הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 8864-04-19

ניתנה ביום 13 מאי 2019

1.סונול ישראל בעמ
2.ספרינט מוטורס תובלה (1999) בע"מ

המבקשות
-
1.דוד בן שמעון
2.שלום אלימלך
3.ברהום פנחס
4.האביה דניאל רפאל
5.ואדים שצוב
6.זובידאת מוחמד
7.מלכה בנימין
8.סלים מרדכי
9.סלמון נתן
10.סמנדאב גינדי
11.ענאן אסעד
12.קליב מאדי
13.יצחק קראוס
14.ריפקס לואי
15.שרוף סאבר
16.אוחנה יוסי
17.אלקיים מאיר
18.שלומי דהן
19.אלכסנדר פוקס
20.יוסף שני

המשיבים

הסתדרות העובדים הכללית החדשה המשיבה הפורמלית

בשם המבקשות: עו"ד טל קרת, עו"ד קובי חתן
בשם המשיבים: עו"ד ח'אולה עאסי

החלטה

השופט אילן סופר
בבית הדין האזורי חיפה ( השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר חוסין סעד וגב' שולמית שי; סע"ש 40374-09-14 ואח'), נדונו במאוחד, תביעותיהם של עשרים נהגים ( להלן - המשיבים) כנגד המבקשת 1, סונול ישראל בע"מ (להלן- סונול), וכנגד חברת בת שלה, המבקשת 2, חברת ספרינט מוטורס תובלה (1999) בע"מ (להלן- ספרינט), לתשלום גמול שעות נוספות ועבודת שבת, הפרשי פרמיות, וכן הפרשים עבור משכורת 13, קרן השתלמות ופנסיה.
המחלוקת בין הצדדים, בעיקרה, סבה על פרשנות ההסכמים הקיבוצים שנחתמו בין ההסתדרות לבין סונול וספרינט, המסדירים את תנאי העבודה של נהגים בעקבות מעבר מספרינט לסונול. זאת, כאשר לא היה חולק על כך שבתקופה בה עבדו המשיבים בספרינט הם קיבלו פרמיות לפי הנסיעות שהם ביצעו בפועל, אך לא קיבלו תשלום בגין שעות נוספות. בקשר לכך צוין כי ביום 9.3.2010 נחתם הסכם קיבוצי בעניין המעבר (להלן- הסכם 2010), וצורף לו נספח ה', מאותו תאריך. להלן עיקר הדברים הרלוונטיים לעניינו שנקבעו בנספח ה'. בפרק ה"הואיל" נקבע, בין היתר, לאמור:

"... והוסכם בין הצדדים כי הוראות נספח לא יגרמו לחברה תוספת עלות
לעומת העלות שהיתה לספרינט ערב חתימתו של הסכם זה....".

בפרק ה' -שעות נוספות נקבע, לאמור:
"21. שבוע עבודה יהיה בן שישה ימים.
22. שעות העבודה השבועיות יהיו 43 שעות.
בגין עבודה בשעות נוספות יקבלו הנהגים תוספת שנ"ג כמפורט בהסכם זה.
....
29. השכר ועדכונו
(1) משכורות העובדים יהיו בהתאם לטבלת השכר המשולב המצורפת
להסכם זה כנספח א' ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
(2) בנוסף ובגין שעות עבודה שיבוצעו העובדים מעבר לשעות העבודה
הרגילות, יקבלו סך בש"ח ברוטו (להלן- שעות נוספות גלובליות) אשר יקבע בתוך 90 יום מיום חתימת הסכם זה ויחושב אישית לכל עובד ועובד. השכר המשולב והשעות הנוספות הגלובליות, שניהם יחד, יכונו להלן "המשכורת".
(3) עדכון משכורות העובדים יעשה בהתאם להסכמים הקיבוציים בדבר תוספת יוקר אשר יחולו על כלל העובדים השכירים במשק.
30. העובדים יהיו זכאים לפרמיות על פי שיקול דעתה הבלעדית של החברה".

לאחר קליטתם של העובדים, ביום 2.8.2011 נחתם הסכם קיבוצי נוסף (להלן- הסכם 2011). גם להסכם 2011 צורף נספח ה' שהתייחס לנהגים שהגיעו מספרינט, אשר זהה לנספח ה' להסכם 2010, למעט מספר נושאים בודדים.
עוד צוין כי במהלך הדיון הצהירה סונול שהיא נוטלת על עצמה את האחריות בגין כל התקופות הנתבעות, לרבות עבודת המשיבים אצל ספרינט, ובהתאם לבקשת המשיבים, נמחקה ספרינט מכתב התביעה ( החלטה מיום 16.9.15).
ביום 9.10.18 קבע בית הדין האזורי כי המשיבים זכאים באופן עקרוני להפרשים בגין עבודה בשעות נוספות, וכן הורה על הצדדים לערוך תחשיבים בהתאם לעקרונות שקבע, ובהמשך יינתן פסק הדין המשלים. יתר רכיבי התביעה נדחו. לאור התוצאה חויבה סונול בהוצאות משפט של המשיבים בסך 30,000 ש"ח (להלן- ההחלטה). להלן עיקר קביעותיו של בית הדין האזורי הרלוונטיות לענייננו:
א. התביעה להפרשי פרמיות
א.1. סונול אומנם דאגה לכך שבמסגרת ההסכם הקיבוצי תעוגן ההסכמה לפיה לא יהיו לה עלויות נוספות כתוצאה מההסכם, וכי כל הרכיבים החדשים שישולמו לנהגים יופחתו מרכיב הפרמיה, אך בחרה שלא להסביר עניין זה, והציגה מצג, כאילו הם יקבלו תנאי עבודה נוספים ומיטיבים כתוצאה מהמעבר וההסכם.
א.2. נדחתה התביעה להפרש תשלום בגין פרמיה, זאת לאחר שבית הדין שקל את לשונו של הסכם 2010, בהתאם לכללים שנקבעו לעניין פרשנות הסכם קיבוצי, לפיו ההסכם לא יגרום לסונול תוספת עלות (ה"הואיל" החמישי לנספח), וכי לסונול שיקול דעת בלעדי לעניין הפרמיה שתשולם לעובדים (סעיף 30), זאת בשים לב לאופן בו פורש ההסכם הקיבוצי ויושם על ידי מי שחתום עליו.
ב. הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות ובשבת
ב.1. באשר לתקופה שלפני אוגוסט 2009 (תקופה שאין לגביה דוחות נוכחות), טענותיהם של המשיבים לענין מתכונת עבודה קבועה של 12 שעות בעבודת יום ו- 10.5 שעות בעבודת לילה הופרכו בחקירות הנגדיות, וגם לא עלו מדוחות הנוכחות הקיימים. עם זאת, מתצהירו של מר רזלי ששון, מנכ"ל ספרינט לשעבר, עלה שהוא ערך בדיקה בזמנו לפיה ממוצע שעות העבודה היומיות של הנהגים, בעבודת יום ובעבודת לילה, עמד על כ- 10.5 שעות. לפיכך נקבע שיש לערוך את החישובים, על פי תוצאות בדיקתו של מר רזלי, לפי 6 ימי עבודה בשבוע במכפלת 10.16 שעות (10 שעות ו- 10 דקות), כ- 61 שעות בשבוע, ובממוצע חודשי כ- 256 שעות.
ב.2. בהתייחס לתקופה שלאחר אוגוסט 2009 (שלגביה קיימים דוחות נוכחות), נקבע כי יש לחשב את השעות הנוספות שביצעו המשיבים מדי יום עד מועד חתימת ההסכם הקיבוצי במרץ 2010 לפי דוחות הנוכחות ולהפחית מהחישוב היומי 20 דקות בגין ארוחת בוקר.
ב.3. אשר לתקופה מאוגוסט 2009 ועד חודש מאי 2010 (לפני הקליטה בסונול וקבלת תשלום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות, ועד לקבלת הזכויות מכוח הסכם 2010), טענת סונול לפיה המשיבים לא זכאים לתשלום נוסף בגין שעות נוספות בשל כך שקיבלו את הפרמיה, נדחתה. נקבע, כי בהתאם לנפסק בעניין מנחם ברוקר (ע"ע (ארצי) 50395-09-12 פרידנזון שירותים לוגיסטים הובלה-מנחם ברוקר, (3.11.16)), לפיו ההוראות בהסכם הקיבוצי הענפי לעניין תשלום פרמיה או שכר חלף שעות נוספות לא הורחבו בצו ההרחבה, ולאור המפורט בחוק שעות עבודה ומנוחה, יש לשלם לנהגים עבור עבודתם בשעות נוספות ולא ניתן לקבל את טענת סונול כי תשלום הפרמיה בא במקום תשלום שעות נוספות לפי תכלית החקיקה.
ב.4. בית הדין דחה את טענת סונול לפיה תום הלב גובר על הוראות קוגנטיות, וקבע כי לא רק שלא הוכח שהמשיבים פעלו שלא בתום לב, אלא גם התרשם שסונול פעלה באופן מגמתי.
ב.5. אשר לתקופה שלאחר מאי 2010 נקבע, כי לפי הנפסק בעניין מזור (ע"ע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור- תחנת דלק מפגש השרון בע"מ, (3.11.16)),לא ניתן לשלם למשיבים תשלום גלובלי בגין שעות נוספות אשר הינו נמוך מהתשלום לו הם זכאים על פי חוק בגין השעות הנוספות אשר בוצעו על ידם בפועל.
ב.6. בחישוב השעות הנוספות יש לקחת בחשבון את השעות שבוצעו במסגרת משמרת לילה בגינם קיבלו המשיבים תוספת לילה.
ב.7. אשר לרכיב הפרמיה נפסק כי אומנם בנספח ה' להסכם הקיבוצי נקבע שמשכורות העובדים יהיו בהתאם לטבלת השכר המשולב, וכי תשלום הפרמיות יהיה לפי שיקול דעת סונול. עם זאת, לפי ההלכה שנקבעה בעניין מסילות הבעש"ט (ע"ע (ארצי) 32436-06-16 אהרונוב-מסילות הבעש"ט בע"מ, (28.1.18)), יש לכלול את הפרמיה במסגרת תשלום השעות הנוספות; מאחר והפרמיה שולמה בגין כל שעות העבודה לרבות השעות הנוספות, יש לחשב רק את חלק ה- 25% או 50% מהפרמיה, ולא לחשב לפי 125% או 150%, כמפורט בפסקי הדין בעניין מזור ובעניין ברוקר.
ב.8. נדחתה טענתה החלופית של סונול לקיזוז לפיה אילו הייתה יודעת מראש על דרישת הנהגים לתשלום שעות נוספות, הייתה מפחיתה תמורה זו מרכיב הפרמיה אשר היה בשיקול דעתה הבלעדי; בית הדין הפנה לנפסק בעניין גורביץ (ע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ-מדינת ישראל, (16.1.18)), בו נקבע כי המעסיק לא רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד, שכן הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. לפיכך, נקבע כי לא ניתן לקבוע היום לאחר שהמשיבים הגישו תביעתם, כי הם זכאים לפרמיה נמוכה מזו ששולמה להם במהלך תקופת העבודה ולקזז את הפרמיה בדיעבד.
טרם מתן החלטה סופית הקוצבת את סכום הפרשים בגין עבודה בשעות נוספות, הגישו המבקשות ערעור על ההחלטה מיום 9.10.18 לבית דין זה ולחלופין בקשת רשות ערעור ככל שיראו בהחלטה האמורה כ"החלטה אחרת" ולא "פסק דין חלקי" (ע"ע 59460-10-18). במקביל, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על הגשת תחשיבים ועל תשלום ההוצאות. בהחלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה , מיום 28.10.18 , התבקשו הצדדים להודיע, האם לנוכח העובדה שהדיון לפני בית הדין האזורי טרם הסתיים, מוסכם עליהם להורות בעת זו על מחיקת הערעור ועל המשך התדיינות לפני בית הדין האזורי, תוך שכל אחד מהצדדים יהא רשאי להגיש ערעור הן על ההחלטה מיום 9.10.18 והן על פסק הדין הסופי בהליך. לאור הסכמת הצדדים, בפסק הדין מיום 7.11.18, נמחק הערעור, תוך שצוין כי ניתן יהיה להגיש ערעור הן על ההחלטה והן על פסק הדין הסופי שיינתן על ידי בית הדין האזורי.
הצדדים הגישו תחשיבים והמבקשות שילמו את ההוצאות שהושתו עליהם במסגרת ההחלטה. נוכח האמור בתחשיבים, התקיים ביום 20.2.19 דיון בבית הדין האזורי בעניינם. במהלך הדיון הבהיר בית הדין לבא כוח הצדדים את הדברים הבאים:
א. באשר לעניין שבוע העבודה גמיש ושנת עבודה גמישה, הוסבר כי יש מקום לעשות קיזוזים אך ורק אם היה חודש מסוים שעובד לא השלים בו 186 שעות; במקרה כזה, אם בחודש אחד עובד עבד 180 שעות ובחודש אחר עבד 192 שעות, יש לקזז את 6 השעות שהוא ביצע בחודש השני מול 6 שעות שהוא לא ביצע בחודש הראשון. כן נקבע כי אותו הגיון חל גם לגבי שעות נוספות.
ב. בעת הקיזוז, יש לבדוק את עניין שעות הלילה ואת רכיב הפרמיה, ויש להוסיף את התוספות. לעניין 100% פרמיה שעתית בשיעור 10 ₪, כך שיהיה צורך להוסיף עוד 2.5 ₪ על כל שעת פרמיה 125% ועוד 5 ש"ח על כל שעת פרמיה 150%. כן נקבע כי את התוספת זו יש לשלם על 45 שעות ששולמו מדי חודש למשיבים ויש לקחת בחשבון עניין זה בכל קיזוז.
ג. לגבי שעות לילה יש לחשב שעה נוספת מהשעה השמינית ויש לחשב מהשעה השמינית את המכפלת של שעות נוספות בגין תוספת לילה וכן בגין הפרמיה. כן הובהר כי ככל שעובד עבד שעות לילה במסגרת ה- 45 שעות נוספות גלובליות בגינם קיבל תשלום, יש לשלם בגין שעות הלילה תעריף משמרת לילה.
לאחר קיום הדיון הגישו הצדדים "הודעה על הגשת הסכם פשרה ובקשה מטעם התובעים לפסיקת הוצאות", זאת מעבר לאלו שנפסקו בהחלטה מיום 9.10.18. במסגרת ההודעה צורף הסכם אליו הגיעו הצדדים בנוגע לחישובים, לפיו יקבע במסגרת פסק הדין הסופי כי המשיבים זכאים בסך הכול לשני מיליון שקלים, לפי החלוקה המפורטת בטבלה שצורפה. כן הובהר כי הסכום מוסכם רק לצורך ביצוע החישוב, ולא ייחשב כהודעת מי מבעלי הדין ביחס לגובה הסכום לו זכאים המשיבים, וכל צד רשאי להגיש ערעור מטעמו ומסגרתו לעלות את טענותיו.
בפסק הדין מיום 5.3.19 אישר בית הדין האזורי את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין, אך דחה את בקשת המשבים לפסיקת הוצאות נוספות (להלן-פסק הדין הסופי).
המבקשות הגישו ערעור לבית דין זה הן על ההחלטה (ולא על פסק הדין החלקי, כאמור בסעיף 5 לעיל) והן על פסק הדין הסופי (ע"ע 8864-04-19). הערעור סב על אי קבלת טענת הקיזוז, על הכללת רכיב הפרמיה ורכיב תוספת הלילה בערך השעה לצורך חישוב שעות נוספות, בניגוד להסכמים הקיבוציים, וכן על פסיקת ההוצאות שהושתו במסגרת ההחלטה. במקביל לערעור הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין או לחלופין לעכב לכל הפחות את ביצועו לגבי טענת הקיזוז בכל הנוגע להפחתת השעות הנוספות מרכיב הפרמיה, וכן לגבי הכללת רכיב הפרמיה כחלק מערך השעה. גם המשיבים הגישו ערעור מטעמם אשר סב בעיקר על הרכיבים שנדחו, על פרשנות ההסכמים הקיבוצים ועל הקביעה בדבר הסכמת ההסתדרות להפחתת הפרמיות (ע"ע 12161-04-19)
הבקשה וטענות הצדדים
לגופם של דברים, טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן בית הדין קמא התעלם מההסכמות הקיבוציות ומעמדת ההסתדרות, אשר תמכה בעמדת סונול. בכל הנוגע לדחיית טענת הקיזוז נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי היה על בית הדין קמא לאפשר לסונול להציב בנוסחת חישוב הפרמיה את המספרים המעודכנים של גמול השעות הנוספות ששוקללו בנוסחה זו מלכתחילה, בהתחשב בעיקרון ההסכם הקיבוצי לגבי אי הגדלת העלות; הפסיקה בעניין גורביץ אינה רלוונטית לטענת הקיזוז לאחר קליטת העובדים לסונול (החל מיוני 2010), שכן סונול לא טענה כי הפרמיה שולמה בטעות וכי הפרמיה מהווה הטבה; מסכום הפרמיה הראשוני מופחת רכיב ששוויו זהה לשווי הגמול ששולם לנהג בפועל בגין אותו חודש עבור עבודה שעות נוספות; על בית הדין היה להבחין בין שתי התקופות, התקופה בספרינט שבמהלכה לא שולמו לנהגים שעות נוספות אלא רק פרמיה, לעומת התקופה שלאחר קליטתם בסונול, בה שולם רכיב גלובלי עבור שעות נוספות, אשר הופחת מרכיב הפרמיה; מדובר ברכיב בסך של כ- 1.6 מיליון ש"ח מתוך 2 מיליון ש"ח ל- 20 המשיבים.
עוד נטען כי גם אם עשויה להיות נכונה הקביעה, בהתאם לפסקי הדין בעניין ברונר ומזור, כי יש להכליל את רכיב הפרמיה בערך השעה ביחס לתקופה שקדמה לחתימת ההסכם 2010, הרי שהיא לא נכונה ביחס לתקופה שלאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, במסגרתו נקלטו הנהגים מספרינט לסונול; נספח ה' קובע בסעיף 35.4 מהם הרכיבים מהווים "שכר" ומחריג מרכיבים אלה את רכיב הפרמיה. אשר להכללת רכיב תוספת הלילה נטען כי לאחר קליטת העובדים ניתנה להם תוספת עבודה בלילה בגובה 50% משכרם הרגיל, כך שערך השעה בגין עבודה בלילה הוא 150%, כך כשהוסכם על תוספת השעות הנוספות הגלובליות, במודע לא נכללה בשכר הקובע תוספת הלילה. עוד נטען כי לא היה מקום להשית על סונול הוצאות בשלב הדיוני בו הושתו, משום שנדחו רוב רכיבי התביעה, וגם בהתחשב בכך ש הסכום שנפסק (2,000,000 ש"ח) הינו נמוך מ- 24% מהסכום התביעות הכולל (8,371,024 ש"ח).
