הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 8784-07-16

ניתן ביום 05 דצמבר 2018

רשת הגנים של אגודת ישראל
המערערת והמשיבה שכנגד בע"ע 8784-07-16
המשיבה בע"ע 10283-07-16
-

  1. רומה שוקר
  2. לאה דורון

3. לאה רחל יוסף
המשיבות והמערערות שכנגד בע"ע 8784-07-16

המערערת בע"ע 10283-07-18 המשיבה בע"ע 8784-07-16

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב - מוטולה
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

בשם רשת הגנים של אגודת ישראל – עו"ד בן ציון שפר, עו"ד יפה צור
בשם רמה שוקר, לאה דורון ולאה רחל יוסף – עו"ד ענת שני רבה

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב ( השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציג ציבור ( עובדים) מר שמואל קליין; ס"ע 52911-08-10; ס"ע
40579-06-11; ס"ע 52901-08-10), שבו נתקבלו חלקית תביעותיהן של גב' רומה שוקר, גב' לאה דורון וגב' לאה רחל יוסף ( להלן – הגננות) כנגד רשת הגנים של אגודת ישראל ( להלן – הרשת או רשת הגנים).

רקע כללי
רשת הגנים היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.
בין הרשת לבין 18 גננות התנהלה התדיינות ממושכת, שתחילתה בשנת 2003, בעניין החלטת הרשת לפטרן או לשנות את תנאי עבודתן, תנאי העסקתן ונושאים נוספים (להלן – עניין בוסי). הגננות נמנו עם התובעות בעניין בוסי. בעניין בוסי ניתנו פסקי דין כמפורט להלן:
פסק דין חלקי של בית הדין האזורי [עב (ת"א) 5446/03 שמחה בוסי ואח' - רשת הגנים של אגודת ישראל (26.2.2009); להלן – פסק הדין החלקי];
פסק דין בערעור על פסק הדין החלקי [ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' (2.10.2011); להלן – פסק הדין בערעור הראשון];
פסק דין בעתירה לבג"צ שהוגשה על ידי הרשת על פסק הדין בערעור הראשון [בג"צ 8838/11 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (8.4.2013); להלן – פסק הדין בבג"צ].
פסק דין משלים של בית הדין האזורי [עב (ת"א) 5446/03 שמחה בוסי ואח' – רשת הגנים של אגודת ישראל (1.1.2013); להלן – פסק הדין המשלים];
פסק דין בערעור על פסק הדין המשלים [ע"ע (ארצי) 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' (13.10.2016); להלן – פסק הדין בערעור השני].
בפסק הדין החלקי בעניין בוסי נקבע כי על פי הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד – 1953 (להלן – תקנות חינוך ממלכתי), שבה נקבע כי "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים", הרשת מחויבת בהענקת תנאי שכר לעובדי ההוראה המועסקים במוסדותיה השווים לאלה המוענקים לעובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרשמי, וכן כי הפרה של תקנה זו מקימה עילת תביעה עצמאית לכל אחת מהגננות התובעות בהליך. נוכח האמור, נפסק כי הרשת חייבת בתשלום משכורותיהן של הגננות התובעות בהליך בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. קביעה זו של בית הדין האזורי אושרה (בדעת רוב) בפסק הדין בערעור הראשון. עתירה לבג"צ שהגישה הרשת על פסק הדין בערעור הראשון נדחתה בפסק הדין בבג"צ.
אופן יישום פסיקה עקרונית זו, נדון בפסק הדין המשלים ובפסק הדין בערעור השני, וכן בהליכים נוספים שהתנהלו בבית דין זה: ע"ע 8828-10-13 רשת הגנים – חוה הורביץ ואח' (4.4.2017), להלן – עניין הורביץ; ע"ע 30583-07-14 שמחה בוסי ויהודית קליין – רשת הגנים של אגודת ישראל (8.5.2018) , להלן – עניין קליין. ענין נוסף שנדון בהליכים בעניין הורביץ וקליין הוא שאלת היחס בין התביעות והסעדים שנפסקו לזכות הגננות בפסק הדין המשלים בעניין בוסי לבין תביעות נוספות שהועלו בהליכים אחרים. להשלכות הפסיקה בעניין בוסי, עניין הורביץ ועניין קליין על הליך זה נתייחס בהמשך.

ההליך בבית הדין האזורי
תביעתן של הגננות הייתה לתשלום הפרשי שכר מכוח זכאותן לשכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי ( להלן – הפרשי שכר משרד החינוך), לזכויות סוציאליות נלוות ששולמו להן לטענתן בחסר או לא שולמו כלל ולהפרשי פיצויי פיטורים. גב' שוקר וגב' יוסף עתרו גם לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ולפיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים והפרת פסק הדין בעניין בוסי. גב' שוקר עתרה גם לפיצוי בגין "התנכלות, השפלה, עגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב ואפליה על רקע גיל". גב' יוסף עתרה גם לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954.
על פי האמור בפסק הדין, נוכח העובדה שנציגת הציבור גב' הוכמן שוורץ שהשתתפה במותב בשלב דיוני ההוכחות סיימה את כהונתה בטרם הבשילו התנאים למתן פסק הדין, מונה נציג ציבור ( עובדים) מר שמואל קליין להיות חבר במותב תחתיה. בית הדין האזורי דחה את טענת הרשת כי יש לשמוע את ההליך מראשיתו, ופסק הדין ניתן על ידי מותב שחבריו היו השופטת דגן טוכמכר ונציג ציבור מר שמואל קליין.
בית הדין האזורי קיבל את התביעות בחלקן כמפורט להלן:
טענה מקדמית – סילוק על הסף: בית הדין האזורי דחה את טענתה של הרשת שלפיה יש לסלק על הסף את התביעות שהגישו הגננות בשל העובדה שנוכח היותן צד להליך בעניין בוסי היה עליהן לקבל היתר לפיצול סעדים.
זכאות הגננות לשכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי: בית הדין האזורי קבע כי על פי פסק הדין בערעור הראשון לגננות המועסקות ברשת זכאות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרשמי מכוח תקנות החינוך הממלכתי וכי לגננות המועסקות ברשת זכות תביעה עצמאית לתנאי שכר המקובלים במוסדות החינוך הרשמי, מכוח תקנות החינוך הממלכתי. בית הדין האזורי דחה את טענות הרשת כי לגננות אין עילת תביעה אישית, כי פסיקת בית הדין הארצי אינה חלה על תנאים נלווים ואינה חלה רטרואקטיבית, וציין כי בכל מקרה ההליך שלפניו חל על תקופה מאוחרת לתקופה שנדונה בעניין בוסי; לא נדרשת הוכחה כי הגן הספציפי שבו הועסקה כל גננת הוא בגדר מוסד מוכר, נוכח העובדה שהרשת היא מוסד מוכר, וכן לנוכח הפסיקה בעניין בוסי; טענותיה של הרשת בדבר העדר מקור מחייב לתשלום תנאי שכר הנהוגים בחינוך הרשמי או אי קיומו של נוהג לתשלום תנאי שכר המקובלים בחינוך הרשמי וכיו"ב נדחו בשתי הערכאות בעניין בוסי ( בפסק הדין החלקי ובפסק הדין בערעור הראשון) וגם העתירה לבג"צ כנגד פסק הדין בערעור הראשון נדחתה. נוכח האמור, הגננות זכאיות להפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לתנאים המקובלים במוסדות החינוך הרשמי, וכן לתחשיב פיצויי פיטורים בהתאם להנחיות תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך ( להלן גם – התקנון) שהוצג מטעם הגננות.
תחשיב הפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים: בהמשך לקביעותיו כאמור לעיל, קבע בית הדין האזורי כי הוא מעדיף את התחשיב של גב' שוקר על פני התחשיב שהוצג על ידי הרשת, וקבע כי התחשיב שהציגה הולם את הראיות בתיק, למעט בעניין הזכאות לתוספת " הסכם מסגרת 87". כן נקבע כי מסכום הפרשי השכר שנפסק לזכות גב' שוקר יש להפחית את הפרשי השכר שנפסקו לזכותה בפסק הדין המשלים. באשר לגב' דורון קבע בית האזורי כי מתקבל התחשיב החלופי שהגישה, המבוסס על זכאות לשני גמולים, שלא נסתר, ונפסקו לזכותה הפרשי שכר בקיזוז " תוספת הסכם מסגרת 87" וקיזוז הפרשי השכר שנפסקו לזכותה בפסק הדין המשלים, וכן הפרשי פיצויי פיטורים; בכל הנוגע לגב' יוסף נפסק כי תחשיב הפרשי השכר נסמך משום מה גם על שכר עבודה בשנת הלימודים תש"ע, בעוד היא זכאית לשכר בשנת הלימודים תשס"ט בלבד, ולכן יש לקזז מתחשיבה סך של 148,032 ₪, והיא זכאית להפרשי שכר בסך של 5,813 ₪, לאחר קיזוז הפרשי השכר שנפסקו לזכותה בפסק הדין המשלים ולאחר ניכוי " תוספת הסכם מסגרת 87". כמו כן נקבע כי היא זכאית לגמול ניהול למרות שעבדה כגננת משלימה, נוכח העובדה שתוספת זו שולמה לה בפועל. עוד נפסק כי היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים.
פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים: בית הדין האזורי דחה את התביעה לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וקבע כי יש להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד, נוכח העובדה שההלנה הייתה פועל יוצא של המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הרשת.
הפקדות לתגמולים וקרן השתלמות בגין הפרשי השכר: בית הדין האזורי קבע כי הגננות זכאיות להפקדות מעסיק לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות בגין הפרשי השכר שנפסקו בפסק הדין, דהיינו בגין הפרשי השכר שמעבר לסכום הפרשי השכר שנפסקו בעניין בוסי.
דמי הבראה: בית הדין האזורי דחה את טענתן של הגננות כי הן זכאיות לדמי הבראה בעד תקופה בת שבע שנים שלפני הגשת התביעה, וחייב את הרשת לשלם לגננות דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתן. בעניין גב' שוקר וגב' יוסף קבע בית הדין האזורי כי לא שולמו להן דמי הבראה החל משנת 2003. בעניין גב' דורון קבע בית הדין האזורי כי גם אם שולמו לה דמי הבראה בשנתיים האחרונות, יש לזקוף תשלום זה לשנים קודמות, ולכן גם היא זכאית לדמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתה.
קצובת ביגוד: בית הדין האזורי קבע כי מדובר ב"זכות נלווית" שאינה ניתנת לפדיון בכסף.
מענק יובל: בית הדין האזורי דחה את טענת הרשת כי הגננות זכאיות למענק יובל רק אם יוכח שמשרד החינוך העביר את התשלום. לכן, בהתאם לתחשיב הגננות שלא נסתר ( לפיו בהתאם לתקנון שירות עובדי הוראה יש לחשב מענק יובל לפי 60% מהשכר) הגננות זכאיות למענקי יובל על פי תחשיבן, לאחר קיזוז רכיב " הסכם מסגרת 1987".
דמי נסיעות: עולה מהראיות כי לא שולמו לגב' שוקר דמי נסיעות בגין שנת עבודתה האחרונה בפועל ( שנת תשס"ח), והתקבל תחשיב גב' שוקר שלא נסתר שלפיו היא זכאית לדמי נסיעות בסך של 4,200 ₪.
נסיבות סיום עבודתה של גב' שוקר: בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של גב' שוקר קבע בית הדין האזורי כי יש לקבל במלואה את גרסתה של גב' שוקר, וכי לא זו בלבד שהרשת התעלמה מהחלטות שניתנו על ידי בית הדין לעניין המשך עבודתה של גב' שוקר, אלא אף העלתה לפני בית הדין גרסה שקרית שלפיה גב' שוקר זנחה את עבודתה ביום 31.8.2007. עוד קבע בית הדין האזורי כי הרשת התעלמה מהחלטת בית הדין האזורי מיום 13.4.2008 שלפיה אין לשבץ את גב' שוקר בגן מרוחק באופן בלתי סביר ממקום מגוריה באופן המרע את תנאי עבודתה. בית הדין האזורי קבע כי גב' שוקר זכאית לפיצוי בגובה שכר של שנה, ובהתאם לתחשיבה שלא נסתר היא זכאית לפיצוי בסך של 112,332 ₪. כמו כן, נוכח "התנהלותה של הנתבעת הבלתי ראויה בלשון המעטה" הנסיבות מצדיקות גם פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪.
נסיבות סיום עבודתה של גב' יוסף: בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של גב' יוסף קבע בית הדין האזורי כי פיטוריה נבעו מתפקודה ונעשו לאחר שימוע שנערך לה בעניין זה, וכי לא הייתה מניעה מלפטרה מכוח חוק עבודת נשים; נוכח האמור, נדחתה תביעתה של גב' יוסף לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ופיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים. יחד עם זאת, היה על הרשת לפנות לבית הדין האזורי במסגרת ההליך בעניין בוסי לצורך אישור הפיטורים, דבר שלא נעשה על ידי הרשת, ולכן היא זכאית לשכר בגין שנת הלימודים תשס"ט במסגרת תביעתה להפרשי שכר, אך כאמור לא לפיצוי מעבר לכך.
הוצאות: בית הדין האזורי פסק לגב' שוקר הוצאות בסך של 5,000 ₪; לגב' דורון הוצאות בסך של 5,000 ₪; ולגב' יוסף לא פסק הוצאות כלל.

הערעורים
ערעור הרשת ( ע"ע 8784-07-16) – סב על כל קביעותיו של בית הדין האזורי, לרבות קביעתו כי אין לשמוע את ההליך מתחילתו ומתן פסק הדין על ידי המותב שבו השתתף נציג הציבור מר קליין.
ערעור שכנגד של גב' שוקר וגב' דורון (בתיק ע"ע 8784-07-16) – סב על אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, למרות שגם הסך החלקי ששילמה הרשת שולם לאחר הגשת התביעה; אי הכללה של רכיב " תוספת הסכם מסגרת 87" שהיא חלק בלתי נפרד משכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי; פסיקת הפקדות מעסיק לפנסיה ולקרן השתלמות רק על חלק מהפרשי השכר ( הפרשי השכר שמעבר לסכום הפרשי השכר שנפסקו בעניין בוסי) בעוד שהחסר בהפקדות גדול יותר; אי חיוב הרשת בתשלום פיצויי הלנת שכר לגב' שוקר נוכח העובדה ששכרה לא שולם בניגוד לצווים שיפוטיים; שיעור ההוצאות שנפסק לזכות הגננות.
ערעור גב' יוסף (ע"ע 10283-07-16) – סב על דחיית תביעותיה בנוגע לנסיבות סיום עבודתה; על הפחתה בכפל של הפרשי שכר לשנת לימודים מהפרשי השכר שנפסקו לזכותה; בנושאים נוספים החופפים את הערעור שכנגד שהגישו הגננות בע"ע
8784-07-16.

ההליך בבית הדין זה
לאחר מתן פסק דין בערעור השני נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסדר מוסכם בהליך זה ובהליכים הנוספים, אשר אותה עת היו תלויים ועומדים לפני בית דין זה. למרבה הצער, ניסיון זה לא צלח.
בהחלטה מיום 4.4.2017 נתקבלה חלקית בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה הרשת, ונקבע כי יעוכב תשלום הפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים עד להכרעה בערעור.
דיון ראשון לפני המותב התקיים ביום 16.5.2017, ובמהלכו הועלתה השאלה האם יש מקום לקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, נוכח התפתחויות שחלו מאז הפסיקה בעניין בוסי. בהחלטה מיום 29.5.2018 נקבע כי אין צורך בכך ונקבע דיון נוסף לפני מותב.
וזה יהיה סדר הדיון בערעור: תחילה נדון בטענת הרשת כי פסק דינו של בית הדין האזורי בטל נוכח העובדה כי ניתן על ידי " מותב קטוע", וכי נציג הציבור מר קליין חבר המותב שנתן את פסק הדין לא נכח בדיוני ההוכחות. בהמשך, נדון בסוגיות המשותפות לכל הגננות ( בין אם הועלו בערעור הרשת ובין אם הועלו בערעור שכנגד ובערעור של גב' יוסף): המחלוקות השונות בעניין הפרשי שכר מכוח זכאות לשכר משרד החינוך; הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות. לאחר מכן, נתייחס לעניינה הפרטני של כל גננת, ונדון בטענות הייחודיות לה. לבסוף, נתייחס לעניין התחשיבים ולאופן יישום פסק דין זה.

פגם במותב שנתן את פסק הדין
עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה את העובדות הבאות:
ישיבת ההוכחות ביום 29.5.2013 נשמעה לפני המותב – השופטת אופירה דגן טוכמכר, נציגת ציבור ( עובדים) גב' יוכבד הוכמן שוורץ ונציג ציבור ( מעסיקים) מר עודי שנטל.
בישיבת יום 3.6.2013 הודיע בית הדין לצדדים כי מר שנטל זומן לשני דיונים במקביל, וב"כ הצדדים הודיעו כי ".. אין לנו התנגדות כי הדיון יתקיים במותב חסר ולא נעלה כל טענה בהקשר זה". בהמשך לכך החליט בית הדין האזורי כי הדיון יתקיים במותב חסר. ישיבת ההוכחות נשמעה לפני המותב השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגת הציבור גב' יוכבד הוכמן שוורץ.
בהחלטה מיום 21.4.2016 הודיע בית הדין כי נוכח סיום כהונתה של נציגת ציבור גב' הוכמן שוורץ בדעתו ליתן את פסק הדין במותב חסר. לאחר שהרשת התנגדה לכך, התקיים דיון ביום 22.5.2016 שבו הודע לצדדים כי נציג ציבור מר שמואל קליין מונה במקום נציגת ציבור גב' יוכבד הוכמן שוורץ, שכהונתה הסתיימה. בדיון האמור טענה הרשת כי יש לשמוע את ההליך מתחילתו מחדש, ואף למנות נציג מעסיקים. זאת, נוכח העובדה שיש להכריע בשאלות עובדתיות רבות הטעונות הכרעה על יסוד התרשמות ממהימנות העדים.
בית הדין האזורי התייחס לטענה זו בפסק הדין, וקבע כי לא מצא לקבל את בקשת הרשת כי התיק יישמע מראשיתו. עיקר המחלוקת בתיק הוא חישובי/משפטי, וביחס למחלוקת העובדתית יש בפני בית הדין פרוטוקול מפורט המאפשר הכרעה עובדתית, והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב למשך הזמן הארוך שבו מתנהל התיק על שלביו השונים.
לטענת הרשת, פסק הדין ניתן במותב קטוע או חסר, בניגוד לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ועל אף התנגדותה ודי בטעם זה על מנת לקבל את הערעור. בהקשר זה טענה כי בעניין גורן [ דב"ע ( ארצי) נז/186-3 משה גורן – דרור צעירי ז"ל, פד"ע ל"ג 118 (1998); ( להלן – עניין גורן)] נפסק כי אין הוראת חוק המאפשרת לבית הדין לדון במותב קטוע; בהתאם לפסיקה יש חשיבות רבה בשיתוף נציגי הציבור בהליך, לרבות במתן פסק הדין; הרשת התנגדה למתן פסק דין במותב החדש ללא שמיעת ההליך מראשיתו, וזאת מהטעם שהכרעה במחלוקות העובדתיות בתיק טעונה התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות וממהימנותן, ובפסק הדין קביעות רבות המבוססות על מהימנות; לא יתכן שנציג ציבור שלא נכח ולו בדיון הוכחות אחד יכריע במהימנות העדויות ובמחלוקות העובדתיות; אין די בקיומו של פרוטוקול; נוכחות נציג ציבור במהלך ההליך היא אקוטית, ואין ספק שהוא לא יכול היה להשוות בין הגרסאות השונות ולהחליט איזה גרסה מהימנה עליו; אישור פסק הדין שניתן בהליך זה הוא פגיעה ביסודות ההליך המשפטי.
הגננות טענו כי בתום ההוכחות הרשת ( בהסכמת הגננות) ביקשה לעכב את הגשת הסיכומים ומתן פסק הדין עד להכרעה בעתירה לבג"צ ובערעור על פסק הדין המשלים, וגם בהמשך הצדדים ביקשו אורכות עד להכרעה בערעור, כך שהעיכוב נגרם באחריותה של הרשת ובידיעתה, ועקב כך נוצר המצב שנציגת הציבור לא יכלה להשתתף במתן פסק הדין; ממילא בשלב זה, לאחר שחלפו שנים מראשית ההליכים וחלק ניכר מהפסיקה התבסס על מעשה בית דין בין הצדדים בהליכים קודמים, לא היה מקום לשמוע מחדש את ההליך וכל החלטה כזו הייתה בלתי צודקת, ומדובר גם בפרקטיקה המקובלת; ממילא פסק הדין לא ניתן בדן יחיד אלא שותף בו נציג ציבור מר קליין שעבר על חומר הראיות בהליך.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין טענת הרשת להידחות.
סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ( להלן – חוק בית הדין לעבודה) קובע כדלקמן:
"נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו נמצא הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחר".
בהליך זה נוצרו נסיבות שבהן נציגת ציבור חברת המותב בעת שנשמעו העדויות בתיק סיימה את כהונתה זמן רב לפני מתן פסק הדין, ועל כן בהתאם לסעיף 14 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי "נציג ציבור שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה הסתיימה יהיה מוסמך לסיים את הדיון בתוך שישה חודשים מיום סיום הכהונה ..." לא יכלה להשתתף במתן פסק הדין.
בעניין גורן קבע בית הדין הארצי את הכללים שלפיהם על בית הדין לעבודה לנהוג עת נוצרו נסיבות שבהן אחד מחברי המותב – שופט או נציג ציבור – שהחל לדון בהליך אינו יכול מסיבה כלשהי להמשיך להשתתף במותב עד לסיום ההליך ומתן פסק הדין, כמפורט להלן:
"הקו המאפיין בהסדרים החקיקתיים לגבי " מותב קטוע" (...), הוא כי ניתן למנות חבר מותב אחר בערכאה השיפוטית במקום חבר המותב שנמנע או שנבצר ממנו להמשיך או לסיים את הדיון. במקרה כזה ניתנת הרשות לשמוע את ההליך מתחילתו ולשמוע מחדש את הראיות, או להמשיך בדיון מהשלב שהופסק מבלי לשמוע מחדש את הראיות.
מן הראוי שקו מאפיין זה יחול גם בבית-הדין לעבודה בהליך אזרחי שהמותב בו נעשה " מותב קטוע", וזאת גם על-פי היקש מן המצב על-פי תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי ( השווה לע"א 270/86 רגובי ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ [15], בעמ' 488, מול האות א).
פירוש הדבר הוא כדלקמן:
(א) ב"מותב קטוע" יש למנות חבר אחר במותב במקום חבר המותב שנמנע או שנבצר ממנו להמשיך או לסיים את הדיון. המינוי של החבר האחר במותב ייעשה על-פי סעיף 19 לחוק בית הדין לעבודה.
(ב) באשר להמשך הדיון לפני המותב, על המותב בהרכבו החדש לתת תחילה לצדדים להליך הזדמנות להשמיע טענותיהם בנושא זה. ככל שניתן, יש לפעול כדי להגיע להסכמה בין בעלי-הדין בדבר דרך המשך הדיון בהליך;
(ג) המותב כולו בהרכבו החדש יחליט בהחלטה מנומקת אם יש לשמוע את ההליך מתחילתו ולשמוע מחדש את הראיות, כולן או חלקן, או להמשיך בדיון מהשלב שהופסק מבלי לשמוע מחדש את הראיות.
במתן ההחלטה בעניין זה יש להביא בחשבון, בין השאר, גורמים אלה: אופיו של ההליך ואופי השאלות העומדות לבירור ומורכבותן; הסוג העיקרי של הראיות שהוגשו בהליך ( מסמכים בכתב, תצהירים או עדויות); השלב שבו נמצא ההליך ומידת חומר הראיות שכבר הוגש; יעילות הדיון; השאלה אם החבר החדש של המותב יוכל להשתתף בקביעת מימצאים עובדתיים על-פי עדויות שנשמעו שלא בפניו ושלא הייתה לו הזדמנות להתרשם מהן; האיזון הנדרש והצודק בין גישות הצדדים להליך;
(ד) בעניין זה, ייתכן שתהיה נדרשת חריגה מההנחיות והכללים שבדב"ע נו2-2/, 9-109 הנ"ל [1], בכך שהחבר החדש של המותב אשר לא השתתף בדיון שבו הושמעו ראיות, ייקח בכל זאת חלק בהכרעה ובמתן פסק-הדין".
וראו גם: ע"ע ( ארצי) 306/99 ישקר בע"מ – מיכאל אוזיק, פד"ע ל"ה 467 (2000).
ומן הכלל אל הפרט:
כאמור, הצדדים הסכימו בדיון ביום 3.6.2013 לניהול ההליך לפני מותב חסר, כך שלא ישתתף בו נציג ציבור מעסיקים, והתחייבו שלא להעלות כל טענה בקשר לכך. הסכמה זו מחייבת את הצדדים, ואין הרשת יכולה להעלות בדיעבד, בשלב הערעור, טענות בקשר לאי השתתפות נציג ציבור ( מעסיקים) במותב.
השוו: עב"ל ( ארצי) 12579-06-12 אלפונס מכלוף – המוסד לביטוח לאומי (27.2.2013) והאסמכתאות שם; עתירה לבג"צ נדחתה בג"ץ 3641/13 אלפונס מכלוף נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע ( 30.05.2013).
כעולה מהאמור, בית הדין האזורי פעל על פי הכללים שהותוו בעניין גורן: מר קליין מונה כנציג ציבור במקום גב' יוכבד הוכמן שוורץ; התקיים דיון לפני המותב בהרכבו החדש בעניין אופן המשך ניהול הדיון, כך שניתנה לצדדים אפשרות להשמיע טענותיהם בעניין זה; המותב בהרכבו החדש נתן החלטה מנומקת לעניין אופן המשך ניהול ההליך.
לפיכך, השאלה הניצבת לפנינו היא האם יש להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, אשר קבע כי אין מקום לשמיעת ההליך מחדש מהנימוקים שפורטו בהחלטתו. לטעמנו, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. ראשית, אנו סבורים כי בעניין זה יש ליתן משקל מכריע לעמדתו של בית הדין האזורי, המודע למחלוקות בין הצדדים ולמהותן ולפניו נשמעו העדויות, ועל ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתו בעניין זה רק במקרים חריגים; שנית, ולגופו של עניין, טעמיו של בית הדין האזורי מקובלים עלינו. כך, בכל הנוגע לתביעה להפרשי שכר משרד החינוך ולתביעות הכספיות הנוספות, המחלוקות הן בעיקרן משפטיות, שלרובן ניתנה תשובה בפסיקתו של בית דין זה בהליכים קודמים, או חישוביות, על יסוד הראיות בכתב שהוגשו על ידי הצדדים. בכל הנוגע למחלוקות העובדתיות בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה של גב' שוקר וגב' יוסף - מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי גם אם יש כמובן עדיפות להתרשמות כל חברי המותב מהעדויות עצמן, בנסיבות המקרה על יסוד החומר בכתב שהיה לפני בית הדין האזורי התקיימו נסיבות שבהן "חבר המותב החדש יוכל לקבוע ממצאים על פי עדויות שלא נשמעו בפניו ושלא הייתה לו הזדמנות להתרשם מהן". מעבר לכך, אנו סבורים כי גם היה מקום ליתן משקל לשלב שבו נמצא ההליך – לאחר שמיעת כל העדויות והגשת סיכומי טענות הצדדים, וחלוף הזמן מאז החל הליך זה, שהוא המשכו של הליך אחר שתחילתו בשנת 2003.
כללו של דבר: אנו דוחים את טענת הרשת כי יש לקבוע שפסק הדין בטל נוכח העובדה שנציג ציבור מר קליין לא השתתף במותב מתחילתו של ההליך אלא רק בשלב מתן פסק הדין.

התביעות השונות מכוח השוואה לשכר גננות בחינוך הרשמי
השלכות הפסיקה בהליכים הקודמים:
בטרם נדון בפירוט בערעורי הצדדים בנושאים השונים, נבהיר כי נקודת המוצא לדיון היא פסקי הדין בעניין בוסי בערכאות השונות. נוכח העובדה ששלוש הגננות היו בעלות דין בעניין בוסי, הקביעות בהליכים השונים בעניין בוסי יצרו השתק פלוגתא המחייב את הרשת ואת הגננות, ולא ניתן להעלות בהליך זה טענות שהוכרעו בעניין בוסי. זאת ועוד. בעניין הורביץ נפסק, בהתאם לפסק דינו של בית דין זה בעניין אל על – רובינשטיין [דב"ע (ארצי) מח/120 – 3 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ – דליה רובינשטיין ואח', פד"ע כ' 493 (1989)], כי הקביעות העקרוניות בעניין בוסי מחייבות את הרשת גם בעניינן של גננות אחרות שלא היו צד להליך בעניין בוסי ( סעיפים 28 ו- 29 לפסק הדין בעניין הורביץ). מאותם טעמים, אנו סבורים כי גם הקביעות העקרוניות בעניין הורביץ ובעניין קליין, שבהם דן בית דין זה ביישום הפסיקה בעניין בוסי ובהשלכותיה על הליכים אחרים, ככל שהן רלוונטיות להליך זה, מחייבות את הרשת גם בעניינן של הגננות בהליך זה.
לטענת הרשת, פסק הדין בעניין בוסי לא יצר השתק פלוגתא, משום שבית דין זה אינו כבול לתקדימיו. אכן, בית דין זה כערכאת ערעור אינו כבול לתקדימיו ורשאי לשנות הלכה שקבע עם שינוי העיתים [ ראו לעניין זה עב"ל ( ארצי) 17457-08-14 סימה קרול – המוסד לביטוח לאומי (17.5.2018), והאסמכתאות בסעיף 70 לפסק דינה של השופטת דוידוב-מוטולה], אולם אין בסמכות זו כדי לפגוע בכלל סופיות הדיון. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין הנסון [רעא 3608/17 הנסון ( ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10.9.2017)], שבו נקבע כי "... דרך הילוך מעין זו – שינוי פסק דין חלוט כ-4 שנים לאחר שניתן – אין בידי לקבל ודומה כי יש בה כדי לגרום לעיוות דין חמור לצדדים ולפגיעה בעקרון סופיות הדיון". אכן, נפסק גם כי ב " ...מקרים החריגים שבחריגים ... נתונה לערכאת הערעור הסמכות לסטות מהחלטות שקיבלה בערעור קודם שנוהל במסגרת אותו הליך עצמו, בכדי לתקן טעות אשר עלולה לגרום למי מהצדדים אי צדק של ממש, ... " [ עניין הנסון, שבו הפנה בית המשפט העליון ל- ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68 (1997); ההדגשה הוספה – ל.ג.]. אין לנו צורך להידרש לשאלה אם ניתן לראות בהליך זה שהוא המשכו של ההליך בעניין בוסי " אותו הליך עצמו", שכן לטעמנו הקביעות בפסקי הדין הקודמים נכונות, ומכל מקום מקרה זה בוודאי אינו בגדר "המקרים החריגים שבחריגים" המצדיקים לסטות מהפסיקה בעניין בוסי, שאף אושרה בבג"צ, ומהפסיקה בעניין הורביץ וקליין.

סילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין או אי קבלת היתר לפיצול סעדים:
לטענת הרשת, היה על בית הדין לדחות את התביעה בשל העובדה שנתבעים הפרשי שכר לאותו פרק זמן שנדון בעניין בוסי, כך שמדובר בתביעת כפל, ולחלופין – היה על הגננות לעתור לפיצול סעדים. לטענה זו ניתן מענה הן בעניין הורביץ והן בעניין קליין.
אשר לטענה כי מדובר בתביעה בכפל, הובהר בעניין קליין כי בפסק הדין המשלים ובפסק הדין בערעור השני נפסקו לגננות הפרשי שכר משרד החינוך על בסיס שכר חודש אוגוסט 2003 אותו יש לקבוע בהתאם לכללים הנהוגים במוסדות החינוך הרשמיים, אולם הובהר כי לא ניתן במסגרת ההליך בעניין בוסי שנפתח בשנת 2003 לפסוק הפרשי שכר לתקופה שמסתיימת ב- 31.8.2009 על בסיס עדכוני שכר בטבלאות משרד החינוך בתקופה מספטמבר 2003 ואילך, שכן תביעת שכר כזו מבוססת על עילות תביעה שנולדו לאחר הגשת התביעה לבית הדין האזורי בחודש אוגוסט 2003. לפיכך, הפרשי השכר שנפסקו בפסק הדין המשלים ובפסק הדין בערעור השני הוגבלו לשכר משרד החינוך נכון לחודש אוגוסט 2003. כן הובהר בעניין קליין כי בעניין בוסי ניתן לגננות היתר לפיצול סעדים, באופן שיאפשר להן לתבוע הפרשי שכר ביחס לתקופה שבגינה נפסקו להם הפרשי שכר בעניין בוסי בגובה ההפרש שבין שכר משרד החינוך שהן זכאיות לו לבין השכר שנפסק להם בפסק הדין בעניין בוסי על בסיס שכר אוגוסט 2003.
בהתייחס לטענה כי מדובר בתביעת כפל, דהיינו שהסעדים שנתבעו בהליך זה כבר נפסקו לזכות הגננות בעניין בוסי, נוסיף כי לגננות התובעות בהליך זה כלל לא נפסקו בעניין בוסי הפרשי שכר מכוח הזכאות לשכר משרד החינוך, דהיינו לא הייתה להן טענה כי בחודש אוגוסט 2003 שכרן היה נמוך מהשכר שהגיע להן מכוח הזכאות לשכר משרד החינוך. ובעניין בוסי נפסקו לגננות התובעות בהליך זה רק הפרשי שכר על בסיס שכר אוגוסט 2003, דהיינו הפרשים בין השכר ששולם ( או לא שולם) להן בפועל לבין שכר חודש אוגוסט 2003. הפרשי שכר משרד החינוך הנתבעים בהליך זה הם בגין עדכונים לשכר משרד החינוך החל מחודש ספטמבר 2003 ואילך, שכמוסבר לא נדונו ולא נפסקו בעניין בוסי.
כללו של דבר –טענת הרשת כי היה על בית הדין לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין או העדר היתר לפיצול סעדים נדחית.

