הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 39009-02-16

ניתן ביום 26 מרץ 2017

נמרוד גרון
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

המערער בעצמו
בשם המשיב – עו"ד ורד ברקובי

פסק דין

השופט רועי פוליאק
ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו ( השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 26648-10-14) מיום 18.1.2016, אשר במוקדו סוגית מתכונת ניכוי הכנסות המתקבלות על ידי מבוטח, בכשירותו כ"עובד עצמאי", בתקופת זכאות לדמי אבטלה.

רקע
המערער, עורך דין בהכשרתו ובעיסוקו, הגיש תביעה לקבלת דמי אבטלה לאחר תום תקופת עבודתו כשכיר. התביעה אושרה והמערער קיבל דמי אבטלה לתקופה שמחודש אוקטובר 2012 ועד לחודש פברואר 2013. במקביל, המערער נרשם בחודש אוגוסט 2012 כ"עובד עצמאי" (להלן – עצמאי). הכנסות המערער כעצמאי נוכו על ידי המשיב ( להלן – המוסד) מדמי האבטלה שקיבל המערער, כמתחייב מהוראת סעיף 176( א) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). מלכתחילה נוכו ההכנסות בהתאם להכנסה הצפויה של המערער, בהתאם למקדמות ששולמו על ידו, אך עם קביעת שומת מס סופית בגין כל אחת משנות המס בהן שולמו דמי אבטלה, הותאם שיעור הניכויים לשומה הסופית. בעקבות השומה הסופית לשנת 2013, נדרש המערער להשיב למוסד את מלוא דמי האבטלה שנתקבלו בידו בגין החודשים ינואר – פברואר 2013.

חישוב השומה הסופית לשנת 2013 נערך על בסיס הכנסותיו של המערער כעצמאי לאורך כל שנת 2013, לרבות הכנסות שהופקו ונתקבלו לאחר סיום תקופת הזכאות לדמי אבטלה, וזקיפת החלק היחסי (2/12) לתקופת הזכאות ( החודשים ינואר – פברואר) בשנת 2013.

המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי למתן פסק דין הצהרתי, לפיו אין להביא בחשבון הכנסותיו כעצמאי את ההכנסות שהופקו על ידו לאחר תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, לנוכח הוראת סעיף 345( א) לחוק לפיה " עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) [ הכנסה מעסק או ממשלח יד – ר.פ] ו - 8 של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה ...". בית הדין האזורי הסתמך בפסק הדין על קביעת בית הדין הארצי, עת ניתן על ידו תוקף של פסק דין להסכמת צדדים בהליך אחר, לפיה " חישוב ההכנסה ממשלח יד על פי סעיף 176( א) לחוק צריך להיעשות על בסיס ההכנסה השנתית ולא על בסיס ההכנסה בפועל בחודשים בהם קיבל המערער גמלת דמי אבטלה" (עב"ל 383/07 המוסד לביטוח לאומי – צור חן (29.5.2008). להלן – עניין צור חן).

המסגרת הנורמטיבית וטענות הצדדים
סעיף 176( א) לחוק קובע לאמור:

"הזכאי לדמי אבטלה, למעט אדם שנבחן בבחינות לפי הוראות סעיף 163( ד), ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, תנוכה ההכנסה הממוצעת היומית מהעבודה או ממשלח היד מדמי האבטלה המגיעים לו ליום".

המערער אינו חולק על העובדה, לפיה חישוב הכנסותיו של עצמאי לצורך תשלום דמי ביטוח למוסד ולצורך תשלומי גמלאות על ידי המוסד, יתבצע, במקרה הרגיל, על בסיס שנתי כמצוות סעיף 345( א) לחוק. עם זאת, המערער טוען כי מסעיף 176( א) לחוק עולה, כי המחוקק קבע הסדר מיוחד לצורך חישוב הכנסות שיש לנכות מדמי אבטלה המופקות על ידי עצמאי, המוצא ביטוי בתיבה " בעד אותו זמן" המופיעה בסעיף 176( א) לחוק, כך שהמוסד רשאי לנכות " רק מתוך הכנסות שהתקבלו בעד תקופת הזכאות לדמי אבטלה" ( סעיף 21 לסיכומי המערער). המערער טוען כי פרשנותו מתחייבת הן מפרשנות לשונית דווקנית של הוראת סעיף 176( א) לחוק והן מפרשנות תכליתית ומדיניות שיפוטית ראויה ומפנה לפסקי דין של בתי דין אזוריים שהגיעו, לטענתו, למסקנה דומה. המערער גורס, כי אין לראות בפסק הדין בעניין צור חן הלכה מחייבת בהיותו פסק דין לא מנומק הנותן תוקף להסכמה בין הצדדים.

המוסד טוען כי בכל מקרה בו מבוטח ששולמו לו דמי אבטלה, קיבל במהלך אותה שנת מס הכנסות כעצמאי, ינוכה החלק היחסי של ההכנסות מדמי האבטלה בין אם ההכנסות הופקו בתקופת הזכאות לדמי אבטלה ובין אם לאו:

"הריני להבהיר כי ע"פ סעיף 345( א) לחוק ההכנסה כעצמאי היא שנתית ומחולקת למספר החודשים בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח גם אם בחלק מהחודשים לא היתה הכנסה בפועל"
(מכתב המוסד, שצורף כנספח ג' לתיק מוצגי המערער).

באת כח המוסד אף טענה בדיון בערעור, במענה לשאלת בית הדין, כי הדברים נכונים אפילו אם המבוטח נרשם כעצמאי לאחר תום תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה ( ע' 3 מול שורה 26 בפרוטוקול). לגישת המוסד פסק הדין בעניין צור חן מהווה הלכה מחייבת עליה חזר בית הדין הארצי גם בעניין נוסף ( עב"ל 33655-08-10 המוסד לביטוח לאומי – טלי הכטמן (6.6.2011)).

דיון והכרעה
לא ניתן לקבל את פרשנות המערער. סעיף 176( א) לחוק קובע את האפשרות למוסד לנכות את ההכנסה הממוצעת היומית מעבודה או ממשלח יד מדמי האבטלה המשולמים למבוטח בתקופה בה הוא משתכר במקביל לקבלת דמי האבטלה, אך המתכונת לחישוב ההכנסה שיש לנכותה היא המתכונת הקבועה בסעיפים 344 (" חישוב הכנסתו החדשית של העובד") ו – 345 (" חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר") לחוק, לפי העניין.

בענייננו, המערער השתכר כעצמאי לאורך כל תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה, כך שלא קיימת מחלוקת בדבר האפשרות של המוסד לנכות את הכנסות המערער כעצמאי " בעד אותו זמן" בו הוא זכאי לדמי אבטלה. בנסיבות אלה, בהן היתה חפיפה מלאה בין תקופת הזכאות לתקופת ההשתכרות, איננו נדרשים לפרשנות המוסד למונח " בעד אותו זמן", לפיה די בכך שהמבוטח השתכר כעצמאי באותה שנת מס בה שולמו לו דמי אבטלה, אף אם לא היתה חפיפה בין תקופת הזכאות לתקופת ההשתכרות. באופן דומה, לא נדרש למקרה בו מבוטח פתח תיק כ"עובד עצמאי" בתקופת הזכאות, אך בפועל לא עבד ולא השתכר בתקופת הזכאות אלא רק בתקופה שלאחריה ( כנטען בפסק דין של בית הדין האזורי עליו הסתמך המערער: ב"ל ( ת"א) 2440-10 חן יוסף – המוסד לביטוח לאומי (10.10.2011)). סוגיות אלה תיוותרנה, בשלב זה, לעת מצוא.

בעוד שעצם האפשרות של המוסד לנכות הכנסות בתקופת הזכאות לדמי אבטלה מוסדרת בסעיף 176( א) לחוק, מתכונת החישוב של הכנסת העצמאי היא המתכונת הקבועה בסעיף 345( א) לחוק. כפי שכבר נפסק לא אחת " הכנסת עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית ... חלוקת המקדמות ל – 12 אינה אלא כלי טכני לחלוקת התשלום השנתי לתשלומים חודשיים, ואינה משנה את מהות ההכנסה כשנתית" (עב"ל ( ארצי) 1353/04 ישע פרימס – המוסד לביטוח לאומי (18.12.2007). פיסקאות 12 ב. ו – 12 ו. של פסק הדין. להלן – עניין פרימס; ראו גם – בג"צ 6304/09 לה"ב לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים בישראל נ' היועמ"ש (29.9.2010)). יצוין, כי בפרשת פרימס בוטלה תקרת ההכנסה לצורך חישוב דמי הביטוח הלאומי במהלך שנת מס, כך שחישוב ההכנסות על בסיס שנתי ולא לפי שתי תקופות, הביא הלכה ולמעשה לתשלום דמי ביטוח בגין הכנסות שנתקבלו בתקופה שקדמה לביטול התקרה ושהיו פטורות מתשלומם אלמלא החישוב השנתי.

ואכן, בחינת הוראות סעיף 345 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחו, מלמדת על החלת החישוב השנתי באופן גורף הן על תשלומי המבוטח והן על גמלאותיו. כאשר חפץ מחוקק המשנה לאפשר סטיה מהחישוב השנתי בנסיבות מוגדרות, עשה כן באופן מפורש ( ראו: תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי ( מקדמות), התשמ"ד-1984, שעניינה קביעת שיעורה של גמלת נפגע תאונות עבודה בהתאם למקדמות ולא בהתאם להכנסה בשנת המס הרלוונטית ותקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי ( חישוב הפרשי דמי ביטוח וגמלאות בשל שומה סופית), התשמ"ו-1986, שעניינה קיזוז הפרש תגמולי מילואים). בענייננו, לא נמצא כל היתר לסטות מהחישוב השנתי לעניין ניכוי הכנסת העצמאי בתקופת זכאות לדמי אבטלה.

