הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 18893-11-18

ניתן ביום 20 אוגוסט 2019

מוריס אמר
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני: השופט ת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק , השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור (עובדים), גב' חיה שחר , נציגת ציבור (מעסיקים), גב' יודפת הראל בוכריס

בשם המערער - עו"ד רמי אסחאק
בשם המשיב - עו"ד חגי פרנקל

פסק דין
השופטת חני אופק גנדלר
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל-אביב ( השופטת אסנת רובוביץ- ברכש ונציגי הציבור הגב' חנה קפלניקוב ומר מרדכי מנוביץ; ב"ל 38304-06-16), בגדרו התקבלה חלקית תביעתו של המערער ונקבע כי הוא סובל מליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודתו, ונדחתה חלקית תביעתו באשר לקיומו של טינטון ( להלן – פסק הדין). המערער מערער על הרכיב בתביעתו אשר נדחה, היינו- בדבר דחיית תביעתו להכרה בקיומו של טינטון.
על פי עובדות המקרה שלפנינו, אשר אינן שנויות במחלוקת, המערער הועסק משנת 1978 ועד פרישתו לגמלאות בשנת 2015 כטכנאי מטוסים בחברת אל-על והיה חשוף למקורות רעש מזיק. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ( להלן – המוסד) להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון, לאור הרעש אליו היה חשוף, אולם המוסד דחה את תביעתו. משכך, הגיש המערער תביעתו כנגד המוסד לבית הדין האזורי. אשר לתובענה בקשר לליקוי השמיעה קבע בית הדין כי " יש לטעמנו לקבל את תביעת התובע בכל הקשור לליקוי השמיעה מחמת החשיפה לרעש", לפי סעיף 84 א(א) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1955 (להלן – החוק). על רכיב זה בפסק הדין לא הוגש ערעור, ועל כן לא נרחיב עליו את הדיבור.
במוקד הערעור מצויה דחיית התובענה לפי סעיף 84 א(ב) לחוק, שהוסף בשנת 2005, שעניינו רעש תמידי באזניים ( להלן – טינטון), שזו לשונו:

84א ליקוי שמיעה

(א) [...]
(ב) רעש תמידי באוזניים ( להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן ( א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

באשר לתביעת המערער בדבר טינטון לפי סעיף 84 א(ב) לחוק, נשאל המומחה הרפואי האם המערער " סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק?". על שאלה זו השיב המומחה, כי ( הדגשה שלי – ח.א.ג.):

"על פי האסופה הרפואית האיזכור המוקדם ביותר לטנטון הוא ב-6.5.2002 בביקור אצל ד"ר אלעד אסתר- רופאת אאג. 9 ימים מאוחר יותר היא מציינת: "לפעמים טנטון". אין בכל יתר האיזכורים לטינטון באסופה הרפואית אם הטינטון הוא מתמיד או סרוגי. גם במכון קולות בבדיקת השמיעה מן
ה-3.12.2015 מדווח על: "טנטון דו"צ טורדני" אך אין איזכור אם הוא מתמיד. גם בבדיקת השמיעה מיום 3.7.2016 מוזכר: "טנטון דו"צ". מר אמר נבדק, על פי האסופה הרפואית, ע"י כ-7 רופאי א.א.ג. למעט שתי ההודעות (הראשונות) על טינטון הרי ב-20 הביקורים שביקר מר אמר אצל ד"ר אסתר אלעד בשנים 2002 ועד 2011 הרי מיוני 2002 אין לא איזכור ולא התייחסות לטינטון. רופאת א.א.ג. נוספת ד"ר טמין יוליה בדקה את התובע מתחילת 2006 ועד תחילת 2008. בכל האסופה לא מופיע סימפטום הטינטון אף לא פעם אחת. הסימפטום גם אינו מופיע בביקור היחיד אצל ד"ר עמוס הלוי (מומחה א.א.ג) באוגוסט 2012. ד"ר כתאבה וד"ר חמדן, גם הם בדקו את מר אמר מס' פעמים בשנת 2014 וציינו טינטון. ד"ר לנדאו טלי, אף היא רופאת א.א.ג. מזכירה בתחילת הביקור בתאריך 19.11.14: "מזה 5 חדשים טינטון שאינו פוליסטילי בשתי האוזניים". גם ד"ר אלה ממלין מדווחת על צפצופים באוזניים. בשלושת ביקורי התובע אצלה מצויין: "ציפצופים באוזניים, ירידה בשמיעה, מזה כי שנה". הפיסקה הועברה מביקור לביקור בשיטת ה- Cut and Paste כולל השגיאה. בביקורים אצל ד"ר מרגוליס, רופא משפחה, בתקופה יולי 2014 עד יוני 2016 מצויין טינטון. מר אמר גם בצע בדיקת איפיון טינטון ב-3.12.2015. בדיקת האדרה היתה שלילית, ממצא לא אופייני.
אם לסכם את ענין הטינטון, הוא נזכר באסופה הרפואית לראשונה באמצע 2002 ונזכר מחדש (?) 12 שנים יותר מאוחר. כפי שכתבתי לעיל פרט ל - "לפעמים טינטון" מ-2002 והתאור "טינטון דו"צ טורדני" אין תאור האם הטינטון, שהיה לסרוגין בתחילה, הפך לתמידי, כל זאת אינו מאפשר לי לקבוע כי הטינטון הוא אכן תמידי".

על רכיב זה בחוות דעת המומחה לא נשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים. לאור חוות הדעת, ולאור הגדרת טינטון בסעיף 84 א(ב) לחוק כ"רעש תמידי באוזניים" (הדגשה שלי – ח.א.ג.), דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער ברכיב זה. לשון פסק הדין ( הדגשות במקור – ח.א.ג.):

"17. טנטון מוגדר בסע' 84א(ב) רישא לחוק כ"רעש תמידי באוזניים". טנטון יכול להופיע בדרכים שונות ואינו בהכרח " רעש תמידי". החוק צמצם למעשה את טווח ההכרה בטנטון כפגיעה בעבודה וקבע למעשה, כי טנטון שאינו עולה כדי " רעש תמידי" לא יוכר כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק.
כמובא לעיל נפסק כי חקיקתו של סעיף 84 א לחוק נועדה לקבוע תנאי סף מקדמיים. עוד נפסק כי בדיקת תנאי בסעיף נועדה לאבחן בין תובעים הסובלים מליקוי שמיעה ומטנטון כתוצאה מרעש במקום העבודה לבין אלו שליקוי השמיעה והטנטון מהם הם סובלים אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ( ר' עב"ל ( ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי [ פורסם בנבו] (2.10.08)).
18. בית הדין הארצי פסק לעניין זה כי טנטון אינו תמידי אם אינו מורגש בכל שעות היממה ( ר' לדוגמה עב"ל ( ארצי) 7950-03-15 אפרים פפו – המוסד לביטוח לאומי [ פורסם בנבו] (10.10.16)).
19. בענייננו, לאחר בחינת האסופה הרפואית של התובע, קבע המומחה כי בשנת 2002 נכתב כי התובע סובל מ"לפעמים טינטון" וכי כ-12 שנים מאוחר יותר חזר התובע על תלונותיו לטנטון, אולם בכל המסמכים הרפואיים אין כל אזכור האם מדובר בטנטון מתמיד. עוד ציין המומחה כי התובע ביצע בדיקת איפיון טנטון בשנת 2015, וכי בדיקת האדרה היתה שלילית וכי מדובר בממצא לא אופייני.
20. המונחים " טנטון זמני" או " טנטון תמידי" אינם נזכרים בחוק, אלא שהמחוקק בחר להגדיר את הטנטון שיוכר כפגיעה בעבודה כ"רעש תמידי". יש להניח שככל שביקש המחוקק לאבחן בין טנטון אקוטי לטנטון כרוני, היה עורך אבחנה זו במפורש בחוק, כפי שהיא קיימת בעולם הרפואה.
21. לפיכך, לשון החוק, אשר דורשת קיומו של רעש תמידי באוזניים, אינה תומכת בקבלת התביעה".