המבקשות מוסיפות וטוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין, שכן הנזק שייגרם להן מדחיית הבקשה גדול מהנזק שעלול להיגרם למשיבים מקבלת הבקשה. בקשר לכך נטען כי הסכום שעליו הוסכם במסגרת התחשיבים הוא 2 מיליון ש"ח לכל 20 המשיבים, אשר רובם עדיין מועסקים בסונול. בנסיבות אלה, ומבלי לחשוף את סודותיהן המסחר יים של המבקשות ואת נתוני הרווח וההפסד שלהן, המדובר בסכום משמעותי ביותר, המשקף נתוני רווח של חודשים רבים, וכי ביצועו באופן מידי עלול לגרום לפגיעה קשה בתפעולה השוטף של החברה, ויכולתה לצאת במבצעים והנחות ולהתחרות בחברות האחרות.
עוד נטען כי סונול היא חברת הדלק היחידה בישראל בה קיימת מערכת יחסים קיבוצית, וקיימת תחרות קשה אל מול חברות בהן לא קיימת מערכת יחסים כאמור. בנסיבות אלה, ובהתחשב בקביעות בית הדין קמא, אשר בחר להתערב במערכת היחסים בין הצדדים, ועל מנת להמשיך ולתפקד בשוק ובתנאיו התחרותיים, ככל שיוחלט על ביצועו המידי של פסק הדין, חייבות המבקשות לשקול לערוך שינויים משמעותיים, לרבות להשתמש בזכותן על פי הסכם הקיבוצי להפחית או לבטל את רכיב הפרמיה הנתון לשיקול דעתן. השינויים עשויים להביא לפגיעה בכלל הנהגים, לרבות במערכת היחסים הקיבוצית.
טעם נוסף הוא הקושי להיפרע מהמשיבים שאינם מועסקים עוד בסונול (כשמונה מהמשיבים). כן נטען כי אם יתקבל הערעור, יידרשו המשיבים, עובדים שכירים אשר חלקם אף בגמלאות, להשיב סכומים גבוהים משמעותית מאלה ששולמו להם, שעה שלא ברור האם המשיבים או חלקם יצליחו לעמוד בכך. מנגד למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין, שאם יידחה הערעור, ניתן יהיה לפצות אותם בגין העיכוב בתשלום, בהפרשי הצמדה וריבית. עוד צוין כי מאחר שהמבקשות הסכימו למחוק ערעור שהוגש בזכות (כטענתן), ערכו תחשיבים ואף שילמו את ההוצאות, יש להיעתר לבקשה גם מטעמי הגינות וצדק.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי למרות שהערעור מתייחס לתקופת עבודתם בסונול, המבקשות לא שילמו להם את הסכום שנפסק בגין תקופת עבודתם בספרינט ( סך של 850,000 ש"ח לפי חישובי המשיבים, או סך של יותר מ- 474,000 ש"ח לפי חישובי המבקשת). עוד נטען כי סונול הסתירה את העובדה שלפני כשלוש שנים היא נמכרה בשווי של 364 מיליון שקלים, ובמסגרת רווחיה חילקה לכל עובדיה, למעט המשיבים, סך של לא פחות מ- 5 מיליון שקלים; נציגי סונול הצהירו בפני המשיבים, כי במסגרת עסקת המכירה, מלוא סכום התביעה ( שבעה מיליון שקלים) "הונח בצד" להבטחת כל פסק דין; משעה שסונול ביקשה למחוק את ספרינט כנתבעת נוספת מהתיק, תוך שהצהירה שהיא נוטלת על עצמה את כל חיוביה של ספרינט, היא מנועה לבקש את עיכוב הביצוע בטענה שאינה יכולה לקיים את פסק הדין או כי קיומו עלול להרע את מצבה הכלכלי. כן נטען כי יש לפעול בהתאם לכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, קל וחומר כאשר מדובר בחיוב כספי. לחילופין, מבוקש להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.
לגופם של דברים נטען כי סונול לא הוכיחה את טענתה כי ביצוע פסק הדין עלול לגרום לה נזק כלשהו, שכן לתצהיר לקוני צורף דו"ח רבעוני ובלתי מובן, הנוגע לתקופה אוקטובר-דצמבר 2018 בלבד, ללא צירוף כל הסבר של רואה החשבון או גורם מוסמך אחר, המפרט משמעות הדו"ח. עוד נטען כי אם תשלום מיליון וחצי שקלים בלבד עלול לערער את מצבה הכספי של סונול, יש לחייבה לבצע את פסק הדין, זאת בשל חשש ממשי כי ככל שערעורה ידחה, סונול לא תוכל לקיים את פסק הדין. כן צוין כי מדובר בשכר עבודה המשתרע על פני תקופה ארוכה, משנת 2008 ועד שנת 2015, ואין כל סיבה לעכב את תשלומו, לאחר שניתן פסק הדין בתום כמעט ארבע שנים של ניהול הליך.
כן נטען כי מדובר ב- 22 תביעות מאוחדות, כך שחיוב כספי שנפסק לכל אחד מהמשיבים שאינו גבוה (סך של 68,000 ש"ח בממוצע), ככל שיתקבל הערעור, ניתן יהיה להיפרע מהם ולהחזיר את הכסף שישולם. יתרה מכך, מרבית המשיבים ממשיכים לעבוד אצל סונול בשכר ממוצע של כ- 17,000 ש"ח לחודש, כאשר בנוסף לשכרם החודשי השוטף, לכל אחד מהם צבורים זכויות בקרנות השתלמות או קופות פיצויים וגמל.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי סיכויי הערעור שהגישה סונול קלושים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי תוספת הלילה כלל לא שולמה מכוח ההסכם הקיבוצי, כטענת סונול, אלא שולמה הרבה קודם לפניו וללא קשר אליו; אין בהסכם הקיבוצי התייחסות לשום נוסחת הפחתה מהפרמיה, וגם לטענת סונול עצמה, נוסחת ההפחתה כלל לא היתה פרי הסכמה עם ההסתדרות אלא מדובר בהחלטה חד צדדית שהתקבלה על ידי סונול; נציגי ההסתדרות העידו כי לא רק שלא היו מעורבים בנוסחת ההפחתה, לא ידעו עליה וממילא לא הסכימו לה; לדעתה של ההסתדרות, כל זכות ששולמה לעובדים קודם להסכם המעבר וכל זכות שהגיעה להם בדין קודם להסכם, אינה בבחינת תוספת עלות ויש לשלמה בכל מקרה; מאחר שקודם להסכם הקיבוצי שולמה פרמיה ובית הדין פסק גמול שעות נוספות, פסיקה עליה לא מוגש ערעור, אין לקזז את הגמול שנפסק מהפרמיות המופחתות שהמשיכו להשתלם לאחר ההסכם הקיבוצי; המשיבים מסכימים להצעת סונול לבטל את " ההטבות" מכוח ההסכם הקיבוצי, ולהעמיד אותם במצב שבו היו אלמלא ההסכם הקיבוצי, שכן בכך המשיבים יזכו למלוא הפרמיה המגיעה להם ללא כל הפחתות; מקביעת בית הדין לפיה סונול הייתה רשאית לשלם פרמיה לפי שיקול דעתה ולשלמה בסכומים נמוכים יותר מהסכומים ששילמה קודם לכן ולכן אין לחייבה להחזיר לעובדים הפרשי פרמיות כלשהן, לא נובעת המסקנה שסונול רשאית כיום, להפחית בדיעבד מסכום הפרמיה סכומים שנפסקו למשיבים בגין זכויות שמגיעות להם; טענת סונול לפיה היא זכאית לקזז את גמול השעות הנוספות בכל היקף מתוך הפרמיה, עומדת בניגוד לפסיקה, וגם מנוגדת לעמדת ההסתדרות. מעבר לכך נטען כי שגה בית הדין עת התיר קיזוז הסכום ששולם לעובדים בפועל בגין שעות נוספות, מתוך הפרמיה ועל קביעה זו הוגש ערעור מטעם המשיבים, וסיכוייו טובים. כן נטען כי טענת סונול כי עובר למעבר, ניתן הסבר מלא על ידה לעובדים על הפחתת הפרמיות נדחתה ובצדק, ומכל מקום מדובר בקביעה עובדתית המבוססת על כלל חומר הראיות שהוצג לרבות העדויות.
בתשובה לתגובת המשיבים מדגישה סונול כי הליך המכירה אינו קשור לערעורה, ומכל מקום תנאי לקבלת המענק ששולם לעובדים הייתה תרומתם להליך המכירה, וכי המענק לא שולם למשיבים אשר בהתנהלותם פגעו בסיכויי המכירה, ותביעתם בחוסר תום הלב פגעה קשות בהליך המכירה. עוד נטען כי טענת המשיבים לפיה פסק הדין לא קוים, לרבות החלק עליו לא הוגש ערעור לא רלוונטית, שכן הערעור הוגש כנגד פסק הדין המלא של בית הדין קמא, וגם המשיבים מודים כי קיימת מחלוקת לגבי גובה הסכום המגיע להם בגין עבודתם בספרינט ( בין 850,000 ש"ח לבין 474,000 ש"ח). בקשר לכך מציינת סונול שהיא מוכנה לחזור בה מבקשת עיכוב הביצוע בסך של 292,734 ש"ח לכלל המשיבים, שהינו סכום השעות הנוספות בתקופת עבודתם בספרינט עליו לא ערערה, אך ללא רכיב הפרמיה כחלק מערך השעה. כן צוין כי בתצהירה שצורף לבקשה, אישרה גב' ענת כרמלי, סמנכ"ל משאבי אנוש בסונול את העובדות ואין בכך פסול.
דיון והכרעה
נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12).כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני, (16.1.14) . דרך כלל אין מקום לעיכוב ביצוע "רק בשל העובדה שעסקינן בחיוב כספי בשיעור ניכר", ועם זאת "ניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכומים בסדרי גודל כה גבוהים, באם יכלה את הסכומים ששולמו בידיו בתקופה שבה ערעור על פסק הדין שמכוחו בוצעו התשלומים תלוי ועומד" (שם).
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוגש הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה במרביתה. להלן טעמיי.
אשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי ערעורה של סונול, שוכנעתי כי חלק מטענותיה מצדיקות דיון בפני ערכאת הערעור, כך שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור משוללי כל יסוד.
אשר למאזן הנוחות – על פני הדברים, הסכום שנפסק לטובת המשיבים הינו סכום גבוה. כפי שפורט לעיל, גובה הסכום שנפסק עשוי להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו, ולכן קיים חשש כי המשיבים (ומיוחד אלה שכבר לא עובדים בחברה) יתקשו בעתיד בהשבת הסכום הפסוק ככל שערעורה של סונול יתקבל במלואו או בחלקו.
יחד עם זאת, משסונול חזרה בה מהבקשה לעיכוב ביצוע ביחס לסכום של 292,734 ש"ח, אין מניעה כי סכום זה לא יעוכב.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת בכפוף לאמור בסעיף 16. ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד למתן פסק הדין בערעורים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
למען הסר הספק מש סכום ההוצאות שנפסק במסגרת החלטה מיום 9.10.18 כבר שולם, אין צורך להידרש לו במסגרת בקשה זו.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ט (13 מאי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .