הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 40575-05-17

ניתן ביום 19 מרץ 2018

אליהו יואב

המערער

-

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח
נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים , נציגת ציבור (מעסיקים), גב' אושיק פל ר-גיל

בשם המערער – עו"ד שושנה ווקנין
בשם המשיב – עו"ד ורד ברקובי
פסק דין

השופט אילן איטח
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר שחר כהן וגב' עליזה מעין; ב"ל 35929-05-11, ב"ל ב"ל 9496-01-13 וב"ל 16415-02-12), שבו הוכרה פגיעת המערער בכתף כפגיעה בעבודה ונדחתה תביעתו להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיו כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי
המערער, עבד ברשות הדואר החל משנת 1996 ועד שנת 2009. לבית הדין האזורי הוגשו 3 תביעות שאוחדו ושעניינן: בקשתו להכיר בפגיעה בכתף שמאל ובתסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.
המוסד הסכים למינוי מומחה בקשר לפגיעה ביד ימין (היד הדומיננטית) בלבד. ביום 30.10.13 ניתנה החלטה בה נקבע כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה גם ביד שמאל.
בהחלטתו אימץ בית הדין האזורי את גרסת מערער ביחס לתנאי עבודתו, שפורטה בתצהירו כדלקמן:

"5. במיון כללי הייתי מקבל פיילה - גיגית גדולה - עם חבילות של מכתבים בשורות שמסודרות על 2 קומות, שכן מדובר בכמות גדולה של מכתבים.
6. מרים את הפיילה לעגלה ומתחיל את המיון באזור המיועד לכך, בכוורת שמחולקת לתאים קטנים עם מספרי אזורים.
7. הייתי מחזיק את חבילת המכתבים ביד שמאל במנח לאורך כף היד והאמה השמאלית, תוך כיפוף האצבעות לאחיזה בטוחה בחבילה, כשיד שמאל מושטת קדימה ותלויה באוויר, כף יד שמאל אוחזת בחבילה כשהמנח של יד שמאל סטטי, אבל עם משקל כבד במשך יותר משעה - שעה וחצי, לאחר מכן שולף מהחבילה ביד ימין מכתב ודוחוף אותו לתוך תאי הכוורת לפי כתובות, תוך כדי קיפול וסיבוב כף היד, בכדי להצליח להכניס את המכתבים לתוך התיבה, פעולה זו חוזרת על עצמה אינספור פעמים ובמהירות עד לסיום המיון של המכתבים שנמצאת בחבילה ביד שמאל.
8. במיון דפוס הייתה עגלה גדולה, שמלאה בדברי דפוס ובכל זמן המיון ממשיכים למלא את העגלה בדברי דפוס, שאני [מ]משיך למיין, המיון של הדפוס [מתבצע] בכוורת גדולה בתאים גדולים ואורכת גם יותר משעה - שעה וחצי.
9. החלוקה מתבצעת גם באופן שיד שמאל אוחזת בדפוס ויד ימין ממיינת בתאים, כשראוי לציין שדברי הדפוס הרבה יותר כבדים וגדולים מהמכתבים, כשבעיקר בתקופות של חגים שיש עומס רב של דפוס ולכן המיון ארך גם יותר משעתיים וללא הפסקה.
10. דברי הדפוס היו מגיעים בשקים ואני הייתי צריך לרוקן את השקים לתוך העגלה ולהתחיל את המיון כמתואר לעיל, מדובר בעיתונים, בלוחות שנה, בירחונים, חוברות וכיוצ"ב.
11. כמות המכתבים נמדדת לפי החבילות שהיו מאוגדות בגומי, הייתי צריך לפרק חבילה להחזיק ביד שמאל ולמיין ביד ימין ואיך שאני מסיים מיד עובר לחבילה הבאה ושוב חוזר חלילה, בלי הפסקה כלל עד שאני מסיים, באופן הזה מדדו לי שעות נוספות.
12. לפי הכמות המעסיק היה יודע להעריך את שעות העבודה ולכן אם קבעו לי שמיון של חבילות מסוימות לוקח בערך שעה וחצי, הייתי חייב לסיים בזמן שנקבע לי מראש ולכן זה היה בלי הפסקה, ללא הפוגה ובמהירות הבזק, כשתנועות הידיים מבצעות את אותן פעולות בכל זמן המיון.
13. תדירות התנועות בכף יד ימין היתה בלי הפוגה - יד ימין מעבירה מיד שמאל את המכתב או דבר הדפוס מקפלת עם אצבעות יד ימין את המכתב או דבר הדפוס ומכניסה לתא - תנועות שחוזרות על עצמן ללא הפוגה ובכל הזמן הזה יש כאבים ביד שמאל כתוצאה מהעומס על היד של דבר הדואר.
14. בין השעות 08:30 ועד 10:00 לערך, ביצעתי מיון מכתבים של האזור הספציפי שהייתי מחלק, לפעמים המיון ארך זמן רב יותר במקרים שקיבלתי חלוקה של אזור נוסף או חצי אזור, בגלל היעדרות של עובד.
15. הדואר של האזור שלי כלל מכתבים וגם דברי דפוס, החלוקה של המיון התבצעה בתאים קטנים בכוורת באזור החלוקה שלי באותה דרך שמתוארת לעיל, הייתי ממיין לתוך תאים שהיו עמוסים כי הם היו קטנים והייתי צריך לדחוף את הדואר בכל הכוח כשאני מקפל את האצבעות ביד ימין, כל זה נעשה במשך זמן של שעה וחצי לערך ולפעמים יותר, כך שיד שמאל אוחזת משא כבד של דואר ויד ימין ממיינת ללא הפסקה.
16. לאחר מכן הייתי צריך להוציא מהתאים את החבילות ולמיין לפי סדר הליכה של האזור ולכרוך בגומיות.
17. העמסתי חלק מהדואר לחלוקה בתיק וחלק בשקים ששלחתי עם נהג לאזור שהיה מניח בתוך תיבות ממסר, היו גם מקרים שנאלצתי לסחוב שק נוסף איתי, בגלל שהנהג שהניח בתיבות ממסר היה מאחר.
18. באזור עצמו הייתי מחלק בערך כ- 3 שעות לפחות וזה משתנה, כי זה תלוי בכמויות של הדואר, לפעמים גם חילקתי במשך 5 שעות".