על רכיב זה בפסק הדין הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים
לטענת המערער, העובדה שהתיעוד ברשומה הרפואית " שותק" באשר לתמידיותו או חוסר תמידיותו של הטינטון אינה מלמדת בהכרח שהטינטון ממנו סובל אינו תמידי, כמסקנת בית הדין האזורי. בנסיבות שנוצרו, היה על בית הדין האזורי ליצוק תוכן לרשומה הרפואית ולבחון על פי הרשומה הרפואית האם יש בה כדי למלא את דרישת סעיף 84 א(ב)(3) לחוק. משהתיעוד הרפואי באשר לתלונותיו בעניין הטינטון עולה כדי " פניות חוזרות ונשנות", כמו גם שתלונותיו מעידות על אותנטיות הטינטון, יש להכיר בנסיבות מקרה זה בטינטון כמחלת מקצוע.
בדיון לפנינו הוסיף ב"כ המערער וטען כי: "טנטון תמידי יחשב ככזה אם אותו מבוטח עומד בתנאי הסף של 84א(ב), דהיינו קיימות תלונות חוזרות ונשנות בתיק הרפואי... ברגע שמבוטח מגיע לרופא בפרק זמן של שנה והוא מפנה אותו למספר בדיקות ומספר רופאים הוא לא צריך להגיד טנטון תמידי. אלא אופי הטנטון כפי שנרשם בתיק מלמד על טנטון תמידי... אנחנו צריכים ליצוק פרשנות משפטנית לפי פסיקות בית הדין והספקנות צריכה לפעול לטובת המערער" [פרוטוקול מיום 4.7.19, עמ' 4].
לטענת המוסד, מאחר שלפי חוות דעת המומחה אי אפשר לקבוע האם הטינטון ממנו סובל המערער הינו טינטון תמידי, ומשהמערער אף לא ביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה - בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער להכרה בטינטון לפי סעיף 84 א(ב) לחוק, היות שאינו עולה כדי רעש " תמידי" באוזניים.
בדיון לפנינו הוסיף ב"כ המוסד וטען כי: "החוק דרש תנאי שרעש תמידי באוזניים ( להלן טנטון) יהיה תנאי סף לפני שבודקים את שאר הדרישות שנמנות לאחר מכן בסעיף" [פרוטוקול מיום 4.7.19, עמ' 5].

דיון והכרעה
סעיף 84 א(ב), כפי שתוקן בשנת 2005, קובע את התנאים בהם יוכר טינטון כפגיעה בעבודה בהיבט הקליני תוך הצבת תנאים טכניים מקדמיים לבדיקה זו.
עמדת המערער היא שכאשר התקיימו שלושת התנאים שבסעיף 84 א(ב) אזי בהכרח הרעש הוא תמידי, ולמצער כי פניות חוזרות ונשנות בדבר " טינטון" משמען " טינטון תמידי". טענה זו אין בידינו לקבל.
ברקע הדברים נקדים ונציין כי המחוקק בשנת 2005 הקשיח את התנאים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה. בעב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי (2.10.08) (להלן – עניין ברכליס), ציין הנשיא (דאז) סטיב אדלר, שנמנה על דעת הרוב, כך (הדגשה שלי- ח.א.ג.):

"לא מקרה הוא, שסעיף 84א הוסף לצידו של סעיף 84 לחוק שעניינו ב'בקע מפשעתי'. בשני סעיפים אלו ביקש המחוקק לייחד הסדר ספציפי לליקויים שכיחים יחסית, ששאלת הקשר הסיבתי בינם לבין תנאי העבודה אינה קלה להכרעה במקרים רבים. כשם שסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה על ידי קביעת תנאים המצביעים על הזיקה בין מאמץ לא רגיל או פגיעה בקיר הבטן במהלך העבודה לקרות הבקע; כך סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טינטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטינטון".

גם בחוות דעת המיעוט של השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן, נאמרו דברים דומים לפיהם ""פרשנות התיקון חייבת להיעשות על פי תכליתו. תכליתו הינה, ועל כך יעיד תוכנו ובאופן עקיף גם אופן קבלתו - הקשחת התנאים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעת עבודה והפחתת תשלומי גימלה המשתלמת בגין ליקויי שמיעה וטינטון. גם על כך אין מחלוקת" (הדגשה שלי- ח.א.ג.).
בעב"ל (ארצי) 22736-09-10 כהן ישראל - המוסד לביטוח לאומי (29.5.11) חזר בית דין זה על האמור בעניין ברכליס (הדגשה שלי- ח.א.ג.):

"בעניין ברכליס, התייחס הנשיא אדלר לכך, שסעיף 84א' לחוק נועד לצמצם, באופן משמעותי, את מספר המקרים בהם יוכר הטנטון כפגיעה בעבודה על-ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין טנטון".

לצד זאת, הודגש לא אחת בפסיקה כי " המחוקק חרף כל סייגיו התכוון בכל זאת שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק ייחשב כפגיעת עבודה. אותו סעיף חייב להתפרש לאור נקודת מוצא זו ולא באופן דווקני סכמטי מילולי מנותק מהמטריה בתחום הביטחון הסוציאלי אותה הוא בא להסדיר" (עב"ל ( ארצי) 525/08 רחמים בג - המוסד לביטוח לאומי (14.9.10)).
אשר להיבט הקליני, המחוקק הגדיר בסעיף 84 א(ב) רישא לחוק את המופע הקליני של רעש באוזניים שעשוי להיות מוכר כתאונת עבודה, והוא הגדירו בצורה מחמירה כ"רעש תמידי". משמעות הדבר היא כי בהיבט הקליני מבין מכלול הרעשים האפשריים באוזניים רק " רעש תמידי" מוכר כטינטון, העשוי להוות פגיעה בעבודה. מאחר והמדובר בהגדרה קלינית הרי שהדרך לבוחנה היא באמצעות רופא מומחה שיחווה דעתו בדבר קיומו של רעש תמידי.
עוד נציין כי בפסיקה התעוררה השאלה עד כמה רעש תמידי נחוץ שיהא נוכח כל העת, ובענין זה אימצה הפסיקה פרשנות מצמצמת למונח. כך למשל, בעב"ל ( ארצי) 7950-03-15 אפרים פפו - המוסד לביטוח לאומי (10.10.16) ( להלן - ענין פפו) נדחתה תביעתו של המערער להכרה ברעש באוזניים ממנו סבל כתמידי. באותו ענין העיד המערער שם כי הטינטון " בא והולך" ובעת בדיקת מאפייני הטינטון נכתב " אין טנטון". וכך נאמר:

"אכן, המערער המציא תיעוד רפואי רב המעיד כי הוא סובל מטנטון תמידי המפריע לו מאד. ...גם בבדיקת מאפייני טנטון שנערכה למערער ביום 15.9.2013 , דהיינו לאחר הגשת התביעה למוסד, נרשם בהערות 'הטנטון נשמע רק כאשר נמצא במקום שקט'.
נוסיף, כי לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי המערער לא ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה וכן לא ביקש להיבדק על ידי המומחה הרפואי. כמו כן, המערער לא תמך בתצהיר את טענותיו כנגד הבדיקה מיום 18.3.2013 שלפיהן לא הבין כראוי את שאלת הבודקת".

ברוח זו גם נאמר בעב"ל ( ארצי) 63705-03-16 ‏חננאל יצחקבייב - המוסד לביטוח לאומי (9.7.17) ( להלן - ענין יצחקבייב) כי " סעיף 84 א(ב) מגדיר טינטון כ'רעש תמידי באוזניים', בבדיקת אפיון טינטון נרשם כי המערער לא חש בטינטון במהלך כל הבדיקה, גם לא עם אוזניות. היינו, מבדיקה זו עולה כי המערער אינו סובל מטינטון תמידי באוזניו". נציין כי באותו ענין העידה עורכת הבדיקה כי הבדיקה נעשתה בתנאים אופטימליים ובית הדין נשען בדחיית התובענה גם על עדות זו.
טרם מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בדבר אופיו הקליני של הרעש, קרי היותו תמידי אם לאו, קבע המחוקק בסעיף 84 א(ב)(1)-(3) מספר תנאים שעל בית הדין לבחון התקיימותם. ויודגש, תנאים אלה – לרבות התנאי בדבר פניות חוזרות ונשנות – הינם תנאים משפטיים, ולכן מלאכת קביעתם מסורה לבית הדין ( ראו: עב"ל ( ארצי) 39707-03-12 אמיל כהן - המוסד לביטוח לאומי (25.2.14) ( להלן - ענין אמיל), פיסקה 22 וההפניות שם). המדובר בתנאי סף משפטיים למינוי המומחה הרפואי. היבט זה הודגש בענין יצחקבייב. וכך נאמר ( ההדגשה שלי – ח.א.ג.):

