הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 3881-02-19

ניתן ביום 16.6.2019

אריאל אטקס
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט מיכאל שפיצר
נציגת ציבור (עובדים) גברת רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי כהן

בשם המערער – עו"ד אלחאן עראבי
בשם המשיבה – עו"'ד ורד ברקובי

פסק דין

השופט מיכאל שפיצר

לפנינו ערעור על פסק הדין האזורי נצרת ( השופטת הבכירה אורית יעקבס; ב"ל 31121-09-17) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר באירוע מוחי שהתרחש ביום 21.1.16 כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי ופסק הדין של בית הדין האזורי:

לבית הדין האזורי הוגשה רשימת עובדות מוסכמות, ובית הדין מינה את פרופ' אבינועם רכס כמומחה יועץ רפואי בתחום הנוירולוגיה. העובדות שנקבעו הן:
"א. התובע יליד 1956 עבד כמנהל שכיר והבעלים של חברה המשווקת חומרים כימיקליים.
ב. במהלך חודש 12/2015 עודכן התובע כי אחת החבילות אשר הכילה חומרים מסוכנים שיועדה למשלוח לאחד הלקוחות של החברה ונשלחה על ידי חברת שליחים ייעודית למשלוח חומרים מסוכנים, אבדה.
ג. לאחר בירורים עם חברת השליחויות ולאחר שבתאריך 17.1.2016 נמצאה החבילה עם החומרים המסוכנים במפעל אחר כשהיא פתוחה, הובטח לתובע על ידי חברת השליחויות כי החבילה תגיע אליו חזרה עד ליום 21.1.2016.
ד. ביום 21.1.2016 (יום ה') בשעה 15:30 לערך עודכן התובע, שיש ביטול לאיסוף מטעם חברת השליחויות. כלומר החבילה לא נאספה מהמפעל שבו היא נמצאת וגם לא אמור להתבצע איסוף כזה בעתיד.
ה. מאחר וכל האירוע קרה ביום חמישי בשבוע וכבר לא היה לתובע עם מי לדבר והמדובר בחבילה פתוחה אשר מכילה חומרים מסוכנים, ולתובע לא הייתה כל שליטה על החבילה ומאחר שהוא נושא באחריות רבה מאוד לגודל החבילה ותוכנה, חש התובע כעס וחשש גדול מאוד שמא מישהו יפגע מחומרים אלה. בהקשר זה יש לציין כי במשך כל התקופה שהחבילה הייתה בידי חברת השליחויות התובע פחות חשש מאחריות בקרות נזק, היות והמדובר בחברת שליחויות ייעודית להפצת חומרים מסוכנים, שלה האחריות במקרים מסוג זה, אבל מרגע שנודע לתובע שחברת השליחויות לא אוספת את החבילה והחבילה לא נמצאת אצל מי שהיא אמורה להיות אצלה, אז הבין התובע כי האחריות לגורל החבילה ולקרות הנזק חוזרת אליו.
ו. ביום המחרת, קרי ביום שישי בערב התחיל התובע להרגיש הזעה סחרור ותחושה כללית רעה ובשעות הבוקר של יום שבת פונה למיון בי"ח העמק."

השאלות עליהם התבקש המומחה להשיב :

"א. מהי המחלה שאובחנה בתובע, מיד לאחר 21/1/16, קרי - לאחר האירוע החריג, שארע לו בעבודתו, והאמנם מדובר באירוע מוחי?
ב. האם קיים, לדעתך, קשר סיבתי רפואי בין האירוע החריג שארע לתובע, בעבודתו, לבין האירוע המוחי?
ג. אם התשובה לשאלה ב. שלילית - האם ניתן לקבוע שהאירוע החריג החיש את בואה של המחלה כך שאילולא התרחש, יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר או שהיא לא הייתה מופיעה כלל?
ד. אם התשובה לשאלה ב, חיובית - דהיינו קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האירוע המוחי, במועד בו אובחן, האם ניתן לומר כי השפעתה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים של התובע, לרבות מצבו הבריאותי הבסיסי וגורמי סיכון אחרים?
ה. אם התשובה לשאלה6 (ד) חיובית - מהם אותם גורמים אחרים?"

חוות דעתו של המומחה התקבלה בבית הדין קמא ביום 19.7.18 ולפיה:
"א. התובע אושפז בבית החולים העמק בתיק 31.1.2016, בתלונה בדבר נימול סביב השפתיים, כובד בלשון, קשיים בבליעה ובדיבור עם רדימות ביד שמאל. בדיקת CT הייתה תקינה. בדיקה חוזרת הייתה גם היא תקינה. בדיקת CT angio הראתה עורקים קרוטידיים עם היצרויות כדי 30%-50%, עורק וורטברלי שמאלי דומיננטי תקין ועורק וורטברלי מימין דק לכל אורכו עם היצרות של 50% במוצאו.
האבחנה הקלינית הייתה אירוע מוחי קל בגזע המוח. גורמי הסיכון לחלות באירוע מוחי היו עישון כבד כדי 120 שנות קופסא, סוכרת והיפרליפידמיה. על פי התיעוד בקבלתו האירוע החל לילה לפני קבלתו שעה שצפה בטלוויזיה. ניתן טיפול תרופתי בלבד לרבות טיפול באספירין למניעת צימות התרומבוציטים.
האבחנה בקבלתו הייתה אוטם מוחי קל בגזע המוח.
(stem Minor stroke of brain).
ב. על פי תיאור העובדות האירוע החריג התרחש ביום חמישי ה-21.1.2016 בשעה 15:30 ואילו האירוע המוחי החל למחרת ה-22.1.2016 בשעות הלילה (כך על פי התיעוד מבית החולים "העמק"). מכאן שעברו למעלה מ-24 שעות בין האירוע החריג לבין הופעת המחלה המוחית, לרבות שנת לילה.
לדעתי פער זמנים זה מנתק כל קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית.
ג. אני סבור כי לאירוע החריג לא הייתה כל השפעה על מועד הופעת המחלה המוחית וכי זו משקפת תהליך תחלואתי על רקע גורמי הסיכון המובהקים המפורטים לעיל.
ד. השפעת האירועים בעבודה הייתה פחותה לדעתי בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע לחלות במחלה המוחית.
ה. גורמי הסיכון היו עישון כבד כדי 120! שנות קופסא, סוכרת והיפרליפידמיה."

לבקשת ב"כ התובע הופנו לפרופ' רכס שאלות הבהרה הבאות:
א. "בסעיפים ג' ו- ד' לחוות דעתך הינך קובע, כי השפעת האירועים בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע לחלות במחלה המוחית. ובסעיף ה' אתה מפרט את גורמי הסיכון כגון עישון, סוכרת והיפרלפידמיה.
א.1 אנא הסבר למה התכוונת כאשר כתבת "עישון כבד כדי 120 שנות קופסא"?
א.2 עפ"י התיעוד הרפואי שנשלח אליך, אנא ציין ממתי התובע חולה בסכרת? מה היו ערכיה בטרם האירוע המוחי?
א.3 עפ"י התיעוד הרפואי שנשלח אליך אנא ציין ממתי התובע סובל מהיפלפידמיה? מה היו ערכיה בטרם האירוע המוחי? ומה מידת השפעתה (באחוזים) על הופעת האירוע המוחי וזאת ככל שאפשר למדוד/להעריך עניין זה?
ב. האם סוכרת גבולית שמטופלת באמצעות דיאטה בלבד ואשר החלה מספר חודשים בודדים טרם אירוע מוחי, יכולה לגרום לאירוע מוחי?
ג. האם היפרלפידמיה בערכים שהיו לתובע יכולה לבדה לגרום לאירוע מוחי?
ד. בהתחשב בכך שהאירוע החריג אינו בגדר אירוע חד כגון ויכוח או ריב קשה התחום בזמן מוגדר, אלא מצב הכרתי שהתובע התחיל להפנים אותו, המביא לכך שהלחץ שהתובע היה מצוי בו כתוצאה מהאירוע החריג המשיך כל העת אצל התובע ושלמעשה התובע היה נתון בלחץ לא רק ביום האירוע החריג אלא גם ביום שלאחר מכן 22.01.2016 (כפי שהדבר עולה גם מעובדה מוסכמת מס' ד') האם תשתנה חוות דעתך?"

פרופ' רכס השיב את התשובות הבאות:
1" התובע הינו מעשן כבד. מקובל לבטא את מידת העישון במכפלה של מספר קופסאות הסיגריות אותן מעשן אדם מדי יום במספר השנים שהוא מעשן כמות זו. לדוגמא "עשרים שנות קופסא" מייצגים 2 קופסאות סיגריות מידי יום במשך 10 שנים או קופסת סיגריות אחת ליום במשך 20 שנה. במקרה הנוכחי במכתב ההפניה לבדיקת CT ראש מיום 25.1.2016 בבית החולים העמק תועד כי התובע הוא מעשן כבד כדי "120 שנות קופסא".
2. התיעוד הרפואי מקופת החולים הנמצא ברשותי אינו מכסה את 25 השנים האחרונות כך שאינני יודע להשיב לשאלה זו. מאידך באשפוז ב"העמק" מיום 30.3.2016 תועד כלהלן: "החולה מדווח שידוע אצלו על "סבילות" ירודה לסוכר (בתרגום מאנגלית א.ר.) לפחות שנים. טופל בדיאטה בלבד. במעבדה בקהילה בינואר השנה (2016 א.ר.) ערכי היפרגליקמיה נושקים ל-180 מ"ג%, ללא טיפול". מכאן שהתובע סבל מספר שנים מסוכרת שלא הייתה מטופלת תרופתית .
א 3. התיעוד הרפואי מקופת החולים הנמצא ברשותי אינו מכסה את 25 השנים האחרונות כך שאינני יודע להשיב לשאלה זו. מאידך בתיעוד מבית החולים "העמק" מיום 24.1.2016 רשם היועץ הנוירולוגי באבחנות "היפרכולסטרולמיה" וציין כי התובע מקבל טיפול תרופתי ב- Lipitor אינני יודע להעריך באחוזים את תרומת ההיפרליפדמיה להופעת האירוע המוחי.
ערכי הסוכר של 180 מ"ג אינם משקפים "סוכרת גבולית" אלא סוכרת של ממש. הטיפול בסוכרת זו באמצעות דייטה בלבד היה לא נכון מהבחינה המקצועית ואין בעובדה זו כדי להקל מחומרת המחלה. סוכרת אינה "גורמת" לאירוע מוחי. יחד עם גורמי סיכון שהיו בתובע לחלות באירוע מוחי, כמתואר בחוות הדעת המקורית, היא מחישה תהליכי חולי של טרשת עורקים אשר במהלכם מתרחש למרבה הצער אירוע מוחי.
ראה תשובה ב' לעיל.
יש כיום אסכולה ואף הסכמה כללית כי אירוע של דחק חד (ACO STRESS יכול לגרום להופעת מחלה מוחית מסוג אירוע מוחי חולף ( Tia) או אירוע מוחי ( CVA) אין אסכולה או הסכמה כללית לגבי דחק מתמשך (CHRONIC STRESS) כגורם לאירוע מוחי. התשובה לשאלה זו היא לכן שלילית. "

בקשת המערער למנות מומחה רפואי אחר נדחתה בבית הדין האזורי שכן לטעמו התקיימו התנאים בהנחיות הנשיא למינוי מומחה רפואי. בית הדין דחה את הבקשה שכן לדבריו החלטת המומחה מפורטת ומנומקת וכך גם תשובותיו לשאלות ההבהרה. בית הדין היה ער לעובדה כי בתשובה לשאלה ב(2) המומחה השיב כי אינו יודע להצביע על המועד בו פרצה אצל המערער מחלת הסוכרת שכן תיקו הרפואי של המערער בקופ"ח אינו משקף את 25 השנים האחרונות. ואולם, יחד עם זאת הבהיר המומחה כי מחלת הסוכרת אובחנה אצל המערער שנים לפני האירוע כעולה מדבריו של המערער עצמו בבית החולים ולפיהם ערכי הסוכר בדמו בחודש ינואר 2016 (עוד קודם לאירוע) היו 180 מ"ג.
עוד קבע בית הדין כי אין סתירה כלשהי בין חוות הדעת לבין התשובות לשאלות ההבהרה.

לאחר שבחן את טענות הצדדים קבע בית הדין האזורי שיש לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה תוך שהוא מקבל את קביעותיו בנושאים הבאים:
העובדה שחלפו 24 שעות מהאירוע החריג בעבודה ועד להופעת המחלה המוחית, שוללת את האפשרות לקיומו של הקשר הסיבתי.
עישון – התובע עישן "120" שנות עישון. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, המומחה הסביר שמדובר בשווה ערך לשתי חפיסות סיגריות ביום למשך 10 שנים או חפיסה אחת למשך 20 שנה.
התובע סבל מסוכרת קודם לאירוע. בית הדין התייחס לרישום הרפואי בבית חולים מיום 30.3.2016 בו נרשם מפי המערער עצמו שידוע אצלו על סבילות ירודה לסוכר מזה שנים וכי טופל ע"י דיאטה בקהילה. כך גם התייחס המומחה לעובדה שעוד בחודש 1.2016 נמצאו במערער ערכי סוכר של 180 מ"ג התומכים במסקנה שהמערער סבל מסוכרת עוד קודם לאירוע.
התובע סבל מהיפרליפידמיה. בהקשר זה, הסתמך המומחה על כך שהמערער מטופל בlipitor .
המומחה הבהיר כי, קיימת הסכמה כללית לפיה אירוע של דחק חד יכול לגרום להופעת מחלה מוחית ומנגד קבע ש"אין אסכולה או הסכמה כללית לגבי דחק מתמשך (CRONIC STRESS) כגורם לאירוע מוחי".

בפסק דינו שב בית הדין האזורי והבהיר מדוע אין מקום למינוי מומחה אחר או נוסף ובסופו של יום אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי ודחה את התביעה.

טענות הצדדים בערעור:
בערעורו טוען המערער כי שגה בית הדין האזורי שעה שדחה את בקשתו למינוי מומחה נוסף או אחר שכן לטענתו המומחה יצא מנקודת הנחה מוטעית לפיה היה המערער נתון במתח מתמשך בניגוד למפורט בעובדות המוסכמות. כך גם מסתייג המערער מאופן ניסוח השאלות למומחה שעה שלטעמו היה צריך לשאול האם האירוע החריג שאירע למערער בעבודתו החיש את בואו של האוטם המוחי או שהאוטם המוחי היה מתרחש באותו מועד גם אלמלא האירוע החריג וכי לא ניתן למצוא בחוות דעתו של המומחה תשובה לשאלה זו.

עוד טוען המערער שאין חולק שעישן, ואולם לא די בכך כדי לשלול קשר סיבתי, וחוות דעת המומחה בהקשר זה אינה ברורה. באשר לערכי הסוכר שנמצאו במערער סבור ב"כ המערער, שלא ניתן לקבל את קביעתו של המומחה שעה שהמומחה עצמו לא יכול להצביע על נקודת זמן שבה אובחן המערער כחולה בסוכרת ומה מידת תרומתה לאוטם. עוד מציין המערער כי המומחה לא נתן את דעתו לסמיכות הזמנים בין הופעת האוטם המוחי לאירוע החריג שכן לדבריו המומחה סבר שמדובר במתח מתמשך בעוד מדובר היה באירוע חריג. כן טען המערער שהמומחה לא ידע להצביע על המועד ממנו הוא סובל מההיפרלפידימיה.

המשיב מנגד סבור כי יש לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי ונכון עשה בית הדין האזורי שעה שאימץ את חוות דעתו של המומחה.

הכרעה
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומר שבתיק סבורים אנו שדין הערעור להידחות, להלן נימוקינו.
הלכה פסוקה היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעתו של המומחה הרפואי המחזיק בידיו את הכלים ואת המומחיות לקבוע מהו הליקוי ממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין הליקוי לבין עבודתו. נפסק, כי ככל שלא נמצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין ואין היא בלתי סבירה על פניה הרי שיש לאשרה. (ראו דב"ע (ארצי) נו/0-244 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי, (6.6.2005)).
בענייננו, בחוות דעתו הראשונה התייחס המומחה תחילה לפער הזמנים שבין האירוע החריג שהתרחש ביום 21.1.2016 לאשפוזו של המערער למחרת היום בשעות הלילה. גם אם נקבל את טענת ב"כ המערער בדיון מיום 29.5.2019 שהפער הוא 26 שעות הרי שחלפו יותר מ-24 שעות ודי בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי כקביעת המומחה הרפואי. יחד עם זאת ראוי לציין כי על פי העובדות המוסכמות עולה שהאירוע החריג התרחש ביום 21.1.2016 בשעה 15:30 בערך, בעוד שהמערער החל לחוש ברע למחרת, בשעות הערב. כך שנראה שאכן חלפו יותר מ-24 שעות, ואף יותר מ-26 שעות. (השוו עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומיי(13.02.11)). קביעתו זו של המומחה לפיה פרק הזמן שחלף שולל קשר סיבתי מהאירוע לאוטם נותנת מענה לשאלה האם האוטם היה מופיע אלמלא האירוע, הגם ששאלה זו נשאלה בבירור בשאלות שהופנו למומחה בהחלטה על מינוי (שאלה ג).
לשאלת הסוכרת, הדברים מקבלים ביטוי ברור ברישום הרפואי של בית החולים "העמק" מיום 30.3.2016, בו נרשם מפי המערער כי ידוע על סוכרת מזה שנים וטופל בדיאטה בלבד. גם העובדה כי בחודש ינואר, חודשיים קודם לכן ערכי הסוכר בדם היו 180 מ"ג מאששים אמירה זו של המערער. המומחה גם סבור כי לסוכרת משקל משמעותי על רקע העובדה שהמערער טופל בדיאטה בלבד, טיפול שלא היה די בו.
תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שופכות אור נוסף ומבססות את קביעתו בחוות הדעת הראשונה לפיה "לאירוע החריג לא הייתה כל השפעה על מועד הופעת המחלה המוחית וכי זו משקפת תהליך תחלואתי על רקע גורמי הסיכון המובהקים המפורטים לעיל", וכן ש"השפעת האירועים בעבודה הייתה פחותה לדעתי בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע לחלות במחלה המוחית".
כך גם סבורים אנו שצדק בית הדין האזורי שעה שדחה את בקשתו של המערער למנות מומחה רפואי אחר או נוסף שכן חוות דעתו של פרופ' רכס הייתה מפורטת ומנומקת וכך גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, ולא הונחה תשתית כלשהי המצדיקה מינוי מומחה אחר או נוסף, שכן בענייננו תשובותיו של המומחה היו מקיפות ובמסגרת העובדות שנקבעו.
כאמור בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי ובדין עשה כן ועל כן –הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג סיוון התשע"ט (16 ביוני 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

מיכאל שפיצר,
שופט

גברת רחל בנזימן,
נציגת ציבור (עובדים)

מר מרדכי כהן,
נציג ציבור (מעסיקים)