הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 4990-07-14

ניתן ביום 26 דצמבר 2016

רויטל בן נתן
המערערת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערערת
-
עו"ד ינון תמרי

בשם המשיב
-
עו"ד יוסף פולסקי

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

1. המערערת הגישה תביעתה לבית הדין האזורי בתל אביב לתשלום הפרשי דמי לידה. לטענתה, בסיס השכר אותו קבע המוסד לביטוח לאומי לצורך תשלום דמי הלידה חושב בחסר. תביעתה נדחתה על ידי בית הדין האזורי מן הטעם שהשכר עליו דיווחה אינו משקף כהלכה את שכרה כעובדת שכירה בחברה (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר אלכס לוין ומר יגאל ליבר; בל' 3748-09-12). על כך הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המערערת, בעלת מניות יחידה בחברת דרך המשי ייעוץ אסטרטגי בע"מ ( להלן: החברה), ילדה ביום 7.7.11 את בתה השנייה. ביום 21.8.11 הגישה המערערת את תביעתה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי לידה. בתביעתה ציינה המערערת כי שכרה החודשי ברבע השנה שקדמה ליום הקובע, הוא יום הלידה, הינו 43,038 ש"ח. נציין כבר כאן, כי במהלך הדיון בבית הדין האזורי הבהירה המערערת כי טענתה היא לשכר בשיעור 35,000 ש"ח כמצוין בתלושי השכר. לדבריה, הסכום שצוין בתביעתה, 43,038 ש"ח משקף עלות מעסיק.
3. במסגרת החברה שבבעלותה, הפועלת מיום 1.10.06, נותנת המערערת שירותי ייעוץ ומנכ"לות בתחום הביטוח. במסגרת זו, שימשה המערערת משלהי שנת 2008 מנכ"ל סוכנות הביטוח כלמוביל ביטוח בע"מ ( להלן: חברת כלמוביל).

4. ביום 10.10.11 אישר המוסד לביטוח לאומי את תביעתה של המערערת לדמי לידה לתקופה שמיום 2.7.11 ועד ליום 7.10.11. בהחלטתו ציין המוסד כי הבסיס לחישוב תשלום דמי הלידה הינו שכר בסך 20,125 ש"ח לחודש.
בהודעתו מיום 27.12.11 פירט המוסד את הטעמים להחלטתו בדבר הבסיס לחישוב דמי הלידה, כך:
"בתאריך 21.8.11 הגשת לנו תביעה לתשלום דמי לידה בגין עבודתך בחברת 'דרך המשי' הנמצאת בבעלותך.
כנהוג במקרים של חברות משפחתיות ולאור עליית השכר בחודשים האחרונים בקשנו מסמכים שונים המעידים על עבודה והכנסות.
לאחר בדיקת המסמכים החלטנו לאשר דמי לידה לפי השכר שקדם להעלאה שהיה כ-20000 ש"ח לחודש ובתאריך 14.10.11 הופקדו סך 53106 ש"ח לחשבון הבנק שלך.
הסיבה שלפיה חושבו דמי הלידה לפי השכר שקדם להעלאה היא כאמור 'קפיצת שכר' ל-43000 ש"ח בחודש בחצי השנה שקדמה ללידה ללא סיבה הנראית לעין. לא היה שינוי בהכנסות החברה, הפקדות השכר בבנק לא תאמו את מה שקבלת לדברייך, בכרטיס חו"ז החברה לא נרשמו משכורותייך ושכרו של עובד נוסף נשאר כשהיה ללא שינוי."

כנגד החלטה זו הגישה המערערת תביעתה לבית הדין האזורי.