בית הדין סיכם את עבודת המערער כדלקמן:
"כפי שאף הובהר בחקירתו בדיון, יום העבודה של התובע החל במיון כללי של מכתבים, דברי דפוס וחבילות.
התובע הכניס מכתבים אל תוך התאים, כאשר הניח חבילת מכתבים (100 - 150 מכתבים) על יד שמאל , לקח ביד ימין והכניס עם אותה יד בתאים.
לגבי דברי דפוס גדולים, היה על התובע לבצע קיפול כדי להכניס בתאים ולשם כך הוא נעזר ביד שמאל.
באשר לחבילות, הן מגיעות בשקים שהתובע מרים ושופך בתוך העגלה. משקל השקים נע בין 10 ל-30 ק"ג. התובע הרים ושפך את החבילות תוך שימוש בשתי הידיים, סידר את החבילות בהתאם לאזור והניח אותן בתוך התאים (אם החבילה קטנה), במדף או על הרצפה (ראו ע' 5-7 לפרוטוקול הדיון).
לאחר מכן, במשך עוד כשעה וחצי ביצע התובע את עבודת המיון של אזור החלוקה שלו בתאים קטנים שנקראים "כוורת"."

באשר לפגיעה בכתף שמאל, בית הדין האזורי קבע כי אין תשתית עובדתית למיקוטראומה. ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל (עב"ל 61622-12-13) ובסופו של יום בית הדין האזורי קיבל את תביעת המערער ביחס לתביעה זו והכיר בפגיעה בכתף כפגיעה בעבודה. על קביעה זו אין ערעור. לפיכך בכל הנוגע להיבט הרפואי נתרכז בחוות הדעת בנוגע לתסמונת התעלה הקרפלית.

חוות הדעת של המומחים הרפואיים
בית הדין מינה כמומחה רפואי יועץ לבית הדין את ד"ר אורי בלנקשטיין (להלן – המומחה) וזאת לצורך למתן חוות דעת ביחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה ובין תסמונת התעלה הקרפלית. להלן חוות דעתו:
מהו ליקוייו של התובע?
התובע סבל מתסמונת תעלה קרפלית בשתי כפות ידיו יותר משמאל.
בתאריך 30/05/2010 עבר שחרור התעלה הקרפלית בשורש כף יד ימין.
בתאריך 30/01/2011 עבר שחרור התעלה הקרפלית בשורש כף יד שמאל.

האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל ל-50% קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהם סבל, גם לא החמרה.
עבודתו כדוור כולל מיון מכתבים, הכנתם לתאי הכוורת וחלוקת הדואר, הינה עבודה רבגונית ללא תנועות חדגוניות רצופות מאות פעמים ביום בכיפוף ויישור מקסימלי של שורשי כפות הידיים.
- לא סבל מחבלה בשורשי כפות הידיים ולא סבל משברים.
הסיבות לתסמונת תעלה קרפלית יכולות להיות אנטומיות, פיזיולוגיות, פתולוגיות וטראומתיות.
במקרה שלפנינו לא מדובר בפגיעות זעירות מסוג מיקרוטראומה.
מדובר בתהליך תחלואי טבעי וסימטרי בכפות ידיו. לא קשור ולא כתוצאה מעבודתו כדוור כולל מיון מכתבים, סחיבת תיק על הכתף וחלוקת הדואר לכוורות ולבתים." (ההדגשה במקור - א.א.)

בית הדין הורה מינה את ד"ר פעילן כמומחה רפואי נוסף (להלן – המומחה הנוסף) מהטעם שישנה אי בהירות באמירת המומחה בנוגע לביצוע של תנועות חוזרות ונשנות. המומחה הנוסף קבע בחוות דעתו כדלקמן:
"אצל מר אליהו אובחנה תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בשורשי כפות הידיים. נותח דו"צ. התסמונת מאופיינת בלחץ על העצב המדיאני כתוצאה מעיבוי הדרגתי ואיטי במשך שנים של הליגמנט הכפי, המהווה את 'גג' התעלה, הלוחץ בהדרגה על העצב המדיאני. כתוצאה נפגעת אספקת הדם לעצב ונגרמת הפרעה בתחושה הכפית של 3.5 אצבעות ובעצבוב של שרירי כתף כף היד.
אצל מר אליהו לא ידוע על גורמי סיכון סיסטמיים או מקומיים לתסמונת.
הקריטריונים להכרה של CTS כמיקרוטראומה ( CUMMULATIVE STRESS DISORDER) בהתאם ל- EBM ( EVIDENCE BASE MEDICINE), יש צורך ב:

  1. כח רב (HIGH FORCEׂׂ) (כגון אחיזה ושימוש במברג עם הפעלת כח רב, הלוחץ על הליגמנט הכפי).
  2. תנועות רבות חוזרות ונשנות של שורש כף היד המשפיעות על הליגמנט הכפי (HIGHLY REPETITIVEׂׂ) (כגון שימוש במכשירים רוטטים עם הפעלת כח המשפיע על הליגמנט הכפי).
  3. מנח ממושך של יישור מקסימלי (EXTREME) של שורש כף היד (המיצר את התעלה ובהדרגה גורם לעיבוי הליגמנט).

