הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 8524-11-16

ניתנה ביום 06 דצמבר 2016

עוף והודו ברקת-חנות המפעל בע"מ ח.פ. 513376491
המבקשת
-
אושרת ידעי
המשיבה

בשם המבקשת
-
עו"ד רן מנו

בשם המשיב
-
עו"ד שירי מימון לגטאי

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 18.9.16, וכן פסק דינו המשלים מיום 10.10.16 (השופט אורן שגב; סע"ש 26299-01-14). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיבה נגד החברה המבקשת (להלן: החברה), ופסק כי על החברה לשלם למשיבה פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי חופשה שנתית, דמי הודעה מוקדמת וכן השבת ריבית שקוזזה משכרה האחרון במבקשת. כמו כן פסק בית הדין כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין המשלים קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב ובהיעדר שימוע. בבקשתה טוענת החברה המבקשת כי בפסק הדין נפלו טעויות המצדיקות להורות על עיכוב ביצוע החיובים שנפסקו בו.

הרקע לבקשה
2. המשיבה עבדה כמנהלת חשבונות אצל החברה המבקשת, בעלים של סופר מרקט בעיר לוד, מיום 1.11.09 ועד ליום 23.12.12 (להלן: החברה). במהלך תקופת עבודתה, הרתה המשיבה והודיעה למעסיקיה על הצורך לשהות בשמירת היריון עד ליום 2.8.12, הוא מועד לידת בתה. ביום 11.11.12 שבה המשיבה לעבודתה מחופשת הלידה. בסמוך לאחר מכן העבירה החברה את משרדיה מהעיר לוד לנס ציונה. במהלך חודש דצמבר גילתה המשיבה כי היא הרה. בשל צורך רפואי נאלצה המשיבה להפסיק את ההיריון ביום 19.12.12 וקיבלה 3 ימי מנוחה. בית הדין קבע כי בתום חופשת המחלה חזרה המשיבה לעבודתה ונמסר לה מכתב פיטורים הנושא תאריך 1.12.12. בית הדין ציין, כי אין חולק שהמכתב ניתן למשיבה בתוך ה"התקופה המוגנת" על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. בסמוך לאחר מכן נפסקו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת, באשר לטענת המשיבה היא פוטרה בשיחת טלפון לאחר שביקשה לברר מדוע יש לה מחליפה, בהיותה בחופשת מחלה לאחר הפסקת ההיריון שעברה, ובמהלך "התקופה המוגנת" על פי חוק עבודת נשים. לטענת החברה, סיום יחסי העבודה היה בהסכמה ואף לבקשתה של המשיבה, שהתקשתה להגיע מביתה בעיר לוד למשרדי החברה בנס ציונה מאחר שאין ברשותה כלי רכב.

פסק הדין של בית הדין האזורי
3. בפסק הדין קיבל בית הדין במלואה את גרסת המשיבה בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, תוך שהוא מציין כי מצא את עדותה אמינה ועקבית, וכי היא העידה על הדברים כמות שהתרחשו. בית הדין קבע כי עם שובה מחופשת הלידה, החברה לא פעלה להשיב את המשיבה למשרתה הקודמת, לא הכינה עבורה מקום במשרדים החדשים, ולא נתנה לה גישה לתוכנת הנהלת החשבונות של החברה, ומחליפתה המשיכה למלא את תפקידה. זאת, ללא סיבה נראית לעין. גם אם המשיבה הלינה לפני חברותיה על הקושי בהגעה מלוד לנס ציונה, קבע בית הדין כי הוכח לפניו שהיא מצאה פתרונות לכך, ועדותה לא נסתרה. כמו כן הוכיחה המשיבה כי נוכח מצבה הכלכלי, בהיותה אם לשלושה ילדים קטנים ומפאת פיטוריו של בעלה ממקום עבודתו, היא לא ביקשה להתפטר מעבודתה. לאור זאת קבע בית הדין כי המשיבה פוטרה שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ועל כן היא זכאית לפיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.
לאחר שעמד על שכרה הקובע של המשיבה קבע בית הדין, כי על החברה לשלם לה הפרשי פיצויי פיטורים בסך 282 ש"ח; הפרשי חופשה שנתית בסך 1,003 ש"ח; דמי הודעה מוקדמת בסך 7,053 ש"ח. בית הדין דן עוד בטענת המשיבה כי על החברה להשיב לה ריבית שקוזזה משכרה האחרון בסך 3,792 ש"ח בגין מפרעות שקיבלה מהחברה. בית הדין דחה את טענת החברה מדובר בריבית עבור הלוואה שנטלה המשיבה, וציין כי החברה לא הציגה כל רישום אודות הלוואה, וכל שהוכח לפניו הוא שהמשיבה קיבלה, כיתר העובדים, מפרעות על חשבון שכר עבודתה. טענת החברה כי מדובר בריבית לא נתמכה בראיה או הסכם מתאים על ריבית כה גבוהה, כל שכן הסכמה מפורשת מצד המשיבה לניכוי כלשהו משכרה. לפיכך קבע בית הדין כי על החברה להשיב סכום זה למשיבה. כמו כן קבע בית הדין כי על החברה לשאת בהוצאות המשיבה ובהשתתפות בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
בפסק הדין המשלים קבע בית הדין כי למשיבה לא נערך שימוע טרם פיטוריה. משהועסקה המשיבה בחברה במשך כ-3 שנים, קיבל בית הדין את תביעתה לפיצוי כספי בגובה שתי משכורות בסך 14,106 ש"ח.
לסיכום, בית הדין האזורי פסק למשיבה סך 76,236 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ביום 13.1.14, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

