הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 41613-06-18

ניתן ביום 22 מאי 2019

אלי שמש

המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר
נציג ציבור ( עובדים) אמיר ירון, נציג ציבור ( מעסיקים) אהוד פלד

בשם המערער – עו"ד הדר שפוני
ב"כ המשיב - עו"ד יוסף פולסקי

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור מר יעקב זיגדון ומר סאבר שהאב; ב"ל 543510-17), שבו נדחה ערעור המערער על החלטת ועדת הרשות לפי תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – ועדת הרשות ו- התקנות, בהתאמה).
בהחלטת ועדת הרשות מיום 5.3.17 נדחתה בקשת המערער להפעלת סמכותה לפי תקנה 17. שכן, כך לפי ההחלטה, הירידה בהכנסות המערער אינה תוצאה של הפגיעה בעבודה מיום 5.4.98.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, למעט ביחס לקביעה אחת שאין בה כדי להשליך על תוצאת פסק הדין. כוונתנו לציטוט בסעיף 5 לפסק הדין. אכן, דומה כי בחינת ציטוט זה על רקע מכלול ההקשר עשוי ללמד על דברים הפוכים. יחד עם זאת, בית הדין האזורי לא שגה בקביעה המהותית לפיה נכותו הרפואית לא הביאה להתפטרותו מהעבודה. לעניין זה הפנה המוסד להחלטה מיום 22.5.02 (נספח א' לסיכומי המוסד), שבה נדחתה הבקשה לשיקום מקצועי, בין היתר, מן הטעם ש"פרישתך מעבודה לא נבעה כתוצאה מהנכות".
לאמור נוסיף את הדברים הבאים:
החלטת ועדת הרשות ניתנה לאחר שעניינו של המערער הוחזר אליה במסגרת פסק דין קודם שניתן בהסכמה (ב"ל 7209-09-14) (להלן – פסק הדין המחזיר). לפיכך, צדק בית הדין האזורי בקביעה כי על ועדת הרשות להתייחס אך ורק להוראות בפסק הדין המחזיר וכי על בית הדין לבחון רק אם אכן קויימו ההוראות האמורות.
בית הדין האזורי בחן בצורה יסודית אם ועדת הרשות מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ומצא שהוראות אלה קויימו. לא מצאנו כל הצדקה להתערב בקביעה זו.
המערער טען כי נפל פגם בהחלטת ועדת הרשות נוכח עזיבת חברת הוועדה במהלך הדיון את הדיון בו נשמעו טענות המערער ובא כוחו. עיון בפרוטוקול ועדת הרשות (נספח נ' להודעת הערעור) מעלה כי חברת ועדת הרשות כאמור עזבה את הדיון תוך שצוין בפרוטוקול כי "על דעת חברי ועדת הרשות .... ועל דעת התובע מר אלי שמש ועורך דין הדר שיפוני מוסכם כי הדיון בנושא ההשגות לעניין הנ"ל יתקיים במועד אחר ובנוכחותה" של חברת ועדת הרשות. דהיינו, ניתנה הסכמה כי המשך הטיעונים ישמע שלא בנוכחותה, וכי ההכרעה תנתן גם בהשתתפותה. נוכח כך, מושתק המערער מלטעון כנגד העדרותה של חברת ועדת הרשות.
עוד יש לציין כי נערך פרוטוקול מפורט, והטענות שנשמעו בהעדרה של חברת ועדת הרשות הועלו על הכתב, כך שבעת שנערך הדיון בהשתתפות כל חברי הוועדה היו לפני כולם, לרבות חברת ועדת הרשות שנעדרה מחלק מהישיבה, מלוא טענות המערער.
טענה נוספת בפי המערער נוגעת לכך ש"הרופא המוסמך" שהיה חבר בועדת הרשות הוא עובד המוסד. תקנה 17 מפנה לועדת הרשות האמורה בתקנה 18א לתקנות. שם נקבע כי ועדת הרשות מורכבת מפקיד שיקום [כמשמעו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז – 1956. עיון בתקנות האחרונות מעלה כי פקיד השיקום הוא מבין עובדי המוסד שהוסמכו], מרופא מוסמך ומעובד המוסד "שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה".
"רופא מוסמך" מוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"רופא אשר המוסד מינה אותו להיות רופא מוסמך והמינוי יכול שיהיה לעניין מסויים לפי תקנות אלה או לכל העניינים, הכל לפי האמור בכתב המינוי". אין בתקנה הסדר בדבר מעמדו של הרופא המוסמך, כעובד המוסד אם לאו, וכל שנקבע הוא שנדרש כתב מינוי. בהעדר הגבלה מפורשת אין לקבל את הטענה כי חל איסור על כך שרופא שהוא עובד המוסד ימונה כרופא מוסמך. לא כל שכן, כאשר שניים מחברי ועדת הרשות ממונים מבין עובדי המוסד. בנוסף, ל"רופא מוסמך" יש סמכויות שונות מכוח התקנות (ראו למשל תקנות 36 ו- 37 לענין בדיקה מחדש) ולגבי סמכויות אלה ברי כי אין מניעה כי רופא שהוא עובד המוסד יפעילן.
זאת ועוד, עיון בהוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מראה כי קביעת אחוזי הנכות נעשת על ידי "רופא מוסמך" המוגדר כ"רופא שהוא עובד המוסד או רופא אחר, שהמוסד הסמיכם לכך" (סעיף 208(ב) לחוק). על רקע הוראה זו, את העדר ההסדרה המפורשת בתקנה 1 לתקנות, יש לפרש כמותירה למוסד מרחב שיקול דעת בברירת תבנית ההעסקה של הרופא המוסמך.
ולבסוף וזה העיקר, אין הבדל מהותי מבחינת אי התלות אליה רומז המערער בין רופא שהוא עובד המוסד לבין רופא שהתקשר עם המוסד כנותן שירותים. נזכיר כי חברי הועדות הרפואיות לעררים, אליהם ביקש המערער להשוות את הרופא המוסמך, ממונים שלא על ידי המוסד אלא על ידי השר (תקנה 27 (ב) לתקנות).
סוף דבר – דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט (22 מאי 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

חני אופק-גנדלר,
שופטת

מר אמיר ירון,
נציג ציבור (עובדים)

מר אהוד פלד,
נציג ציבור (מעסיקים)