הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 18992-01-19

ניתן ביום 05 אפריל 2020

יעקב לרר

המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן
נציגת ציבור (עובדים) ג ב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערער – עו"ד שרון אשל אילון
בשם המשיב – עו"ד כפיר אמון

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה השופטת גילצר כץ ונציגי הציבור מר מוחמד מנסור ומר אלי ביהרי; ב"ל 11068-08-16), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי:
המערער עבד כמחסנאי בחברת "הצורפים", והגיש תביעה להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה.
הייתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, ולאחר דיון הוכחות קבע בית הדין האזורי תשתית עובדתית כמפורט להלן (החלטה מיום 14.4.2018):
התובע עבד כמחסנאי במשך 17 שנים. ברוב שנות עבודתו עבד התובע לבדו.
במשך כ- 4 שעות עסק התובע בפריקה, סידור וחלוקה של סחורה. על פי רוב התובע עבד 5 ימים בשבוע.
מידי יום קיבל התובע סחורה של חומר הגלם (כסף) במשקל כולל שנתי של 20 טון. קרי, 70 ק"ג ביום. כל שק שקל עד 10 ק"ג.
כמו כן, קיבל התובע סחורות ששימשו ככלי עזר לצורך ייצור כלי הכסף, במשקלים שונים (תבניות, מברשות, חומרי ניקוי, חומרים לשלייף).
פעמיים בשבוע קיבל התובע פסולת מהמחלקות השונות, היה שוקל אותה, מעבירה למחלקת היציקה, שקילתה שוב לאחר שיצאה את מחלקת היציקה, העברתה למחסן כסף ומשם למחלקת הייצור. סה"כ נשיאת 800 ק"ג בשבוע של פסולת כסף.
כחלק משגרת יומו, סידר התובע את הסחורה במחסן (חומר גלם וחומרי עזר). גודלו של המחסן היה 80 מ"ר ובגובה של 4-3 מטר. על המדפים הונחה הסחורה, ההפרש בין מדף למדף היה 1 – 1.5 מ'. סה"כ היו 4-3 מדפים.
לצורך עבודתו נעזר התובע בסולמות ובעגלות.
בהמשך להחלטתו, מינה בית הדין האזורי כמומחה יועץ רפואי את ד"ר דוד אנג'ל, והפנה אליו את השאלות המקובלות עת מדובר בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. ד"ר אנג'ל קבע בחוות דעתו, בין היתר, כי "בעקרון נשיאת משאות כבדים גורמת נזקים זעירים ובלתי הפיכים בגב התחתון. ניתן לכן להגיד בסבירות של 50% כי יש בעבודתו נזקים שתורמים למחלת גבו". עם זאת, עת נשאל האם לעבודת המערער השפעה משמעותית על ליקויו של המערער השיב כך:
"כבר במאי 1999 רישום שמציין מספר שנים של התקפים של כאבי גב תחתון. כלומר התקפים כאלה היו גם קודם לעבודתו כמחסנאי. העבודה המתוארת היא עבודה פיסית, אולם לא כל עבודה פיסית מתאימה שתוכר אחריותה למחלת גב תחתון. המשאות ברובם שוקלים עד 10 ק"ג. התובע סובל בנוסף מהשמנת יתר קיצונית ומסכרת. להערכתי תרומת הנזקים שכתוצאה מהעבודה לגרימה או להחמרה על מחלתו הינה פחותה מ – 20% יחסית להשפעת גורמים אחרים".
למומחה הרפואי הופנתה שאלת הבהרה בעניין מצבו של המערער בהיבט של השמנת יתר וסכרת (נוכח ניתוח בריאטרי שעבר ובעקבותיו ירד המערער בכ- 30 ק"ג ואיזן את מדדי הסוכר), אולם המומחה הרפואי עמד על דעתו כי "תרומת העבודה במקרה זה הינה פחותה מ- 20%".
המערער טען בבית הדין האזורי כי ההנחה העובדתית של המומחה הרפואי כי המערער נשא משאות של עד 10 ק"ג שגויה. נוכח האמור, עתר המערער כי בית הדין יקבל את התביעה, לחלופין ימנה מומחה נוסף ולחלופי חלופין יעביר שאלות הבהרה למומחה הרפואי על פי טבלה מסכמת שבה פירט המערער ריכוז תנאי עבודתו.
בית הדין האזורי דחה את התביעה. אשר להיבט העובדתי קבע בית הדין האזורי כי "על פי התשתית העובדתית שהונחה עיקר עבודתו [של המערער – ל.ג.] מידי יום היא הרמת משאות במשקל של 10 ק"ג. התובע מרים משקלים גבוהים יותר אולם לא מיד י יום אלא פעמיים בשבוע (ראו לעניין זה סעיף ה' לעובדות )". אשר להיבט הרפואי קבע כי אין הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי, שלפיה אמנם נשיאת משאות כבדים אכן גרמו נזק לגבו של המערער, אולם המשאות שברובם שוקלים עד 10 ק"ג "גרמו בפחות מ- 20% להחמרה במחלתו של התובע". לפיכך, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, נדחתה התביעה.

ההליך בבית דין זה וטענות הצדדים :
טענתו העיקרית של המערער הייתה כי חוות דעתו של המומחה הרפואי מבוססת על תשתית עובדתית לא נכונה, שאינה משקפת את תנאי עבודתו של המערער, כפי שהוכחה לפני בית הדין האזורי. גם בהודעת הערעור, פירט המערער בטבלה ריכוז של תנאי עבודתו בהיבט של משקל המשאות שנשא במהלך תקופת עבודתו.
בדיון קדם ערעור, הסכים ב"כ המשיב כי תישלח למומחה הרפואי שאלת הבהרה. בהמשך ל הסכמה זו, הגישו הצדדים הודעה שלפיה הגיעו להסכמה על הפניית שאלת הבהרה למומחה הרפואי , נוכח העובדה כי "בחוות הדעת נלקחה נקודת מוצא עובדתית בדבר נשיאת משאות שברובם שוקלים עד 10 ק"ג, ואולם לא כך היו פני הדברים " (ההדגשה הוספה – ל.ג.). במסגרת ההודעה המוסכמת, פירטו הצדדים בטבלה את התשתית העובדתית, שעל יסודה התבקש המומחה הרפואי ליתן את חוות דעתו.
בהמשך להסכמת הצדדים נשלחה למומחה הרפואי שאלת הבהרה כמפורט להלן:

  1. בהליך זה בבית הדין האזורי ד"ר אנג'ל נתן חוות דעת וכן השיב לשאלת הבהרה.
  2. במהלך הדיון בערעור, הוסכם בין הצדדים כי תופנה למומחה הרפואי שאלת הבהרה, וזאת נוכח האמור בסעיף ד' לחוות דעתו מיום 24.5.2018, שלפיה "המשאות ברובם שוקלים עד 10 ק"ג". מוסכם על הצדדים, כי קביעה זו אינה משקפת באופן מלא את התשתית העובדתית בנוגע לעבודתו של המערער, וכי "בחוות הדעת נלקחה נקודת מוצא עובדתית בדבר נשיאת משאות שברובם שוקלים עד 10 ק"ג, ואולם לא כך היו פני הדברים".
  3. על יסוד הסכמה זו, מתבקש המומחה להשיב לשאלות שהופנו אליו בהחלטת בית הדין האזורי מיום 7.5.2018, על יסוד התשתית העובדתית המפורטת להלן, בנוגע לעבודתו של המערער:

עבודה עם חומר הגלם כסף
קבלת סחורה, של חומר גלם כסף בהיקף ממוצע שנתי של 20 טון
שקילת חומר הגלם:
"..כי כל חומר גלם שוקלים כמה פעמים: שוקלים בקבלה, שוקלים בניפוק בין המחסן לרצפת הייצור. אז גם את זה צריך לשקול ולהרים ולתעד..." (עמ' 4 ש' 9-7).
עבודה שוטפת עם הסחורה שכוללת ניפוק למחלקות.

עבודה עם חומרי עזר לייצור
קבלת וחלוקת סחורות של חומרי עזר לייצור, תבניות, מברשות, חומרי ניקיון, חומרים לשלייף וכו'

לצורך המחשה כל ג'ריקן חומר ניקוי היה 18 ליטר, פחי ציאניד – 50 ק"ג.

עבודה עם פסולת כסף
פעמיים בשבוע התובע העביר 400 ק"ג ליציקה. הליך העבודה עם הפסולת כלל עבודה עם דליים של 30 ק"ג, קבלת הכסף ממחלקות, שקילתה בקבלה, שקילתה ביציאה למחלקת היציקה, ושקילה ממחלקת היציקה למחסן כסף, ולאחר מכן העברתה למחלקת ייצור.
*המשמעות הינה כי הליך העבודה מצריך נשיאה מחודשת בכל שלב של שקילה והעברה ממקום למקום, דהיינו פי ארבע.

עבודה שוטפת במחסן
סידור הסחורה במחסן: הן חומר הגלם כסף, והן כל חומרי העזר.
ממוצע ליום:
כ-400 ק"ג ליום עבודה ממוצע

במענה לשאלת ההבהרה השיב המומחה הרפואי ד"ר אנג'ל כך:
"קיבלתי את החלטתך מיום 31.7.2019 בה יש פירוט מוסכם לגבי המשאות אותם מרים התובע.
לצערי אני נאלץ להטריח את ביה"ד והצדדים ולבקש פירוט מדויק יותר.
מה שחשוב לי לצורך החלטה הוא משקלם של המשאות הבודדים אותם מרים התובע ומספר ההרמות ביום.
לא חשוב משקלם המצטבר ליום ולא חשוב משקלם המצטבר בשנה.
אני מבקש לדעת כמה משאות שמשקל כל אחד מהם יותר מ- 30 – 25 ק"ג הרים התובע ביום עבודה ממוצע".
בהמשך לתשובתו של ד"ר אנג'ל טען המערער כי על פי החלטת המומחה הרפואי יש צורך בשמיעת ראיות אודות משקלם של המשאות הבודדים אותם מרים המערער ומספר ההרמות ביום; המומחה מבקש לדעת כמה משאות שמשקל כל אחד מהם יותר מ- 30 – 25 ק"ג הרים המערער ביום עבודה ממוצע, ולצורך כך מבקש המערער להגיש תצהיר ספציפי העוסק אך בשאלת המומחה. המערער יכול בעניין זה להגיש תצהיר שלו ושל עובד נוסף; על מנת לסבר את העין רצ"ב אישור הספקית של גרגרי סילבר המסופקים בשקים של 25 ק"ג המהווים רק חלק קטן מעבודה עם חומר הגלם כסף. לסיכום, עתר המערער להתיר לו להגיש תצהיר שלו ושל עד מטעמו המתייחסים אך ורק לשאלת המומחה הרפואי.
המשיב הבהיר כי הוא מתנגד להוספת תצהיר מטעם המערער בשל העובדה כי הליך ההוכחות תם ונשלם, ובמסגרת הליך הערעור אין מקום להשלמת הגרסה העובדתית; כמו כן, הנתונים הרלוונטיים בנוגע לתדירות הרמת השקים קיימים במסגרת העובדות המוסכמות שהועברו לבית הדין. כך, במסגרת העובדות המוסכמות יש שורה העוסקת ב"עבודה עם פסולת כסף", ובה נקבע כי "פעמיים בשבוע התובע העביר 400 ק"ג ליציקה. הליך העבודה עם הפסולת כלל עבודה עם דליים של 30 ק"ג". מכך עולה כי עבודה זו התבצעה אך פעמיים בשבוע. משהמשקלים ותדירות העבודה לגביהם נקבעה, אין מקום לקבלת תצהיר נוסף מטעם המערער; יתכן אפוא כי אין דיוק ביחס למשקלים ו/או תדירויות ההרמה מעבר למפורט לעיל, אולם היות ומדובר על עבודה שמטבע הדברים סדר יומה דינאמי, אין מקום לקבוע עובדות מדויקות יותר, שאינן הולמות את שנעשה בפועל. חזקה היא כי במידה וניתן היה לדייק את העובדות מעבר למפורט מעלה, היה המערער מדייקן, ומשלא עשה כן אין מקום לשפרן בשלב הערעור.
המשיב הוסיף וטען כי ככל וחרף האמור לעיל יוחלט על הגשת תצהיר – לעמדת המשיב יש לשוב לערכאה הדיונית על מנת שהמשיב יוכל למצות זכויותיו ולחקור על התצהיר, הגם שלעמדת המשיב אין בכך כל הכרח משהנתונים קיימים בתיק.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של המקרה הנדון, יש מקום לקבל את הערעור, להשיב את עניינו של המערער לבית הדין האזורי, ולאפשר למערער להגיש תצהירי עדות משלימים על פי הנדרש בתשובתו של ד"ר אנג'ל לשאלת ההבהרה.
בענייננו, התשתית העובדתית נקבעה על ידי בית הדין האזורי, ואין מדובר בתשתית עובדתית מוסכמת שהמערער מבקש לשנות , וכאמור טענתו העיקרית של המערער הייתה כי הועברה למומחה הרפואי תשתית עובדתית לא נכונה, שלפיה המשקלים שנשא המערער היו ברובם עד 10 ק"ג. טענה זו אף מקובלת על המשיב, שכן כאמור בהודעה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים לאחר דיון קדם ערעור נאמר במפורש כי "בחוות הדעת נלקחה נקודת מוצא עובדתית בדבר נשיאת משאות שברובם שוקלים עד 10 ק"ג, ואולם לא כך היו פני הדברים". נוכח האמור, אין מקום לדחות את התביעה על חוות דעת המומחה הרפואי, עת מוסכם גם על המשיב כי היא ניתנה על יסוד תשתית עובדתית לא נכונה. זאת, במיוחד עת ד"ר אנג'ל קבע בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו הפיסית של המערער לבין הליקוי בגבו, אולם קבע שלעבודה לא הייתה השפעה משמעותית, בין היתר נוכח העובדה שהמשאות שהרים המערער ברובם שוקלים עד 10 ק"ג.
זאת ועוד. נטל הראייה כי התקיימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה מוטל על המבוטח, ועליו להביא במסגרת עדותו וראיותיו בבית הדין האזורי את כל הראיות הרלוונטיות להוכחת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ולמתן חוות דעתו של המומחה הרפואי בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הליקוי הרפואי. על כן, צודק המוסד בטענתו כי ככלל במסגרת ערעור אין מקום להשלמת הגרסה העובדתית שנתן המבוטח במסגרת ראיותיו בבית הדין האזורי, או להחזיר את עניינו של המבוטח לבית הדין האזורי על מנת שתושלם התשתית העובדתית.
ראו: עב"ל (ארצי) 72468-03-29 עמיאל – המוסד לביטוח לאומי (27.1.2020).
אולם, כלל זה אינו מוחלט, וייתכנו מצבים שבהם יש מקום לאפשר את השלמת התשתית העובדתית. כך, כאשר מתברר כי לצורך מתן חוות דעתו של המומחה הרפואי נדרשת התייחסות להיבט ספציפי של התשתית העובדתית, אשר המבוטח או בית הדין האזורי לא יכול היה לצפות את חשיבותו בטרם ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי. כך למשל, בענין בידרמן, שבו הוסכם בין הצדדים על תשתית עובדתית, איפשר בית הדין למבוטחת לנהל הליך של השלמת הוכחות בשאלה אם לאחר האירוע התאונתי (שלא הייתה מחלוקת לגביו) איבדה את הכרתה, בנסיבות שבהן טענה זו הועלתה בכתב התביעה ובתצהיר העדות של המבוטחת, והמומחה הרפואי ייחס לה חשיבות רבה [בר"ע (ארצי) 37333-09-14 בידרמן – המוסד (4.8.2015)].
כפי העולה ממענה ד"ר אנג'ל לשאלת ההבהרה, לצורך מתן חוות הדעת יש ליתן לו פירוט מדויק יותר, "משקלם של המשאות הבודדים אותם מרים התובע ומספר ההרמות ביום" (ההדגשה במקור – ל.ג.). ד"ר אנג'ל הדגיש כי "לא חשוב משקלם המצטבר ליום ולא חשוב משקלם המצטבר לשנה" אלא כמה משאות שמשקל כל אחד מהם יותר מ- 25 – 30 ק"ג הרים התובע ביום עבודה ממוצע.
בענייננו, בתצהירו פירט המערער את התשתית העובדתית, שכללה "קבלה ופריקה של סחורה, סידור הסחורה במדפים וחלוקה למחלקות ..." עת עבודתו הייתה כרוכה ב"פעילות חוזרת ונשנית של התכופפות ונשיאה של משקלים כבדים לצורך פריקת הסחורה מהארגזים וסידורה במדפים וחלוקתה למחלקות". עוד ציין המערער בתצהירו כי בנוסף לפריקת סחורה, סידורה וחלוקתה נדרש לקבל כל יום שאריות של כסף ממחלקות, לשקול אותן ופעמיים בשבוע להעביר אותם ליציקה. על פי האמור בתצהירו, "הייתי מקבל מהמחלקות פחים שמשקלם בין 20 ק"ג ל- 40 ק"ג, הייתי מרים את הדליים, שוקל אותם, מכניס למחסן שימור ופעמיים בשבוע מוציא אותם למחלקת יציקות" (ההדגשה הוספה).
בריכוז העבודה בטבלה, פירט המערער פעולות שונות שעשה במסגרת עבודתו, עת לעתים התייחס לממוצע המשקל שהרים ביום, שלדבריו עומד על 400 ק"ג בממוצע ליום, ולעתים התייחס למשקל ספציפי של פריט (פחי ציאניד – 50 ק"ג; ג'ריקן חומר ניקוי – 18 ליטר; דלי פסולת – 30 ק"ג לדלי). בהקשר זה יש לציין כי בניגוד לנטען על ידי המשיב, על פי האמור בתצהירו של המערער מרכיב אחד בעבודה עם השאריות (העברה למחלקת יציקות) נעשה אכן פעמיים בשבוע, אולם הטיפול בשאריות הכסף נעשה על בסיס יומיומי.
עוד יש לציין כי בהודעה לחוקר שצורפה לתצהירו של המערער והמערער אישר את האמור בה, ציין המערער כי משקלו של כל שק כסף הוא 25 ק"ג, וכל משלוח שהגיע מחו"ל שקל 300 ק"ג.
העולה מהאמור הוא כי הן בהודעתו לחוקר והן בתצהירו טען המערער כי עבודתו הייתה כרוכה גם בהרמת משאות שמשקלם גבוה יותר מ- 10 ק"ג, ואין מדובר בגרסה חדשה שהועלתה לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי. עם זאת, לא ניתן פירוט של מספר המשאות הבודדים שמשקל כל אחד מהם יותר מ- 25 – 30 ק"ג שהרים המערער ביום עבודה ממוצע, שכן המערער לא יכול היה לדעת כי זה הנתון שיידרש למומחה לצורך מתן חוות דעתו. בנסיבות כאלה, בהתאם לאמור בהלכת בידרמן, יש מקום לאפשר למערער להשלים את התשתית העובדתית כך שתועבר למומחה הרפואי תשתית עובדתית מדויקת, על פי הפרמטרים הדרושים למומחה הרפואי לצורך מתן חוות דעתו.
כללו של דבר: יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי, על מנת שיוכל להגיש תצהירי עדות משלימים המתייחסים לנתונים שביקש המומחה הרפואי לצורך מתן חוות דעתו, וזאת משני טעמים: האחד - התשתית העובדתית שהועברה למומחה הרפואי הייתה לא מדויקת, ועל כך גם המשיב אינו חולק; השני – מתשובת המומחה הרפואי לשאלת ההבהרה התברר המיקוד בתשתית העובדתית שיש להעביר למומחה הרפואי – מספר המשאות הבודדים שכל אחד מהם היה יותר מ- 25 – 30 ק"ג שהרים המערער ביום עבודה ממוצע. ויודגש: כבר בגרסה שמסר המערער לחוקר המוסד וכן בתצהירו נטען כי המערער הרים משאות כבדים במשקל זה ואף גבוה ממנו , ואין מדובר בעריכת מקצה שיפורים לגרסה שנמסרה, אלא כאמור ממענה המומחה לשאלת הבהרה התברר המיקוד של הנתונים שיש להעביר למומחה הרפואי.
סוף דבר: הערעור מתקבל, ויתאפשר למערער להגיש תצהירי עדות משלימים. בית הדין האזורי יקבע את המועד להגשת תצהירי עדות משלימים מטעם המערער וכן מועד לקיום דיון הוכחות נוסף, ככל שהמשיב יבקש לחקור את המערער על תצהירו. אחר זאת, יקבע בית הדין האזורי את התשתית העובדתית המלאה והמדויקת, על יסוד מכלול העדויות והראיות שלפניו, תוך התמקדות בנתונים הנדרשים למומחה הרפואי לצורך מתן חוות דעתו, ויפנה למומחה הרפואי את השאלות הרלוונטיות, על יסוד התשתית העובדתית שתיקבע על ידו.

הואיל והמערער יוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א ניסן תש"פ (05 אפריל 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן, שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)