הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 4734-10-16

ניתן ביום 26 אפריל 2018

המוסד לביטוח לאומי
המערער
-

עזריה דאר
המשיב
לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר
נציג ציבור ( עובדים) מר נתן מאיר, נציג ציבור ( מעסיקים) מר עמית שטרייט

בא כוח המערער עו"ד חגי פרנקל
המשיב בעצמו
<#2#>

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב ( השופטת חופית גרשון יזרעאלי ונציג הציבור מר אורי נדיב; ב"ל 6464-12-13), שבו נתקבלה תביעתו של המשיב כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי ( להלן – המוסד) לשלול ממנו גמלת הבטחת הכנסה כיחיד, בשל מערכת יחסים זוגית כידועים בציבור עם גב' דאודין לימזוקו ז"ל ( להלן – המנוחה).
הרקע העובדתי כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:
המשיב יליד 1951, רווק.
המשיב ריצה בעבר תקופות מאסר בגין עבירות שונות. האחרונה שבהן הסתיימה בשנת 2006.
ממועד השחרור המשיב התקיים מעבודות זמניות ובעיקר מגמלת הבטחת הכנסה. המשיב סובל מבעיות רפואיות שונות.
המנוחה הגיעה ארצה על מנת לעבוד בסיעוד, תוך שהיא מותירה בפיליפינים בן זוג וילדים.

בין המנוחה לבין המשיב היו יחסי חברות שכללו מגורים משותפים.
בראשית שנת 2009 הוגשה בקשה למשרד הפנים להסדרת מעמדה של המנוחה בארץ כבת זוגו של המשיב. הבקשה נתמכה במכתבים ומסמכים של המשיב, המנוחה ואנשים נוספים ( קרובי משפחה ושכנים) שבהם הוצהר כי המשיב מנהל חיים משותפים עם המנוחה. כמו כן נערך למשיב ולמנוחה שימוע ברשות האוכלוסין, ובמסגרתו כל אחד מהם הצהיר על מערכת יחסים זוגית. על יסוד הבקשה הוסדר מעמדה של המנוחה, וביום 4.8.2010 ניתן אישור להסדרת מעמדה בתהליך המדורג, והוענק לה מעמד של תייר בעל רישיון עבודה.
המנוחה סבלה ממחלת הסוכרת, ובשנת 2013 אושפזה בבית חולים בילינסון בשל אי ספיקת כליות, לחץ דם וערכי סוכר גבוהים. כמו כן התדרדרה ראייתה והיא נדרשה לניתוח בעיניה.
בעקבות האשפוז התברר כי המנוחה אינה מבוטחת בביטוח רפואי מתאים, ולכן פנתה בתביעה לבית הדין לעבודה כנגד מעסיקתה לשעבר והמוסד לביטוח לאומי ( סע"ש 56233-10-13). בדיון שנערך הושגה הסכמה לפיה המעסיקה תממן את עלויות האשפוז בבית החולים, והמשיב הסכים לממן טיפולים עתידיים. בפועל מימן המשיב את הניתוח של המנוחה בעיניה, וכן הוא משלם עד היום תשלומים חודשיים של כ- 100 ₪ לחודש לבית החולים בילינסון.
בעקבות תביעתה של המנוחה המוסד ערך חקירה. בחקירה נמצא בין היתר כי למנוחה היו הכנסות השוללות את זכאות המשיב לגמלה, ככל שהם בגדר בני זוג לעניין גמלת הבטחת הכנסה.
ביום 18.11.13 נשלח למשיב מכתבו של המוסד, בזו הלשון:
"....עפ"י המידע שיש בידי המוסד לביטוח לאומי, יש לך בן/בת זוג כאמור, ולכן אינך זכאי לכאורה לגמלה להבטחת הכנסה החל מ- 11/2007.
...
על פי הודעתך בביה"ד לעבודה, אישור אשרת השהייה של הגב' לימוזוקו דאודין המבוסס על כך שהיא זוגתך, הודעתך לחוקר המוסד, אנו רואים בכם בני זוג החל מחודש נובמבר 2007".

המנוחה עזבה את הארץ ביום 11.12.2013, ונפטרה מספר חודשים לאחר מכן, ביום 3.9.2014, בפיליפינים.
השאלה שעמדה להכרעה בפני בית הדין האזורי הייתה – האם מערכת היחסים בין המשיב לבין המנוחה הייתה מערכת יחסים של " ידועים בציבור" לעניין הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
בית הדין האזורי קבע כי לא התקיימה בין המשיב לבין המנוחה מערכת יחסים של " ידועים בציבור" מנימוקים אלה:
אכן, שררו בין המשיב לבין המנוחה יחסי רעות עמוקים, אולם לא היה בין השניים כל שיתוף במישור הכספי, נוכח העובדה שהמנוחה העבירה את הכספים שהשתכרה לבני משפחה לפיליפינים, וכפועל יוצא מכך לא השתתפה בתשלום הוצאות אחזקת דירתו של המשיב ( חשמל, מים, ארנונה וכיו"ב). בהקשר זה הודגש כי למשיב ולמנוחה לא היה חשבון בנק משותף ולא הוצגה כל ראייה אובייקטיבית להוכחת שיתוף כלכלי בין השניים ( כגון – תשלום חשבונות על ידי המנוחה). לעומת זאת, המשיב הציג ראיות לכך שהמנוחה העבירה באופן סדיר כספים לפיליפינים.
בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של המשיב כי המנוחה גם לא תרמה למשק הבית המשותף בפעילויות כגון בישול וכביסה.
בית הדין האזורי היה ער לכך כי במסגרת ההליכים מול משרד הפנים הצהירו המשיב והמערערת כי הם חיים כבני זוג תחת קורת גג אחת, אולם קיבל את גרסת המשיב כי הצהרות אלה ניתנו נוכח מצבם הקשה של השניים אותה עת כשהמנוחה סובלת ממחלה קשה, ותוך שהיא מבקשת להסיר את חרב האיום בגירוש מן הארץ, והמשיב מבקש לסייע לה מתוך חיבה ואהבה.
הסכמת המשיב לסייע למנוחה במימון הטיפולים הרפואיים אינה מלמדת על שיתוף כלכלי אלא על לבו הטוב של המשיב ורגשותיו החמים למנוחה.
בית הדין האזורי קבע כי השיקול המרכזי בבחינת השאלה לקיום מערכת יחסים של ידועים בציבור לעניין גמלת הבטחת הכנסה היא השיתוף הכלכלי, ולאו דווקא כנות הקשר ועומק היחסים הרגשיים שבין בני הזוג. בית הדין הוסיף וקבע כי "שיתוף כלכלי, מעצם הגדרתו, אמור להיות דו צדדי – שני הצדדים אמורים לתרום למשק הבית המשותף, בין ישירות ובין באמצעות השקעת זמן ומאמצים בעבודות הבית". בעניינו של המשיב הוכח כי הוא סייע למנוחה במישורים רבים, לרבות במישור הכספי, אולם לא הוכח כל סיוע כספי או אחר שניתן למשיב. בית הדין הדגיש גם כי תכליתה של גמלת הבטחת הכנסה היא להבטיח הכנסה בסיסית לאלה שאינם יכולים לקיים את עצמם, והמדובר בהבטחת "רשת מגן אחרונה, אמצעי מחייה מינימליים למי שאין לו הכנסה".
על יסוד כל האמור, מסקנתו של בית הדין האזורי הייתה כי לא הוכח שיתוף כלכלי בין המשיב לבין המנוחה, ולפיכך אין לראותם כידועים בציבור לצורך גמלת הבטחת הכנסה בתקופה מושא ההליך, והמשיב זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מחודש נובמבר 2007.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק כי מדובר במבחן כפול:
"ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.
שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים".
דב"ע ( ארצי) 37/97 – 6 פוגל – מבטחים, פד"ע לב 372 (1998).
וראו גם: עב"ל ( ארצי) 28455-04-11 המוסד לביטוח לאומי – ויקטוריה גודן (7.1.2013).
העולה מהאמור הוא כי המבחן שלפיו הכריע בית הדין האזורי בהליך – שיתוף כלכלי ( בעיקר כספי) הדדי אינו מדויק, כיוון שהמבחן הוא ניהול משק בית משותף כפועל יוצא מחיי המשפח ה המשותפים שבהם קשרו בני הזוג את גורלם. בהחלט יתכן מצב שבו הכנסות בני הזוג אינן שוות, ולעתים אחד מבני הזוג אינו משתכר כלל, וכן יתכן מצב שבו בהסכמה ינותבו הכנסות אחד מבני הזוג למטרה מוסכמת, כגון תמיכה בבני משפחה הנמצאים בחו"ל, מימון עלות שהייתו של אחד מבני הזוג במוסד סיעודי ועוד.
אשר להיבט הראייתי נפסק כי בית הדין אינו יכול לבחון באורח שוטף את חייהם של בני זוג המתגוררים יחדיו, ועל כן מגורים משותפים מקימים חזקה של ניהול משק בית משותף [ עב"ל ( ארצי) 759-06 המוסד לביטוח לאומי – גנאדי שטלמן ( 15.11.2007)]. בענייננו לא זו בלבד שהמשיב הצהיר בהודעה לחוקר המוסד כי הוא מתגורר עם המנוחה מזה שש שנים, אלא הוא אף הגדיר אותה כ"בת זוגתי חברתי", והצהיר כי "6 שנים אנו זוג וגרים יחד בדירתי", וכי "אנו רק חברים וגרים יחד כזוג בשנים האחרונות". הצהרות אלה, בהצטברן למסמכים הרבים ולהצהרות לפני משרד הפנים מקימה את החזקה, שהמשיב לא סתר. חזקה זו גם נתמכת בעובדה שהמשיב התחייב לשאת בהוצאות הטיפול הרפואי של המנוחה ואף שילם עבורו.
סוף דבר – לאור האמור לעיל הערעור מתקבל ואנו קובעים כי בתקופה הרלוונטית להליך המשיב והמנוחה היו בגדר " ידועים בציבור" לעניין הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
אשר לחובו של המשיב למוסד: על פי האמור בסיכומי המוסד, חובו של המשיב למוסד עמד על סך של 140,000 ₪, ועקב מצבו הכלכלי הוחלט למחוק 50% מיתרת חובו. עוד צוין בסיכומים כי זכאותו של המשיב לגמלת הבטחת הכנסה עומדת על סך של 1,225 ₪, לאחר הפחתה של דמי ביטוח בריאות וכן הפחתה בשל שימוש ברכב בסך של 834 ₪. במצב דברים זה, ונוכח השיעור הנמוך של גמלת הבטחת הכנסה, בטרם יחל המוסד בקיזוז החוב מקצבאותיו של המשיב, ישקול המוסד אם יש מקום להפחתה נוספת של חובו של המשיב, וכן יקבע את שיעור הסכום שיקוזז בהתחשב במכלול נסיבותיו של המשיב.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א באייר תשע"ח ( 26 אפריל 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר עמית שטרייט,
נציג ציבור (מעסיקים)