הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ר 60558-01-20

ניתן ביום 12 יוני 2020

קיר מסך אוורסט בע"מ
יאיר פנחסי

המערערים
-

  1. רונית סעדי
  2. פנחסי קיר מסך מתכות בע"מ
  3. שלום פנחסי
  4. יפה פנחסי

המשיבים

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערערים – עו"ד תומר שובלי
בשם המשיבה 1 – עו"ד אורי דניאל

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית הדין, השופטת אפרת קוקה, בתיק ע"ע 9700-05-193, שבה נקבע כי יש לסלק על הסף את הערעור שהוגש על ידי המערערים בשל האיחור בהגשתו, ונדחתה בקשתם להארכת מועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב בתיק סע"ש 15437-06-16 (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ונציגי הציבור הגב' הילה ידיד ברזילי ומר משה הרץ).

הרקע לערעור
בבית הדין האזורי לעבודה תל-אביב התבררה תביעתה של המשיבה 1 (להלן - גב' סעדי) נגד המערערים, נגד המשיבה 2 (להלן - מסך מתכות ) ונגד המשיבים 3 ו- 4 (מר שלום פנחסי וגב' יפה פנחסי) לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת, אי תשלום שכר והלנת שכר, דמי חגים, פדיון חופשה, החזר הוצאות נסיעה, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה, פיצוי לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין ופיצוי בגין עגמת נפש.
ההליכים נגד המשיבים 3-4 עוכבו על ידי בית הדין האזורי נוכח הליכי חדלות פירעון המתקיימים בעניינם, ופסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בהתייחס למערערים ולמסך מתכות בלבד.
בפסק דינו מיום 20.3.2019, קיבל בית הדין האזורי את תביעתה של גב' סעדי באופן חלקי, וחייב את המערערים ואת מסך מתכות, יחד ולחוד, לשלם לגב' סעדי זכויות שונות בסך כולל של 51,942 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח. זאת, תוך שנקבע בפסק הדין, כי המערערים ומסך מתכות היו מעסיקים במשותף של גב' סעדי לאורך כל תקופת העסקתה וכן כי מוצדק להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובו של המערער 2 (להלן – מר פנחסי) בחובותיה של המערערת 1 (להלן – מסך אוורסט).
המערערים הגישו ערעור על פסק הדין ביום 5.5.2019 (ע"ע 9700-05-19). סמוך לאחר הגשת הערעור, פנו המערערים לבית הדין בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 19.5.2019, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה.
גב' סעדי הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף מן הטעם שהוגש באיחור. המערערים הגישו לבית הדין תשובתם לבקשה. לחלופין, ביקשו המערערים להאריך את המועד להגשת הערעור מטעמם.
בהחלטה מושא ערעור זה קיבלה הרשמת את בקשתה של גב' סעדי לסילוק על הסף של הערעור בשל האיחור בהגשתו, ודחתה את בקשתם החלופית של המערערים להארכת מועד להגשת ערעור, כמפורט להלן.
הבקשה לסילוק על הסף:
אכן, במערכת נט המשפט אין תיעוד של המצאת פסק הדין לצדדים. אולם, ב"כ גב' סעדי המציא את פסק הדין בדואר אלקטרוני לבא כוחם של המערערים בבית הדין האזורי, עו"ד קיסוס, ביום 20.3.2019, באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני. עיון בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 20.3.2019, אשר צורפה לבקשה לסילוק הערעור על הסף, מעלה שב"כ גב' סעדי שלח לב"כ המערערים דאז את פסק הדין ביום 20.3.2019 באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני שנמסרה על ידי עו"ד קיסוס לבית המשפט. משלוח פסק הדין לעו"ד קיסוס, באמצעות הדואר האלקטרוני ביום 20.3.2019 מהווה המצאה כדין למערערים בהתאם לתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין), החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה). המערערים לא חלקו על העובדה שפסק הדין הומצא בדואר אלקטרוני לבא כוחם, והסתפקו בטענה כללית לפיה "המצאה בדואר אלקטרוני אינה המצאה כדין", טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראת שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. לתקנות. יתרה