הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 35165-11-18

ניתן ביום 06 אוקטובר 2019

אליעזר מליק
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים

ב''כ המערער - עו"ד יונה סירוטה, עו''ד דן גנון
ב''כ המשיב - עו"ד ארנה רוזן-אמיר

פסק דין

השופטת חני אופק גנדלר
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה ( השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה וגב' ענבל רוור; ב"ל 47764-11-16), בגדרו נדחתה תביעתו של מר אליעזר מליק ( להלן– המערער) להכיר במחלת הסוכרת בה לקה, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
המערער עובד כמהנדס בחברת רפא"ל משנת 2002. במסגרת עבודתו ומפאת תפקידו הוא נדרש לעבור בדיקת פוליגרף תקופתית. בשנת 2008 עבר המערער בהצלחה בדיקת פוליגרף, ובתאריך 27.11.14 התייצב המערער לבדיקה נוספת, ובסיומה נמסר לו כי לא עבר אותה בהצלחה. המערער המשיך לעבוד בחברה. בחודש ינואר 2015 אובחן המערער כחולה בסוכרת.
בתאריך 2.12.15 פנה המערער למוסד לביטוח לאומי ( להלן – המוסד) בתביעה לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי אירוע כישלון הפוליגרף והלחץ שחווה בעקבות כך מהווה תאונת עבודה שגרמה למחלתו.
בתאריך 19.1.16 מסר המערער לחוקר המוסד את גרסתו בנוגע להשתלשלות העניינים לאחר בדיקת הפוליגרף, וכדבריו בעקבות כישלון הבדיקה " הרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים ולא ידעתי עם מי להתייעץ וזה הכניס אותי למתח כי לא ידעתי מה יקרה ומה עושים רפא"ל במקרה כזה ולמחרת הגעתי לעבוד ונשאר לי המתח הזה... האי וודאות הזו ולא דברו איתי ולא היתה לי שיחה ואחרי זמן מה פחות מחודשיים התחלתי להרגיש תופעות שמעולם לא היו לי קודם". במענה לשאלה אם דברו עימו הממונים על תוצאות בדיקת הפוליגרף השיב כי " ממונה לא ... היה לי תשאול כזה ברפא"ל של הקב"ט – ביטחון אחרי כחודשיים". לשאלה אם תוצאות הבדיקה פגעו בעבודתו השיב כי " ממש לא ולא השתנה שום דבר ואני ממשיך לבצע את אותו התפקיד ואותה עבודה ואותו יחד...".
בתאריך 9.3.16 מסר המעסיק במענה לשאלון המוסד כדלקמן:

"3. ... עפ"י ידיעת הביטחון לא ידוע על פגיעה בעבודה. כמו כן, לפי הממונה של העובד הכישלון בבדיקה לא פגע בעבודתו של אליעזר אין גם פגיעה באמינותו בהיבט של עבודתו.
4. לעובד בוצעו מספר שיחות על מנת להכינו לבדיקת פוליגרף נוספת ( אשר טרם נערכה)".

בתאריך 17.4.16 דחה המוסד את תביעתו של המערער, שכן לא הוכח שארעה " תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק, וכי על פי חוות הדעת הרפואי בתחום אין קשר בין האירוע שתואר לבין התפרצות מחלת הסוכרת.
ביום 21.11.16 הגיש המערער תובענה לבית הדין האזורי לעבודה ובגדרה טען, בין היתר, שיש להכיר באירוע של כישלון בדיקת הפוליגרף והמתח שלאחריה כתאונת עבודה שבעקבותיה חלה מחלת הסוכרת. בפני בית הדין העיד המערער.
בית הדין האזורי מיקד את הדיון בשאלה האם עלה בידי המערער להוכיח כי ביום 27.11.14 ארעה לו תאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. בית הדין ציין כי דחק נפשי בלתי רגיל עשוי להיחשב כאירוע חריג וכי חריגות אירוע הדחק צריכה להיקבע סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. בית הדין ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה גם נקודת מבטו הסובייקטיבית של המבוטח טעונה ראיה אובייקטיבית. בנסיבות הענין נקבע כי ראיה אובייקטיבית בנוגע לנקודת מבטו הסובייקטיבית של המערער - לא הונחה. וכך נאמר ( פיסקה 9 לפסק הדין):
"אין חולק על כך, שביום 27.11.14, בסיומה של בדיקה במכון פוליגרף שנערכה לתובע, נאמר לו כי לא עבר את הבדיקה בהצלחה. אולם, למעט גרסתו של התובע אשר עלתה זמן רב לאחר האירוע הנטען, אין בפנינו כל ראיה תומכת להיותו של התובע במצב של ' דחק נפשי' ולפי תיאוריו, הדחק הנפשי בא לידי ביטוי בכך שהוא המשיך בעבודתו תוך כדי מתח בלתי רגיל, פחד ותחושת אי וודאות בקשר לעתידו התעסוקתי ברפא"ל. ודאי שאין ראיה לכך שהתובע היה שרוי ב"מתח וחרדה שליוו אותי בשבועות שאחרי בדיקת הפוליגרף" (עמ' 2 שורה 42 להודעה לחוקר)". ( הדגשות במקור- ח.א.ג.)

עוד ציין בית הדין האזורי כי רעייתו של המערער לא הוזמנה להעיד לשם תמיכה בגרסתו ( סעיף 10 לפסק הדין) וכי לתלונה על מתח מתמשך בעקבות כישלון בדיקת הפוליגרף אין תימוכין בתיק הרפואי ב"זמן אמת". וכך נאמר ( סעיף 11 לפסק הדין):

"עיון בתיקו הרפואי של התובע, מגלה כי בביקוריו במרפאה אצל ד"ר גלינה ותיאר בהזדמנויות שונות, לאחר שכבר עשה את הקישור לדבריו, בין התפרצות המחלה לבין הסטרס בו היה נתון לטענתו לאחר בדיקת הפוליגרף, כי ישנן תלונות שונות מצדו על מצבו, אך אין כל תלונה על תופעות של חרדה ומתח מתמשך וכד' לאחר אירוע כלשהו בעבודה, גם מבלי לתאר את האירוע עצמו
...
התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בימים 19.5.15, 28.5.15, 7.6.15, 14.6.15, 16.6.15, 28.6.15, 29.6.15, 1.7.15,5.7.15, 5.7.15, 12.7.15, 16.9.15, 9.10.15, ובכל הביקורים הללו אין כל תיעוד רפואי לכך שהתובע התלונן על מתח וחרדה לאחר אירוע בעבודה.

רק ב-29.10.15, נרשם ע"י ד"ר גלינה ויאר –
"לדבריו – חודשיים לפני התפרצות המחלה עבר אירוע סטרס בלתי רגיל במסגרת עבודתו. לדבריו בעקבות האירוע היה נרגש ולחוץ בצורה מאוד חריגה".

כאמור התובע, לא תיאר מהו האירוע בעבודה, די בכך שטען לסטרס בעבודה, לכן יש לתמוה שדיווח על כך רק בחודש 10/15 ולא קודם לכן ". (הדגשות במקור- ח.א.ג.)

נימוק נוסף למסקנה זו היה המענה לשאלון המוסד ממנו עלה כי כישלון הבדיקה לא פגע בעבודתו וכי כישלון הבדיקה לא היה כרוך בפגיעה באמינותו בהיבט של עבודתו ( סעיף 12 לפסק הדין).
לצד זאת, הוסיף בית הדין האזורי את ההערה הבאה ( סעיף 12 לפסק הדין):

"על פני הדברים ניתן להניח, כי כישלון התובע בבדיקת הפוליגרף היא סיטואציה שאינה נעימה ומאכזבת, אשר גרמה לו להתרגשות והוא היה המום ומופתע. אלא שאין בכך די, ונדרש כי התובע יוכיח כי מבחינתו ' ההתרגשות' ולו באופן סובייקטיבי, עלתה כדי אירוע חריג של דחק נפשי. עצם העובדה שהתובע נכשל בבדיקת הפוליגרף אין משמעה בהכרח כי עובדה זו גרמה לו לסטרס ודחק נפשי חריג".

בסיכום פסק הדין שב בית הדין האזורי וסיכם כי " התובע לא הביא ראיות אובייקטיביות לתמיכה וביסוס גרסתו. שכן אשתו לא הוזמנה לעדות, וגם לא מי מהממונים עליו, על מנת להבין באיזו מידה הכישלון בבדיקת הפוליגרף חריג במקום העבודה בנסיבות העניין (שהרי התובע המשיך בעבודתו כרגיל, והוא נדרש לבדיקה חוזרת). כמו כן, גם לרופאיו לא סיפר על אירוע של מתח ולחץ מיוחד שארע לו בעבודה, בהזדמנויות שונות שפנה לקבל טיפול רפואי" (סעיף 13 לפסק הדין) וכי "על מנת שמחלת הסוכרת בה לקה התובע תוכר כפגיעה בעבודה, היה עליו להוכיח קיומו של אירוע מיוחד ומצב של מתח נפשי מתמשך בעקבותיו, בראיות אובייקטיביות. ומשלא עלה בידו לעשות כן, דין תביעתו להידחות" (סעיף 14 לפסק הדין).
המערער טוען כי בית הדין טעה בכך שלא הכיר בכישלון הפוליגרף כאירוע חריג או לפחות אירוע מיוחד, בהתאם לקביעה בפסיקה, המצדיק מינוי מומחה. בדיקת פוליגרף אינה דבר שבשגרה, וקל וחומר כישלון בה במקום עבודה רגיש כמו רפא"ל, על כל המשתמע מכך. עוד נטען כי בית הדין בפסיקתו לא ערך אבחנה בין " אירוע חריג" ל"אירוע מיוחד" ולטענתו על יסוד ההלכה שנפסקה בעב"ל 4662-03-13 כמאל ספדי – המוסד לביטוח לאומי (4.12.14) ( להלן – ענין ספדי) די בנסיבות הענין בהוכחת אירוע מיוחד. בנוסף, טוען כי בית הדין לא התחשב בנסיבות הרגישות של המקרה, שכן המערער בהיותו עובד ברפא"ל לא ימהר לשתף את רופאיו בכישלון בדיקת הפוליגרף. כמו כן, מאחר והמחלה פרצה לאחר כחודשיים לא קישר באופן מידי בין הכישלון בבחינת הפוליגרף לבין ההתרגשות והמתח הבלתי רגילים שנגרמו לו לבין התפרצות המחלה כחודשיים לאחר מכן, ולכן לא היה מקום לזקוף היבט זה לחובתו.
המוסד טוען כי על מנת שמחלת הסוכרת תוכר כפגיעה בעבודה היה על המערער להצביע על קיומו של אירוע חריג או לפחות אירוע מיוחד בעבודתו בסמוך לפרוץ מחלת הסוכרת, וזאת להבדיל ממתח מתמשך אשר אינו מהווה פגיעה בעבודה. המוסד תמך בקביעה כי לא הונחה תשתית אובייקטיבית למידת חריגותו של האירוע באופן סובייקטיבי. המוסד טוען כי מתיאור נסיבות המקרה המדובר לכל היותר במתח מתמשך ממועד ביצוע הבדיקה ולמעלה מחודשיים עד פרוץ המחלה ( ללא קיומו של אירוע מיוחד או חריג) וכי סכרת בעקבות מתח מתמשך כשלעצמו אינו בגדר פגיעה בעבודה. המוסד מדגיש כי המערער יכל לחשוף בפני רופאיו את עובדת קיומו של דחק מבלי להידרש לתיאור פרטי פרטיו, כפי שאכן עשה בהמשך, ולכן הנימוק שהביא להימנעותו מלתאר זאת בפני רופאיו מעורר קושי. עוד הדגיש המוסד כי המערער בעדותו מסר כי חשד בקשר בין מחלת הסוכרת ותוצאות בדיקת הפוליגרף כעבור כחודשיים ובכל זאת לא אמר דבר לרופאיו אלא בחלוף תשעה חודשים. המערער לא נתן הסבר מדוע לא פנה למעסיקו עד למועד הגשת התביעה והמחדל זה מלמד כי המערער הבין שאין לבדיקה השפעה על עבודתו. גם מכתב מעסיק המערער שציין שכישלון הפוליגרף לא פגע בעבודת המערער והוא לא נדרש לנקוט בפעולה כלשהו כתוצאה מהבדיקה מטיל ספק בטענת המערער שאירע אירוע חריג או מיוחד ולכן אין כל ראייה אובייקטיבי לטענותיו במישור זה. כמו כן, סמך המוסד טענתיו על המענה לשאלון מטעם רפא"ל לפיו הכישלון בבדיקה לא פגע במערער או באמינותו.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערעור, שכן המסקנה העולה מקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי היא כי לא הוכח קיומו של אירוע מיוחד וכל שכן חריג, ולהלן נפרט נימוקינו:
סעיף 79 לחוק קובע כי " פגיעה בעבודה" הינה "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". בעוד שמחלת מקצוע מוגדרת בסעיף 79 לחוק על דרך ההכרה בה ככזו בתקנות, הרי שהגדרת " תאונת עבודה" מוגדרת " " תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". אירוע תאונתי – בין שהוא כשלעצמו מביא לכלל הנזק או שמכוח הצטברות נזקים זעירים על פי עילת המיקרוטראומה – מאופיין בראש ובראשונה ביכולת לזהותו ולאתרו במקום ובזמן מסוים. לעיתים בתהליך היווצרותה של פגיעה בעבודה משולב גם היבט של דחק נפשי, קרי האופן בו נחווה אירוע על ידי המבוטח ומנקודת ראותו, כשלחוויה סובייקטיבית זו עשויה להיות השפעה על התהוות הפגיעה ( כגון, אוטם שריר הלב, אוטם מוחי ועוד). פגיעות מסוג זה – קרי בהן משולב היבט של דחק נפשי - מציבות אתגר מיוחד לאופן הגדרת האירוע התאונתי, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המנעד הרגשי של האדם מגוון ודינמי. הוא כולל תגובות רגשיות שונות, המשתנות באופן תדיר, בהתאם לנסיבות ותפישת האדם אותן. נוכח קיומה של תנודתיות אנושית טבעית בתגובות הרגשיות הרי שקביעה בדבר קיום אירוע תאונתי מצריכה זיהוי תגובה רגשית שונה בעוצמתה מהתנודתיות השגרתית, המאפיינת את בני האנוש, ואשר מגעת היא כדי דחק נפשי. אמנם, תגובה רגשית הינה ענין סובייקטיבי, אך הכלים הראייתיים לזיהויה אובייקטיבים. שנית, התודעה האנושית פעילה כמעט לכל אורך שעות היממה, ולכן על אותו ציר זמן חשופה היא לפגיעות שאינן קשורות לעבודה במקביל לסיכון התעסוקתי. אתגרים אלה – שהינם שכיחים יותר בפגיעות כתוצאה מדחק נפשי – מצריכים דיוק הגדרת האירוע התאונתי מבחינת טיבו ועוצמתו. שלישית, חלק מהפגיעות בהן משולב מימד של דחק נפשי מתהוות בדרך תהליכית, ואולי אף נילווה להן רקע קונסטיטוציונלי, וכל עוד הדרישה לאירוע תאונתי מכוח סעיף 79 לחוק עומדת על מכונה עולה הצורך בהבחנה בין תהליך תחלואתי לבין אירוע תאונתי. מטעמים אלה יש מקום לבחינה משולבת גם של אירוע היסוד שהביא לדחק הנפשי.
ההלכה הפסוקה השקיפה על האירוע התאונתי בפגיעות הנובעות מדחק נפשי כשקלול של אירוע יסוד ( כגון, פיטורים, הזמנה לשימוע, השעיה) שהביא עימו דחק נפשי. בהתאם להלכה קנה המידה להגדרתו של אירוע היסוד כתאונה הוא אובייקטיבי, ונדרשת לגביו חריגה (ולו במידה מסוימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה, ואילו קנה המידה לדחק הנפשי הוא מעצם טיבו סובייקטיבי. זאת, כיוון שדחק נפשי הוא מעצם טיבו ענין אישי וסובייקטיבי, כשאנשים שונים יחוו בצורה שונה אירוע זהה, ומכאן שהשלכותיו של אירוע זהה על אנשים שונים עשויות להיות שונות. עמדה על כך השופטת רות בעב"ל ( ארצי) 50727-09-14‏ ‏פלוני - המוסד לביטוח לאומי (23.11.15) ( להלן – ענין פלוני). שם נדונה שאלת מינוי מומחה רפואי חלף דחיית התובענה בנסיבות בהן קיים ספק בדבר חריגות או ייחוד האירוע, במקרה של טענת המבוטח לנזק נפשי בעקבות פיטוריו. בענין פלוני עמד בית הדין על היחס בין המימד האובייקטיבי לסובייקטיבי בהקשר לאירוע מיוחד ( כשעל היחס בין אירוע מיוחד וחריג נעמוד להלן). וכך נאמר:

"סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד " בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב  קיומה של השפעה נפשית אפשרית  של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).
 
בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה).

עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים  - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע". (הדגשות במקור)

הנה כי כן, על פי הפסיקה בפגיעות הנגרמות כתוצאה מדחק נפשי, עסקינן בשקלול של שני יסודות: ההיבט האובייקטיבי המתייחס לאירוע היסוד ומידת ריחוקו משגרת העבודה, וההיבט הסובייקטיבי המתייחס לקיומו של דחק נפשי אצל המבוטח ועוצמתו. בהיבט הסובייקטיבי הודגש בפסיקה עקבית כי יש לבחון השפעתו בפועל של אירוע, ולא כיצד ראוי שאותו אירוע היה משפיע על המבוטח. כך למשל נאמר בעב"ל ( ארצי) 497/99 ישעיהו יוסף - המוסד לביטוח לאומי:

"דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סוביקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו"
עם זאת, הגם שאבן הבוחן המהותית היא סובייקטיבית, ומשאין לבית הדין היכולת לחקור צפונות ליבו או נפשו של אדם, הרי שנדרשת תשתית ראייתית אובייקטיבית לקיומו של דחק נפשי סובייקטיבי. ודוק, להבדיל מאופן בחינתו של אירוע היסוד כאן להיבט האובייקטיבי תפקיד ראייתי, ולא מהותי.
מבלי לקבוע מסמרות, בהיבט הראייתי, נותנת הדעת כי בין מידת הסטייה של אירוע היסוד משגרת העבודה ועוצמתו ובין מידת הראיה הנדרשת קיימת זיקת גומלין. ככל שהסטייה משגרת העבודה גדולה ועוצמת האירוע גדולים יותר ניתן להקל בעוצמת הראיה הנדרשת, וככל שהסטייה והעוצמה קטנים יותר עשויות להידרש ראיות ברורות יותר כי סטייה קלה מהשגרה גרמה לדחק נפשי בעוצמה הנטענת.
בפסיקתו של בית הדין לעבודה נעשה שימוש בשתי אמות מידה לאיפיונו של האירוע התאונתי " אירוע מיוחד" ו"אירוע חריג", כשמבחן ה"ארוע המיוחד" עשוי להיתפס כמקל יותר ממבחן ה"אירוע החריג". אנו סבורים כי הברירה בין המבחנים האפשריים צריכה להיות מתואמת עם המבחן הרפואי. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בהקשר לאימוץ מבחן האירוע החריג בהקשר לאוטם שריר הלב. וכך נאמר:
"הבחינה הראשונית לעניין זה הינה על-פי מבחן האירוע החריג, לפיו קובע בית-הדין אם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע המצדיק מינוי מומחה רפואי בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים.
לגבי מבחן זה ייאמר כי אין זכר לו בחוק ואין צורך שיהא לו זכר בחוק, מפני שיסודו למעשה במבחן הרפואי, ממנו למד בית-הדין כי רק אירוע חריג של מאמץ גופני מיוחד או דחק נפשי בלתי רגיל אפשר שיהיה מגורמיו של אוטם שריר הלב או אירוע קרדיאלי אחר.
משכך הם פני הדברים, המבחן המשפטי של האירוע החריג, שאם התרחש מצביע לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בינו לבין האוטם, חייב להיות מתואם עם המבחן הרפואי לפיו הוא נקבע; ולפיכך, מן הבחינה המשפטית, אין לקבוע את מבחן האירוע החריג באופן המצמצמו מעבר למה שהמומחה היועץ הרפואי היה רואה כאירוע חריג.
אם ייאמר אחרת, דהיינו אם יקשה בית-הדין את מבחן האירוע החריג מעבר לדרישת המומחה הרפואי לעניין זה, ייווצר מצב אבסורדי לפיו תידחנה תביעות על-ידי בית-הדין על הסף מן הסיבה הרפואית בשל היעדר אירוע חריג, כלומר בשל היעדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם, שעה שעל-פי חוות-דעתו המקצועית של המומחה היועץ הרפואי, אפשר שהיה נקבע לגבי אותו אירוע הקשר הסיבתי בינו לבין אוטם שריר הלב.
המסקנה ההכרחית המשתמעת מן האמור הינה כי המבחן המשפטי לגבי האירוע החריג, היות שיסודו במבחן הרפואי, אינו יכול להיות נוקשה מן המבחן לפיו הוא נקבע".
במקרה זה אין לנו צורך להידרש לשאלת הברירה בין מבחן " האירוע המיוחד" ו"האירוע החריג", שכן על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי לא הונחה תשתית ראייתית אובייקטיבית למצב של דחק נפשי, וזאת בין אם יאומץ מבחן באירוע המיוחד" וקל וחומר מבחן " האירוע החריג", ולכן לא הורם הנטל הראשוני למינוי מומחה רפואי.
בית הדין האזורי דחה את התובענה תוך שבפסק דינו נערך לסירוגין שימוש במבחן " האירוע החריג" (ראו לדוגמא סעיפים 8, 12 ו 13 פיסקה ראשונה) ובמבחן ה"אירוע המיוחד" (ראו למשל בסעיפים 13 פיסקה שניה ו – 14). למקרא הנמקתו של פסק הדין בכללותה עולה כי יש לדחות את טענות המערער הן על פי המבחן המקל של " אירוע מיוחד" וקל וחומר לפי מבחן מחמיר של " אירוע חריג". לטעמינו, בית הדין האזורי הסביר באופן מנומק בפסק דינו כי לא מצא תמיכה אובייקטיבית לטענות המערער בדבר קיומו של דחק בהיבט הסובייקטיבי בעקבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, ובמסקנה עובדתית זו לא מצאנו עילה להתערב. זאת, כיוון שערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות, שכן בידי הערכאה הדיונית להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות והמארג הראייתי, ולא מצאנו מקום לסטות מכך במקרה זה נוכח הנמקתו המפורטת של בית הדין האזורי. ונזכיר, המערער נמנע מלהעיד את רעייתו, כשזו יכלה לשפוך אור על מופעי התנהגות אובייקטיביים המעידים על קיומו של דחק סובייקטיבי; נמנע מלהעיד את מעסיקו, כשלעדות זו חשיבות במיוחד נוכח כך שבמקום העבודה נערכות באופן תקופתי כחלק מהשגרה בדיקות מסוג זה ויש להניח שנקבעה דרך פעולה ביחס לעובד שלא צלח את הבדיקה בפעם הראשונה, ומכאן החשיבות שיש לנתונים הכללים אודות כך כמו גם פירוט אם ומה נעשה בנסיבות המקרה בהקשר למערער בעקבות הבדיקה; המשך שגרת