הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 37200-02-21

ניתן ביום 02 נובמבר 2021

אליהו אברהם
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר
נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן, נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי כהן

ב"כ המערער עו"ד אורן סודאי
ב"כ המשיב עו"ד ענבל לש

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר אבי פרלה; ב"ל 49769-05-16 וב"ל 49817-05-16) בגדרו נדחתה תביעת המערער להכיר באירועי לב שאירעו לו בשני מועדים שונים: האחד בשנת 2004 והשני בשנת 2015 כפגיעה בעבודה.
לאחר שבחנו את כלל חומר התיק וטענות הצדדים בפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בעיקרו של דבר סב הערעור כנגד הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי אשר לא השתכנע כי קדמו לשני אירועי הלב אירועים תאונתיים של מאמץ גופני חריג. קביעות אלה של בית הדין האזורי מבוססות על התרשמותו מהעדויות שלפניו ועל הערכת משקלן של אותן עדויות. בכגון אלה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב כל עוד קביעותיה של הערכאה הדיונית עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר והן מבוססות ואינן מופרכות על פניהן. זאת, אף אם ערכאת הערעור סבורה כי יש בראיות שהובאו בפניה תימוכין לגרסה אחרת. בעניין קוהרי קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"אם נגיע לכלל מסקנה, כי המימצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם נשתכנע שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על כל מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין."

בעניין מטבחי שרת חזרה השופטת נילי ארד, כתוארה אז, והטעימה את הדברים הבאים המדברים בעד עצמם:
"אף אם סבור בית דין שלערעור, כי בראיות שהובאו בפניו יש תימוכין לגרסה האחרת, גם אז לא יתערב בפסיקתה של הערכאה הדיונית, וייתן '.... משקל מכריע להתרשמותו של בית הדין קמא'..."".

פסק דינו של בית הדין האזורי סקר בהרחבה ובפירוט רב את עיקר הראיות וניתח אותן כהלכה, ועל כן לא מצאנו כי מקרה זה בא בגדר המקרים החריגים בהן קמה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור במימצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. לאמור נוסיף את ההערות הבאות.
אין חולק כי המערער לקה בליבו פעמיים (בשנת 2004 ובשנת 2015) במהלך עבודתו. אלא שאין בכך די, שכן על המערער להוכיח כי קדמו לכך אירועים חריגים. בהקשר של המאמץ הגופני לו טוען המערער נדרש מהמערער להוכיח מאמץ גופני חריג לעומת המאמץ בשגרת עבודתו של המערער. בעניין כרם, הסביר בית המשפט העליון מפי כב' השופטת שטרסברג – כהן מדוע נדרש "אירוע חריג" על מנת שאוטם בשריר הלב יכול ויוכר כפגיעה בעבודה, וכך נכתב:
"דרישת ה"אירוע החריג" ממלאת תפקיד כפול. ראשית, תפקיד ראייתי: כיוון שהפגיעה נוצרת על רקע קונסטיטוציונלי והקשר הסיבתי בינה לבין העבודה אינו ברור, ה"אירוע החריג" מקל על הוכחת הקשר הסיבתי. שנית, תפקיד מהותי: באמצעות ה"אירוע החריג" מתמלאת דרישת ה"תאונה" שבחוק, שהינה תנאי לזכאות בתגמולים."

אשר לאירוע הלב משנת 2004 - בית הדין האזורי היה ער לכך שבעת קבלת המערער לבית החולים נרשם כי "בבוקר יום קבלתו בעת מאמץ פיזי הופיעו כאבים". יחד עם זאת, בית הדין לא שוכנע כי אותו מאמץ פיזי עלה כדי מאמץ גופני חריג. לעניין זה הפנה בית הדין לכך שהמערער הגיע לעבודה באותו הבוקר בשעה 6:30, וכבר בשעה 7:00 לערך חש בכאבים חזקים בחזה אשר הקרינו לכתף וליד שמאל. כמו כן, בית הדין היה ער לכך שהמערער מסר כי הדבר היה בעת שטיפס במדרגות, וכאשר נשאל על ידי חוקר המוסד במה היתה שונה עבודתו באותו היום לעומת הימים האחרים השיב כי הוא זוכר שזו היתה "תקופה של מס' שבועות של עבודה קשה". עבודה מאומצת לאורך מספר שבועות אינה עונה להגדרת אירוע חריג, ולכן נדרש כי המערער יצביע על חריגות בגדרה, וזאת לא עשה במסגרת גרסתו הראשונית למוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי קבע בסעיפים 91 - 94 לפסק הדין כך:
"התובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית כי במשך חצי השעה שבה עבד הוא ביצע עבודה פיזית חריגה, כאשר בעדותו לחוקר המל"ל הוא ציין, כי כלל לא ביצע עבודה חריגה באותו יום."

גרסתו המאוחרת של המערער בנוגע לכך שבאותו היום החליף מסנן כבד – מעוררת קושי רב, בלשון המעטה. נציין תחילה, כי ספק בעינינו האם ניתן לזכור במרחק של למעלה מ- 11 שנים מה בדיוק עשה אדם בבוקר של יום עבודה. בכל מקרה, גם אם היינו סוברים כי ניתן לזכור, גם אז לא היינו מקבלים את גרסתו של המערער לאור הסתירות וחוסר האמון שבית הדין נתן בגרסתו. נוסיף ונציין כי גרסת המערער בעניין זה (החלפת מסנן כבד) הוזכרה רק במסגרת התצהיר המשלים, כאשר עד אותו שלב המערער כלל לא ציין שהוא החליף מסנן באותו בוקר. לא רק שהמערער נזכר פתאום במסגרת התצהיר המשלים בהחלפת המסנן, הוא גם נזכר בפרטים נוספים כגון משקל המסנן ושלא היו עובדים נוספים שבאו לעזור לו. גרסה זו של המערער לעניין זכרונו המאוחר לא היתה משכנעת ודאי משבית הדין האזורי לא נתן אמון בגרסתו לאחר התרשמות בלתי-אמצעית ממנה.
בית הדין האזורי הוסיף כי:
"יתרה מכך - גם עדותו של מר בלינקו לא סייעה לתובע, שכן תמצית העדות היתה שבאותו בוקר התובע עלה במדרגות במה"ג, ואולם מדובר בפעולה שגרתית שמבוצעת על ידו מדי יום ביומו מספר פעמים. על כן לא שוכנענו שהוא ביצע באותו יום מאמץ חריג.
לא נעלם מעינינו כי במסמכים הרפואים מיום האירוע נרשם שהתובע ביצע מאמץ פיזי, ואולם כפי שפירטנו לעיל, עבודתו הרגילה של התובע היתה כרוכה במאמץ פיזי, ועל כן, לא מדובר בענין חריג."

קביעה זו מקובלת עלינו, ולאורה בדין נדחתה תביעת המערער ביחס לאירוע הלב בו לקה בשנת 2004.
אשר לאירוע הלב משנת 2015 - בית הדין לא שוכנע כי עבודת המערער באותו היום של החלפת מסננים אכן חרגה מעבודתו הרגילה, שהיא כאמור מאומצת. אכן, בית הדין לא התייחס לדו"ח התאונה שצורף לתצהיר המשלים ושבו צוין כי התקף הלב הוא "לאחר עבודה מאומצת במיוחד וחריגה". יחד עם זאת, בית הדין בחן את מכלול הראיות, ונתן משקל לכך שגרסת המערער בכללותה לא היתה מהימנה בעיניו. מעבר לכך בית הדין ציין בסעיף 43 לפסק דינו כי המערער נשאל מה היה מיוחד בתקלה באותו היום לעומת עבודתו הרגילה, ועל כך השיב:
".. עיקר הפעולה שעשיתי באותו יום היה לפתוח ברזים. לא אני פותח את הברגים.
זה נכון שיום עבודה רגיל שלי זה לפתוח ברזים וזה עיקר עבודתי."

הנה כי כן, קיימת שונות בין הגרסאות השונות של המערער, ובנסיבות אלה לא קמה הצדקה להתערב בהעדפתו של בית הדין האזורי את גרסתו בחקירתו הנגדית, ואת התרשמותו הכוללת מעדות המערער ביחס לשני האירועים.
סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ב (02 נובמבר 2021) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

חני אופק-גנדלר,
שופטת

מר שמואל ויסמן,
נציג ציבור (עובדים)

מר אברהם הוכמן,
נציג ציבור (מעסיקים)