אצל מר אליהו תנאים אילו אינם קיימים. לא נגרם עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות. התסמונת אובחנה דו צדדית במידה דומה, למרות שתנאי עבודתו שונים מהותית בין ימין לשמאל וכוללים פעולות שונות, הן מבחינת הכיוון והן מבחינת עצמה ומיקום הכוחות הפועלים.
לסיכום איני מוצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של מר אליהו לבין הופעת תסמונת התעלה הקרפלית בשורשי כפות ידיים".

בקשת המערער לפסילת חוות דעתו של המומחה הנוסף מהטעם שסטה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין נדחתה.
בקשת המערער להפניית שאלות הבהרה למומחה הנוסף נדחתה. המערער ביקש להפנות את המומחה לעובדות שונות שנקבעו על ידי בית הדין ולתצהיר המערער ולשאול את המומחה את השאלה הבאה:
"הכיצד אתה מסביר את הסתירה בין המסקנה שלך – שאין קשר סיבתי, בין תנאי עבודתו של התובע לבין התסמונת- לבין העובדות שנקבעו ע"י ביה"ד, עדותו של התובע והעובדות והפעולות שאתה מייחס לאופי עבודתו של התובע בחוו"ד - שהופעל לחץ ממוקם, שהתנועות הן חוזרות ונשנות אין ספור פעמים, שהתובע עבד כדוור 13 שנים – שנים רבות ורצופות- ומבצע את אותה עבודה במשך כ-7-9 שעות ביום – שעות רבות ביום, כשכל פעולה שהוא עושה בעת מיון וחלוקת הדואר היא אותה פעולה שזהה במהותה לחברתה: יד ימין שולפת, קיפול וסיבוב כך היד לתוך התא- פעולה שבמהותה מפעילה כוח רב על שורש כך היד, פעולות זהות אין ספור פעמים וכיפוף מקסימאלי של שורש כף יד ימין- וכן ביד שמאל, שמחזיקה את החבילה ומקפלת את האצבעות תוך לחץ של האגודל, האצבעות ושורש כף היד- פעולה שבמהותה מפעילה כוח רב על שורש כף יד שמאל, תנועה שחוזרת ונשנית במשך שעות רבות, לאורך כל יום העובדה של התובע ומנח ממושך של יישור מקסימאלי של שורש כף יד שמאל?

בית הדין קבע כי אין מדובר בשאלות הבהרה אלא בשאלות ווכחניות החולקות על מסקנת המומחה הנוסף.

פסק הדין מושא הערעור
בפסק דינו של בית הדין האזורי אומצה חוות דעתו של המומחה הנוסף ונקבע כי היא מבוססת על קיומה של התסמונת דו צדדית על אף התנועות השונות שמתבצעות בשתי הידיים. לאור האמור בית הדין דחה בית הדין את התביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה.

