הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 16882-09-16

ניתן ביום 09 אוגוסט 2017

שחר מרגלית המערער

-

המוסד לביטוח לאומי המוסד

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופט אילן איטח
נציגת ציבור ( עובדים) גב' מיכל בירון-בן גרא, נציג ציבור ( מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער- עו"ד סאמי אבו ורדה
בשם המוסד- עו"ד רועי שביט

פסק – דין
סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו ( השופטת נטע רות; ב"ל 28578-08-14) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעתו בברכיו, על פי תורת המיקרוטראומה, כ-"פגיעה בעבודה" כהגדרתה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי
המערער יליד 1978 החל לעבוד בחודש אפריל 2000 בחברת החשמל במחלקת ביצוע. במסגרת עבודתו נדרש המערער לטפל בתקלות ולבצע עבודות תחזוקה שונות.
ביום 20.5.14 הגיש המערער למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. במכתבו מיום 29.7.14 הודיע המוסד למערער על דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה.
כנגד החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.
המערער בתצהירו תיאר את תנאי עבודתו, המצריכים לשיטתו ביצוע תנועות חוזרות ונשנות המפעילות לחץ מיוחד על הברכיים. ראשית, העיד כי עבודתו כרוכה בטיפוס על סולמות או על עמודי חשמל לצורך תיקון תקלות וביצוע עבודות תחזוקה, לעתים תוך נשיאת ציוד עבודה בזמן הטיפוס. שנית, העיד המערער כי הוא נדרש לכרוע לעתים קרובות על ברכיו כדי לבצע עבודות בגובה נמוך כגון השחלת כבלים או משיכתם.
ביום 21.12.15 התקיים דיון אשר במהלכו נחקר המערער על גרסתו, כפי שעולה מתצהירו. כמו כן, לאור העובדה כי המערער לא זימן לעדות איש מטעמו או מטעם המעסיק ואף לא צירף מסמכים המלמדים על העבודות אותן נדרש לבצע במקום עבודתו, הן מבחינת תוכנן והן מבחינת היקפן, ובכדי לתת למערער את יומו בבית הדין, דחה בית הדין את הדיון למועד מאוחר יותר.
בדיון שהתקיים ביום 27.6.16 העיד מר גדליה דוד ( להלן- מר דוד), מנהל העבודה אשר עבד עם המערער. מעדותו עלה כי במהלך יום עבודה רגיל, הוא והמערער נדרשים לתחזק עד 20 עמודי חשמל, אך לא באופן קבוע ויומיומי. לדבריו היו ימים בהם טיפלו ב-18 עמודים ומאידך היו ימים בהם לא טיפלו בעמודים כלל. עוד עלה מעדותו של מר דוד כי הטיפוס על הסולם אורך בין 3 ל-10 דקות, כאשר מרבית העבודה מתבצעת לאחר השלמת הטיפוס וכי ישנם עמודים שכלל אינם מצריכים טיפוס על סולם.
לאחר שמיעת עדותו של מר דוד, התרשם בית הדין האזורי כי קיימת אי הלימה בין תיאור תוכנה של העבודה על ידי המערער לבין התיאור כפי שעולה מעדותו של מר דוד. עוד צוין כי המערער לא הציג את סידורי העבודה אשר בית הדין הורה להביאם לדיון.
על סמך מכלול הראיות שבחן, קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את התביעה מאחר שהמערער לא הציג ראיות משכנעות לתמיכת טענתו כי במסגרת עבודתו הוא נדרש לבצע תנועות חוזרות ונשנות על פני פרקי זמן משמעותיים במהלך יום העבודה.

