הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 16508-06-18

ניתן ביום 27 פברואר 2020

אורי קובאי
המערער
-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני: סגן הנשיאה אילן איטח , השופט ת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר
נציגת ציבור (עובדים), גב' יעל רון , נציג ציבור (מעסיקים), מר מרדכי כהן

בשם המערער – עו"ד רמי אסחאק
בשם המשיב – עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

השופט מיכאל שפיצר

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור מר חוסיין סעד ומר עודד ליפשיץ; ב"ל 23325-01-16) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק ). תביעת המערער בגין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הוכרה מטעם המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

תמצית ההליכים בבית הדין קמא

ביום 30.10.16 נערך דיון מוקדם אשר במסגרתו הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק, על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת ביניהם כדלקמן:

"א. התובע יליד 1955.
ב. התובע התגייס לצה"ל בשנת 1973 ושירת עד 1976 ושירת ביחידות שדה (חי"ר, טנקים וכדומה).
התובע שירת לאחר מכן בשירות מילואים עד בערך גיל 45 ובשירותו זה היה סמל רכב.
ג. החל משנת 1979 ועד היום עובד התובע כמסגר ובמסגרת עבודתו זה [כך במקור – מ.ש.] הוא נחשף לרעש מזיק.
ד. התובע לא משתמש באמצעי מיגון לאוזניו.
ה. ועדות רפואיות של צה"ל משנת 1974 דנו בעניינו של התובע לעניין ליקוי השמיעה וחבלה אקוסטית.
ו. המוסד לביטוח לאומי הודיע לתובע במכתבו מיום 4.6.15, כי הוא מכיר בליקוי השמיעה לו טוען התובע כפגיעה בעבודה (בדרך של החמרה) אך דחה תביעתו של התובע להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.
ז. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, האם עוד כאשר שירת התובע בצבא הוא סבל מטנטון ו/או שהטנטון הוכר כפגיעה מהצבא או אם לאו כך שניתן לקבוע שכבר בעבר סבל התובע מרעש תמידי בשתי אוזניו."

על יסוד הסכמת הצדדים, ביום 24.1.17 מינה בית הדין האזורי בהחלטתו את ד"ר א. ברקו כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן – המומחה).

ביום 17.2.17 התקבלה חוות דעתו של המומחה כדלהלן:

"סיכום ומסקנות
מדובר בגבר בן 62, שכבר בשנים 1974-5 נרשמו אבחנות של חבלה אקוסטית וטנטון. כבר אז, כשנה וחצי לאחר הופעת הטנטון, דיווח שהטנטון מתמיד.
בהמשך, בהיותו אזרח, עבד כמסגר בחשיפה לרעש מזיק. החל משנת 2002 ועד שנת 2014 היה במעקב אצל ד"ר שרל חדד, רופא א.א.ג., בעיקר עקב הופעת בעיות סחרחורת, אך בביקורים אלה דיווח על החמרת ליקוי השמיעה והטנטון.
בין השנים 1970-75, בעת שהופיעו הטנטון וליקוי השמיעה (בצה"ל) ובין שנת 2002, שבה דיווח שוב על סחרחורת, ליקוי שמיעה וטנטון, אין שום תיעוד רפואי הנוגע לבעיות אלה.

לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט אלכס קוגן הן:

האם לדעתך התובע סובל מרעש תמידי בשתי אוזניו עקב חשיפה לרעש? נבקשך לנמק.

(ת) עפ"י הרשומות הרפואיות מצה"ל ובאזרחות, התובע סובל מרעש תמידי באוזניים עקב חשיפתו לרעש.

ככל שלדעתך התובע סובל מטנטון האם המדובר בטנטון שנגרם לו עוד בשירותו הצבאי? כך שניתן לקבוע שכבר בעברו סבל התובע מרעש תמידי בשתי אוזניו? או שמא ניתן להכיר בטנטון/רעש תמידי בשתי אוזניו של התובע כפגיעה בעבודה?

(ת) עפ"י הרשומות הרפואיות העומדות לרשותי, טנטון זה, ממנו סובל, נגרם לו עוד בשירותו הצבאי.

האם לדעתך יש מקום, לקיים בדיקה כלשהי לתובע לרבות בדיקה שלך בכדי להשיב על שאלות א' ו- ב' לעיל? במידה ולדעתך יש מקום לקיים בדיקה שכזאת, נבקשך שתפרט איזו בדיקה והיכן מקיימים אותה.

(ת) טנטון הוא תלונה סובייקטיבית ולכן קשורה להוכחת רקע של חשיפה לרעש – רעש זה קיים – תמיכה של פגיעה אופיינית בשמיעה – פגיעה זו הוכחה וקיימת – ותיעוד רפואי בתיקו הרפואי – תיעוד זה קיים בתיקו הרפואי. לכן, לדעתי בדיקות נוספות לא יוסיפו ולא יגרעו."

לבקשת המערער, הופנו למומחה שאלות הבהרה ובחוות דעת משלימה מיום 25.5.17 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"א. בחוות דעתך מיום 17.2.17 רשמת הדברים הבאים:
'2.בתאריך 21.4.74 נרשם: צלצולים באוזניים וירידה בחדות השמיעה לאחר מטווח תותחים" עבר בדיקה רפואית לשינוי פרופיל. בבדיקה רפואית נוספת לשינוי הפרופיל נרשם: לפני כשנה וחצי הופיעו צלצולים באוזניים וירידה בחדות השמיעה לאחר תרגילי ירי. מאז הצלצולים מתמידים למרות עבודה בסביבה שאינה במיוחד רועשת. (1.9.75)'.

ב"כ התובע מעלה ספק האם רישומים אלו מהצבא הם בגדר "רשומה רפואית" או אם לאו? נבקשך התייחסותך המנומקת האם ניתן לראות ברישומים אלו מהצבא כרשומה רפואית".

(ת) רישומים אלה מצה"ל הם בגדר "רשומה רפואית" לכל דבר. תלונות אלה על טנטון נרשמו לא אחת ובאו יחד עם אבחנה של חבלה אקוסטית ועם תוצאות של בדיקת שמיעה.

ב. האם עמדה לפניך בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי של התובע?

(ת) לא עמדה לרשותי בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי, אולם נרשמה תלונה על טנטון ותוצאות בדיקת שמיעה עם מסקנות הועדה הרפואית הצה"לית לאור הממצאים הרפואיים שעמדו לפניה.

ג. ככל שלא עמדה לפניך בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי של התובע נבקשך לנמק כיצד ניתן לקבוע כי התובע סבל אז מטנטון?

(ת) טנטון היא תלונה סובייקטיבית ומטבעה קשורה לכן לרישומים הרפואיים של התלונה ותמיכה בתלונה על ידי רקע של חשיפה לרעש ובדיקת שמיעה תומכת. כל אלה עמדו לפני הועדה הרפואית הצה"לית ומכאן מסקנותיה שהטנטון, עליו התלונן בצה"ל, קשור לחשיפתו לרעש בעת שירותו הצבאי עם חבלה אקוסטית אופיינית. אין שום אינטרס או סיבה לוועדה רפואית צה"לית לקבל מסקנות מסוג זה אלא אם אכן יש בהן ממש. על סמך כל הממצאים האלה – רישום תלונה על טנטון, רקע של חשיפה לרעש ורישום תוצאת בדיקת שמיעה – אין אלא לקבל את המסקנה שהתובע סבל כבר אז מטנטון."

בקשת המערער למינוי מומחה נוסף בתיק נדחתה בהחלטה מיום 19.9.17.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה וקבע כי לא נפל פגם בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה המצדיק סטייה מהאמור בה, לפיה הטנטון ממנו סובל המערער הופיע עוד בתקופת שירותו הצבאי, בטרם החל לעבוד כמסגר.