שכרה של המערערת
5. הדיון בבית הדין האזורי סב על שיעור שכרה של המערערת לצורך חישוב דמי הלידה להם היא זכאית. בקשר לכך הגיש המוסד לביטוח לאומי שתי תעודות עובד ציבור בהן התייחסו המצהירות לעלות השכר של המערערת על פני תקופות ארוכות. עם זאת, דומה שלעניין שיעור שכרה של המערערת לעניין חישוב דמי הלידה, נכון יותר לבחון על פני תקופה את שיעור שכרה כשכירה בחברה שבבעלותה. על שיעור שכרה של המערערת ניתן ללמוד מתלושי השכר שהוגשו לתיק בית הדין האזורי והם כמפורט להלן:

שנת 2010

ינואר 2010 ועד מרץ 2010
12,000 ש"ח

אפריל ועד מאי 2010
16,000 ש"ח

יוני 2010 ועד דצמבר 2010
16,200 ש"ח

שנת 2011

ינואר 2011 ועד יוני 2011
35,000 ש"ח

יולי 2011 - נובמבר 2011
תקופת חופשת לידה - אין תלושי שכר

דצמבר 2011
35,000 ש"ח

שנת 2012

ינואר 2012
פברואר 2012 - אוקטובר 2012
35,000 ש"ח
לא הוגשו תלושי שכר

נובמבר - דצמבר 2012
25,000 ש"ח

שנת 2013

ינואר - אפריל 2013
25,000 ש"ח

פסק הדין של בית הדין האזורי
6. בית הדין האזורי עמד על ההלכה הפסוקה, לפיה, כאשר שכרה של מבוטחת עולה באופן ניכר בתקופת ההיריון, מבלי שהיקף העבודה או מהות התפקיד אותו היא מבצעת השתנה, רשאי המוסד לביטוח לאומי לבחון אם חלק מהתשלום למבוטחת הוא שכר רגיל או תשלום פיקטיבי, שנועד להעלות את שיעור דמי הלידה שלא כדין. בית הדין ציין כי הדברים יפים גם כאשר מדובר בחברה בבעלות יחידה של המערערת.

7. נוכח הראיות שנפרשו לפניו כמפורט לעיל, קבע בית הדין האזורי כי המערערת הציגה גרסה שאינה קוהרנטית בסוגיית השינויים בהכנסותיה. בית הדין ציין כי "בכתב התביעה טענה התובעת שיש לחשב את דמי הלידה על בסיס שכר חודשי של 43,037 ש"ח. אולם בהמשך טענה ששגה פקיד התביעות כאשר חישב את שכרה על בסיס זה, ולא על בסיס 35,000 ש"ח לחודש. בכתב התביעה טענה התובעת שנעשתה העלאה לכ-30,000 ₪ באוקטובר 2010 והיה זה 10 חודשים לפני הלידה ואף לפני כניסתה להיריון, לכן ברור שלדבר לא היה קשר להריונה. בהמשך שינתה התובעת את גרסתה והסבירה שלמעשה לא הייתה זו העלאת שכר כלל וכלל, כי אם תיקון רטרואקטיבי של שווי רכב. ההעלאה היחידה ארעה בינואר 2011 – כחצי שנה טרם הלידה". הסבר זה המתייחס להעלאת השכר באוקטובר 2010,לא הניח את דעתו של בית הדין האזורי. מכל מקום, לפי קביעתו, אם ההעלאה היחידה הייתה בינואר 2011, כחצי שנה לפני הלידה, "ממילא קמה חזקה שהדבר קשור בעובדת הריונה של התובעת בשל סמיכות הזמנים ללידה".
בית הדין הצביע על הספקות שהתעוררו בנוגע לגרסתה של המערערת: המערערת לא משכה את כל שכרה מן החברה; העלתה את שכרה, אך החליטה מסיבותיה שלא להעלות את שכרו של העובד השני בחברה; לא סיפקה הסבר ברור לשאלה מדוע בתקופה שמינואר 2011 העלתה את שכרה בשל בונוס צפוי אך בתקופות אחרות לא עשתה כן; לא סיפקה הסבר משכנע בנושא התנודות בשכרה לאחר שובה מחופשת לידה. בית הדין ציין עוד כי עצם טענת המערערת שנאלצה לצמצם את הכנסותיה מן החברה עקב תשלום דמי הלידה בחסר מצביעה על כך ששכרה המדווח הושפע משיקולי רווח והפסד של החברה, ולא היווה תמורה בעד עבודתה בלבד. נוכח זאת התרשם בית הדין כי ישנו טשטוש גבולות בין התנהלותה והכנסותיה של המערערת כשכירה, כעצמאית וכבעלת מניות בחברה. התנודות בשכרה של המערערת נובעות משיקוליה האישיים ומהיותה בעלת החברה ולא מעבודתה גרידא, ואין בטענתה כי השכר שקיבלה מן החברה דווח לרשויות כדין כדי להעלות או להוריד בעניינה. לפיכך קבע בית הדין כי התנודות בשכרה של המערערת הן פיקטיביות ואינן משקפות את שכרה כעובדת שכירה, וכי בדין קבע העמיד המוסד את בסיס השכר לתשלום דמי לידה על סך 20,125 ש"ח. נוכח האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה לתשלום הפרשי דמי לידה.

