הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 29001-04-18

ניתן ביום 27 מרץ 2019

אביעד אסייג
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

ל פני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציגת ציבור ( עובדים) גב' שרה זילברשטיין-היפש, נציג ציבור ( מעסיקים) מר גדעון צימרמן

בשם המערער – עו"ד אריג' מטאנס מוסא
בשם המשיב – עו"ד יפה רוטשילד

פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור גב' מלכה טל ומר אברהם שפירא; ב"ל 7525-05-16), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה באירוע מיום 18.7.14 כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
לטענת המערער, ביום 18.7.14, עת הרים קלשון במחסן החציר שבחוות הסוסים הטיפולית שבבעלותו, חש דקירה חדה בגבו, המלווה בצליל "קליק". מיד לאחר מכן חש המערער דקירות וכאבים עזים במותן וברגל שמאל, עד כדי שנשכב על הקרקע ללא יכולת לזוז. לטענת המערער, רק בעזרת אחיו הצליח להגיע לבדיקת רופא, ד"ר כריני פריד, שאבחן שלמערער "כאבים בגב תחתון ללא חבלה עם קרינה לרגל שמאל".
לאחר מספר ביקורים בחדר המיון ובמרפאת כאב, עבר המערער ביום 30.10.2014 ניתוח בגבו, בבית חולים רמב"ם בחיפה. בטופס סיכום האשפוז בבית החולים אין כל אזכור של האירוע הנטען בעבודה, אלא רק צוין שמזה כמה חודשים, סובל המערער מכאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל.
ביום 9.12.14 הגיש המערער למשיב (להלן: המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע הקלשון. ביום 20.4.15 נדחתה התביעה על ידי המוסד. אחר דברים אלו, הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.
בית הדין האזורי לאחר ששקל את מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפניו, הגיע למסקנה כי "לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ביום 18.7.2014 ארעה לו תאונת עבודה כנטען על ידו". בית הדין נימק זאת בטעמים הבאים:
בהיעדר עדים לאירוע הקלשון, ולאור כך ש"בזמן אמת" לא סיפר המערער לקרוביו אודות אירוע הקלשון – נוצרו נסיבות בהן עדות המערער היא העדות היחידה לתאונת העבודה;
בגרסת המערער עלו אי דיוקים קלים;
במסמכים הרפואיים אין כל אזכור לאירוע הקלשון – ואף לא לאירוע תאונתי/חבלתי אחר בין הקשור בעבודה ובין בכלל – אלא רק לאחר חודש דצמבר 2014, לאחר שהוגשה תביעת המערער למוסד;
בתעודת חדר המיון מיום 18.7.14 צוין "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, הופיעו לפני מספר ימים עם החמרה מיום ליום, ללא סיפור חבלתי". אנמנזה זו סותרת לפיכך את טענות המערער הן לעניין מועד אירוע הקלשון והן לעניין אופי הפגיעה.
הערעור בפנינו סב בעיקרו על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. עוד טוען המערער כי שגה בית הדין האזורי כשדחה בקשתו למנות מומחה רפואי, וכי העניק משקל יתר למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו.
לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. לאמור נוסיף את הדברים הבאים:
עדות אחיו של המערער אמנם אינה מוזכרת במפורש בשלב ההכרעה בפסק הדין, אולם משבית הדין לא שוכנע לקבל את גרסת המערער בעצמו כאילו ציין בפני הרופאים את אירוע הקלשון והם מסיבותיהם לא מצאו לנכון לרשום זאת במסמכים הרפואיים – ממילא לא היה בעדותו של האח כדי לסייע;
הוא הדין בכל הנוגע לטענת המערער לפיה הרישום בשני מקרים בחדר המיון לפיהם הכאבים המקרינים לרגל שמאל החלו טרם האירוע הנטען, אינם מבוססים על דברים שנאמרו על ידי המערער עצמו;
אין בעדות העדים האחרים, על אף שהמוסד ויתר על חקירתם הנגדית, כדי לסייע למערער. זאת, מאחר שעדותם התייחסה לסוגיה שאינה שנויה במחלוקת, ולפיה ביום 18.7.14, בעת שהיה בעבודה, חש המערער בגבו ופונה משם על ידי אחיו. המחלוקת סבה על השאלה אם קדם לכך אירוע תאונתי, ובקשר לכך ממילא לא היה בעדות העדים לתרום;
לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת המערער למנות מומחה רפואי על מנת שיבחן את האפשרות שהנזק אכן נגרם מאירוע תאונתי דוגמת זה שתואר על ידי המערער. זאת, שכן בשלב ראשון יש להשתכנע בקיומו של אירוע תאונתי, ובקשר לכך קיימת כאמור קביעה עובדתית של בית הדין האזורי שלא מצאנו הצדקה להתערבות בה.
סוף דבר – נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ט (27 מרץ 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

גברת שרה זילברשטיין-היפש,
נציגת ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)