בחוות דעתו הסביר המומחה כי ביסס את קביעתו על הרשומות הרפואיות של המערער, וביניהן, על מסקנת הוועדה הרפואית הצה"לית בעניינו לפיה הטנטון ממנו סובל המערער קשור לחשיפתו לרעש בעת שירותו הצבאי עם חבלה אקוסטית אופיינית. המומחה הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שהתלונות על הטנטון הופיעו לא אחת ברישומים מתקופת שירותו הצבאי של המערער, אשר לוו באבחנה על חבלה אקוסטית בשילוב עם תוצאות של בדיקת שמיעה.

בנוסף לקביעותיו אלה של המומחה, קיבל בית הדין האזורי גם את עמדתו, לפיה אין אינטרס לוועדה הרפואית הצה"לית להגיע לקביעה זו אם אין בה ממש ובפרט כשהיא מבוססת על תלונה מפי המערער עצמו על הטנטון המלווה ברקע של חשיפה לרעש ורישום תוצאת בדיקת שמיעה.

את בקשתו למינוי מומחה נוסף, נימק המערער בכך שלאור העובדה שלא עמדה בפני המומחה בדיקת השמיעה מתקופת שירותו הצבאי, מנוע המומחה מלייחס לו את הטנטון האמור, זאת בהתאם לנפסק בעב"ל 39137-06-14 נג'יב עבוד – המוסד לביטוח לאומי (26.11.15) (להלן – עניין עבוד). בקשר לטענה זו הפנה בית הדין לנימוקי החלטתו בבקשה למינוי מומחה נוסף, ושב על האמור שתמציתו כי עניין עבוד עוסק בשלב קביעת הנכות של המבוטח על ידי הוועדה הרפואית, ולא בשלב עצם ההכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, כבעניינו של המערער.

מכאן הערעור שלפנינו.

תמצית ההליכים וטענות הצדדים בערעור

לטענת המערער, שגה בית הדין קמא עת אימץ את חוות דעתו של המומחה, שהרי קביעתו, לרבות בעניין הטנטון התמידי, אינה מבוססת רפואית. זאת, משלא עמדה בפני המומחה הבדיקה הרלבנטית משירותו הצבאי של המערער.

בסיכומיו טוען המערער כי "על פי בדיקות השמיעה אפילו זו משנת 2003 לא עמד המערער בתנאי סעיפי הסף של ליקוי השמיעה לפי סעיף 84(א)(3) לחוק ועל כן בהיעדר הכרה בתביעה לליקוי שמיעה 'נופלת' התביעה להכרה בטנטון". עוד נטען שטנטון תמידי רפואי, בהגדרתו, אינו כטנטון תמידי משפטי כמשמעותו בהוראות סעיף 84א לחוק.

לכך מוסיף וטוען המערער כי שגה בית הדין קמא עת דחה גם את בקשתו למינוי מומחה נוסף, הואיל ובעניינו מתקיימות הנסיבות המחייבות לפי ההנחיות הרלבנטיות בעניין זה.

ביום 17.12.18 נערך דיון מוקדם בפני חברי השופט סופר בו ניתנה החלטה לפיה:

"המשיב יודיע עד ליום 16.1.19 האם הוא מסכים להעביר למומחה שאלת הבהרה שלפיה יתבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר מילו מיום 8.8.2003, שבה נרשם כי המערער מדווח על טנטון לא תמידי, וכן לבדיקת השמיעה מיום 19.2.2003, שבה התלונן המערער על טנטון קבוע דו צדדי".

ביום 15.1.19 הודיע המשיב לבית הדין כי אין מקום להפנות שאלת הבהרה למומחה עד שימציא המערער את המסמכים הרפואיים מקצין רפואה ראשי צה"ל, מהם עולה כי עמד בפני ועדות רפואיות לעניין ליקוי השמיעה.
המשיב טוען כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער הוכר בדרך של החמרה, שנגרם כתוצאה מפגיעה בשירותו הצבאי – פגיעה שהוכרה עוד בשנת 1975. לכך מוסיף המשיב וטוען כי תביעת המערער לטנטון נדחתה הואיל ונפסק זה מכבר בעניינו כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הטנטון האמור (תימוכין לכך ראו בחוות דעת מומחה בב"ל 23325-01-16 מיום 17.2.17, ובעמ' 1 סעיף 3 בב"ל 1998/04 קובאי – המוסד לביטוח לאומי (28.8.05) – תביעה קודמת אותה הגיש המערער ובה נדחה אותה עת גם ליקוי השמיעה, משנקבע כי לא חלה בו החמרה לעומת המצב בעת שירותו הצבאי).

ביום 16.1.19 השיב המערער באמצעות בא כוחו כי נבדק בשנת 1974 או 1975 על ידי ועדה רפואית צה"לית לשם שינוי פרופיל רפואי (ולא לצורך קביעת אחוזי נכות). המערער ציין כי אין בידיו את פרוטוקולי הוועדה הרפואית, והדגיש כי אלה מצויים בתיק המשיב ועמדו בפני המומחה.
באשר לתביעת הטנטון, טוען המערער כי זו לא נדונה לגופו של עניין, שהרי בשנת 1974 או 1975 סבל מטנטון מתמיד, בעוד שדיווח על טנטון לא תמידי כעולה מחוות הדעת של ד"ר מילו פרדיס מיום 8.8.03, ומכאן המלצת בית דין זה בהחלטתו מיום 17.12.18.

לטענת המערער, בקשתו למינוי מומחה נוסף מקבלת משנה תוקף, שעה שהוכח כי הטנטון ממנו סבל בשנת 1974 או 1975 לא היה טנטון תמידי, כעולה מחוות דעתו של ד"ר פרדיס מיום 8.8.03. לטענתו גם רישומים רפואיים שקדמו למועד תחילת עבודתו של המערער במשלח ידו אינם מוכיחים שכבר אז סבל מטנטון תמידי. לפיכך, נטען שאין להעניק משקל לחוות דעת המומחה.

זאת ועוד, לטענת המערער משהכיר המשיב בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל על דרך ההחמרה, היה עליו לבחון האם המערער סובל מ"רעש תמידי באוזניים" כמשמעותו בהוראות החוק ולא לדחות את תביעתו להכרה בטנטון על הסף, בטענה כי זו נדחתה כבר בשנת 2003.

מנגד, טוען המשיב כי דין הערעור להידחות. המשיב טוען ש"הנזקים" כלשונו, שאירעו למערער עד למועד פסק הדין מיום 28.8.05 (ב"ל 1998/04) התיישנו והפכו לחלוטים, לרבות בעניין הטנטון ממנו סובל המערער.
בנוסף, טוען המשיב כי קיים השתק עילה, מקום שהתביעה בגין הטנטון נדחתה בשל היעדר קשר סיבתי (ראו עב"ל 41995-11-14 מנשה שללאשוילי – המוסד לביטוח לאומי (2.11.17)). ובכל מקרה, באשר לטענת המערער לפיה לא ניתן לדחות את תביעתו היום גם אם סבל מטנטון תמידי כבר משנת 1975, טוען המשיב כי אין באי עמידה בתנאים המנויים בהוראות החוק בשנת 1975 כדי ללמד על עצם קיומו של קשר סיבתי בין הטנטון ממנו סובל לבין תנאי עבודתו של המערער.

לטענת המשיב אין גם מקום למינוי מומחה נוסף, שכן החומר הרפואי בתיק מצביע בעליל על כך שהמערער סבל מטנטון תמידי כבר בעת שירותו הצבאי.

באשר לעניין עבוד אליו הפנה המערער, טוען המשיב בנוסף לנימוקי בית הדין האזורי בהחלטתו הדוחה את בקשת המערער למינוי מומחה נוסף, כי פסק הדין עוסק בקביעת מועד הנכות ולא בקביעת הקשר הסיבתי הרפואי שהוא הנושא בענייננו.

לא זו אף זו, טוען המשיב, שהואיל והמערער סובל מטנטון תמידי במשך שנים רבות, זכאותו (אף על דרך של חשבון עובר ושב) הינה 0% (ראו עב"ל 590-05 המוסד לביטוח לאומי – בוזנח יוסף (4.5.06)).

ביום 18.7.19, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, החליט המותב כי יש מקום להפנות שאלת הבהרה נוספת למומחה, וזו נשלחה אליו במסגרת החלטה מיום 6.8.19:

"בהמשך להחלטה מיום 18.07.19, ד"ר אליעזר ברקו מתבקש להשיב על שאלת ההבהרה הבאה:
האם יש בתלונות המערער כפי שפורטו בבדיקת מכון הולדשטיין מיום 19.02.03 ובמסמכך הרפואי מאת ד"ר מילו פרדיס (היועץ מטעם המל"ל שהתמנה לבחינת תביעה קודמת של המערער משנת 2003) מיום 08.08.03, לעומת יתר המסמכים הרפואיים לרבות מתקופת הצבא כדי לשנות את חוות דעתך?
המומחה מתבקש להשיב על שאלת ההבהרה מוקדם ככל שניתן, ובמידת האפשר תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.
המזכירות תעביר למומחה החלטה זו ואת המסמכים המוזכרים בה, וכן את כל החומר ששימש בסיס לחוות הדעת..."

ביום 3.9.19 התקבלה תשובת המומחה לשאלת ההבהרה האמורה:

"1. בקשר למסמך ממכון השמיעה א. הולדשטיין (19.2.03): מבחינת בדיקת השמיעה קיים ליקוי שמיעה עיצבי סימטרי ב-2 האוזניים. SRT דו-צדדי של 15 דציבל, "שקע" אופייני לפגיעת רעש ששיאו בתדירויות KHZ3-4 עד 60 דציבל. בקשר לטינטון: מציינת שמתלונן על טינטון קבוע דו-צדדי.

2. בקשר למסמך של ד"ר פרדיס מילו מתאריך 8.8.03: ד"ר פרדיס רושם את תלונותיו של החולה ומצטט בדיקת שמיעה מה-19.2.03: כמו כן מציין שעפ"י המסמכים מצה"ל סבל כבר בשירותו הצבאי מפונל טראומה. לכן לדעתו ליקוי השמיעה של מר קובאי לא נגרם עקב חשיפתו לרעש בעבודתו אלא בזמן ועקב שירותו הצבאי.

המסקנות מ-2 מסמכים אלה הן:

1. עפ"י התיאור משירותו הצבאי סבל כבר אז מליקוי שמיעה מטיפוס פונל טראומה עם טנטון.

2. אין במסמכים אלה (19.2.03 ו-8.8.03) ממצאים חדשים לעומת מה שידעתי בשעת כתיבת חוות דעתי הרפואית ב-17.2.17 ותשובות לשאלות הבהרה מתאריך 25.5.17.

לסיכום: אין במסמכים אלה שום נתון חדש או שונה כדי לשנות את מסקנותיי."

בעקבות תשובת המומחה לשאלת ההבהרה, טען המערער כי תשובת המומחה אינה עונה על השאלה שבמחלוקת ואינה מתייחסת לעובדה שבמסמך מיום 8.8.03 התלונן המערער על טנטון שאינו תמידי. לפיכך, יש להפנות למומחה שאלה נוספת והיא "האם כבר בזמן שירותו הצבאי סבל התובע מטינטון תמידי באוזניים ואם התשובה היא חיובית הכיצד הדבר מתיישב עם העובדה שביום 8.8.03 התלונן המערער על טינטון בלתי תמידי". לעומת זאת, המשיב התנגד למשלוח שאלת הבהרה נוספת וטען שהמומחה השיב בבירור על השאלה שעליה התבקש להשיב. לטענת המשיב, השאלה אותה מבקש המערער להעביר למומחה נשאלה זה מכבר והאופן שבו מבקש המערער לנסחה פעם נוספת הוא אופן מטעה, כך שלא מדובר יותר בשאלה רפואית. עוד טען המשיב כי השאלה של המערער נסמכת על תלונה סובייקטיבית שלו, אשר אין לה כל משמעות במיוחד לאור העובדה שתלונותיו משתנות ואינן עקביות.

בהחלטת מותב נוספת מיום 9.12.19 נקבע כי משלא התייחס המומחה בתשובתו לעובדה שעל פי הרשום במסמך מיום 8.8.03 התלונן המערער על טנטון שאינו תמידי וכן מהי משמעות תלונה זו, תועבר למומחה שאלת ההבהרה הבאה:

"האם נובע מהמסמך מיום 8.8.2003 שהתלונה של המערער היתה בגין טנטון שאינו תמידי. ככל שכך – האם ניתן ללמוד מכך שבתקופת שירותו הצבאי לא סבל המערער מטנטון תמידי, או שהטנטון השתפר עם הזמן והחמיר מחדש עם העבודה ברעש מזיק?"

ביום 31.12.19 התקבלה תשובת המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת האמורה:

"1. בהתייחס למסמך של ד"ר פרדיס מילו מתאריך 8.8.03: ד"ר פרדיס כותב, בפרק על תלונות התובע, 'שסובל מרעשים בלתי תמידיים ב-2 האוזניים, לא טיפל לדבריו הרעשים מופיעים כ-5-6 פעמים ביום ונמשכים דקות', זה מה שד"ר פרדיס כותב בשנת 2003.

2. אולם עיון בחוות דעתי הרפואית המקורית מה-17.2.17 מעלה, שכבר בתאריך 21.4.74, בהיותו בצבא, דיווח על "צלצולים מתמידים, למרות שאחרי גילוי הפגיעה באוזניים עבד בסביבה לא במיוחד רועשת".

3. מה משתמע מכך? שהטינטון בצבא היה תמידי וכעת לא תמידי. דווקא כשהחל לעבוד כמסגר החל מ-1979?.

4. לכן, המסקנה היא שכבר בשירותו הצבאי סבל מטינטון תמידי. בהמשך בפני ד"ר פרדיס, מסיבות שאינני מבין, למרות חשיפתו לרעש, תיאר טנטון לא תמידי (ב-2003) וכעת שוב טוען לטינטון תמידי.

5. ניתן ללמוד מכך בבירור שבתקופת שירותו הצבאי סבל גם סבל מטינטון תמידי וגם כעת הוא תמידי. בפני ד"ר פרדיס תיאר משהו אחר, לא ברור מדוע.

6. לסיכום: סבל מטינטון תמידי בצבא וזה מה שהוא סובל, לדבריו, גם היום."

בעקבות תשובת המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת, שב המשיב על טענותיו, וטוען כי דין הערעור להידחות כאמור, גם לפי תשובתו זו של המומחה.
המערער טוען כי "קביעת היועץ ד"ר ברקו כי הצלצולים מהם סבל משנת 1974 הם צפצופים תמידיים אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 84א(ב) לחוק שכן המערער בעצמו נתן פירוש לצפצופים המתמידים הנ"ל אצל ד"ר פרדיס בביקורו בשנת 2003, והגדיר אותם ככאלה המופיעים כ 5-6 פעמים ביום ונמשכים דקות. הגדרה זו של המערער לצפצופים מתמידים אינה עונה להגדרת החוק לרעש תמידי באוזניים ועובדה היא שד"ר ברקו מאשר ברחל בתך הקטנה שתיאור הצפצופים מהם סובל המערער אצל ד"ר פרדיס מהווים תיאור לטינטון לא תמידי. על כן, לא הרי 'צלצולים מתמידים' כהרי 'רעש תמידי באוזניים' ".

המערער שב וטוען כי בעניינו חל עניין עבוד, שהרי על פי בדיקת השמיעה שעמדה בפני ד"ר פרדיס, ממוצע תדרי הדיבור עמד על 15 דציבלים. לפיכך, נטען כי דין התביעה כבר אז היה להידחות, זאת בהיעדר קיום תנאי הסף שבחוק.

לאור האמור, מבוקש להורות על פרשנות תכליתית למושג "צלצולים מתמידים" ובכך לקבוע כי את תלונת המערער משנת 1974 יש לפרש כטנטון לא תמידי ולהכיר בטנטון התמידי ממנו סובל המערער כיום, בהתאם להוראות סעיף 84א(ב) לחוק. לחלופין, מבוקש למנות מומחה נוסף.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בכללותן, עיינו בפסק הדין האזורי ובכל שהובא לפנינו בערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סעיף 84א מפרט את התנאים הנדרשים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון תמידי, בזו הלשון:

"84א.  (א)  אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)   המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2)   כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3)   הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א)   היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב)   היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
 (ב)  רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1)   כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2)   הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3)   הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי – יצחק פרבר (26.2.1997); עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי, (6.6.2005)).

מעיון בחוות דעת המומחה, לרבות בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ובפרט לאחר שנשלחו על ידינו אל המומחה שאלות הבהרה פעמיים, עולה מתשובותיו כי לפי שיקול דעתו המקצועי ובהסתמך על כלל החומר שוכנע כי המערער סבל מטנטון תמידי כבר מתקופת שירותו הצבאי, ובהתייחסו לרישום הרפואי של ד"ר פרדיס מיום 8.8.2003 הוא מעלה את התהייה "מה משתמע מכך? שהטינטון בצבא היה תמידי וכעת לא תמידי. דווקא כשהחל לעבוד כמסגר החל מ-1979?" ומכאן מסקנתו: "סבל מטינטון תמידי בצבא וזה מה שהוא סובל, לדבריו, גם היום.".

נסכם ונאמר שמחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה כי חרף הרישום הרפואי של ד"ר פרדיס, נחה דעתו כי לא חל שינוי במצב הטנטון של המערער החל משנת 1974, ומכאן שאין קשר סיבתי בין עבודתו ברעש מזיק כמסגר לבין הטנטון ממנו הוא סובל. בכך לא מתקיים הרישא של סעיף 84א'(ב) לחוק, וצדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערער. מסקנותיו של המומחה ברורות, עקביות, וחד משמעיות, ולא מצאנו הצדקה שלא להסתמך עליהן או למנות מומחה נוסף. זאת, לאחר שהתייחס לכל הממצאים הרפואיים שהונחו בפניו, לרבות התיעוד הרפואי הצה"לי עליו ביסס, בין היתר, את מסקנותיו.

פרשנותו המוצעת של המערער בסיכומיו, ש"לא הרי צלצולים מתמידים" כהרי "רעש מתמיד באזניים" היא מלאכותית ומנסה לשנות את פני הדברים לפיהם בעת שירותו הצבאי, כך לפי המסמכים הרפואיים שפורשו על ידי המומחה, כבר סבל המערער מטנטון תמידי. משכך, ומשלא נטען להחמרה כלשהי ואף לא שהחמרה כזו אפשרית, אין אלא לקבוע כמפורט לעיל שאין קשר סיבתי בין הטנטון לבין עבודתו של המערער. צודק המוסד כי בהקשר זה אין רלוונטיות לתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א'(ב) לחוק או לפס"ד עבוד, שכן מדובר בשאלה של קשר סיבתי ולא בניכוי מצב קודם.

בהתחשב במסקנתנו, מתייתר הצורך לדון בטענת המוסד להשתק עילה בהתבסס על ההליך הקודם.

סוף דבר – דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אדר תש"פ (27 פברואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

מיכאל שפיצר,
שופט

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר מרדכי כהן,
נציג ציבור (מעסיקים)