זאת ועוד: המערער טוען כי היה מקום להביא בחשבון " רק את ההכנסות שהתקבלו בעד תקופת הזכאות לדמי אבטלה". המערער הוא בעל מקצוע חופשי. הכנסות בעד תקופה מוגדרת, יכול שתתקבלנה אצל בעל מקצוע חופשי לאחר אותה תקופה. חלקן של ההכנסות יכול שניתן לייחוס למועד מוגדר ( כגון: שכר טרחה שעתי או שכר טרחה בגין התייצבות לדיון משפטי שנגבו לאחר מתן השירות), אך הכנסות רבות לא ניתן כלל לייחס למועד מוגדר ( כגון: שכר טרחה על בסיס תוצאות לפרויקט מתמשך או שכר טרחה המשולם בתום הליך משפטי או אף במהלכו).

יש להניח, כי המערער לא סבר כי ינוהל דיון מול פקיד המוסד בשאלה מהו החודש בעדו התקבל כל תקבול ותקבול בשנת 2013, כך שספק רב אם גישת המערער ישימה. יצוין, כי אף גישה לפיה תבחנה ההכנסות במועד קבלתן בפועל, להבדיל מהמועד בו נוצרה הזכאות לקבלתן (" בעד"), אינה מתאימה. ההכנסות לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי וקבלת הגמלאות, מורכבות מתקבולים בניכוי הוצאות. במקרים רבים הוצאותיו של עסק חדש המוקם בתקופה שבה אדם מפסיק להיות עובד שכיר – וזכאי לדמי אבטלה – גבוהות והכנסותיו של העסק החדש נדחות. ההכנסות מהן תחושבנה המקדמות במקרה האמור, אינן משקפות, לפיכך, את ההשתכרות לאשורה בתקופת הזכאות בה מוקם העסק החדש ( לעניין הקושי בייחוס הכנסתו של עצמאי למועד מוגדר, ראו גם: עניין פרימס בפסקה 12 ג.). ניכוי ההכנסות של העצמאי בתקופת הזכאות לדמי אבטלה, יתבצע, איפוא, בהתאם להכנסה הנגזרת מההכנסה השנתית.

הנה כי כן, המוסד רשאי לנכות הכנסות של עצמאי בתקופת הזכאות לדמי אבטלה, בהתאם לסעיף 176( א) לחוק, אם ב"אותו זמן" היה המבוטח במעמד של עצמאי. עם זאת, חישוב ההכנסות כעצמאי לצורך הניכוי מדמי האבטלה, יתבצע תמיד על בסיס ההכנסה השנתית כמצוות סעיף 345 לחוק ובהתאם לנפסק בעניין צור חן. משהיו למערער הכנסות כעצמאי " בעד אותו זמן" בו היה זכאי לדמי אבטלה, נהג המוסד כדין בנכותו את הכנסות המערער כעצמאי תוך עריכת חישוב של ההכנסות השנתיות וניכוי חלקן היחסי.

בשולי הדברים יצוין, כי המערער טען בערעורו לתוצאה אבסורדית בעקבות ניכוין של הכנסות העצמאי לאחר עריכת שומה שנתית בשנת המס העוקבת, חודשים רבים לאחר קבלת דמי האבטלה בפועל. לגישת המערער, כתוצאה מההתחשבנות המאוחרת ועריכתה על בסיס שנתי, "כלל לא יהיה למובטל כל תמריץ לעסוק במשלח יד ולייצר הכנסה", מאחר וההכנסה תיזקף לחודשי האבטלה הרלוונטיים ותביא בהכרח לשלילת דמי האבטלה או חלקם.

הנחת המוצא של המחוקק היא, כי תקופת אבטלה היא כורח ואינה נובעת מבחירה. מצופה מהמובטל לעשות מאמץ לחזור ולהשתלב במעגל העבודה, בין כעובד ובין כעצמאי, כבר במהלך התקופה המזכה בדמי אבטלה. דמי האבטלה משולמים על מנת לאפשר למובטל להתמודד עם הפסד ההכנסות לתקופת היערכות קצרה. אם בסופו של יום המבוטח השתכר בתקופת האבטלה, לא תשלולנה ההכנסות בתקופת הזכאות את עצם הזכאות, אך תופחתנה מדמי האבטלה. ספק אם הפחתה בדיעבד מהווה תמריץ שלילי יותר לחזרה למעגל העבודה מהפחתה מידית. ניתן אף לגרוס, כי קיים תמריץ לחזרה למעגל העבודה כעצמאי, בשילוב של דמי אבטלה מלאים או כמעט מלאים בתקופה הרלוונטית עם התחשבנות מאוחרת. אם העסק לא יצלח, יוותרו דמי האבטלה בידי המבוטח. ככל שהעסק יצלח, השבתם תכביד פחות.

סוף דבר – המוסד ניכה את הכנסות המערער כ"עובד עצמאי" כדין. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז (26 מרץ 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

רועי פוליאק,
שופט

מר אלעזר וייץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)