הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 10607-10-19

ניתן ביום 06 יולי 2020

לאוניד קורינצבסקי
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור (עובדים), גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים), מר גדעון צימרמן

בשם המערער - עו"ד מיכאל לנג
בשם המשיב - עו"ד הילה שור

פסק דין

השופטת חני אופק גנדלר
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר-שבע ( השופט יעקב אזולאי ונציגי הציבור מר דוד פטיטו וגב' ציפי בר נוי; ב"ל 58889-03-17), בגדרו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי ( להלן – המוסד) להכיר בו כנפגע עבודה עקב טנטון.

(א) רקע עובדתי וטענות הצדדים בבית הדין האזורי
על פי עובדות המקרה שלפנינו, אשר אינן שנויות במחלוקת, המערער עבד בחברת כימיקלים לישראל משנת 2001 עד חודש דצמבר 2016, במספר תפקידים לאורך השנים. במסגרת תפקידיו היה חשוף לרעש מזיק, ונקדים את המאוחר ונציין כי הוכר כנפגע עבודה עקב ירידה בשמיעה.
מיקודו של הערעור הוא בדחיית תביעה שהוגשה למוסד ביום 4.9.16 כנפגע עבודה בענין טנטון עקב חשיפה לרעש. תמצית הרקע העובדתי הנדרשת היא זו:
(א) ביום 22.6.16 נערכה למערער בדיקה אודיולוגית ( להלן - הבדיקה האודיולוגית). המוסד טען כי המדובר בבדיקת סקר בעבודתו של המערער, ואילו המערער טען כי בעקבות בדיקת הסקר בעבודתו ניגש להיבדק בקופת החולים ( עמ' 2 לפרוטוקול מיום 14.11.18). וכך נאמר בסעיף ההערות בדו"ח הבדיקה ( ההדגשות שלי- ח.א.ג.):

"ידועה ירידה בשמיעה. עובד חשוף לרעש. טנטון דו"צ ( דו צדדי. תוספת שלי- ח.א.ג.). בדיקת שמיעה שגרתית ללא אוטוסקיפיה.
[...]
מומלץ מעקב אוטונוירולוגי של אא"ג ( אף, אוזן גרון. תוספת שלי- ח.א.ג.). כמו כן מעקב שמיעתי אחת לשנה לכל הפחות".

(ב) חמישה ימים לאחר מכן, ביום 27.6.16 פנה המערער לד"ר ברנר הלל, מומחה ברפואת אף אוזן גרון, כשמעיון ברשומה הרפואית עולה כי סיבת הפניה תוארה כ"ליקוי שמיעה", ללא אזכור טנטון או צפצופים; בבדיקה הגופנית פורטה הירידה בתדירות הדיבור; באבחנה נכתב deafness; והמערער הוזמן למעקב " לפי צורך".
(ג) ביום 1.8.16 פנה המערער פעם נוספת לד"ר ברנר, כשבתלונות נכתב " ביקור חוזר מתאריך 27.6.16, ליקוי שמיעה, צפצופים". במטרת הפניה נכתב " ממליץ להפנותו לביטוח לאומי לקבוע מחלת מקצוע". בהתאם ניתנו למערער הפניות למכון שמיעה ורופא תעסוקתי.
(ד) ביום 24.8.16 ניתנה למערער מאת רופא תעסוקתי תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה, כשבתיאור התלונה נכתב " ליקוי שמיעה, צפצופים". תאריך הפגיעה נכתב כיום 22.6.16, הוא מועד עריכת הבדיקה האודיולוגית כאמור בסעיף 4( א) לעיל.
(א) לצד מסמכים אלה, נערך למערער על ידי אחות קופת החולים ריכוז " מצב סוציו-אקונומי", והוא כולל התייחסות לדרכי יצירת קשר; מצב התעסוקה; תנאי המגורים; תיאור בעיות פעילות; רגישויות; עישון; ועוד פרטים מסוג זה ( להלן - המסמך או מסמך מצב סוציו-אקונומי).
(ב) מסמך זה אמנם נושא את התאריך 27.2.15, שהוא – ככל הנראה – תאריך יצירתו הראשוני. אולם עיון מדוקדק מעלה כי הוא כולל עדכונים שנעשו במועד מאוחר ליצירתו, וכי לאור נוסח הטופס המובנה הוא נועד להיות כזה הכולל עדכונים שוטפים. כך למשל, ברכיב " פרטים ליצירת קשר עם בני משפחה" מצויה משבצת " ת. עדכון" ובה נכתב "5.1.16". ואילו ביחס לרכיב העישון נכתב ביחס למערער – שבעבר כעולה מעיון בתיקו הרפואי עישן – " לא", ומופיעה משבצת של תאריך הרישום ושם נכתב "21.2.17". כאמור, המסמך כולל גם תיאור הבעיות הפעילות. ברכיב זה הטופס המובנה כולל טבלה של " תחילת הבעיה" ובהמשך " אבחנה" וכן " הערות". בטבלה עצמה מצוי תיאורן של שש בעיות פעילות, כשתאריך התחילה של חלקן מוקדם לתאריך יצירת המסמך (14.11.07) וחלקן מאוחר לו (1.16, 4.15, 5.16). אחת הבעיות – הרלבנטיות לענייננו – היא טנטון, ולגביה נכתב בטבלה:

הערה
מאפ
מאפ
אבחנה
תחילת הבעיה
...
...
...
...
...

Inv
Bil
TINNITUS SUBJECTIVE

n/A
...
...
...
...
...

המערער הגיש למוסד תביעה להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כפגיעות בעבודה. ביום 4.9.16 נתקבלה התביעה להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ונדחתה התביעה להכיר בטנטון עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה. זאת, בנימוק שלא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84 א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק או חוק הביטוח הלאומי), לפיו " הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק", וכן בשל העדר " פניות חוזרות ונשנות" לפי סעיף 84 א(ב)(3) לחוק.
נוכח החלטה זו הגיש המערער את כתב התביעה לבית הדין האזורי. לטענתו בהליך שם, התקיימו בעניינו שלוש פניות " חוזרות ונשנות" בעניין הטנטון המתועדות ברישומים רפואיים, ובהקשר זה הפנה למסמכים המתוארים בסעיפים 4( א), (ג)-(ד) לעיל. קרי, בדיקת השמיעה מיום 22.6.16; התיעוד הרפואי מיום 1.8.16 מאת ד"ר ברנר, שהפנה אותו למיצוי זכויותיו במוסד; והתעודה הרפואית לנפגע עבודה מיום 24.8.16. לטענתו, עצם ההפניה למיצוי זכויותיו על ידי הרופאים המטפלים מייתרת את שאלת האותנטיות של הפניות, מאחר שהיא מוכיחה שהוא לא תכנן טרם הפנייה לרופאים לפנות בתביעה למוסד. כמו כן, על פי הפסיקה יש לבחון את תנאי הסף בחינה מהותית, כשהדגש הוא על חקר האמת, ולא בחינה מספרית טכנית. עוד טען, כי אין בסיס לטענות המוסד לפיהן הטנטון אינו תמידי והחל לאחר תום החשיפה לרעש מזיק. השאלה אם הטנטון תמידי, היא שאלה למומחה רפואי ובבדיקת מאפייני טנטון אליה נשלח על ידי המוסד עלה שהוא אכן סובל מטנטון.
המוסד טען כי התקופה הרלוונטית בה המערער היה מפעיל מכונות מתייחסת לשנים האחרונות בלבד (12.09- 12.16). באשר לרשומות הרפואיות שאליהן הפנה המערער, טען המוסד כי הן אינן עונות להגדרה " פניות חוזרות ונשנות" מאחר והן מתייחסות כולן לחודשים הסמוכים וצמודים למועד הגשת התביעה בחודש 9.16. משכך, לשיטת המוסד, הפניות הן למעשה פניה אחת ולא נמצאו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי ונראה כי הפניות שנעשו היו לצורך הגשת התביעה. כן טען המוסד, שלא מדובר ברעש תמידי באוזניים.
לבקשת המוסד, לאחר פתיחת ההליך הוזמן תיקו הרפואי של המערער, ובמסגרת זו הוגש גם המסמך הסוציו-אקונומי. מסמך זה לא אוזכר בכתב התביעה ולא צורף אליו, אך צורף לתצהיר המערער בבית הדין האזורי, והמוסד לא הביע התנגדות לצירוף מסמך זה. המערער שב והפנה למסמך זה בסיכומיו, וטען כי גם מסמך זה מהווה " פניה" מיום 27.2.15 בעניין טנטון. גם המוסד התייחס בסיכומיו למסמך זה, וטען כי המסמך אינו קריא ועל כן קשה להבין במה מדובר בו, כמו גם שאוזכרה רק המילה " טנטון" ללא כל תלונה על פגיעה בתפקוד.
בעקבות התייחסות שני הצדדים למסמך זה, ובשל " אי בהירות ביחס למועד ( מסמך עמום)" שלו, הורה בית הדין האזורי לקופת החולים " להמציא את הרישום הרפואי המקורי שבו אובחן התובע לראשונה בטנטון שעל בסיסו בוצע הרישום במסמך" (החלטה מיום 19.12.18). קופת החולים המציאה בשנית את תיקו הרפואי של המערער. הפעם המסמך היה סרוק באופן קריא, אולם לא ניתן מענה לשאלה מהו "הרישום הרפואי המקורי" שבו אובחן התובע לראשונה בטנטון שעל בסיסו בוצע הרישום במסמך. לאחר שהוגש עותק קריא של המסמך, ניתנה לצדדים אפשרות להתייחס אליו.
המוסד טען לגבי מסמך זה, שאין לראות בו בבחינת "תלונה נוספת בפני רופא", שכן "קרוב לוודאי שדובר לכל היותר בביקור מרפאת אחות בצירוף מידע רפואי". ומאחר ולא מדובר במסמך של רופא, הרי שאין לראות בכך כתלונה על טנטון ואין להחשיבו במניין הפניות החוזרות ונשנות. לדעת המוסד דו"ח סוציאלי אצל אחות מרפאה אינו עומד בהוראות החוק כפי שדורש סעיף 84א(ב)(3), ולא ניתן להכליל בו כל מסמך שהוא רשומה רפואית. זאת ועוד, במסמך אין כל תלונה על פגיעה בתפקוד עקב הטנטון.
המערער במענה לכך, חלק על טענת המוסד לעניין היותו של המסמך תיעוד בעת ביקור אצל אחות ולא תלונה אצל רופא. לטענתו, די בעצם התלונה ורישומה כדי למנות אותה, בהתאם לרוח הפסיקה המורה על בחינה מהותית ולא טכנית. לטענתו, מאחר שהמסמך נופל בגדר הגדרת רשומה רפואית לפי חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן- חוק זכויות החולה), על כן הוא תקף גם לצורך סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי.

(ב) פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי לא נדרש לשאלת תמידיות הטנטון, שכן יש " לקיים דיון בשאלה המשפטית המקדמית - האם הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות" (סעיף 18 לפסק הדין). מאחר שיסוד זה של " פניות חוזרות ונשנות" נדחה, כפי שיפורט להלן, נדחתה ממילא התביעה מבלי שנדרש בית הדין האזורי ליסוד תמידיות הטנטון.
אשר ליסוד " פניות חוזרות ונשנות", הפנה בית הדין האזורי להלכה שנקבעה בבית דין זה בעב"ל ( ארצי) 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי – פאהד גנאים (27.6.12) ( להלן – ענין גנאים), בה נקבעו אמות המידה לבחינת אותנטיות התלונות, ולפסיקה בעב"ל (ארצי) 46932-12-10 אברהם אבודרהם – המוסד לביטוח לאומי (1.12.11), לפיה פניות לטיפול רפואי מיד בסמוך לפנייה לקבלת ייעוץ משפטי, אין בהן כדי לקיים את תנאי הסף של פניות חוזרת ונשנות. לאור מבחני הפסיקה אליהם הפנה, קבע בית הדין האזורי כי בענייננו שלושת המסמכים המפורטים בסעיף 4 לעיל שהגיש המערער הינם בבחינת " פניה אחת", ולא בבחינת " פניות חוזרות ונשנות". זו לשונו ( ההדגשות במקור):

"25. יש לראות ברישומים הרפואיים - הבדיקה האודיולוגית מיום 22.6.16, הביקור אצל הרופא התעסוקתי מיום 1.8.16, והביקור במרפאה תעסוקתית מיום 24.8.16, בבחינת פניה אחת ולא שלוש פניות "בלתי תלויות זו בזו" כדרישת הפסיקה. להלן נבהיר –
ראשית - עיון בשלושת הרישומים מלמד כי לא מדובר בתלונות תוך הפנייה לבדיקת מאפייני טנטון ומתן טיפול על ידי מומחה אף אוזן גרון.
שנית - בדיקות שונות (אודיוגרמות, בדיקות מאפייני טנטון ועוד,) יכולות להיחשב במניין הפניות אם במסגרתן נבדק נושא הטנטון והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד הטנטון. כאמור בענייננו תיעוד בעניין בדיקת שמיעה (22/6/16) ואזכור בדבר קיומו של טנטון בפני ד"ר ברנר הממליץ להפנות למוסד (1/8/16) אינן יכולות להיחשב כפניות המתארות פגיעה מתועדת בתפקוד הטנטון שיש להביאן במניין הפניות.
שלישית – הפניות מושא התביעה, מתמצות בפרק זמן של כחודשיים וצריך שתהיינה על משך פרק זמן משמעותי יותר, שאינו חודשים ספורים כפי המקרה שבפנינו, שבו כל הפניות אליהן הפנה התובע היו בסמוך להגשת התביעה".

אשר למסמך הסוציו-אקונומי ציין בית הדין האזורי כי לגביו קיימת אי בהירות "האם מדובר במסמך מיום 27/2/15 או במסמך מיום 27/2/16... בשים לב לתמיהות אותן נפרט בהמשך" (סעיף 13), וכן קבע כי אין לקבל שמדובר ברישום רפואי אותנטי שיש להביאו במניין הפניות, מטעמים אלו (הדגשות במקור):

