הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 35885-12-17

ניתן ביום 2.4.2019

עמאד שיך אלעיד

המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק – גנדלר
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערער – עו"ד אוריאל בר ששת
בשם המשיב – עו"ד חגי פרנקל

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע ( השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 45233-10-13), בגדרו נדחתה תביעתו של המשיב להכיר באירוע ירי מיום 16.10.2012 שאירע במקום עבודתו במהלך יום העבודה כתאונת עבודה.
נציין, כי פסק הדין מושא הערעור הוא פסק הדין השני בהליך, וזאת לאחר שבערעור שהגיש המערער על פסק דינו הראשון של בית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, כי " התיק יוחזר לכבוד בית הדין האזורי לצורך הגשת הראיות הנוספות על ידי המערער ( סרטים, תמונות ממצלמות האבטחה ואישורים על אותנטיות הראיות), וקיום חקירות נגדיות נוספות בהמשך לכך , ככל שבית הדין האזורי הנכבד יסבור שיש בכך צורך".
המשיב עבד כמתדלק בתחנת דלק " תפוז" בעיר רהט. מצפייה מסרטון מצלמות האבטחה עולה כי ביום 16.10.12, בשעת לילה, הגיע אלמוני רעול פנים לתחנת הדלק שבה עבד המשיב כשהוא אוחז באקדח. האלמוני נעמד מול המשיב אשר ישב על המקרר, כיוון אקדחו לעבר רגלי המשיב, ירה בו, וכשהמשיב ניסה להימלט רדף אחריו, וגרם לפציעות קשות ברגליו ( להלן: האירוע). נציין, כי מצפייה בסרטון עולה גם כי לגופו של המערער היה תיק ( פאוץ') שלטענתו היו בו כספים, וכי המערער לבש מדים. בשלב מסוים, המערער רץ למשרדי התחנה כדי להזעיק עזרה והתמוטט. היורה האלמוני נמלט מהמקום, ולא נטל כספים. עוד יש לציין כי בעת שהחל האירוע המערער שוחח עם שני חברים שהיו עמו בתחנה, ומהסרטון עולה כי הירי כוון רק למערער והיורה האלמוני לא ניסה לירות או לרדוף אחרי חבריו של המערער. עוד נציין כי על פי ממצאי החקירה נורו 11 כדורים ו- 8 פגעו במערער.
המשטרה חקרה את האירוע וסגרה את התיק בנימוק - " עבריין לא נודע". המערער הגיש ערר על החלטה זו.
לפני בית הדין האזורי העידו: מטעם המערער – המערער עצמו. מטעם המוסד – השוטרים מר יוסי זליבנסקי ומר נחמן בן דור וכן חברו של המערער שהיה עמו בתחנה בעת האירוע – מר רמזי אלטורי.
לאחר ניתוח מפורט של העדויות שנשמעו לפניו וצפייה בסרטים קבע בית הדין האזורי כי -
"עולה בבירור כי לא נעשה שוד של הקופה או של כספים שהיו לטענת התובע בתיק שהיה מצוי על גופו. אוסיף בעניין זה כי מצפייה בסרט לא עולה כי נעשה איזשהוא ניסיון ליטול כסף מהמשרד או מהתובע עצמו. יתר על כן, התובע נצפה כשהוא חוזר סמוך למשרד, נכנס וככל הנראה לוחץ על כפתור האזעקה, ויוצא החוצה ומתמוטט ואף על פי כן חולפות כשלוש דקות עד שמגיע האדם הראשון למקום וזאת בניגוד לטענת התובע בעדותו שלפיה, היורה ברח כי הגיעו אנשים.".
בית הדין האזורי דחה גם את טענת המשיב כי אין לשלול את האפשרות שהיורה התכוון לפגוע בבעל התחנה ולא במשיב, מהטעם ש"התובע עצמו טען כי הירי כלפיו נעשה במסגרת של נסיון שוד ורק לאחר שעומת עם העובדה כי במהלך הירי כלל לא עלתה דרישה כספית, עלתה בסיכומיו טענה זו" ומהטעם ש"היורה לא ירה על דבר בתחנה ולו היה ברצונו לגרום נזק לבעל התחנה לא היה יורה לכיוון התובע ובוודאי שלא היה ממשיך לרדוף אחריו לאחר שזה ברח".
סיכומו של דבר בית הדין האזורי קבע כי "משלא הועלתה דרישה כספית, עובדה השוללת את טענת נסיון השוד ומשלא מצאתי את הסברה שהעלה התובע כי מדובר בנסיון לפגוע בבעל התחנה, ועל רקע העובדה שצפייה בסרט מצביעה על הגעת היורה לתחנה, פנייה ישירה לתובע וירי לעברו על אף שבסמוך אליו ישב אדם נוסף, העדר נסיון ליטול כסף או לפגוע במתקני התחנה ומעל לכל המרדף של היורה אחר התובע עת ברח מהמקום, מצביעים כולם לעבר הסברה כי הירי מקורו בניסיון לפגוע בתובע אישית", והמסקנה היא כי המוסד הרים את הנטל להוכיח כי לא נמצא כל קשר בין ניסיון הפגיעה במשיב לבין עבודתו בתחנת הדלק, ועל כן אין לראות בפגיעתו של המשיב פגיעה הנובעת מעבודתו.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
נקדים ונציין כי המערער נפגע במקום העבודה ובמהלך העבודה, ועל כן קמה החזקה הראייתית שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, לפיה פגיעה זו הינה עקב העבודה אלא אם הוכח ההיפך. משמעות הדבר היא כי אם בתום תהליך הבחינה של המארג הראייתי יוותרו כפות המאזניים מעויינות אזי תפעל חזקת הסיבתיות לטובת המבוטח.
אשר למידת ההוכחה נפסק בעניין פלוני [עב"ל (ארצי) 33420-11-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (27.3.2018)] כי -
"על אף שהנטל מוטל על המוסד, נקבע בפסיקה כי 'אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק' בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די 'בהגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות ... לא תעמוד למבוטח' ....
משמעות הדברים הינה כי ככל שבית הדין משתכנע, על סמך מאזן הסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה אירעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה – אין להכיר בה כתאונת עבודה ...".
בענייננו, משקמה חזקת הסיבתיות, יש לבחון את היחס בין האפשרות שבנסיבות העניין זירת האירוע ( מקום העבודה במהלך המשמרת) היא אקראית והירי כוון למערער, לבין האפשרות שזירה זו מכוונת ואז הירי במערער הוא בשל נוכחותו בזירת האירוע.
כאמור, סיבת הירי נותרה עלומה, שכן החקירה המשטרתית לא הביאה לזיהוי היורה האלמוני, ולא ניתן להתחקות בצורה ישירה באמצעות חקירתו אחר מניעיו. משכך, בחינת הסתברותם היחסית של התרחישים האפשריים תיעשה על סמך מהלכו של האירוע כעולה מצפייה בסרטון האבטחה ומכלול הראיות והעדויות. בענייננו, הגענו למסקנה כי מאזן ההסתברויות נוטה לצד האפשרות הראשונה, דהיינו כי זירת האירוע היא אקראית, וזאת בעיקרו של דבר מטעמיו של בית הדין האזורי, כמפורט להלן.
בהתאם לעדותו של המערער וחברו מר אלטורי היורה האלמוני ביקש מהנוכחים שלא לזוז אך לא דרש כסף מהנוכחים לרבות המערער שנשא תיק שהכיל כסף; הירי במערער נעשה באופן יזום ומיידי על ידי היורה ולא בתגובה להסתבכות בלתי צפויה במהלך העניינים; המערער לא נכח לבדו בתחנה, אך הירי היה ממוקד בו, לרבות מרדף אחריו ושימוש באחד עשר כדורים; בסופו של דבר נמלט היורה לאחר התמוטטות המערער, וזאת מבלי לנסות ליטול כסף מהקופה או מהפאוץ' שהיה על מותניו של המערער. על יסוד האמור, ולאחר צפייה בסרטון, אנו סבורים כי ממצא חוקרי המשטרה כי מהלך האירוע אינו אופייני לניסיון שוד אלא לניסיון תקיפה ופגיעה במערער דווקא סביר בעינינו. נוכח האמור סברנו כי במאזן ההסתברויות הרים המוסד את נטל השכנוע הרובץ לפתחו. נציין, כי במסקנה זו לא נתנו משקל לטענה שיש לזקוף לחובתו של המערער אי שיתוף פעולה עם חוקרי המשטרה, בהתחשב בכך שההודעה ממנו נגבתה בבית החולים סמוך לאחר האירוע הטראומתי.
בשולי הדברים נדגיש כי אין באמור לייחס למערער מעורבות בעניינים פליליים, שכן גם אנו התרשמנו מהיותו אדם נורמטיבי המצטיין בתרומתו לקהילה, והמסקנה אליה הגענו מבוססת על מאזן ההסתברויות בלבד בהינתן התשתית הראייתית בהליך זה.
לטעמנו, עמידת המערער על תביעתו הייתה לגיטימית בשים לב לחזקת הסיבתיות שעמדה לזכותו ולמכלול הנסיבות. אף אם בסופו של דבר נדחתה תביעתו, לא היה מקום לחייבו בהוצאות. על כן, החיוב בהוצאות בפסק דינו של בית הדין האזורי – מבוטל.
ניתן היום, כו' באדר ב' התשע"ט ( 2 באפריל 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

חני אופק גנדלר, שופטת

מר אמיר ירון,
נציג ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)