הערעור
8. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים על הסכמתם, כי הטיעונים כפי שפורטו בכתב הערעור וכן הטיעונים שהושמעו בעל פה ונרשמו לפרוטוקול ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שייתן את פסק הדין. אשר על כן ניתן בזאת פסק הדין על יסוד הסכמת הצדדים כאמור לעיל.

עיקר טענות המערערת
9. המערערת טוענת כי הבסיס הנכון לחישוב דמי הלידה הינו סך 35,000 ש"ח, כמצוין בתלושי השכר. לטענת המערערת הייתה רק העלאה אחת בשכרה, והיא בוצעה בחודש ינואר 2011. מדובר בשכר ריאלי, שאינו פיקטיבי, וזאת נוכח היותה מנכל"ית בחברת כלמוביל המגלגלת מחזור כספים בשיעור 100 מיליון ש"ח לשנה. המערערת מציינת עוד כי בגין שירותי המנכ"לות שסיפקה לחברת כלמוביל קיבלה החברה שבבעלותה תמורה כספית בסך 52,000 ש"ח. גרסת המערערת לעניין שיעור שכרה, כפי שנפרשה במסגרת התצהיר, בדיון שהתקיים לפני בית הדין האזורי ובסיכומיה הייתה ברורה ועקבית, היא הסבירה באופן מפורט את השיקולים שעמדו בבסיס ההעלאה בשכרה, ובכך השיבה לכל אחת ואחת מתמיהותיו של המוסד בנושא. המערערת מבהירה כי פקיד התביעות סבר בטעות ששכרה הועלה לסך 43,000 ש"ח ולכן דחה את תביעתה, בעוד שהיא הסבירה כי שכרה הועלה לסך 35,000 ש"ח בלבד. לתמיכה בגרסתה הציגה המערערת דוחות כספיים של החברה, המעידים על כך שהשכר המצוין בתלושי השכר הינו השכר אשר קיבלה בפועל. מקום בו הוכח כי שכרה שולם בפועל, אין ליתן משקל לכך שאין התאמה בין תלושי השכר ובין המשיכות שביצעה מחשבון הבנק, ואין לראות בכך ראיה לפיקטיביות שכרה. המערערת טוענת עוד כי בית הדין לא התייחס לנסיבות העניין, בהן מדובר בחברה בע"מ ובבעלת מניות יחידה. בנסיבות האלה, "השכר שדווח על ידי החברה והמערערת אינו קשור בקשר גורדי וזהה לכספים הנמשכים על ידי המערערת בהיותה בעלת מניות יחידה בחברה אשר זכאית לזכויות נוספות מאת החברה", כגון דיבידנדים והלוואות בעלים. המערערת מוסיפה כי שנה לאחר חזרתה מחופשת הלידה שכרה נותר כשהיה, פרט לחודשים בהם הפחיתה אותו משום שהמוסד לא שילם לה את מלוא דמי הלידה. אין מדובר בתנודות רבות ומדובר בשכר קבוע אשר הושפע באופן הגיוני מההכנסות הצפויות לחברה. כמו כן, אין קשר בין שכרה של המערערת ובין שכרו של העובד הנוסף בחברה. לכל אלה לא התייחס בית הדין האזורי בפסק דינו. לפיכך טוענת המערערת כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי היא זכאית להפרשי דמי לידה.

עיקר טענות המוסד
10. המוסד לביטוח לאומי טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. בית הדין האזורי קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה בדבר חישוב בסיס השכר לדמי לידה. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי גרסתה של המערערת אינה קוהרנטית והסבריה להעלאות השכר לפני הלידה אינם מניחים את הדעת. המוסד מוסיף כי בסיס השכר של המערערת נותר קבוע במשך שנים רבות, והועלה אך בסמוך ללידה. אשר לטענת המערערת כי בסיס השכר הינו 35,000 ש"ח ולא 43,000 ש"ח מציין המוסד כי בטופס התביעה שהגישה למוסד, בתכתובותיה עם המוסד ובכתב התביעה שהגישה לבית הדין טענה המערערת כי שכרה עמד על סך 43,000 ש"ח. רק בעת ניהול ההליך בחרה המערערת לשנות את גרסתה ולטעון שבסיס השכר הוא נמוך יותר.

דיון והכרעה

11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

12. אכן, צדק בית הדין האזורי בקבעו כי כאשר שכר המבוטחת מועלה בצורה ניכרת בתקופת הריונה, חודשים ספורים לפני הלידה, מבלי שהיקף העבודה או מהות תפקידה משתנה, מתעורר חשש שמא העלאת השכר אינה משקפת תגמול אמיתי עבור עבודתה של המבוטחת, ומטרתה היא השגת דמי לידה גבוהים שלא כדין ( ראו והשוו לעב"ל ( ארצי) 33389-09-11 אינסה ריזנברג - המוסד לביטוח לאומי (28.6.12), וההפניות שם; כן ראו דב"ע נז/02-182 המוסד לביטוח לאומי – גרוסקופף, פד"ע לד, 97, 117 (1999)).

13. המערערת הגישה תביעתה למוסד לדמי לידה תוך שהיא מציינת בתביעתה כי שכרה עמד על 43,000 ש"ח. כך גם ציינה בכתב התביעה שהגישה. אלא שבתלושי השכר המתייחסים לרבע השנה האחרונה לפני הלידה מצוין שכר ברוטו העומד על 35,000 ש"ח. על פני הדברים, תלושים אלה עמדו לפני המוסד לביטוח לאומי בטיפולו בתביעת המערערת. בתצהירה עמדה המערערת על כך כי העלתה את שכרה לסך 35,000 ש"ח, ובחקירה נגדית הבהירה כי הסכום 43,000 ש"ח אליו התייחסה קודם לכן הוא " עלות מעביד". בנסיבות אלה, וככל שמדובר בשיעור סכום המשכורת, אנו סבורים כי נכון היה שבתעודות עובד ציבור שהגיש המוסד, יתייחס המוסד למשכורות המערערת כפי שהופיעו בתלושי השכר, וכפי שהצהירה עליהן המערערת, תוך שהבהירה כי הסכום המקורי שציינה מתייחס לעלות מעסיק, וכי אין היא תובעת דמי לידה על בסיס הסכום הזה.

14. על האמור נוסיף כי לא מצאנו בתלושי השכר של המערערת אסמכתא להעלאה משמעותית בשכרה בחודש אוקטובר 2010, ולא ברור לנו על מה נסמך המוסד בתעודת עובד ציבור שהגיש בדבר העלאה משמעותית בשכר, בהבחנה מעלויות מעסיק לחודשים אלה ( ראו גם ע' 6 ש' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 5.11.13). המערערת הבהירה בתצהירה כי בחודש אוקטובר 2010 נערך תיקון ב"שווי שימוש ברכב", פעולה שהגדילה את עלות השכר, ולא היוותה העלאה בשכר. הסבר זה של המערערת לא נסתר, מה עוד שבתלוש השכר של חודש זה והבאים אחריו צוין כי משכורתה של המערערת עומדת על 16,200 ש"ח.

15. נכון הוא, וזה העיקר, כי המערערת העלתה באופן משמעותי את שכרה בחודש ינואר 2011, שישה חודשים לפני הלידה. זו העלאת השכר שעל טיבה ביקש המוסד לעמוד, בבואו לבחון את תביעת המערערת להפרשים בדמי הלידה, וזו ההעלאה שעמדה במוקד הדיון בבית הדין האזורי. בהתייחס להעלאה בשכרה החל מינואר 2011 טענה המערערת כי בחודשים שקדמו לחודש זה קיבלה שכר נטו נמוך מאוד לאור קיזוזים שנוצרו לצורך תשלום מס. לכן לדבריה הייתה חייבת להעלות את שכרה על מנת שתוכל להתקיים בכבוד. כמו כן ציפתה לבונוס שאכן התקבל מחברת כלמוביל. נוסף על כך, ידעה כי היא מפסיקה את פעילותה כעצמאית עם גוף נוסף. אלא שאף שלדבריה העלתה את שכרה על מנת שתוכל להתקיים בכבוד, אין חולק כי המערערת לא משכה את סכומי המשכורת נטו כמצוין בתלושי שכרה.
אשר לתקופה שלאחר חזרתה מחופשת הלידה: בחודשיים הראשונים שלאחר החזרה, דהיינו, דצמבר 2011 וינואר 2012, מצוינת בתלושי השכר משכורת בשיעור 35,000 ש"ח. לאחר מכן הפחיתה המערערת את שכרה. לדבריה, בחודשים הראשונים ההפחתה הייתה נחוצה נוכח קשיים שנוצרו עקב אי קבלת מלוא דמי הלידה שהייתה זכאית להם. לא מצאנו בתיק תלושי שכר או ראיות ברורות המצביעות על שיעור השכר בחודשים פברואר 2012 עד אוקטובר 2012. לאחר מכן שכר המערערת " התייצב" לתקופה, והועמד על סך 25,000 ש"ח.

16. הנה כי כן, התמונה המצטיירת היא של בעלת מניות החברה, המעלה ומורידה את שיעור משכורתה, משיקולים שונים שאינם קשורים בהכרח לשינויים בהיקף העבודה והמטלות המוטלות עליה במסגרת עבודתה כשכירה בחברה שבבעלותה. בית הדין האזורי התרשם כי " התנודות בשכרה של התובעת יוצרות רושם של התנהלות לא שגורה כשכירה, טשטוש גבולות בין התנהלותה והכנסותיה כשכירה, כבעלת מניות וכעצמאית, ונראה שתנודות השכר אינן נובעות מעבודתה, אלא משיקולים אישיים של התובעת והיותה בעלים של החברה". בית הדין ציין עוד כי "עולה חשד שהתנודות בשכר הן פיקטיביות ולא משקפות את שכרה כעובדת שכירה". לא מצאנו מקום להתערב בקביעות אלה של בית הדין האזורי. אכן, המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי שכרה האותנטי ברבע השנה שקדמה ללידה היה 35,000 ש"ח כמצוין בתלושי השכר. משאלה הם פני הדברים, אף אין להתערב בפסיקת בית הדין האזורי שאישר את החלטת המוסד לביטוח לאומי לפיה דמי הלידה יחושבו למערערת על בסיס שכר בשיעור 20,125 ש"ח.

סוף דבר
17. הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ז (26 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

רונית רוזנפלד,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)