"26. אשר לפניה הנוספת מיום 27.2.15 שצורפה לתצהירו של התובע, עיון במסמך מלמד כי מדובר בדו"ח סוציאלי אצל אחות במרפאה המתאר באופן כללי את הבעיות מהן סובל התובע לרבות טנטון וכן אינדיקציות בדבר .... אכן לא מדובר במסמך רפואי, לא ניתן לקבלו כתלונה על טנטון ואין למנותה במניין הפניות כדרישת הסעיף בחוק. כמו כן, במסמך לא נמצא כל תיעוד המשקף תלונה על פגיעה בתפקוד עקב טנטון, למעט אזכור תחת סעיף "בעיות פעילות" האבחנה – TINNITUS SUBJECTIVE.
אין בידנו לקבל את הטענה כי מדובר ברישום רפואי מיום 27.2.15. – מהטעמים הבאים:
ראשית - עיון בפרק "בעיות פעילות" המפורטות במסמך, מלמד על אבחנות של בעיות רפואיות שמועד תחילתן הינו מאוחר ליום 27.2.15. כך למשל, מאובחנת בעיית ליקוי השמיעה בתחולה מ 4/15, וכן אבחנה נוספת IMPAIRED FASTING GLUCOSE מ 5/16. כך שלא יתכן שמדובר ברישום רפואי מיום 27.2.15 שצפה פני עתיד.
שנית - עולה תמיהה, שאם אכן היה רישום בדבר תלונה על טנטון כבר בפברואר 2015 הרי שהדבר היה מוצא ביטוי בתיק הרפואי ונמצאנו למדים כי המסמך הנ"ל בא לעולם לראשונה רק בעת שהוגש תצהירו של התובע, ואין לכך שום תיעוד בתיק המוצגים שהגיש הנתבע.
שלישית- מצופה היה, שאם התובע כבר התלונן בפברואר 2015 - מדוע הדבר לא אוזכר לראשונה בכתב התביעה. לא בכדי מצאנו לנכון לבקש לקבל את המסמך המקורי מקופת חולים "מכבי" לאחר שנשמעו ההוכחות ולבקש את עמדת הצדדים, וזאת על מנת לעמוד על טיבו של המסמך והאם המסמך הוא בפברואר 2015 וזאת נוכח התמיהות שמנינו לעיל.
נסיבות אלו בהצטרפן גם יחד, מובילות למסקנה שאין בידנו לקבל את המסמך מיום 27.2.15 כמסמך אותנטי שיש להביאו במניין הפניות".

על האמור הוסיף בית הדין האזורי כי:

"27. בנוסף, יש ליתן משקל בדבר העדר אותנטיות הפניות, לעובדה, כי טופס התביעה לא נרשם בו תאריך החתימה, כך גם על גבי ייפוי הכוח שמסר התובע לבא כוחו והדבר אכן מעלה תמיהה שעה שהתביעה הוגשה ביום 8.9.16 ומולאה על ידי משרד עורכי הדין. (פר' עמ 5 ש' 18)
28. עוד נוסיף, כי לא מצאנו לקבל את טענת התובע כי די ברישום המילה "טנטון" ללא כל אזכור בעניין הפגיעה בתפקוד או כל תלונה אחרת, כדי לקבוע או להעיד כי מבחינה מהותית היא עומדת בהתאם לדרישת הסעיף והפסיקה".

לאור כל האמור, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי " דין התביעה להידחות. משלא ניתן לראות בפניות התובע כעומדות בתנאי 'פניות חוזרות ונשנות', לא יוכר הטנטון ממנו סובל התובע כ' פגיעה בעבודה'" (סעיף 33. הדגשה במקור). כמו כן, חויב המערער בהוצאות המוסד בסך 3,000 ש"ח.

(ג) טענות הצדדים בערעור
המערער טוען, כי על פי שלושת המסמכים המנויים בסעיף 4( א) ו ( ג)-(ד) בצירוף המסמך בדבר מצב סוציו-אקונומי יש לאמר, כי נעשו לכל הפחות שתי פניות המהוות " פניות חוזרות ונשנות". התביעה למוסד נעשתה בחודש 09.16 בעקבות המלצות הרופאים המטפלים, ודבר זה מעיד על האותנטיות של הפניות. מחד, כאשר הגיש תביעתו סמוך לבדיקות הרפואית והמלצות הרופאים - טען המוסד שאלו בדיקות מוזמנות לצורך תביעה; אולם מאידך, אם לא היה מגיש את התביעה בסמוך לבדיקות והמלצות הרופאים - היה המוסד טוען לשיהוי. כמו כן, על פי הפסיקה - לרבות ענין גנאים - יש לבחון את תנאי הסף בחינה מהותית ולא בחינה מספרית טכנית. בבדיקת מאפייני טנטון של המוסד עלה שהוא אכן סובל מטנטון, ולמרות זאת תביעתו נדחתה בשל " ספירה פורמלית" של תיעוד רפואי, ללא כל בחינה מהותית של תביעתו. לשיטתו, בית הדין האזורי שגה בכך שלא מינה מומחה רפואי, ולמעשה דחה את תביעתו על הסף. כמו כן, חסרה בפסק הדין הנמקה באשר הוא אינו מתייחס כלל לחקירתו של המערער, בה המוסד לא הצליח להוכיח את טענתו לחוסר אותנטיות. אשר למסמך בדבר מצב סוציו אקונומי, אכן על מסמך זה נלמד רק לאחר שהגיע החומר הרפואי לתיק בית הדין, והמערער בשגגה לא זכר מתי פנה לרופא. מכל מקום, אין זה מעלה או מוריד מתוקפו של המסמך. לגבי התמיהה באשר לתאריך של המסמך, טעות ברישום במסמך הוא עניינו של קופת החולים ואינו צריך לפעול לחובתו של המערער. כן טוען הוא, כי לאור פסק הדין בעב"ל ( ארצי) 41995-11-14 מנשה שללאשוילי - המוסד לביטוח לאומי (2.11.17) ( להלן- ענין שללאשוילי), לפיו מבוטח שנדחתה תביעתו רשאי להגיש תביעה חדשה, נשמטה הקרקע בסוגיית מועד הפניה לייעוץ משפטי. משכך, עותר המערער מבית דין זה לקבוע כי הוא עומד בתנאי הסף הקבוע בחוק, ולחילופין שיורה לבית הדין האזורי על מינוי מומחה רפואי לצורך מתן מענה האם הוא סובל מטנטון תמידי. כן עותר לביטול חיובו בהוצאות.
לטענת המוסד, לאור תכליתו של סעיף 84 א(ב)(3) בחוק, שהוסף בשנת 2005, ולאור פסיקות בית דין זה – התנאי ל"פניות חוזרות ונשנות" אינו תנאי פורמאלי בלבד שניתן לוותר על קיומו, אלא ההפך, מהווה בחינה של אותנטיות התלונות על טנטון, "באופן שימנע התחזות וטענות כזב". לעניין זה, יש לבחון גם את מועד הפניה לייעוץ המשפטי, כאמור בפסיקה. טענות המערער למעשה מבקשות להעמיד את הדין כפי שהיה טרם תיקון החוק בשנת 2005. למקרה פרטני זה טוען המוסד, כי התיעוד הראשון נעשה ביום 22.6.16 במהלך סקר שגרתי שנעשה לעובדים מדי שנה, ולא מיוזמתו של המערער, כאשר כשישה שבועות קודם לכן, ביום 5.5.16, בבדיקה אצל ד"ר קראוס ( א.א.ג.) הוא התלונן על " ליקוי שמיעה" אך לא ציין טנטון. שני התיעודים שלאחר מכן, הם המשך לפניה זו וכולם יחד מהווים " פניה אחת". כמו כן, בדין נדחה המסמך הסוציו-אקונומי, שכן יש בו אבחנה מיום 21.2.17 ועל כן, ברי שמסמך זה אינו משנת 2015 אלא מתאריך כלשהו לאחר 21.2.17 – היינו, לאחר הגשת התביעה. על פי ההלכה, פניה לאחר הגשת התביעה לא תיספר לעניין " פניות חוזרות ונשנות". משכך, בדין נדחתה התביעה אף ללא צורך בפניה למומחה רפואי. לאור כל האמור, מבקש המוסד לדחות את הערעור. לחילופין וליתר הזהירות בלבד, ככל שלא תתקבל עמדתו של המוסד, מבקש המוסד שלא לקבוע בערכאת הערעור שהמערער סובל מטנטון אלא להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם בחינת יתר תנאי הסף.
ביום 29.1.20 נערך דיון קדם ערעור ובמסגרתו שב וטען ב"כ המערער כי מנין התלונות אינו ענין טכני וכי בתיק מצויה " תלונה ראשונה מיום 22.6.16 בבדיקת השמיעה אותה אנו רואים במאוחד עם התלונה מיום 1.8.16. תלונה נוספת מיום 24.8.16 ובדיקת מאפייני הטנטון" (עמ' 3 שורות 14- 15).

(ד) דיון והכרעה
סעיף 84 א(ב) לחוק קובע את התנאים בהם יוכר טנטון כפגיעה בעבודה בהיבט הקליני (" רעש תמידי באוזניים... עקב חשיפה לרעש" - סעיף 84 א(ב) רישא לחוק), תוך הצבת תנאים מקדמיים לבדיקה זו ( סעיפים 84 א(ב)(1)- (3)), כשלענייננו רלבנטי התנאי בסעיף 84 א(ב)(3) לחוק. וכך נאמר בו ( ההדגשה שלי- ח.א.ג.):

"רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
[...]
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

תנאים מקדמיים אלה – לרבות התנאי בדבר פניות חוזרות ונשנות – הינם תנאים משפטיים, ולכן מלאכת קביעתם מסורה לבית הדין ( ראו: עב"ל ( ארצי) 39707-03-12 אמיל כהן - המוסד לביטוח לאומי (25.2.14), פיסקה 22 וההפניות שם). ברקע הדברים נקדים ונציין כי המחוקק בשנת 2005 הקשיח את התנאים להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה (ראו עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברכליס - המוסד לביטוח לאומי (2.10.08) וכן עב"ל (ארצי) 22736-09-10 כהן ישראל - המוסד לביטוח לאומי (29.5.11)). אולם לצד זאת, הודגש לא אחת בפסיקה כי " המחוקק חרף כל סייגיו התכוון בכל זאת שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק ייחשב כפגיעת עבודה. "אותו סעיף חייב להתפרש לאור נקודת מוצא זו ולא באופן דווקני סכמתי מילולי מנותק מהמטריה בתחום הביטחון הסוציאלי אותה הוא בא להסדיר" (עב"ל ( ארצי) 525/08 רחמים בג - המוסד לביטוח לאומי (14.9.10)).
תנאי הסף המשפטי בדבר " פניות חוזרות ונשנות" פורש בפסיקה באופן גמיש ומקל, וזאת על מנת למעט בדחייתן של תביעות על הסף . אמות המידה לבחינת תנאי סף זה נוסחו בענין גנאים, אליו הפנה בית הדין האזורי (כל ההדגשות במקור). וכך נאמר שם:

"7. פניות חוזרות ונשנות"
באשר לתנאי השלישי להכרה בטנטון כפגיעת עבודה, זה המוזכר בסעיף 84א(ב)(3), "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית", כאן יש לשים אל לב לנקודות הבאות:

א. הטנטון התמידי מקשה על חיי היום יום. משום כך הנחת המחוקק הינה, כי הסובל מטנטון אמת יתלונן בפני רופאו על סבלו.
לאור האמור יש לקבוע ככלל, כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, שהרי מדוע יפנה מבוטח לקבל מזור לליקוי אם אין הוא סובל מאותו ליקוי, והוא אינו מפריע לו ופוגע בתפקודו. לפיכך אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתיפקוד.
ב. מהיות הטנטון תופעה מטרידה המקשה באופן מתמשך על חיי היום יום, הניח המחוקק, כי הסובל מאותה תופעה לא יסתפק בפניה חד פעמית לרופא, ומשום כך דרישתו באותו סעיף "לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.
ג. באשר לאותה דרישה של "פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי", יש ליתן הדעת לכך, שהיא באה, לאחר שלקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.
משאלה הם הדברים, תכלית אותו סעיף לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, אינה מצדיקה מבחן קשיח אלא מבחן גמיש, מונחה בין השאר, על פי אמות המידה הבאות:
ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן.
שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.
שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל"פניות החוזרות ונשנות". זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף.
רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות.
חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. על ביה"ד מצידו, ככל שתדחה תביעה כזו על ידי המוסד, בנסיבות המתאימות בהתאם לשיקול דעת בית הדין האזורי, לקיים דיון הוכחות לגביה. באם יתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות ישקול בית הדין מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטינטון. בשלב זה ראוי, שהמומחה יישאל לגבי הקשר הסיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. במקרה שכזה, אפשר שהמבוטח יופנה לבדיקת מאפייני טנטון באחד המוסדות המוכרים על מנת לבחון סממנים אוביקטיביים לתלונה הסובייקטיבית על הטינטון".

על הלכה זו חזר בית דין זה במספר פסקי דין (ראו למשל עב"ל (ארצי) 53317-10-15 דוד דוויט דסה - המוסד לביטוח לאומי (22.8.17)).
"רשומה רפואית", המוזכרת בסעיף 84 א(ב)(3) לעיל, הוגדרה בסעיף 84 א(א)(3)(א) - "כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996...". סעיף 17 לחוק זכויות החולה קובע כך ( הדגשה שלי- ח.א.ג.):

"מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית".

"מטפל" מוגדר בסעיף 2 לחוק זכויות החולה כ"רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות". "טיפול רפואי" מוגדר באותו חוק על דרך הריבוי כ"לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי".
ומכאן נפנה לפן היישומי בנדון דנן. אנו סבורים כי יש לראות בבדיקה האודיולוגית מיום 22.6.16 כפניה לצורך סעיף 84 א(ב)(3) לחוק. לצורך כך אין מקום להידרש אם המדובר בבדיקת סקר במסגרת העבודה ( כטענת המוסד) או בבדיקה שנערכה בקופת החולים לאחר בדיקת הסקר בעבודה ( כטענת המערער). הטעם לכך הוא שטענת המוסד שבדיקת סקר אינה מהווה " טיפול" נידונה בעב"ל ( ארצי) 29640-11-12 שמעון זינבה – המוסד לביטוח לאומי (9.12.14), ונדחתה תוך הפניה לחוק זכויות החולה, שם הוגדר שאבחון בא בגדר טיפול רפואי. וכך נאמר:

"טוען המוסד כי אין להביא בחשבון את הפניה במסגרת בדיקת הסקר, שכן היא לא נועדה 'לטיפול רפואי'. טענה זו אין לקבל. החוק אינו מגדיר מהו טיפול רפואי. בשים לב לתכלית של דרישת הפניות החוזרות ונשנות – תמיכה במהימנות התלונות, אין מניעה כי בגדרו של הטיפול הרפואי תובא בחשבון גם פעולת אבחון רפואי שנעשית בשגרה במסגרת של רפואה מונעת. בבדיקה שכזו, עשוי הפונה, בין היתר, לעדכן את הרופא אודות בעיות רפואיות שיש לו, ולא מן הנמנע כי הדבר יעשה מתוך רצון לקבל המלצות לטיפול בהן או המלצות אחרות. מכאן שגם בדיקת סקר היא בגדר 'טיפול רפואי'".

עם זאת, אין בידינו לראות בפניה לרופא אף אוזן גרון (1.8.16) ובפניה לרופא תעסוקתי (24.8.16) – משום פנייה לטיפול רפואי בלתי תלויה נוספת, וזאת משני טעמים:
ביחס לפניה לרופא אף אוזן גרון מיום 1.8.16 – בית הדין האזורי ראה בה חלק מהפניה מיום 22.6.16. נזכיר, כי הבדיקה האודיולוגית הסתיימה בהמלצה לפנות לרופא אף אוזן גרון, וכך עשה המערער זמן קצר לאחר מכן, ולכן פניה זו היא בגדר "טיפול רפואי". על הזיקה בין הבדיקה האודיולוגית לפניה לרופא אף אוזן גרון העיד המערער עצמו בבית הדין האזורי באומרו "זה אחרי בדיקת השמיעה, אני זוכר שהם נתנו לי המלצה לפנות לרופא... הוא [ ד"ר ברנר- ח.א.ג.] נתן לי הפניה לרופא תעסוקתי" (פרוטוקול הדיון מיום 14/11/18 עמ' 4). עוד נציין כי אף המערער בקדם הערעור הסכים כי יש לראות את הבדיקה האודיולוגית ואת הפניה מיום 1.8.16 " במאוחד". לכך נוסיף כי כעולה מהתיאור בסעיפים 4( ב) – (ג) חמישה ימים לאחר הבדיקה האודיולוגית (27.6.16) פנה המערער לד"ר ברנר, אך אין ברשומה הרפואית אזכור לטנטון. רק ביום 1.8.16 פנה פעם נוספת במסגרת " ביקור חוזר מתאריך 27.6.16" ואז הלין על " צפצופים". בנסיבות הענין, ונוכח צירופם של טעמים אלה, איננו סבורים כי הפניה מיום 1.8.16 היא בגדר תלונה בלתי תלויה אוטנטית.
ביחס לפניה לרופא התעסוקתי מיום 24.8.16 – נקדים ונעיר כי על פי מצוות המחוקק לא די בכך שהפניה לרופא היתה לצורך לגיטימי אלא נדרש כי זו היתה לצורך "טיפול רפואי" (וכלשון החוק "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי"), כשמונח זה צריך להתפרש בזיקה להגדרת טיפול רפואי בחוק זכויות החולה, שהיא הגדרה מרחיבה. לטעמינו, הביקור אצל אצל הרופא התעסוקתי נועד לקדם את מימוש הזכויות הסוציאליות מכוח הדין, שזוהי בוודאי מטרה לגיטימית, אולם לכאורה אין היא באה בגדר "טיפול רפואי" כמשמעו בחוק זכויות החולה. זאת ועוד. אם ביקורים מסוג זה יבואו במנין הפניות הרי שדרישת המחוקק ל"פניות חוזרות ונשנות" שפורשה בצורה גמישה כשתי פניות תרוקן מתוכן. זאת, כיוון שלתעודה הרפואית שהוצאה בידי רופא תעסוקתי קדמה הפניה אליו מרופא אף אוזן גרון. יוצא איפוא כי הליך מימוש הזכויות הסוציאליות, כשלעצמו, הצריך את כפל הפניות לגורמים רפואיים, ואם נשקיף עליהן כמספקות את דרישת הסף ל"פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" אזי זו תרוקן מתוכן.
הנה כי כן, מעבר לבדיקת הסקר לא עלה בידי המערער להצביע על תלונה נוספת בלתי תלויה אוטנטית לצורך רפואי. הפניה מיום 1.8.16 היתה אמנם לצורך רפואי אולם אין היא בנסיבות הענין משום תלונה בלתי תלויה אוטנטית. ואילו, הפניה לרופא התעסוקתי ביום 24.8.16 לכאורה לא נועדה לצורך " טיפול רפואי", אלא לצורך לבר רפואי ( הוא הצורך הסוציאלי) על יסוד המצב הרפואי. נבקש לחדד כי לצורך מסקנה זו אין צורך להיזקק למועד פנייתו של המערער לייעוץ משפטי – ואיננו מביעים עמדה לגבי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בהקשר זה – שכן הטעם לכך שאין המדובר בפניה ל"טיפול רפואי" נלמד מתוך מהות המסמך עצמו, ומבלי להיזקק לנסיבות נוספות.
נוכח המסקנה אליה הגענו ביחס לפניה לרופא אף אוזן גרון ולרופא התעסוקתי נשאלת השאלה אם המסמך הסוציו-אקונומי יכול להוות פניה נוספת? נקדים ונציין כי כעולה מסעיף 1 לחוק זכויות החולה, אחות באה בגדר " מטפל" העורך " רשומה רפואית". יחד עם זאת, על פני הדברים ספק אם דו"ח " סוציו- אקונומי" יכול להיחשב כפניה נוספת לקבלת " טיפול רפואי", משלא נראה כי האחות תיעדה בו " טיפול רפואי" שניתן על ידה והוא נחזה להיות מסמך המרכז את עברו הרפואי של המערער, כפי שעודכן במועדים שונים בידי מטפלים שונים. מכל מקום, וזה העיקר, מעיון במסמך עולה כי הוא בעל אופי דינמי, במובן זה שהוא כולל עדכונים שוטפים בנוגע לפרטים גם לאחר יצירתו וגם לאחר מועד הגשת התביעה למוסד. נוכח אופיו הדינמי לא ניתן ללמוד מתוכו אם התלונה על הטנטון המשתקפת בדו"ח הסוציו- אקונומי אכן קדמה להגשת התובענה למוסד או שמא היא נעשתה לאחריה. למותר לציין כי סוגיה זו קריטית כיוון שככל שנעשתה הפניה לאחר הגשת התביעה למוסד, אזי המסקנה המתחייבת מכך היא שבמועד הפניה למוסד לא נתקיים התנאי של לפחות שתי פניות חוזרות ונשנות. זאת ועוד. בדו"ח הסוציו- אקונומי לא צוין מועד תחילת הבעיה הרפואית ביחס לטנטון ( כפי שנעשה ביחס לחלק מהאבחנות הפעילות). הנה כי כן, מסמך זה אינו בהיר דיו מבחינת מהותו, קרי אם ניתן לראות בו תיעוד של " טיפול רפואי", ואינו מספק עוגן למועד הפניה בנוגע לטנטון או מועד תחילת בעיית הטנטון הנטענת, אלא הוא טעון הבהרה בעדות מתאימה, וזאת לא נעשה. משכך, לא שוכנענו כי מסמך זה מהווה פניה נוספת.
סיכום ביניים: נטל ההוכחה בדבר התקיימות תנאי הסף בדבר "פניות חוזרות ונשנות" מוטל על כתפי המערער. בנסיבות הענין המיוחדות, לא עלה בידו לשכנע בקיומן של שתי פניות בלתי תלויות שנעשו על ידו טרם הגשת התובענה ולצורך טיפול רפואי (במשמעותו הרחבה כאמור בחוק זכויות החולה).
המערער ביקש לטעון כי פסק הדין בענין שללאשוילי הקובע שמבוטח רשאי להגיש תביעה חדשה למוסד בגין טנטון לאחר שנדחתה תביעתו בשל אי עמידה בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות", ביטל את הקביעה בענין גנאים שאין להתחשב בפניה לאחר הגשת תביעה למוסד. טענה זו אין בידינו לקבל, כיוון שבענין שללאשוילי היה מדובר במקרה שהמבוטח "המשיך לעבוד תוך חשיפה לרעש מזיק לאחר מועד הגשת התביעה הראשונה ועד מועד הגשת התביעה החדשה", וכך נפסק (הדגשה במקור):

"19. המוסד יוצא מנקודת מוצא אוטומטית לפיה כל פנייה לטיפול רפואי שהתרחשה לאחר דחייתה של תביעה קודמת - היא בהכרח בלתי אותנטית. נקודת מוצא זו אינה מקובלת עלינו, ואיננו סבורים שניתן לקבוע מראש חוסר אמינות גורף כלפי מכלול המבוטחים. בהחלט ייתכן מצב בו מבוטח החל לסבול מטנטון ולא פנה לגביו במספר מספיק של " פניות חוזרות ונשנות"; המשיך לעבוד ברעש מזיק לאחר דחיית תביעתו למוסד; מצב הטנטון שלו החמיר או התחזק ( הגם שאין מדובר בהחמרה במובנה הפורמאלי מבחינת אחוזי נכות) או שיכולתו להתמודד איתו פחתה עם חלוף הזמן; בהתאם פנה המבוטח פעמים נוספות לטיפול רפואי מתוך מטרה אמיתית ליתן מענה רפואי למצבו; ואזי הגיש תביעה חדשה בגין טנטון למוסד - וזכאי כי זו תיבדק לגופה באופן ענייני. אין זה סביר לטעמנו לשלול מראש ובאופן גורף כל אפשרות להגיש תביעה נוספת בגין טנטון גם ביחס למבוטחים שממשיכים להיות מועסקים ( לעיתים על פני שנים רבות) ברעש מזיק ורשאים להוכיח כי הם עומדים בתנאי הסף. כל מבוטח זכאי לבחינת תביעתו לפי נסיבותיו הפרטניות, ולא לפי הנחיה גורפת המבוססת על הנחות יסוד מכלילות".

היינו, כל שנקבע בענין שללאשוילי הוא שיידונו הנסיבות החדשות שנתהוו לאחר דחיית התביעה הראשונה. אין באמור כדי לקבוע באופן גורף דבר אחר, ופרשנות המערער בהקשר זה רחבה מדי לטעמינו.
בשולי הדברים נעיר כי המערער ביקש להשיג על הנמקות נוספות של בית הדין האזורי. כך למשל, בית הדין האזורי זקף לחובתו של המערער שהמסמך הסוציו- אקונומי לא אוזכר בכתב תביעתו ו"בא לעולם לראשונה רק בעת שהוגש תצהירו", כנימוק נוסף לדחותו. כמו כן, זקף לחובתו את העובדה שהתביעה למוסד מולאה בידי בא כוחו וללא ציון תאריך, כטעם נוסף לדחיית התביעה. אולם, משלטעמנו דין הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לנימוקים אלו, הרי אין אנו נדרשים להביע עמדתנו בנוגע להנמקות אלה של בית הדין האזורי. אשר לצורך בתיעוד הפגיעה בתפקוד נזכיר שבהתאם להלכת גנאים "עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד... אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתיפקוד ".
לענין ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי- החלטנו לבטלן, משלא ניתנה הנמקה המצדיקה הטלתן באופן החורג מהמקובל בתיקים מסוג זה.
סוף דבר- הערעור נדחה, למעט בעניין החיוב בהוצאות שפסק בית הדין האזורי, שאנו מורים על ביטולן. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ד תמוז תש"פ (06 יולי 2020) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

חני אופק גנדלר,
שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)