הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 34031-09-15

ניתן ביום 24 ינואר 2019

אביטל יד שלום

המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר,
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר גדעון צימרמן

בשם המערער – עו"ד הילה יד שלום, עו"ד אפרים גלסברג, עו"ד איתי גלסברג
בשם המשיב – עו"ד שרית דמרי דבוש

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור מר שחר בן נון וגב' שרה דורון; ב"ל 4161/05), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלת NHL לימפומה דיפוזית של תאי B גדולים (Diffuse large B-Cell Lymphoma) (להלן – המחלה) כפגיעה בעבודה.

לטענת המערער, המחלה נגרמה עקב חשיפה ממושכת לאסבסט ולסיבי אסבסט במהלך תקופת עבודתו. יובהר, כי עילת מחלת מקצוע אינה רלוונטית, כי מחלתו של המערער אינה נמנית עם המחלות המוכרות כ"מחלת מקצוע" לעובד החשוף לאבק סיבי אסבסט על פי פרט 16 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954. \

אלה העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.5.2006:
"א. התובע, יליד 1944.
ב. התובע עבד בחברת "איתנית – מוצרי בניה בע"מ" (להלן – "המפעל"). משנת 1975 עד 1987 הוא עבד במפעל כמהנדס מכונות, וכן אחראי לתחזוקה של המפעל, משנת 1985. לפני כן היה סגן אחראי על התחזוקה.
ג. מפעל איתנית עסק, בין היתר, בייצור מוצרי בניה המכילים סיבי אסבסט.
ד. במשך כל שנות עבודתו, היה התובע מסתובב בכל מחלקות הייצור במשך מספר שעות מידי יום.
ה. בעת שהותו במחלקות הייצור, היה התובע חשוף לאסבסט שהיה בשימוש המפעל.
ו. בשנת 2003 אובחן התובע כסובל ממחלת הלימפומה הדיפוזית".

בתמיכה לטענתו, צירף המערער את חוות דעתו של פרופ' מרדכי רביד, מיום 14.8.2005, מומחה ברפואה פנימית, אשר קבע כי:
"משקלם המצטבר של כלל הנתונים מאפשר לקבוע כי מתקבל מאד על הדעת שחשיפה תעסוקתית לאסבסט יכולה להיות גורם משמעותי בהשראת לימפומה שאינה הודג'קין וכן סוגי סרטן נוספים. בחולה שבדיון הייתה חשיפה יום יומית וממושכת, בת 10 שנים, לאבק אסבסט. קרוב ל- 20 שנה לאחר תקופת החשיפה התפתחה לימפומה ממאירה, זמן ארוך זה אופייני למדי להשראת גידולים על ידי "גורמים סביבתיים". אפשר לכן לקבוע כי לעבודתו של מר יד – שלום תרומה משמעותית ואולי עיקרית להתפתחות הלימפומה".

עוד הפנה המערער לחוות דעתו של פרופ' יצחק בן בסט מיום 12.8.2007, מומחה להמטלוגיה, אשר ניתנה במסגרת תביעת נזיקין שהגיש המערער (ת"א (חי) 17868/05). פרופ' בן בסט קבע כי "אף שאין הוכחה מוצקה לקשר הנ"ל, לא ניתן לשלול בוודאות שחשיפת התובע לאסבסט גרמה או תרמה להתפתחות הלימפומה".

ובהמשך:
"רוב המחקרים האפידמיולוגים לא מצאו קשר מובהק בין חשיפה לאסבסט והתפתחות לימפומה. אולם עקב קיום מספר רב של פרסומים המוצאים קשר כזה וזאת בנוסף להיגיון ביולוגי, רפואי, וזמן חביון אופייני אני בדעה שלא ניתן לשלול קשר כזה ולו מחמת הספק הסביר".
(ההדגשה הוספה).
בית הדין האזורי מינה בשלב הראשון שני מומחים רפואיים:
הראשון – פרופ' הרולד ברנר מומחה לאונקולוגיה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 6.8.2006 ומיום 26.2.2007, לאחר עיון בחוות דעתו של פרופ' רביד ובכלל החומר הרפואי, כי על פי ניסיונו והספרות המקצועית לא קיים קשר סיבתי או אחר בין מחלת המערער ותנאי עבודתו. עוד ציין כי בשנים האחרונות היו כמה עבודות אפידמיולוגיות שהעלו את האפשרות לקשר בין חשיפה לאסבסט לבין סוגים שונים של מחלות ממאירות כולל לימפומה. יחד עם זאת, הוא מצא לנכון לקבוע כי אינו יכול "להסתמך על עדויות חלשות אלו ולהוציא מסקנות".
השני (כמומחה נוסף) – ד"ר אברהם קורנברג מומחה להמטולוגיה אשר בחוות דעתו מיום 20.7.2007, 1.11.2007 ו- 13.4.2008 קבע שאין אפשרות לקשור בין חשיפה לאסבסט לבין מחלתו של המערער, שכן הוא לא מצא קשר משמעותי בין חשיפה לאסבסט לבין המחלה. קביעה זו נעשתה אף כי הוא מצא לנכון לציין כי "אני מסכים שלא ניתן לשלול לחלוטין קשר בין חשיפה לאסבסט לבין לימפומה למרות שבעבודות רבות שסקרתי לא מצאתי קשר משמעותי".

על יסוד חוות הדעת נדחתה תביעתו של המערער, והמערער הגיש לבית דין זה ערעור על פסק הדין (עב"ל 71/09). ערעור המערער התקבל במובן זה שנקבע כי מדובר במקרה חריג בשל נדירות המחלה, מורכבות הנושא והשאלות הרבות שיש להפנות למומחה הרפואי, ולכן הוחלט באופן חריג להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לאפשר למערער לחקור את ד"ר קורנברג בחקירה נגדית. בהתאם לאמור, נחקר ד"ר קורנברג בחקירה נגדית. במהלך חקירתו הנגדית ביסס ד"ר קורנברג את חוות דעתו גם על יסוד האמור בנתוני IRAC (המכון הבינלאומי לחקר הסרטן השייך לארגון הבריאות העולמי), וציין כי על פי נתוני IRAC יש קשר בין חשיפה לאסבסט לבין סרטן ריאות, סרטן קרום הריאה, סרטן קיבה, סרטן השחלות ו "אין אפילו מילה אחת על לימפומה בהקשר של אסבסט" (ע' 6, ש' 1 – 8).

בהמשך, קבע בית הדין האזורי כי יש לבחון את עניינו של המערער גם מהבחינה האפידמיולוגית, ומונתה רופאה תעסוקתית – ד"ר קרין ציקל שלום. בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית הדין האזורי שלא למנות אפידמיולוג נדחתה בהחלטה מיום 2.3.2014 (בר"ע 65213-10-13).

ד"ר ציקל שלום קבעה בחוות דעתה מיום 8.5.2014 כי אין קשר סיבתי בין מחלתו של המערער לבין החשיפה לאסבסט. המומחית הסתמכה בחוות דעתה על כך שלפי נתוני IRAC המסווג את הסרטן לפי איברי מטרה עם התייחסות לעדות מספקת ומוגבלת של סוגי חשיפה, אין כל קשר או אזכור המקשר בין לימפומה לבין החשיפה לאסבסט. לדעתה, מחלתו של המערער היא תוצאה של מצב תחלואתי רגיל. כן ציינה בחוות דעתה כי ה- TEXT BOOK ברפואה תעסוקתית במהדורתו העדכנית מציין-
"מספר גורמי סיכון ידועים למחלת הלימפופרופליפרטיביות וגורמי סיכון לא ברורים. אסבסט נמצא בתיאור כגורם סיכון שיש לחקור עוד את הקשר בינו לבין מחלות שונות. הקשר חשוד לנוכח העובדה כי חשיפה לאסבסט קשורה לעליה במחלות ריאומטולוגיות ובמדדים של שפעול ובקרת המערכת החיסונית. לסיכום מציינים הכותבים כי הנתונים הקיימים הם בלתי עקביים ונשאר כר נרחב למחקר בנושא".
וכן -
"לפי סיווג של החומרים המסרטנים על ידי IARC כל סוגי האסבסט מוכרים כמסרטנים לבני אדם. אך, בהקשר של סרטן הראות, לרינקס, מזותליומה ושחלה. כמו כן נמצא קשר בין חשיפה לאסבט לסוגיו [ל]סרטן הפרינקס, הקיבה, והקולורקטום. לגבי הקולורקטום קבוצת העבודה נותרה חלוקה בדעתה. אין כל קשר או אזכור ללימפומה".
(ההדגשה הוספה)
בהמשך לחוות הדעת ביקש המערער להפנות לד"ר ציקל שלום "עשרות – אם לא מאות, שאלות הבהרה ונספחים (מאמרים וספרות)" (סעיף 2 י"ח לפסק דינו של בית הדין האזורי). בית הדין האזורי קבע כי מדובר בבקשה חורגת מהמקובל, ועל כן יש לחייב את המערער בעלות החריגה של חוות דעתה הנוספת של ד"ר ציקל שלום. משלא הסכים המערער לשאת בתשלום, לא הועברו לד"ר ציקל שלום שאלות ההבהרה.