הערעור
4. ביום 3.11.16 הגישה החברה ערעור הסב על כל קביעות בית הדין האזורי בפסק דינו ובפסק דינו המשלים. בתמצית טענה החברה, כי לא היה מקום לקבל את גרסת המשיבה והעדים מטעמה באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. המשיבה לא פוטרה מעבודתה, והפסקת העבודה נערכה על פי בקשתה בשל חוסר יכולתה להגיע לעבודה עקב העברת משרדי החברה לנס ציונה. כמו כן, מכתב הפיטורים ניתן למשיבה מתוך מחווה של רצון טוב. על כן, אין לראות בסיום יחסי העבודה כפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אלא כ"מקסימום יש חוסר הבנה בין הצדדים" (ראו בסעיף 29 להודעת הערעור). כמו כן טענה החברה כי בית הדין לא התייחס לעדויות מטעמה, שלא נסתרו, שעל פיהן מנכ"ל החברה ביקש למנוע את עזיבתה של המשיבה על ידי מתן הלוואה לרכישת רכב עימו תגיע למשרדי החברה. עוד טענה החברה כי בית הדין פסק למשיבה את הסכום המרבי על פי חוק השוויון בניגוד לתקדימים משפטיים, וכי סכום ההוצאות שפסק הוא גבוה במיוחד ואינו תואם את סכום התביעה. בשולי הערעור ציינה החברה כי פסק הדין ניתן על ידי בית הדין האזורי "כעונש על ערעור שהגישה המערערת בתיק נוסף" (ראו סעיף 81 להודעת הערעור).

הבקשה לעיכוב ביצוע
5. בד בבד עם הגשת הערעור הגישה החברה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" פסק הדין, בה טענה כי בנסיבות העניין, בהן המשיבה לא הוכיחה כי פוטרה, למעט מכתב הפיטורים שניתן לה כמחווה של רצון טוב, סיכויי הערעור הם גבוהים במיוחד. לכל הפחות, סכום הפיצוי שנפסק למשיבה יופחת. בנוגע למאזן הנוחות ציינה החברה כי המשיבה תיארה בסיכומיה כי מצבה הכלכלי אינו טוב, וכי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין סיכוייה של החברה לגבות את כספה בחזרה הינו קלוש. לחלופין ביקשה החברה כי בית דין זה יורה על הפקדת חלק מסכום פסק הדין בקופת בית הדין.

6. בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה, וציינה כי החברה טענה טענות רבות שהינן בגדר הרחבה ושינוי חזית אסורים. בית הדין קיבל את התביעה על יסוד העדויות שנשמעו לפניו ועל כן סיכויי הערעור קלושים. כמו כן ובנוגע למאזן הנוחות ציינה המשיבה כי החברה נסמכת על טענותיה שנפרשו בסיכומים שהוגשו לבית הדין האזורי לפיהן מצבה הכלכלי אינו שפיר, אך זה היה מצבה בעבר, בעת שפוטרה מעבודתה במהלך "התקופה המוגנת" בהיותה אם לשלושה ילדים קטנים, וכי באותה תקופה עמד בעלה לפני פיטורים שאכן התממשו. כיום, המשיבה ובעלה עובדים בעבודות מסודרות ומצבם הכלכלי יציב. המשיבה הוסיפה וטענה כי אם תתקבל הבקשה יהיה ראוי להורות על הפקדת סכום פסק הדין כולו, ולא חלקו כפי שהוצע על ידי החברה.

7. בתשובתה לתגובת המשיבה חזרה החברה והדגישה כי המשיבה לא הציגה לבית הדין ולו ראיה אחת על מצבה הכלכלי, ומכאן, שיש לקבל את הבקשה במלואה.

הכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה ובמסמכים הרלוונטיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

9. כידוע וככלל, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור ומאזן הנוחות, דהיינו, כי אם יזכה המבקש בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)).
כמו כן נפסק לא אחת, כי "פסק דין, שעניינו סעד כספי, לא יעוכב אלא במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל" (ראו ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי- אגף המכס ומע"מ באר שבע (21.11.16), בפסקה 15 וההפניות שם; כמו כן ראו החלטת השופטת פרוקצ'יה בעניין ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ' חסן מריסאת ( 8.2.09); ע"א 2976/12 ציון בר אל נ' חיים יהודה אלכסנדר קאופמן (26.11.12) בפסקה 14 וההפניות שם; ע"ע ( ארצי) 8019-01-14 קלאסיק נעליים בע"מ - סיגל בוהדנה (1.6.14) בפסקה 15 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט
10. אשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע עמדה חד משמעית בסוגיות שבערעור, נראה כי סיכוייו אינם מן הגבוהים בנוגע למרבית הרכיבים שבערעור. בבקשתה מדגישה החברה כי בית הדין האזורי שגה בקביעותיו כאשר קיבל את גרסת המשיבה באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. על פני הדברים, קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים נסמכות על מסכת הראיות והעדויות שנפרשו לפניו. בקשר לכך, התייחס בית הדין גם לטענות החברה בנוגע למכתב הפיטורים שניתן למשיבה ולטענותיה בדבר הקושי שהיה למשיבה, לכאורה, להגיע למשרדי החברה בנס ציונה, ודחה אותן. בקביעות עובדתיות מעין אלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. אף דומה, כי המסקנה המשפטית שהסיק בית הדין האזורי מן המסכת העובדתית מעוגנת בהלכה הפסוקה. עם זאת לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור באשר לפיצוי בסך 14,106 ש"ח שפסק בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים באשר לפיטורי המשיבה בלא שנערך לה שימוע, משוללי יסוד. זאת בעיקר נוכח היעדר הנמקה בפסק הדין המשלים לסכום שנפסק , ובשים לב לפיצוי שכבר פסק בית הדין האזורי למשיבה בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה בנסיבות פיטוריה.

11. בבחינת מאזן הנוחות, לא ניתן להתעלם מטיעוני המשיבה בבית הדין האזורי בשעתו בדבר מצבה הכלכלי הקשה , וזאת אף לאור השינויים שחלו אצל המשיבה, כנטען על ידה.

12. אשר על כן, בשים לב לכלל האמור, ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש הצדקה לקבל את הבקשה באופן חלקי ולעכב מתוך הסכום העומד לערעור סך של 14,106 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.1.14 (מועד הגשת התביעה). זאת, בכפוף לכך שהחברה תפקיד בקופת בית דין זה את הסכום הנ"ל בתוך 21 ימים מהיום, או שבתוך פרק זמן זה תפקיד ערבות בנקאית באותו הסכום. אם לא יופקדו הסכום האמור או הערבות, יהיה על החברה לשלם למשיבה את מלוא הסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.
יובהר, כי בנוגע ליתר הסכומים שפסק בית הדין האזורי בפסק דינו הבקשה נדחית, ועל החברה לשלמם למשיבה כאמור בפסק הדין.

13. סוף דבר
הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.
הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת הדיון בערעור גופו.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ז (06 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .