הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 22072-11-14

ניתן ביום 13 דצמבר 2016

אליהו חזן
המערער

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
 
לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציגת ציבור (עובדים) גב' מיכל בירון בן גרא, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

בשם המערער
-
עו"ד לוטם נגב

בשם המשיב
-
עו"ד חנן פוטרמן

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד
1. השאלה העומדת לבירור במסגרת הערעור הינה, האם יש להכיר בפגיעה בעינו הימנית של המערער כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על סמך חוות דעת המומחית היועצת הרפואית, שלפיה אין קשר סיבתי בין אירוע שבו ניתז צבע לתוך עינו הימנית של המערער ובין הליקוי בו לקה בעינו (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר נתן בורוכוב; בל' 57378-07-13). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המערער, יליד 1963, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעתו בעיריית דימונה כצבעי במחלקת אחזקה. ביום 4.7.11 צבע המערער משטח מסוים, ותוך כדי הצביעה ניתז צבע מסוג 'המרייט' לתוך עינו הימנית (להלן: האירוע).

ההליך לפני בית הדין האזורי
3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר ארנית קריסטל-שליט כמומחית יועצת רפואית מטעמו (להלן: המומחית), למתן חוות דעתה בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע שאירע בעבודתו של המערער ובין הליקוי בו לקה בעינו הימנית. ואלה הן השאלות שהפנה בית הדין אל המומחית, ותשובותיה, בהתאמה:
"א. מהי המחלה ממנה סובל התובע בעינו הימנית?
ת. המחלה ממנה סובל התובע בעינו הימנית היא חסימת סעיף של עורק הרשתית המרכזי:(BARO) Branch Retinal Artery Occlusion כפי שנחשד בבדיקה הקלינית בתאריך 14.10.12 ואושר בפענוח בדיקת ה- Fluorescein Angiography המתועד בגיליונו בתאריך 5.12.12. מחלה זו שכיחה יותר בגברים בגיל המבוגר. היא נגרמת במרבית המקרים בשל תסחיף זעיר שמקורו בד"כ ברובד פתולוגי המצוי בלב או בעורקי התרדמה, הנישא בזרם ו"נתקע" בעורק קטן יותר בהמשך הדרך, כגון עורק הרשתית המרכזי או סעיפיו. גורמי סיכון ידועים למחלה הם: עישון, יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה, היצרות או רובד פתולוגי בדפנות עורקי התרדמה, סכרת, מחלת העורקים הכליליים של הלב (מחלת לב איסקמית), היסטוריה של אירוע מוחי קבוע או חולף ועוד (מבואות 1-3).
ב. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין מחלתו הנ"ל לבין האירוע מיום 4.7.11, כמתואר בעובדות המקרה, לרבות על דרך של החמרה?
ת. לאחר סקירת נתוני המקרה והספרות הרלוונטית אני סבורה שאין קשר סיבתי-רפואי בין מחלת הנ"ל לבין האירוע מיום 4.7.11. להלן הסיבות להערכתי זו:
א. בתאריך 4.7.11 ניתז צבע מסוג "המרייט" לעינו הימנית של התובע במהלך עבודתו.
ב. באותו היום עבר בדיקת עיניים ובשתי עיניו נמצאו ממצאים המתאימים לדלקת לחמית זיהומית. הומלץ על טיפול באנטיביוטיקה. יש לציין כי אין תיעוד של חדות הראיה באותה הבדיקה אך אין מתועדת גם כל תלונה על ירידה בחדות הראיה.
ג. בבדיקות עיניים נוספות מסיבות שונות תועדה ראיה תקינה 6/6 בכל עין, האחרונה שבהן בתאריך 23.9.12, שנה וחודשיים לאחר שניתז הצבע לעינו.
ד. המחלה ממנה סובל התובע בעינו הימנית אובחנה לראשונה בתאריך 14.10.12. שנה ושלושה חודשים לאחר מועד התזת הצבע לעיניו. אז פנה לבדיקה בשל ירידה חדה בראיה בעין ימין.
ה. בגיליון הרפואי מתועדים ממצאים רפואיים הידועים כגורמי סיכון למחלתו:
היפרכולסטרולמיה - (רמות כולסטרול גבוהות בדם):
בגיליון פורטו שתי בדיקות בלבד למדידת רמות השומנים בדם - הראשונה שבהן בתאריך 16.10.12, יומיים לאחר הופעת המחלה בעינו. בבדיקה זו תועדו רמות כולסטרול גבוהות מן הרצוי. קרוב לודאי שאלו לא הופיעו בן לילה - אך לא ניתן לציין מתי החלה הבעיה, כיוון שלמרות שמתאריך 8.7.10 מופיעות בגיליון הרפואי הפניות לבדיקות דם מידי כ-2-3 חודשים, לא נמצאו בחומר שנמסר לידי כל תוצאות של בדיקות אלה. טיפול שניתן להיפרכולוסטרולמיה בכדורי Simvastatin מתועד שהוחל בתאריך 15.11.12.
עישון:
כבר בשנת 1998, שלוש-עשרה שנים לפני פרוץ המחלה בעין, תועד עישון סיגריות השווה ל-15.5 שנות חפיסה, וכן תועדה העובדה שאינו מעוניין להפסיק לעשן.
רבדים פתולוגיים והיצרויות בעורקים הקרוטידיים (עורקי התרדמה):
בדופלקס קרוטידים (בדיקת אולטרא-סאונד של עורקי התרדמה) שנעשה בתאריך 2.2.12 שמונה חודשים לפני פרוץ המחלה בעין הימנית, אובחנו בעורק התרדמה השמאלי ו"פלאקים" כלומר רבדים פתולוגיים על דפנות עורק התרדמה הימני.
ו. חבלה בעין כגורם ל-BRAO מתועדת בספרות הרפואית במיעוט המקרים. באלה מדובר לרוב בנפגעים בגילאים צעירים, שספגו חבלה משמעותית לראש/ארובת העין/העין עצמה, אשר פגעה גם ברקמות נוספות ולוותה בירידה בחדות הראיה שנצפתה בסמיכות לחבלה עצמה, בתוך שעות או בתוך ימים בודדים. במקרים אלה נגרמת לרוב חסימה מלאה של עורק הרשתית המרכזי בעין אחת או בשתיהן, ולא רק באחד הסעיפים של העורק (מובאות 4-9). במקרה שלפנינו מדובר בגבר מבוגר, אשר המחלה הופיעה בעינו כשנה ורבע לאחר מועד התזת הצבע. חדות הראיה המתועדת בגיליון נותרה טובה כמעט מחצית השנה לאחר התזת הצבע, ולא תועד כל נזק לעין או לרקמות הסמוכות.
ג. האם הייתה כאן פגיעה?
ת. לאור כל הנ"ל לא נמצאה פגיעה בעין הימנית לאחר התזת הצבע.
ד. האם הפגיעה גרמה נזק? אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?
ת. מכאן שהפגיעה לא גרמה נזק במועד בו היא אירעה.
ה. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 4.7.11, האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי היא פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו')?
ת. נוכח גורמי הסיכון שפורטו לעיל יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי" [ההדגשות במקור, ר.ר.].

4. על פי החלטת בית הדין האזורי הופנו אל המומחית שאלות הבהרה. להלן נוסח השאלות שהופנו אל המומחית ותשובותיה, בהתאמה:
"א. בסעיף 1 לחוות דעתך הינך מתייחסת ל"גיל המבוגר" ובסעיף 2(ו) לנפגעים בגילאים צעירים - נא פרטי את הגילאים בהם מדובר.
ת. הגיל הממוצע להופעת חסימת סעיף של עורק הרשתית המרכזי הוא כ-60 שנה. הגילאים הצעירים בסעיף 2(ו) הם גילאי הילדות ועד גיל 30 לערך.
ב. האם תוכלי לקבוע בוודאות כי צבע מסוג "המרייט" שהתוויתו ותאורו צורף לחומר הרפואי שמושפרץ לתוך העין איננו יכול לגרום לחסימת סעיף עורקי (brao)?
ת. לא מוכר לי כל מנגנון בו יכול היה לחדור צבע מסוג "המרייט" לתוך כלי הדם של העין, לגרום לפגיעה פנימית בכלי הדם שבתוכה 15 חודשים לאחר האירוע, ובחיפוש נרחב בספרות הרפואית לא מצאתי כל מקרה מתועד מעין זה. לכן נראה לי כי ניתן לקבוע בוודאות שצבע מסוג המרייט שמושפרץ לתוך העין אינו יכול לגרום לחסימה עורקית במקרה שלפנינו.
ג. הינך מופנית להודעת מעסיקו של התובע, מר עמר עמרם, שצורפה לחומר שהועבר לעיונך בה מצוין כדלהלן -
'למחרת המשיך לעבוד ... וכל החודשים האלה התלונן על כאבים בעין, העין היתה דומעת לו ... לפני המקרה לא סבל מבעיות בעיניים, הוא לא מרכיב משקפיים רק משקפי שמש, הוא לא עובד עם משקפי מגן ... אליהו 12 שנה צבעי, בעבר היה נכנס צבע לעיניים היה שוטף וממשיך לעבוד. הפעם המשיך לעבוד עד שהמצב החמיר לו ...'.
האם עדות מעבידו הישיר של התובע, בהנחה שאין מדובר בתובע המתלונן מטבעו, אינה עשויה לשנות את האמור בסעיף 2(ב) לחוות דעתך וכיצד היא משפיעה על התיעוד הקיים בסמוך לאירוע ועל מסקנותיך?
ת. התלונות המתוארות בציטטה של המעסיק, מר עמרם עמר, מתאימות לגירוי בעין הנוצר ע"י דלקת או ע"י פגיעת גוף זר על פני המשטח החיצוני של העין או מתחת לעפעפיים.
בגיליון הרפואי שנמסר לידי ניתן למצוא את השתלשלות העניינים כמפורט:
ב-4 ביולי 2011:
מציינת דר' אלטה בבושקין תלונה של 'אודם והפרשות מעיניים' ובסעיף הממצאים מתואר 'אודם והפרשות מקוניונקטיבה דו צדדי'. קוניונקטיבה היא רקמת הלחמית, קרום המכסה את לובן העין. ניתנה אבחנה של דלקת הלחמית והומלץ טיפול בטיפות Tarocidin ומשחת 5% Syrthomycin, המכילים אנטיביוטיקה מסוג Cloramphenicol.
אין תיעוד של בדיקת עיניים מפורטת.
ב-11 ביולי 2011:
מתאר דר' שמש בני 'תלונות על תחושת גוף זר בעין ימנית (נכנס צבע) לפני כשבועיים עם טיפול מקומי שיפור חלקי'. נוספה אבחנה של חשד לגוף זר, הומלץ טיפול בטיפות Tarocidin אנטיביוטית, וכן המלצה לבדיקת רופא עיניים.
אין תיעוד של בדיקת עיניים מפורטת.
ב-14 ביולי 2011:
מתארת דר' זיינה ריטשרד 'גוף זר בעין ימנית לפני כמה ימים'. בבדיקת עיניים מלאה (כולל בדיקת קרקעית העין בכל עין) אובחן גוף זר בעין ימין ומצוינת פעולה של הוצאתו מהעין. הומלץ טיפול בתחליפי דמעות, טיפות Genteal. יש לציין כי בדיקת הרשתית בקרקעית העין במועד זו הייתה תקינה בעין ימין כמו גם בעין שמאל.
כלומר התיעוד הקיים בסמוך לאירוע מצביע על גירוי/דלקת הלחמית בשתי העיניים ביום האירוע ולאחר מכן מציאת גוף זר בעין ימין שטופל והוצא.
לפי עדות המעסיק, מר עמרם, מתאריך ה-5 בנובמבר 2012, כלומר שנה ו-4 חודשים לאחר האירוע 'וכל החודשים האלה התלונן על כאבים בעין היתה דומעת לו ...'.
בגיליון הרפואי מתוארים מספר ביקורים של התובע בקופת החולים במהלך תקופה זו:
ב-28 ביולי 2011:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-11 בספטמבר 2011:
מתארת דר' אלטה בבושקין: 'הפרשות מעין ימין מזה 4 יומים'. ובממצאים מצוינת 'קוניונקטיבה אדומה'. אובחנה דלקת הלחמית והומלץ על טיפול בטיפות Tarocidin.
ב-3 בנובמבר 2011:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-24 בנובמבר 2011:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-25 בדצמבר 2011:
מתאר דר' מר יחיאל: 'כאבים -RE-' (RE=Right Eye). בבדיקת עיניים מפורטת נמצא גירוי של הלחמית בעין ימין והומלץ על טיפול במשחת Maxitrol. גם הוא טיפול נוגד דלקת.
ב-20 במרץ 2012:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-23 באפריל 2012:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-5 ביוני 2012:
מתארת דר' אלטה בבושקין: 'נפיחות באפאף עיליון'. האבחנה Sty. – שעורה. הומלץ על טיפול במשחה וטיפות אנטיביוטיות.
ב-8 ביולי 2012:
אין תלונה הנוגעת לעיניים.
ב-23 בספטמבר 2011:
מתאר דר' מר יחיאל 'טוען לטשטוש ראיה RE...' בבדיקת עיניים מפורטת אובחנו Vitreous Floaters, כלומר עכירויות בזגוגית עין ימין, וכן רע קטן ברשתית עם פיגמנטציה סביבו.
כלומר, בין התאריך ה-14 ביולי 2011 לתאריך 14 באוקטובר 2012, בו אובחנה החסימה בעורק הרשתית, מתועדים 10 ביקורים של התובע אצל הרופאים המטפלים. בארבעה מתוך עשרת הביקורים היוו העיניים הסיבה לפנייה, אך באף אחד מהן לא מוזכרות תחושת גוף זר או דמעת כפי שמציין המעסיק בעדותו.
בכל הביקורים אובחנו מצבים שאינם קשורים לגוף זר בעין או לחסימה בעורק הרשתית.
לאור כל אלה אני נותרת בדעתי כי אין קשר סיבתי-רפואי בין מחלתו של הנ"ל לבין האירוע מיום 4 ביולי 2011 גם לא על דרך של החמרה.
ד. עולה מגיליונו הרפואי של התובע, שהוא נשלח באיחור רב מדי לבדיקת קרקעית עין על ידי הרופאים בקהילה. זאת לאור ריבוי התלונות שלו על מצב עינו והיעדר בירור מעמיק בקרב רופאי הקהילה. האם קיימת אפשרות שלו נבדק התובע בסמיכות קרובה יותר לתאונה היה מתגלה הממצא עוד קודם?
ת. התובע עבר בדיקת עיניים מלאה כולל בדיקות קרקעיות העיניים בתאריך 14 ביולי 2011, 10 ימים לאחר האירוע וזאת למרות שתלונתו הייתה תלונה אופיינית לגוף זר בעין, כפי שאכן נמצא, ולא תלונה המתאימה לחסימת עורק הרשתית המאופיינת בירידה בראיה שאינה מלווה בתחושות גירוי וכאב בעין.
כלומר: לא זאת שלא היה איחור בבדיקה, אלא שעבר בדיקה מלאה למרות שזו לא נדרשה על פי התלונות. כפי שצוין בסעיף ג' בדיקת הקרקעיות באותו המועד, 10 ימים לאחר האירוע, הייתה תקינה ללא כל נזק ברשתית.
הוא התלונן לראשונה על טשטוש ראיה בעין ימין ב- 23 בספטמבר 2012, 14 חודש לאחר התזת הצבע לעין. באותו היום עבר בדיקת עיניים מלאה כולל בדיקת קרקעיות העיניים, ונמצאו: floaters, שהם עכירויות עדינות בזגוגית העין הנוצרות באופן טבעי החל מגיל 40-50 וכן "קרע קטן" ברשתית עם פיגמנטציה מסביבו (הפיגמנטציה מעידה על כך שמדובר בקרע ישן). ממצאים אלה אינם קושרים לחסימת עורק הרשתית בו דנה תביעה זו.
התלונה הבאה על ירידה בראיה ("לא רואה בעין כלום") מתועדת ב-12 באוקטובר 2012. בבדיקה באותו היום, אובחנה החסימה בעורק הרשתית קיבל טיפול דחוף בלחיצות על העין והופנה להמשך בירור מיידי.
לאור אלה נראה בשני המקרים בהם התלונן התובע על תחושות המחשידות לבעיית רשתית עבר בדיקה של קרקעית העין כנדרש וללא איחור.
יש להדגיש, שוב, כי התאונה בה מדובר אירעה ב-4 ביולי 2011. ארבע עשר חודשים לאחר מכן, ב-23 בספטמבר 2012 נבדק התובע בדיקת עיניים מלאה כולל בדיקת קרקעית ואז לא נמצאה כל עדות לפגיעה בראיה או לחסימה בעורק הרשתית. כלומר: 3 שבועות לפני אבחנת החסימה בעורק הרשתית עבר מר חזן בדיקה של הרשתית ולא נמצאה כל עדות למחלה שהיא נושא התביעה.
ה. התובע נפגע ביום 4.7.11 והלין פעמים רבות על תחושות גוף זר ונמצאה אצלו דלקת שלא עברה חודשים והוא טופל במשחות וטיפות. זאת, לאחר שבשבועיים שלאחר התאונה עוד הוסרו שיירי צבע רעיל מעינו הימנית. לאור כך, האם ניתן לסווג את התאונה למקרה "טראומה" עינית?
ת. 'טראומה' היא כינוי לכל חבלה, עינית - במקרה שלנו, ולו הקלה ביותר. בפרקטיקה היומיומית מתואר המקרה של התזת הצבע לעיניו ותחושת הגוף הזר ע"י רופאי העיניים כ'פגיעת גוף זר בעין'. במונח 'טראומה' נהוג להשתמש במקרה חבלה חמורים יותר - עם פגיעות מרובות וקשות יותר ברקמות העין.
ו. מהו סוג הפגיעה או הנזק שכן היית יכולה לצפות לאחר תאונה מסוג זה שאירע לתובע?
ת. לאחר התאונה מהסוג שאירע לתובע ב-4 ביולי 2011, ניתן לצפות לאודם בעין, דמעת, רגישות לאור, צבירה ותחושת גוף זר. כל אלה חולפים בד"כ תחת טיפול מתאים תוך ימים ספורים.
ז. מהי ההשלכה הרפואית על עינו של התובע אם לאחר שבועיים בבדיקה, הקרנית לא הייתה זכה ומאוחר יותר התגלה גם קרע ופיגמנטציה ברשתית ימין?
ת. ב-11 ביולי 2011 מתועדות ע"י ד"ר שמש בני 'תלונות על תחושת גוף זר בעין ימנית (נכנס צבע) לפני כשבועיים עם טיפול מקומי שיפור חלקי'. הופנה לרופא עיניים וקיבל מהרופא הפנה טיפול בטיפות Tarocidin אנטיביוטיות. לא מצאתי בגיליון כל תיעוד לבדיקת עיניים באותו המועד, ולא כל תיעוד לקרנית שלא הייתה זכה. לאור זאת איני יכולה להתייחס להשלכות על עינו של התובע שבועיים לאחר הבדיקה. עם זאת יש לציין כי בבדיקת העיניים בתאריכים ה- 25 בדצמבר 2011 וה- 23 בספטמבר 2012 מתוארת קרנית 'זכה' (כלומר שקופה) בכל עין. כלומר: גם אם הקרנית לא הייתה זכה כפי שעולה מהשאלה בסעיף (ז) בהחלטה מתאריך ה- 14 בספטמבר 2012, הרי שלא הייתה לכך השלכה על עינו של תובע.
באשר לקרע עם הפיגמטציה ברשתית, כפי שציינתי בסעיף (ד) לעיל, מדובר לפי התיאור בממצא ישן, אקראי, חסר השלכה רפואית על עינו של התובע.
ח. בסעיף 4 כתבת "מכאן לא גרמה נזק במועד בו היא אירעה". מדברייך עולה כי קיימת אפשרות שהפגיעה תרמה להיווצרות הנזק הסופי? אנא נמקי והבהירי קביעתך זו.
ת. בהמשך לחוות דעתי המקורית ולאור כל תשובותי עד עתה ברצוני להבהיר כי דעתי היא שלא קיימת אפשרות שהפגיעה ב-4 ביולי 2011 גרמה או תרמה להיווצרות הנזק הסופי מחסימת עורק הרשתית.
ט. לו היה מגיע אליך מטופל שאין לו ערכי לחץ דם המוגדרים רפואית כיתר לחץ דם, אשר מעשן, בן 48, עם ערכי כולסטרול אשר לראשונה נמצאים מעט גבוהים מהנורמה, האם היית רואה לנכון בהתחשב במכלול הנסיבות להזהירו כי הוא עלול ללקות ב-BRAO?
ת. אילו היה מגיע אלי מטופל כמתואר בסעיף ט' של החלטת השופטת מתאריך ה-9 במארס 2012, הייתי מזהירה אותו כי הוא מצוי בקבוצת סיכון מוגברת להיפגעות ממחלות לב וכלי הדם, וכי עליו לפנות לבירור יסודי וטיפול מתאים אצל רופא המשפחה. לא נהוג לפרט בפני כל מטופל את המחלות הרבות האפשריות אחת לאחת.
י. נא השיבי לשאלה 4(ב) בהחלטה שמיום 28.11.13 בהתייחס להחמרה.
ת. כפי שציינתי בסעיף ח' לעיל, לא קיים קשר סיבתי-רפואי בין מחלתו של התובע לבין האירוע מיום ה-4 ביולי 2011, לרבות על דרך של החמרה.
יא. האם היית מכירה בימי המחלה שניתנו לתובע לימים 13.7.11 - 12.7.11 כנובעים מהאירוע התאונתי שמיום 4.7.11?
ת. מאחר ולא מצאתי בגיליון כל עדות לבדיקת עיניים בתאריך ה-12 ביולי 2011, או בסמוך לכך, אין באפשרותי לדעת מה היה המצב העיניים באותו הזמן ולמה ניתנו ימי המחלה (האם חסר תיעוד בגיליון שנמסר לידי?)

פסק הדין של בית הדין האזורי
5. לאחר שבחן את מכלול החומר שנפרש לפניו, אימץ בית הדין האזורי את חוות דעתה של המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה, והגיע למסקנה כי דין תביעת המערער להידחות. בית הדין דחה את טענות המערער כי הליקוי בו לקה בעינו הימנית, חסימה עורקית, נגרם כסיבוך מאוחר של האירוע, במהלכו נפגע פגיעה כימית בעינו. בית הדין ציין כי המומחית הסבירה, שלאחר האירוע המערער טופל והוצא גוף זר מעינו. תלונותיו במשך התקופה בעקבות האירוע אינן נוגעות להימצאות גוף זר בעין או אף לחסימת סעיף של עורק הרשתית המרכזי, שהוא הליקוי בו לקה. ליקוי זה מתאפיין בירידה בחדות ראיה, דבר שלא התקיים אצל המערער בחלוף תקופה ארוכה מיום האירוע. המומחית קבעה כי הליקוי שאובחן אצל המערער 14 חודשים לאחר האירוע אינו תוצאה של כניסת גוף זר לעינו הימנית, אלא נובע מגורמי סיכון אחרים שקיימים במערער, הכוללים עישון, קיומם של "רבדים פתולוגיים על עורקי התרדמה" ורמת כולסטרול גבוהה מן הרצוי. בית הדין דחה את בקשתו של המערער למינוי מומחה נוסף, וקבע כי המערער לא הצביע על אסכולה רפואית השונה מקביעתה של המומחית. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי לא ברור מה מקור המסמך שהציג, אשר לגישתו תומך בטענתו כי פגיעה כימית בעין יכולה לגרום לליקוי בו לקה. כמו כן, לא הוכח כי האירוע גרם לכוויה כימית להבדיל מאבחנה של דלקת הלחמית, שאובחנה בשתי עיניו של המערער ביום האירוע, וטופלה. בית הדין ציין עוד כי חבלה ככלל לא מוכרת כגורם להיווצרות הליקוי בו לקה המערער אלא במקרים של חבלה משמעותית לראש, לארובת העין או לעין עצמה, המלווה בנזק לרקמות סמוכות וירידה מיידית בחדות הראייה, דבר שלא התקיים בנסיבות העניין. בית הדין האזורי דחה את טענות המערער כי לא קיבל טיפול רפואי הולם בעקבות האירוע, והדגיש כי טענותיו אלה לא נתמכו בכל ראיה כלשהי. נוכח האמור ועל יסוד חוות דעתה של המומחית קבע בית הדין האזורי כי הליקוי בו לקה המערער בעינו הימנית אינו נובע מן האירוע בעבודתו, ודחה את התביעה.

הערעור
6. במסגרת דיון " קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי הטיעונים שבכתב הערעור כמו גם טיעוני הצדדים בעל פה ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שייתן את פסק הדין בערעור. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים כאמור לעיל.

תמצית טענות הצדדים
7. בעיקרם של דברים, חוזר המערער על טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המערער טוען כי כעולה מן התיעוד הרפואי בעניינו, פגיעתו בעין לא טופלה באופן מיידי והולם, וכי פגיעה זו הובילה לליקוי בו לקה בעינו הימנית. לפיכך, ומשאין מחלוקת כי אירע לו אירוע תאונתי בעקבותיו התעוור ללא כל סיבה רפואית אחרת, היה מקום להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה. המערער מוסיף כי המומחית לא התייחסה להתוויה הכימית של הצבע שניתז לעינו, למנגנון הפגיעה והריאקציה הכימית שנגרמה כתוצאה מכך. כמו כן, המומחית לא דנה בהשלכות של הטיפול הרשלני שניתן לו ואף לא דנה באפשרות שהליקוי יכול להיגרם כסיבוך מאוחר של פגיעה כימית בעין. משכך, אין המומחית מסבירה מדוע התעוור בעין ימין. בהקשר זה מפנה המערער למסמך שפורסם באתר האינטרנט של בית החולים הדסה, בו מפורט כי כוויות כימיות גורמות לנזק קשה למשטח העין החיצוני ומחייבות שטיפה מרובה במים, הפנייה דחופה לחדר מיון וביצוע בדיקות הדמיה, וכי פגיעות אלה עשויות לגרום בשלב מאוחר יותר לסיבוכים קשים, כגון עכירות של הקרנית ולאבדן תמידי של הראיה. המערער מדגיש כי לא טופל כפי שכתוב במסמך, וכי על המומחית היה להתייחס לרשלנות זו ולא רק לאבחנה הסופית של הליקוי. המערער מציין כי אם הייתה המומחית מכירה בקשר הסיבתי בין האירוע ובין הליקוי, הייתה קמה לו עילה של רשלנות רפואית כנגד הרופאים שטיפלו בו, ומסיבה זו נמנעה המומחית לקבוע קשר סיבתי.
המערער טוען עוד כנגד החלטת בית הדין האזורי שלא למנות מומחה נוסף בעניינו ומציין כי אין ספק שהמומחית דוגלת באסכולה מחמירה, שלפיה הגורם לליקוי בו לקה הוא תחלואי בלבד. המומחית אינה קרדיולוגית, ואף על פי כן היא מתייחסת לגורמי סיכון קרדיולוגיים. לפיכך יש מקום לסטות מחוות דעתה של המומחית ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע ובין הליקוי בו לקה בעינו הימנית. לחלופין טוען המערער כי יש למנות מומחה נוסף בעניינו.

8. המוסד לביטוח לאומי טוען, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. פסק הדין מסתמך על קביעות המומחית, שהן מפורטות, מנומקות וחד משמעיות. המומחית סומכת את קביעותיה על פער הזמנים בין האירוע ובין מועד אבחון הליקוי, ומפרטת שתלונותיו של המערער אינן מתאימות לליקוי שבסופו של דבר אובחן בעינו. המומחית אף ציינה כי שלושה שבועות לפני אבחון הליקוי עבר המערער בדיקה של הרשתית, ולא נמצאה שום עדות לליקוי בו לקה לאחר מכן. המומחית עמדה בחוות דעתה על כך שלא מוכר לה כל מנגנון בו היה יכול לחדור צבע מן הסוג המדובר אל תוך כלי הדם שבעין, ולגרום לפגיעה 15 חודשים לאחר האירוע, ואף מציינת כי לא מצאה על כך כל תיעוד בספרות הרפואית. טענת המערער כי המומחית ביקשה בחוות דעתה להימנע מפגיעה בחבריה למקצוע אינה מבוססת, ונדחתה על ידי בית הדין האזורי. נוכח האמור טוען המוסד כי לא נפל כל פגם בחוות דעתה של המומחית. לפיכך מבקש המוסד לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן.

10. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער על יסוד חוות דעתה של המומחית. בחוות דעתה הבהירה, ובתשובותיה המפורטות שנתנו מענה מלא לכל אחת ואחת מטענותיו, קבעה המומחית כי במערער קיננו גורמי סיכון משמעותיים ורבים אשר גרמו להתפתחות חסימת סעיף של עורק הרשתית המרכזי, הוא הליקוי בו לקה המערער בעינו. המומחית הבהירה, כי לא מוכר לה מנגנון בו היה יכול לחדור צבע לתוך כלי הדם שבעין ולגרום לפגיעה פנימית לכלי הדם שבתוכה 15 חודשים לאחר האירוע, וכי לא מצאה כל תיעוד על כך בספרות הרפואית. בהמשך לכך עמדה המומחית בפרוטרוט על התיעוד הרפואי בעניינו של המערער, ועל יסוד האמור בו קבעה כי עשרה ימים לאחר האירוע טופל המערער כדבעי ועבר בדיקת עיניים מלאה. עוד עמדה המומחית על כך שבדיקות עיניים שנערכו למערער בעקבות האירוע, לרבות בדיקה שנערכה שלושה שבועות לפני אבחנת הליקוי נמצאו תקינות, ולא נמצאה בהן כל עדות לליקוי שהוא נושא התביעה. על יסוד כלל החומר שהונח לפניה קבעה המומחית באופן ברור וחד משמעי שהאירוע לא גרם ולא תרם להיווצרות הליקוי, ובהתאם, כי אין קשר סיבתי בין האירוע ובין הליקוי, לרבות לא על דרך של החמרה.

11. אשר לטענת המערער לפיה המומחית דוגלת ב"אסכולה מחמירה" לפיה הליקוי יכול להיגרם אך ורק כתוצאה ממצב תחלואי. מטענה זו משתמעת לפחות טענה בדבר קיומה של "אסכולה מקלה", שעל פיה יש לבחון את הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודתו ביום 4.7.11 לבין הליקוי שאובחן ביום 14.10.12. בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר כי "אסכולה רפואית" נחשבת לדעה מקובלת, שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, כמו גם בעיתונים רפואיים ראשיים ובאתרי המידע המקוונים העיקריים (ראו בפרוטרוט בעב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד (13.2.11), בפסקה 25). כמו כן נקבע כי "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת.." (ראו בר"ע ( ארצי) 105/09 יגאל איילון - המוסד לביטוח לאומי (3.5.09), בפסקה 4; עב"ל ( ארצי) 3352-07-12 סלימאן מקלדה - המוסד לביטוח לאומי (10.4.14) בפסקה 17).
טענותיו של המערער בדבר היות המומחית דוגלת ב"אסכולה מחמירה" נטענו בעלמא, ללא אסמכתא, ואין בהן אף לא ראשית ראיה כנדרש בפסיקה להוכחת קיומה של אסכולה רפואית הגורסת כי הליקוי בו לקה עשוי להיגרם גם כתוצאה מאירוע של התזת צבע לעין. מכל מקום, פירטה המומחית בהרחבה כי מנגנון פגיעה זה אינו מוכר לה, וכי אין על כך תיעוד בספרות הרפואית.

12. סיכומם של דברים: טענות המערער קיבלו מענה ברור ומפורט בחוות דעתה של המומחית ובתשובות לשאלות ההבהרה שנשאלה, ולא מצאנו בהן טעם שיש בו לערער על מסקנותיה. בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר כי המומחה היועץ הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין כרגיל לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן (עב"ל (ארצי) 346/06 המוסד לביטוח לאומי - בוארון (15.5.07), בפסקה 13; עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05), בפסקה ו'). המערער לא הצביע לפנינו על נסיבות יוצאות דופן מעין אלה.

13. בשים לב לכלל האמור, משלא הוכח קשר סיבתי בין שאירע למערער בעבודתו ביום 4.7.11 ובין הליקוי שאובחן בעינו הימנית ביום 14.10.12, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין, דין הערעור להידחות.

14. סוף דבר
הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ז (13 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

רונית רוזנפלד,
שופטת

גברת מיכל בירון בן גרא,
נציגת ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)