אחר זאת, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור זה, אשר שב ודחה את תביעת המערער ומכאן הערעור שלפנינו.
לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. להלן, נפרט את טעמינו.

טענתו העיקרית של המערער היא שמחקירתו הנגדית של ד"ר קורנברג עולה כי הלכה למעשה יותר מאמרים ומחקרים (להלן – רפרנסים) תומכים בקיומו של קשר סיבתי. אולם למרות זאת דבק ד"ר קורנברג ב"שורה התחתונה" של חוות דעתו המקורית, לפיה אין קשר סיבתי בין החשיפה לאסבסט לבין מחלתו של המערער. לטענת המערער, על פי האמור בעדותו של ד"ר קורנברג, חוות דעתו מבוססת על עריכת המאזן בין הרפרנסים התומכים לבין הרפרנסים השוללים. לפיכך, נוכח היחס הנכון (לאור ממצאי החקירה הנגדית) בין הרפרנסים התומכים לבין הרפרנסים השוללים, יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי.

אין בידינו לקבל טענה זו, שכן ד"ר קורנברג הבהיר בחקירתו הנגדית כי הכמות אינה חזות הכל, ויש ליתן משקל לאיכות ואמינות הרפרנסים, ולרפרנסים אליהם הופנה הוסיף התייחסות לקביעות ה- IRAC אשר עולות בקנה אחד עם חוות דעתו המקורית (ע' 6, ש' 10 – 13, ש' 16 – 21). נדגיש, כי הקביעה אם ליתן לרפרנס משקל כזה או אחר היא עניין של מומחיות, ולא מצאנו טעם שלא לקבל את קביעותיו של ד"ר קורנברג בעניין זה. על כן, איננו סבורים כי יש להכריע בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי על יסוד ספירה טכנית של הרפרנסים התומכים אל מול הרפרנסים השוללים, בהתעלם מההתייחסות המקצועית של המומחה אליהם ולמשקלם.

לאמור נוסיף כי בנוסף לחוות דעתו של ד"ר קורנברג עמדו לפני בית הדין האזורי חוות דעת נוספות אשר מאפשרות ראייה כוללת של נסיבותיו המיוחדות של המקרה של המערער, ומהן עולה תימוכין למסקנה שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי.

אין בידינו לקבל את טענת המערער כי בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה לאסבסט לבין המחלה הוכח קיומן של שתי אסכולות – אסכולה מקלה ואסכולה מחמירה – בהתאם לקריטריונים להוכחת אסכולה בפסיקתו של בית דין זה [עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב – המוסד לביטוח לאומי (13.2.2011)]. אנו סבורים, כי העובדה שעל פי שיקול דעתו המקצועי של המומחה הרפואי לצורך קביעת הקשר הסיבתי יש ליתן משקל למחקרים בעלי מובהקות סטטיסטית ושלא ניתן להסיק מסקנות ממחקרים חסרי מובהקות סטטיסטית אינה בגדר אסכולה רפואית מחמירה. בנוסף, המומחה, אשר נחקר באריכות ביחס לכל מחקר בנפרד, הסביר בחקירתו הנגדית כי חלק מהמחקרים קבעו שיש קשר בין חשיפה לאסבסט לבין ממאירות המטולוגית, ללא פירוט המחלה הספציפית, כך שלא ברור אם מחקרים אלה מתייחסים למחלתו של המערער (ע' 18, ש' 5 – 14). יתר על כן. פרופ' בן בסט, אשר על חוות דעתו ביקש המערער להסתמך, אישר בחוות דעתו כי "רוב המחקרים האפידמיולוגיים לא מצאו קשר מובהק בין חשיפה לאסבסט והתפתחות לימפומה".

אשר למאזן ההסתברויות - מקובלת עלינו טענת המערער כי לצורך קיומו של קשר סיבתי משפטי די בעמידה במאזן ההסתברות כי החשיפה גרמה או תרמה למחלה. יחד עם זאת, במקרה הנדון, ממכלול חוות הדעת עולה כי לא עלה בידי המערער להוכיח קשר כזה ברמת הסתברות מספקת. אף בחוות דעתו של פרופ' בן בסט לא עולה עמידה במבחן ההסתברות כאמור. כך, קבע פרופ' בן בסט כי "אף שאין הוכחה מוצקה לקשר הנ"ל, לא ניתן לשלול בוודאות שחשיפת התובע לאסבסט גרמה או תרמה להתפתחות הלימפומה" וכי " לא ניתן לשלול קשר כזה ולו מחמת הספק הסביר". בהתאם לפסיקה, ככלל, וככל שלא משתמע אחרת ממכלול חוות דעתו של המומחה הרפואי [עב"ל (ארצי) 106/07 דורית גלס – המוסד לביטוח לאומי (20.5.2007)], קביעה כי "לא ניתן לשלול קשר סיבתי" אין בה כדי להוכיח קשר סיבתי ברמה המספקת לשם הוכחת פגיעה בעבודה [עב"ל (ארצי) 768/08 שמואל מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (2.12.2009); עב"ל (ארצי) 738/98 המוסד לביטוח לאומי – יוסף אלטיט (18.11.2010)].

אשר לחוות דעתה של ד"ר ציקל - שלום: אין בידינו לקבל את טענת המערער כי אין ליתן משקל לחוות דעתה כיוון שלא הופנו אליה שאלות הבהרה. בהקשר זה נציין כי בקשתו של המערער להפניית שאלות הבהרה אכן הייתה חריגה מהמקובל, ועל כן צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי על המערער לשאת בעלותן, מה גם שהיה מדובר במומחה רפואי שלישי בהליך. משהמערער הודיע כי אין בכוונתו לשאת בעלות השאלות, וגם סירב להצעה שהועלתה בקדם ערעור לצמצם את היקף השאלות, אין הוא יכול לבסס על כך את פסילת חוות הדעת או את הפחתת משקלה.

אין כל פסול בכך שד"ר קורנברג הסתמך בחקירתו הנגדית על נתוני IRAC למרות שלא אוזכרו בחוות דעתו, נוכח חשיבתו של מקור מדעי זה. נציין, כי בית הדין האזורי לא נתן משקל להודעותיו של ד"ר קורנברג שהוגשו לאחר חקירתו בבית הדין. בכל מקרה, גם ד"ר ציקל שלום הסתמכה על נתוני ה- IRAC כמקור רפואי בר סמכא, שנתוניו עדכניים, מקיפים ונחשבים כמהימנים בקרב מומחים רפואיים.

אשר לפרשת קרישוב [דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' יצחק קרישוב (5.1.2005)]: אכן, אין חובה כי הקשר הסיבתי ייקבע רק על יסוד ודאות מדעית, ודאי כך במצבים של מחלות נדירות או מחלות שקשה לערוך לגביהן מחקר. יחד עם זאת, עדיין וחרף הקושי הקיים בכך, מוטל על מי שחולה במחלה כזו הנטל להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות. קשר סיבתי שכזה נקבע בענין קרישוב, אולם קשר סיבתי זה נקבע בשים לב לנתונים הספציפיים שהיו רלוונטיים לנפגע – מר קרישוב. בענייננו, הנתונים האישיים של המערער שונים, ולכן לא ניתן להקיש מהקביעה הרפואית באותו עניין לענייננו.

אשר לטענה החלופית של המערער בדבר הצורך במינוי מומחה אפידמיולוג – לא מצאנו שיש צורך בכך. נזכיר כי חוות הדעת מטעם המערער ניתנה על ידי רופא פנימאי ומומחה בית המשפט בהליך האזרחי היה המטולוג. כמו כן, טענה זו נדונה בהרחבה בבקשת רשות הערעור [בר"ע 65213-10-13 אביטל יד שלום – המוסד לביטוח לאומי (2.3.2014)], ואין לנו אלא להפנות לנימוקיה. מעבר לכך, בתיק זה מונו באופן חריג שלושה מומחים רפואיים, ואין מקום למינוי מומחה רפואי רביעי.

סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ט (24 ינואר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן סופר,
שופט

מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)