הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 41350-10-18

ניתן ביום 08 נובמבר 2020

גרשון צורדקר

המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן,
נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערער – עו"ד גיא אשר
בשם המשיב – עו"ד רועי שביט ועו"ד אלי בלום

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 55430-01-17), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במצבו הרפואי בעמוד שדרה כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה.
בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

רקע עובדתי:
המערער, יליד שנת 1955, עבד כמלגזן במפעל שניב תעשיות נייר בע"מ (להלן גם – המפעל) באופקים מחודש ספטמבר 2011 עד חודש אוגוסט 2016.
המערער עבר ניתוח בעמוד השדרה במהלך חודש יולי 2016, ולאחר מכן הפסיק לעבוד כמלגזן.
בחודש נובמבר 2016 הגיש המערער למשיב (להלן – המוסד) תביעה להכרה במחלתו בעמוד השדרה כפגיעה בעבודה. בטופס התביעה למוסד ציין המערער כי עבד כנהג מלגזה בשניב תעשיות נייר בע"מ במשך חמש שנים, מחודש ספטמבר 2011 עד אוגוסט 2016, ובפירוט תנאי העבודה שגרמו לליקוי הרפואי כתב "נהיגה במלגזה (ללא מושב הידראולי) לאורך שנים". כמו כן ציין המערער בטופס התביעה כי עבד בחברת שטראוס כנהג מלגזה ובקק"ל כנהג טרקטור 14 שנה. בהמשך להגשת התביעה, שלח המוסד שאלון למפעל ולמערער.
תביעתו של המערער נדחתה במכתב המוסד מיום 25.11.2016, בין היתר מהטעם שלא הוכח "קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך כמלגזן, ואשר הביאו לנזק בעמ"ש צווארי". כן הובהר במכתב כי ככל שהמערער טוען להתרחשות אירוע תאונתי בתחילת שנת 2016 עליו להגיש בקשר לכך תביעה נפרדת.

ההליך בבית הדין האזורי:
בתביעתו בבית הדין האזורי טען המערער כי עבד כמפעיל מלגזה במשך חמש שנים; במסגרת עבודתו הפעיל מלגזה רוטטת, ישנה וללא מושב הידראולי, במשרה מלאה ובמשמרות של כ- 8 שעות מידי יום במשך שנים; יש קשר ישיר בין מצבו הרפואי בעמוד השדרה לעבודתו כמפעיל מלגזה רוטטת.
גם בתצהירו התייחס המערער לתקופת עבודתו במפעל כמפעיל מלגזה. המערער טען כי עבד במשמרות בנות 8 עד 14 שעות לפי הצורך, למעט הפסקת אוכל של כחצי שעה במשמרת; במסגרת עבודתו כמלגזן היה פורק משאיות עם סחורה ומעמיס משאיות עם סחורה במשך כל שעות עבודתו במשמרת; בשטח המפעל ארבעה מחסנים, והמרחק בין המחסן הראשי לבין המחסנים האחרים הוא
כ- 300 מטר, אותם הוא עבר בנהיגה עם המלגזה על הכביש; המלגזה עליה נהג היא מלגזה רוטטת, מדגם מיושן יחסית; עבודתו כללה נסיעה על המלגזה, לעתים כאשר היא עמוסה במשא ולעיתים ללא משא; כבר בשנת 2014 הרגיש כאבי גב אשר הקרינו לרגל שמאל ופנה לבירור רפואי, אולם לא נמצא דבר; בתחילת שנת 2016 במהלך נסיעה עם המלגזה אחורנית פגע בעמוד המחסן והרגיש תחושת זרם חשמלי בכל הגוף, אך לא דיווח על כך ולא פנה לקבלת טיפול רפואי; עם חלוף הזמן החל להרגיש ירידה בתפקוד של יד ורגל שמאל, עם הפרעה ביציבה ובהליכה, ופנה לבית חולים לצורך אבחון, ובהמשך לכך עבר ניתוח.
לפני בית הדין האזורי העידו המערער, ומר יבגני גבריאלוב אשר שימש כמנהל מחסן ההפצה בפועל בתקופת עבודתו של המערער במפעל, וזומן להעיד מטעם המוסד.
בית הדין האזורי דחה את התביעה, כמפורט להלן:

בכל הנוגע לתקופת עבודתו והיקף עבודתו של המערער נפסק לאחר ניתוח הראיות והעדויות כי המערער עבד כנהג מלגזה במשך חמש שנים, חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום עבודה.
בית הדין הצביע על כך שבכל הנוגע למלגזה השתנו גרסאות המערער, עת בכתב התביעה טען כי נהג במלגזה ללא כיסא הידראולי, בעוד שבשאלון למבוטח השיב כי המלגזה הוחלפה במהלך תקופת עבודתו במלגזה בעלת כיסא הידראולי. כמו כן, טען בתצהירו כי מדובר במלגזה מדגם מיושן יחסית, ובחקירתו הנגדית הודה כי נהג במלגזה חדשה משנת 2012, אך טען כי הכסאות לא היו חדשים.
בית הדין קבע, בהסתמך על עדותו של מר גבריאלוב כי המלגזות נקנו בליסינג כחדשות והוחלפו מדי 3 שנים. על יסוד מפרט טכני אותו המציאה חברת גבעון מלגזות בע"מ אשר החכירה למפעל את המלגזות, וזאת על פי החלטת בית הדין מיום 17.9.2017, נפסק כי במלגזות ששימשו את המפעל הותקן כיסא אורתופדי עם בוכנה פניאומטית. בית הדין קבע כי במלגזות הותקנו כסאות בעלי מנגנון בלימת זעזועים הן במערכת הפניאומטית והן במערכת ההידראולית.
בכל הנוגע לאזור העבודה דחה בית הדין את גרסתו של המערער כי נהג הן על משטח בטון והן על שטח אספלט מלא מהמורות ובורות. בית הדין ציין כי הן בשאלון למבוטח והן בתצהירו המערער כלל לא הזכיר כי נהג בשטח משובש ומלא מהמורות, ולא ידע להסביר מדוע העלה עניין זה לראשונה בחקירתו הנגדית. התרשמותו של בית הדין הייתה כי המערער "הכין את טענתו זאת לקראת העדות", והוא העדיף את עדותו של מר גבריאלוב שלפיה נהג המערער על גבי משטח בטון חלק ומתוחזק, וכאמור לא נתן אמון בגרסתו של המערער בעניין זה. בית הדין קבע כי רק לעיתים רחוקות במהלך עבודתו נסע המערער על גבי משטח עם מהמורות.

סיכומו של דבר: בית הדין האזורי קבע כי המערער עבד במשך תקופה קצרה יחסית, חמש שנים בלבד, חמישה ימים בשבוע שמונה שעות ביום, ורוב עבודתו התבצעה על גבי משטח בטון חלק אשר זכה לתחזוקה שוטפת ורק לעיתים חווה טלטולים; במלגזות עליהן עבד המערער הותקנו כסאות בעלי מנגנון בלימת זעזועים. נוכח האמור, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו על פי תורת המיקרוטראומה להוכיח תשתית עובדתית של זעזועים חוזרים ונשנים בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. על כן, נדחתה תביעתו של המערער, מבלי להיזקק למינוי מומחה. כמו כן, חויב המערער בהוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

הליך הערעור ומסגרת הדיון:
בערעורו טען המערער, בין היתר, כי בית הדין האזורי טעה בכך שהתייחס בפסק דינו אך ורק לחמש השנים שבהן עבד המערער במפעל, וקבע כי מדובר בתקופת עבודה קצרה יחסית על כלי רוטט כדוגמת מלגזה. זאת, תוך שהוא מתעלם מהעובדה שעובר לעבודתו במפעל עבד המערער כמלגזן בחברת שטראוס ולפני כן עבד כ- 14 שנה בתפקיד נהג טרקטור בקרן הקיימת לישראל כמפורט בסעיף 3 בתביעתו אשר הוגשה למוסד, ותקופות עבודה אלה תרמו ללא ספק לנזקים המצטברים שנגרמו למערער.
בדיון קדם ערעור ביום 6.2.2019 הובהר למערער כי יש קושי בטענות לגבי התעלמות מתקופת עבודתו בקק"ל ובחברת שטראוס, כיוון שהן לפני המוסד בשאלון למבוטח, הן בכתב התביעה והן בתצהיר לא הועלו טענות בדבר הקשר בין עבודתו של המערער בקק"ל ובחברת שטראוס לבין מצבו הרפואי, וסדר הדברים הנכון הוא שתחילה יגיש המערער תביעה למוסד בהתייחס לשני מקומות עבודה אלה. נוכח האמור, הוצע כי בשלב זה הדיון בערעור יושהה, והמערער יגיש תביעה למוסד בעילת מיקרוטראומה על יסוד עבודתו בשני מקומות העבודה הקודמים, ובית הדין יבקש מהמוסד לזרז את הבדיקה.
בהמשך לכך, הגיש המערער למוסד תביעה להכרה בפגיעה בעבודה בקשר לתקופות עבודתו בחברת שטראוס ובקק"ל.
במכתב מיום 5.3.2020 נדחתה תביעתו של המערער מהטעם ש"לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, אשר הביאו ל'כאב גב תחתון'". המוסד ציין בהודעתו לבית דין זה כי "מפאת מורכבותה של תביעתו של המערער, בירורה נמשך זמן רב, בין היתר משהבירור חייב התייעצות עם הלשכה הרפואית ועם מחלקת החקירות של המשיב".
יובהר, כי במסגרת הליך זה איננו דנים בהחלטתו של המוסד מיום 5.3.2020, שכן מדובר בהחלטה חדשה שניתנה לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, וטענות הצדדים בנוגע להחלטה זו לא התבררו בבית הדין האזורי. המערער הבהיר כי הוא מבקש הכרעה בערעור זה, ואינו מעוניין להגיש תחילה לבית הדין האזורי תביעה בקשר להחלטת המוסד מיום 5.3.2020. יצוין, כאמור במכתבו של המוסד מיום 5.3.2020, כי המערער רשאי לערער על החלטה זו במשך שנים עשר חודשים ממועד קבלת החלטת המוסד, שכן כאמור בפסק דין זה נדונה החלטת המוסד מיום 25.11.2016 בלבד, שעניינה דחיית התביעה בעילת מיקרוטראומה בהתייחס לתקופת עבודתו של המערער במפעל.

טענות הצדדים בערעור:
המערער טען כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי הוא שינה את גרסתו מספר פעמים לגבי מספר שעות עבודתו, וכי המערער עבד שמונה שעות ביום. שעות עבודתו של המערער נגזרו מעומס העבודה, ולכן המערער בהגינותו תיאר מספר שעות עבודה משתנה; בכל הנוגע לכיסא, טעה בית הדין האזורי בכך שלא הבחין בין מנגנון הידראולי, שהוא מנגנון מיושן שיכולת בלימת הזעזועים שלו חלקית ביותר, לבין מנגנון שיכוך פניאומטי, המגן באופן משמעותי על הנהג מפני זעזועים. אין מחלוקת כי כיסא פניאומטי לא היה קיים במלגזות עליהן עבד המערער, שהיו מלגזות מדגם מיושן. בהקשר זה ציין המערער כי גם מר גבריאלוב הממונה עליו לא ידע להעיד לעניין סוג הכיסא. כפי שניתן לראות מהשרטוט שהוגש לבית הדין על ידי יצרנית המלגזה, מדובר במנגנון פנימי של בוכנה שאינו נראה לעין בניגוד למנגנון פניאומטי שהוא מנגנון שיכוך גדול ומשמעותי; אשר למשטח עליו נהג המערער, נטען כי מר גבריאלוב לא העיד כי המערער נהג על משטח בטון "חלק ומתוחזק", אלא העיד כי בורות שהיו בשטח המחסן עצמו טופלו, אולם במשך מחצית מזמן עבודתו המערער נסע בכבישי אספלט שכידוע אינם חלקים, המתוחזקים על ידי העירייה, שבהם לחברה אין יכולת לטפל והוא "לא יודע מה קורה שם". זאת ועוד. מעדותו של מר גבריאלוב עלה כי גם על משטח הבטון שבשטח המחסן היו בורות, עליהם נסע המערער הלוך ושוב למשך שעות רבות במשמרת, ועל כן טעה בית הדין בקביעתו כי רוב עבודתו של המערער התבצעה על בטון חלק ורק לעתים חווה טלטולים. המערער הוסיף וטען כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי עדותו בעניין זה היא "עדות כבושה", כיוון שהמערער לא פנה למעסיק כי חשש שיפטרו אותו.
על יסוד כל האמור, טען המערער כי הרים את הנטל להוכיח תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי, וכי בכל מקרה עבודתו של המערער לאורך שנים רבות כמפעיל כלים רוטטים מצדיקה לכל הפחות מינוי מומחה רפואי לבחינת טענותיו של המערער.
לחלופין, המערער טען כי גם אם יידחה הערעור, לא היה מקום להשית עליו הוצאות. זאת, במיוחד בהתחשב בעובדה כי המערער הוכר כנכה בעל 58% בנכות כללית, ומתקיים מקצבת נכות המשולמת לבת זוגו, המוכרת כנכה 100%; השתת הוצאות בסכום גבוה כל כך ולא מידתי על אדם שאינו עובד עלולה לפגוע בבטחונו הסוציאלי, ולהרתיע מבוטחים מלעמוד על זכויותיהם; בהליך התקיימו שלושה דיונים בלבד, והוצאות המוסד לא חרגו מעבר לסביר.
המוסד טען כי כל כולו של הערעור סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שפירט את הסתירות בגרסתו של המערער, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה; בכל הנוגע להיקף העבודה קבע בית הדין האזורי על יסוד הראיות והעדויות כי יום העבודה היה בן שמונה שעות; בכל הנוגע לכ יסא המלגזה מסקנתו של בית הדין האזורי מבוססת על אישורה של חברת המלגזות כי לכיסא היה מנגנון בולם זעזועים; גם בכל הנוגע לבורות ומהמורות אין מקום להתערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, במיוחד בהתחשב בכך שהגרסה לא הועלתה בטופס התביעה למוסד, בשאלון למבוטח, בכתב התביעה ובתצהיר אלא הועלתה לראשונה בעדותו של המערער. כמו כן, הטענה לא נתמכה בראיות, כגון תמונות.
אשר לחיוב המערער בהוצאות – אין מקום לביטולן, נוכח העובדה כי המערער העלה גרסה שנדחתה.
על יסוד כל האמור, עתר המוסד לדחיית הערעור.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות במלואו.
כידוע –
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)"
[עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח (22.12.2014), פסקה 15 והמקורות המובאים שם)].
בענייננו, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח את היסוד הראשון, ועל כן יש לדחות את תביעתו מבלי למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין מצבו הרפואי.
בעיקרו של דבר, ערעורו של המערער סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים [ ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, (25.12.2005) בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (2.8.2007), בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם] . לא מצאנו, כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל.

בהתייחס לטענותיו של המערער נוסיף:

בכל הנוגע לשעות עבודתו של המערער – קביעתו של בית הדין האזורי כי המערער מסר בעניין זה מספר גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו מעוגנת בחומר הראיות. מכל מקום, בסיכומי הטענות מטעמו בבית הדין האזורי הפנה המערער לעדותו של מר גבריאלוב וטען כי נהג במלגזה כשמונה שעות ביום, ולא טען להיקף עבודה אחר.
בכל הנוגע לכיסא המלגזה – קביעתו של בית הדין האזורי מבוססת על עדותו של מר גבריאלוב, שקיבל אותה כמהימנה כי המלגזות הוחלפו מידי 3 שנים, ועל המפרט הטכני שהוגש על ידי החברה שהחכירה את המלגזות למפעל. גם המערער אישר בעדותו כי משנת 2012, דהיינו בחלק הארי של תקופת עבודתו, נהג במלגזה חדשה, אם כי טען שהכיסאות לא היו חדשים (ע' 7, ש' 20 – 21). לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי.
בכל הנוגע לנהיגה על משטח עם בורות ומהמורות – גם קביעה זו של בית הדין האזורי מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות שלפניו, עת לא נתן אמון בגרסת המערער בעניין זה נוכח העובדה שטענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו, ומקובל עלינו שיש משקל לכך שהטענה לא הועלתה על ידי המערער טרם החקירה הנגדית. אכן, מעדותו של מר גבריאלוב עולה כי בפרקי זמן שונים היו בורות בשטח המחסן, אולם מעדותו גם עולה כי הם טופלו. אשר לכביש האספלט שבאחזקת העירייה – לא הובאה כל ראייה לטענה כי מדובר בכביש משובש.
בהתייחס לטענתו החלופית של המערער שלפיה יש לבטל את חיובו בהוצאות: כידוע, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, וגם בעניין זה לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בקביעתו של בית הדין האזורי. עם זאת, נוכח הנסיבות הנטענות בדבר מצבו הכלכלי של המערער, ומשהמוסד לא עמד על פסיקת הוצאות בערעור, לא נחייב את המערער בהוצאות נוספות בגין הערעור.
סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"א ( 08 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן, שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)