מכאן הערעור שלפנינו
בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 8.2.17, הדיון בערעור נערך כך שב"כ המוסד סיכם טענתיו בעל פה בעת הדיון וב"כ המערער השיב לכך בכתב וזאת בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

עיקר טענות הצדדים בערעור
המערער טוען כי בפני בית הדין האזורי הוכחה התשתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה. לשיטתו, כפי שעולה מתצהירו וכן מעדותו בבית הדין האזורי, המערער מבצע שתי תנועות זהות החוזרות ונשנות, אשר הראשונה היא טיפוס על סולמות ועמודים, והשנייה היא כיפוף ברכיו. המערער טוען כי הטיפוס לתקופות ממושכות במהלך יום העבודה בתנאים קשים תוך החזקת ציוד כבד מצריך הפעלת מאמץ פיזי גדול על הברכיים וכן מצריך תנועות חוזרות ונשנות.
לטענת המערער, מדברי העד מר דוד, עולה כי המערער בעבודתו אכן ביצע את שתי הפעולות העיקריות שתוארו לעיל, טיפוס וכיפוף ברכיו.
עוד טוען המערער כי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת עסק בשני מקרים זהים לחלוטין, בעניין שני עובדים במחלקת ביצוע רשת בחברת החשמל, אשר אופי עבודתם ואופי הפעולות שביצעו העובדים דומים ואף זהים לאופי עבודתו של המערער. במקרים אלה, בית הדין האזורי בנצרת מינה מומחה רפואי ונקבע קשר סיבתי בין עבודת התובעים לבין פגיעתם. [כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, המערער הפנה לפסקי הדין להלן: ב"ל ( נצ') 1915-09 בונר מיכאל - המוסד לביטוח לאומי (27.07.2010) ( להלן- בונר); ב"ל ( נצ') 33479-05-14 מאיר בן עזרא - המוסד לביטוח לאומי (04.06.2015) ( להלן- בן עזרא)].
לטענת המערער, מדובר בשני עובדי רשת בחברת החשמל, אשר מבצעים את אותה העבודה שביצע המערער במסגרת עבודתו בחברת החשמל במשך השנים. לשיטתו, משמדובר בביטחון סוציאלי, אין מקום לאפליה בין מבוטחים אשר עובדים אצל אותו מעסיק באותו התפקיד.
אשר על כן, המערער טוען כי עבודתו כרוכה בביצוע פעולות חוזרות ונשנות אשר גרמו במהלך השנים לנזק מצטבר בברכיו וכי יש לקבל את הערעור ולמנות מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו לעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הפגיעה הנטענת.
מנגד, לטענת המוסד, מעדותו של מר דוד עולה באופן חד משמעי כי במסגרת עבודתו ביצע המערער מגוון רחב של פעולות. כמו כן, המערער לא הגיש סידור עבודה או כל מסמך אחר אשר ממנו ניתן להסיק את תדירות העבודה ותדירותן של הפעולות הנטענות כמהוות תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה. עוד לטענתו, מחומר הראיות כלל לא עולה כי ניתן לבודד פעולות אשר מהן ניתן להסיק על קיומה של תשתית מיקרוטראומטית.
אשר לפסיקות בית הדין האזורי בנצרת, המוסד טוען כי המקרה דנן שונה מהמקרים אשר נדונו בפסקי הדין שצוינו, מאחר שבענייננו לא קיימת הבהירות בדבר אופי עבודתו של המערער והפעולות שנדרש לבצע, על כן לשיטת המוסד אין להקיש מפסקי דין אלה על עניינו של המערער.
המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולטענתו פסק הדין מושתת היטב על הראיות והעדויות שהובאו בפניו ועל כן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, לכלל טענות הצדדים, לתשתית העובדתית ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו קובעים כי דין הערעור להידחות. שוכנענו כי לא הוכחה תשתית ראייתית מספקת לשם מינוי מומחה רפואי כנדרש בתורת המיקרוטראומה. להלן נפרט את הטעמים אשר הובילו לקביעתנו.

רקע נורמטיבי
בבחינת קיומה של פגיעת עבודה בדרך של מיקרוטראומה, ראשית על המבוטח להניח את דעת בית הדין לקיומה של תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לפיה, הוא מבצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות ברציפות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר לעובד. על כך עמד השופט ( כתוארו אז) פליטמן בקובעו כי התנאי להוכחת פגיעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה הוא, בין היתר, הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא ' זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". ( עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999), וראו גם עב"ל 391/07 יפה הראל - המוסד לביטוח לאומי (15.6.08)).

מן הכלל אל הפרט
בהתאם לתשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האזורי וכפי שעולה מעדותו של מר דוד, במהלך יום עבודה רגיל המערער נדרש בעבודתו לתחזק עד 20 עמודי חשמל, אך לא באופן קבוע ויומיומי. לדבריו היו ימים בהם טיפלו ב-18 עמודים ומאידך ימים בהם לא טיפלו בעמודים כלל. ובלשונו של מר דוד כפי שעולה מפרוטוקול הדיון:
ש. "השאלה שלי בעצם שתי הפעולות שאתם מבצעים הן פעולות שאתם מבצעים בדרך כלל [ פעולות של כריעה על הברכיים וטיפוס על סולמות או עמודים] וזה לא פעולה של פעם ב..? זו שגרת עבודה?"
ת. "זה תלוי בעבודה של אותו יום. אני בבוקר הולך לעבודה אני לא יודע מה אני הולך לעשות כי אני לא יודע מה היה בלילה."
מעדותו אף עולה כי הטיפוס על הסולם אשר אורך בין 3 ל-10 דקות אינו בגדר תכיפות נמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. זאת מהטעם אשר מרבית העבודה מתבצעת לאחר השלמת הטיפוס, וכי ישנם עמודים שאף כלל אינם מצריכים טיפוס על סולם. כמו כן, מר דוד העיד כי לא תמיד העבודות מתבצעות בגובה נמוך, ואף אלו המתבצעות בגובה נמוך אינן תמיד מצריכות את נגיעת הברכיים ברצפה.
עוד יצוין כי המערער כשל להציג מסמכים רלבנטיים המלמדים על סדר היום השגרתי בעבודתו ובכלל אלה דוחות עבודה וסידורי עבודה, אשר המערער העיד על קיומם.
מהאמור ניתן להסיק כי עבודותיו של המערער כוללות פעולות שונות ומגוונות באופיין. משימותיו של המערער אינן קבועות, חלקן נעשות על פני הקרקע וחלקן בגובה, אף בעבודות אשר כרוכות בטיפוס לגובה, הטיפוס מהווה אך ורק חלק קטן מעבודת המערער ( כאמור בין 3-10 דקות טיפוס), לעיתים המערער אף נעזר בבמות לשם עבודה בגובה. יתר על כך, לא הוצגו ראיות משכנעות אשר לביצוע עבודה ממושכת תוך כריעה על ברכיו של המערער העשויות להוביל לפגיעה האמורה.
משכך, לאחר בחינת מכלול הראיות המונחות בפנינו, אנו קובעים כי המערער לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה לפיה הוא מבצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות ברציפות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר לעובד.
מעבר לנדרש, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי בפסיקת בית הדין האזורי בעניינו קיימת סתירה פסיקתית. מעיון בפסק דין בונר ופסק דין בן עזרא עולה כי במקרים אלה התובעים עמדו בנטל ההוכחה לקיום תשתית עובדתית כנדרש בתורת המיקרוטראומה ואילו בענייננו, עולות סתירות בין גרסת המערער לבין גרסתו של מנהל העבודה מר דוד. לאור חוסר האחידות בגרסאותיהם, קבע בית הדין האזורי בזו הלשון: "אכן הרושם המתקבל היא כי קיימת אי הלימה בין תיאור התוכן של העבודה על ידי התובע לבין התיאור על ידי העד מר דוד גדליה וככל שקיימת סתירה שכזו הרי שעדיפה בעינינו עדותו של מר דוד כמי שהשיח לפי תומו כעד אובייקטיבי שאין לו עניין בתביעה".
ככלל, הוכחת פגיעה על דרך המיקרוטראומה תיבחן בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות העניין. כאמור, על המבוטח מוטל נטל ההוכחה לקיומה של תשתית עובדתית מתאימה, ומשלא עמד המערער בנטל זה במקרה דנן, אין לקבל את תביעתו ואף אין להקיש על תביעתו מפסיקותיו של בית הדין האזורי בנצרת שאוזכרו לעיל, מאחר שכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.
אשר על כן, לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות, ואין להכיר בפגיעה הנטענת, כפגיעה בעבודה.
סוף דבר – הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ז (09 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

אילן איטח,
שופט

גברת מיכל בירון בן גרא,
נציגת ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)