הפרשי שכר משרד החינוך - כללי:
בהליך זה, שבה הרשת על טענותיה שנדחו בהליכים קודמים, כמפורט להלן:
הטענה כי על כל גננת להוכיח כי הגן הפרטני שבו עבדה היה "מוסד מוכר" במשך כל התקופה בעדה נפסקו הפרשי שכר – נדחתה בפסק הדין בערעור השני (סעיף 85) ובפסק דין הורביץ (סעיף 31).
הטענה הכללית כי בית הדין הארצי לא העניק פרשנות אופרטיבית לביטוי "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות החינוך הרשמי" – נדחתה בפסק הדין בערעור השני (סעיף 83) ובפסק דין הורביץ (סעיף 33).
תחולה רטרואקטיבית של פסק הדין בערעור הראשון – נדחתה בפסק הדין בערעור השני (סעיף 84) ובפסק הדין הורביץ (סעיף 32).
הטענה כי הגננות היו צריכות להביא כראייה את המקור הנורמטיבי לתשלום כל רכיב בשכר משרד החינוך – נדחתה בפסק הדין בערעור השני (סעיפים 87 – 91) ובעניין הורביץ (סעיף 34).
איננו רואים מקום לחזור על האמור בפסקי הדין הקודמים, ואנו מפנים לאמור בהם. לטעמנו, לא היה מקום שהרשת תעמוד על טענות אלה לאחר מתן פסק הדין בערעור השני ובעניין הורביץ ( שניתנו לאחר הגשת הערעור אולם לפני הגשת סיכומי הטענות מטעם הרשת). אין לנו אלא לחזור על האמור בסעיף 46 לפסק הדין בערעור השני, כי מדובר ב"דפוס חוזר" בהתייחסות הרשת לקביעות חלוטות, שהרשת ממאנת לקבלן.
בסיכומי הטענות העלתה הרשת טענה כי "התובעות לא עמדו בחובות הנקובות בדפים אחרים בתקנון, כמו מסגרת שעות עבודה גדולה מזו שעבדו בפועל, שעות חינוך, שעות הוראה, מילוי דו"חות נוכחות, שתי אסיפות הורים כל שנה, הגשת דו"חות על ביקור בבתי הילדים כל שנה ועוד" והפנתה לחקירתן הנגדית של הגננות. אין בידינו לקבל את טענת הרשת בעניין זה. ראשית, ספק רב אם הרשת יכולה להעלות טענה זו בהליך זה, נוכח קיומו של השתק פלוגתא מכוח הפסיקה בענין בוסי, שלפיה זכאיות הגננות לשכר משרד החינוך. שנית, בכתב ההגנה הוכחשה באופן גורף זכאות הגננות לשכר משרד החינוך ולא הועלתה טענה כי הן אינן זכאיות לרכיב זה או אחר, ואין להתיר לרשת שינוי חזית. שלישית, כפי שנפסק בפסק הדין בערעור השני ובעניין הורביץ, ככל שהרשת מבקשת לטעון כי האמור בתקנון אינו משקף את הזכות המשולמת לעובד הוראה בחינוך הרשמי או שתשלום הזכות על פי התקנון מותנה בתנאים ( תנאים כלליים, להבדיל מקריטריונים אישיים לזכאות כגון השכלה, ותק או תפקיד) ושלא נתקיימו בגננות המועסקות ברשת – עליה לסתור את האמור בתקנון. הטענות כי הגננות אינן עומדות בתנאים לתשלום הזכויות על פי התקנון באופן עמום וסתמי, תוך הפנייה לפרוטוקול, ללא פירוט לאיזו זכות הגננות אינן זכאיות ופירוט התנאים שלא נתקיימו בהן, ואף הפרשנות שניתנה לתשובות הגננות בחקירה נגדית אינה מקובלת עלינו. מעבר לכך, כעולה מתלוש השכר של גב' שוקר לחודש אוגוסט 2003 ומתלושי השכר של גב' דורון וגב' יוסף אף במועדים מאוחרים יותר, הרכיבים האמורים שולמו בשכרן של הגננות, ובהתאם לנפסק בעניין הורביץ בכך יש כדי להוכיח את זכאותן לאותו רכיב שכר. בהקשר זה, יש לדחות את טענת הרשת כי נעשה שימוש בשמות רכיבי שכר משרד החינוך לתשלום תוספות שכר " אישיות", טענה חדשה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר רייך, מנכ"ל הרשת, שיש לדחותה גם מהטעם שהיא מהווה שינוי חזית וגם לגופה.
נוכח האמור, אנו דוחים את הטענה הכללית כי לא נתקיימו בגננות התנאים לתשלום הרכיבים השונים על פי תקנון עובדי הוראה, וקובעים כי הרשת לא הוכיחה טענה זו. גם הטענה כי הגננות לא הוכיחו כי הן עומדות בתנאי ההשכלה לא נטענה בכתב ההגנה, ועל כן לא היה מקום שהגננות יגישו ראיות בעניין זה.

המחלוקות בעניין רכיבים קונקרטיים בשכר הגננות:
הן הרשת והן הגננות העלו טענות בעניין רכיבים קונקרטיים בשכר הגננות. להלן, נתייחס לטענות בעניין זה.
בטרם נתייחס לטענות הקונקרטיות נזכיר שוב את העקרונות שנקבעו בעניין בוסי והורביץ, כי ככל שמדובר ברכיב שכר ששולם לגננות על פי תלושי השכר של הגננות ( עובר לחודש אוגוסט 2003) הגננות אינן נדרשות להוכיח את זכאותן לאותו רכיב שכר אלא רק את שיעורו בשכר משרד החינוך במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, לרבות אופן החישוב ( כגון אחוז מסוים מהשכר המשולב). ככל שנתבע רכיב שכר מכוח תקנון עובדי הוראה שאינו מפורט בתלושי השכר – עליהן להוכיח כי אותו רכיב שכר משולם בשכרן של גננות בחינוך הרשמי וכן את שיעורו ועמידתן בקריטריונים האישיים שנקבעו בתקנון לתשלומו.
גמול ניהול ( המכונה גם גמול ריכוז): בעניין גב' שוקר קבע בית הדין האזורי כי לא נסתרה טענת גב' שוקר כי הייתה גננת עצמאית ולא כפופה לגננת מרכזת, ואיננו רואים מקום להתערב בקביעה זו. כמו כן, בתלוש השכר של גב' שוקר בחודש אוגוסט 2003 מופיעים הרכיבים " גמול ריכוז" ו"ותק גמול ריכוז", בסכומים דומים מאד לרכיבים " גמול ניהול" ו"ותק בניהול" בטבלה שצורפה לכתב התביעה נכון לחודש ספטמבר 2003. עיון בתלושי השכר של גב' דורון וגב' יוסף מעלה כי התוספת האמורה שולמה גם להן. נוכח האמור, נדחית טענת הרשת כי הגננות לא הוכיחו זכאות לרכיבים אלה.
תגבור הוראה: על פי תלושי השכר תוספת תגבור הוראה שולמה לשלוש הגננות, ועל כן הן זכאיות לרכיב זה.
קיזוז 10% מהשכר: בהתאם לנפסק בבר"ע ( ארצי) 23972-05-18 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח' - רשת הגנים של אגודת ישראל (31.10.18) ומהנימוקים שפורטו שם, יש לקזז 10% מהשכר רק לתקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2004.
קיזוז כספים ששולמו לגננות במסגרת הליכי הוצאה לפועל: גם בעניין זה יחול האמור בפסק הדין שניתן בבר"ע ( ארצי) 23972-05-18 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ואח' (31.10.18), מהנימוקים שפורטו שם.
מענק יובל: בעניין מענק יובל לא הועלתה טענה קונקרטית, אולם למען הסר ספק אנו קובעים כי הגננות זכאיות למענק יובל בהתאם להוראות בדבר תשלום מענק יובל בחינוך הרשמי על פי תקנון עובדי הוראה.
תוספת הסכם מסגרת 87 : לאחר בחינת חומר הראיות, אנו מקבלים את טענת הגננות כי רכיב זה נכלל בשכרן מכוח זכאותן לשכר משרד החינוך. כך, רכיב זה כלול ברכיבי השכר על פי חוזר משרד החינוך ( סעיף 6 בנספח ב(1) לתצהירה של גב' שוקר), ומעבר לכך – רכיב זה שולם בתלושי השכר של כל הגננות ( תלוש שכר של גב' שוקר תחת הכינוי " תוספת 87"; תלוש שכר של גב' דורון תחת הכינוי " מסגרת 87"; תלוש שכר של גב' יוסף תחת הכינוי " מסגרת 87").

פיצוי בגין הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות:
בית הדין האזורי פסק לגננות פיצוי בשיעור סכום ההפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות בגין הפרשי השכר שנפסקו להן בהליך זה, דהיינו הפרשי השכר שמעבר להפרשי השכר שנפסקו להן בעניין בוסי. לטענת הגננות, בפסק הדין המשלים נפסק כי על הרשת להשלים הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות ללא נקיבת סכום. על כן, מכוח הנפסק בעניין בוסי, הגננות זכאיות להשלמת הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות על מלוא הפרשי השכר ( אלה שנפסקו בעניין בוסי והפרשי השכר שנפסקו בהליך זה), וכן להשלמת הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות ככל שאלה לא הועברו גם מהשכר ששולם בפועל לגננות.
בעניין קליין, נפסק כי המערערות שם ( גב' בוסי וגב' קליין) זכאיות, לכל היותר, לפיצוי בשיעור סכום ההפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות, ככל שהיו הפקדות בחסר כמפורט להלן:
"בפסק הדין המשלים ובפסק הדין בערעור [ פסק הדין המשלים ופסק הדין בערעור השני בעניין בוסי – ל.ג.] ישנה קביעה הצהרתית מחייבת לעניין חובתה של המשיבה [ הרשת- ל.ג.] להבטיח את זכויותיהן של המערערות במסגרת ביטוח המנהלים ולהפקיד כספים לקרן השתלמות. עם זאת, אין בפסקי דין אלה התייחסות לפיצוי לו זכאיות המערערות ככל שהופרה חובה זו. מכאן, שלא ניתן לומר כי שאלת הפיצוי לו זכאיות המערערות בטענה האומרת כי המשיבה הפרה את חובתה להפקיד כספים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות – הוכרעה בפסקי דין אלה.
לפיכך, היה על בית הדין קמא לקיים בירור עובדתי בטענת המערערות על הפקדות בחסר לביטוח המנהלים ולקרן השתלמות וככל שימצא כן, לקבוע את סכום הפיצוי לו זכאיות המערערות בשל ההפקדות בחסר בתקופה מושא התביעה ( ספטמבר 2003 ועד אוגוסט 2009) כולל. משזה לא נעשה, יש להחזיר את בירור העובדות בסוגיה זו לבית הדין קמא".
דברים אלה שנפסקו בענין קליין יפים גם לעניינן של הגננות, שכאמור היו חלק מהגננות התובעות בעניין בוסי. על כן, על בית הדין האזורי לקיים בירור עובדתי בטענת הגננות על הפקדות בחסר לפנסיה ולקרן השתלמות, וככל שהיו הפקדות בחסר – בין מהשכר ששולם בפועל ובין מהפרשי השכר שנפסקו לזכותן בעניין בוסי – הגננות זכאיות לפיצוי בשיעור סכום ההפקדות בחסר. אשר לאופן עריכת הבירור העובדתי – ישקול בית הדין האזורי אם הבירור העובדתי יתקיים לפניו, או שגם עניין זה יועבר לבדיקתו של חשב השכר שימונה על פי האמור להלן להכריע בשאלת הפרשי השכר. נציין, כי הרשת לא העלתה טענת התישנות בקשר לתביעה להפקדות בחסר לפנסיה ולקרן השתלמות, אלא טענה רק להתיישנות התביעה לפיצויי הלנה.

גב' שוקר
מחלוקות בקשר לרכיבים שונים:
ותקה של גב' שוקר והיקף המשרה: על פי תלוש השכר תחילת עבודתה בחודש ספטמבר 1963, וכמו כן נקבע בפסק הדין החלקי בפברואר 2009 כי היא עובדת מעל 45 שנה וקביעה זו היא קביעה חלוטה. טענות הרשת בדבר היעדרות מעבודה בתקופה זו או אחרת או עבודה בהיקף משרה קטן יותר בחלק מהתקופה לא הועלו בבית הדין האזורי ודינן להידחות. אשר לתקופת העבודה שלאחר חודש אוגוסט 2003 נוסיף, כי על פי ההחלטות בבקשות לסעדים זמניים היה על הרשת להעסיק את גב' שוקר בהיקף של משרה מלאה, וכמפורט להלן ( ראו סעיפים 48 עד 54 להלן) הרשת הפרה החלטות אלה. מובן, כי הרשת אינה זכאית להיבנות מכך שהפרה החלטות אלה, ככל שגב' שוקר הועסקה בחלק מהתקופה ספטמבר 2003 – אוגוסט 2009 בהיקף משרה קטן יותר. על כן, נדחה הערעור בעניין ותקה של גב' שוקר והיקף המשרה.
זכאות גב' שוקר לנסיעות: התשלום בעד נסיעות נתבע בעד שנת הלימודים תשס"ח ( ספטמבר 2007 – אוגוסט 2008), כך שהנתונים בטופסי המס לשנת 2006 אינם רלוונטיים, ואין להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בעניין זה. על כן, נדחה ערעור הרשת בעניין זה.
ערעור הרשת על חיובה בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש:
להלן, נפרט את ההחלטות בעניינה של גב' שוקר שניתנו בעניין בוסי, הרלוונטיות לענייננו:
כאמור, גב' שוקר נמנתה עם הגננות התובעות בעניין בוסי, וביום 31.8.2003 ניתן צו מניעה האוסר על הרשת לפטרה.
ביום 19.4.2004 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בעניינן של ארבע גננות, וביניהן גב' שוקר, שלפיה יש לשלם לגננות שכר ברוטו שלא יפחת מ- 75% משכרן כפי שהיה בחודש אוגוסט 2003. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי ככל שהרשת סבורה כי קיימים נימוקים חדשים המצדיקים פיטורים של מי מהגננות היא זכאית לעתור לבית הדין בבקשה להפסיק את עבודתן. בהמשך להחלטה זו, בהחלטה מיום 4.11.2004 נקבע כי על הרשת לשלם שכר חודשי ברוטו שלא יפחת מ- 75% שכרן כפי שהיה בתום שנת הלימודים הקודמת, ונדחתה " פרשנות" הרשת כי מדובר בנוסחה שניתנת לשינוי לפי היקף עבודתן בפועל של מי מהגננות.
ביום 9.10.2007 נדחתה בקשת הרשת לפטר חלק מהגננות, וביניהן גב' שוקר.
ביום 16.1.2008 נדחתה בקשה לביזיון בית משפט, שגב' שוקר הייתה צד לה, בעיקר מהטעם שלגננות סעד חלופי ומידתי יותר- הגשת תביעה לתשלום שכר עבודה.
ביום 13.4.2008 ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני שהגישה גב' שוקר במסגרתה נקבע כי על הרשת להימנע עד למתן החלטה אחרת מלהציבה לעבודה כסייעת ( להבדיל מגננת) תוך פגיעה במעמדה המקצועי, וכן להימנע מלהציבה לעבוד בגן מרוחק באופן בלתי סביר ממקום מגוריה באופן המרע משמעותית את תנאי עבודתה, והרשת מחויבת להמשיך ולשלם לה את שכרה בהתאם להחלטה מיום 19.4.2004. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ( בר"ע 304/08 מיום 11.6.2008).
בפסק הדין בערעור הראשון אושרו כל החלטות הביניים שניתנו על ידי בית הדין האזורי, לרבות ההחלטות המפורטות לעיל.
גב' שוקר העידה בתצהירה כי בשנת הלימודים תשס"ח ( ספטמבר 2007 עד אוגוסט 2008), למרות החלטות בית הדין עד חודש ינואר 2008 לא הוצע לה כל שיבוץ; בחודש ינואר 2008 שובצה לעבודה כסייעת לגננת וכן בגן בתל אביב, שמשך הנסיעה אליו הוא בלתי סביר; כיוון שרצתה לעבוד, בלית ברירה, עבדה בגנים בהם שובצה, למרות שמדובר היה בהשפלה של ממש – כי שובצה כסייעת לגננת; גם לאחר החלטת בית הדין מיום 13.4.2008 הרשת הפרה את ההחלטה, ולא ניתן לה שיבוץ חדש; היא המשיכה לעבוד בגנים בהם שובצה ( למעט בגן בתל אביב בו לא נדרשה לעבוד על פי החלטת בית הדין); למרות שעבדה בפועל, מאז חודש ספטמבר 2007 לא שולם לה שכר, והיא הצליחה לגבות רק חלק ממנו (75% משכר אוגוסט 2003) בהליכי הוצאה לפועל; כמו כן, חדלה הרשת להפקיד לפנסיה ולקרן השתלמות. לקראת שנת הלימודים תשס"ט ( ספטמבר 2008 – אוגוסט 2009) פנתה למפקחת על מנת לקבל שיבוץ, אולם המפקחת הודיעה לה כי אין שיבוץ עבורה וכי בכל מקרה לא ישולם לה שכר; גם לאחר פסק הדין החלקי שבו נקבע כי פיטוריה בטלים לא ניתן לה כל שיבוץ, ובפועל היא פוטרה. בחודש מאי 2010 התברר לה כי במסגרת תכנית ההבראה שהגישה הרשת ואשר כללה נספח גננות שסיימו לעבוד לפי שנים, הרשת דיווחה עליה למשרד החינוך כמי שסיימה לעבוד ביום 31.8.2007, וזאת בניגוד לעבודתה בפועל ובניגוד לצווים השיפוטיים; גם לאחר החתימה על תכנית ההבראה הרשת לא שילמה לה פיצויי פיטורים, למרות שאלה הועברו לרשת החל מחודש אפריל 2010; רק לאחר הגשת התביעה, בחודש ינואר 2011, שולם לה סך של 216,346 ₪, ובסוף חודש מאי 2012 שולם לה שיק השלמת פיצויי פיטורים בסך של 86,469 ₪. בהמשך לכך, תבעה גב' שוקר הפרשי שכר מלאים לשנות הלימודים תשס"ד – תשס"ט ( ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009), החזר הוצאות נסיעה בסך של 4,200 ₪, פיצוי על פיטורים שלא כדין וללא שימוע בשיעור של 12 משכורות בסך של 112,332 ₪, פיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים בסך של 50,000 ₪, ופיצוי בגין התנכלות, השפלה ועגמת נפש בסך של 50,000 ₪.
מר רייך, המצהיר מטעם הרשת, העיד כי גב' שוקר התייצבה לעבודה בשנת 2007 שלא בהתאם להוראות הרשת, וסירבה לעבוד בהתאם לשיבוץ הרשת, אם כי אישר בתצהירו כי עבדה באופן חלקי שלושה ימים בשבוע. למרות האמור, טען בתצהירו במקביל כי למעשה גב' שוקר לא עבדה מספטמבר 2007. כמו כן טען כי משפסקה הגנת בית הדין עם פקיעתו של צו המניעה שעמד בתוקפו שבע שנים, לא פנתה גב' שוקר בכל בקשה לקבלת שכר או שיבוץ, אלא רק דרשה פיצויי פיטורים. אשר למועד תשלום פיצויי הפיטורים העיד כי לפנים משורת הדין נאותה הרשת לשלם לגב' שוקר פיצויי פיטורים, וכי גב' שוקר יכלה לקבל את פיצויי הפיטורים בכפוף לחתימה על טופס 161 א, והיא בחרה לעשות כן רק בחודש ינואר 2011.
בית הדין האזורי קבע כי הוא מקבל במלואה את גרסתה העובדתית של גב' שוקר, שלא נסתרה ולו בראשית ראייה; למרבה החומרה, לא רק שהרשת התעלמה מהחלטות בית הדין לעניין המשך עבודתה של גב' שוקר, אלא טענה גרסה שקרית ( ההדגשה במקור – ל.ג.) כי גב' שוקר כביכול זנחה את עבודתה ביום 31.8.2007 בעוד עולה בבירור מהראיות כי גב' שוקר המשיכה בעבודתה ועבדה שלושה ימי עבודה בגנים אליהם שובצה, ולא הוצג שום מסמך המלמד כי מאז שנת 2008 גב' שוקר לא התייצבה לעבודה. בית הדין האזורי ציין, בין היתר, כי גב' שוקר צירפה לתצהירה המלצה על עבודתה בגן איריס ביבנה בשנת תשס"ח, מסמך המפריך לחלוטין את גרסת הרשת כי לא עבדה על פי השיבוץ; הרשת לא זימנה לעדות את המפקחת ( אשר עדיין עובדת ברשת) או את מר ביננפלד מנהל הרשת הקודם ( שהוא עדיין חבר הנהלה); כשעומת מר רייך עם גרסתה של גב' שוקר על עבודתה בתקופה זו השיב כי לא עבד ברשת והמידע שבידיו הוא מהתיק. התנהלות הרשת נגועה בחוסר תום לב, שכן לא הנפיקה לגב' שוקר תלושי שכר בעד עבודתה בתקופה זו ולא שילמה לה שכר, ועתה היא מנסה להסתמך על כך. כמו כן התעלמה הרשת מהחלטת בית הדין מיום 13.4.2008 שלפיה אין לשבץ את גב' שוקר בגן המרוחק מרחק בלתי סביר ממקום מגוריה, ועל כן היא לא הייתה חייבת להתייצב לעבודה בגן בתל אביב וזכאית לשכר בגין היקף משרה מלא בעד תקופה זו.
אשר לסעדים קבע בית הדין האזורי כי גב' שוקר זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בעד 12 חודשי עבודה, בסך של 112,332 ₪ והנסיבות החריגות של הפיטורים מצדיקות גם פיצוי בגין עגמת נפש, נוכח התנהלותה של הרשת הבלתי ראויה בלשון המעטה, תוך התעלמות מהחלטות בית הדין. הפגמים החמורים גרמו לפגיעה חמורה בכבודה של גב' שוקר כאדם וכעובדת, והם מהווים הפרת חובתה של הרשת לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי עובדיה, במיוחד נוכח היותה גוף דו מהותי. על כן, נפסק פיצוי בשיעור של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש. התביעה לפיצוי נוסף בגין הפרת צווים שיפוטיים נדחתה, כיוון שמדובר בכפל פיצוי על התנהלותה של הרשת. אשר לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נפסק כי אין מקום לפוסקם בהתאם לעקרונות המידתיות, נוכח העובדה שההלנה הייתה פועל יוצא של המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הרשת שאיים על עצם קיומה חרף תכניות ההבראה.
לטענת הרשת, לא ניתן לתבוע פעמיים סעד כספי בשל הפרות צווים, התנכלות ועגמת נפש וחוסר תום לב, טענות שהוכרעו כולן במסגרת ההליך בעניין בוסי. בטענה זו הסתמכה הרשת על פסיקתו של בית הדין האזורי בעניין קליין ( נציין כי לאחר הגשת הערעור בהליך זה התקבל הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין קליין); משגבתה גב' שוקר את שכר עבודתה בהליכי הוצאה לפועל, אין היא זכאית גם לפיצוי בגין עגמת נפש בשל אי תשלום שכר עבודה; במסגרת הליך הביזיון הטענות בדבר התנכלות ו/או עגמת נפש נדחו, ובמסגרת הבקשה לביזיון גם עתרה גב' שוקר לסעד כספי; שיבוץ גב' שוקר בגן בתל אביב לא היווה הרעה מוחשית של תנאי עבודתה; גב' שוקר לא פנתה לאחר מתן פסק הדין החלקי בבקשה לשיבוץ.
דין טענות הרשת להידחות. אשר לטענה כי מדובר בתביעת כפל לתביעה שנדונה בעניין בוסי, הרי שבעניין בוסי נדונה התביעה להפרשי שכר ולשכר לתקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009, התקופה בה עמדו בתוקפם צווי המניעה כנגד פיטוריה, עת בהחלטות הביניים ניתנו החלטות בהקשר זה – אי שיבוץ גב' שוקר לעבודה החל משנת 2007 והצבתה בתחילת שנת 2008 כסייעת לגננת או בגן במרחק בלתי סביר. הפיצוי שנפסק לגב' שוקר בהליך זה הוא בשל פיטוריה שלא כדין עובר לשנת הלימודים תש"ע (ספטמבר 2009 עד אוגוסט 2010), ועניין פיטוריה של גב' שוקר כלל לא נדון בפסקי הדין בעניין בוסי. אכן, בפסק הדין התייחס בית הדין האזורי לאירועים בשנות הלימודים תשס"ח – תשס"ט ( ספטמבר 2007 עד אוגוסט 2009), אולם זאת נוכח טענת הרשת כי גב' שוקר התפטרה בחודש אוגוסט 2007 ולא פוטרה עובר לשנת הלימודים תש"ע. אשר לטענות הרשת האחרות – מדובר בערעור על קביעות עובדתיות ולא מצאנו מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בהן. קביעותיו של בית דין האזורי מעוגנות היטב בחומר הראיות, לרבות ראיות בכתב. כך למשל, כתבה הרשת לגב' שוקר לאחר מתן ההחלטה מיום 13.4.2008 כי החלטה זו שגויה מעיקרה, וכי "לדידה של רשת הגנים אין כל מערכת יחסי עובד מעביד בינך לבין הרשת החל מ- 1.9.07". כפי שציין בית הדין האזורי הרשת גם לא זימנה לעדות את העדים הרלוונטיים. גם שיעור הפיצוי שנפסק לזכות גב' שוקר הוא סביר, בהתחשב בגילה ובותקה בעבודה ובחומרת התנהלות הרשת כלפיה, ואין מקום להתערב בו.
כללו של דבר – ערעור הרשת על פסיקת פיצוי על פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש – נדחה. עם זאת, ככל שלאחר עריכת התחשיבים יימצא כי שכרה של גב' שוקר לחודש אוגוסט 2009 נמוך יותר מהשכר על פיו חושב הפיצוי, יעודכן סכום הפיצוי ( קרן) כך שיעמוד על 12 משכורות על פי שכרה החודשי של גב' שוקר נכון לחודש אוגוסט 2009. למען הסר ספק מובהר כי נוכח הכלל שאין לפסוק לתובע מעבר לסכום התביעה, בכל מקרה סכום הפיצוי לא יעלה על הסכום שנתבע על ידי גב' שוקר בכתב התביעה, גם אם יתברר כי שכר חודש אוגוסט 2009 גבוה יותר מהסכום שנתבע.

ערעור גב' שוקר – אי פסיקת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
לטענת גב' שוקר, היא הייתה זכאית לפיצויי הלנת שכר, נוכח העובדה שלא שולם לה שכר כלל החל מיום 1.9.2007 בניגוד לצווים השיפוטיים שניתנו בעניין בוסי; למרות שבחלק מהתקופה גב' שוקר עבדה לא שולם לה שכר; גם בשנת הלימודים תשס"ט, בטרם ניתן פסק הדין בעניין בוסי, לא שובצה גב' שוקר, לא שולם לה שכר והפקדות סוציאליות תוך גרימת נזק עצום; לאחר שניתן פסק הדין בעניין בוסי לא נערך לה הליך פיטורים והיא לא שובצה; התנהלות חמורה כזו ואי תשלום שכר לעובדת שעבדה בפועל מחייבת פסיקת פיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום שכר עבודה לשנים תשס"ח – תשס"ט ואי העברת הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות.
אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נטען כי פיצויי הפיטורים שולמו באופן חלקי ורק לאחר הגשת התביעה, ולאחר המועד שבו שולמו לגננות אחרות. הימנעות מחיוב מפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עומדת בניגוד לפסיקתו של בית דין זה, אשר פסק בנסיבות דומות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 18% שנתי. כמו כן נטען כי בשנת 2010 קיבלה הרשת כספים למימון תשלום פיצויי הפיטורים, וגב' שוקר דווחה במסגרת תכנית ההבראה כמי שסיימה את עבודתה ביום 31.8.2007 ( בניגוד להחלטה שלא להתיר פיטורים מיום 9.10.2007 בעניין בוסי). למרות האמור, לא שולמו לגב' שוקר פיצויי פיטורים בשנת 2010, הפיצויים שולמו לגב' שוקר בחלקם בחודש ינואר 2011 וכן בחודש מאי 2012.
לטענת הרשת, בעניין פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים קיים השתק פלוגתא, שכן בפסק הדין המשלים נקבע שאין לחייב את הרשת בפיצויי הלנת שכר ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, עקב המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הרשת; התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, שכן גב' שוקר נטשה עוד בשנת 2007 והגישה תביעתה רק ב- 3.8.2010; לחלופין, יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית נוכח מצבה הכלכלי הקשה של הרשת באותה תקופה; מי שקבע את מועד וקצב תשלום פיצויי הפיטורים היה החשבת המלווה; גם כיום, מצבה הכלכלי של הרשת הוא בכי רע, וחיובה בפיצויי הלנה יגרום לנטל תקציבי כבד ולהרעת מצבה הכלכלי עד כדי החזרתה למצב של גרעונות כבדים שאינו מאפשר לה לתפקד.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום שכר בשנות הלימודים תשס"ח – תשס"ט ( ספטמבר 2007 עד אוגוסט 2009): אנו מקבלים את טענת הרשת, כי התביעה לפיצויי הלנת שכר בקשר לשכר עבודה בעד תקופה זו מוצתה בפסקי הדין בעניין בוסי, שכן התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין הפרשי השכר נדונה ונדחתה לגופה הן בפסק הדין המשלים והן בפסק הדין בערעור השני ( סעיף 80 לפסק הדין). אכן, בפסק הדין ההתייחסות היא לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין הפרשי השכר בשיעור 25% משכר אוגוסט 2003, אולם כל תביעה לשכר עבודה ולפיצויי הלנת שכר עבודה בתקופה אוגוסט 2003 עד ספטמבר 2009 מוצתה בהליך בעניין בוסי. בהקשר זה יש לציין כי בסיכומי הטענות מטעם הגננות בהליך הערעור השני ( ע"ע 8582-03-13) נטען באופן כללי כי כל הגננות זכאיות לפיצויי הלנת שכר בגין הפחתת שכרן שלא כדין וללא הצדקה, ולא הועלו טענות ייחודיות בנוגע לגב' שוקר. מעבר לכך, התביעה הוגשה ביום 30.8.2010 כך שהתביעה לפיצויי הלנת שכר בעד שכר עבודה לחודשים ספטמבר 2007 עד יולי 2009 התיישנה התיישנות מהותית. עוד יש להוסיף כי זכות התביעה לפיצויי הלנה בשל הימנעות מהפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות עומדת לקרנות בלבד ולא לעובד [ ע"ע ( ארצי) 178-08 אליהו פיילר - חברת לינת צדק " בית דינה" חיפה (23.06.2010); דב"ע ( ארצי) נא/3 – 3 שפרה צח – דחף בע"מ, פד"ע כב 462 (1991)], ויש לדחות את התביעה לפיצויי הלנה על החסר בהפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות גם מטעם זה.
אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: סוגית פיצויי פיטורים לגב' שוקר כלל לא נדונה בפסקי הדין בעניין בוסי, שכן מדובר באירוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין המשלים, ועל כן לא מוצתה בפסקי הדין בעניין בוסי. להשלמת התמונה נציין כי בפסק הדין בערעור השני התקבל הערעור בעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ונפסקו פיצויי הלנה לשלוש גננות שנפסקו לזכותן פיצויי פיטורים בעניין בוסי.
על פי פסק הדין בעניין בוסי והחלטות ביניים שניתנו במהלך ההליך, יחסי עבודה בין גב' שוקר לבין הרשת התקיימו עד יום 31.8.2009. גב' שוקר פוטרה בפועל בתחילת שנת הלימודים תש"ע, עת לא שובצה לעבודה, ועל כן יש לראות את מועד סיום עבודתה כיום 31.8.2009, שכן התשלום בעד 12 חודשי עבודה שנפסק לה הוא פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולא שכר עבודה. נוכח האמור, יש לדחות את טענת הרשת כי התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, שכן מועד סיום קשר העבודה היה יום 31.8.2009, והתביעה הוגשה ביום 30.8.2010, סמוך אבל לפני תום שנה ממועד סיום קשר העבודה ומועד הזכאות לפיצויי פיטורים.
אשר לנסיבות תשלום פיצויי הפיטורים באיחור:
ביום 18.1.2011 נשלח לגב' שוקר מכתב שבו נתבקשה לסור למשרדי הרשת לחתום על טופס פיצויי פטורים. המחאה על סך של 216,346 ₪ נושאת תאריך 10.1.2011 נמסרה לגב' שוקר ביום 24.1.2011. הרשת טענה כי גב' שוקר יכלה לקבל את פיצויי הפיטורים במועד מוקדם יותר, וכי היא התמהמהה בקבלת השיק ובשל כך נאלצה הרשת להחליף את ההמחאה שפג תוקפה בהמחאה אחרת. אולם, טענה זו לא נתמכה בראיות, ושתי ההמחאות שצורפו לכתב ההגנה היו זהות. אמנם, מר רייך טען בעדותו כי העובדות זומנו טלפונית, אולם לא הוצגה ראייה התומכת בטענה כי גב' שוקר זומנה טלפונית לפני חודש ינואר 2011. במכתב מיום 23.5.2012 לב"כ גב' שוקר נטען כי הרשת פנתה לחשבת המלווה בטענה כי נפלה שגגה בתחשיב שנערך על ידי החשבת המלווה, וטענתה התקבלה, כך שגב' שוקר זכאית לתשלום נוסף בסך של 86,469 ₪. המחאה על הסכום הנ"ל נושאת תאריך 22.5.2012.
על פי עדותו של מר רייך, נושא תשלום פיצויי הפיטורים נוהל על ידי החשבת המלווה, אשר היא ערכה את תחשיבי פיצויי הפיטורים וקבעה את המועדים לתשלומם, והכסף כלל לא עבר דרך הרשת אלא דרך חשבון נאמנות של משרד החינוך ( פרוטוקול 3.6.2013, ע' 10, ש' 29 – 30). בהקשר זה יצוין כי אכן שתי ההמחאות לתשלום פיצויי פיטורים אינן של הרשת, אלא של " רו"ח יאמין ג'ורג'י חגית – נאמנות עבור משרד החינוך". כמו כן העיד מר רייך כי ההמחאות הראשונות לתשלום פיצויי פיטורים שולמו בפסח בשנת 2010, לאחר החתימה על תכנית ההבראה במרץ 2010, וכי "שחרור הפיצויים היה לפי שנים. חשבת השכר התחילה במפוטרות של שנת 07 – העבירה דו"ח וקיבלה תקציב ואחר כך עברה לשנת 2008 וכן הלאה" ( שם, ע' 22, ש' 11 – 12).
העולה מהאמור הוא כי אכן פיצויי פיטורים שולמו לגב' שוקר באיחור, אולם לא ברורה אחריותה של הרשת למועד התשלום, דהיינו האם מועד התשלום נקבע על ידי הרשת, או על ידי החשבת המלווה, בהתאם לתקציב שעמד לרשותה. כמו כן, עולה מעדותו של מר רייך כי עד להקצאת הכספים לתשלום פיצויי פיטורים לגננות במסגרת תכנית ההבראה, לא היו לרשת מקורות כספיים לתשלום פיצויי הפיטורים, וכאשר הוקצו לכך כספים – הם לא הועברו לרשת, אלא הועברו לחשבון נאמנות שנוהל על ידי החשבת המלווה, ומחשבון זה שולמו פיצויי הפיטורים לגננות. נסיבות אלה שונות מהנסיבות שנדונו בפסק הדין בערעור השני, שבו היו לרשת הכספים לתשלום פיצויי הפיטורים, ותשלום פיצויי הפיטורים עוכב נוכח דרישת הרשת כי הגננות שפוטרו יחתמו על כתב ויתור. עם זאת, לא הוברר מדוע לא שולמו לגב' שוקר פיצויי פיטורים במהלך שנת 2010, שכן אין חולק כי משנת 2010 החלה הרשת לשלם פיצויי פיטורים, והחשבת המלווה שיכלה לשפוך אור על כך לא זומנה לעדות. בנוסף, אין להתעלם מהמצב הקשה שבו הייתה נתונה גב' שוקר, אשר עבדה ברשת שנים רבות, פוטרה קרוב לגיל פרישה לאחר תקופה ממושכת בה לא שולם לה שכר, ונותרה ללא אמצעי מחיה, שכן הרשת גם לא העבירה הפקדות לקרן הפנסיה במשך תקופה ממושכת. מצבו הכלכלי הקשה של המעסיק הוא נסיבה רלוונטית שיש לשקול אותה, אולם אין הוא מעניק פטור מוחלט למעסיק מתשלום פיצויי הלנה [ ע"ע ( ארצי) 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד (28.7.2005); להלן – עניין עיריית לוד].
לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו סבורים שיש מקום לחייב את הרשת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אולם זאת רק על הסכום שלא היה שנוי במחלוקת – 216,346 ₪ ששולם בחודש ינואר 2011. בהתחשב בנסיבות המקרה, אנו מעמידים את סכום פיצויי ההלנה על 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.1.2011 עד למועד התשלום בפועל. אשר לסכום הפרשי פיצויי הפיטורים ששולם בחודש מאי 2011 - לא הובהרו הנסיבות של הצורך בתיקון התחשיב ואחריות הרשת לכך שהתחשיב הראשון של סכום פיצויי הפיטורים היה בחסר. על כן, יתרת סכום פיצויי הפיטורים, הסכום ששולם בחודש מאי 2012 והפרשי פיצויי פיטורים שיגיעו לגב' שוקר מכוח ההשוואה לשכר משרד החינוך, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2009 ועד למועד התשלום בפועל.

גב' דורון
מחלוקות בקשר לרכיבים שונים:
ותקה של גב' דורון: אין מחלוקת כי ותקה הוא 31 שנה, ולטענתה על בסיס זה נערכו גם התחשיבים. מכל מקום, כיוון שהורינו ( כפי שיוסבר להלן) על עריכת תחשיבים מחדש על ידי חשב שכר שימונה, מובהר כי הוותק לעריכת התחשיב הוא 31 שנה.
תשלום דמי הבראה לגב' דורון: בית הדין קבע כי גב' דורון זכאית לדמי הבראה, גם אם שולמו לה דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתה (2008 ו- 2009), כיוון שלא שולמו לה דמי הבראה מאז שנת 2003, ועל כן יש לזקוף את התשלום לשנים קודמות.
נוכח העובדה שלהבדיל מעניין בוסי, שבו הודתה הרשת בכתב ההגנה בזכאות הגננות לדמי הבראה בכפוף להוכחת התביעה, בענייננו הרשת טענה במפורש בכתב ההגנה כי הזכאות לפדיון דמי הבראה מוגבלת לשתי שנות העבודה האחרונות וכי שולמו דמי הבראה בשנתיים האחרונות, לא ניתן לזקוף את דמי ההבראה ששולמו בשנים 2008 – 2009 לשנים קודמות.
ראו לעניין זה: ע"ע (ארצי) 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן (3.5.2017).
הטענה כי שולמו לגב' דורון דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות נתמכה במסמכים, וכך קבע גם בית הדין האזורי. אשר על כן, ערעור הרשת בעניין דמי הבראה לגב' דורון מתקבל, ואנו מבטלים את הקביעה כי היא זכאית לדמי הבראה בסך של 9,815 ₪.

זכאות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
על פי הנטען בתצהירה של גב' דורון היא נאלצה לסיים את עבודתה ביום 31.8.2009, ופיצויי פיטורים ( חלקיים) שולמו לה רק ביום 20.6.2010.
הרשת בעיקרו של דבר חזרה על הטענות שהעלתה בעניינה של גב' שוקר, וטענה כי התביעה לפיצויי הלנה התיישנה, שכן גב' דורון סיימה את עבודתה ביום 30.8.2009 והגישה את התביעה ביום 30.8.2010.
לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים כי אכן תביעתה של גב' דורון לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, אם כי שלא מהטעם שניתן על ידי הרשת. בהתאם לסעיף 20( ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, הוראת סעיף 17 א לחוק חלה גם על פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בהתאם לסעיף 17 א לחוק הזכות לפיצויי הלנה מתיישנת אם לא הוגשה "תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים". נוכח העובדה שסכום פיצויי הפיטורים שלא היה שנוי במחלוקת שולם ביום 20.6.2010, הרי שהיה על גב' דורון להגיש את התביעה עד יום 20.8.2010, והתביעה הוגשה ביום 30.8.2010 נציין, כי גב' דורון לא עתרה להאריך את תקופת ההתיישנות ל- 90 יום. הואיל ומדובר בהתיישנות מהותית, הרי שגם אם טענה זו לא נטענה על ידי הרשת, לא ניתן לחייב את הרשת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. על כן, ערעורה של גב' דורון בעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחה. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הפרשי פיצויי הפיטורים מכוח ההשוואה לשכר משרד החינוך – הרי שאין מקום לחייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל העובדה שסכום הפרשי פיצויי הפיטורים שנוי במחלוקת, והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

גב' יוסף:
גב' יוסף העידה בתצהירה כי בשנת הלימודים תשס"ח ילדה את בתה הבכורה לאחר טיפולי פוריות ממושכים ומפרכים, וביום 1.4.2008 שבה לעבודה. בחודש מאי 2008 קיימה לה הרשת שימוע לפני פיטורים, אולם לא נמסרה לה הסיבה לפיטוריה. בהמשך לשימוע, למרות צו המניעה שניתן בעניין בוסי שאסר על פיטוריה, לא הגישה הרשת כל בקשה לבית הדין האזורי להתיר את פיטוריה, והיא לא שובצה לעבודה בשנת הלימודים תשס"ט ולא שולם לה שכר מאז חודש ספטמבר 2008, וכן לא הועברו הפקדות מעסיק לקופת גמל. בשלב מסוים פנתה אליה גב' הורביץ מזכירת הנהלת הרשת, והודיעה לה כי הרשת החליטה שלא לשבצה לעבודה אולם ישולם לה שכר. בשלב זה הודיעה לרשת במכתב מיום 15.9.2008 כי היא עוברת טיפולי פוריות לקראת ילדה השני ואף העבירה אישור מטעם הרופא המטפל. למרות זאת, לא שולם לה שכר מיום 1.9.2008, וזאת בניגוד לצו שניתן בעניין בוסי ולהתחייבות הרשת, כמו גם בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, האוסר על פיטורי אישה העוברת טיפול פוריות לקראת ילדה השני ללא היתר לפרק זמן של שנתיים מתחילת הטיפולים, קרי עד חודש אוגוסט 2010. רק לאחר הגשת התביעה, שולמו לה פיצויי פיטורים חלקיים בסך של 293,382 ₪, וזאת בתחילת חודש אוגוסט 2011, למעלה משנה לאחר חתימת תכנית ההבראה; סכום פיצויי הפיטורים חושב כאילו סיימה לעבוד בשנת 2008, כיוון שהרשת דיווחה עליה במסגרת תוכנית ההבראה כמי שסיימה את עבודתה ביום 31.8.2008, בניגוד לצווים השיפוטיים שניתנו בעניינה. תביעתה של גב' יוסף הייתה לפיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים והפרת פסק הדין, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בגובה 12 חודשי שכר, וכן פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ללא היתר.
מר רייך העיד בתצהירו כי היו בעיות בתפקודה של גב' יוסף, וכי היא זומנה לשימוע שהתקיים ביום 27.5.2008; במהלך השימוע ביקשה גב' יוסף " תן לי פיצויים"; לאחר השימוע הוחלט על פיטוריה של גב' יוסף, והיא לא עתרה כנגד פיטוריה, ואף פנתה לקבל אישור על תקופת עבודתה לצורך קבלת דמי אבטלה; שולמו לגב' יוסף פיצויי פיטורים על פי תוכנית ההבראה; תשלום פיצויי הפיטורים התעכב כי גב' יוסף סירבה תחילה לחתום על טופס 161 א.
בית הדין האזורי לא קיבל את גרסתה של גב' יוסף, וקבע כי פיטוריה היו קשורים לתפקודה ונעשו לאחר שימוע שנערך לה בעניין זה, וזאת כעולה מפרוטוקול השימוע וכן מדו"חות הערכה של המפקחות משנים קודמות; כפי העולה מפרוטוקול השימוע, כל שעניין את גב' יוסף היה קבלת פיצויי פיטורים מוגדלים; השימוע נערך כחודשיים לאחר חזרתה מחופשת לידה והפיטורים נכנסו לתוקף ביום 31.8.2008, ועל כן לא נעשו בניגוד להוראות חוק עבודת נשים. בית הדין האזורי דחה את הגרסה כי פוטרה עת נכנסה שוב לטיפולי פוריות וציין כי טענה בעניין זה לא הועלתה במהלך השימוע, ומסמך עלום מיום 2.9.2008 שהוצא על ידי רופא משפחה כללי אין בו כדי ללמד כי נכנסה בשנית לטיפולי פוריות בגיל 58, ואם הייתה עוברת טיפולי פוריות יכולה הייתה להציג ראיות נוספות. נדחתה גם הגרסה שלפיה נאמר לה כביכול שלא תשובץ אולם תקבל שכר. סיכומו של דבר קבע בית הדין האזורי כי פיטוריה של גב' יוסף היו מטעמים לגיטימיים ומוצדקים. אולם, בשל צו המניעה שניתן בעניין בוסי היה על הרשת לפנות לבית הדין בבקשה להתיר את הפיטורים ועל כן היא זכאית לשכר עבודה בעד שנת הלימודים תשס"ט שבה לא עבדה ( ספטמבר 2008 עד אוגוסט 2009). בהמשך לכך, קבע בית הדין האזורי כי יש לקזז מתחשיבה של גב' יוסף שכר בעד שנת הלימודים תש"ע שנכלל בתחשיביה, סך של 148,032 ₪.
בערעורה טענה גב' יוסף כי נוכח העובדה שהועסקה ברשת מכוח הצו שניתן בעניין בוסי עד יום 31.8.2009, היה על הרשת לזמנה לשימוע לפני פיטורים, ומשלא עשתה כן היא זכאית לשכר עבודה גם בשנת תש"ע, שכן השימוע שנערך לה בשנת 2008 לקראת שנת הלימודים תשס"ט אינו רלוונטי לשנת הלימודים תש"ע. נוכח האמור משלא נערך לה שימוע היא הייתה זכאית להיות מועסקת לפחות עד יום 31.8.2010, וכל קביעה אחרת משמעה כי פסק דין בעניין בוסי לעניין אכיפת יחסי עבודה חסר משמעות; יש לחייב את הרשת בתשלום פיצוי על הפרת הצו שאסר על פיטוריה, מעבר לתשלום שכר בעד שנת הלימודים תשס"ט; נוכח האמור, גב' יוסף זכאית לשכר עבודה בעד שנת הלימודים תש"ע ולפיצוי בגין פיטוריה שלא כדין בשיעור של 12 משכורות; בנוסף, יש לפסוק פיצוי בגין פיטוריה בתקופת טיפולי פוריות שכן הרשת לא חלקה על האישור ולא דרשה אישור של רופא נשים; גב' יוסף זכאית לפיצויי הלנת שכר שהולן בניגוד לצווים שיפוטיים; גב' יוסף זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים אשר שולמו לה רק בחודש יוני 2011; בית הדין האזורי טעה בכך שקיזז מהתחשיב סך של 148,032 ₪, שכן קיזז מהתחשיב בעד שנות הלימודים תשס"ד – תשס"ט את השכר שלו הייתה זכאית בעד שנת תש"ע, ועל כן פסק לה בשגגה סך של 5,813 ₪ בלבד בגין הפרשי שכר.
הרשת טענה כי נערך לגב' יוסף שימוע בחודש מאי 2008, והיא ביקשה לנתק את יחסי העבודה; האישור הרפואי הוא מיום 15.9.2008, 15 ימים לאחר מועד פיטוריה; האישור הרפואי אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק; בכל מקרה, אם לטענת גב' יוסף מועד סיום עבודתה הוא 31.8.2010, ועל פי פסק הדין הוא יום 31.8.2009, אין היא יכולה לבסס תביעתה על אישור בדבר טיפולי פוריות בשנת 2008 ; אין מקום למתן סעד כספי של פיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים ופסק הדין בעניין בוסי, וכל התביעות מוצו בפסק הדין בעניין בוסי; אין מקום לחיוב בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ששולמו על ידי החשבת המלווה מכספי תוכנית ההבראה, וככל שחל עיכוב הוא חל עקב סירובה של גב' יוסף לחתום על טופס 161 א; לא נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי בעניין תחשיב הפרשי השכר.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי גב' יוסף פוטרה בשל תפקודה, לאחר שנערך לה שימוע בעניין זה. אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, נוכח העובדה שניתן צו מניעה כנגד פיטוריה בעניין בוסי היה על הרשת לפנות לבית הדין האזורי בבקשה להתיר את פיטוריה, ועל כן היא זכאית לשכר בעד שנת הלימודים תשס"ט, דהיינו ספטמבר 2008 עד אוגוסט 2009, שבה לא עבדה, דהיינו פיצוי השווה לשכר בעד 12 חודשים. בנסיבות המקרה, איננו סבורים כי גב' יוסף זכאית לפיצוי נוסף בגין פיטוריה, בשל העובדה שהרשת לא נקטה הליך פיטורים נוסף לאחר מתן פסק הדין בעניין בוסי. נוכח העובדה שמועד סיום קשר העבודה הוא יום 31.8.2009, הרי שאין רלוונטיות לשאלה אם הייתה בטיפולי פוריות בחודש ספטמבר 2008.
אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר – כאמור בסעיף 58 לעיל התביעה לפיצויי הלנת שכר בעד שכר לתקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009 מוצתה בהליך בעניין בוסי.
אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נוכח העובדה שמועד סיום קשר העבודה היה יום 31.8.2009, והתביעה הוגשה בחודש יוני 2011 התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה התיישנות מהותית.
אשר לטענה כי בית הדין האזורי הפחית פעמיים סך של 148,032 ₪ מתחשיב סכום הפרשי השכר: בדיקת נספח י"ג לכתב התביעה וחישוב הפרשי השכר שפורטו בו, מעלה כי אכן סכום הפרשי השכר שנתבע בעד התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009 עומד על סך של 360,549 ₪. בדף הסיכום אכן מופיע סכום זה לאחר פירוט הפרשי שכר גם לתקופה ספטמבר 2009 עד אוגוסט 2010, אולם מדובר בטעות בנספח, וסכום הפרשי השכר בעד התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2010, דהיינו כולל שנת הלימודים תשע"א, עומד על סך של 508,581 ₪, כפי שנתבע בכתב התביעה ( סעיף 75.2 לכתב התביעה). הפיצוי בעד 12 חודשים נוספים בגין פיטורים שלא כדין, שהוא שכר העבודה לשנת הלימודים תשע"א נתבע בסעיף 75.8 לכתב התביעה. על כן, ככל שהיה מתקבל תחשיב גב' יוסף, יש לקבל את הטענה כי סכום הפרשי השכר על פי התחשיב בעד התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009 עומד על סך של 360,549 ₪. לפיכך, עת ייערך תחשיב הסכום המגיע לגב' יוסף על פי הוראות פסק הדין, מובהר כי סכום תביעתה המירבי להפרשי שכר לתקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009 עומד על סך של 360,549 ₪.

סיכום ביניים:
ערעור הרשת בטענה שיש לבטל את פסק הדין בשל פגם במותב - נדחה ( סעיפים 24-16 לעיל).
ערעור הרשת בטענה כי היה על בית הדין לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין או העדר היתר לפיצול סעדים – נדחה ( סעיפים 30-27 לעיל).
ערעור הרשת בעניין הזכאות העקרונית להפרשי שכר משרד החינוך נדחה ( סעיפים
34-31 לעיל).
ערעור הרשת בעניין זכאות הגננות ל"גמול ניהול" ו"ותק בניהול" (או בשמו האחר – " גמול ריכוז" ו"ותק גמול ריכוז") – נדחה ( סעיף 37 לעיל). כמו כן נדחה ערעור הרשת בעניין תוספת " תגבור הוראה" (סעיף 38 לעיל).
ערעור הרשת בכל הנוגע לקיזוז 10% מהשכר מתקבל חלקית, ויחול האמור בבר"ע 23972-05-18 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ואח' (31.10.18), ויש לקזז 10% מהשכר לתקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2004 בלבד ( סעיף 39 לעיל).
ערעור הרשת בעניין קיזוז כספים שנגבו בהליך הוצאה לפועל מתקבל, כך שתחול הפסיקה בבר"ע ( ארצי) 23972-05-18 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ואח' (31.10.18) (סעיף 40 לעיל).
ערעור הרשת בעניין מענק יובל – נדחה ( סעיף 41 לעיל).
ערעור הגננות בעניין תוספת הסכם מסגרת 1987 מתקבל ( סעיף 42 לעיל).
ערעור הגננות בעניין פיצוי בגין הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות מתקבל ( סעיפים 45-43 לעיל).
הערעורים בעניינה של גב' שוקר:
ערעור הרשת בעניין ותקה של גב' שוקר והיקף המשרה – נדחה ( סעיף 46 לעיל).
ערעור הרשת בעניין הוצאות נסיעה – נדחה ( סעיף 47 לעיל).
ערעור הרשת בעניין חיובה בתשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש ושיעורם – נדחה, בכפוף לכך ששיעור הפיצוי יותאם לשכר גב' שוקר בחודש אוגוסט 2009, על פי התחשיב שייערך על ידי החשב שימונה ( סעיפים 54-48 לעיל).
ערעור גב' שוקר בעניין אי פסיקת פיצויי הלנת שכר – נדחה ( סעיף 58 לעיל).
ערעור גב' שוקר בעניין אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתקבל חלקית ( סעיפים 63-59 לעיל), ואנו מחייבים את הרשת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.1.2011 עד למועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם לגב' שוקר בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. יתרת סכום פיצויי הפיטורים, הסכום ששולם בחודש מאי 2012 והפרשי פיצויי פיטורים שיגיעו לגב' שוקר מכוח ההשוואה לשכר משרד החינוך, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2009 ועד למועד התשלום בפועל.
הערעורים בעניינה של גב' דורון –
מוצהר בזאת כי ותקה של גב' דורון לצורך עריכת התחשיבים השונים הוא 31 שנה ( סעיף 64 לעיל).
ערעור הרשת בעניין תשלום דמי הבראה – מתקבל ( סעיף 65 לעיל).
ערעור גב' דורון בעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחה ( סעיפים 68-66 לעיל).
ערעור גב' יוסף –
ערעור גב' יוסף בעניין אי פסיקת פיצוי בגין פיטוריה, אי תשלום שכר עבודה והפרת צווים שיפוטיים, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחה ( סעיפים 77-69 לעיל).
ערעור גב' יוסף בעניין התחשיב מתקבל במובן זה שמובהר כי סכום הפרשי השכר שנתבע על ידה בעד התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009, ומהווה את הסכום המירבי שניתן לפסוק לה בכפוף לתחשיב שייערך כמפורט להלן, עומד על סך של 360,549 ₪ ( סעיף 78 לעיל).

התחשיבים ואופן יישום פסק הדין:
בית הדין האזורי קיבל בעיקרו של דבר את התחשיבים שהוגשו על ידי הגננות, וקבע כי הם לא נסתרו, וכן פסק כי יש לקזז מהם את הפרשי השכר שנפסקו לזכות הגננות בפסק הדין המשלים. לאחר בחינת כלל החומר שבתיק אנו סבורים כי נוכח העובדה שלא ידוע מה הסכום אותו יש לקזז מכל אחת מהגננות על פי פסק הדין המשלים, שכן בפסק הדין בערעור השני הוחזר עניינן של הגננות לבית הדין האזורי למינוי חשב מומחה מטעמו; נוכח הקשר ההדוק בין שני ההליכים; נוכח העובדה שיש לערוך תחשיבים מתוקנים על פי האמור בפסק דין זה לעניין תוספת הסכם מסגרת 1987, קיזוז 10% וניכוי הסכומים שנגבו בהוצאה לפועל; נוכח מורכבות התחשיבים שיש לערוך – הפתרון הנכון הוא להחזיר את הדיון בעניינן של הגננות לבית הדין האזורי, לאותו מותב שדן בתיק עב 5646/03, אשר ימנה חשב מומחה מטעמו. בית הדין ישקול אם יש מקום למינוי אותו חשב אשר עורך את התחשיבים בעניינן של הגננות בתיק עב 5646/03. כמו כן, נוכח העובדה שהחשב טרם השלים את עריכת התחשיב ליישום פסק הדין בערעור השני, בית הדין האזורי יבחן עם הצדדים ועם החשב את האפשרות לערוך תחשיב אחד כולל ליישום פסק דין בערעור השני ופסק דין זה, וזאת על פי העקרונות שנקבעו בפסק הדין בערעור השני, בפסק הדין בבר"ע 23972-05-18 ובפסק דין זה.
העקרונות לעריכת התחשיב הם כמפורט להלן:
על החשב לקבוע את גובה השכר לו זכאית כל אחת מהגננות בהתאם לטבלאות השכר של עובדי הוראה בכל אחד מהחודשים ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009, עת נתוני הוותק, הדרגה והגמולים בהתאם לכללים הנהוגים במשרד החינוך הם על פי הנתונים שלפיהם שולם שכרן של הגננות בחודש אוגוסט 2003. נתון הוותק יעודכן מדי שנה. לתקופה 9/2003 עד אוגוסט 2004 יש לקזז 10% מגובה השכר כאמור. למען הסר ספק מובהר, כאמור בסעיף 72.1 לפסק הדין בערעור השני, כי נקודת המוצא לתחשיב היא השכר המלא של הגננות לחודש אוגוסט 2003, וההשוואה לשכר משרד החינוך היא על בסיס אותם רכיבי שכר.
מהסכום המתקבל, יש להפחית את השכר ששולם לגננות בפועל, בין אם שולם על ידי הרשת ובין אם נגבה בהליכי הוצאה לפועל. ככל שייערך תחשיב נפרד ליישום כל פסק דין, יש להפחית גם את סכום הפרשי השכר על פי פסק הדין בערעור השני.
בנוסף, יש לחשב את סכום מענק יובל שהגיע לגננות גב' שוקר וגב' יוסף. ככל שיימצא כי סכום מענק היובל שנפסק על ידי בית הדין האזורי גבוה מסכום מענק היובל על פי התחשיב שייערך – יקוזז ההפרש ( ככל שהמעניק שולם) מהפרשי השכר המגיעים לגננות.
בנוסף, ייערך תחשיב של סכום הפרשי פיצויי הפיטורים המגיע לגננות, עת חישוב פיצויי הפיטורים ייערך על בסיס משכורת אוגוסט 2009.
אשר לשערוך: כפי שנקבע בפסק הדין בבר"ע 23972-05-18, יש לשערך את כל הסכומים לאותו מועד, דהיינו הן את סכום השכר המגיע לגננות בעד כל חודש והן את הסכומים ששולמו בפועל לגננות. בשערוך הסכומים שנגבו בהליכי הוצאה לפועל יש להביא בחשבון רק קרן, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ואין להביא בחשבון את הריבית העולה על הריבית על פי חוק וכן הוצאות ושכר טרחה שנגבו.
ככל שלחשב יידרשו הנחיות נוספות, אלה יינתנו על ידי בית הדין האזורי.
בשלב ראשון תישא הרשת בעלות שכר הטרחה של חשב השכר. בפסק הדין הסופי שיינתן בהליך, ולאור התוצאה, ישקול בית הדין האזורי את חלוקת תשלום שכר הטרחה של החשב בין הרשת לבין הגננות ואופן החלוקה.

הוצאות משפט:
הוצאות משפט בגין ההליך בבית הדין האזורי:
הגננות ערערו על שיעור הוצאות המשפט שפסק בית הדין האזורי – 5,000 ₪ לזכות גב' שוקר וגב' דורון - ועל כך שלא פסק הוצאות לזכות גב' יוסף.
אכן, ככלל, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיעור ההוצאות שנפסק על ידה [ ע"ע ( ארצי) 48431-02-11 משה חננאל – אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד (15.9.2014)]. אנו סבורים, כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים שכן שיעור ההוצאות שנפסק ביחס לסכומים שנפסקו לגננות נמוך. יחד עם זאת, בשלב זה ובטרם נערך התחשיב, לא ידוע גובה הסכום המגיע לכל גננת. בנסיבות אלה אנו קובעים כמפורט להלן:
ללא תלות בתוצאות התחשיב, נוכח הסכום שנפסק לגב' שוקר בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש, סכום ההוצאות שישולם לגב' שוקר יעמוד על סך של 15,000 ₪ במקום 5,000 ₪. הפרש ההוצאות בסך של
10,000 ₪ ישולם לגב' שוקר בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין.
בעת מתן פסק הדין, בהתחשב בתוצאות התחשיב, ישקול בית הדין האזורי את שיעור ההוצאות שיש לפסוק לזכות הגננות בעניין הפרשי השכר, דהיינו האם יש להגדיל את סכום ההוצאות שנפסק לזכות גב' שוקר ( מעבר להגדלת סכום ההוצאות ל- 15,000 ₪ כמפורט לעיל) וגב' דורון והאם יש לפסוק הוצאות לזכות גב' יוסף.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הערעור:
ערעורה של הרשת נדחה ברובו הגדול, וחלק מערעורן של הגננות התקבל. כמו כן, כמובהר לעיל, אנו סבורים כי לא היה מקום שהרשת תעמוד על טענותיה שנדחו בעניין בוסי ובעניין הורביץ. בהתחשב בתוצאה, הרשת תשלם לכל אחת מהגננות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ט (05 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)