הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 17730-03-16

ניתן ביום 01 ינואר 2018

משה נישטט
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון

בשם המערער – עו"ד שירה עובדיה, עו"ד ניצן מרום
בשם המשיב – עו"ד דוד דיין

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא (בדימוס) השופטת איטה קציר ונציגת הציבור גב' אביבה שור; ב"ל 22772-02-10), שבו נדחתה, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי פרופ' ארנון כהן, תביעתו של המערער להכרה במחלות ה- Dermatitis Seborrhic ו- Contact Dermatitis כפגיעה בעבודה.
במסגרת דיון קדם ערעור הוסכם כי הטיעון לפרוטוקול ייחשב כסיכומים בכתב, ופסק הדין יינתן על יסוד הטיעונים לפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

ההליכים בבית הדין האזורי:
התשתית העובדתית:
התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, על יסוד חומר הראיות שלפניו, היא כמפורט להלן:

  1. התובע יליד 1946.
  2. משנת 1995 ועד אפריל 2008 עסק התובע בעבודות שיפוץ בבניינים מטעם חברת "שיפוצוף בע"מ".
  3. התובע עבד 6 ימים בשבוע, 8-9 שעות ביום.
  4. במסגרת עבודתו הנ"ל נחשף התובע למגוון חומרי בניין כגון: מלט, סיד, דבקים לסוגיהם, חומרי ניקוי הכוללים סיליקון 80, חומרי ניקוי וחומצות לניקוי קרמיקות – בתדירות משתנה, בהתאם לצרכי העבודה.
  5. בשנת 2007 החל התובע לסבול מבעיות בעור והפסיק לעבוד באפריל 2008.
  6. התובע לקה ב-"Seborrhic Dermatitis" וב-" Nos Contact Dermatitis" - שאותם הוא מייחס לתנאי עבודתו בחומרים שאוזכרו לעיל.

חוות דעת המומחה הרפואי:
בית הדין האזורי מינה את פרופ' ארנון כהן כמומחה יועץ רפואי.
בחוות דעתו מיום 4.9.2011 סקר המומחה הרפואי את הרקע הרפואי של המערער כמפורט להלן:
רקע רפואי
התובע עסק בעבודות שיפוץ בבניינים ובכלל זה נחשף לחומרי בניה, כולל מלט, סיד, דבקים, שמנים, חומרי ניקוי ועוד. לפי המצוין במכתב התובע החל לסבול ממחלת עור בשנת 2007. הפריחה מופיעה בעיקר בידיים, אך במקומות שונים ברשומה הרפואית מצוינת פריחה במקומות שונים בגוף וכן בפנים. במבחני מטלית שבוצעו בבית החולים רמב"ם בנובמבר 2009 נמצא כי התובע רגיש במבחני מטלית בעיקר ל- Balsam of Peru. כמו נמצא ספק למבחן טלאי חיובי למספר חומרים נוספים.
בעיון ברשומה הרפואית נמצאו הממצאים הבאים:
 בשנת 1995 סבל התובע מדלקת עור באזור הפין.
 החל משנת 1998 מצוין בתיק הרפואי כי התובע סבל מדלקת עור ממגע (וזאת בניגוד למצוין במכתב, כי המטופל החל לסבול ממחלת עור בשנת 2007).
 בשנת 2007 מצוין כי התובע סבל מדלקת עור סבוראית ודלקת עור ממגע.

בתשובה לשאלות בית הדין האזורי השיב המומחה רפואי כך:

א. מהי המחלה או המחלות מהן סובל התובע?
מחלת העור שממנה סובל מר נישטט היא דלקת עור אלרגית ממגע. אבחנה זו אושרה על ידי מבחני מטלית שבוצעו בבית החולים רמב"ם, בהם נמצא כי התובע רגיש לחומר בעיקר ל Balsam of Peru. יש לציין שרגישות ל - Balsam of Peru מאפיינת רגישות לבשמים, חומרי טעם ותרופות. כמו כן ידוע של -Balsam of Peru רגישות צולבת לחומרים רבים. לא ניתן להתייחס לנושא של "ספק" למבחן טלאי חיובי למספר חומרים נוספים, מכיוון ש"ספק" מבחן טלאי חיובי אינו מהווה אסמכתא לרגישות לחומר מסוים. כמו כן, הרגישות הצולבת של Balsam of Peru אינה מהווה הוכחה מספקת לקשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של מר נישטט לבין מחלות העור מהן הוא סובל.

דלקת עור אלרגית ממגע נגרם ע"י חשיפה לחומרים הבאים במגע עם העור. חומר הגורם לדלקת עור אלרגית ממגע מכונה "אלרגן". אם אדם רגיש (אלרגי) לאלרגן, מגע עם אותו אלרגן יגרום גרד, דלקת עור (אקזמה) ושלפוחיות במקום המגע. רוב המקרים של דלקת עור אלרגית מאובחנים באמצעות מיקום הפריחה. לעיתים, הסיבה אינה מזוהה באמצעות סיפור מחלתו של החולה או בדיקה גופנית של החולה, ואז הרופא יבצע מבחני מטלית. במבחני מטלית כמויות קטנות של חומרים החשודים כאלרגנים מוצמדים לעור ע"י רצועות חבישה ומוסרות אחרי יומיים. דלקת עור אלרגית תתבטא כאודם או שלפוחית באזור המגע של האלרגן עם העור. אלרגנים שכיחים הינם ניקל, גומי, חומרי צבע, משמרים, חומרי ריח וצמחים מסוימים.

בנוסף, התובע סובל מדלקת עור סבוראית. דלקת עור סבוראית הינה מחלת עור כרונית, דלקתית המופיעה בפנים: בעיקר בין הגבות, בצידי האף, מאחורי האוזניים, בעור הקרקפת ולפעמים מתפשטת גם לחלקו העליון של הגב ולמרכז החזה. במרבית החולים, דלקת עור סבוראית אינה נגרמת על ידי חשיפה תעסוקתית.

ב. האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו ...לעיל לבין מחלתו ו/או מחלותיו?
למרות המיקום האופייני של הפריחה בידי התובע, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין החשיפה לחומרים חומרי בניה, כולל מלט, סיד, דבקים, שמנים חומרי ניקוי, מכיוון שמבחני המטלית לא היו חיוביים לחומרים אליהם היה חשוף התובע. מבחני המטלית הראו רגישות ל- Peru Balsam of המאפיינת רגישות לבשמים, חומרי טעם ותרופות. לא נמצאו מבחני מטלית חיוביים אשר מבטאים רגישות לחומרים המצוינים קודם. אם היתה אכן רגישות לחומרים המבטאים רגישות לחומרים אליהם היה חשוף התובע, תוצאות מבחני המטלית היו חיוביות לחומרים אלו (למשל כרום).
לאור מבחני המטלית שהיו לא רלוונטיים לחשיפה התעסוקתית של התובע, גם לא ניתן לקבוע קשר בין דלקת העור הסבוראית ממנה סובל התובע לבין החשיפה תעסוקתית של התובע.

ח. האם מדובר במחלת מקצוע או לאו?
למרות המיקום האופייני של הפריחה בידי התובע, לא ניתן לקבוע שעבודתו של התובע גרמה למחלת מקצוע מכיוון שמבחני המטלית הראו רגישות ל Balsam of Peru המאפיינת רגישות לבשמים, חומרי טעם ותרופות. לא נמצאו מבחני מטלית חיוביים אשר מבטאים רגישות לאותם החומרים אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו: חומרי בניה, מלט, סיד, דבקים, שמנים חומרי ניקוי. אם היתה אכן רגישות לחומרים המבטאים רגישות לחומרים אליהם היה חשוף התובע, תוצאות מבחני המטלית היו חיוביות לחומרים אלו (למשל כרום)".
נציין כי המומחה נשאל גם האם המערער נפגע במנגנון המיקרוטראומה ותרומת תנאי העבודה למחלה, אך השיב כי בהעדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה שאלות אלה אינן רלוונטיות.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 11.1.2012 השיב המומחה להלן:
א. האם נכון כי במידה ותוצאות מבחני הטלאי יצאו שליליים אין זה שולל כי התובע סובל מקונטקט דרמטיטיס?
בהכללה, מבחני טלאי שליליים אינם שוללים אבחנה של קונטקט דרמטיטיס.
במקרה של מר נישטט, מבחני הטלאי לא היו שליליים, אלא הראו על רגישות בעיקר ל Balsam of Peru המאפיינת רגישות לבשמים, חומרי טעם ותרופות, אך לא לחומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו. אם היתה אכן רגישות לחומרים המבטאים רגישות לחומרים אליהם היה חשוף התובע, תוצאות מבחני הטלאי היו חיוביות לחומרים אלו (למשל כרום).
ב. האם נכון כי הגם שבמבחני הטלאי התקבלה תוצאה שלילית אפשרי לקבוע קשר סיבתי לאור היחשפות התובע לחומרים מגרים, ולאור מבחן העבודה, ולאור צורת ומיקום הפריחה, ולאור חיכוך הידיים עם חומרים מגרים?
בהכללה, גם כאשר מבחני הטלאי שליליים ניתן לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית הגורמת לדלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני או אלרגי.
במקרה של מר נישטט, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי עקב מיקום הפריחה המופיעה אמנם בידיים, אך במקומות שונים ברשומה הרפואית מצוינת פריחה במקומות שונים בגוף.
ג במידה והתשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם ניתן לקבוע כי התובע סובל מדלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני?
מבחינה קלינית, קיימת סבירות גבוהה שהתובע לא סבל מדלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני.
לאחר שהתקיים דיון בבית הדין האזורי בבקשת המערער למנות מומחה רפואי נוסף ולחלופין להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ניתן פסק דין במסגרתו נדחו בקשת המערער וכן התביעה.
בפסק דין שניתן על ידי בית הדין זה (עב"ל 6237-04-12 מיום 30.6.2015) נפסק כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי להגשת סיכומי טענות הצדדים, במסגרתם יוכל המערער להעלות טענותיו בעניין קיומה של אסכולה אחרת, וכן טענות בקשר לחוות דעתו של המומחה הרפואי, לרבות השאלה האם יש בהן הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר. בהמשך לכך, הוגשו סיכומי טענות הצדדים וניתן פסק הדין מושא הליך זה.

פסק דינו של בית הדין האזורי:
בית הדין האזורי דחה את בקשתו של המערער לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולמנות מומחה רפואי אחר/נוסף, וקבע כי חוות דעתו של המומחה הרפואי "עניינית, ברורה וענתה על כל שאלות בית הדין כנדרש".
בית הדין האזורי קבע כי המומחה הרפואי מבסס את חוות דעתו על נתונים רפואיים רלוונטיים לצורך קביעת הקשר הסיבתי והם: תוצאה שלילית במבחני המטלית הרלוונטיים אשר אינם מראים אלרגיה של המערער לחומרים אליהם נחשף בעבודתו (מלט, סיד, דבקים, שמנים וחומרי ניקוי); תוצאה חיובית במבחני המטלית לחשיפה לבשמים, חומרי טעם ותרופות אשר אינם קשורים לחומרים שבהם נחשף המערער בעבודתו; הופעת פריחה בעורו של המערער בגופו ולא רק בידיו של המערער, האזור החשוף בעבודה לחומרי בניה. בהקשר זה צוין כי כבר בשנת 1995 סבל המערער מדלקת באזור הפין ובשנת 1998 נרשם כי המערער סובל מדלקת עור ממגע. כלומר רישומים רפואיים שקיימים עוד לפני שנת 2007, מועד שבו נטען כי החל לסבול ממחלות עור. נוכח האמור נדחתה טענת המערער כי מבחני המטלית נועדו לקבוע רק את סוג הדלקת בעור ולא את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה והמחלה; מבחני המטלית נועדו לקבוע רגישות לחומרים מסוימים שלהם המערער נחשף במהלך עבודתו, ואם התוצאה שלילית אז יש לבדוק נתונים נוספים, כגון עברו הרפואי של המערער ואת מיקום הופעת הפריחות.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי נוכח מכלול הנתונים שפירט המומחה הרפואי בחוות דעתו, שהיא כאמור מפורטת ומנומקת, לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו.
בית הדין האזורי דחה את הטענה כי יש סתירה בין חוות הדעת לבין התשובות לשאלות הבהרה, בעניין מיקום הפריחה, וקבע כי הן בחוות הדעת (בחלק של רקע רפואי) והן בתשובות לשאלות ההבהרה נקבע כי המערער סבל מפריחה באזורים שונים בגוף ולא רק בידיים.
בהתייחס לטענת המערער כי המומחה הרפואי דוגל באסכולה מחמירה, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' וולף שלפיה לא קריטי לאבחן במדויק מאיזה סוג של מחלת עור נובעת הדלקת לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה, וכי ניתן לקבוע קשר סיבתי לאור היחשפות לחומרים מגרים, מבחן העבודה, צורת מיקום הפריחה וחיכוך הידיים עם חומרים מגרים, כעולה מחוות דעתו של פרופ' וולף בעניין אוחנה [ב"ל (ת"א) 6217-07 אוחנה בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי (14.12.2010)] – קבע בית הדין האזורי כי אין מדובר באסכולה רפואית שונה, אלא הוכח כי מדובר במבוטחים שלהם נתונים רפואיים בסיסיים שונים, ספציפיים לכל אחד מאותם מבוטחים, וגם פרופ' וולף שלל קשר סיבתי מקום בו הפריחה הופיעה לא רק בידיים אלא גם באזורים אחרים בגוף שבהם לא נחשף המבוטח לחומרי הדבק.

טענות הצדדים בערעור
המערער טען כי יש סתירה בין חוות דעתו של המומחה הרפואי לבין תשובותיו לשאלות ההבהרה. בעוד שבחוות דעתו קבע המומחה כי מיקום הפריחה בידיו של המערער אופייני למחלת הקונטקט דרמטיטיס, בתשובותיו לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה כי בנוסף לפריחה בידיו סבל המערער גם מפריחה במקומות שונים בגוף; גם אם קיימת פריחה במקומות שונים בגוף הדבר אינו שולל את הקשר הסיבתי; המומחה סותר עצמו בהתייחסות למבחני המטלית: כך, המומחה קובע מחד כי מבחני טלאי שליליים אינם שוללים אבחנה של קונטקט דרמטיטיס, ומאידך קובע כי אם הייתה רגישות לחומרים אליהם נחשף המערער בעבודתו תוצאות מבחני הטלאי היו חיוביות בהתייחס לחומרים אלה; מחוות הדעת עולה כי המומחה מקובע בדעתו בעניין שלילת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו; האסכולה שבה דוגל המומחה, הרואה במבחני המטלית חזות הכל, היא אסכולה מחמירה, ביחס לאסכולה העולה מחוות דעתו של פרופ' וולף, שלפיה מבחני הטלאי לא נועדו לקבוע האם לנבדק קונטקט דרמטיטיס אלא רק לסייע בקביעת סוג הדלקת, וכי ניתן לקבוע קשר סיבתי על יסוד נתונים אחרים – בדיקה קלינית, היחשפות לחומרים מגרים, מבחן העבודה (הטבה בעת חופשה והתלקחות מחודשת עם החזרה לעבודה), צורת ומקום הפריחה, חיכוך הידיים עם חומרים מגרים. נוכח האמור, יש למנות מומחה רפואי נוסף.
בטיעוניו בדיון קדם ערעור הוסיף המערער וטען כי הפסיקה הכירה בשני סוגים של קונטקט דרמטיטיס – האלרגי וגירוי ראשוני, והמומחה הרפואי בדק רק את הסוג הראשון, ולא בדק אם המערער סובל מדלקת עקב גירוי ראשוני, על פי העקרונות לבדיקה זו, וכמו כן לא בדק בדיקה קלינית את המערער. על כן, יש למנות מומחה רפואי נוסף; לכל הפחות יש לשאול את המומחה הרפואי האם הוא מייחס את המחלה ממנה סובל המערער לאלרגיה לחומרים שנמצאה במבחני המטלית.
ב"כ המוסד טען כי המומחה הרפואי ביסס את קביעתו בדבר העדר קשר סיבתי על ארבע סיבות – מבחני מטלית שליליים לחומרים אליהם נחשף המערער, למערער אלרגיה לחומרים אחרים, קיימות תגובות אלרגיות באזורי גוף אחרים מלבד הידיים, קיימות תגובות אלרגיות מתקופה קודמת לחשיפה האינטנסיבית לחומרים. די בנימוקים אלה על מנת לדחות את התביעה, כפי שקבע בית הדין האזורי; אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המומחה הרפואי כי ניתן לתת חוות דעת בעניינו של המערער ללא בדיקה קלינית; המומחה הרפואי אינו צריך להשיב מה מקור האלרגיה, אלא האם יש קשר סיבתי בינה לבין תנאי העבודה.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
בניגוד לנטען על ידי המערער, המומחה הרפואי לא ביסס את חוות דעתו רק על העובדה שמבחני המטלית היו שליליים ביחס לחומרים אליהם נחשף המערער בעבודתו, אלא על נימוקים נוספים: למערער אלרגיה לחומרים אחרים; קיימות תגובות אלרגיות באזורים אחרים בגוף ולא רק בידיים; על פי התיעוד הרפואי, למערער היו תגובות אלרגיות בעבר, בטרם נחשף אינטנסיבית לחומרים. כמו כן, בניגוד לנטען על ידי המערער, אין סתירה בין חוות דעתו של המומחה הרפואי לבין תשובותיו לשאלות ההבהרה בעניין מיקום הפריחה בגוף, שכן גם בחוות הדעת הראשונה בפרק "רקע רפואי" צוין כי המערער סבל מפריחה גם באזורים אחרים בגוף. חוות דעתו של המומחה הרפואי מבוססת איפוא על מספר נימוקים מצטברים, והמערער לא הצביע על הצדקה שלא לקבלה.
אשר לטענת המערער כי המומחה הרפואי דוגל באסכולה מחמירה הרואה בבדיקות המטלית חזות הכל: ראשית, המומחה הבהיר בתשובתו לשאלת ההבהרה כי "בהכללה, גם כאשר מבחני הטלאי שליליים ניתן לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית הגורמת לדלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני או אלרגי". מכאן, כי המומחה הרפואי אינו רואה במבחני המטלית חזות הכל, ומקובל עליו כי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי מכלול הנתונים. בעניינו של המערער, סבר המומחה הרפואי כי בשל מספר טעמים נוספים (רגישות לחומרים אחרים, פריחה בגוף באזורים שאינם באים במגע עם החומרים אליהם נחשף המערער בעבודתו ותופעות של פריחה לפני החשיפה האינטנסיבית לחומרים) – לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלת העור ממנה סבל. נוכח האמור, יש לדחות את טענת המערער כי המומחה הרפואי דוגל באסכולה מחמירה. בהקשר זה נציין גם כי המערער לא הביא ראיות לכך שמתקיים בו מבחן העבודה (הטבה בעת חופשה והתלקחות עם החזרה לעבודה). אשר לטענה כי היה מקום לעריכת בדיקה קלינית למערער, הרי נוכח העובדה שהמערער הגיש את תביעתו כשנתיים לאחר שהפסיק את עבודתו הכרוכה במגע עם החומרים, הרי שבדיקה קלינית לא הייתה יכולה לתרום דבר.
כאמור, המערער ביסס את טענתו כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה על יסוד השוואה לחוות דעת שניתנו בשני הליכים אחרים, ולהלן נתייחס אליהם:
פסק דין אוחנה [ב"ל (ת"א) 6217-07 אוחנה בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי (14.12.2010)]: עיון בפסק הדין מעלה כי המומחה הרפואי הגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי למרות מבחני המטלית השליליים לחומרים אליהם נחשף המבוטח בעבודתו בשל הנתונים הקונקרטיים באותו מקרה: "מבחן עבודה" חיובי (הטבה בעת חופשה והתלקחות מחודשת בעת חזרה לעבודה); מיקום וצורת הפריחה; המבוטח נחשף לחומרים (שמני קירור) הידועים כחומרים מגרים, שעובדים רבים מפתחים דלקת עור ממגע כתוצאה מחשיפה אליהם. נתונים אלה לא התקיימו בעניינו של המערער, ולכן לא ניתן להקיש מפסק דין אוחנה לענייננו, ולא ניתן להסיק מפסק דין אוחנה כי המומחה הרפואי שבחן את עניינו של המערער דוגל באסכולה מחמירה.
פסק דין דוידוב [ב"ל (חי) 2816-06 דוידוב יאשוגה נ' המוסד לביטוח לאומי (24.1.2010)]: בפסק דין זה נדחתה תביעתו של מבוטח להכרה במחלת עור כפגיעה בעבודה, על אף שנמצא כי יש לו רגישות לחומר אליו נחשף במסגרת עבודתו, נוכח העובדה שהייתה למבוטח פריחה לא רק בידיו שנחשפו לחומר אלא גם ברגליו. מכאן, שלא זו בלבד שפסק הדין אינו תומך בטענות המערער, אלא שהוא מציג דוגמא נוספת לדחיית תביעה להכרה במחלת עור בעילה של מיקרוטראומה/מחלת מקצוע, בשל העובדה שלמבוטח פריחה באזור בגוף שאינו חשוף לחומרים הנטענים כחומרים אלרגיים אליהם נחשף המבוטח בעת ביצוע עבודתו.
סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, משלא מצאנו הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו, דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ח (01 ינואר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

אילן איטח,
שופט

מר שלמה כפיר,
נציג ציבור (עובדים)

גברת דיתי שרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)