הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 20555-03-16

ניתן ביום 28 ינואר 2019

זלמן עזר
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בפני השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור ( עובדים) גברת חיה שחר, נציג ציבור ( מעסיקים) מר דן בן חיים

בשם המערער: עו"ד עמוס כהן
בשם המשיב: עו"ד דורון ירושלמי
<

פסק דין
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ( סגן הנשיאה ( כתוארו אז) שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר יהונתן דקל ומר יהודה פינקלשטיין; ב"ל 1218/10), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה מכוח הוראות סעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ( להלן: החוק).

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי
המערער, יליד שנת 1947, עבד משך שנים בענף הדפוס ונחשף לטענתו לרעש מזיק. ביום 24.6.09 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד) וביקש להכיר בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה, אך תביעתו נדחתה הן בשל העדר חשיפה לרעש מזיק; הן בשל כך ששמיעתו לא ניזוקה בהיקף של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; והן בשל העדר קשר סיבתי. על דחייה זו הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי.

לאחר שמיעת הוכחות, שוכנע בית הדין האזורי כי על אף שלא עלה בידי המערער להוכיח את עוצמת הרעש אליה נחשף ( למרות צווים שניתנו בקשר לכך על ידי בית הדין, ובהעדר מדידות רעש במקומות העבודה בהם עבד), וכיוון שסביר יותר על סמך חומר הראיות שאכן נחשף לרעש בעבודתו - מוצדק למנות מומחה רפואי ( החלטה מיום 24.2.15).

בהתאם, מונה ד"ר יהושע דנינו, מומחה למחלות אף אוזן גרון, אשר התבקש לחוות דעתו בעניינו של המערער בהתבסס על העובדות הבאות ( החלטה מיום 14.5.15):
א. המערער יליד 1947, ומשנת 1967 עוסק בעיקר בענף הדפוס ההדפסה והכריכה.
ב. בין השנים 67' -71', עבד כשכיר בעסק שנקרא דפוס המשרד. בין השנים 71' - 81' היה עצמאי בעסק הנקרא דפוס כתר. בין השנים 81'-83' עבד בחברת תדיראן במפעל להרכבת מקררים ומזגנים כמנהל במשמרת לילה לא בדפוס. בשנים 83'-93' עבד במפעל מרכוס חברה להדפסות כמנהל שיווק ותפעול. בין השנים 94'-98' עבד בעסקי דפוס שונים בתקופות משתנות. בין השנים 99'-05' עבד בעסק בשם צור יהונתן הדפסות. משנת 2005 עובד בחברת א.ת. קרטונג' 1997 בע"מ כאיש מכירות ומפיק דפוס.
ג. לאורך השנים כמעט תמיד לא השתמש המערער באטמי אוזניים.
ד. בשנים 83'- 93' בהם עבד במפעל מרכוס חברה להדפסות עבד בסך הכל כ-14 שעות ביום כשרק שלוש ארבע שעות עבודה היו במשרד וביתר השעות, הסתובב בין העובדים במחלקות ונחשף לרעש של מכונות הדפוס השונות.
ה. בעבודתו בדפוס ענבר בשנים 94'-98' נחשף לרעש של מכונות דפוס משך 9-10 שעות ביום.
ו. במסגרת מכלול עבודתו בכל השנים בהם עבד בעסקי הדפוס, נחשף לרעש של מכונות דפוס שונות בעת הפעלת המכונות בעמידה בסמוך אליהן בחלק משעות העבודה במהלך היום.
ז. לא הובאו ראיות באשר לעוצמת הרעש אליו נחשף המערער במהלך שנות עבודתו.
ח. לטענת המערער, הוא סובל מליקוי שמיעה וטנטון.

ד"ר דנינו התבקש להשיב על השאלות הבאות:
א . האם יש קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה מהם סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה?
ב. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?
ג. האם קיימות פניות של התובע ותלונות על פי החומר הרפואי באשר לטנטון והאם הוא סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק?
ד. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות לכל אחת מהאוזניים.

להלן תשובותיו:
"מדובר בגבר יליד 1947 שהיה קרוב לוודאי, חשוף לרעש מזיק בעבודתו מעל 10 שנים. בתיק התובע נמצאו שתי בדיקות שמיעה:
הראשונה, מ-28.11.11 המראה ליקוי בטונים גבוהים שיכול להכיל תרומה מחשיפה לרעש מזיק וליקוי בתדירויות הדיבור שאינו אופייני לחשיפה לרעש מזיק (סף השמיעה בתדירויות 1000 הרץ גרוע יותר מהסף ב-2000 הרץ). בנוסף יש חשד לאגרבציה מסוימת בבדיקה לאור סף הולכת עצם גרוע מסף הולכת אויר בחלק מהתדירויות.

בבדיקת השמיעה השניה מ-11.3.15 התקבלו ספי SRT (סף הבנת הדיבור) מעט טובים יותר למרות שבתקופת הבדיקה הראשונה התובע לא היה חשוף לרעש מזיק. כאן רק בתדירות אחת נמצא סף הולכת עצם גרוע מסף הולכת אויר.

במכתב ד"ר שפיצר מ-29.7.08 הוא מצטט בדיקת שמיעה המראה Srt=60 שהוא חמור בהרבה משתי הבדיקות שהוזכרו למרות שהבדיקה מ-2008 בוצעה לפניהן ולכן גם פה נמצא ליקוי שלא קשור לעבודה.

להלן תשובות לשאלות:
א. יש קשר בין חלק מהליקוי בטונים גבוהים לחשיפה לרעש מזיק של התובע בעבודתו.
ב. כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור לא אופייני לחשיפה לרעש מזיק ולכן, לא נגרם מעבודתו. הוא פחת בשיעור גבוה מ-20 ד"ב בשתי האוזניים.
ג. לא מצאתי דיווח על טינטון בתיק הרפואי של התובע.
במכתב פרטי של ד"ר שפיצר (29.7.08) נכתב "במעקב במרפאתי עקב טינטון דו צדדי". קביעה האם הרעש תמידי נקבע רק בתחקיר רפואי.
ד. כאמור קודם כושר השמיעה פחת בשיעור של מעל 25 דציבל בתדירויות 3000 ו-4000 הרץ בשתי האוזניים".

לבקשת הצדדים הופנו למומחה השאלות הבאות להבהרת חוות דעתו (החלטה מיום 26.8.15):
"שאלות מטעם ב"כ התובע
1. אנו מקבלים את קביעתך לפיה יש קשר בין חלק מהליקוי בטונים הגבוהים לחשיפה לרעש מזיק של התובע בעבודתו וכן אנו מקבלים את קביעתך כי ליקוי השמיעה בתדירויות הדיבור לא נגרם מעבודתו.
לאור קביעותיך האמורות, האם נכון שלא ניתן לשלול כי חשיפתו של התובע לרעש בכל השנים בהם עבד בעסקי הדפוס כמופיע בתשתית העובדתית, הגם שלא גרמה לירידה בתדירויות הדיבור, השפיעה במידה זו או אחרת על חלק ולו קטן מהירידה בתדירויות הדיבור, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו כלל? לחילופין, האם נכון שלא ניתן לשלול כי העבודה עשויה היתה להחמיר את הליקוי בתדירויות הדיבור בשיעור זה או אחר, יחסית למצב הליקוי לולא היתה חשיפה לרעש?
במידה ולדעתך העבודה לא השפיעה כלל על הליקוי בתדירויות הדיבור, אנא הסבר כיצד ניתן לקבוע זאת.
2. האם נכון שהתדירויות השכיחות ביותר (הטונים) בהן ימצא ליקוי שמיעה ולו בחלקו לחשיפה לרעש מזיק הינן דווקא בתדירויות הגבוהות ולהבדיל מתדירויות הדיבור שהינן פחות רגישות לחשיפה לרעש?

שאלות מטעם ב"כ הנתבע

  1. משקבעת כי כושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לא אופייני לחשיפה לרעש מזיק ולכן לא נגרם מעבודתו. כלומר אתה מסכים כי אין קשר לליקוי השמיעה והעבודה.
  2. לענין הבדיקה מ- 21.11.11 נכתב כי הליקוי בתדרי הדיבור אינו אופייני לחשיפה מרעש ובנוסף קיים חשד לאגריבציה. האם גם ממצאים אלה תומכים במסקנתך כאמור שאין קשר בין העבודה לליקוי השמיעה.
  3. האם הספים שקבעת ניתנים לשינוי, לאור הבדיקה מיום 11.3.15 לפיה נמצא סף הולכת העצם גרוע מסף הולכת אויר. על כל פנים מה משמעות קביעה זו והאם אין בה לשלול הספים שקבעת או להפחיתם, או להעמידם בספק או כל משמעות שוללת אחרת.
  4. האם תסכים כי לאור כל תשובותיך למעשה אין כל משמעות של קשר סיבתי לעבודה בין הספים שקבעת בסעיפים א' וד' לתשובותיך".

ואלה הן תשובות המומחה:
"להלן תשובות לשאלות מטעם ב"כ התובע
א. לפי בדיקות השמיעה המצוטטות, לא ניתן לקבוע השפעה משמעותית הקשורה לעבודה משום שבתדירויות 2000 הרץ מימין חלה הטבה בשמיעה מהבדיקה בשנת 2011 לבדיקה משנת 2015.
בנוסף שתי בדיקות השמיעה הנ"ל מראות שמיעה טובה יותר מאשר השמיעה בשנת 2008.
העובדות המצוינות כאן לא קורות בחשיפה לרעש מזיק.
ב. קודם נפגעות התדירויות הגבוהות וכשהנזק נמשך יותר זמן יכולות להיפגע גם תדירויות הדיבור.

להלן תשובות לשאלות ב"כ הנתבע
א. נכון לגבי תדירויות הדיבור. כאמור בתשובה א' חלק מהליקוי בטונים גבוהים יכול להיות קשור.
ב. לא. החשד מתייחס רק לבדיקת השמיעה שיתכן והיא יכולה להיות לא אמינה, לאור הממצא האמור.
ג. הספים שנקבעו בתשובות ב' ו-ד' לא משתנים כתוצאה מהממצא בתדירות אחת ב-11.3.15. ממצא זה אומר, כאמור קודם, שיתכן שבדיקת השמיעה יכולה להיות לא אמינה.
ד. כאמור בתשובתי א', חלק מהליקוי בטונים גבוהים יכול להיות קשור לחשיפה לרעש מזיק בעבודה ולכן יש משמעות מסוימת לליקוי בטונים גבוהים".

6. בית הדין האזורי, בהתבסס על חוות דעתו של המומחה שלא הובאה הצדקה שלא להסתמך עליה, החליט לדחות את התביעה. בית הדין הבהיר כי התדירויות הרלוונטיות לעניין ליקוי שמיעה בהתאם לפסיקה הן תדירויות הדיבור, כאשר ד"ר דנינו קבע באופן חד משמעי כי כושר שמיעתו של המערער בתדירויות הדיבור לא אופייני לחשיפה לרעש מזיק, ולכן לא נגרם כתוצאה מעבודתו. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה ואישר זאת. משכך, וכאשר הוברר כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער בתדירויות הדיבור אינו קשור סיבתית לרעש אליו נחשף, אין אלא לדחות את התביעה בהתייחס לליקוי השמיעה.

אשר לטנטון - תנאי מוקדם לצורך הכרה בו הוא הכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. כיוון שתנאי זה אינו מתקיים, ממילא לא ניתן להכיר גם בטנטון, וזאת מבלי צורך לבדוק את התקיימות שאר תנאיו של החוק. התביעה כולה נדחתה לפיכך, ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים והשתלשלות הדיון בערעור
7. המערער טען בהודעת הערעור כי המומחה קבע במפורש שפגיעתו קשורה בחלקה לחשיפה לרעש. כך, קבע שיש קשר בין חלק מהליקוי בתדירויות הגבוהות לחשיפה לרעש וכן רמז (בתשובה א' לעיל בה ציין כי "לא ניתן לקבוע השפעה משמעותית הקשורה לעבודה"), כי לחשיפה לרעש יש השפעה (אם כי לא משמעותית) גם על תדירויות הדיבור (כפי שעשוי לנבוע גם מהמנגנון אותו תיאר המומחה, לפיו בשלב ראשון נפגעות בשל החשיפה לרעש המזיק התדירויות הגבוהות, ובהמשך יכולות להיפגע גם תדירויות הדיבור). המערער מדגיש כי בהתאם לפסיקה, די בכך שחלק מליקוי השמיעה נובע מחשיפה לרעש מזיק (עב"ל (ארצי) 469/09 שאולי אריה - המוסד לביטוח לאומי (27.10.11); עב"ל (ארצי) 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי - דוד גרשטיין (2.5.15); להלן: עניין גרשטיין). לאור זאת, די בחוות דעתו של המומחה על מנת לקבל את התביעה ולהותיר לוועדה הרפואית לקבוע מהי הנכות כתוצאה מהעבודה.

8. לחלופין טוען המערער כי המומחה חרג מהעובדות שהועברו אליו בכך שקבע כי נכון ליום 28.11.11 המערער לא עבד בחשיפה לרעש מזיק, על אף שהוא ממשיך לעבוד באותה עבודה עד היום; המומחה התייחס לבדיקת שמיעה משנת 2008 אך לא קיימת בדיקה כזו בתיעוד אלא רק רישום רפואי המתייחס אליה, ולא די בכך; ובנוסף המומחה קבע שבתדירות 2000 הרץ חלה הטבה בשמיעה בין שתי הבדיקות, אך לא ניתן לדעת אם אכן חלה הטבה או שמא קיימת טעות במדידה.

9. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, והדגיש כי מלכתחילה מונה מומחה רק מכוח "בית הלל" ועל אף שלא הוכחה חשיפה לרעש מזיק, וכי מומחה זה קבע באופן חד משמעי ועקבי כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. המערער אף לא יכול להוכיח החמרה, שכן לצורך כך נדרשות שתי בדיקות שמיעה לפחות לצורך השוואה, בעוד שבמקרה זה הבדיקות המאוחרות יותר לא רק שלא הראו החמרה, אלא הראו הטבה במצב השמיעה.

המוסד עתר לפיכך לדחיית הערעור, והדגיש כי "ככל שהמערער סבור כי יש החמרה בבדיקה משנת 2016 באפשרותו להגיש תביעה להחמרה אשר תיבדק בהתאם לדין".

10. במהלך הדיון המוקדם (בפני השופטת רונית רוזנפלד) הוסכם בין הצדדים להפנות למומחה ד"ר דנינו שאלת הבהרה נוספת, במילים הבאות:
"בהתייחס לתשובתך מיום 21.9.15 ולשאלה מספר 1 מטעם התובע, הוא המערער, ולאור קביעתך כי לא ניתן לקבוע כי קיימת השפעה משמעותית הקשורה לעבודה, האם הינך סבור שתנאי העבודה כמפורט בתשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי החמירו את הליקוי בתדירויות הדיבור בשיעור כלשהו, לעומת המצב ההפוך, לפיו תנאי העבודה כלל לא החמירו את ליקוי השמיעה.
תשומת לבך, כי המערער עודנו עובד באותה עבודה, כמפורט בתשתית העובדתית, עד היום, ולא כפי שציינת בחוות דעתך מיום 31.5.15".

ד"ר דנינו השיב לשאלה זו כדלקמן:
"למען הסר ספק אבקש לציין כי מן התשתית העובדתית (14.5.15) ברור לי שמר זלמן עזר עובד עדיין באותו מקום עבודה כפי שמצוין בסעיף 3 ב'. באשר לשאלתך האם תנאי העבודה החמירו או לא את הליקוי בתדירויות הדיבור, אציין שהליקוי שלו השתפר, בין הבדיקה משנת 2008 לבדיקות שנערכו בשנים 2011, 2015" (ההדגשה במקור).

11. המערער סבור היה כי המומחה לא הבין היטב את השאלה ולכן ביקש להפנות אליו שאלות הבהרה נוספות. משבקשתו נדחתה (החלטת השופטת רוזנפלד מיום 19.2.17), ביקש להפנות למומחה בדיקת שמיעה נוספת, מיום 17.4.16, שטרם הועמדה בפני המומחה ועשויה לשפוך אור על מצבו (שכן עולה ממנה שליקוי השמיעה שלו הוחמר לעומת הבדיקות משנת 2011 ו - 2015). לחלופין, ביקש שיתאפשר לו להגיש תביעה להכרה בהחמרת מצב בין ליקוי השמיעה המודגם בבדיקות מהשנים 2011 ו - 2015 לבין הליקוי המודגם בבדיקה משנת 2016, מבלי שייטען כנגדו לשיהוי או להתיישנות.

בישיבת קדם ערעור נוספת שהתקיימה בשלב זה הוצגה בפני ב"כ המערער בדיקת השמיעה מיום 1.6.08, וב"כ המערער התרעם על כך שלא הוצגה במהלך כל שלבי ההליך שקדמו לכך. משלא הושגה הסכמה פרקטית בין הצדדים בשלב זה, הועבר התיק לדיון בפני מותב זה.

12. במהלך הדיון בפני המותב הסכימו הצדדים להפנות למומחה ד"ר דנינו את בדיקות השמיעה הנוספות מהשנים 2008 ו - 2016 יחד עם השאלות הבאות:
א. רצ"ב לעיונך בדיקת השמיעה משנת 2008 שלא עמדה בפניך בעת מתן חוות
דעתך המקורית. בנוסף רצ"ב לעיונך בדיקת שמיעה חדשה יותר שבוצעה למערער בשנת 2016.
ב. בהתחשב בבדיקות האמורות ובכל שאר החומר המצוי בתיק, האם הנך
סבור שיש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50 אחוז בין תנאי עבודתו של המערער כמפורט בתשתית העובדתית לבין ליקוי השמיעה או כל חלק ממנו? כלומר, האם סביר יותר שתנאי עבודתו של המערער השפיעו/תרמו לליקוי או חלקו בשיעור כלשהו לעומת המצב ההפוך לפיו תנאי העבודה כלל לא השפיעו? לתשומת לבך שעניינו של המערער נדון לפי סעיף 84א' לחוק.

13. לאחר משלוח שאלות ההבהרה לד"ר דנינו, הודיע הוא כי בזמן שחלף מאז שנתן את חוות הדעת בתיק זה, מונה כפוסק בוועדות רפואיות. לאור זאת, התבקשה עמדת הצדדים בקשר לכך. המערער הודיע כי הוא אינו מתנגד לקבל את תשובת המומחה לשאלות ההבהרה על מנת לאפשר את קידומו המהיר של התיק, אך הסב את תשומת הלב כי גם טרם הודעת המומחה, עתר (כבקשה חלופית) למינוי מומחה רפואי נוסף והוא שומר על זכותו לטעון כל טענה לאחר קבלת תשובותיו. המוסד הודיע כי הוא סבור שאין הכרח בהפניית שאלות ההבהרה הנוספות וניתן להכריע בערעור בהתבסס על החומר המצוי בתיק. עם זאת המוסד לא התנגד להפניית שאלות ההבהרה למומחה כמוסכם.

14. לאור עמדות הצדדים, התבקש ד"ר דנינו להשיב על שאלות ההבהרה ולהלן תשובתו:
"לאור כל הממצאים ובדיקות השמיעה, כולל החדשה מתאריך 17.4.16, ברור שבדיקות השמיעה לא מראות נזק שנגרם מחשיפה לרעש מזיק בעבודה עד שנת 2015.
בדיקת השמיעה האחרונה מתאריך 17.4.16 מראה עקומה שטוחה וירידה בטונים גבוהים ששיאה ב - 6000 הרץ, דבר שיכול להצביע על נזק של פגיעה מחשיפה לרעש חדשה מעבר לליקוי הידוע עד שנת 2015 (שלא קשור לעבודה).
לכן, תנאי עבודתו לא השפיעו על שמיעתו עד שנת 2015.
קיים נזק חדש בתדירויות גבוהות בלבד לאחר שנה זו שיכול להיות קשור לחשיפה לרעש מזיק או גורם אחר.
ידוע כי רוב הנזק הנגרם מחשיפה לרעש מזיק קורה ב- 15 השנים הראשונות לחשיפה.
לאור חשיפה לרעש מזיק בעבודתו משנת 1967 הסיכוי להחמרת הנזק הנ"ל משנת 2015 ל - 2016 כתוצאה מעבודה, נמוך מאוד (כמובן שפחות מ - 50%)".

15. המערער ביקש, בעקבות תשובת המומחה, להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה אחר. המערער פירט את הטענות שהעלה מלכתחילה כנגד חוות הדעת של ד"ר דנינו, וסבור שגם בתשובתו האחרונה "חוזר המומחה להשתמש בביטויים התומכים בקשר מסוים, אך לצידם ביטויים רבים יותר השוללים את הקשר". המערער סבור שעל רקע האופן שבו התגלגל התיק והעובדה שעם חלוף הזמן התקבעה דעתו של המומחה, ובפרט בהתחשב בכך שבדיקת השמיעה משנת 2008 לא הוצגה למומחה עד לאחרונה, ראוי וצודק למנות מומחה נוסף. קל וחומר, בהתחשב במינויו של המומחה כפוסק וניגוד העניינים האפשרי.

16. המוסד הודיע כי הוא מתנגד לבקשה, משלא הובאה כל הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף, ולשיטתו יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
17. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו טעמינו.

18. סעיף 84א'(א) לחוק קובע תנאי סף לצורך הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, במילים הבאות:
"אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970 (להלן - רעש מזיק);
כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);
היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי העניין, החלה הירידה בשמיעה".

לכך יש להוסיף את סעיף הליקוי 72(1) הקבוע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שעניינו ליקוי שמיעה, ומורה כי " בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 - 1000 - 2000 מחזורים בשניה" (ההדגשה אינה במקור).

19. בפסיקה הובהר כי "סעיף 84 א' לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טנטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין טנטון" (עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי (2.10.08); להלן: עניין ברלכיס). במהלך השנים שחלפו מאז חקיקתו של סעיף החוק בשנת 2005 דנה הפסיקה בפרשנות סעיפיו השונים, והותוו הלכות לגבי דרך יישומו (ראו למשל את עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון (12.11.08); להלן: עניין אלון; עב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי (11.4.10); עב"ל (ארצי) 22749-03-11 יחיאל סלוק - המוסד לביטוח לאומי (9.9.13); עניין גרשטיין).

20. במקרה שלפנינו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתחילת הדרך נגעה להתקיימות התנאי הנקוב בסעיף 84א'(א)(1) לחוק היינו בנוגע לעצם חשיפתו של המערער לרעש מזיק, כאשר בית הדין האזורי לא קבע מסמרות בקשר לכך (בהעדר מדידות רעש) והחליט להורות על מינוי מומחה רפואי נוכח הסבירות שאכן הייתה חשיפה, ועל מנת לבדוק מול המומחה האם נזק השמיעה של המערער הוא אכן נזק מושרה רעש (עב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) ).

לא הייתה מחלוקת לגבי התקיימות התנאי הנקוב בסעיף 84א'(א)(2) לחוק, שכן המומחה אישר שכושר השמיעה של המערער פחת ביותר מ - 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. אף לא הייתה מחלוקת לגבי התקיימות סעיף 84א'(א)(3) לחוק, אם כי ככל שהמערער מבסס את טענתו לליקוי שמיעה על בדיקת השמיעה מיום 1.6.08 (ולכאורה זו הבדיקה היחידה שהייתה בידו במועד הגשת התביעה למוסד) - על פני הדברים חלפה מעל שנה ממועד הבדיקה ועד למועד הגשת התביעה על ידו למוסד.

המחלוקת מושא ההליך נוגעת לפיכך לרישת הסעיף, ולשאלה האם לפנינו "ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש". לצורך כך מונה המומחה האובייקטיבי מטעם בית הדין, ד"ר יהושע דנינו.

21. כפי שעולה מהפירוט לעיל, המומחה שמונה על ידי בית הדין קבע בשאלת הקשר הסיבתי קביעה ברורה, והבהיר כי ליקוי השמיעה של המערער בתדירויות הדיבור - בהתחשב במבנה העקומה וכן מהשוואת בדיקות השמיעה לאורך השנים - אינו קשור סיבתית לעבודתו. מדובר בקביעה מקצועית-רפואית מנומקת, שאיננו רואים הצדקה שלא לאמצה. אף איננו סבורים כי תשובתו של המומחה לפיה "לא ניתן לקבוע השפעה משמעותית הקשורה לעבודה" מלמדת כי קיימת השפעה שאינה משמעותית, והדברים עולים בבירור ממכלול התשובה. עם זאת על מנת להסיר ספק הופנו למומחה שתי שאלות הבהרה נוספות במסגרת בית דין זה, וכן נשלחו אליו שתי בדיקות שמיעה נוספות (הבדיקה משנת 2008, שרק ממצאיה אוזכרו על ידו טרם לכן, וכן בדיקה משנת 2016), וגם לאחר כל זאת נותר המומחה איתן בדעתו כי אין כל קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור אצל המערער, או כל חלק ממנה, או החמרתה, לבין תנאי עבודתו.

להסרת ספק נבהיר כי המערער לא ניסה לטעון כי די בקשר סיבתי בנוגע לירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות, שכן כבר נפסק כי התדירויות הרלוונטיות מהבחינה התפקודית הן תדירויות הדיבור, ולכן בהתייחס אליהן בלבד נבדקת הירידה בשמיעה כאשר אנו עוסקים בליקוי שמיעה (עניין ברלכיס; עניין אלון; עב"ל (ארצי) 31593-01-16 המוסד לביטוח לאומי - יוסף בן יצחק (28.3.17)).

22. משהגענו למסקנה כי אין להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה - ממילא נובע מכך שגם לא ניתן להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, לאור הוראותיו של סעיף 84 א'(ב) לחוק.
אשר לטענה כי ד"ר דנינו מונה כפוסק - נזכיר כי המערער עצמו הסכים כי למרות עובדה זו, ובהתחשב בכך שהמומחה כבר נתן מספר חוות דעת בעניינו טרם המינוי, תישלחנה אליו שאלות ההבהרה עליהן הוסכם במהלך הדיון, וממילא לא ניתן לטעון כנגד כך בדיעבד. אשר לטענה כי רק במצורף לשאלות ההבהרה האחרונות נשלחה למומחה הבדיקה משנת 2008 (שקודם לכן ראה את ממצאיה בחומר הרפואי מבלי לראות את הבדיקה עצמה) - המערער אינו מסביר מדוע עיון בבדיקה טרם לכן יכול היה לשנות את מסקנות המומחה, או מנע ממנו מתן חוות דעת אובייקטיבית. ממילא, ככל שהמערער סבור היה שמדובר בעניין חיוני - יכול היה לעמוד על משלוח הבדיקה למומחה כבר במצורף לשאלות ההבהרה הראשונות שנשלחו אליו.

אשר לאפשרות להגיש תביעת החמרה - נושא זה אינו מהווה חלק מההליך שלפנינו וככל שתוגש כזו, היא תיבדק על ידי המוסד בהתאם לדין.

23. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המוסד בהליך הערעור בסך של 4,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשע"ט ( 28 בינואר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

חני אופק גנדלר, שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דן בן-חיים,
נציג ציבור (מעסיקים)