מכך, ב"כ גב' סעדי צירף לבקשה לסילוק הערעור על הסף עותק מתשובתו של עו"ד קיסוס בדואר אלקטרוני מיום 21.3.2019 ממנה עולה כי קיבל את ההודעה. נוכח האמור, המצאת פסק הדין לעו"ד קיסוס בטרם ניתנה הודעה על החלפת ייצוגם של המערערים מהווה המצאה כדין של פסק הדין למערערים ביום 20.3.2019. על כן, יש לדחות את טענת המערערים כי מניין הימים להגשת ערעור החל ביום 27.3.2019, המועד בו הובא פסק הדין לידיעתם, עת נשלח אליהם על ידי עו"ד קיסוס. הרשמת הוסיפה כי פסק הדין הומצא לעו"ד קיסוס גם באמצעות הפקס, אולם המצאה זו אינה המצאה כדין, נוכח העובדה שפסק הדין אוחז למעלה מ- 10 עמודים.
לאור האמור, נקבע כי פסק הדין הומצא כדין למערערים ביום 20.3.2019, באמצעות הדואר האלקטרוני, והערעור הוגש באיחור של שבעה ימים.
מעבר לנדרש הוסיפה הרשמת כי גם אם היה נקבע ששליחת פסק הדין לב"כ המערערים באמצעות הדואר האלקטרוני ביום 20.3.2019 אינה מהווה המצאה כדין, יתכן שהיה מקום להחיל בנסיבות העניין את "כלל הידיעה", ולמנות את הימים להגשת הערעור ממועד שליחת פסק הדין לב"כ המערערים בדואר אלקטרוני ובפקס. זאת, במיוחד נוכח אישור קבלת הדואר האלקטרוני על ידי ב"כ המערערים ביום 21.3.2019, המצביע על ידיעה ממשית וברורה אודות פסק הדין.
הבקשה להארכת מועד:
המערערים עתרו להארכת מועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. זאת, נוכח מידת האיחור בהגשת הערעור; בשים לב לכך שנדרשו להחליף מייצג לאור חילוקי דעות שנתגלעו בינם לבין עו"ד קיסוס; ונוכח סיכויי הערעור הגבוהים לטעמם.
רשמת בית הדין קבעה כי המערערים לא העלו בבקשה להארכת מועד "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד. בהתאם להלכה הפסוקה, טענותיהם של המערערים בעניין חילופי ייצוג ותקלות במערכת היחסים שבינם לבין בא כוחם הקודם, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת מועד. העובדה שמדובר באיחור בן שבעה ימים בהגשת הערעור, אף היא אינה מצדיקה היעתרות לבקשה. זאת, משלא מדובר באיחור של מה בכך בהגשת הערעור ונוכח ההלכה הפסוקה, לפיה ככלל, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בלבד בהגשת הערעור אינו מהווה לכשעצמו טעם מיוחד ויהא טעון תרוץ והצדקה. בהעדר טעמים אחרים להצדקת האיחור, אין במידת האיחור בהגשת הערעור במקרה הנדון משום הצדקה להארכת המועד.
בהתייחס לסיכויי הערעור קבעה הרשמת כי עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי ובהודעת הערעור מעלה כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור מובהקים או טובים במידה המצדיקה כשלעצמה היעתרות לבקשה. אכן, בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי בתקופה הרלוונטית לתביעה גב' סעדי הועסקה במשותף על ידי המערערים ומסך מתכות (אף שבאופן פורמלי הועסקה על ידי מסך אוורסט ומסך מתכות), וכי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין המערער 2, מר יאיר פנחסי לבין מסך אוורסט. מסקנותיו אלה של בית הדין האזורי מבוססות על קביעות עובדתיות מובהקות, אשר ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן. נוכח מכלול הראיות שהובאו לפני בית הדין האזורי, לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור בהתייחס לתוצאת הדברים בפסק דינו הם גבוהים. יוער, כי עיון בסעיף 9 לפסק הדין מעלה, שבית הדין האזורי היה ער לכך שמר פנחסי הינו בעל מניות במסך אוורסט ולא במסך מתכות. אכן, על פני הדברים נפלה בפסק הדין טעות בציון תאריך ההודעה לעובד שנמסרה לגב' סעדי, אולם, במכלול נסיבותיו של ההליך אין בכך די על מנת ללמד על סיכוייו הטובים של הערעור.
לאור האמור, נדחתה בקשתם החלופית של המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.
כללו של דבר: בהחלטה מושא ערעור זה קיבלה הרשמת את בקשתה של גב' סעדי לסילוק על הסף של הערעור בשל האיחור בהגשתו, ודחתה את בקשתם החלופית של המערערים להאריך את המועד להגשת ערעור עד למועד הגשתו. מכאן, ערעורם של המערערים לפנינו.

טענות הצדדים בערעור
לטענת המערערים, יש לקבוע כי הערעור הוגש במועד, ולחלופין – יש להאריך את המועד להגשתו עד למועד שבו הוגש בפועל. ככל שתיחסם דרכם של המערערים לערכאת הערעור, ייגרם עוול כבד למערערים, אשר חויבו בתשלום זכויותיה של גב' סעדי למרות שלא היו מעסיקים שלה.
לעניין מועד הגשת הערעור טענו המערערים כי משעה שקבעה הרשמת כי "לא מצוי במערכת נט המשפט תיעוד לביצוע המצאה של פסק הדין לצדדים על ידי בית הדין", היה עליה לקבוע כי פסק הדין לא הומצא כדין. למרות האמור, קבעה הרשמת כי פסק הדין הומצא לבא כוחם הקודם של המערערים עו"ד קיסוס באמצעות שליחתו על ידי ב"כ גב' סעדי לתיבת הדוא"ל של עו"ד קיסוס, למרות שגב' סעדי לא טענה בבקשה לסילוק על הסף כי המצאה לכתובת זו עומדת בדרישת תקנה 497ג לתקנות סדר הדין, וטענה זו הועלתה ביוזמתה של הרשמת. זאת ועוד. אין באפשרות המערערים לבדוק עניין זה נוכח העובדה שהיחסים בינם לבין עו"ד קיסוס עלו על שרטון. לא היה מקום לבסס את ההחלטה על טענה שכלל לא הועלתה על ידי גב' סעדי, ודאי לא ברמת הפירוט המצדיקה סילוק ערעור על הסף, ולמערערים לא הייתה הזדמנות להגיב עליה.
המערערים הוסיפו וטענו כי פסק הדין הובא לידיעתו של המערער ביום 27.3.2019, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה למר פנחסי מעו"ד קיסוס באותו מועד. כפי שהעיד מר פנחסי בתצהירו, פסק הדין לא הובא לידיעתו במועד מוקדם יותר. מר פנחסי לא השתהה, והגיש את הערעור בתוך 30 יום מהמועד בו נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין (וככל הנראה גם מהיום שבו הומצא לעו"ד קיסוס) בהתחשב בפגרת הפסח.
לעניין הבקשה להארכת מועד טענו המערערים כי בערעור שהוגש, ובמיוחד בחלק הערעור המתייחס לחיובו האישי של מר פנחסי, הועלו טענות כבדות משקל, וסיכויי הערעור גבוהים. ולדוגמא:
בית הדין האזורי קבע כי הנתבעים בהליך צירפו הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה משנת 2008 שבה מופיעה מסך מתכות כמעסיקתה של גב' סעדי ומאז לא נמסרה הודעה נוספת, הדבר מעיד על כך שמדובר בתקופת העסקה אחת שהחלה בשנת 2008, ולכן כל הנתבעים הם "מעסיקים במשותף" ומר פנחסי חייב באופן אישי. אולם, מדובר בטעות יסודית, שכן ההודעה בדבר פירוט תנאי עבודה נמסרה לגב' סעדי ביום 1.8.2010 ורשום בה במפורש שתחילת העבודה ביום 1.8.2010, וגם תלוש השכר שהונפק באותו חודש תואם את ההודעה על תנאי ההעסקה. נוכח העובדה שהמסקנה כי מדובר בתקופת העסקה אחת החל משנת 2008 נשענת כולה על הקביעה השגויה לעניין ההודעה על תנאי ההעסקה, הרי שגם מסקנתו של בית הדין האזורי שגויה.
בית הדין האזורי הרים את מסך ההתאגדות בין מסך מתכות לבין מר פנחסי, על אף שמר פנחסי אינו בעל המניות במסך מתכות, כך שלא ניתן בכלל להרים את מסך ההתאגדות כלפיו.
לטענת המערערים, נוכח הטענות כבדות המשקל שהעלו בערעורם, הרי שגם אם הערעור הוגש באיחור, סיכויי הערעור הגבוהים בעניין זהות המעסיק והטלת חיובים על מסך אוורסט ועל מר פנחסי מצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור.
המערערים הוסיפו וטענו כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שמדובר באיחור קצר (שבעה ימים בלבד), ובנסיבות אלה לא ניתן לומר כי נוצרה לגב' סעדי הסתמכות על תוצאות פסק הדין; המערערים פעלו בלוח זמנים קצר, ולא השתהו בהגשת הערעור, למרות הקשיים הכרוכים באיתור עורך דין חדש לצורך הגשת הערעור; יש להביא בחשבון את הקרע בין המערערים לבין בא כוחם הקודם, בשים לב לכך שהמערערים התנהלו בתום לב מוחלט ופעלו מהר ככל הניתן להגשת ערעור; יש לראות בקרע בין עו"ד קיסוס לבין המערערים משום "נסיבות חיצוניות" שמחוץ לשליטתם של המערערים; ככל שהערעור הוגש באיחור, הדבר נובע מטעות באשר למועד המצאת פסק הדין, וחלילה לא מזלזול של המערער בדרישה לעמוד בלוח הזמנים להגשת ערעור.
לסיכום טענו המערערים כי גם אם כל אחד מהטעמים אינו מהווה בפני עצמו טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור, הרי הצטברותם יחד מעלה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.
גב' סעדי טענה כי מר פנחסי, שהוא אף עורך דין במקצועו, מבקש להמשיך ולגרור אותה להליכים חסרי תוחלת עובדתית ומשפטית, ובתוך כך המערערים מסלפים ומעוותים את הקביעות העובדתיות הברורות והמפורשות של פסק דינו של בית הדין האזורי.
בהתייחס לבקשה לסילוק על הסף נטען כי ביום 20.3.2019 הומצא פסק הדין לב"כ המערערים אשר ייצג אותם בבית הדין האזורי, בצירוף מכתב דרישה לתשלום, וזאת הן באמצעות הפקס והן באמצעות הדוא"ל, ובמענה אישר ב"כ המערערים את קבלת פסק הדין ואף ציין כי הוא מעביר אותו לטיפולו של מר פנחסי; הן בטיעון לפני הרשמת והן בטיעון בערעור על החלטת הרשמת לא מכחישים המערערים כי פסק הדין הומצא ביום 20.3.2019 לבא כוחם דאז; משבא כוח המערערים אישר בכתב כי פסק הדין הומצא לו ביום 20.3.2019 המערערים מושתקים מלטעון כי פסק הדין לא הומצא להם כדין; מכל מקום, טענת המערערים כי פסק הדין הובא לידיעתם ביום 27.3.2019 לא הוכחה; בהודעת הדוא"ל מיום 27.3.2019 שהמערערים הגישו להוכחת טענתם כי פסק הדין הומצא להם ביום 27.3.2019 נמחקו תכנים, ועל כן לא ניתן להסתמך עליה לעניין המועד שבו הובא פסק הדין לידיעת המערערים; מעבר לכך, משהעביר עו"ד קיסוס למר פנחסי את מכתב הדרישה של ב"כ גב' סעדי מיום 20.3.2019, הובא לידיעת מר פנחסי כי פסק הדין הומצא לבא כוחם ביום 20.3.2019; בכל מקרה, אין להפריד בין מועד המצאת פסק הדין לבא כוח המערערים לבין המועד בו הובא פסק הדין לידיעת המערערים, והמועד הקובע הוא מועד המצאת פסק הדין לבא כוח המערערים. אם לא תאמר כן, כל בעל דין יוכל לטעון שמניין הימים להגשת ערעור החל במועד מאוחר יותר, שבו בא כוחו הביא לידיעתו את פסק הדין.
בהתייחס לבקשה להארכת מועד נטען כי טענות המערערים בדבר חילופי ייצוג ו"תקלות" בקשר בינם לבין בא כוחם דאז לא הוכחו, לא נתמכו בתצהירו של בא כוחם, ובכל מקרה אינן בגדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור; איחור בן שבעה ימים הוא איחור משמעותי ולא איחור קצר; סיכויי הערעור אפסיים, שכן בית הדין ביסס את חיובו של מר פנחסי על היותו מעסיק משותף של גב' סעדי בצוותא חדא עם מסך אוורסט ומסך מתכות , לאחר שקבע כי למרות שחל שינוי בזהות הגורם שהנפיק לגב' סעדי את תלושי השכר, לפי החלטתו וצרכיו של מר פנחסי, הועסקה גב' סעדי בכל תקופת העסקתה, לרבות בתקופה החל מחודש אוגוסט 2008 הן על ידי מר פנחסי, הן על ידי מסך אוורסט והן על ידי מסך מתכות, וכי במהלך כל התקופה ביצעה גב' סעדי אותה עבודה – הן כמזכירתו של מר פנחסי במשרדו, הן בענייניה של קיר אוורסט והן בענייניה של קיר מסך; בכל מקרה, מר פנחסי הוא בעל מניות של מסך אוורסט, ושנקבע כי היא (במשותף עם מר פנחסי ומסך מתכות) העסיקה את גב' סעדי, ומשלא הועברו כספים לפנסיה למרות שנוכו משכרה של גב' סעדי, יש עילה להרמת מסך כנגד מר פנחסי; הקביעה כי תקופת העסקתה של גב' סעדי החלה בשנת 2008 אינה מבוססת על ההודעה לעובד אלא על התרשמות בית הדין מהעדויות שלפניו; כל יתר הטענות בערעור ממחזרות טענות שהועלו בבית הדין האזורי ונדחו.
לאור כל האמור, נטען כי לא נפלה כל טעות בהחלטת הרשמת מושא הערעור ועל כן דין הערעור להידחות.
במענה לטענות גב' סעדי בעיקרו של דבר חזרו המערערים על טענותיהם בערעור ובסיכומי הטענות מטעמם. המערערים הדגישו כי גב' סעדי לא טענה לפני הרשמת כי המצאה לבא כוחם הקודם של המערערים היא המצאה כדין על פי תקנה 497ג לתקנות סדר הדין; דחיית הערעור תגרום אי צדק ועוול למערערים נוכח סיכויי הערעור הטובים, במיוחד נוכח העובדה שפעלו ללא דיחוי להגשת הערעור במועד לאחר שפסק הדין הובא לידיעתם; הטענה כי מר פנחסי הוא מעסיק במשותף עם מסך אוורסט ומסך מתכות כלל לא נטענה על ידי גב' סעדי בבית הדין האזורי, ותביעתה הייתה מבוססת על הרמת מסך ההתאגדות; יש להחיל את גישתו הסלחנית של בית דין, שכן הארכת המועד נדרשת עקב נסיבות חיצוניות שאינן קשורות למערערים אלא לבא כוחם לשעבר.

הכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר לבקשה לסילוק על הסף:
הבקשה לסילוק על הסף הייתה מבוססת על הטענה כי פסק הדין הומצא לבא כוחם הקודם של המערערים הן באמצעות הפקס והן באמצעות הדואר האלקטרוני, ובא כוחם הקודם של המערערים בהודעה חוזרת אישר את קבלת פסק הדין והעברתו לטיפולו של מר פנחסי. איננו מוצאים כל פגם בכך שהרשמת בדקה אם ההמצאה בדרך זו היא המצאה כדין בהתאם להוראות תקנות סדר הדין, גם אם גב' סעדי לא אזכרה במפורש את תקנה 497ג לתקנות סדר הדין בבקשה.
לא ברורה טענת המערערים איזה נתונים אינם יכולים לבדוק בהקשר להמצאת פסק הדין לבא כוחם דאז, עו"ד קיסוס, על ידי ב"כ גב' סעדי. העובדה שפסק הדין הומצא לעו"ד קיסוס ביחד עם מכתב הדרישה עולה במפורש מהמסמכים – הודעת הדוא"ל ששלח בא כוח גב' סעדי ותשובתו של עו"ד קיסוס. יתר על כן. גם בהודעת הדוא"ל מעו"ד קיסוס למר פנחסי עליה מסתמכים המערערים מציין עו"ד קיסוס שקודם לכן הגיע פסק הדין למשרדו ביחד עם מכתב דרישה מבא כוחה של גב' סעדי, כמפורט להלן:
"... ראה פסד שנשלח דרך הנט קודם לכן היה מכתב של העוד של סעדי שדורש את הכסף יחד איתו ... "
כללו של דבר: משפסק הדין הומצא כדין לבא כוחם של המערערים נכון למועד מתן פסק הדין ביום 20.3.2019, צדקה הרשמת בקביעתה כי הערעור שהוגש ביום 5.5.2019 הוגש באיחור.

אשר לבקשה להארכת מועד:
כאמור, פסק הדין הומצא כדין לבא כוח המערערים דאז ביום 20.3.2019. העובדה כי מסיבה כלשהי בא כוחם של המערערים לא המציא להם את פסק הדין עד יום 27.3.2019 אינה בגדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור, שכן בהתאם לפסיקה מערכת היחסים בין המבקש לבין בא כוחו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד [עא"ח 3/99 פרומקין ולדימיר נ' ב.נ.ל. סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271 (1999); ע"ר (ארצי) 28099-09-17 אלכסנדר סקריפניק – חברת דואר ישראל בע"מ (31.12.2018)]; נוכח האמור, גם אין לראות במערכת היחסים בין המערערים לבין עו"ד קיסוס משום "נסיבות חיצוניות" המהוות טעם מיוחד להארכת מועד.
זאת ועוד. כאמור, בהודעת הדוא"ל ששלח עו"ד קיסוס למר פנחסי צוין במפורש כי פסק הדין הומצא למשרדו קודם למועד המצאתו בנט המשפט במצורף למכתב דרישה של בא כוחה של גב' סעדי. מר פנחסי לא פירט בתצהירו אם להודעת הדוא"ל צורף גם מכתב הדרישה. מכל מקום, נוכח העובדה שמר פנחסי הוא עורך דין, ידועה לו משמעות הנתון כי פסק הדין הומצא לבא כוחו במועד מוקדם יותר, ומצופה היה כי יערוך בירור עם עו"ד קיסוס בנוגע למועד המדויק שבו הומצא פסק הדין לבא כוחו.
אשר לסיכויי הערעור: תמימי דעים אנו עם הרשמת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ובוודאי לא במידה כזו שהם כשלעצמם מהווים טעם מיוחד. לפני בית הדין העידו גב' סעדי, עו"ד טל שיקרי אברמוביץ, שעבדה עם גב' סעדי במשרדו של מר פנחסי, מר מרדכי דניאל שהיה מנהל המפעל ומר פנחסי.
על יסוד התרשמותו ממכלול העדויות קבע בית הדין האזורי כי –
"הוכח כי במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה הונפקו לתובעת תלושי שכר הן מנתבעת 1 [מסך מתכות – ל.ג.] והן מנתבעת 2 [מסך אוורסט – ל.ג.] כאשר בפועל היא עשתה את אותה העבודה במשך כל התקופה – עסקה הן בענייני משרד עורכי הדין של יאיר [מר פנחסי – ל.ג.] והן בענייניהן של הנתבעות 1 ו- 2.
אנו סבורים כי זהות הישות שהנפיקה תלושי שכר לתובעת (וגם לעובדים האחרים) השתנתה בתקופות שונות לפי צרכיו והחלטותיו של יאיר. גם העדים שזומנו מטעם התובעת חיזקו את גרסתה של התובעת שלפיה יאיר ניהל את הנתבעות 1 ו- 2 בפועל, והתובעת הועסקה על ידו.
הנתבעים אף צירפו לכתב ההגנה 'הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה' שלטענתם נמסרה לתובעת כאשר היא נקלטה לעבודה בחודש אוגוסט 2008 שבה מופיעה כמעסיקתה הנתבעת 1. מאז לא נמסרה לתובעת הודעה נוספת. הדבר מעיד על כך שמדובר בתקופת העסקה אחת החל משנת 2008.
המסקנה היא כי מדובר באותה תקופה של עבודה, שבה היו הנתבעים 'מעסיקים במשותף', והתחלפו על פי צרכיהם בלבד. התובעת לא קיבלה הודעה על שינוי, למעט הרישום בתלושי השכר. במהלך כל התקופה הנטענת בתביעה, החל מחודש אוגוסט 2008, לא היה שוני בנוגע למטלות שהוטלו על התובעת, והיא קיבלה הוראות מיאיר (יצוין כי גם לפני כן התובעת עבדה, אך היא הצהירה מפורשות כי אין לה דרישות עבור אותן תקופות)".