עבודתו לאחר כישלון בדיקת הפוליגרף; העובדה שהכישלון לא נבע מפגיעה באמינותו האישית; היעדר תיעוד משך חודשים רבים ברשומות הרפואיות לחוויית המערער אירוע דחק ( ולו בנוסח כללי ומבלי להידרש לפרטי פרטים הטעמים בגינם לא צלח את בדיקת הפוליגרף) וזאת על אף ריבוי ההזדמנויות לכך; ולבסוף, העובדה שרק בחלוף כשנה מסר לרופאיו כי ארע אירוע דחק לפני כשנה וכי זה עשוי היה להוביל להתפרצות המחלה. נוכח הצטברות טעמים זו קבע בית הדין כי לא הונחה תשתית אובייקטיבית לדחק נפשי סובייקטיבי, ובמסקנה זו לא מצאנו מקום להתערב.
אמנם בית הדין ציין בסעיף 12 לפסק דינו כי "על פני הדברים ניתן להניח, כי כישלון התובע בבדיקת הפוליגרף היא סיטואציה שאינה נעימה ומאכזבת, אשר גרמה לו להתרגשות והוא היה המום ומופתע". המערער ביקש להיבנות מדברים אלה, ואולם לטעמינו אין בידו להיבנות מכך שכן דברים אלה יש לקרוא כהעלאת אפשרות בדבר קיומה של התרגשות וזו אינה מהווה ממצא עובדתי בדבר קיומו של דחק נפשי כלשהו. מסקנה זו מבוססת על הרישא של המשפט "על פני הדברים ניתן להניח..." ובעיקר על המשפט שבא בעקבותיו לפיו " אלא שאין בכך די, ונדרש כי התובע יוכיח כי מבחינתו ' ההתרגשות' ולו באופן סובייקטיבי, עלתה כדי אירוע חריג של דחק נפשי". מעבר לכך, התרגשות, כעס, שמחה, חשש, תקווה ורגשות נוספים- הינן חלק ממנעד תגובות אנושיות טבעיות, ביניהן קיימות תחלופה אנושית באופן יומיומי ותוך כדי היממה. לכן, אין לזהות בהכרח שינוי בתגובה רגשית בעקבות אירוע מסוים, או ליתר דיוק מעבר לרגש שלילי ( כגון כעס, חשש) או חיובי, עם קיומו של דחק נפשי. דחק נפשי הינו תגובה רגשית השונה בעוצמתה מהמנעד הרגשי האנושי של המבוטח, כשאבן הבוחן לעוצמה שונה זו הוא סובייקטיבי, והראיות לקיומה צריכות להיות אובייקטיביות. גם על רקע כך יש להבין את קביעתו של בית הדין בסעיף 12 כמניח כי תוצאות בדיקת הפוליגרף עוררו אצל המערער רגש שלילי, ואולם – לאור מכלול הטעמים שמנה בהתייחס למערער – לא השתכנע כי הונחה תשתית אובייקטיבית לכך שבאופן סובייקטיבי הרגש שחווה חרג מהמנעד הרגשי הטבעי לו והגיע מבחינתו כדי דחק נפשי. משלא הונחה תשתית אובייקטיבית לקיומו של דחק סובייקטיבי במידה המאפשרת לראות בו כארוע מיוחד ולא כל שכן חריג אין לנו צורך במקרה זה להידרש לשאלת עוצמת הדחק הנדרשת בתביעה להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה ואם נדרשת הוכחתו של " אירוע חריג" או " אירוע מיוחד", ואת ההכרעה באלה נותיר לעת מצוא.
סוף דבר - החלטנו לדחות את הערעור, ובנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' תשרי תש"פ (06 אוקטובר 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

חני אופק גנדלר, שופטת

מר אמיר ירון,
נציג ציבור (עובדים)

מר דן בן-חיים,
נציג ציבור (מעסיקים)