"השאלה שמא מבוטח סובל מ"טינטון תמידי" אם לאו הינה שאלה רפואית, על מנת להשיב על שאלה זו, מקום בו יש מחלוקת בין הצדדים, נדרש בית הדין להיעזר במומחה רפואי. אולם, טרם היעזרות במומחה רפואי, יש לבחון את קיומם של תנאי הסף הקבועים בסעיף 84 א(ב) לחוק, ובכלל זה קיום תנאי הסף של " פניות חוזרות ונישנות", אשר נועד לבחון את מהימנות התביעה הנוגעת לטינטון".

משמע, אם נתקיימו תנאי הסף ימונה מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בדבר תמידיות הרעש. כך למשל, בעב"ל ( ארצי) 29640-11-12 שמעון זינבה - המוסד לביטוח לאומי ( להלן - ענין זינבה) נקבע כי " משהוכחו פניות חוזרות ונישנות הרי שיש לקבוע כי המערער עומד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. משכך יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי, לבחינת השאלה האם סובל הוא מטנטון תמידי בשתי האזניים, ואם כן האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הטנטון". אם לא נתקיימו תנאי הסף המשפטיים תידחה התובענה על הסף ללא צורך במינוי מומחה רפואי.
אשר לתנאי הסף המשפטי בדבר תלונות חוזרות ונשנות, הרי שזה פורש בפסיקה באופן גמיש ומקל, וזאת על מנת למעט בדחייתן של תביעות על הסף ללא בדיקת מומחה רפואי לדבר. במסגרת המבחן הגמיש נאמר בין היתר בעב"ל (ארצי) 53317-10-15 דוד דוויט דסה - המוסד לביטוח לאומי (22.8.17) כך:

"בהקשר זה נקבע בפסיקה כי העיקרון המנחה הוא בחינת האותנטיות של התלונות ולכן יש לבחון את קיומן באופן גמיש. עוד נקבע כי ככלל אין להתחשב בפניות מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד; כי די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו; כי פנייה לרופא, הפנייה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאות הבדיקה - ייחשבו כולם כפנייה אחת; וכי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, ואין צורך כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי מפורש להפרעה בתפקוד...".

לטעמינו, התקיימות תנאי הסף שבסעיף 84 א(ב)(3), כשלעצמה, אינה מייתרת את הצורך בבחינה נפרדת בדבר תמידיות הרעש, וזאת ממספר טעמים: ראשית, טענה זו אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף 84 א(ב). מלשון החוק כפי שנוסח [" רעש תמידי באוזניים ( להלן – טינטון)"] משתמע, כי ההגדרה של טינטון הינה " רעש תמידי באוזניים", ואילו שלושת התנאים שבהמשך הסעיף אינם מגדירים מהו טינטון אלא מגדירים תנאי סף להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה [ וכלשון החוק: "לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים..."]. שנית, המדובר בדרישות שונות בתכליתן ומהותן. בעוד שתנאי הסף שבסעיף 84 א(ב)(3) הוא בעל אופי משפטי והוא נועד ללמד על אותנטיות התלונות, הרי שהדרישה לרעש מתמיד מכוונת לביטוי הקליני של הפגיעה. לא זה כהרי זה. שלישית, מן השוני בתכלית נובע גם שוני בדרך בדיקתן. תנאי הסף נבחנים על ידי בית הדין כחלק מהדיון אם למנות מומחה רפואי, ואילו התנאי בדבר תמידיות הרעש נבחן בידי מומחה רפואי. אם תתקבל טענת המערער הרי ששלב מינוי המומחה הרפואי יתייתר, שהרי לשיטתו מעצם התקיימות תנאי הסף בדבר פניות חוזרות ונשנות תוסק מסקנה בדבר תמידיות הרעש, ולכך אין להסכין. רביעית, היות שתנאי הסף למינוי מומחה רפואי שבסעיף 84 א(ב)(3) פורש בצורה גמישה, הרי שגמישות זו של תנאי הסף אינה אוצרת את הכוח להחזיק את הדרישה הקלינית ל"רעש תמידי", כפי שזו נתפרשה בענין פפו ובענין יצחקבייב. חמישית, ברוח זו גם נאמר בעב"ל (ארצי) 27311-10-16 מוחמד ג'ומעה - המוסד לביטוח לאומי (22.1.19) כי (ההדגשה שלי – ח.א.ג.):

"נקדים ונאמר, כי בהתאם להוראת סעיף 84א (ב)(1) לחוק, אחד מתנאי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, הוא שמדובר ב'רעש תמידי באוזניים', דהיינו טנטון תמידי".

מכאן כי טענתו המרכזית של המערער, לפיה התקיימות תנאי הסף המשפטי בדבר תלונות חוזרות ונשנות מלמדת מנה וביה כי המדובר לעולם ברעש תמידי – להידחות. יש להבחין בין דרישת "התמידיות" לדרישת "פניות חוזרות ונשנות" ואלה אינן דרישות זהות מבחינת מהותן, תכליתן ודרך בדיקתן. משכך, אין בקיומן של פניות חוזרות ונשנות כדי לספק את הדרישה לתמידיות הרעש מבחינה קלינית.
יחד עם זאת, בהיות המומחה הרפואי נדרש למכלול נסיבות הענין לרבות פניותיו הקודמות של הפונה, הרי שתדירות הפניות ותוכנן עשויות לבוא לידי ביטוי במסגרת חוות דעתו הרפואית. עמד על כך חברי השופט ( כתוארו אז) איטח בענין זינבה באומרו ( ההדגשה שלי – ח.א.ג.):

"השאלה אם למבוטח טנטון תמידי בשתי האזניים אם לאו היא שאלה רפואית, שעל מנת להשיב עליה, מקום בו יש מחלוקת בין הצדדים, נדרש בית הדין להיעזר במומחה-יועץ-רפואי. טרם היעזרות במומחה-יועץ-רפואי, יש לבחון את קיומם של תנאי הסף הקבועים בסעיף 84 א(ב) לחוק, ובכלל זה קיום תנאי הסף של " פניות חוזרות ונישנות", שכאמור נועד לבחון את מהימנות התביעה הנוגעת לטנטון. משתכלית הדרישה לקיומן של פניות חוזרות ונישנות היא בחינת המהימנות – אין חובה כי כל תלונה תתייחס במפורש לשתי האזניים דווקא או להיותה תמידית. לצורך בחינת מהימנות התביעה הנוגעת לטנטון די לעתים בעצם תלונת הטנטון ללא כל תוספת. השאלה האם לאור תלונות אלה ולאור יתר הנסיבות הרפואיות ניתן לקבוע קיומו של טנטון תמידי, מסורה קודם כל לבחינה רפואית".

ברוח זו גם נקבע בענין ג'ומעה כי המערער סובל מטינטון תמידי, מבלי שניתן לבדיקת מאפייני הטנטון משקל מכריע, וזאת בהתחשב " במכלול נסיבותיו של המקרה הנדון, על יסוד התיעוד הרפואי שממנו עולה כי המערער התלונן באופן חוזר ונשנה על פגיעה בתפקוד עקב טנטון תמידי, ועל יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי כמכלול...".
בהקשר להיות התלונות ואופיין מרכיב בהערכת אופיו התמידי של הרעש – וזאת לצורך הערכת ההיבט הקליני ולא תנאי הסף המשפטיים - נקבע בפסיקה כי "העובדה שלא נרשם במפורש בתיעוד הרפואי 'טינטון תמידי' אלא רק 'טינטון' אינה מעידה על כך שאין מדובר ב'רעש תמידי באוזניים'" (ענין אמיל. הדגשה במקור). יחד עם זאת, באותו ענין התלונן המערער במהלך בדיקת השמיעה על "צפצופים... כל הזמן, בעיקר בערב, לאחרונה בלילה"(שם, סעיף 24 לפסק הדין).

במקרה דנן, המומחה הרפואי עבר בקפידה על תיאור תלונותיו של המערער והגיע לכלל מסקנה כי אין בידו לקבוע שהרעש ממנו סובל המערער הינו תמידי. בהתאם להלכה הפסוקה, התערבות בחוות דעתו של המומחה הרפואי צריכה להיעשות בזהירות, ואיננו סבורים כי מקרה זה מצדיק התערבות כאמור. חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת, היא נסמכת על הרשומות הרפואיות ותוצאות בדיקת הטינטון, ועולה בקנה אחד עם התנהלותו הדיונית של המערער אשר לא הפנה למומחה שאלות הבהרה בעניין זה. לטעמנו, מכל המסמכים שבפנינו - קרי הרשומות הרפואיות, טופס התלונה למוסד ולבסוף התובענה שהגיש לבית הדין האזורי - עולה שתיקה עקבית באשר לאופיו של הרעש, קרי מידת תמידיותו. ועל כן, לטעמנו, יש לדחות את הערעור. אשר לרשומות הרפואיות, אין מחלוקת כי הרעש בשנת 2002 לא היה רעש תמידי, וכלשון המערער "לפעמים טנטון". בהמשך בין השנים 2002- 2014 לא שב המערער על תלונתו בדבר טינטון, הגם שנבדק לאורך השנים בידי רופאים שונים. החל משנת 2014 שב להתלונן על הטינטון, ואולם אין תיעוד לאופי הרעש באוזניים. במהלך בדיקת השמיעה שנערכה בשנת 2015 תואר הטינטון כטורדני, ולא נעשה שימוש במינוח תמידי, שהינו בעוצמה גבוהה יותר, הגם שחזקה היא כי המדובר בבודק האמור להיות רגיש לאבחנות אלה. אשר לטופס התלונה למוסד, תוארה מהות החבלה כ"צפצופים וליקויי שמיעה", ולא נתן פירוט של אופי הרעש באוזניו. אשר לגרסתו בבית הדין האזורי, המערער נמנע מלמסור בגדרה גרסה – בין בכתב התביעה או בסיכומים – בדבר מידת תמידיות הטינטון. אציין כי גם תצהיר מטעמו של המערער לא הוגש, ולא נערכו חקירות. אציין כי גרסה כזו בעלת חשיבות הן לשם התחקות אחר אופיו של הטינטון, במיוחד על רקע שתיקתן של מרבית הרשומות הרפואיות בהיבט זה, והן על רקע כך שתלונתו הראשונית בשנת 2002 היתה "לפעמים טנטון". מכאן כי היה מקום לטעון בצורה ברורה אם חלה החמרה במידת הטינטון ומתי, וזאת לא נעשה. לטעמנו, מקרה זה שונה מהנדון בענין אמיל, שכן שם היתה אחיזה מסוימת ברשומות הרפואיות לאופיו של הטינטון, עת תיאר אותם " כל הזמן", ובמקרה דנן אין אחיזה כאמור.

לכך נוסיף, כי גם בערעור בפנינו ביקש המערער לערוך את " ההשלמה" הנדרשת בהיבט הקליני בדבר אופיו התמידי של הרעש באמצעות טענה משפטית לפיה התקיימות התנאי שבסעיף 84 א(ב)(3) בדבר פניות חוזרות ונשנות ממלאת מניה וביה אחר דרישת התמידיות. טענה זו נדחתה על ידינו, ולכן עלה הצורך לבחון אם קמה עילה להתערבות בחוות דעתו הרפואית של המומחה לאור מכלול נסיבות הענין. לאחר בחינתן של מכלול הנסיבות, לרבות הימנעות המערער מהעמדת גרסה ברורה בענין זה, נותרה שתיקתו העקבית של המערער בהיבט הקליני – ולכן לטעמנו דין הערעור להידחות.

סוף דבר- דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, ונוכח השאלה המשפטית הראויה שהעלה המערער, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

חני אופק גנדלר, שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)