בכל הנוגע לעילת התביעה נגד מר פנחסי קבע בית הדין האזורי יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות כלפיו נוכח העובדה כי כספים שנוכו משכרה של גב' סעדי לא הועברו לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות, באומרו:
"מצב שבו סכומים שנוכו משכר לא הועברו ליעדם הוכר על ידי בית הדין הארצי לעבודה כעילה מספקת להרמת מסך. כפי שנפסק, התנהלות זו מהווה 'שליחת יד' בכספי העובד ועבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ולפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר. על כן מדובר במקרה מובהק של מעשה תרמית המצדיק 'הרמת מסך' ההתאגדות כלפי בעל המניות, גם אם לא מתקיימות עילות נוספות ...
יאיר הוא זה שניהל בפועל את החברות מבלי להקפיד על ההפרדה הנדרשת בין החברות השונות ובינן ובין עיסוקיו כעורך דין, הן אשר לעובדים שהועסקו, מקום משרדי החברות, והתנהלות הכספית ביניהן. חובת האישיות המשפטית לזהות את עצמה באופן ברור כלפי צדדים שלישיים וביניהם עובדים, וזיהוי כזה לא היה במקרה דנן. בכך נוצר מצב של ערבוב בין כספים של החברות ובין הכספים האישיים של יאיר, ועל כן מוצדק לראות בהם כ"מעסיקים במשותף".
בשל כך ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה אנו מקבלים את טענות התובעת כנגד יאיר עצמו, אשר מבוססות על הרמת מסך ההתאגדות והיותו "מעסיק במשותף" של התובעת". לכן, אנו מחייבים יחד ולחוד את הנתבע ואת הנתבעות 1 ו- 2".

כעולה מהאמור לעיל, מדובר בקביעות עובדתיות ברורות וחד משמעיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו מהעדויות שלפניו (ולעניין זה יש להדגיש כי לא מדובר רק בעדותה של גב' סעדי אלא בעדויות שני עובדים נוספים שעבדו במקביל לגב' סעדי), ובקביעות מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.
בהתייחס לטענות המערערים בעניין סיכויי הערעור נוסיף:
בית הדין האזורי היה ער לכך שמר פנחסי אינו בעל מניות של מסך מתכות אלא רק מנהל שלה. אולם, פסיקתו של בית הדין האזורי בנוגע לחבותו האישית של מר פנחסי מבוססת על כך שלמעשה ניהל את מסך אוורסט, מסך מתכות ועסקו שלו כעורך דין תוך ערבוב ביניהם, עת זהות המעסיקה שהנפיקה את תלושי השכר נקבעה על ידו לפי צרכיו, ועל כן אין לייחס משקל לזהות המעסיק שהנפיק את תלושי השכר.
בהתייחס לטענת המערערים כי עילת התביעה בכתב התביעה הייתה הרמת מסך ולא היותו של מר פנחסי מעסיק במשותף: אכן, הטענה כי מר פנחסי הוא מעסיק במשותף לא הועלתה בכתב התביעה, אלא רק בתצהירה של גב' סעדי ובעדויות מטעמה. מבלי להידרש לשאלה אם היה במהלך הדיון שינוי חזית מוסכם (שכן כל העדים נחקרו בעניין זה והצדדים התייחסו לכך בסיכומים), הרי שדי בקביעות כי מסך אוורסט (שיאיר הוא בעל מניות בה) ומסך מתכות נוהלו תוך ערבוב כספים ופעילות, כך ששתיהן מעסיקות במשותף וחייבות יחד ולחוד כלפי גב' סעדי, ויש להרים את מסך ההתאגדות בין מסך אוורסט לבין מר פנחסי, כדי להביא לתוצאה שלפיה מר פנחסי חייב בתשלום זכויות גב' סעדי.
אכן, בית הדין האזורי קבע כי ההודעה לעובד שצורפה לכתב ההגנה היא מחודש אוגוסט 2008 בעוד שהיא מיום 1.8.2010, מועד תחילת הנפקת תלושי שכר לגב' סעדי על ידי מסך מתכות, ונכון שמחודש אוגוסט 2008 עד חודש יולי 2010 הונפקו לגב' סעדי תלושי שכר על ידי מסך אוורסט. למרות האמור, איננו סבורים כי טעות זו של בית הדין האזורי מאיינת את קביעותיו העובדתיות האחרות, ובמיוחד לא את הקביעה העובדתית כי במשך כל התקופה הרלוונטית לתביעה גב' סעדי עבדה הן בענייני משרד עורכי הדין של מר פנחסי והן בענייניהן של מסך מתכות ומסך אוורסט, עת זהות הגורם שהנפיק את תלוש השכר נקבע על ידי מר פנחסי לפי צרכיו וצרכי החברות.
לאור כל האמור, במקרה הנדון, סיכויי הערעור אינם בגדר טעם מיוחד המצדיק קבלת הבקשה להארכת מועד.

אשר למידת האיחור ולצפייתה של גב' סעדי לסיום ההליכים: איחור בן שבעה ימים הוא איחור משמעותי ואינו בגדר איחור קל ערך. מששלח בא כוחה של גב' סעדי את פסק הדין לב"כ המערערים, וקיבל ממנו אישור כי פסק הדין התקבל אצלו ויועבר למר פנחסי, הרי משחלף המועד להגשת ערעור התגבשה לגב' סעדי צפייה לגיטימית לסיום ההליכים בינה לבין המערערים.
כללו של דבר: לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת לדחות את הבקשה להארכת מועד, שכן המערערים לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.
סוף דבר – הערעור נדחה. המערערים ישלמו לגב' סעדי שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ' סיוון תש"פ (12 יוני 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

אילן סופר,
שופט

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)