הערעור
המערער טוען בערעור כי המומחה סותר בחוות הדעת את העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וכן את העובדות אותן ציין המומחה עצמו בחוות דעתו בה סיכם את תנאי עבודת המערער. לטענת המערער קביעת המומחה כי "לא נגרם עומס/לחץ/רטט/כח ממוקם על הליגמנט הכפי, ע"י פעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, במשך שעות רבות ביום ולאורך שנים רבות ורצופות" אינה מתיישבת עם העובדות מהם עולה כי המערער הפעיל לחץ על שתי כפות הידיים. לטענת המערער היה צריך להפעיל כוח רב הלוחץ על הליגמנט הכפי. ביד ימין - בעת שקיפל את דברי הדואר לכוורות שהיו עמוסות בדברי דואר והיה צריך לדחוף בכל הכח לתוך התא, תוך כדי שהמערער מקפל את אצבעות יד ימין ומקפל ומסובב את כף היד. תדירות הפעולה היתה ללא הרף למשך שעות רבות, כאשר כף היד הייתה במנח של כיפוף מקסימלי. ביד שמאל – המערער היה מחזיק ביד זו את חבילות המכתבים, במנח של יישור מקסימלי, תוך כדי שיד זו לא הייתה במצב פסיבי אלא תוך הפעלה של לחץ ביד זו של האגודל, האצבעות ושורש כף היד. לטענת המערער על בית הדין להכיר בתסמונת התעלת הקרפלית וזאת נוכח קביעות המומחה הנוסף בדבר הגורמים והתנאים להכרה ב-CTS מיקרוטאומה כפי שמופיעים בחוות הדעת, ולקבוע כי בהתאם לתשתית העובדתית קריטריונים אלה התקיימו בעניינו. כן חוזר המערער על בקשתו להפניית שאלת ההבהרה למומחה הנוסף.
המוסד טוען כי דין הערעור להדחות. לטענתו, המומחה הסביר במפורט מדוע הוא שולל את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של המערער לבין ה-CTS הן מבחינת אופי התנועות ומשכן והן בשל אופי הליקוי שאובחן במערער. מוסיף המוסד וטוען כי אין סתירה בין העובדות שהיוו בסיס לחוות דעתו של המומחה הנוסף לבין מסקנתו כי אין קשר סיבתי, שכן אין די בכך שהונחה תשתית עובדתית של פעולות חוזרות ונשנות כדי לבסס קשר סיבתי בין אותן הפעולות לליקוי; אין בחומר הראיות ובתשתית העובדתית נתונים לפיהם המערער היה צריך להפעיל כוח רב הלוחץ על הליגמנט הכפי יחד עם מנח ממושך של יישור מקסימלי של שורש כף היד. הערעור הוא על הקביעה הרפואית של המומחה הנוסף, ועל כן ובהתאם להלכה בית הדין יאמץ את הקביעה הרפואית של המומחה הרפואי מטעמו.
במסגרת דיון הקדם ערעור הודיע המערער כי הוא עומד על ערעורו. בהתאם להחלטה שניתנה התקיים הדיון בערעור על דרך של סיכומים בכתב לפי תקנה 103 לתקנות בית הדין האזורי לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

הכרעה
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה, לחוות הדעת של המומחים ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נפרט את טעמינו.
לא מצאנו כי המומחה הנוסף סטה מהעובדות שנקבעו. המומחה והמומחה הנוסף מונו על ידי בית הדין על בסיס הקביעה כי יש תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כמובן שאין בכך די על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התשתית העובדתית לבין הליקוי, ולשם כך נתבקשה חוות הדעת של המומחים. המומחה הנוסף הסביר בחוות דעת מנומקת מהם התנאים לשם קביעת קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין CTS לפי עילת המיקרוטראומה והסביר תוך הסתמכות על העובדות כי תנאים אלה אינם מתקיימים בעניינו של המערער.
כפי שעולה מהעובדות שנקבעו על סמך עדות המערער, הפעולות בשתי הידיים היו שונות, וכל יד ביצעה פעולה מסוג אחר ובתדירות שונה, ועל כן קביעתו של המומחה בדבר השוני בפעולות הידיים מעוגנת בחומר הראיות.
טענת המערער כי בעבודתו היה צריך להפעיל כח רב שלוחץ על הליגמנט הכפי וכי הפעולות בוצעו תוך מנח ממושך של יישור או כיפוף מקסימלי אינה מבוססת בחומר הראיות. לפיכך גם בענין זה לא מצאנו כי המומחה הנוסף סטה מחומר הראיות או כי יש לשאול את המומחה הנוסף שאלת הבהרה בענין זה.
לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה הנוסף.
סוף דבר – הערעור נדחה. המערער ישלם למוסד הוצאות משפט בסכום של
4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח (19 מרץ 2018) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן איטח,
שופט

מר יוסי רחמים,
נציג ציבור (עובדים)

גברת אושיק פלר-גיל,
נציגת ציבור (מעסיקים)