעיפים 7( ג) ו-7(ד) מלמד גם על זהות המכריע בכל אחד מהם.
בסעיף 7( ד) צוין מפורשות כי אימוץ סעיפי הליקוי בניידות או בנכות כללית הם של הרופא המוסמך או הוועדה לעררים. לעומת זאת בסעיף 7( ג) לא צוינו הרופא המוסמך או הוועדה לעררים משתי סיבות: ראשית, מדובר בקביעה רפואית שכבר נעשתה במסגרת ועדת הניידות, שקבעה כי אחוזי המוגבלות נובעים ממחלת הפוליו. שנית, מדובר גם בקביעה של הרופא המוסמך או הוועדה הרפואית לפי חוק פוליו. שלישית, הסעיף מדבר על פעולה של אופן בחירת התשלום ולא על קביעת דרגת הנכות. הסעיף מאפשר כפי שהוסבר בוועדה בכנסת בחירה של נפגע הפוליו באחוזי המוגבלות בניידות לעניין תשלום הגמלה. מכאן שההחלטה בבקשה של החולה לבחור באחוזי המוגבלות בניידות בגין מחלת הפוליו היא של פקיד התביעות. הוא אמור לעיין בפרוטוקול ועדת הניידות ולבחון האם אחוזי הניידות הוענקו בגין מחלת הפוליו. הוא גם אמור לעיין בפרוטוקול הוועדה על פי החוק ולקבוע אם הוא מקבל את הבקשה.

המקרה שלפנינו
כעולה מפרוטוקול ועדת הניידות מיום 28.9.1976, המערערת חלתה בגיל 3 בשיתוק ילדים, עברה מספר ניתוחים, היא מתקשה בהליכה בשתי גפיה. ועדת הניידות קבעה כי היא סובלת משיתוק של הגפיים התחתונות ולכן אושרו לה אחוזי מוגבלות בניידות בשיעור 100% לפי סעיף א-7. יובהר שוב כי הגדרת מחלת פוליו בסעיף 2 לחוק היא " מחלת שיתוק ילדים".
15.בשנת 2012 הגישה המערערת תביעה לפי החוק. והרופא המוסמך קבע לה דרגת נכות בשיעור 10%. המערערת הגישה ערר על החלטת הרופא המוסמך תוך שיידעה את הוועדה שנקבעו לה בעבר 100% אחוזי מוגבלות בניידות ולכן היא בוחרת שתשולם לה הגמלה לפי שיעורי אחוזי המוגבלות בניידות.
הוועדה התכנסה ביום 3.2.2013, בדקה את המערערת, ציינה בין השאר, כי אין דלדול אופייני לפוליו ואישרה את קביעת הוועדה מדרג ראשון. בפרק 8 לפרוטוקול – שהוא ההחלטה סומן ב-X התנאי המקדמי לפיו המערערת חלתה בפוליו ועברה ניתוח בישראל לפני 1.1.1970.
16.כעולה מפרוטוקול הוועדה, אין בו כל התייחסות לטענת המערערת בקשר לאחוזי המוגבלות בניידות; כך שניתן להבין אחת משניים: או שהוועדה התעלמה בשל שגגה מטענות המערערת או שעשתה זאת במכוון משבקשתה לבחור באחוזי המוגבלות בניידות אינה בסמכות הוועדה. כפי שניתן לראות את המשך מהלך הדברים, נראה שהוועדה לא דנה בבקשת המערערת כי לא הייתה מוסמכת לדון בכך.
17.ביום 9.2.2016 פנתה הלשכה לסיוע משפטי בשם המערערת למשיב ובקשה להחיל על המערערת את הוראות סעיף 7( ג) לחוק, כלומר לממש את זכות הבחירה בגמלה על פי החוק שתשולם לפי אחוזי המוגבלות בניידות. פקיד התביעות דחה את בקשת המערערת בנימוק שהנכות בגין המוגבלות בניידות היא בשל מחלת C.P. נימוק זה לא מופיע בפרוטוקול הוועדה לעררים משזו לא התייחסה כלל לקביעת אחוזי הנכות במוגבלות. מכאן שפקיד התביעות גם לא יכול היה להפנות להחלטת הוועדה לעררים והוא לא עשה כן. מדובר איפוא בהחלטה עצמאית של פקיד התביעות.
במסגרת הדיון בבית הדין האזורי טען המשיב כי בהתאם לאבחון רפואי שביצע רופא מוסמך בענף נכות כללית ביום 29.9.2012, המערערת סובלת מכאבי גב תחתון ומ-C.P. ( דיפלגיה ספסטית) (סעיף 29 (3( א)) בשיעור 60%. על כך ביסס המשיב את הנימוק כי לא מדובר במחלת הפוליו.
18.נימוק זה של פקיד התביעות מוקשה מכמה טעמים:
הראשון – לצורך הבקשה לפי סעיף 7( ג) המערערת הסתמכה על אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו על ידי ועדת הניידות בשנת 1976 ולא על אחוזי נכות כללית שנקבעו
בשנת 2012 שאין בהם לסייע לה לפי סעיף 7( ג).
השני – מחלת הפוליו מוגדרת בסעיף 1 לחוק כמחלת שיתוק ילדים. בפרוטוקול ועדת הניידות משנת 1976 מצוין כי המערערת חלתה בגיל 3 בשיתוק ילדים. פקיד התביעות לא התייחס לוועדת הניידות.
השלישי – גם ועדת העררים הכירה בכך כי המערערת חלתה במחלת הפוליו ועברה ניתוח בישראל לפני 1.1.1970, כלומר, עוד בטרם הגיעה לגיל 20.
הרביעי – אחוזי הנכות בגין דיפלגיה ספסטית נקבעו בתחולה מיום 25.8.1999, ללא קשר לאחוזי המוגבלות בניידות שיש למערערת בשל מחלת שיתוק הילדים עוד משנת 1976, כ-23 שנים לפני כן.
כל אלו מובילים למסקנה כי החלטת פקיד התביעות לא מתייחסת כלל לטענת המערערת, לפיה כל אחוזי המוגבלות בניידות קשורים למחלת הפוליו.
19.כאשר מדובר בערעור על החלטת פקיד תביעות, בית הדין בוחן את שיקול הדעת של פקיד התביעות ובעצם דן בעניין מחדש. זאת בשונה מערעור על החלטת ועדה לעררים, ששם ככלל ( למעט במקרים מסוימים) הדיון מוגבל לטעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה. בנסיבות המקרה, קיים מצד אחד קושי בהחלטת פקיד התביעות למרות האמור בפרוטוקול ועדת הניידות משנת 1976. מצד שני, לא ניתן להתעלם מהאמור בפרוטוקול הרופא המוסמך בענף נכות כללית משנת 2002. על כן, יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר ייעץ לבית הדין בהכרעתו בשאלה אם אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו למערערת בשנת 1976 היו כולם או חלקם בשל מחלת הפוליו בה לקתה.
סוף דבר
20.הערעור מתקבל.
עניינה של המערערת מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי, שיחווה דעתו בשאלה אם אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו לה בשנת 1976 קשורים למחלת הפוליו בה לקתה. לאחר קבלת חוות הדעת יכריע בית הדין בשאלה זו.
21.משמדובר בייצוג לפי חוק הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באדר א' תשע"ט (13 בפברואר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן סופר,
שופט

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)