הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 21494-06-14

ניתן ביום 7.5.17

עמוס תלמי
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

המערער בעצמו
בשם המשיב - עו"ד ענבל לש

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר עבד אל חמיד תחאוח'ו ומר מוחמד גנאים; תיק בל' 39528-02-13), במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת פטור חלקי מתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד).

הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי
2. המערער, מר עמוס תלמי, נכה צה"ל, זכאי לקצבת נכות ממשרד הביטחון לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים), והוכרה לו לצורך כך נכות בשיעור 97%. בנוסף הוכר, לצורך חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי), כבעל אי כושר להשתכר בשיעור של 75%, וככזה בעל זכאות עקרונית לקצבת נכות כללית מלאה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי (אם כי יצוין כי לא הובאו בפנינו נתונים מלאים על תהליך קביעת נכותו הרפואית והתפקודית מכוח חוק הביטוח הלאומי ומועדי קביעתה; על פני הדברים, וזו הייתה הנחת הצדדים, בהתאם להוראות תיקון 109 לחוק - הכרה באי כושר להשתכר בשיעור של 75% משמעה קביעת אי כושר של 100%).

בהתאם להוראות סעיף 323(ג)(1) לחוק שאינו מאפשר קבלת כפל גמלאות, המערער בחר בקצבה לפי חוק הנכים ומעולם לא שולמה לו בפועל קצבת נכות כללית.

3. בנוסף להכנסתו מקצבת הנכות, יש למערער הכנסה שנתית צנועה מעבודה. בשנת 2011 השתכר סך של 13,769 ₪ ממשלח ידו, וחויב בגין הכנסה זו בתשלום דמי ביטוח לאומי. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה דמי הביטוח שהיה על המערער לשלם בגין הכנסתו זו, נוכח זכאותו לקצבאות כאמור. גדר המחלוקת נוגע לסעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי "... לא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(א), (ב), (ד), (ה), (ז), (ח), ו-(ט) בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח לפי סעיף 105 או לפי סעיף 200 קצבה בשל דרגת נכות יציבה... והכל אף אם יש לו הכנסה אחרת".

4. בבית הדין האזורי טען המערער כי הוא נכנס לגדרי סעיף 351(ד) בהיותו זכאי לקצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי. עוד טען כי הסעיף נועד לפטור מבוטחים מתשלום דמי ביטוח בגין ענפי ביטוח שאינם רלוונטיים עבורם, וגם אם אינו מקבל בפועל את קצבת הנכות לפי חוק הביטוח הלאומי, הרי שאותו רציונל חל גם לגביו. המוסד טען מנגד, כי הביטוי "מגיעה" מתייחס לתשלום בפועל ולא לזכאות עקרונית ולכן המערער, שבחר בקצבה לפי חוק הנכים ואינו מקבל קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, אינו זכאי לקבלת הפטור.

בית הדין בחן את טיעוני הצדדים וגילה דעתו כי "טענותיו של התובע מבוססות על ההגיון בהתאם למה שנראה כתכלית החוק, ועשויות להתיישב היטב עם... לשונו של החוק". עם זאת, לאחר שבחן את פסיקת בית הדין הארצי בסוגיה זו, ובפרט את דב"ע (ארצי) מח/0-144 אלי יבלונק - המוסד לביטוח לאומי, דב"ע מט/0-61 אריה סנזנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 318 (1989); פסק הדין בערעורים המאוחדים ייקרא להלן: עניין יבלונק), שוכנע כי היא עולה בקנה אחד עם עמדת המוסד. לאור זאת קבע כי "משבית הדין הארצי לעבודה פירש את הוראות סעיף 351(ד) לחוק באופן המתיישב עם עמדת הנתבע ודוחה את עמדת התובע - אין אנו רואים את עצמנו יכולים לקבל את פרשנותו של התובע, ועל כן - אנו דוחים אותה".

טענות הצדדים בערעור
5. המערער חוזר על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי, וטוען כי הוא זכאי לשלם דמי ביטוח מופחתים מכוח הוראת סעיף 351(ד) לחוק. לטענתו, אין מדובר בהטבה הניתנת רק למי שבוחר בקצבה לפי חוק הביטוח הלאומי ומקבל אותה הלכה למעשה, אלא בפטור ענייני למי שאינו נזקק לביטוח בענפי ביטוח מסוימים. כך, הוא עצמו אינו זקוק עוד לביטוח נכות או לביטוח אבטלה והם אינם רלוונטיים עבורו לאחר שהוכר כזכאי לקצבת נכות מלאה. עוד טוען המערער, כי הפרשנות שהוא מציע מתיישבת עם לשון החוק, שכן המונח "הגיע" לפי מילון אבן שושן פורש כ"היה צריך להינתן לו" ומכאן שהוא עוסק בזכאות עקרונית ואינו מחייב את קבלת הקצבה בפועל; אין מקום להפלות את נכי צה"ל שבחרו בקצבה לפי חוק הנכים ביחס למקבלי קצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי; עניין יבלונק ועב"ל (ארצי) 740/08 יעקב כנעני - המוסד לביטוח לאומי (1.10.09; להלן: עניין כנעני) שהוזכר אף הוא בפסק הדין האזורי, עסקו בנכי צה"ל שביקשו פטור מתשלום דמי ביטוח מבלי שהוכרו כזכאים לפי חוק הביטוח הלאומי, להבדיל מהמצב בעניינו בו הוכר כבעל נכות תפקודית על ידי המוסד.

המערער מדגיש כי עומדת לו עדיין זכות לבחור בקצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, ללמדך שהוא עודנו זכאי לה; יש לגזור גזירה שווה מהכלל החל לטענתו על הזכאים לקצבת זקנה, ולפיו גם מי שאינם מקבלים את הקצבה כיוון שהם בוחרים להמשיך לעבוד, זכאים להפחתה בדמי הביטוח לפי סעיף 351(ב) לחוק; והתוצאה לפיה רק אם לא יעבוד כלל יוכל לזכות בפטור מדמי ביטוח אינה עולה בקנה אחד עם הרצון לשלב אנשים בעלי מוגבלויות בשוק העבודה, ואינה תואמת את רוח החקיקה בתחום ובפרט את תיקון 109 לחוק (המכונה גם "חוק לרון") שזוהי מטרתו העיקרית.

6. המוסד סומך ידיו על פסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתו, פרשנות המערער אינה תואמת את לשון החוק ואת ההלכה הפסוקה, שאין מקום לשנותה; סעיף 351(ד) עוסק אך ורק בנכים אשר משולמת להם בפועל קצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי, ואין בו הוראה המעניקה פטור מדמי ביטוח לנכים שבחרו בקצבת נכות לפי חוק הנכים; עצם הזכאות לקצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי מותנית בהעדר כפל קצבאות, ולכן אין לראות את המערער כזכאי לקצבת נכות לפי חוק זה בתקופה הרלוונטית; כוונת המחוקק הייתה לתת פטור מתשלום דמי ביטוח לנכים אשר משולמת להם קצבת נכות כללית, בנסיבות בהן מצבם הוא הקשה ביותר בהעדר הכנסה אחרת, או בשל השיעור המקסימלי של נכותם. פרשנות המערער אינה תואמת כוונה זו; בית הדין הארצי פירש את המונח "מגיעה" כ"משתלמת בפועל", פירוש התואם את הפירוש המילוני למונח, והבחין בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה, הבחנה הרלוונטית לעניינו של המערער; למערער הוצעה בחירה בין שני סלי זכויות, האחד כולל קצבת נכות כללית ופטור מתשלום דמי ביטוח, והשני כולל קצבת נכות לפי חוק הנכים ואינו כולל פטור מתשלום דמי ביטוח. המערער אינו יכול להרכיב סל זכויות חדש, שאינו קיים בחוק, משני הסלים גם יחד.

המוסד מוסיף וטוען כי הוראת סעיף 351(ד) הינה בבחינת הסדר שלילי ולא לקונה, ותכליתו מתן פטור למבוטחים הנקובים בו במפורש; זכאותו של המערער לפטור מדמי ביטוח בתקופה הרלוונטית נבחנה גם לפי סעיף 351(יא)(1) והוא נמצא כלא זכאי, שכן הכנסתו עלתה על ההכנסה המזערית; ופרשנות המערער מאיינת את הוראת סעיף 351(יא)(1) שכן אם היא נכונה אין להוראה זו מקום. המוסד מוסיף כי אין זה נכון כי כל מבוטח משלם דמי ביטוח רק בגין ענפי הביטוח הרלוונטיים לגביו, אלא התשלום מבוצע בהתאם להוראות החוק שנקבעו באופן כללי ואחיד. לאור כל האמור מבקש המוסד לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה, את פסק דינו של בית הדין האזורי ואת כלל חומר התיק, שוכנענו כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי ובהתאם לדחות את הערעור. להלן יפורטו טעמינו לכך.

8. פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי מעגן את ההוראות החוקיות בדבר תשלום דמי ביטוח למוסד, וקובע את החובה בתשלומם ואת שיעור התשלום, כאחוז מהכנסתם של המבוטחים. סעיף 335 לחוק קובע את "הוראות היסוד" (כלשון כותרת הסעיף) בכל הנוגע לתשלום דמי ביטוח, ומגדיר חבות בתשלום דמי ביטוח לפי ענפי הביטוח השונים, במילים הבאות:
"(א) עובד או עובד עצמאי שאינו תושב ישראל ישתלמו בעדו דמי ביטוח אימהות.
(ב) מבוטח כהגדרתו בסעיף 65(א)(1) ישתלמו בעדו דמי ביטוח ילדים.
(ג) מבוטח לפי פרק ה' ישתלמו בעדו דמי ביטוח נפגעי עבודה.
(ד) מבוטח לפי פרק ו' ישתלמו בעדו דמי ביטוח נפגעי תאונות.
(ה) מבוטח לפי פסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158 למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה.
(ו) עובד המבוטח לפי פרק ח' למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד.
(ז) מבוטח לפי פרק ט' ישתלמו בעדו דמי ביטוח נכות.
(ח) מבוטח ביטוח סיעוד ישתלמו בעדו דמי ביטוח סיעוד.
(ט) מבוטח לפי פרק י"א למעט עקרת בית ואלמנה בת קצבה כהגדרתן בסעיף 238 ישתלמו בעדו דמי ביטוח זקנה ושאירים ודמי ביטוח אימהות, בין שהוא מבוטח גם לפי פרק ג' ובין שאינו מבוטח לפיו.
(י) אין הוראות סעיף זה גורעות זו מזו".

9. גם אם סעיף זה מלמד כטענת המערער על קורלציה מסוימת בין תשלום דמי הביטוח לבין הזכאות לגמלאות השונות, וגם אם קיים "קשר מהותי בין תשלום דמי ביטוח על ידי המבוטח לזכאותו לגמלאות השונות... במספר היבטים" (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג' (1.4.15); להלן: עניין חג'ג') - הובהר בהלכה הפסוקה זה מכבר כי הביטוח הלאומי "אינו ביטוח אישי רגיל אלא הוא ביטוח סוציאלי; גלום בו הרעיון הכפול של סולידריות בין תושבי המדינה בינם לבין עצמם ואחריות המדינה לתושביה" (עב"ל (ארצי) 57861-11-01 אסתר לוזון - המוסד לביטוח לאומי (7.8.12)). משמעות הדברים, בין היתר, היא כי " אין קשר ישיר בין שיעור דמי הביטוח שהמבוטח משלם, הנגזר מהכנסתו, לבין זכויותיו במוסד לביטוח לאומי על פי החוק", וזכויותיו של כל מבוטח תיקבענה על פי הוראות החוק בלבד ובהתאם לתנאיו (עניין חג'ג', בסעיף 15 לחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן).

10. סימן ב' לפרק ט"ו לחוק עוסק בהגדרת "הכנסה" לצורך תשלום דמי ביטוח, וקובע בין היתר כי תגמולים מכוח חוק הנכים לא ייחשבו כ"הכנסה" לצורך תשלום דמי ביטוח מכוח חוק הביטוח הלאומי (סעיף 350(א)(4)(א)). סעיף 351 לחוק קובע מצבים בהם יינתן "פטור מתשלום דמי ביטוח" (כלשון כותרת הסעיף), באופן מלא או חלקי, בנסיבות שונות הנקובות באחד-עשר סעיפיו הקטנים של הסעיף. כך, וכדוגמא, נקבע כי לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שהמבוטח אינו של עובד ואינו עובד עצמאי והוא "תלוי לפי סעיף 130 שאינו מסוגל לכלכל עצמו ומשתלמת בעדו קצבת תלויים" (סעיף 351(ו)(1)); כי לא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(ד) - היינו בגין ביטוח תאונות - למבוטחת לפי פרק ו' שהיא עקרת בית או אלמנה בת קצבה (סעיף 351(ח)); וכי לא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(ב), (ה), (ז), (ח) ו - (ט) "בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת זקנה ובעד הזמן שלאחר הגיע המבוטח לגיל 70 בגבר, ובאשה - לגיל הקובע לגביה... אף אם לא מגיעה לו קצבת זקנה" (סעיף 351(ב)).

ייאמר מיד כי קשה להצביע על תכלית אחידה לסעיפיו הקטנים השונים של סעיף 351 המפרטים מגוון רחב של נסיבות, ועל פני הדברים לכל אחד מהפטורים - תכלית משל עצמו. הפטור מושא הדיון שלפנינו נקוב בסעיף 351(ד), הקובע כדלקמן:
"לא ישולמו דמי ביטוח בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח קצבת נכות לפי פרק ה' או לפי פרק ט' אם אין לו כל הכנסה אחרת, ולא ישולמו דמי ביטוח לפי סעיף 335(א), (ב), (ד), (ה), (ז), (ח) ו-(ט) בעד הזמן שבעדו מגיעה למבוטח לפי סעיף 105 או לפי סעיף 200 קצבה בשל דרגת נכות יציבה, או לפי סעיף 200 קצבה בשל דרגת נכות בלתי יציבה, שנקבעה לתקופה רצופה של שנה לפחות, והכל אף אם יש לו הכנסה אחרת".

11. סעיף 351(ד) עוסק לפי לשונו בשני מצבים נפרדים. המצב הראשון הוא מצב בו למבוטח "מגיעה" קצבת נכות בשיעור כלשהו, בין קצבת נכות מעבודה ובין קצבת נכות כללית, שאזי אינו נדרש לשלם דמי ביטוח כלל בגין אותו פרק זמן בעדו "מגיעה" לו קצבת הנכות, ככל ש"אין לו כל הכנסה אחרת". כיוון שקצבאות הנכות עצמן אינן נחשבות כ"הכנסה" לפי סעיף 350 לחוק וממילא אין בגינן חובת תשלום דמי ביטוח - מטרת הרישא לסעיף היא ככל הנראה לפטור את מקבלי הקצבאות מתשלום דמי ביטוח לפי הסכום המזערי למי שאין לו הכנסה (סעיף 348(ב) לחוק).

המצב השני הוא מצב בו למבוטח "מגיעה" קצבה בגין דרגת נכות יציבה לפי סעיף 105 לחוק (סעיף העוסק בתשלום קצבת נכות מעבודה לנכה שדרגת נכותו היא 100%), או לחלופין קצבה בגין דרגת נכות יציבה (או זמנית שנקבעה לתקופה של שנה לפחות) לפי סעיף 200 לחוק (סעיף העוסק בתשלום גמלת נכות כללית למי שנקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר של 100%). מבוטח ש"מגיעה" לו קצבה מאחד הסוגים הללו מקבל לפי הוראת הסעיף פטור (חלקי) מתשלום דמי ביטוח גם אם יש לו הכנסה אחרת, ואינו נדרש לשלם דמי ביטוח בגין ענפי הביטוח אליהם מפנה הסעיף (דמי ביטוח אימהות, ילדים, נפגעי תאונות, אבטלה, נכות, סיעוד וכן זקנה ושאירים; כך שענפי הביטוח היחידים בגינם נותרה לו חבות תשלום הם דמי ביטוח נפגעי עבודה וכן דמי ביטוח בגין זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק).

12. עוד ראוי להזכיר את הוראת סעיף 351 י"א לחוק, הקובע כדלקמן:
"מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, והכנסתו בשנת המס, או באותו חלק ממנה שבו היה מבוטח כאמור, אינה עולה על ההכנסה המזערית האמורה בפרט 3 בלוח י"א לגבי אותה תקופה, לא ישלם דמי ביטוח אם הוא -
מקבל גמלה או תגמול האמורים בסעיף 350, למעט דמי אבטלה בעד חודש מלא - בעד התקופה שבה קיבל גמלה או תגמול כאמור, ואם הוא נכה הזכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' - בעד תקופה שתחילתה בתאריך הקובע כמשמעותו בסעיף 195;
תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, או תושב ישראל שבידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, שניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה – בעד תקופה שעד 12 חודשים מיום שעלה או מיום שנכנס לישראל על פי אשרה כאמור, לפי הענין;
(2א) תלמיד במוסד חינוכי על יסודי...
...
פטור מתשלום דמי ביטוח, לפי כללים ומבחנים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה - בעד תקופה שקבעו כאמור".

פרט 3 בלוח י"א, המוזכר בלשון סעיף-קטן (1) הרלוונטי לענייננו, קובע הכנסה מזערית לרבעון בשיעור של 5% מהשכר הממוצע במשק לחודש הראשון של אותו רבעון, כפול שלוש.

13. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות המצב השני המפורט בסעיף 351(ד) לחוק. לטענת המערער, יש לראותו כמי ש"מגיעה" לו קצבה מכוח סעיף 200 לחוק, על אף שזו אינה משולמת לו בפועל, בהתחשב בכך שהמוסד הכיר לגביו בדרגת אי כושר להשתכר של 100% והטעם בגינו אינו מקבל את הקצבה הוא בחירתו בקצבה מכוח חוק הנכים. עם זאת בהלכה הפסוקה נקבע כי המונח "מגיעה" שבסעיף 351(ד) פירושו "משתלמת", היינו נדרש כי הקצבה תשולם למבוטח הלכה למעשה כתנאי להיווצרות הפטור (דב"ע (ארצי) לט/0-108 שבח צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), שציטוט ממנו הובא בהסכמה במסגרת דב"ע (ארצי) מו/0-153 פורת לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח' 387, 388 (1987); להלן: עניין לוי).

כתוצאה מפרשנות זו נדחתה בעניין לוי דרישת המערער לפטור מתשלום דמי ביטוח, על אף שהוכרה לו נכות יציבה מעבודה בשיעור 100%, בהתחשב בכך שקצבת הנכות לא שולמה לו בפועל בשל שהוונה על ידו.

14. טענות דומות לאלו המועלות על ידי המערער נדחו על ידי בית דין זה בעניין יבלונק, שדן אף הוא במבוטחים אשר בחרו בקצבה מכוח חוק הנכים. הנשיא (בדימוס) מנחם גולדברג הדגיש כי "הפטור מתשלום דמי הביטוח מכוח סעיף 169(ג) לחוק הביטוח (סעיף זהה לסעיף 351(ד) לחוק בנוסחו הנוכחי של החוק - ס.ד.מ) הוא 'בעד הזמן שבו מגיעה למבוטח... קצבה'", ומשכך "משבחרו המערערים בגמלה לפי חוק הנכים, אין הם זכאים לגמלה לפי חוק הביטוח, אף אם התמלא בהם התנאי של 'נכה' באותו חוק". עוד ציין כי "קריאת סעיף 169 לחוק הביטוח, בשלמות, תביא למסקנה כי לפנינו 'הסדר שלילי', ולא לקונה, דהיינו - מטרת המחוקק הייתה לייחד את הפטור לפי פסקה (ג) אך ורק לסוגי הנכים הנקובים בו מפורשות" (תוך הפניה לסעיף 169(יב)(1), הזהה לסעיף 351(יא)(1) בנוסחו הנוכחי של החוק, אשר יפורט להלן).

אשר לתכליתו של סעיף 169(ג) לחוק בנוסחו הקודם (סעיף 351(ד) בנוסח הנוכחי) - הפנה בית הדין לדבריה של ח"כ אורה נמיר, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בהציגה תיקון משנת 1986 לסעיף החוק, בהם הדגישה כי "הפטור מתשלום דמי ביטוח יחול רק לגבי קבוצה מצומצמת ביותר של מבוטחים שאין להם כל הכנסה, והמקבלים גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי, חוק הבטחת הכנסה וחוקי השיקום... ושגם היום הם פטורים מתשלום דמי ביטוח בעד הכנסתם זו, אולם משלמים לפי הכנסת מינימום". במאמר מוסגר נציין כי הסבר זה מתייחס, כך ניתן להניח, למצב הראשון המוזכר בסעיף 351(ד) ביחס לנכים שאין להם כל הכנסה מלבד קצבת הנכות, אך ניתן ללמוד ממנו כי גם תכלית חלקו השני של הסעיף היא בראש ובראשונה הטבה, נוכח מצבה הקשה של קבוצת הנכים מושא הסעיף.

15. בעניין כנעני חזר על הלכה זו גם מותב בראשות הנשיא יגאל פליטמן, ונקבע כי " חובת תשלום דמי ביטוח אינה נקבעת על פי זכאות תיאורטית אפשרית מה היה קורה לו היה מגיש תביעה ותביעתו הייתה מתקבלת. הפטור מתשלום דמי הביטוח קם כאשר באופן קונקרטי נקבע כי למבוטח מגיע תשלום בגין פגיעה בעבודה או נכות כללית כמפורט בסעיף הנ"ל " (ההדגשה במקור).

לא נשמטו מעינינו טענות המערער בדבר הבדלים מסוימים בינו לבין המערערים בעניין יבלונק ובעניין כנעני, אך לא שוכנענו כי יש בהבדלים אלו כדי להביא לשינוי ההלכה.

16. חיזוק לקביעות דלעיל ניתן למצוא בנוסחו של סעיף 351(יא)(1) לחוק, הקובע פטור מתשלום דמי ביטוח למבוטח אשר מקבל תגמול מסוג התגמולים המנויים בסעיף 350 לחוק (ולענייננו - תגמול מכוח חוק הנכים), אך קובע כי הפטור יחול רק לגבי "מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" אשר הכנסתו אינה עולה על "ההכנסה המזערית" הנקובה בסעיף. בעניין יבלונק נקבע כאמור כי מדובר בהסדר שלילי, וכי המחוקק בחר להעניק פטור מתשלום דמי ביטוח למקבלי קצבאות מכוח חוק הנכים רק בכפוף לעמידתם בתנאיו המצטברים של סעיף 351(יא)(1).

משמעות הדברים היא כי המערער יכול היה לבחור בין שני "סלי זכויות" העומד כל אחד על רגליים עצמאיות - בין "סל הזכויות" הכרוך בקבלת קצבת נכות כללית, וכולל פטור מתשלום דמי ביטוח (בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף 351(ד)), ובין "סל הזכויות" הנלווה לקבלת קצבה מכוח חוק הנכים, וכולל פטור מתשלום דמי ביטוח רק בהתקיים תנאיו של סעיף 351(יא)(1) או הוראת חוק ספציפית אחרת. עם זאת המערער אינו יכול להקים לעצמו "סל" המערב זכויות משני המסלולים (והשוו: בג"צ 5171/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (26.9.16); כן ראו בקשר לכך את בל' (י-ם) 45021-06-11 שלמה בנימין - המוסד לביטוח לאומי (8.3.12)).

17. אשר לטענתו של המערער לפיה אין היגיון לחייבו בתשלום דמי ביטוח על ענפי ביטוח שאינם רלוונטיים לגביו - כבר נקבע כי "יסודות השיטה עליהם מושתת מערך הביטוח הסוציאלי, על פי חוק הביטוח הלאומי, אינם קושרים את גובה דמי הביטוח הנגבים מהמבוטחים לגובה הגמלאות המשולמות לזכאים בקשר של זיקה הכרחית ותלות הדדית אלה באלה" (בג"צ 6304/09 לה"ב לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (2.9.10)).

בהתאם נקבע, כי "העדר זיקה הכרחית בין דמי הביטוח המשתלמים למוסד לבין גובה הגמלאות המוענקות על-ידו לזכאים, מביא לכך, שלעיתים, מבוטח משלם דמי ביטוח בענף שבו הוא לעולם לא יזכה לגמלה. כך, מי שפטור משירות מילואים נושא בתשלום דמי ביטוח עבור שירות מילואים; מי שעברה את גיל הפוריות ולכן אינה צפויה להיזקק לדמי לידה, תישא בתשלום דמי ביטוח בשיעור הרגיל; בדומה לכך, גברים משלמים דמי ביטוח המשמשים לתשלום מענק לידה, גמלת שמירת הריון או דמי ביטוח אמהות. לעיתים, מבוטח יהיה זכאי לגמלה גם אם לא שילם דמי ביטוח כלל, כך שהלכה למעשה, גמלתו תמומן על-ידי כלל המבוטחים המשלמים דמי ביטוח" (שם). באותו אופן בענייננו, גם אם המערער בנסיבותיו לא יוכל ליהנות מגמלאות בחלק מענפי הביטוח בגינם הוא נדרש לשלם דמי ביטוח - אין בכך משום עילה למתן פטור, ככל שלא נקבע פטור לכך במסגרת הוראות החוק.

18. אף לא שוכנענו כי סעיף 351(ד) מקנה "פטור לגופו של עניין" (כטענת המערער) לנכים שאינם יכולים לעולם לזכות בגמלאות מהסוגים בגינם מוקנה הפטור, באופן המאפשר לנו להרחיב את הפטור גם לנכים מסוגו של המערער. עיקר תכליתו של הסעיף, כפי שנקבע גם בעניין יבלונק בהתבסס על דברי הכנסת, הוא הטבה - לנכים בעלי שיעור נכות מקסימלי או שאין להם כל הכנסה אחרת, בהתחשב במצבם הקשה. ההטבה אמנם לוקחת בחשבון את הצורך הענייני של הנכים בכל אחד מסוגי הגמלאות ולא בכדי לא מתייחס הפטור לאותן גמלאות שעדיין רלוונטיות לגביהם, אך עדיין תכליתו העיקרית של הסעיף היא מתן הטבה, לסוגי נכים מסוימים לפי קביעת המחוקק (קשים במיוחד או שאין להם הכנסה מלבד קצבאות הנכות), שההבחנה ביניהם לבין נכים אחרים היא על פני הדברים עניינית (ולא נטען אחרת). הקביעה כי מדובר בהטבה (להבדיל מ"פטור ענייני" כטענת המערער) נלמדת אף מסעיפי פטור נוספים דוגמת סעיף 351(יא)(2) שצוטט לעיל, המקנה פטור מוחלט מתשלום דמי ביטוח (בתנאים הנקובים בסעיף) לעולים חדשים בתקופה הראשונה שלאחר עלייתם ארצה.

לפיכך על אף שטענותיו של המערער שובות לב, לא שוכנענו כי ניתן להרחיב את ההטבה שנקבעה על ידי המחוקק באמצעות פרשנות תכליתית להוראת החוק.

19. אשר לטענתו של המערער בהתייחס לסעיף 351(ב) לחוק - נציין קצרות כי באותו סעיף ציין המחוקק במפורש כי הפטור יחול "אף אם לא מגיעה לו קצבת זקנה" (בנסיבות הנקובות בסעיף), וממילא אין בכך כדי להשליך על ענייננו, בו המחוקק בחר שלא לכלול הוראה דומה. אשר לטענת המערער בדבר הרצון לעודד שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה והשינויים שחלו בחקיקה ובפסיקה בקשר לכך לרבות במסגרת תיקון 109 לחוק - לא מצאנו כי בכך בלבד יש משום הצדקה למתן פרשנות חדשה לסעיפי החוק הרלוונטיים, וזו מלאכתו של המחוקק לבצע שינוי ככל שיסבור שהדבר דרוש בהתחשב בתמונה הרחבה שאינה עומדת מול עינינו.

20. סוף דבר - משלא מצאנו הצדקה לשינוי ההלכה, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א באייר תשע"ז (7 במאי 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

אילן איטח,
שופט

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

מר אלעזר וייץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)