הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 46447-11-20

ניתן ביום 13 יולי 2021

אביבה מילגלטר
המערערת

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם הוכמן

ב"כ המערערת עו"ד יונתן דייויס, עו''ד יוסי אלפיה
ב"כ המשיב עו"ד אלי בלום

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם ונציגי הציבור מר יעקב מלול וגברת דלית רוטנברג; ב"ל 43003-04-19) אשר דחה את תביעת המערערת לתשלום קצבת תלויים - תביעה המבוססת על כך שיש להכיר בפטירתו של בעלה המנוח ד"ר אלי מילגלטר ז"ל (להלן – המנוח) ביום 6.5.2015 כתוצאה מאירוע לב, כ"פגיעה בעבודה".

מהראיות והעדויות עולה כי משך תקופה ממושכת היה מצוי המנוח בעימותים קשים במקום עבודתו, שגרמו לו למתח מתמשך, ולטענת המערערת השפיעו על מצבו הבריאותי והנפשי. לטענת המערערת, עובר לפטירתו של המנוח התרחשו שלושה אירועים חריגים, המהווים "אירועי שיא" במתח המתמשך: האחד – הוראה למנוח לפנות את חדרו והקצאת חדר שלא הולם את מעמדו; השני – דחיקתו לצאת לשבתון; השלישי – ביום פטירתו, קבלת תוצאות בדיקת עיניים, שעל יסודן נאמר לו כי לאור מצבן לא יוכל בעתיד לבצע ניתוחים.

בית הדין האזורי דחה את התביעה אף ללא מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי, מהטעמים כמפורט להלן:
"אין חולק כי לאורך השנים (ולגרסת התובעת החל ממועד מינויו של פרופ' שפירא) היה המנוח נתון תחת מתח מתמשך. אין חולק גם, ועל כך הסכים פרופ' שפירא בחקירתו אצל הנתבע, כי יחסיו עם המנוח לא היו טובים וכהגדרתו "מערכת היחסים הייתה עכורה ביותר" (מוצגי הנתבע עמוד 18 שורה 6). כאמור התובע עבר מסכת של אירועי שיא אובייקטיביים וסובייקטיביים אשר נמשכה שנים לפני מותו.
האירוע היחיד היכול להיחשב כאירוע שיא ויש גם ראיות על קיומו וגם ראיות ברורות בדבר מידת השפעתו על המנוח הוא פגישתו של המנוח עם מר שאולוף והסערה שעוררה אצל המנוח (גם אם הדבר לא התבטא כלפי חוץ). אלא, שכאמור פגישה זו התקיימה כעשרה ימים לפני מותו ועל פי הפסיקה היא אינה רלוונטית מבחינת סמיכות הזמנים על מנת להיחשב כאירוע נקודתי. כאמור גם התובע עצמו ביקש להכיר באירוע כאירוע "מתגלגל" אלא שאירוע מתגלגל - או במלים אחרות מתח מתמשך - אין בהם כדי להצדיק הכרה בפגיעה בעבודה.
גם אם ננסה למתוח את היריעה המשפטית עד תום, לצערי יהיה בלתי אפשרי לראות בשלושה אירועים מינוריים יחסית כמו שיחה עם גב' ולדה או עם פרופ' פרץ או פגישה לחתימה על טפסי שבתון כאירועי שיא. כאמור, מדובר באירועים הנופלים בעוצמתם משאר המסכת העובדתית והם אירועים אשר לא הוכח די הצורך שבכלל התרחשו ואם כן לא הוכח די הצורך כי התרחשו בסמיכות הזמנים המתאימה למותו של התובע.
עוד גם אם נראה בהם כאירועי שיא הרי שלא ניתן בשום אופן להפריד בין אירועים אלו ובין האירוע הדרמטי לכולי עלמא, של טיפול העיניים וקבלת אבחנה סופית שהקריירה של המנוח כמנתח הגיעה למעשה לקיצה".

לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר לאירוע האחרון, שהתרחש ביום פטירתו של המנוח, דהיינו ההודעה כי מצב עיניו בלתי הפיך ובעתיד הוא לא יוכל לשוב ולנתח – אכן מדובר ב"אירוע חריג", וכפי שקבע בית הדין האזורי אף "דרמטי", אולם הוא אינו בגדר "אירוע חריג בעבודה", שכן לא מתקיים קשר סיבתי במישור הראשון, דהיינו בין האירוע החריג לבין העבודה. אמנם, לאירוע הייתה השפעה דרמטית על יכולתו של המנוח להמשיך בעבודתו, אולם לא די בכך כדי לראות בו כאירוע שהוא "עקב העבודה", שכן מתקיים המרכיב הראשון של הקשר הסיבתי בין האירוע לבין העבודה [ראו: עב"ל (ארצי) 57352-01-18 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (25.6.2019); עב"ל (ארצי) 37044-05-19 עופר וילנצ'יק – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2020)].

נבהיר, כי קביעה זו מתייחסת לטענת המערערת כי יש לראות באבחנה שקיבל המנוח כ"אירוע חריג" נוכח השלכותיו על המשך עבודתו של המנוח או נוכח העובדה שהבדיקה בוצעה במקום העבודה. בשלב זה אין לנו צורך להידרש לטענה האחרת שהעלתה המערערת, שלפיה כתוצאה מכך שהמנוח סבל מהתנכלות והתעמרות במשך תקופה ממושכת, חלה הרעה במצב בריאותו לרבות במחלת הסכרת, שגרמה בין היתר לפגיעה בעיניו (ראו סעיף 9 להלן).

בהתייחס לאירוע פגישתו של המנוח עם מר שאולוף בעניין החדר שיוקצה לו - נבהיר, כי לא בכל מקרה שבו חלף פרק זמן בן עשרה ימים בין האירוע החריג לבין פרוץ האוטם אין מקום למנות מומחה רפואי. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, שבהן לא הוכחו סממנים של אוטם בפרק זמן שחלף מאז אותו אירוע חריג ועד למועד אירוע הלב, והתרחש אירוע חריג דרמטי שאינו קשור לעבודה ביום הפטירה, מקובל עלינו כי לא היה מקום למינוי מומחה רפואי.

מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה הנדון, ונוכח המתח המתמשך שבו היה מצוי המנוח מזה תקופה ממושכת והאירועים שהיו בעבודתו כמתואר בעדויות, שיחת הטלפון הנטענת עם ולדה, הפגישה עם פרופ' פרץ ופגישה לחתימה על טופסי שבתון אינם יכולים להיחשב כ"אירועי שיא" המהווים אירוע חריג בעבודה.

כפי שהוסכם על ידי הצדדים בדיון לפנינו, הליך זה עניינו בטענה לפגיעה בעבודה על יסוד שלושה אירועים חריגים. אשר לעילת התביעה הנוספת שנזכרה בטופס התביעה – התעמרות בעבודה – הסכימו ב"כ הצדדים כי נוכח העובדה שעילת תביעה זו לא נבחנה על ידי פקיד התביעות, אזי ככל שהמערערת תעמוד עליה "פקיד התביעות יתן החלטה בפגיעה בעבודה לפי עילת ההתעמרות כפי שמופיע בטופס התביעה."

סוף דבר – אין מנוס מדחיית הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אב תשפ"א (13 יולי 2021), בהעדר הצדדים וי ישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן סופר,
שופט

מר שלמה כפיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר אברהם הוכמן,
נציג ציבור (מעסיקים)